מאבק סלקטיבי באלימות פוליטית דומה למלחמה בזיהום רק מצדו האחד של הגבול; הבחנות מלאכותיות אינן יכולות לבלום את הסכנה.
עלינו לחזור לבסיס ולהכריז על אפס סובלנות מוחלטת לכל גילוי של טרור ופורענות. מדינת ישראל חייבת להוציא אל מחוץ לחוק ולהעניש כל אלימות פוליטית - בין אם היא מבוצעת על ידי פלסטינים ובין אם על ידי יהודים, אנשי ימין או אנשי שמאל, בשטחי יהודה ושומרון או בערים המרכזיות. הצעקות "יש יותר מהם" מהקבוצה ההיא, או "יש כל כך מעט מהם" מהקבוצה שלי, הן מגוחכות.
הן מצמיחות הפקרות, שחץ וכאוס. כל ממשלה שנמנעת במכוון ממיגור טרור שמקורו ישראלי, מסתכנת בטשטוש התהום הפעורה בין המוסר הציוני לבין ההתמכרות הברברית לאלימות השזורה בלב התנועה הלאומית הפלסטינית ומאפשרייה הפרוגרסיביים.
ההגדרה הבסיסית של טרור חייבת להישאר ניטרלית מבחינה פוליטית, גאוגרפית ודתית. היא אוסרת על הפשע ועל המניע הפוליטי, ללא קשר לעמדתו המפלגתית של המבצע. היא אינה שואלת באיזה צד של הקו הירוק אתה גר, האם אתה פלסטיני או יהודי, או עבור מי אתה מצביע.
העובדה ששגריר ארה"ב מייק האקבי, אחד מידידיה הקרובים ביותר של ישראל, חש מחויב לגנות "טרוריסטים ישראלים", אמורה להביך עמוק כל ישראלי. הממשלה שלנו נכשלת בבירור בטיפול בבעיה הגוברת של מתנחלים מסוימים הפועלים שוב ושוב בניגוד לחוק. צה"ל ומערכת הביטחון תיעדו 405 פשעים לאומניים ביהודה ושומרון במחצית הראשונה של שנת 2025, נתון שזינק ל-660 תקיפות בתקופה המקבילה בשנת 2026.
באופן מדהים, צה"ל מעריך כי גרעין של כ-300 עבריינים חוזרים בלבד עומד בלב התופעה. תקיפות מתנחלים נגד כוחות הביטחון שלנו - האנשים שמגנים עלינו בגופם - זינקו ל-45 מקרים, לצד 140 פלסטינים פצועים ושישה הרוגים. הניסיון לפטור את המפגעים הללו מאחריות בטענה שמדובר ב"נערי שוליים" בלבד, רק חושף אוזלת יד ממשלתית מדהימה.
השלמה עם בריונות זו פוגעת קשות ברקמה החברתית של ישראל, ולא רק בתדמיתה הבינלאומית. לקיחת החוק לידיים במקום אחד מעודדת תופעות דומות בכל מקום אחר. מדעי המדינה מלמדים אותנו כי המדינה חייבת לשמור על מונופול מוחלט על האלימות, ולהפקיד רק בידי כוחות אכיפת החוק והצבא המוסמכים את הסמכות להשליט סדר. מדינות המאבדות שליטה ברחובותיהן לטובת כנופיות אלימות מסתכנות בהפיכה ל"מדינות כושלות".
ראש הממשלה המייסד של ישראל, דוד בן-גוריון, הבין כי ריבונות יהודית - ממלכתיות - דורשת צבא אחד, ממשלה אחת וחוק אחד. הוא טבע את האמרה המפורסמת כי עלינו "ללמוד לחשוב כמו מדינה". באופן דומה, גם לאחר אירועי אלטלנה הטראגיים, מנחם בגין נותר מחויב לחלוטין לאינטרס הלאומי העליון, שדרש את אחדות הלחימה של כל החיילים.
ישראל זקוקה בדחיפות לממשלה המחויבת למשילות. המשמעות היא עצירת אותם מתנחלים אלימים, אותם קיצונים חרדים, אותם רדיקלים משמאל או מימין, ואותם סחטנים ואנשי פשיעה בחברה הערבית והבדואית המאיימים על הסדר הציבורי. המטרה חייבת להיות פורעי החוק הספציפיים, ולא ציבורים שלמים.
מעצרים מינהליים אינם הכלי הנכון, שכן הם מהווים איום חמור על חירויות האזרח הבסיסיות. במקום זאת, על ישראל להיות יצירתית ואגרסיבית הרבה יותר. יש להטיל צווי הגבלת תנועה חמורים - במיוחד באזורים תחת שליטה צבאית - וליישם אותם כלפי עבריינים חוזרים החוסמים צירי תנועה מרכזיים.
ניתן גם לשאוב השראה מתקדימים בינלאומיים: מדינות מסוימות באוסטרליה חוקקו חוקים המטילים קנסות כבדים ועד שנתיים מאסר על מפגינים החוסמים כבישים ותשתיות. בבריטניה, הרשויות משתמשות בחוקים נגד קשירת קשר כדי להעניש מארגנים המתכננים חסימות פלטפורמות דיגיטליות כמו זום. בגרמניה, המשטרה מפזרת חסימות כבישים במהירות ומחייבת את המפגינים בעלויות התפעוליות הישירות של המענה המשטרתי, כולל דמי גרירה ושכר העבודה של השוטרים.
באופן פרדוקסלי, אכיפה אגרסיבית נגד חוליגניזם פוליטי היא הדרך הטובה ביותר להגן על חופש הביטוי הלגיטימי. דמוקרטיות בריאות מקבלות מחאה נמרצת וחוקית, אך מענישות ביד קשה הפרות חוק המשבשות את הסדר הציבורי. יש לשפוט עבריינים על פי מעשיהם, ולא על פי שיוכם השבטי או נטייתם הפוליטית.
לקראת הבחירות הקרובות, היציבות הפנימית שבירה מתמיד. סקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) חשף כי 39% מהישראלים רואים בעימות פנימי אלים איום קיומי השווה בעוצמתו לאיראן גרעינית. הנשיא יצחק הרצוג מזכיר לנו שוב ושוב כי בחירות אינן מלחמת אזרחים. מחלוקת וביקורת הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, אך העתיד המשותף שלנו כאן הוא בעל העדיפות העליונה. איננו יכולים לאפשר לאלימות הפוליטית להמשיך ולפשות באף חזית, במיוחד כאשר גורמים מתוך ההנהגה הפוליטית עצמה ממשיכים ללבות אותה.
פרופסור גיל טרוי הוא הסטוריון ועמית מחקר בכיר למחשבה ציונית ב-JPPI, המכון למדיניות העם היהודי.
בין השאר, הוא מחברם של "המדריך החיוני להבנת אירועי 7 באוקטובר והשלכותיהם" ו"המדריך החיוני לציונות, אנטי-ציונות, אנטישמיות ושנאת יהודים".