תוכנית חמאס בהתקפת אוקטובר הייתה, לדעתי, כדלקמן: "אם אנחנו (= החמאס) נצליח במכה הראשונה, לפגוע קשות באזרחים ובתשתיות ישראליות ולחטוף ישראלים וישראליות רבים, ויצטרפו אלינו תוך זמן קצר איראן וחיזבאללה וכו' וערביי יו"ש ואולי ערביי ישראל - עשויה מדינת ישראל להתמוטט בבהלה ותושביה יברחו לכל עבר ולחו"ל.
בתסריט אחר, חמאס נותר לבדו מול צה"ל, וישראל תתעשת במהירות ותפתח בדהרה אלימה ובלתי נשלטת שתפגע קשות בעזתים ובתשתיות החיוניות.
אבל המנהרות ישמשו מקלט לרבים ממנהיגינו ולכוחות חמאס - ובפרט שהמדיניות הפופולרית בישראל, תיתן עדיפות עליונה להצלת חטופיה, כך שידי צה"ל תהיינה כבולות מחשש הפגיעה באֵלו השרויים במנהרות.
לפיכך המלחמה הישראלית הזועמת תתמשך ותתארך, צה"ל יתעייף פיזית, כלכלית ומורלית, והאמריקנים עם מדינות אחרות יכפו על ישראל לאפשֵר את שיקום עזה החרבה, המסכנה והמתבכיינת, תמורת החזרת כל החטופים. במילים בלתי מכובסות: בתהליך השיקום הערמומי, אנו החמאס נביא לידי הקמת מדינה פלשתינית, כפרס על הטבח האכזרי המשתולל שביצענו ביהודים - מדינה פלשתינית עוינת שלא מכירה ולא תכיר בעתיד, בלגיטימיות של ישראל. כך תתפרק ישראל מנכסיה ומ'מכנסיה' כאחד". עד כאן במילים שלי, תיאור אמנת חמאס, אמונת חמאס ואמנות חמאס.
זהו להבנתי היעד המכוּון והרציונל שעמד ביסוד ההתקפה על ישראל ב־7 באוקטובר. מדובר בצעד של win-win, במשמע שבכל אחד משני התסריטים צפויה ישראל להיות המפסידה. ויותר מזה: במובן מסוים עדיף היה לחמאס התסריט השני, מאחר שעזה נתפסה בעולם כמותקפת הראשית על ידי ישראל "שרוצחת ילדים ומחריבה בתי חולים", ומתוך כך יכפו גופים בינלאומיים פתרון שלא לרוחה של ישראל.
עתה, משהתממש התסריט השני, חשופה ישראל מכאן ולהבא לתכסיסי מלחמה דומים - מצד איראן, ערביי יו"ש, חיזבאללה... ולא מן הנמנע, גם מצד כמה מערביי ישראל.
דהיינו, אגרוף הפלדה של צה"ל וכוחות הביטחון נעטף לאורך שנים שוב ושוב בשלושה כיסויי צמר המפוררים את עוצמתו: 1. הרגישות העליונה אצלנו לשבויים וחטופים, שהם אנשים פרטיים. 2. המשפטיזציה הישראלית החוסמת פעולות מלחמתיות רבות מאוד, הן בהגנה הן בהתקפה. 3. הדת השמאלית העיוורת, המחזיקה בדוֹגמה ששלום עם שכנינו הוא רק עניין של זמן. אמונה נאיבית זו, בעיני מאמיניה, היא בפרנציפ "לא ניתנת להפרכה".
אויבינו מסביב לוקחים בחשבונם האסטרטגי את שלוש הנכוּיות הללו שבהן לוקה ההתנהלות הישראלית, ופגמים אלה הם הפיגומים אשר על גבם מתעורר התיאבון המזרח־תיכוני, ונבנית ומתנהלת לפרטיה מכונת המלחמה נגד ישראל. ויש לקוות שישראל תעבור, במידה זו או אחרת, תהליך שניתן לכנותו יוסיאניזציה (ע"ש אליהו יוסיאן המוכר לציבור), אז יגדלו כוח פגיעתה וכוח הרתעתה בכמה מונים.
ובכן, קוראים יקרים, אין הדבר תלוי אלא בנו. בידינו 'לחזור בתשובה' מסדר העדיפויות הלקוי והמעוּות, תהליך הכרוך אכן בשידוד מערכות מנטאלי מורכב.
על כן, בשלב המיידי צריכים אוהבי ישראל להשקיע מאמצים עליונים לאייש את הנהגת הצבא, מערכת המשפט והדרג המדיני באישים בעלי עמוד שדרה יהודי־ציוני, ובזמן קרוב תהיה מדינת היהודים הרבה פּחות מדממת, ויותר מהממת.
יום הבחירות הקרב הוא הזמן לכך, ואם לא עכשיו, אימתי? ולקראת השנה החדשה, אחתום בברכת עם ישראל חי!