בית המשפט המחוזי בירושלים חייב את הרשות הפלסטינית לשלם כ-3.34 מיליון שקלים לערבי מהכפר סמוע, שנעצר ונכלא במשך כחמש שנים לאחר שניסה למכור קרקע שבבעלות משפחתו לתושב היישוב היהודי שמעה.
בפסק הדין נקבע כי מעצרו ומאסרו היו בלתי חוקיים וכי הרשות נקטה כלפיו "באלימות של ממש".
פסק הדין ניתן על ידי השופטת חיה זנדברג, בעקבות תביעה שהגיש האיש באמצעות עו"ד ברק קדם, שותף במשרד ארבוס קדם צור. מבחינת הרשות הפלסטינית, ניסיון מכירת הקרקע לאזרח ישראלי נחשב לעבירה ביטחונית חמורה שנכללה בפרק עבירות ה"בגידה".
התובע נעצר בפברואר 2014 בידי מנגנון הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית. כשלושה חודשים לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום בגין ניסיון "להעביר חלק מהשטחים הפלסטיניים לטובת האויב", ובשנת 2016 הוא הורשע בבית המשפט בחברון ונידון לחמש שנות מאסר עם עבודות פרך ולקנס.
ערעור שהגיש לבית המשפט לערעורים ברמאללה נדחה והוא נותר בכלא עד פברואר 2019. בית המשפט הישראלי קבע כי המעצר והמאסר היו בלתי חוקיים, וכי בית משפט בישראל אינו יכול להכיר במכירת קרקע לישראלים כ"בגידה" רק בשל זהותם הישראלית של הרוכשים.
במסגרת ההליך נחשפו עדויותיו של התובע על האלימות שספג, לטענתו, במהלך החקירות והמאסר. הוא סיפר כי נאזק בידיו וברגליו לכיסא ברזל במשך שעות, הוחזק בצינוק ונקשר כשידיו מאחורי גבו באופן שגרם לו ליפול עם פתיחת הדלת.
עוד העיד כי חוקרים הכו אותו במקלות ובחפצים שונים כשראשו מכוסה, וכי בחורף הושאר תחת כיפת השמיים ונשפכו עליו מים קרים. לדבריו, נמנעו ממנו גם מזון ושינה והוא ספג קללות והשפלות, כאשר המעשים חזרו פעמים רבות.
על פי העדויות שהובאו בפני בית המשפט, האלימות נמשכה גם בכלא דהרייה. התובע הוחזק בתא שכונה "תא שרון", שבו נכלאו מי שנחשדו בשיתוף פעולה עם ישראל או במכירת קרקעות ליהודים, וטען כי אנשי הרשות היו נכנסים אליו רעולי פנים ומכים את האסירים באלות.
התובע סיפר כי באחת הפעמים איבד את הכרתו בעקבות המכות. אסיר נוסף העיד כי ראה אותו מוכה בידיים ובאלות ומוכנס לצינוק, ועד אחר סיפר כי ראה כיצד דורכים על ראשו ומכים אותו בבטן ובגב בזמן שידיו אזוקות מאחור.
גם במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדו טען האיש כי הודאותיו נגבו תחת עינויים. הוא אף נקב בשמותיהם של שני קצינים שלטענתו חקרו אותו במהלך הלילה, הכו וקיללו אותו ולאחר מכן החזירו אותו לתאו ללא בגדים, אך בית המשפט ציין כי הרשות לא הביאה את השניים לעדות.
בפני בית המשפט הוצג גם מסמך רפואי מדצמבר 2014 שבו תועדו שריטות בגבו של התובע, פגיעה באצבע וכאבים. לצד ביקורת על כך שמסמכים רפואיים נוספים לא הוצגו, קבע בית המשפט כי הוכח שהרשות הפעילה כלפי האיש "אלימות של ממש" וביצעה כלפיו את עוולת התקיפה.
בסך הכול חויבה הרשות הפלסטינית לשלם לתובע 3,340,000 שקלים, סכום הכולל גם את שכר טרחת עורך דינו. עו"ד ברק קדם, שייצג אותו, אמר כי הפיצוי אינו יכול להשיב לתובע את שנותיו בכלא, אך לדבריו פסק הדין מעביר מסר למי שפוגע באדם בשל קשריו עם יהודים וישראלים.
"פסק הדין חושף פעם נוספת את המציאות המזעזעת שמאחורי מדיניות הרשות הפלסטינית כלפי ערבים המעזים למכור קרקע ליהודים", אמר קדם. "הפיצוי הכספי לא יוכל להשיב לו את השנים שנלקחו ממנו או למחוק את הנזק שנגרם לו, אבל יש בפסק הדין מסר חד: מי שרודף, כולא ומענה אדם בשל קשריו עם יהודים וישראלים יידרש לשלם על מעשיו. נמשיך לפעול כדי שכל פלסטיני שנפגע ממדיניות הרדיפה של הרשות הפלסטינית יקבל צדק ופיצוי גבוה".