נציבות תלונות הציבור על שופטים פרסמה שלוש תמציות החלטה העוסקות בהתנהלות במהלך הליכים משפטיים וביחס לבעלי הדין.
ההחלטות עסקו באזהרה מפני חיוב בהוצאות במסגרת ניסיון להגיע להסכמות, בשמירה על שוויון דיוני בחקירות ובביטול דיון בבוקר שבו אמור היה להתקיים.
באחת התלונות נבחנה התנהלות אב בית דין במהלך דיון בתביעת גירושין, שבו אחד מבעלי הדין לא היה מיוצג. המתלונן טען כי לאחר שהבהיר שאינו מוכן לחתום על הסכם או להתגרש לפני שיקבל ייעוץ משפטי, נאמר לו שהתנהלותו עלולה לעלות לו ב-10,000 שקלים בהוצאות משפט.
אב בית הדין דחה את הטענות בנוגע להתנהלותו והסביר כי האפשרות לחיוב בהוצאות הועלתה בשל בזבוז הזמן השיפוטי שנגרם מהעלאת הבקשה בשלב מאוחר. הוא ציין כי בקשת המתלונן התקבלה, הדיון נדחה כדי לאפשר לו להסדיר ייצוג משפטי ובפועל לא נפסקו נגדו הוצאות.
הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת בחלקה וקבעה כי הדרך שבה הוצג החיוב האפשרי בהוצאות הייתה פגומה. לפי ההחלטה, סמיכות הדברים להודעת המתלונן שאינו מוכן לחתום לפני קבלת ייעוץ משפטי עלולה הייתה ליצור רושם שמדובר בלחץ לקבל את ההסכמות שאליהן ניסה בית הדין להביא את הצדדים.
עוד נקבע כי העובדה שהוצאות לא הוטלו בסופו של דבר אינה מתקנת את הפגם. הנציבות הבחינה בין הודעה שלפיה האפשרות לחייב בהוצאות תישקל בהמשך לבין אמירה קטגורית שלפיה התנהלותו של בעל הדין "תעלה" לו 10,000 שקלים.
הנציבות מתחה ביקורת גם על השימוש בביטוי "מה שקרה פה זה שערוריה". בהחלטה נקבע כי הביטוי לא הלם את מידת האיפוק והמתינות הנדרשת מדיין, בפרט כאשר מדובר בבעל דין שאינו מיוצג, וכי היה מקום להשתמש בלשון עניינית ומאופקת.
עם זאת, הנציבות לא קבעה כי אב בית הדין ביקש לכפות על המתלונן לחתום על ההסכם או שההסכם נחתם שלא מרצונו החופשי. טענות הנוגעות לתוקף ההסכם, לשיעור המזונות ולהכנסות הצדדים נדחו, מאחר שמדובר בעניינים משפטיים הנוגעים להכרעה השיפוטית.
החלטה נוספת עסקה בתלונה על דיון בבית הדין הרבני, שבמהלכו הותר לבאת כוחו של האיש לחקור את האישה, בעוד לבאת כוחה של האישה לא ניתנה אפשרות מקבילה לחקור את האיש. נקבע כי ההחלטה על היקף החקירות ואופן ניהולן נתונה בעיקרה לשיקול דעתו השיפוטי של בית הדין, ולכן התלונה בעניין זה לא נמצאה מוצדקת.
לצד זאת העירה הנציבות כי לאחר שניתנה לצד אחד אפשרות לחקור את בעלת הדין שכנגד, ראוי היה לשקול לאפשר גם לצד האחר חקירה ממוקדת ומוגבלת. לחלופין, ניתן היה להבהיר את הטעמים להפסקת החקירות, וזאת כדי לשמור על השוויון הדיוני ועל מראית פני הצדק.
החלטה שלישית עסקה ברשם שביטל דיון בתביעה קטנה בבוקר שבו היה אמור להתקיים. פסק הדין ניתן בשעה 10:10 והדיון היה קבוע לשעה 13:00, לאחר שבקשה למחיקת התביעה על הסף נותרה ללא טיפול במשך כחצי שנה.
הנציב קיבל כי הרשם פעל כראוי ביום הדיון עצמו, בין היתר כשדאג לעדכון דחוף של המתלונן ובכך חסך ממנו את ההגעה לבית המשפט. עם זאת נקבע כי לא היה בכך כדי להצדיק את העובדה שהבקשה לסילוק התביעה על הסף, שנראתה פשוטה יחסית, המתינה להכרעה במשך כחצי שנה.
הנציב ציין כי ביטול הדיון בהתראה קצרה אינו מבטל את הנזק שכבר עשוי היה להיגרם למתדיין, לאחר שפינה את יומו, ביטל התחייבויות והשקיע זמן בהיערכות. עם זאת הובהר כי אין מקום לפסוק פיצוי במסגרת תלונה לנציבות.
בסיום הטיפול בתלונה העיר הנציב כי ניתן וראוי היה להעניק יחס מכבד יותר לזמנו של המתדיין ולפעול להכרעה מוקדמת יותר בבקשה. הנציב גם דחה את הטענה שלפיה המתלונן הסתיר בחוסר תום לב את העובדה שפעל במקביל לביטול פסק הדין.