מעטים הרופאים שיכולים להביט לאחור על עשרות שנות קריירה ולומר בפשטות שהצילו אלפי חיים. פרופ' פתחיה רייסמן, מבכירי הכירורגים בישראל ומי שניהל במשך שנים את אגף הכירורגיה במרכז הרפואי שערי צדק, הוא אחד מהם. את סיפוקו המקצועי הוא מתאר דווקא ברגעים שאחרי חדר הניתוח.
"כשרואים אדם שהגיע עם מחלה קשה, עבר ניתוח מורכב, וכעבור שנים הוא חי חיים רגילים ובריאים - זו תחושת סיפוק שאין כמעט מקצוע אחר שיכול להעניק", הוא אומר בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7.
אלא שאת השיחה הוא מבקש לפתוח דווקא במסר שמיועד לכל אדם בריא: אל תחכו לתסמינים. לדבריו, סרטן המעי הגס הוא אחד מסוגי הסרטן שניתן למנוע או לאבחן בשלב מוקדם מאוד, אך רק אם הציבור יאמץ תרבות של בדיקות סקר.
"אנשים חושבים שאם אין כאבים, אין מחלה", הוא אומר. "אבל לצערנו, במקרים רבים אין שום סימן מוקדם. כשכבר מופיעים תסמינים, לעיתים המחלה כבר איננה בשלב הראשוני. לכן בדיקות הסקר הן ההבדל בין גילוי מוקדם לבין טיפול במחלה מתקדמת".
לדבריו, בעולם כולו נרשמת עלייה מדאיגה בשכיחות המחלה, ובעיקר בקרב צעירים. "אנחנו רואים יותר ויותר חולים בגילאי 20-30, דבר שכמעט לא הכרנו בעבר. בארצות הברית כבר הורידו את גיל ההמלצה לבדיקת קולונוסקופיה ל־45 גם עבור אנשים ללא גורמי סיכון".
לדבריו, מי שבמשפחתו אובחן קרוב מדרגה ראשונה עם סרטן המעי הגס צריך להיבדק מוקדם עוד יותר.
"ההמלצה שלנו היא להתחיל את המעקב כעשרים שנה לפני הגיל שבו התגלתה המחלה אצל בן המשפחה. אם ההורה אובחן בגיל 45, הילדים צריכים לעבור קולונוסקופיה כבר סביב גיל 25. זו לא בדיקת דם ולא דם סמוי - אלא קולונוסקופיה מלאה".
רייסמן מסביר כי ברוב המקרים המחלה אינה פורצת בבת אחת. "הסרטן מתחיל בדרך כלל כפוליפ קטן ושפיר. אם מסירים אותו בזמן, הסיפור נגמר בתוך דקות. אם הוא נשאר במעי, הוא עלול להפוך במשך ארבע עד חמש שנים לגידול סרטני".
לצד הגילוי המוקדם, הוא מדגיש כי גם לאורח החיים יש השפעה מכרעת. "מזון מעובד ובשרים מעובדים מעלים את הסיכון למחלה. לעומת זאת, פעילות גופנית מחזקת את מערכת החיסון. יש אפילו מחקרים שמראים שבמניעת הישנות של סרטן המעי הגס, לפעילות גופנית יש השפעה סטטיסטית דומה לכימותרפיה מניעתית לאחר הניתוח".
כששואלים אותו כמה פעילות באמת נדרשת, הוא נותן תשובה פשוטה. "לא צריך להפוך לספורטאי אולימפי. חצי שעה עד ארבעים דקות ביום, בעקביות. בגיל מבוגר חשוב גם לשמור על מסת השריר, לא רק על הכושר האירובי".
הוא מתייחס גם לטרנד זריקות ההרזיה, שהפכו בשנים האחרונות לפופולריות במיוחד. "כשיש הצדקה רפואית - כמו סוכרת שאינה מאוזנת - יש להן מקום. אבל אנשים בריאים שרוצים רק לרדת במשקל עלולים להפוך תלויים בזריקות. הפתרון האמיתי הוא שינוי באורח החיים, תזונה נכונה ופעילות גופנית".
אבל אם החלק הראשון של השיחה עוסק במניעה, החלק השני נשמע כמעט כמו הצצה לעולם העתיד.
רייסמן, שנחשב מחלוצי הכירורגיה הזעיר־פולשנית בישראל, מתאר מהפכה שמתחוללת כיום בחדרי הניתוח. "פעם היינו מבצעים חתך גדול לאורך כל הבטן. אחר כך הגיעה המהפכה הלפרוסקופית, שאפשרה לבצע את אותם ניתוחים דרך פתחים קטנים. היום אנחנו כבר בעידן הרובוטי".
לדבריו, השלב הבא יהיה שילוב של בינה מלאכותית בזמן אמת. "המערכת לא תחליף את המנתח, אלא תשמש מעין טייס משנה. אם אני מתקרב לכלי דם גדול או לאזור מסוכן, היא תתריע ואפילו תוכל לעצור אותי לפני שאגרום לנזק".
לדבריו, חלק מהטכנולוגיות כבר אינן בגדר חזון. "כיום קיימות מערכות AI שמלוות רופאי גסטרו בזמן קולונוסקופיה ומסמנות פוליפים קטנים שהעין האנושית עלולה לפספס. זו כבר טכנולוגיה מסחרית שנמצאת בשימוש".
הוא עצמו שותף גם לפיתוחים חדשניים עם חברת גוגל. "המערכת שפיתחנו מזהה עבור המנתח בזמן אמת את המבנים הקריטיים במהלך הניתוח ומסמנת אותם בצבעים. כך ניתן לבצע את הפעולה בצורה בטוחה ומדויקת יותר".
ואם זה נשמע עתידני, הוא מספר שכבר היום מתבצעים ניסויים בניתוחים שבהם הרובוט פועל כמעט באופן עצמאי. "בג'ונס הופקינס כבר הדגימו מערכת שביצעה ניתוח כיס מרה באופן אוטונומי, כשהמנתח רק מפקח מהצד. אני לא חושב שזה יחליף אותנו מחר בבוקר, אבל לשם העולם הולך".
למרות הקדמה הטכנולוגית, רייסמן סבור שהגורם החשוב ביותר במערכת הבריאות עדיין אינו המחשב - אלא האדם.
לדבריו, ישראל מציגה רפואה מהמתקדמות בעולם, אך עושה זאת בתנאים בלתי אפשריים. "זו כמעט תופעה בלתי נתפסת. מצד אחד מערכת בריאות שסובלת ממחסור בתקנים, במיטות ובמשאבים, ומצד שני רפואה שנמצאת בחזית העולמית. זה קורה בזכות האנשים שעובדים במערכת, לא בזכות התנאים שהם מקבלים".
גם לאחר שפרש מניהול אגף הכירורגיה, הוא ממשיך לעבוד במשרה מלאה, לנתח, ללמד וללוות את הדור הצעיר. "אני מסתכל על המתמחים שהיו פעם סטודנטים שלי והיום מנהלים את המחלקות. זה ממלא אותי גאווה. כל עוד יש לי כוח ואני יכול לעזור לחולים וללמד - אין לי שום כוונה לעצור".