באדיבות כאן חדשות
מבט ממוקד על המתרחש ביהודה ושומרון חושף כי זירת היהודה ושומרון עוקפת בהתמדה את רצועת עזה ברמת הנפיצות. השטח מבעבע כתוצאה משילוב מסוכן: ריבוי התארגנויות טרור, עלייה באירועי טרור לאומני יהודי, ותחושת ייאוש עמוקה בקרב האוכלוסייה המקומית.
כל זה קורה במקביל להתערערות מעמדה של הרשות הפלסטינית, שנתפסת כחלשה ומנותקת. הצטברות הגורמים הללו יוצרת תנאים לסערה מושלמת, אך הפעם הזרקור מופנה לסכנה שאינה מגיעה מכיוון חמאס - אלא דווקא מתנועת פת"ח.
המנהיגים המקומיים טוענים כי אין גורם רשמי שמספק להם הגנה - לא הרשות הפלסטינית ולא ישראל. בהיעדר מענה, החלה להתפתח תופעה של התארגנות עצמאית.
אם בעבר התאפיין הטרור הפלסטיני בחוליות צבאיות ממוקדות, כעת חמולות רבות מרגישות חשופות לפגיעה ומקימות "ועדות הגנה עממיות", מתוך חשש מזליגת האירועים משטחי C לשטחי A ו-B. בכפרים רבים זוהו עימותים שבהם מעורבות משפחות המזוהות דווקא עם פת"ח. תושבים המקומיים החלו לגייס כיתות כוננות, להציב מצלמות מעקב ולהקים חמ"לים שמנטרים את השטח ומקפיצים כוחות בצורה מסודרת.
התארגנויות אלו פועלות באופן עצמאי לחלוטין. צמיחתן של מיליציות מקומיות חמושות מייצרת אנומליה ואנרכיה בשטח, אשר על פי הערכות עלולה להוביל להתלקחות נרחבת.
במקביל, ברמה הפוליטית-צבאית של התנועה, מינה אבו מאזן את תאופיק טיראווי לראש התנזים. למינוי זה שתי השלכות מרכזיות: טיראווי נחשב למקורב למוחמד דחלאן, יריבו המושבע של אבו מאזן, מה שמעניק לאנשיו עוצמה מחודשת לאחר שנים בשוליים.
בנוסף, טיראווי מחזיק בעמדות ניציות כלפי ישראל ושולט ברוב מחנות הפליטים המשופעים בחמושים.
בניגוד לחמאס, המתאפיין בעוצמה מבצעית ממוקדת בפיגועים, היתרון של פת"ח טמון בהיקפו הרחב ובפריסתו בשטח. מצב של אנרכיה בשילוב כמות הנשק הגדולה שבידי פעיליו עלול להיות מופנה בקלות כלפי ישראל.