היום, כ"ב באלול, מציינים 59 שנים ליום העלייה ההיסטורי לכפר עציון. ביום שישי, כ"ב באלול תשכ"ז, הגיעו בני כפר עציון כדי להקים מחדש את יישובם שנחרב במלחמת העצמאות - והוא הפך ליישוב היהודי הראשון שקם ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים.
כשבני הקיבוץ הגיעו לראש הממשלה לוי אשכול לבקש ממנו לעלות בשנית, הוא אמר להם בלשונו היידישאית העסיסית: "קינדרליך, תעלו!".
ד"ר נדב פרנקל מבית הספר שדה כפר עציון, מציין כי בשנים האחרונות, בעקבות פתיחת הפרוטוקולים בארכיון המדינה של ישיבות הממשלה והקבינט, מתברר כי לאמירה הזאת קדמה דרמה פוליטית ומדינית יצרית במיוחד.
סיומה של המלחמה והשתלטות צה"ל על שטחי יהודה ושומרון עוררו תקוות רבות בקרב ותיקי כפר עציון במקום, ששכל 85 ממגיניו בתש"ח. בני הדור השני נפגשו עם שר הביטחון משה דיין ועם ראש הממשלה לוי אשכול, אך נענו בתחילה בתשובות עמומות.
במקביל, דנה הממשלה בשאלה איך מקבלים את ה"נדוניה" (השטח) בלי ה"כלה" (האוכלוסייה הערבית). מנחם בגין דגל בסיפוח מלא והגברת הילודה והעלייה, השר יגאל אלון הציע לספח אזורים דלי אוכלוסייה (בקעת הירדן, מדבר יהודה וגוש עציון) ולהקים אוטונומיה בשאר השטח, ואילו משה דיין התנגד לכל סיפוח או התיישבות אזרחית וקרא להכריז על האזור כשטח צבאי סגור.
באוגוסט 1967 הציע דיין את "תוכנית האגרופים", הקמת חמישה בסיסים צבאיים על קו הרכס. לצידם הציע להקים בהמשך היאחזויות נח"ל ומגורי משפחות, תחילה בגוש עציון, שם היו אדמות קק"ל זמינות. שר החוץ אבא אבן וראש הממשלה אשכול חששו מהתגובה הבינלאומית, והממשלה אישרה בסופו של דבר רק את הקמת הבסיסים הצבאיים, ופסלה הקמת היאחזויות.
למרות הסירוב הממשלתי, הלחץ הציבורי גבר. עצרת גדולה שנערכה בגוש עציון, לצד פגישות תכופות של בני הדור השני ובראשם חנן פורת הצעיר עם אשכול ועם ראשי אגף הנוער והנח"ל, החלו לכרסם בהתנגדות.
ד"ר פרנקל מסביר כי הקואליציה לטובת חידוש ההתיישבות התבססה על ארבע רגליים: שרי המפד"ל שראו בכך חוב היסטורי ליישובים שחרבו בתש"ח, שרי 'אחדות העבודה' האקטיביסטים (אלון וגלילי) שרצו לקדם הקמת ישובים, משה דיין שביקש לקיים את תוכנית המאחזים שלו, ושר המשפטים יעקב שמשון שפירא, שהבחין משפטית בין אדמות קק"ל שבבעלות יהודית בגוש לבין שאר שטחי יו"ש.
הדרמה נמשכה ממש עד הרגע האחרון. מסמך מרתק מארכיון כפר עציון מאותם הימים מראה את ההכנות הקדחתניות ואת הניסיונות של חנן פורת לאשר את כפר עציון מתחת לרדאר כ"היאחזות נח"ל".
במסמך שנחשף כעת לראשונה מועבר לחנן פורת העתק ממכתבו של יהודה שפירא, ראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, אל אברהם שפירא מארגון "בני עקיבא", ובו נכתב: "אני מברך על החלטתכם להעמיד את עצמכם למשימה הנידשת של גוש עציון. אין לי ספק שהחזון הזה שנדרשתם לו יישלם על כך". מסמך זה מעיד כי בעוד שבממשלה הדיונים היו סוערים, בשטח ובצינורות של אגף הנוער והנח"ל נעשו ניסיונות כדי לאפשר לבני הדור השני לעלות כהיאחזות.
בימים 24-21 בספטמבר הגיעה הדרמה הממשלתית לשיאה. פרנקל מציין כי אשכול הציג לממשלה את העלייה לקרקע כעובדה מוגמרת שנמצאת כבר בשלב הביצוע. כשנשאל על ידי השר משה קול האם מדובר בהיאחזות או בהתיישבות, ענה אשכול בחיוך: "היאחזות. במשך הזמן גדיים הופכים לתיישים".
שרים רבים טענו על כך שאשכול לקח לעצמו סמכות שלא ניתנה לו וטענו כי הממשלה אישרה בסיסים בלבד. אשכול הדף את הטענות, הבהיר כי התשובה לכפר עציון היא חיובית והמשיך בסדר היום. הצבעה רשמית על הקמת כפר עציון לא התקיימה בממשלה מעולם. אשכול הסתייע בקואליציה שהזכרנו קודם כדי להעביר את ההחלטה. השרים הבינו שצריך 'לקבוע עובדות בשטח' וגם חשו חוב היסטורי לאנשי גוש עציון.
כך, ביום שישי כ"ב באלול תשכ"ז, הגיעו לבסוף בני כפר עציון לביתם המחודש. בדרכם עצרו בקבר רחל וקראו את פסוקי הנחמה מירמיהו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה...ושבו בנים לגבולם".
