המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה מציעה שינוי משמעותי במודל פנסיית החובה בישראל: עובדים עד גיל 40 לא יחויבו להפריש משכרם לפנסיה, בעוד המעסיקים ימשיכו להעביר את מלוא חלקם לחיסכון הפנסיוני. מגיל 40 תחזור חובת ההפרשה של העובד במלואה, כפי שנהוג כיום.
לפי ההצעה, העובדים ימשיכו להיות מבוטחים גם בתקופה שבה לא ינוכה משכרם חלק העובד לפנסיה. המודל המוצע יהיה ברירת מחדל בלבד, כך שעובד שירצה להמשיך לחסוך מכספו לפנסיה גם לפני גיל 40 יוכל לעשות זאת.
מאחורי ההצעה עומד מחקר שערכו פרופ' אבי שמחון ואברהם זופניק מהמועצה הלאומית לכלכלה. החוקרים בחנו כיצד משתנה הכנסתו של פרט מייצג לאורך חייו - מראשית שנות העבודה, דרך השנים שבהן השכר עולה ועד לקבלת הקצבה לאחר הפרישה.
המחקר התבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועל סימולציות אקטואריות של החיסכון הפנסיוני והקצבה הצפויה. הבדיקה נערכה גם בפילוח לפי מגדר ולפי חמישוני שכר, במטרה לבחון כיצד משפיע מודל ההפרשות הקיים על קבוצות שונות של עובדים.
נקודת המוצא של החוקרים היא הפער בין התקופה שבה העובדים זקוקים לחלק גדול יותר מהכנסתם לבין התקופה שבה החיסכון הפנסיוני נועד לשרת אותם. צו ההרחבה לביטוח פנסיוני משנת 2008 קבע חובת הפרשה לפנסיה הן למעסיק והן לעובד, בשיעור אחיד וללא הבחנה בין השלבים השונים בחייו של העובד.
לפי ממצאי המחקר, עבור מרבית העובדים הקצבה הצפויה לאחר הפרישה גבוהה מההכנסה החודשית נטו שהייתה להם לאורך חלק גדול משנות העבודה. עוד נטען כי רוב העובדים צפויים לפרוש עם הכנסה פנסיונית הדומה לשכר שקיבלו סמוך לפרישתם, ובחלק מהמקרים אף גבוהה ממנו.
התופעה בולטת, לפי המחקר, במיוחד בקרב חמישוני השכר הנמוכים. בקבוצות אלה קצבת האזרח הוותיק מהווה חלק משמעותי יותר מההכנסה הכוללת לאחר הפרישה.
מנגד, החוקרים מצביעים על כך שהוצאות משמעותיות בחיי העובדים מתרכזות דווקא בשנות העבודה הראשונות. הקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא מתרחשים בתקופה שבה ההכנסה עדיין לא הגיעה לרמתה הגבוהה ביותר, ובמקביל חלק מהשכר מופנה לחיסכון ארוך טווח.
על בסיס הממצאים טוענים במועצה הלאומית לכלכלה כי המודל הנוכחי מספק ביטחון כלכלי גבוה בגיל הפרישה, אך מצמצם את ההכנסה הפנויה בתקופה שבה ההוצאות המשפחתיות עשויות להיות גבוהות במיוחד. ההצעה מבקשת להעביר חלק מהמשאבים מהחיסכון העתידי להכנסה השוטפת של העובד בשנים אלה.
לפי המחקר, ביטול חובת הפרשת העובד עד גיל 40 עשוי להעלות את רמת החיים בשנות העבודה הראשונות, בעוד יחס התחלופה בגיל הפרישה יישאר ברמה שהחוקרים מגדירים כנאותה. במקביל, חלקו של המעסיק בחיסכון הפנסיוני ימשיך להיות מופרש במלואו, ועובדים שיבחרו בכך יוכלו להמשיך ולהפריש גם את חלקם לפני גיל 40.