איציק בונצל, אביו של סמ"ר עמית בונצל הי"ד, לוחם בצנחנים שנפל בקרב בעזה, פרסם היום (ראשון), ערב יום הכיפורים, את "חשבון הנפש" האישי שכתב בנו במהלך הלחימה.
הדברים נמצאו במחברות קטנות שהוחזרו למשפחה יחד עם חפציו האישיים של עמית לאחר נפילתו. אביו סיפר כי מאז, בכל פעם שבני המשפחה מוצאים את הכוחות לפתוח עמוד נוסף, הם מגלים עוד מהמחשבות, החלומות והתוכניות שעמית העלה על הכתב בעיצומה של המלחמה.
באחד העמודים כתב עמית תחת הכותרת "חשבון נפש" ושאל את עצמו: "איזה אדם הייתה רוצה להיות?"
תשובתו הייתה: "מחייך כל הזמן, שופט לכף זכות את כולם, ראשון להתנדב, שמח לתת ורוצה לתת בלי פשרות, לא מתלונן. אדם שמשתפים אותו בהכל, אחראי שסומכים עליו, תמיד יודע מה לומר ומתי. לא מתרגש ממה שאומרים עליי, מדבר עם כולם בגובה עיניים, להוביל את כולם בצורה נכונה".
עמית לא הסתפק בתיאור האדם שאליו ביקש לשאוף, ועבר לשאלה נוספת: "איך אני הופך להיות האדם הזה?"
על הרצון להיות אדם שמח וחיובי כתב: "מחייך כל הזמן - תמיד חיובי, להקדים שלום לכולם בפלוגה, אפילו למי שאני הכי פחות מתחבר אליו או אנשם שלא מכיר. תמיד לומר תודה, אפילו אם זה מביך לפעמים. לא להיעלב אם אני לא שותף במשהו, צריך להבין שלא הכל סובב סביבי".
בהמשך התייחס ליכולת לדון אחרים לכף זכות: "שופט לכף זכות - לספור עד 3 לפני שמגיבים, להבין שלא כולם כאן מאותם מניעים, לא כל סובב סביבי, לראות איך אפשר לגשר על הפערים בצורה מכובדת ויפה".
ועל ההתנדבות והנכונות לקחת אחריות כתב: "ראשון להתנדב - תמיד להגיד אני, גם אם זה לא הכי נוח באותו רגע, אולי אחר כך זה ישתלם".
אביו איציק סיפר על הרגע שבו הגיעו המחברות לידי המשפחה: "כמה ימים לאחר שעמית נפל העבירו לנו את החפצים האישיים שלו. המדים שהיו עליו וחפציו האישיים מהשירות. כשפתחנו אותם גילינו אוצר- מחברות קטנות בכתב ידו של עמית שלנו שהוא כתב בשיא הלחימה בעזה. כל פעם אנחנו אוזרים אומץ ופותחים עוד עמוד ואיתו מגיע התקף געגוע".
הוא שיתף: "במחברות הללו - עמית שלנו כתב דברים שהיו על ליבו כמו מטרות לאחר המלחמה, חלומות שירצה להגשים, ובניהם כתב גם 'חשבון נפש'. בחשבון הנפש כתב עמית איזה אדם היה רוצה להיות? ומה הוא צריך לעשות כדי להפוך להיות האדם הזה".
בונצל ציין כי עבור המשפחה, הדברים שכתב עמית בעיצומה של הלחימה משקפים את דמותו ואת הדרך שבה נהג בחייו: "בשיא הלחימה בתוך שדה הקרב, בלב עזה, למרות הקושי הרב. זה מה שבחרת לעשות, 'חשבון נפש'. כמה היה חשוב לך מכולם, היית חבר של כולם, תמיד שופט לכף זכות, הראשון להתנדב, רודף צדק, עם חיוך מאוזן לאוזן גם לכאלה שלא כל כך התחברת אליהם".
לקראת יום הכיפורים ביקש האב להפוך את הדברים שהותיר בנו לקריאה אישית לציבור: "ועכשיו זה הזמן שלנו ללמוד מעמית ולעשות 'חשבון נפש' שניה לפני יום כיפור, ולפני שאנחנו פותחים דף חדש נקי וחלק. בואו נקח על עצמנו להיות קצת כמו עמית, נשפוט לכף זכות, נאהב את כולם גם את החבר שאנחנו לא כל כך מסכימים איתו, נעשה מעשים טובים, נדע להקליל ולמחול. בואו נהיה טובים יותר- בואו נהיה עמית".
את דבריו חתם בבקשה לקבל החלטה טובה לזכר בנו: "נשמח שלקראת השנה החדשה תקחו על עצמכם משהו אחד לזכרו של עמית שלנו, כדי שנוכל להמשיך להפיץ את הטוב שלו וללכת בדרכו".