הרב יצחק זאגא, מועמד מפלגת זהות לכנסת, מציג בשיחה עם ערוץ 7 את תפיסת העולם שאיתה הוא ומשה פייגלין מבקשים להגיע לבחירות הקרובות.
במוקד דבריו עומדת הדרישה לשינוי מדיניות עמוק בסוגיות הביטחוניות והלאומיות, לצד חיזוק זהותה היהודית של המדינה.
לדברי הרב זאגא, מטרת הבחירות מבחינתו היא למנוע את הטבח הבא ולהביא את ישראל למצב של ניצחון, ולא להמשיך במדיניות של סבבים והכרעות חלקיות. הוא קושר לכך גם את המחיר שמשלמים אנשי המילואים ובני משפחותיהם ואת ההתמודדות הנפשית של מי שהשתתפו בלחימה.
בהתייחסו לרצועת עזה הוא מציג קו של כיבוש, גירוש והתיישבות. לשיטתו, כל עוד המלחמה אינה מסתיימת בדרך זו, ישראל אינה משיגה את הניצחון הנדרש.
הוא מבהיר כי מפלגת זהות אינה מתכוונת להצטרף לממשלה שלדעתה לא תחתור לניצחון בהתאם לעקרונות שהיא מציגה. לדבריו, מפלגה חזקה בראשות משה פייגלין נועדה גם להעניק לראש הממשלה בנימין נתניהו תמיכה פוליטית שתאפשר לו לעמוד מול לחצים מדיניים.
חלק נרחב מהשיחה מוקדש גם לנגב ולגליל. הרב זאגא דוחה את ההתייחסות לפשיעה בחברה הערבית כאל תופעה פלילית בלבד ומציג אותה כבעיה לאומית רחבה יותר. הוא מתאר תחושה של אובדן משילות בדרום, בין היתר סביב פרוטקשן, נהיגה מסוכנת ופריצות, וטוען כי המדינה נדרשת להפנות משאבים משמעותיים יותר להתמודדות בתוך גבולותיה.
לדבריו, גם בגליל נדרשת הרחבה של ההתיישבות היהודית. בהקשר זה הוא מברך על תוכניות שהציג בצלאל סמוטריץ' לחיזוק ההתיישבות באזור, ורואה במהלך כזה חלק מהחזרת המשילות והנוכחות היהודית.
ביחס לאוכלוסייה הערבית מציג הרב זאגא הבחנה בין מי שמקבלים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית לבין מי שלדבריו פועלים נגדה. הוא תומך בגירוש מחבלים ובעידוד הגירה של ערבים שאינם מקבלים את הלאומיות היהודית, לרבות מיהודה ושומרון. לדבריו, הוא מבקש לקדם תוכנית מעשית שתכלול איתור מדינות יעד והצעת אפשרות הגירה.
כשנשאל מה מבדיל את זהות ממפלגות אחרות בימין, הוא מצביע בעיקר על תפיסת העולם הרחבה שמציג משה פייגלין. לדבריו, לאחר 7 באוקטובר בחן את המערכת הפוליטית והגיע למסקנה שזהות מציעה את העומק המדיני, הביטחוני והכלכלי שהוא חיפש - ומכאן החלטתו להצטרף למפלגה.
בסוגיות דת ומדינה הוא מדגיש את עקרון חירות הפרט. לדבריו, החיבור של הציבור לזהות היהודית צריך להיעשות מתוך רצון ולא באמצעות כפייה. מנגד, במישור הממלכתי והלאומי הוא מבקש לראות ביטוי מובהק יותר לזהותה היהודית של המדינה, לרבות בתפיסות הנוגעות למלחמה ולביטחון.
לקראת סיום הוא נשאל על היותו רב המבקש להיכנס לכנסת ועל הדמויות הרבניות שקדמו לו בפוליטיקה. הוא רואה עצמו כממשיך, בדרכו, את החיבור בין תורה לעשייה שאפיין לדבריו את הרב חנן פורת והרב חיים דרוקמן זצ"ל.
לצד פעילותו התורנית הוא מצביע על ניסיונו בעולם המעשה: לימודי משפטים, מנהל עסקים, פעילות כדירקטור וניהול חברת בנייה. מבחינתו, השילוב בין הרקע התורני לניסיון המקצועי הוא התשתית שממנה הוא מבקש לפעול בזירה הציבורית.