לקראת יום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר, עשרות נפגעות ונפגעים החלו לפרסם ברשתות החברתיות את ההתכתבויות האישיות שלהם מבוקר הטבח - הודעות שנשלחו והפכו לתיעוד של הרגעים הקשים שעברו עליהם ועל בני משפחותיהם.
השבוע יצוין יום הזיכרון השלישי לטבח. המשתתפים מפרסמים הודעות והתכתבויות שנשלחו באותו בוקר, ובמקביל קוראים לציבור לחזור אל הטלפונים ואל השיחות שנשמרו מאותו יום ולשתף גם אותן.
"אנחנו קוראים לכל אחת ואחד מכם, גם אם לא נפגעתם ישירות בטבח, לכו אחורה להתכתבויות שלכם מאותו יום ארור", נכתב בקריאה לציבור. "אנא העלו גם אתם התכתבויות שלכם מהשבעה באוקטובר. כולנו 7.10, כולנו נפגעי המחדל בצורה ישירה או עקיפה".
בין המשתתפות נמצאת שיר מתיאס, בתם של שחר ושלומי שנרצחו בקיבוץ חולית. מתיאס פרסמה את ההתכתבות בקבוצת הווטסאפ המשפחתית מאותו בוקר. בתוך האירועים הקשים כתבה למשפחתה שלוש מילים: "אבא ואמא מתים".
ויקי כהן, אמו של שורד השבי נמרוד כהן, פרסמה גם היא תיעוד מאותו יום. לאחר שקיבלה תמונות וסרטונים מחטיפתו של בנה, ניסתה לדבריה לפנות לכל גורם אפשרי בצה"ל בניסיון לקבל מענה. באחת ההודעות שפרסמה נכתב: "למה אף אחד לא חוזר אלינו?".
איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, שיתף את ההתכתבות האחרונה עם בתו. בהודעה ששלחה רוני לאמה באותו בוקר היא ניסתה להרגיעה: "אמא אני בסדר לא לדאוג לי, גם אני אוהבת אותך".
עינב צנגאוקר, אמו של שורד השבי מתן, חזרה גם היא אל ההתכתבות האחרונה עם בנה לפני שנחטף לעזה. הדברים שכתב מתן למשפחתו תיעדו את המתרחש בסביבתו באותם רגעים: "הם מדברים ערבית, הם ממש ליד הדלת. הכל כאן צעקות. אני אוהב אתכם. אל תבכו".
לתיעודים הצטרפה גם נעם פרי, בתו של חיים פרי ז"ל, שנחטף ונרצח בשבי. היא שיתפה הודעה שכתבה אמה, אוסנת, לאחר שחיים נחטף מביתם: "מחבלים פרצו אלינו הביתה ולקחו איתם את חיים".