חתן פרס ישראל מנחם קלמנזון התקשה לעצור את הדמעות היום (רביעי) באולפן חדשות 12, כששחזר את הרגע שבו אחיו אלחנן קלמנזון הי"ד נורה ונהרג במהלך פעולות החילוץ בקיבוץ בארי ב-8 באוקטובר 2023.

האחים אלחנן ומנחם יצאו מביתם בעתניאל בבוקר 7 באוקטובר והגיעו באופן עצמאי לעוטף עזה. בשעות הערב הם נכנסו לבארי, ובהמשך הצטרף אליהם אחיינם איתיאל. במשך כ-16 שעות עברו השלושה בין בתי הקיבוץ וחילצו פעם אחר פעם תושבים שהיו נצורים בממ"דים.

קלמנזון סיפר כי בשעות הבוקר, אחרי לילה של חילוצים ולחימה, כבר התקשה להמשיך מרוב עייפות. "יום ראשון בבוקר, כשאנחנו גמורים מעייפות, הייתה לנו איזו היתקלות בגן שעשועים, ואני אומר לאלחנן אחרי ההיתקלות, אני כבר עייף מדי. צריכים לנוח, והוא צחק עליי", סיפר.

לדבריו, הוא ביקש מאחיו לסיים עוד חילוץ אחד. "אמרתי לו, בואו נסיים את הבית הזה, בית 611, של משפחת לוי. באותו בית אלחנן הלך ראשון, ושם, בבית החשוך, כבר לא היו לנו סוללות בנשק".

בשלב הזה נשנק קלמנזון מבכי והתקשה להמשיך בדבריו. "בבית החשוך שמה, מחבל ארב, ואחי עשה צעד פנימה, ומחבל עלה וירה צרור. אני עמדתי ממש צמוד אליו, וביחד עם איתיאל, פשוט רואים את אלחנן סופג את האש ונופל".

קלמנזון סיפר כי גם הוא נפצע במהלך האירוע: "לא הצלחנו לחלץ אותו בעצם. אני נפצעתי מאוד מהר אחריו, נפגעתי בזרוע ימין, ובעיקר רסיסים בפנים, שכל הזמן דם לעיניים, ופשוט לא מצליח לראות כמו שצריך. אנחנו תקועים שם דקות ארוכות, לא מצליחים לחלץ את אלחנן, כשהוא ממש בידיים שלי".

רק לאחר שכוח צה"ל עבר באזור הצליחו לחלץ את אלחנן. קלמנזון סיפר כי רץ לעבר הג'יפ הצבאי כדי להזעיק את הלוחמים, ובהמשך גילה כי בתחילה כמעט ירו בו לאחר שלא הבינו מיהו.

האחים פונו לשער הקיבוץ ושכבו זה לצד זה על אלונקות: "כשמפנים אותי, אני אומר: תפנו אותו. אמרו לי, מסוק יגיע לסורוקה לפניך. אבל כשאני מגיע לסורוקה בעצם, הבנתי שהמוות שלו נקבע".

קלמנזון סיפר כי לא הספיק להיפרד מאחיו, אך הרגעים האחרונים לצדו נותרו חקוקים בו. "הייתה לי פריווילגיה להיות עם אח שלי ברגעים האחרונים. רגעים שעם הכאב הגדול, לא הייתי מחליף אותם בשום דבר. שהוא בידיים שלי, ואני רואה אותו, והוא יודע שאני מנסה".

לדבריו, כשעזב את בארי עדיין האמין שאחיו עשוי לשרוד: "כשאני יצאתי מבארי עוד חשבתי שיש סיכוי. ראיתי את הפציעה, את כמות הדם שהוא איבד, אבל קיוויתי. ורק בסורוקה בעצם גיליתי שהמוות שלו נקבע כבר שם".

לקראת סיום ביקש קלמנזון להדגיש כי סיפורו של "צוות אלחנן" הוא רק אחד מסיפורי הגבורה הרבים מאותו יום. הוא הזכיר לוחמים ואזרחים שנלחמו במשך שעות, ובהם האחים נועם וישי סלוטקי וסרן אורי שני.

"לא רק גבורת הלוחמים, ואת זה אני רוצה להדגיש", אמר. "אני ראיתי גבורה של אבא שמחזיק את דלת הממ"ד 17, 19 שעות, 20 שעות. ראיתי אימא שתחת אש מרגיעה את הילדים שלה, אומרת להם שיהיה בסדר, מלטפת אותם - וזו גבורה לא פחות גדולה".

את דבריו חתם במסר לתושבי בארי: "כשאנחנו ראינו אתכם ראינו מלאכים. לא ראינו אנשים מסכנים. ראינו הרבה כאב, אבל ראינו מלאכים שמגוננים על המשפחה שלהם".

במרץ 2024 הוחלט להעניק את פרס ישראל בתחום תקומה וגבורה אזרחית ל"צוות אלחנן" - מנחם, אחיו אלחנן הי"ד ואחיינם איתיאל זוהר - על פעולותיהם להצלת תושבי בארי במהלך הטבח.