מאחורי משפחת גורדון, שהתפרסמה בישראל ובעולם בזכות בניה המתחרים באגרוף תאילנדי, בקיקבוקס ובאומנויות לחימה משולבות (MMA), עומדת חנינת השם גורדון, אם לשבעה ילדים, שעשתה דרך יוצאת דופן מהונג קונג אל היהדות ואל ההתיישבות בשילה.
בריאיון אישי לד"ר חנה קטן באולפן ערוץ 7 היא מספרת על מסע הגיור, הקשיים הכלכליים, החינוך הביתי והחשש שמלווה אותה בכל פעם שאחד מבניה עולה לזירת הקרב.
גורדון מוכרת בין היתר כאמו של אהבת השם גורדון, אלוף קיקבוקס ואגרוף תאילנדי, שזוכה לתשומת לב גם בזכות הופעתו בזירה עם כיפה וציצית. אלא שהסיפור המשפחתי מתחיל שנים רבות לפני ההצלחות הספורטיביות.
היא נולדה וגדלה בהונג קונג לאב ממוצא תאילנדי ולאם ממוצא פיליפיני. כבר בילדותה נחשפה לסיפורי התנ"ך בבית הספר והכירה את דמויותיהם של אברהם, יצחק ושרה, אך באותה תקופה עדיין לא הבינה את הקשר שלהם לעם היהודי ולארץ ישראל.
לצד הסיפורים שלמדה, ליוותה אותה מגיל צעיר תחושה שיש כוח עליון שאליו היא יכולה לפנות. היא לא השתייכה אז לעולם היהודי, אך נהגה לדבר ולהתפלל בדרכה שלה. "אני כל הזמן מאמינה", היא מספרת. "ממש מרגישה שיש מישהו. זה בורא עולם, לא סתם. משהו גדול". הרצון להבין את האמונה הזאת ולמצוא לה ביטוי ברור יותר ליווה אותה במשך שנים.
התפנית בחייה החלה בדרך שכמעט נעלמה מהעולם: התכתבות בין חברים לעט. בתקופה שבה לא היה אינטרנט, נהגה גורדון להתכתב עם אנשים ממקומות שונים בעולם. כך הכירה גם את מי שיהפוך לבעלה. ההתכתבות יצרה ביניהם קרבה מיוחדת, והיא הרגישה שמצאה אדם שחושב כמוה ורואה את החיים באופן דומה.
אלא שגורדון מבקשת להבהיר שהבחירה שלה ביהדות לא נבעה רק מהקשר הזוגי. "לא בגללו. זה היה הדרך שלי", היא מדגישה. לדבריה, בעקבות ההיכרות החלה ללמוד ולהעמיק בתנ"ך, ובהדרגה גילתה את הקשר בין הסיפורים שלמדה בילדותה לבין העם היהודי וארץ ישראל.
הגילוי הזה התחבר לתחושה שליוותה אותה מאז ילדותה בהונג קונג: היא לא הרגישה שמצאה שם את מקומה. "זה משהו שחיפשתי כל החיים", היא אומרת על המפגש עם היהדות. "לא ידעתי איפה אני רוצה לגור, עד שמצאתי את המקום".
לאחר שהתגיירה ונישאה, התעקשה גורדון לבנות את חייה בארץ ישראל. המשפחה התגוררה בשילה במשך כמעט 17 שנה, אך השנים הראשונות לא היו פשוטות. בעלה, שהגיע מרקע אמריקני, התקשה להסתגל לשפה, למנטליות ולמציאות החדשה. בהמשך נקלעה המשפחה גם למשבר כלכלי קשה, לאחר שמקור הכנסה שעליו הסתמכה נפסק והכסף שחסכה הלך ואזל.
באותה תקופה כבר היו לבני הזוג שלושה ילדים. בני משפחתו של הבעל הציעו לו לשוב לארצות הברית, להתחיל שם מחדש ולשלוח כסף לאשתו ולילדים שיישארו בישראל. גורדון לא הסכימה. מבחינתה, למרות הקשיים, הבית שבחרה להקים נמצא בארץ.
"היה קשה לו, ממש קשה לו", היא נזכרת. לדבריה, רק לאחר כשבע שנים הצליחה המשפחה להתייצב. היא מספרת שרב אמר לה כי העלייה לארץ כרוכה בשבע שנות ניסיון, והיא מצאה בדברים חיזוק להתמודדות שעברה.
במהלך השנים נולדו לבני הזוג שבעה ילדים, ששמותיהם מבטאים את המקום המרכזי שתופסת האמונה בחיי המשפחה. בין השמות שהיא מזכירה בשיחה נמצאים עוצמת השם, תשועת השם, אמונת השם ואהבת השם. גורדון מספרת כי גם בחירת השמות הייתה בעיניה חלק מההשגחה שליוותה את המשפחה.
אחת ההחלטות המשמעותיות שקיבלה כאם הייתה לגדל את ילדיה במסגרת של חינוך ביתי. היא הייתה אחראית ללימודיהם, לסדר היום שלהם ולפעילותם, תוך שילוב של לימודים, תזונה, פעילות גופנית וחינוך לאמונה. הילדים למדו יחד בגילים שונים, והמשימה דרשה ממנה התמדה רבה.
גורדון מתארת שנים שבהן הייתה עבור ילדיה גם מורה וגם מי שמכוונת את דרכם. היא מדגישה כי לא ראתה בעצמה את המקור היחיד לחינוך שקיבלו. מבחינתה, האמונה הייתה חלק בלתי נפרד מהעשייה היומיומית בבית.
עם השנים החלו הילדים להתפתח גם בתחום אומנויות הלחימה. מה שהחל בהדרגה הפך להשתתפות בתחרויות בישראל ובחו"ל, והאם מצאה את עצמה מלווה אותם לזירות ולמפגשים עם לוחמים מרחבי העולם. היא מודה שלא תכננה מראש את הדרך הזאת. "הדלתות נפתחו", היא מתארת, "ואני פשוט הלכתי אחריהם".
החשיפה הציבורית של אהבת השם גורדון הפתיעה גם אותה. ד"ר קטן מזכירה בשיחה את הופעתו בזירה עם סממנים יהודיים בולטים, ובהם כיפה וציצית, ואת תשומת הלב שהוא מעורר. אמו מתקשה להסתיר את התרגשותה מההכרה שלה זוכה בנה. "אני לא מאמינה", היא אומרת. "זה הבן שלי".
אולם לצד הגאווה יש גם פחד. גורדון מספרת על החשש שליווה אותה לקראת קרב של אהבת השם מול יריב ברזילאי מנוסה, שהיה לדבריה בן 36 ובעל שם בתחום. היא חששה מהפער בניסיון, אך בנה הסביר לה את הגישה שמנחה אותו: "אמא, אם אני רוצה להיות הכי טוב, אני צריך למצוא את הכי טוב".
גורדון מספרת שהיא משתדלת להזכיר לבנה שוב ושוב שההצלחה אינה רק הישג אישי. "תזכור, אתה השליח", היא אומרת לו, ומבקשת שיקדיש את מעשיו לקב"ה. מבחינתה, הנוכחות של בנה בזירה היא גם הזדמנות להביא את האמונה היהודית אל אנשים שאולי לא היו נחשפים אליה בדרך אחרת.
את ההשפעה הזאת היא מבקשת להרחיב גם מעבר לקרבות עצמם. גורדון מספרת על אירועים שבהם השתתפו לוחמים מחו"ל ועל הרצון שלה לאפשר להם להכיר את ישראל מקרוב. לדבריה, היא מקווה שגם מי שאינם יהודים או דתיים ייקחו עמם מהביקור בארץ חוויה משמעותית.
אחד הסיפורים המרגשים שהיא חולקת התרחש במהלך מפגש עם לוחם שהגיע מצ'כיה. בשיחה עמו התברר לה, לדבריה, שאמו יהודייה. היא הסבירה לו את משמעות הדבר מבחינת זהותו היהודית, והמפגש הוביל אותו להתנסות במצווה שלא קיים קודם לכן. גורדון מספרת על ההתרגשות שליוותה את הרגע ועל החשיפה שקיבל בהמשך ברשתות החברתיות.
היא מזכירה בהכרת תודה את האנשים שסייעו לה לארגן מפגשים וביקורים עבור הלוחמים שהגיעו לישראל, ובהם גורמים ממועצת בנימין. בעיניה, האפשרות לחבר בין עולם הספורט לבין היכרות עם העם היהודי וארץ ישראל היא חלק חשוב מהפעילות שמלווה את ילדיה.
לאורך השיחה חוזרת גורדון שוב ושוב אל האמונה שהובילה אותה מילדותה בהונג קונג ועד לחיים שבנתה בישראל.
גם כשהיא מדברת על הישגי ילדיה, על הקרבות ועל ההכרה הציבורית, היא מקפידה להדגיש שאינה רואה בדברים הצלחה אישית שלה בלבד. "אני ממש מאמינה שהכול מלמעלה", היא אומרת, ומספרת שהיא ממשיכה להתפלל בכל יום עבור ילדיה ועבור האנשים שהם פוגשים בדרכם.