אתם בטח מכירים את הסיפורים ההזויים האלה שמתפרסמים ברשת חדשות לבקרים ומעוררים דיון בנוגע לרמת מהימנותם, ואם בכלל התרחשו אי פעם.
גנב שתבע בעל חנות וזכה בפיצוי ענק לאחר שנפצע בעת הפריצה, אנס שהצליח להכניס למאסר בהחלטת בית משפט את קרבן האונס או שודד שהעז להתלונן כי הותקף והפך לעד תביעה.
אז קבלו סיפור מטורף נוסף. שני פולשים שהעזו לרמוס את החוק ברגל גסה, לבנות את ביתם על אתר היסטורי עתיק תוך השמדת שרידי המורשת, שבו בשנית על הפשע לאור יום אחרי שחוו אכיפה מטעם הגורמים המוסמכים, הגישו עתירה כנגד המדינה בטענה, לא פחות, שאינה מאפשרת להם להמשיך בביצוע העבירה. זהו ללא ספק סיפור אבסורדי, אלא שבשונה מיתר האגדות האורבניות שממוחזרות ברשת, כאן מדובר במקרה אמיתי לחלוטין שמתנהל ממש בימים אלו.
הסיפור הבלתי נתפס הזה החל לפני כ-4 שנים. בניסיון להתמודד עם השמדת אוצרות המורשת מצד הרשות הפלסטינית, אישר הקבינט המדיני ביטחוני למנהל האזרחי לבצע אכיפה כנגד עבריינים ערבים ביהודה ושומרון, אף אם אלו פועלים בשטחי B. מדובר בצעד חריג ביותר, שכן השטחים הללו הועברו בהסכמי אוסלו לשליטה אזרחית של הרש"פ.
אלא שבד בבד עם העברת הסמכויות על השטח התחייב ערפאת מצידו להבטיח את שלומם של האתרים הארכאולוגיים ולמנוע פגיעה בהם. כמו יתר הסעיפים בהסכם, גם ההתחייבות הזו לא החזיקה מעמד יותר מכמה חודשים ומאז מנהלים הרשות וערביי הכפרים מאמץ בלתי פוסק להשמיד ולקעקע כל זכר להיסטוריה היהודית בארץ ישראל, משום שזו למעשה מפריכה בעצם קיומה את הנרטיב הפלסטיני המומצא.
עם קבלת האישור מהקבינט, יצאו במנהל האזרחי לפעילות אכיפה באחד האתרים שסומנו על ידי רכזי השטח של ארגון 'שומרים על הנצח' ככזה שנמצא בסכנת השמדה מיידית. האתר שנבחר היה ח'רבת טרפין שממוקם ממזרח לישוב עטרת בבנימין, ומתוארך לכל הפחות לימי בית שני - כשלפי מומחים בתחום אותרו בו גם ממצאים קדומים יותר מימי בית ראשון כמו מערות קבורה.
במקום שררה הפקרות מוחלטת. שודדי עתיקות נברו בשרידיו ביום ובלילה, כלים כבדים ערבים עלו על טרסות האבן הקדומות ופרצו בהן מגרשים גסים ו2 מבנים ערבים חדשים כבר התנוססו בצידו המערבי של התל. פעילות האכיפה החריגה כללה מבצע נרחב. שני המבנים נהרסו, ארבעה כלים כבדים הוחרמו ושודדי עתיקות נתפסו על חם.
הפולשים הערבים הופתעו, אולם מהר מאוד הבינו שמדובר בצעד תקדימי שיש לשער שלא ישוחזר שוב בעתיד הקרוב. אמרו וצדקו. במקום המבנים שנהרסו מיהרו הערבים להקים שני בתי קבע מבלוקים שהוקפו חיש מהר בחומת בטון. במקביל, פרצו דחפורים ערבים 15 מגרשים נוספים לבנייה בצידו השני של האתר ותלו בסמוך לכביש הגישה שלט שהזמין את ערביי האזור לרכוש קרקע במחיר אטרקטיבי. ואם לא די בכך, שוד העתיקות רק הלך וגבר.
שנתיים תמימות חלפו מאז האכיפה החד פעמית שהתגלתה כבלתי יעילה, עד שהוקם לו גרעין התיישבות קטן שהורכב מפעילים ותיקים. אחרי למעלה מעשור של פעילות בגבעות מזרח בנימין הם החליטו שהגיע הזמן לדלג למשימה הבאה, והחלו בהכנות קדחתניות. הם ערכו סיורים נרחבים, סקרו לעומק מפות וגיבשו תוכנית התיישבות מתאימה יחד עם רכזי השטח שלנו במנהלת גבעות החזית.
המיקום שנבחר לבסוף בשל חשיבותו ודחיפותו היה הכיפה הסמוכה לאתר ח'ירבת טרפין - נקודה שמצד אחד תהיה מחוץ לפוליגון הארכאולוגי, אך גם תהיה קרובה מספיק כדי להצליח לשמור עליו מפני נסיונות פגיעה. למקום נבחר השם 'כפר טרפון' במטרה לשמר את שם האתר שמקורו ככל הנראה בתקופות קדומות. שתי משפחות קבעו בו את מושבן וצירפו אליהן גרעין של בחורים שטיפל בעדר הצאן.
רק לאחר הקמת הגבעה נחשפו מימדי ההשחתה שחווה האתר. רועה צאן שיצא עם עדר הכבשים איתר מערת קבורה שנשדדה בידי ערבים ובה עצמות אדם שהוצאו מן האדמה והושלכו בביזיון. הרועה מיהר לקבור בחזרה את העצמות ודיווח לפקחי הארכאולוגייה במנהל האזרחי על הממצאים.
המראות היו מזעזעים, אך הנחמה הייתה שמאז הקמת הגבעה נמנעה הגעתם של שודדים נוספים למקום וההרס נבלם. גם שני הפולשים הערבים שהיו מגיעים מפעם לפעם לבתים שהציבו בשטח כדי לקבע את בעלותם כביכול חדלו מלבוא, ולראשונה מזה שנים ארוכות ניתן היה להגיד בוודאות שאתר ח'רבת טרפין שמור בידיים נאמנות. מאז הספיקו בכפר טרפון לפעול יחד עם הרשויות גם לסגירתה של מזבלה פיראטית ערבית סמוכה, וביססו את האחיזה היהודית משני צידיו של כביש חוצה בנימין.
בכל אותו הזמן לא שקטו פורעי הרש"פ וערביי הכפרים על שמריהם. אחרי שכמה פרובוקציות אלימות רבות משתתפים בשטח הגבעה לא הועילו, עברו הפורעים להתקפות כנגד רועי הצאן היהודים. כששני אלה כשלו והגבעה המשיכה לעמוד איתן, החליט האויב להטיל את יהבו על סייעניו במדינת ישראל. שני הפולשים הערבים שהעזו להשמיד את שרידי האתר ולבצע בו פעולות בנייה לאור יום, הגישו בעזות מצח עתירה לבג"ץ כי יורה למדינה לאפשר את חזרתם לבתים שנמנעת כיום לדבריהם בשל "פחד מהמתנחלים", וכן יורה, לא פחות, על פינוי הגבעה עצמה.
נחדד שוב את האבסורד כדי שיהיה מספיק ברור: פולשים ערבים שהשמידו עתיקות, פונו מהשטח, חזרו בשנית והקימו את הכל מחדש מהמקפצה, פנו למדינה בדרישה שתאבטח את מעשה העבריינות שלהם ותעניק לו למעשה גושפנקא רשמית.
מה בית המשפט היה אמור לעשות עם העתירה? כמובן, לדחותה על הסף ולנצל את הודאתם בבניית הבתים לטובת העמדתם לדין בגין הרס אוצרות מורשת. מה שופטי בג"ץ עשו בפועל? ניחשתם נכון. הורו למדינה להשיב בדחיפות לטענות, וכן לדווח בתוך שבועיים ימים אלו פעולות היא כבר ביצעה בנוגע לאבטחת הפולשים ופינוי הגבעה.
למרבה הצער, המדינה - קרי: צה"ל והמנהל האזרחי, לא עלו להתקפה ודרשו מבג"ץ להעיף את העותרים מכל המדרגות, אלא השיבו בהתרפסות כי הגבעה כבר פונתה כמה פעמים בעבר ובקרוב יעדכנו את הוד מעלתם השופטים על פעולות נוספות שיבוצעו כנגד נקודת ההתיישבות. גם את הטענות המביכות בכתב העתירה בגין "מעשי אלימות" של תושבי הגבעה לא טרחה המדינה להפריך, חרף העובדה שלמעט כותרות פומפוזיות לא צירפו העותרים אף מקרה קונקרטי.
יתרה מכך, טנדר לבן שצולם מחוץ למבנים ונטען כי הכיל אנשים שאיימו על הפולשים כי עליהם לעזוב את המקום, התגלה בכלל בבדיקה פשוטה של תושבי הגבעה כג'יפ של חיילי הפלוגה הגזרתית שנקראו למקום בעקבות אירוע ביטחוני. בשבוע שעבר, יממה לאחר הדיון בבג"ץ, פשטו כוחות מג"ב על הגבעה ובישרו לתושבים כי על המקום הוטל צו שטח צבאי סגור. ביום למחרת הגיעו הכוחות בשנית, צילמו את בתי התושבים והבטיחו כי "יחזרו בקרוב". בלילה שלאחר מכן יצאה לדרך שיירת כלים כבדים במטרה להחריב את הגבעה.
תושב עירני שזיהה את הכוחות בדרכם מיהר לדווח ביישובי האזור על ההרס המתקרב, ועשרות תושבים יצאו לצמתים הסמוכים כדי למחות ולנסות לעכב את החורבן בתקווה שמישהו במערכת הביטחון יתעשת. בעקבות המחאה הנרחבת שעיכבה את הכוחות נדחה ההרס לעת עתה, אך בפיקוד מרכז הבהירו כי הם נחושים להחריב את המקום בקרוב ויהי מה.
נכון ליום שלישי בצהרים, זמן כתיבת שורות אלו, כפר טרפון עדיין עומד על תילו. כולי תקווה שעד שתשבו לקרוא את העיתון מישהו בממשלה יתעורר (כ"ץ וסמוטריץ' - בהחלט יש לכם איך לעזור בנידון), ייכנס לעובי הקורה ויעצור את הפשע הזה לפני שיצא לפועל.
כך או כך, מהיכרותי את אנשי כפר טרפון שמלומדים בתלאות ומלאים בניסיון ואמונה יוקדת, הם יישארו איתנים על ההר הזה הרבה אחרי שבג"ץ ייסגר ושופטיו יצאו לפנסיה - גם אם יפונו 100 פעמים.