פורום חרדות בעקבות המצב הבטחוני

הרבה זמן לא הקפצתי פורום, מקווה שהתגעגעתם!

פתאום קלטתי משהו אדיר

בקטע לא כ"כ טוב

יש בי יכולת מדהימה להיטמע בין אנשים,לגלגל שיחה כיפית כאילו אנחנו חברים וותיקים,יכולת מדהימה להיטמע בחברה,להתאהב על הבריות. אני באמת מודה על היכולת הזאת לקדושבורכו באמת מרגישה שאוהבים אותי ולא סתם יענו בלי גאווה יש על מה.

אממה

פתאום אני קולטת פה מהפורומים,אני פה מאיזה גיל 14 ועכשיו אני זקנה מידיי ואשכרה התקופות הכי יפות שמילים התגלגלו ממני היה כשידעתי שיתנו לי פידבק על השיר הזה,בכללי,הלבוש היה משתנה בהתאם לסביבה,לא כי פיצול אישיות,כי זה מה שהכרתי כשי שיאהבו אותי. ניראלי. זה היה הקסם שלי,להתאים את עצמי לכל אחד ןךהיות כל אחד על מלא ולא מזייף. כלכך מלא שאיבדתי את עצמי בטירוף.

האם באמת אני העמוק שלי כ"כ חבוי ונסתר שאפילו אני לא מכירה אותו???

הדיבור שלי פה,זה כי אני מחכה דיבורים של אחרים. של ר

ושל ש שאני מתפעלת מהן בגלוי ובסתר. איפה אני? איפה אני מוציאה אותי לחוץ? איפה איבדתי אותי בדרך? איך זה קרה הצילו.

מחשבות חדשות שמעולם לא חשבתי הגיעו אליי

זה מלחיץ

זה כנראה משהו צריך להשתנות מהיסוד.

המקום הזה עושה לי זכרונות ומילים שצפות ועולות מתקופות הרבה פחות טובות.

וואו.

ככ הרבה זמן לא הייתי פה. ככ הרבה זמן טוב לי מאז שחזרנו הבייתה. שיש לנו בית. ורגןע לי בלב.

וואי אלוהים.

מחר אני צריכה להחזיר להם תשובה. וככה הרבה דברים מתערבלים לי במוח והופכים לי את הלב.

מפחדת לגלות שאני בוחרת כי חשוב לי מה שהוא יחשוב עליי. שאני רוצה להוכיח לו שאני באמת דוסית,אפילו שלא.

מפחדת לדעת שאני בוחרת כי היא דחפה אותי לבדוק שם,כי היא ככ מאושרת אם אסגור.

מפחדת להבין שהגעתי לשלב האמיתי,שהבחירה היא קריטית והיא מנתבת לי את החיים.

שכל רגע העתיד מונח לי מול העיניים.

הבית שאקים. האיש שאעמוד לצידו החופה. החינוך שאאמין בו

לרגע עולה בי גועל. לרגע עולה בעתה. לרגע חום ונעימות עוטף אותי.

ומתי זה הרגש הנכון???

איך יודעים להגיד כן. כן זה המקום שלי שנה הבאה. אני לא אבטל אתכם כמו שנה. כן. אני אשים חצאיות שנתיים. אפילו שכבר שלוש שנים אני עם מכנסיים. אפילו שרק לאחרונה חזרתי לשמור שבת וכל שבת היא מלחמה מטורפת.

עעעאעאיייי השם

תן בי כוח

בבקשה

כואב לי הלב בעוצמה של זיעזוע עמוק ממה שהעיניים שלי ראו ושהאזניים שלי שמעו.

(אין כולם מתים כאן. היא מתה. שוטרת מתה. מת הוא מת. כולם מתים.

יש כאן מישהו עם סימן חיים?

מישהו?

סימן חיים?

בבקשה???)

נובה.

והכל בצבע של הלב

יותר אנלא חושבת פעמיים

רוקדת מתוך הכאב

חיכיתי שמישהו יראה אותי

ישאל

את בסדר? הכל טוב אצלך?

שעה אני יושבת כאן אף אחד לא שאל

ופתאום היא שאלה

וחברה שלה עם הכלב דאגה לי.

ומה אם הייתי אומרת שלא?

שהכל לא בסדר?

שאין לי בית,שאני מתפרקת,שבעלה של שיראל פצוע קשה,שכל היום מתים חיילים על ימין ועל שמאל,שאני מאבדת שפיות במלחמה הזאת.

היא הייתה נשארת לשמוע? להקשיב ללב? לחבק אותו?

ותראי כי טוב.

כי יש טוב

ואת טוב

והעולם בטוב

חשוף. זרוע קדשך. וקרב קץ הישועה.

נקום. נקמת. דם. עבדך.

מאומה הרשעה.

צריכה לכתוב דחוף

קורים בתוכי דברים וכלום פתאום לא בהיר לי

הביטחון שלי התמוסס השבת

המלון עושה אותי עצלנית.

לא יוצאת מהחדר.

טיפות שפיות זולגות ממני באיטיות.

{עישנתי היום יותר מידיי. שלוש בנים התחילו איתי. רע לי}

נעלמה לי הרגישות שלי.

צחקתי בטעות על חייל שמת,יעני בדיחה שחורה.

לאן הדרדרתי בחוסר רגש וחוסר התחשבות לאן

הולך תמים

ופועל צדק

ודובר אמת בלבבו

אין לי פנים

אני לא זוכר פנים

הכל מתרחק ממני

מיציתי. מיציתי את כל המלחמה הזאת ואת השהייה הארוכה והלא נגמרת הזאת בבית מלון.

מיציתי להיות מסכנה.

מיציתי לחפש מתנדבים.

מיציתי להיות אחראית על אלף דברים ולקבל אלף מחמאות.

מיציתי לחלוטין לשמוע על עוד חייל, ילדון עם שפם ורובה בגיל שלי כמעט שנהרג.

מיציתי לחכות ליום שאחרי.

מיציתי להיות גדולה.

מיציתי לחיות חיים שלא בחרתי בהם.

מיציתי לא להיות בבית נצח.

מיציתי אוכל של בית מלון וסדינים לבנים של בית מלון ומגבת לבנה ושמפואים קטנים של בית מלון.

מיציתי את הבית מלון הזה.

מיציתי להיות הזאת מהדרום

מהעוטף

זאת שראתה הכל.

בחיי שמיציתי לראות את הרחמים בעיניים של אנשים

מיציתי אותכם. כל מי שלא מבין מה אנחנו עוברים.

מיציתי את כל מי שחי רגיל,כאילו אין מלחמה על הבית.

מיציתי להיות רחוקה מהמלחמה ומהבית.

מיציתי את הכח עד תום אלוהים

בבקשה אינעל דינאק

שזה יסתיים כבר. כמה שיותר מהר.

כל יום מישהו אחר מתפרק פה,עושים תורות.

אפילו הדמעות נהיו מצרך נדיר מרוב שמיציתי הכל.

יש לי טעם של קיא של אחרי אלכוהול בפה

וזה עושה לי זכרונות

ולא טוב לי עם עצמי

בלילות.

רק בלילות.

שבת.

כמה טוב שבאת