אפשר לנסות לענות?
בדיוק שמעתי שיעור על זה אז חלק מהדברים הבאתי ממנו (הרבנית יעל דונייר) וחלק קטן פיתחתי מעצמי.
יש כמה דברים חשובים שצריך לזכור:
דבר ראשון, אנחנו אמנם "נוחתים" אבל אנחנו לא חוזרים לאותו מקום שהיינו לפני, החגים שעברו עלינו השאירו בנו מין חותם. גם מי שלא הצליח להתחבר מעצמו זה נספג בנו: "שפכו עליך מים- נרטבת". אז אנחנו עוברים לשגרה ממקום גבוה יותר זה לא תלוי רק במעשים זה תלוי בעיקר בראש.
היה לנו חודש עם ארגז כלים להתקרב להקב"ה, ועכשיו חודש "מרחשון" בלי העזרים האלה, כדי להתקרב לה' בשגרה, ביומיום, להוריד הכל לקרקע, כי עבודת השם היא משהו נקי שלא תלוי במצבים שונים...
[בעיקר זה מסוכן כשהיא תלויה ברגש (הרב שלי הוכיח אותי על זה אז חוצפה מצידי לדבר).]
והיה משפט אחד שאהבתי:
"אם יש תחושת ריקנות אחרי החגים היא כנראה כי בשגרה אנחנו לא מעריכים את המצוות הרגילות שלנו."
חשבת על זה שאנחנו מוקפים בטונות מצוות ביומיום שרק הן לא נראות לנו מיוחדות? אבל וואלה, לכל דבר הכי פשוט יש שכר אינסוף...
כל מצווה היא ד"ש של אהבה מהקב"ה.
בעיקר מצוות שקלות בעיני העולם זה עוד יותר גדול לעשות אותן.
גם אם יש אנשים שזורקים יהלומים לרצפה למה שאני לא אאסוף?? כל רגע הוא רווח שלא יחזור.
רוב המצוות זה ברגיל, בדברים שממילא כל בן אדם עושה אותם רק אם הוא עושה אותן בדרך מסוימת בדרך שהשם ציווה הוא זוכה, והחול הזה פתאום גורם לנשמה שלו להתמלא.
את ממילא יושבת בשיעור מתמטיקה? אז תשתדלי לעזור לחברות שלך... תכווני לעשות נחת רוח להורים, תשמרי על כבוד המורה שלך, תשמרי על הלשון מריכולים, תתאמני על אמונה בהשם כשאולי את מקנאה באיזה מישהי שמקבלת בקלות ציונים גבוהים.
קיבלנו את החגים כי אנחנו חלק ממשהו גדול וכי זה נכון, וגם את השגרה אנחנו מקבלים מאותו מקום, שאנחנו חלק ממשהו גדול שמוביל אותנו ואנחנו לוקחים בו חלק.
אז הנקודה היא שלא נחתנו מעולם מלא מצוות לעולם יבש וריק. זה מבט אחר לחלוטין.
אם אנחנו נרצה למשוך את האהבה של השם מהימים האלו לכל השנה אני בטוחה שהשם יעזור לנו להמשיך.
כל השנה צריך להתפלל למלכות השם וכל השנה זה נכון שהבקשות שלנו יהיו: "למענך אלוקים חיים".
