שכל שנות הרווקות הם רק שביל, אמצעי, בדרך לנישואים?
אין להן ערך בפני עצמן? הן שנים שאמורות להיות מוקדשות להכנה והשתלמות לקראת נישואים?
 

קטע כה מחזק

הייתי צריכה את זה....

ולא רק ממתי שמגיעים לגיל 19 - 20

וצריך לעבוד על עצמנו בכל מקרה.

כשהיית בת 15 לא חשבת "הרווקות שלי זמנית כן או לא" אלא היית ברגע. היית בשלבי התפתחות. היית בשלבי בנייה. וכו'.

גם בגיל יותר מבוגר אנחנו עדיין בתנועה והתפתחות פנימית.

וכדאי וראוי וחשוב ונכון להבין שפנינו לשלימות יותר גדולה וזה - הקמת בית נאמן בישראל בעז"ה.

נ.ב.

אני רווקה.

האם יש לה משמעות בעינייך?

האם יש לה משמעות בפני עצמה, ולא רק כדי?

כל החיים אנחנו בדרך לאנשהו. בדרך להשתלמות... 

זה לא היה ככה תמיד, אבל בשלב כלשהו, הפסקתי לסבול. התחלתי לחיות עכשיו. עושה רצוני רצונו. אבל יש לי משמעות. גם כרגע.

וזה לא מוריד מהרצון להתחתן, אם דאגתם...

אז היה יותר קל ונעים לנצל את תקופת הרווקות ברוגע

לא מנצלים מספיק טו את השנים הטובות הללו

יש מנעולים שנפתחים ע"י סיבוב גלגלים עם מספרים,

נגיד באופניים, מזוודות או לוקרים.

אז אלה, בדיוק.

רווק עסוק בהזזת הגלגל של היחידות, אולי העשרות.

נשוי, לעומתו, מתחיל מהאלפים, רבבות,

וייתכן שאפילו מהמיליונים או אפילו מיליארדים.

עוד משל, אם הראשון לא עבד:

הרבה יותר קל להיות גוי.

תחשבו על כמה הראש שלכם יעבוד פחות,

בלחשוב על כל מיני בעיות אפשריות ובלתי אפשריות וכו' וכו',

ועל כמה מאמץ תפסיקו להשקיע בהימנעות מדברים שאתם רוצים, אבל אסור,

ועל כמה פחות מצפון יהיה לכם על כל הנאה וכו' וכו'.

מצד שני, לא מכיר הרבה אנשים שהיו מוכנים להפסיק להיות חלק מעם ה',

וכשאני חושב על זה, מרגיש לי שאלו חיים נורא נורא ריקים, חלולים, קטנים משהו.

מעדיף חיים קשים, אבל מלאים ועמוקים, מאשר חיים קלים אבל דלים וריקים.

(לביינישים, 'להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא', ע' אוה"ק ב, עמ' שח-שט).

באמת שהרבה יותר קל להיות רווק,

בלי מחויבויות ובלי לעשות חשבון לאף אחד

(חוץ מכמה דודות, שיבושם להן).

השרוי בלא אשה - אינו אדם,

ויותר בוער לי להיות אדם מאשר ליהנות עוד קצת בחיים.

זה המקום שלי.

מה שכן, כמה שאני מסביר את עצמי דרך מקורות,

זו תחושה מאוד עמוקה של חוסר,

וקשה להעביר תחושה למי שלא חש אותה.

עד שזה יציק לך ברמה הזאת תהני מהחיים, למה לא?

כך תבואי לבעלך שמחה וחיננית, ותקימי בית שמח ומאיר, בע"ה

אהבתי מאוד את הנמשל והמשל. מסכימה עם כל מה שאמרת...

כמו שקל ונעים להיות עובר ברחם אבל אתה רוצה לצאת החוצה - לחיות!

זה המון אחריות, באמת. להתחתן. וגם, להיות עם ה'. 

אבל...

יש צורך בשנות הרחם האלה, ולפעמים צריך להיות סבלניים, ואין סיבה לא להנות מהרגעים האלה. לצאת לאויר העולם לפני הזמן, בעודך פג - זה מסוכן. 

יש חוסר, וביחד עם זה יש מלאות. בדברים אחרים. יש בתוכנו כל כך הרבה חלקים ורבדים... יש חלקים שרוצים להתבטא, ויכולים להתבטא עכשיו. בתור רווק. הם דורשים המון, גם לקחת אחריות, גם לטפח כישורים וכשרונות ולחפש את ייעודי. אני לא חושבת שכל החלקים שבי יבואו לידי ביטוי ויקבלו חיות רק כשאתחתן. יש בי עוד המון חוץ מ"אישה" ו"אמא", גם אם הם הדברים העיקריים אצלי. 

יש חוסר נורא, אז אני כל הזמן מחפשת סיבה טובה למקום בו אני נמצאת, והיא צריכה להיות שווה את כל הרגשות הנמוכים והבכיות והצעקות... האלה. והיא באמת שווה אותם. ב"ה. 

(שוב, סיבה טובה היא לא הנאה)

בס"ד

ואשריך!

אני רוצה להוסיף שאני לא בטוחה שהיא אומרת ש"לא מספיק בוער לה להתחתן והשאלה היא רק - האם זה דבר רע?"

אלא - היא רוצה מאוד להתחתן, ותחושת החוסר בולטת, אך כמה זה צריך לנהל אותנו? האם להגיע לייאוש, חידלון, זרימה "חסרת משמעות" כל עוד זה לא מגיע? או שיש דרך אחרת להתייחס לתקופת הרווקות הקצת מתמשכת?

אני האחרון שיאמר לרווק שיקדש את הסבל של הרווקות.

גם אני רוב היום עוסק בדברים אחרים כדי להמתיק אותו.

וגם לי זה מבאס ללכת לישון עוד לילה לבד.

טוב נו, לא מבאס. מדכא רצח, מודה.

כשהפרושים באו לעצור את החיים אחרי החורבן,

לא לאכול בשר ולא לשתות יין, ואח"כ עוד פרישויות,

רבי יהושע בן חנניה גער בהם (בבא בתרא ס).

נכון, יש בדידות, ריחוק, קושי, געגוע ואולי עלבון,

אבל החיים צריכים להמשיך, ורצוי שימשיכו בשמחה.

רק צריך לזכור שהמציאות לא שלמה,

ועלינו לפעול בכל כוחנו כדי שהיא תהיה שלמה.

ו@וירושלים של זהב, את ודאי לא רק רעיה ואם,

את אישיות, וגם אחרי החתונה שלך את תהיה כזו.

רק שעד החתונה זה מופיע חצי קלאצ',

לא משנה כמה טיולים ושאר חוויות תעשי,

ואחרי החתונה מתחילה המציאות האמיתית.

לא שלא צריך לעבוד לפני, אבל הרוב מגיע אחרי.

האם חתונה היא עוד יעד שאנחנו כובשים בדרך החיים?

אנשים מתכננים 'אני אלך לישיבה, שיעור ב' שנה וחצי צבא, אח"כ חתונה ותוך כדי לימודים.. וכו' '

וזה סוג האנשים שאת מדברת עליהם שאצלם חתונה היא מטרה.

אני חולק על כך ויותר מסכים עם הסוג השני שהצגת.

חתונה היא דבר הרבה יותר מרכזי ומשמעותי בחיים שלנו מאשר הדברים האחרים,

חתונה לא נכנסת בלו"ז אלא היא מעל הלו"ז, ובדיוק לכן ההתייחסות שלנו אליה צריכה להיות אחרת.

אני אתכנן את החיים שלי בלי קשר לחתונה, לא כי אני לא רוצה להתחתן אלא כי החתונה משתלבת בתוך החיים,

(נגיד ארוסתי סגרה בתחילת שנה עבודה למשך שנה, אנשים פתחו עליה עיניים-

"איך את יכולה ככה להתחייב לשנה? ואם תתחתני? וכו' ", אני ממש חולק על הגישה הזאת).

חתונה לא יכולה להיות בלו"ז כי אנחנו קטנים מידי בשביל לתכנן כזה דבר גדול,

תחיה את חייך, תעשה את מאמציך לשיפור האישיות שלך ולמציאת אישה, ואלוקים יחליט מתי בימי חייך תתחתן.

הגישה הראשונה היא גם יומרנית וגם מתסכלת, אנשים לא מתחילים דברים לטווח ארוך על הסיכוי ש'אולי אתחתן',

ואח"כ גם לא מתחתנים וגם לא עשו את מה שהיו צריכים לעשות,

אנשים נכנסים לתסכול של 'איזה דפוק אני, עוד לא התחתנתי' רק כי הם החליטו שהם יודעים לתכנן מתי הם ייתחתנו,

אז לא צריך לחיות חיי רווקות זורקים ולהגיד 'מתישהו זה יגיע', צריך לחיות חיים בריאים, לשמוח במקום שלי עכשיו,

ולעשות מאמצים סבירים כדי למצא את ההשלמה שלנו..

'אני אוהב את המקום שבו אני היום, אבל לא מספיק כדי לעמוד באותו מקום גם מחר'

שלום רב 
לשאלה של יחס לעבר מול ההווה והעתיד יש כלל מתוק
מה שהיה בעבר, הכל הכל הכל רצון השם בלבד. כך היה צריך להיות.

מה שקורה עכשיו כולל העתיד, הכל הכל הכל בידיים שלנו!

יש לנו אחריות וגם את כל הכלים לשנות, לתקן, למתק ולפרוץ קדימה ולהביא את גואל נפשנו ומשיח צידקנו הכל רגע.
ולכן, תודה רבה לקב"ה על כל מה שהיה. נבנינו מזה, למדנו, גדלנו, התרגשנו..
אבל מכל והלאה זה שאלה איפה כל אחד ואחת נמצאים...
השאלה אם רוצים עדיין, לטייל, לסוע, להגיע, לחוות עדיין "חופש" של רווקות.  להשאר עדיין במרחב חיים הזה ולקבל ולתת בו כל מה שצריך. נקרא לו הרחם של הולד. כל אחד ואחת מאיתנו נמצאים ברחם של רווקות עד הבשלה לפרוץ לחיים חדשים.  
שזה בסדר גמור ותלוי ממש בבגרות של כל אחד ואחת להיכנס למערכת של בנית משכן לשכינה. להתחתן.
או שאנו אומרים, זהו, די, ביידיש "חלאס" . מספיק. לא עוד וממש חותרים ומתפללים ומבררים ונפגשים בדרך לחתונה.
וגם אז, אנו רק מניעים ומשתדלים מאיתנו. ואם עדיין לא נושאים המאמצים פירות... כמו לצערנו אנו חווים כרווקים...
אז שוב, כל מה שהיה --- תודה רבה, ישתבח שמך לעד מלכנו, לא עזבנו אותך 2000 שנה וגם לא נעזוב עכשיו, היתה דרך חשובה.
וחוזרים להסתכל קדימה ... חלאס, די ... מתי מתחתנים ???? וממשיכים לנוע קדימה ..
בעזרת השם, ויהי נועם השם בכל מעשי ידיכם! ותבורכו מהשמיים בכל טוב סלה !   

תודה, משתדלים במעט אולי לעזור.

שמעתי הכוונה לכלל הזה מרבותי.
הכלל הזה עוזר לי מאוד לשמור על כוחות אז רציתי לשתף.
זה לכאורה נראה כלל פשוט אבל הוא בא למנוע מצב שבו אנו מלקים (מלשון מלקות) את עצמנו על העבר... עדיף להמליך את הקב"ה על העבר. ואז במקום מלקות (וא"ו עם נקודה למעלה)  יש מלכות (וא"ו עם נקודה באמצע)! 
חוץ מזה, זה לא נעים ולא מועיל.. ולהתייסר לא עוזר ( יש הרבה בעלי ניסיון בזה )
אבל למחוק את מה שהיה, גם לא מועיל. כי אפשר להבנות ולצבור ניסיון ולבוא להצעה הבאה מרוכזים יותר. ובנויים יותר.
אפשר למצות מה לא הלך, מה משפרים להבא ומתקדמים ומתרוממים בזה שסתם משהוא לא הולך. אלא תפסתי משהוא. הבנתי משהוא. 
עד כאן ביחס לעבר
ביחס להווה ועתיד גם יכולה להתפתח מחשבה שגם היא קצת מסוכנת ( סליחה על הנחרצות ) שהקב"ה מנהל ואני לא עושה כלום. שלכאורה אין שום עניין שנפעל ונעשה כי גם ככה הכל ....  זה יכול להביא אדם לשבר. ולאובדן מוסר. ואובדן בטחון עצמי שאני בכלל יכול או יכולה לשנות משהוא. 
לא. יש השם בקרבי! אני פועל עם אל ובא או באה ליטול שכרי. הקב"ה נותן בידי לעשות חיל. אני מתמלא או מתמלאת בכוחות ויוצאים רעננים למצוא כבר! למצוא את שאהבה נפשי! אחזתיו ולא ארפנו.
בעז"ה בקרוב מאוד מאוד !!!  
 

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)