שכל שנות הרווקות הם רק שביל, אמצעי, בדרך לנישואים?
אין להן ערך בפני עצמן? הן שנים שאמורות להיות מוקדשות להכנה והשתלמות לקראת נישואים?
 

קטע כה מחזק

הייתי צריכה את זה....

ולא רק ממתי שמגיעים לגיל 19 - 20

וצריך לעבוד על עצמנו בכל מקרה.

כשהיית בת 15 לא חשבת "הרווקות שלי זמנית כן או לא" אלא היית ברגע. היית בשלבי התפתחות. היית בשלבי בנייה. וכו'.

גם בגיל יותר מבוגר אנחנו עדיין בתנועה והתפתחות פנימית.

וכדאי וראוי וחשוב ונכון להבין שפנינו לשלימות יותר גדולה וזה - הקמת בית נאמן בישראל בעז"ה.

נ.ב.

אני רווקה.

האם יש לה משמעות בעינייך?

האם יש לה משמעות בפני עצמה, ולא רק כדי?

כל החיים אנחנו בדרך לאנשהו. בדרך להשתלמות... 

זה לא היה ככה תמיד, אבל בשלב כלשהו, הפסקתי לסבול. התחלתי לחיות עכשיו. עושה רצוני רצונו. אבל יש לי משמעות. גם כרגע.

וזה לא מוריד מהרצון להתחתן, אם דאגתם...

אז היה יותר קל ונעים לנצל את תקופת הרווקות ברוגע

לא מנצלים מספיק טו את השנים הטובות הללו

יש מנעולים שנפתחים ע"י סיבוב גלגלים עם מספרים,

נגיד באופניים, מזוודות או לוקרים.

אז אלה, בדיוק.

רווק עסוק בהזזת הגלגל של היחידות, אולי העשרות.

נשוי, לעומתו, מתחיל מהאלפים, רבבות,

וייתכן שאפילו מהמיליונים או אפילו מיליארדים.

עוד משל, אם הראשון לא עבד:

הרבה יותר קל להיות גוי.

תחשבו על כמה הראש שלכם יעבוד פחות,

בלחשוב על כל מיני בעיות אפשריות ובלתי אפשריות וכו' וכו',

ועל כמה מאמץ תפסיקו להשקיע בהימנעות מדברים שאתם רוצים, אבל אסור,

ועל כמה פחות מצפון יהיה לכם על כל הנאה וכו' וכו'.

מצד שני, לא מכיר הרבה אנשים שהיו מוכנים להפסיק להיות חלק מעם ה',

וכשאני חושב על זה, מרגיש לי שאלו חיים נורא נורא ריקים, חלולים, קטנים משהו.

מעדיף חיים קשים, אבל מלאים ועמוקים, מאשר חיים קלים אבל דלים וריקים.

(לביינישים, 'להנחיל אוהבי יש, ואוצרותיהם אמלא', ע' אוה"ק ב, עמ' שח-שט).

באמת שהרבה יותר קל להיות רווק,

בלי מחויבויות ובלי לעשות חשבון לאף אחד

(חוץ מכמה דודות, שיבושם להן).

השרוי בלא אשה - אינו אדם,

ויותר בוער לי להיות אדם מאשר ליהנות עוד קצת בחיים.

זה המקום שלי.

מה שכן, כמה שאני מסביר את עצמי דרך מקורות,

זו תחושה מאוד עמוקה של חוסר,

וקשה להעביר תחושה למי שלא חש אותה.

עד שזה יציק לך ברמה הזאת תהני מהחיים, למה לא?

כך תבואי לבעלך שמחה וחיננית, ותקימי בית שמח ומאיר, בע"ה

אהבתי מאוד את הנמשל והמשל. מסכימה עם כל מה שאמרת...

כמו שקל ונעים להיות עובר ברחם אבל אתה רוצה לצאת החוצה - לחיות!

זה המון אחריות, באמת. להתחתן. וגם, להיות עם ה'. 

אבל...

יש צורך בשנות הרחם האלה, ולפעמים צריך להיות סבלניים, ואין סיבה לא להנות מהרגעים האלה. לצאת לאויר העולם לפני הזמן, בעודך פג - זה מסוכן. 

יש חוסר, וביחד עם זה יש מלאות. בדברים אחרים. יש בתוכנו כל כך הרבה חלקים ורבדים... יש חלקים שרוצים להתבטא, ויכולים להתבטא עכשיו. בתור רווק. הם דורשים המון, גם לקחת אחריות, גם לטפח כישורים וכשרונות ולחפש את ייעודי. אני לא חושבת שכל החלקים שבי יבואו לידי ביטוי ויקבלו חיות רק כשאתחתן. יש בי עוד המון חוץ מ"אישה" ו"אמא", גם אם הם הדברים העיקריים אצלי. 

יש חוסר נורא, אז אני כל הזמן מחפשת סיבה טובה למקום בו אני נמצאת, והיא צריכה להיות שווה את כל הרגשות הנמוכים והבכיות והצעקות... האלה. והיא באמת שווה אותם. ב"ה. 

(שוב, סיבה טובה היא לא הנאה)

בס"ד

ואשריך!

אני רוצה להוסיף שאני לא בטוחה שהיא אומרת ש"לא מספיק בוער לה להתחתן והשאלה היא רק - האם זה דבר רע?"

אלא - היא רוצה מאוד להתחתן, ותחושת החוסר בולטת, אך כמה זה צריך לנהל אותנו? האם להגיע לייאוש, חידלון, זרימה "חסרת משמעות" כל עוד זה לא מגיע? או שיש דרך אחרת להתייחס לתקופת הרווקות הקצת מתמשכת?

אני האחרון שיאמר לרווק שיקדש את הסבל של הרווקות.

גם אני רוב היום עוסק בדברים אחרים כדי להמתיק אותו.

וגם לי זה מבאס ללכת לישון עוד לילה לבד.

טוב נו, לא מבאס. מדכא רצח, מודה.

כשהפרושים באו לעצור את החיים אחרי החורבן,

לא לאכול בשר ולא לשתות יין, ואח"כ עוד פרישויות,

רבי יהושע בן חנניה גער בהם (בבא בתרא ס).

נכון, יש בדידות, ריחוק, קושי, געגוע ואולי עלבון,

אבל החיים צריכים להמשיך, ורצוי שימשיכו בשמחה.

רק צריך לזכור שהמציאות לא שלמה,

ועלינו לפעול בכל כוחנו כדי שהיא תהיה שלמה.

ו@וירושלים של זהב, את ודאי לא רק רעיה ואם,

את אישיות, וגם אחרי החתונה שלך את תהיה כזו.

רק שעד החתונה זה מופיע חצי קלאצ',

לא משנה כמה טיולים ושאר חוויות תעשי,

ואחרי החתונה מתחילה המציאות האמיתית.

לא שלא צריך לעבוד לפני, אבל הרוב מגיע אחרי.

האם חתונה היא עוד יעד שאנחנו כובשים בדרך החיים?

אנשים מתכננים 'אני אלך לישיבה, שיעור ב' שנה וחצי צבא, אח"כ חתונה ותוך כדי לימודים.. וכו' '

וזה סוג האנשים שאת מדברת עליהם שאצלם חתונה היא מטרה.

אני חולק על כך ויותר מסכים עם הסוג השני שהצגת.

חתונה היא דבר הרבה יותר מרכזי ומשמעותי בחיים שלנו מאשר הדברים האחרים,

חתונה לא נכנסת בלו"ז אלא היא מעל הלו"ז, ובדיוק לכן ההתייחסות שלנו אליה צריכה להיות אחרת.

אני אתכנן את החיים שלי בלי קשר לחתונה, לא כי אני לא רוצה להתחתן אלא כי החתונה משתלבת בתוך החיים,

(נגיד ארוסתי סגרה בתחילת שנה עבודה למשך שנה, אנשים פתחו עליה עיניים-

"איך את יכולה ככה להתחייב לשנה? ואם תתחתני? וכו' ", אני ממש חולק על הגישה הזאת).

חתונה לא יכולה להיות בלו"ז כי אנחנו קטנים מידי בשביל לתכנן כזה דבר גדול,

תחיה את חייך, תעשה את מאמציך לשיפור האישיות שלך ולמציאת אישה, ואלוקים יחליט מתי בימי חייך תתחתן.

הגישה הראשונה היא גם יומרנית וגם מתסכלת, אנשים לא מתחילים דברים לטווח ארוך על הסיכוי ש'אולי אתחתן',

ואח"כ גם לא מתחתנים וגם לא עשו את מה שהיו צריכים לעשות,

אנשים נכנסים לתסכול של 'איזה דפוק אני, עוד לא התחתנתי' רק כי הם החליטו שהם יודעים לתכנן מתי הם ייתחתנו,

אז לא צריך לחיות חיי רווקות זורקים ולהגיד 'מתישהו זה יגיע', צריך לחיות חיים בריאים, לשמוח במקום שלי עכשיו,

ולעשות מאמצים סבירים כדי למצא את ההשלמה שלנו..

'אני אוהב את המקום שבו אני היום, אבל לא מספיק כדי לעמוד באותו מקום גם מחר'

שלום רב 
לשאלה של יחס לעבר מול ההווה והעתיד יש כלל מתוק
מה שהיה בעבר, הכל הכל הכל רצון השם בלבד. כך היה צריך להיות.

מה שקורה עכשיו כולל העתיד, הכל הכל הכל בידיים שלנו!

יש לנו אחריות וגם את כל הכלים לשנות, לתקן, למתק ולפרוץ קדימה ולהביא את גואל נפשנו ומשיח צידקנו הכל רגע.
ולכן, תודה רבה לקב"ה על כל מה שהיה. נבנינו מזה, למדנו, גדלנו, התרגשנו..
אבל מכל והלאה זה שאלה איפה כל אחד ואחת נמצאים...
השאלה אם רוצים עדיין, לטייל, לסוע, להגיע, לחוות עדיין "חופש" של רווקות.  להשאר עדיין במרחב חיים הזה ולקבל ולתת בו כל מה שצריך. נקרא לו הרחם של הולד. כל אחד ואחת מאיתנו נמצאים ברחם של רווקות עד הבשלה לפרוץ לחיים חדשים.  
שזה בסדר גמור ותלוי ממש בבגרות של כל אחד ואחת להיכנס למערכת של בנית משכן לשכינה. להתחתן.
או שאנו אומרים, זהו, די, ביידיש "חלאס" . מספיק. לא עוד וממש חותרים ומתפללים ומבררים ונפגשים בדרך לחתונה.
וגם אז, אנו רק מניעים ומשתדלים מאיתנו. ואם עדיין לא נושאים המאמצים פירות... כמו לצערנו אנו חווים כרווקים...
אז שוב, כל מה שהיה --- תודה רבה, ישתבח שמך לעד מלכנו, לא עזבנו אותך 2000 שנה וגם לא נעזוב עכשיו, היתה דרך חשובה.
וחוזרים להסתכל קדימה ... חלאס, די ... מתי מתחתנים ???? וממשיכים לנוע קדימה ..
בעזרת השם, ויהי נועם השם בכל מעשי ידיכם! ותבורכו מהשמיים בכל טוב סלה !   

תודה, משתדלים במעט אולי לעזור.

שמעתי הכוונה לכלל הזה מרבותי.
הכלל הזה עוזר לי מאוד לשמור על כוחות אז רציתי לשתף.
זה לכאורה נראה כלל פשוט אבל הוא בא למנוע מצב שבו אנו מלקים (מלשון מלקות) את עצמנו על העבר... עדיף להמליך את הקב"ה על העבר. ואז במקום מלקות (וא"ו עם נקודה למעלה)  יש מלכות (וא"ו עם נקודה באמצע)! 
חוץ מזה, זה לא נעים ולא מועיל.. ולהתייסר לא עוזר ( יש הרבה בעלי ניסיון בזה )
אבל למחוק את מה שהיה, גם לא מועיל. כי אפשר להבנות ולצבור ניסיון ולבוא להצעה הבאה מרוכזים יותר. ובנויים יותר.
אפשר למצות מה לא הלך, מה משפרים להבא ומתקדמים ומתרוממים בזה שסתם משהוא לא הולך. אלא תפסתי משהוא. הבנתי משהוא. 
עד כאן ביחס לעבר
ביחס להווה ועתיד גם יכולה להתפתח מחשבה שגם היא קצת מסוכנת ( סליחה על הנחרצות ) שהקב"ה מנהל ואני לא עושה כלום. שלכאורה אין שום עניין שנפעל ונעשה כי גם ככה הכל ....  זה יכול להביא אדם לשבר. ולאובדן מוסר. ואובדן בטחון עצמי שאני בכלל יכול או יכולה לשנות משהוא. 
לא. יש השם בקרבי! אני פועל עם אל ובא או באה ליטול שכרי. הקב"ה נותן בידי לעשות חיל. אני מתמלא או מתמלאת בכוחות ויוצאים רעננים למצוא כבר! למצוא את שאהבה נפשי! אחזתיו ולא ארפנו.
בעז"ה בקרוב מאוד מאוד !!!  
 

קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.

אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:

ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

אפשר להביא דברים מתכלים 

ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד

זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)

אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ

אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק

אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.

(מלבד לפרח...). 

חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה

חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר.  מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר

לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו. 

גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון. 

מה עם חטיף נחמד?  טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).

כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!

לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!

בהצלחה! 

רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!

בע"ה 

והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה

נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.

אז יש כאן את כל ההצעות של המצנות הקטנות והמתכלות, שזה בהחלט הכי מומלץ כי זה לא ישאיר משקעים פיזיים אלא רק זיכרון. אם בסוף זה יצליח אז הזיכרון יצטרף למכלול, ואם בסוף כל אחד ימשיך לדרכו אז זה זיכרון שיהיה קל לדפדף אותו הלאה. הרעיון של פרח אחד, כיו שהציעה נחלת, דווקא נשמע לי ממש מתאים. נשמע בדיוק על הגבול שאתה רוצה.

לחילופין, לא חייבים מתנות בכלל כרגע, ואם נוח גם לה אז שווה אולי לשקול "משחקים זוגיות" (חפש את הביטוי בגוגל. זה פרויקט של השאלת כרטיסי שיח מותאם לציבור שלנו).

יש לי חבר שזה השפיע ממש לטובה על הקשר שלהם שהיה טוב ממילא, ובמבט לאחור הוא אמר שזה ממש סייע להם להחליט להתחתן.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.