כמובן שזה גם תלוי מה נכנס אצלך להגדרה 'תורני'
כי מה אכפת לנו ממה הרבנים אומרים 
היא דיברה על בעל אברך!!!! נראה לכם שאברך יסכים לאישה שלא מקשיבה לרבנים?!
איזה אברך ירצה מלחמות כאלה בבית?!?
זה שהיא לומדת מקצוע תובעני אומר שיש לה יכולות. וכוחות חיים. ושאיפות.
וזה שהיא בסביבה חילונית יכול להיות דבר חיובי. (חוצמזה שאולי היא הלכה לשם כי למקצוע כמו שלה זה הכי טוב.. ואולי אין בכלל אלטרנטיבות) זה אומר שיש לה בסיס אמוני חזק. וכן שיש לה חשיבה עצמאית מקורית והיא לא 'איפה שכולם'.
מה הבעיה?
חוצמזה יש את מה ש @ששוה פרוטה כתב/ה לגבי הש"ל. למרות שיכול להיות שזה סימן לאופי. צ"ע כאמור
ובעצם על כל גדולי ישראל? 
יש עוד הרבה פרטים שצריך לברר לפני וכל אלה רק שלושה סעיפים קטנים מתוך זה
אני חושב שיש בזה משהו שמעיד על האופי, אולי טיפה היעדר הרצון לנצל את השנה הזו לתרומה לסביבה, על מנת להתקדם בפן הפרטי
נשמע (אולי רק לי) מהדברים שכאילו "ברחת" משירות לאומי על מנת להתחיל את האקדמיה מוקדם יותר.
אם יש סיבה אמיתית שלא לעשות, אני חושב שאין סיבה לפסול.
אני לא רואה רע בבחורה עם שאיפות הגיוניות.
אבל אני בהחלט מסכים שיש משהו מרתיע כששומעים שמישהי לא עשתה שירות, פשוט בגלל שזה הנורמה. קצת כמו לשמוע על בחור שלא עשה לא צבא ולא ישיבה.
הדוכס מירוסלבחושבת שהתגובה של @ק"ש מסכמת את העניין של השירות לאומי לבנות בצורה טובה.
עצוב לחשוב שאם בחורה לא עשתה שירות יש בה איזה פגם מוסרי, רעיוני, ערכי , אידאלי וכו'..
וגם עצוב לי לחשוב שבחור יפסול בחורה על הסף בלי שבכלל שמע עוד פרטים עליה, ראה תמונה, ניסה לדבר איתה..
זה אומנם מרתיע מקצוע תובעני... ויכול להיות שאת הבחור שרק רוצה ללמוד זה עוד יותר ירתיע..
אבל לא יודעת אם הייתי שוללת על הסף בלי לשמוע בכלל.. לא מאמינה בגישה הזאת.
מצחיק שמאלה שמקיימים את דעת גדולי ישראל אתם מתנהגים כאילו אתם במגננה.
יש לכם תעודת יושר וצל"ש תורני, תהיו גאים בזה.
אבל יש! יש כאלה שלא הכי אכפת להם מה האישה עושה, בהנחה שזה לא מקום שיש בו בעיה הלכתית.
לתורניים אם היא לא עשתה שירות לאומי זה פלוס. רוב גדולי הדור אוסרים לגמרי, ומיעוטם מתיר רק בתנאים מסויימים.
(אישית הייתי פוסל על הראשון, ועל השני הייתי שמח מאוד)
תפסיקו לחיות בארץ הפיות שבה כל אחד מורשה להגדיר את עצמו איך שבא לו בלי להיות מחויב להגדרה.
לשיטתך אני אלוף העולם בלנצח את כולם בהכל, רק כי ככה אמרתי.
איזה רבנים אוסרים? חפש מי מגדולי הדור מתיר ואח"כ נדבר.
אבל מציע לכל מי שרוצה ללכת ללמוד כללי פסיקה ולהעביר את הדיון לבית המדרש.
כבר למדנו פה שכשאנשים שלא יודעים איך פוסקים הלכה מתערבים בפסיקת הלכה הדבר היחיד שקורה זה בזיון ת"ח ומריבות.
גם עבודה במסגרת לא צנועה ומעורבת אסורה. לגבי הלכתחילה, יש סיבות רעיוניות למה לא (זה ניצול, אפשר להתנדב בלי זה, לא צריך שזה יהפך לחובה כאילו שזה איזה מצווה מהתורה או דרבנן כשזה לא כלום).
לתרום למדינה שנה או שנתיים זה לא דבר מקודש בשום קנה מידה, עובדתית אם יבטלו את השירות הלאומי לא יקרה כלום.
מי אמר שיש משהו מקודש בללמוד מקצוע?
איך אתם אוהבים להפוך את כל מי שלא סובר שהכל מותר לפרמיטיבי. אתה חושב שכל מי שמקיים את ההלכה כלשונה וככתבה לא חי עם העולם? אני מוכן להבטיח לך שאתה פחות מחובר לעם ישראל ולעולם בכלל מרוב מי שמקיים את כל התורה כולה.
יש הבדל גדול בין לקרוא בספרים או אפילו לעבוד בגן בתשלום לבין לתרום שנה של עשיה למען עמ"י.
כתבת בעצמך ששירות לאומי תורם הרבה לבנייה האישית (יש גם את העניין של העצמאות בזה שיוצאים מהבית).
אני לא אומר שכל בת חייבת את זה, אבל להרבה בנות זה לא יגרום לדחייה בשנה של החתונה, אלא להיפך- יכין אותן טוב לקראת החתונה.
(כמובן שצריך ללכת רק למקום צנוע וכו')
ממש מראים כמה הציבור שלנו לא בוגר.
למה צריך לעשות שירות לאומי? כדי לתת למדינה בשכר רעב?
כדי להרגיש טוב עם עצמך?!
כדי להרגיש שאת תורמת למדינה כאילו ששום דבר אחר לא משנה?
נו באמת.
תתבגרו כבר מהשטות הזאת שהכתיבו לנו בישיבות תיכוניות ובאולפנות.
מי שרוצה באמת לעשות שיעשה מסיבות אמיתיות, לא הנפצות שנובעות מאינדוקטרינציה מדומיינת.
ואם האדם הזה קורה לעצמו תורני, גם שימצא לעצמו רב שמתיר.
היום זה הדיון לגבי שירות לאומי, מחר לגבי הצבא (ששם כל מי שמתיר זה אנשים שהתחפשו לרבנים במימון הקרן החדשה).
יש מליון דרכים לתת. לחשוב ששירות לאומי זאת הנתינה, זאת מחשבה ילדותית.
זה לא "מבוגר", זה אמיתי.
שימי לב כמה את מדברת על נתינה ובפועל כל הדוגמאות שלך מדברות על כמה את קיבלת שם.
אני יודע טוב מאוד מה זה שירות לאומי, את חושבת שלא יצאתי בגיל הזה עם בנות? 
הדוכס מירוסלבבמציאות כשאתה נותן, אתה נותן.
כנראה שאתם לא יודעים מה זאת נתינה עדיין
הדוכס מירוסלבעל סמך מה?!
אם יש משהו שאני מתעב, זה הליכה בתווך רק כי כך לימדו אותך.
אדם שלא חושב בעצמו הוא לא שונה מצאן.
אני יכול להגיד לך שרוב מי שה"אידאל הזה בוער בהן" בתקופתי פשוט היו יותר נתונות לסוגסטיה מלכתחילה... האינדוקטרינציה עבדה עליהן יותר חזק.
הילדים של היום הרבה יותר תמימים ומובלים כצאן לכל מיני מקומות מהילדים של דורי.
מקווה שדור הסמארטפונים, לפחות בשם העצלנות, יחשבו בשביל עצמם.
תמצאי לי מישהי אחת שבאמת ישבה ובדקה את הנושא והגיעה למסקנה הגיונית שיש פה חובה תורנית ואסכים איתך.
אני לא רואה שום דרך להצדיק את זה כחובה, אין פה שום מצווה שאי אפשר לעשות במקום אחר.
ניצול יש, כח עבודה זול יש, שטויות אידאולוגיות יש. תורה, אין.
הצגת את זה כעוד דרך, שזה לגיטימי.
אם נבחן את זה במבחן הפסיקה כמעט שאי אפשר לסמוך להתיר את זה לכתחילה.
אבל זה דיון אחר.
אחרי שהגעת למסקנה שזאת לא חובה, איזו הצדקה יש לבחור דווקא בדרך המאוד לא מועילה לאף אחד הזאת? הרי אפשר בלי בנות שירות לאומי, ובנות שירות לאומי יכולות לבנות את עצמן בעוד מלא דרכים וגם לתת בעוד מלא דרכים.
ולאור כל זאת, איזו סיבה יש לאדם שרוצה להגדיר את עצמו תורני לסמוך על הלכתחילה פה? (כשאני חושב על תורני אני לא חושב על המינימום של עיקר הדין וכל מיני דעות דחוקות, זה ממש לא תורני).
לכן, אני לא מגדיר את זה כתורניות.
אולי אחרי 120 הן יוכלו להגיד "קים לי כמר" בשמים ולראות אם אותו מר באמת מר, אבל פה זה לא תורני לשיטתי.
ואני לא היחיד בעולם, יש הרבה שיחשבו כמוני.
וכאן אנחנו חוזרים לדיון המקורי - יש תורניים כמוני שיעדיפו בחורה שיודעת לחשוב בעצמה ולבחון דברים בראי תורני בצורה אמיתית.
בחורה כזאת היא מ-ד-ה-י-מ-ה בעיניי, השאר לא.
לא חרמות ולא נדרים ולא קללות ולא.....................
את לא חייבת לקרוא ולהגיב, לי מספיק שתחשבי על הדברים.
בהצלחה!
(אין לי מושג למה אתם בוחרים לקרוא את ההודעות שלי כאילו שאני עומד על במה עם מיקרופון ויורד עליכם)
כל הדיון הזה התחיל מזה שאתם לא מבינים למה אדם תורני יפסול על שירות לאומי.
זה לא לכל הדעות, ולחלק זה איסור. ברור שלתורני זה עלול להפריע.
לצורך העניין, אישית לא פסלתי על זה, כשזה באמת שירות שיש בו מצווה (ולא איזה חצי אחות בבי"ח שזה בעצמו איסור).
אני מציין את זה כי מצוי פה שלא מפרידים בין דיון אינטלקטואלי לבין דעות אישיות.
אני מסכימה איתך ,בזמנו חקרתי את העניין והבנתי שהרבה גדולי דור אסרו על שירות לאומי
ולכן החלטתי לא לשרת.
זה בגדול פחות או יותר כל גדולי הדור.
נ.ב, גם הרב אריאל אמר שהשירות לאומי היום לא משרת את המטרה המקורית שלו
נראה לי שחרדים שבזק"א, הצלה, יד שרה וכו' לא נותנים פחות מכל אחד אחר, ואולי הרבה יותר.
הם לא היו בבני עקיבא, לא בשירות לאומי ולא בצבא.
בן אדם לא צריך מסגרת כדי לתת, הנתינה מתחילה סביבך.
מכורח הסטטיסטיקה הכללית, רוב מי שבמסגרות האלה שציינת עסוק בנתינה רחוק ובבית לא הכי מתעסק בנתינה
ואני נוטה לא להעריך אנשים שחושבים שהם תורמים כשהם לא באמת בחרו בזה.
ואני נוטה גם לא להעריך אנשים שמצדיקים דברים בלי שום הצדקה הגיונית כשהם עסוקים בלצטט את מה שחינכו אותם מגיל קטן בלי לבדוק שום דבר.
זכותי, לא מעריך עדרים.
עובדתית שירות לאומי לא תורם כלום, זה מוסד מיותר שאם יסגר אף אחד לא באמת ישים לב.
אפילו הצבא יכול בקלות להפוך לצבא מקצועי והעולם לא יחרב, קל וחומר השירות הלאומי.
מי שרוצה לעשות ורבותיו מתירים, ניחא. אבל זה בוודאי לא לכתחילה לא לצאת ידי חובת כל הדעות ובטח שאין שום חובה מוסרית או תורתית לעשות דבר כזה.
כתבו פה (ציטוטים לא ישירים): "כי זה מעצים" שזה אנוכי,
"כי זה לתת" שזה לא נכון ויש הרבה דרכים לתת,
"כי זאת מצווה" זה לא - יש סוברים שזה איסור וגם למי שמתיר יש דיעבד וגם מי שמתיר לא דיעבד (צונזר עקב כללי פסיקה) וגם להם אין פה חובה שאי אפשר לקיים במקום אחר בלי להיות עובד זר בגיל ההתבגרות.
יכול להוסיף פה עוד טעמים ונראה אם הם מחזיקים במבחן התורה
אלא שזאת לא ה-נתינה.
למרות שלי אישית התחדש פה בזכותכם שזה נראה כמו נתינה אנוכית.
אתה חושב על הוי ששמת על הנתינה למדינה.
אתה מקבל כסף.
אתה חושב על התמורה שתקבל מההעצמה, העצמאיות והפתיחה לעולם וכו'.
כי כל פעם שאתה לא מצליח להמציא טיעונים אתה מדרדר לזלזולים ולנימות אישיות.
שתהיה בריא. אני אשתדל למחול לך גם היום
כל מי שהולך אחרי העדר הוא חלק מהעדר.
אם הוא בחר בזה? דיינו.
השרשור פה הוכיח שזאת לא המציאות. לא ראיתי original thinker אחד פה בשרשור בנתיים...
שכחתם לגמרי מהשרשור המקורי והסיבה שאנחנו מתדיינים פה עליה.
כמו שכתבתי איפשהו פה (הגבנו מלא, איבדתי את זה) - בעייני אדם תורני (או "דוס") שואף להיות חסיד, לא צדיק. הוא בוודאי לא יסמוך על דעות מיעוט ובטח לא כאלה שלא עומדות במבחן ההלכה, מה שמשאיר אותו עם איסור.
ברור כבר שתורני היום זאת הגדרה חסרת משמעות בפועל.
למה זה צריך להיות בדעת מיעוט? הציבור שלנו ברובו לא תורני.
התורניים הם המיעוט, וב"ה הם מתרבים...
בנוגע לעניין, זה לא משנה איך אתם מגדירים תורני. אתם צריכים להרחיב קצת אופקים ולהבין שלא כל הציבור שלנו חושב בדומה אליכם. יש אנשים שברור להם מה זה תורני וברור להם שצריך לקיים את התורה לכתחילה תמיד...
נ.ב, אין נפקא מינה למיעוט או רוב. הם קיימים ואתם לא תבטלו אותם (ומסתמא לעת"ל בביאת משיח צדקנו הם יהיו הכל).
הדוכס מירוסלבאת משתמשת בביטוי תורני אחרי שאמרת כבר שאנחנו לא מתייחסים אליו בדומה.
לדעתי כל מי שבצד שלך פחות תורני.
לדעתך אנחנו באותה הסירה.
אני חושב שכדאי שתעלי קצת למעלה ותראי איך הכל התחיל, במקום לכתוב דברים לא נכונים.
יום טוב
והוא עולה למדינה לא פחות מעובד שהיה מחליף אותן בשכר שהיה חוסך את העלויות הכוללות.
יש על זה נתונים בערך בויקיפדיה.
שירות לאומי הוא עניין אידאולוגי וממש לא משענת.
שמצטטים את שוברים שתיקה נגד ישראל, אינדוקטרינציה שלא עברה ביקורת.
במקום להגיב אוטומטית מהמותן, תעצרו לחשוב אם באמת חשבתם אי פעם על מה שהזריקו לכם לאידאולוגיה. שיהיה בהצלחה.
הגבתי כבר לגבי הרשימה, ואכמ"ל. אל תנסו לפתוח דיון על איך פוסקים הלכות, אתם סתם תעברו עבירות בגלל זה ואז תאשימו אותי בסוף.
"שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור שירות לאומי זה יהרג ובל יעבור"
"שירות לאומי זה חשוב מאוד"x100? 
וחלק לא מבוטל מהם גם לא ת"חים וחלק לא מבוטל מהם בכלל הן.
לגבי הרבנים שהזכרת, אגב לדבר על דברים שהיו בקום המדינה, זאת הייתה חלופה לחובת הגיוס. היום הם לא היו אומרים את זה. אין על זה שום ספק. הצניעות בכל הארץ הפכה לזוועה, בנות מתחילות לצאת עם ערבים ועוד שלל זוועות. אם פעם היו יותר נוטים להחמיר היום היו אוסרים לגמרי.
והסיום שלך הוא בדיוק מה שאמרתי, זה דיעבד של הדיעבד של הדיעבד רק כדי למנוע מבנות לעשות עבירה גדולה יותר.
כמו כל עבירה קטנה שמותרת בשביל למנוע עבירה גדולה יותר.
אתה משום מה אומר את מה שאמרתי אבל איכשהו מגיע למצב שאתה טוען שזה לכתחילה, לא מבין למה.
ואם אתה רוצה לדון בסוגיה ובדעות הרבנים, לך תפתח שרשור בבית המדרש. אין לי מושג מאיפה הבאת את הנתונים המוזרים האלה, אבל כל גדולי הדור עד היום באותה דעה. הכי מקילים זה דיעבד במקום שהצניעות מרשה.
ואני מוחה בתוקף על העקיצה המכוערת והמיותרת שעקצת בעקיפין את כל גדולי ישראל. מקווה שתזכה לתשובה!
כתבת על גדולי ישראל "שלא ממהרים לאסור כל דבר", כאילו שכל מי שאמר שאסור שולף דברים מהמותן וסתם מחליט שאסור. ה' יעזור.
הרבה מאיתנו פוסלים אנשים ללא הרף וללא רבב בלי לדעת מהו ומי הוא , אני לא הייתי פוסל!! ,כי אין דבר כזה לפסול מישהו !! אלא פשוט לומר: לי זה לא מתאים - משפט חזק !!, ואני לומד בישיבה גבוהה , אבל כן זה היה יוצר לי חשש טיפה והייתי מברר את זה לעומק, ומי "שפוסל אותך" זה אומר שזה לא הזיווג שלך ותאמרי תודה לקב"ה !! , והכי חשוב תשובה תפילה וצדקה ושיהיה בהצלחה רבה
וחבל לבזבז אנרגיה על דיונים סמנטיים בלי הרבה משמעות
לי לגופו של עניין (וגם להתווכח על שירות לאומי בו"ז זה מצויין)- יעזור לי מאוד...
תודה לכולם!
כשיש הרבה ילדים, בשלב מסויים יש מספיק בייביסיטרים ואפשר לשבת ללמוד בנחת
גם אם אין עדיין בייביסיטרים בחינם
למה בחורים צדיקים חושבים ככה ושאולי כדאי לבחור משהו שמתאים מבחינה תורנית
רק אם הילד הגדול משועבד ולא חי חיים עצמאיים... לא הכי כיף
בעיה רצינית שככה זה כאב
בהנחה שיש יראת שמים ויש לה חֶברה שמתאימה לה.
[גילוי נאות: בייניש כבד מישיבה גבוהה כבדה
(טוב נו,
לא באמת כבד,
וגם הישיבה לא,
אבל זה הסטיגמה, אז למה להרוס)].
על לשדך אנשים שיצאתם איתם?
אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.
והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..
אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.
הצביעו והשפיעו.
הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.
מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.
גם ביישנים צריכים להתחתן.
● א גרוייסע מציא'ה
ה' יעזור לפולניות
אז כנראה שזה כן רעיון טוב..
כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.
אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת
מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.
כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.
אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.
מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.
הי.
הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.
"אבל אחלה בחור"
תהנו
בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,
פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה
בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,
אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,
הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.
הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב
וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי
אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,
בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.
וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,
יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:
"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?
אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,
אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ
אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?
אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן
אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,
"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,
תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,
שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,
שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה
אש לבנההגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע
אש לבנההמקרר שלי
המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל 
בשביל זה יש את הפגישה
שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים
זה מאוד תלוי בצד השני..
פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.
ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.
הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.
לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.
יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.
אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.
לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.
אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -
אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.
בהצלחה!
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.
אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,
אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.
(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)
בסוף בסוף בסוף...
כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר
אלא בעיקר העתיד.
למה?
כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.
האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.
הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.
חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!
תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.
אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש
ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.
בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,
ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,
או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.
את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.
אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.
היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.
אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.
וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -
זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.
היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.
איך מתמודדים?
לפי חמשת שלבי האבל.
מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.
אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,
ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -
זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.
ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.
לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.
העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'
והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,
אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.
הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.
ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
זה הרבה פעמים לא במודעות.
איך משחררים?
זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.
אז קודם עדיף להתחזק.
הי לכולם
מחפשת זוגיות רצינית לחתונה
מסורתית שומרת כשרות וחגים
איפה אפשר להכיר?
בהצלחה בחיפוש
שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")
אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.
(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).
בהצלחה רבה
א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה
ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים
ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...
בהצלחה!
אולי @מוקי_2020 יכול לסייע
אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
נשמח לקבל עצות מכם ❤️
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.
אעביר להם.
אשמח לעוד תגובות...
עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',
לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,
אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.
תודה 🩷
צאו להליכה
לכו לעשות קניות
לכי איתו לקנות טלפון/מחשב
לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת
לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.
לא יושבים על ספסל ומדברים.
אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.
כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,
וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.
וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.
בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
משהבדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.
אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.
קלילות זה אופי.
אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.
משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.
אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.
החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.
אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.
ועוד עצה
אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?
לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.
הם גם מאד יודעים להנות יחד.
כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.
רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.
והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,
רק לא מבינים איך לשנות את זה.
לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?
לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?
גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?
וממש תודה על התגובה 🩷
לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.
זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות
אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.
אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.
זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.
בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.
אעביר להם.
ממש שמחה על כל תגובה פה.
כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,
ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.
הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.
אעביר להם את דעתך.
תודה!
זה הגיוני
אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .
בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.
ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה
אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.
אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.
ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.
מסיים עוד חצי שנה.
הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,
רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.
מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.
איפה הגבול?
אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:
לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.
במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?
אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.
אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.
והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵
זה באמת מאד מורכב.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
מקווה שהובנתי
בהצלחה
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אם זה קשר שחשוב ויקר להם,
והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -
לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,
אחד (או אחת) עם ניסיון,
בדגש על קשרים וצבא
שידריך אותם וייתן להם כלים.
לדעתי אין לזה תחליף.
כן, להוציא על זה כסף.
וזה לא זול.
אבל אם זה חשוב להם -
זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.
(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:
פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות
וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות
לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)
אין לי משהו חכם לומר
בס"ד ובהשתדלותינו
היי עושה ב"ה ספירה לאחור לחברה, אבל אין לי הרבה רעיונות לעומת ה30 ימים😅
למישהו יש רשימה של אנשים לספירה לאחור?
שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.
מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה
* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨👩👧👦
* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.
* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.
* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.
* מעגל העבודה והלימודים 💼
* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.
* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.
* 👩ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.
* מעגל הקהילה והשגרה 🏡
* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.
* 🏋️♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.
* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.
* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟
* 👩🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.
* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.
טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור
| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |
|---|---|---|
| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |
| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |
| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |
> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.
>
מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?
מן הסתם הסיסמה היא 4
או 1234
או 0001
נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.
היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש
