@מיכל318

קודם שיכנסו לכנסת

אח"כ גם ראשות הממשלה בעז"ה

מבחינה כלכלית הם יותר שמאלה מהקיבוצים ומרץ.

הוא יהודי יקר עם רצון לעשות טוב לעם ישראל, אבל ההבנה שלו בכלכלה היא אפס.

הרב כהנא אגב התבטא אחרת פעם:

תשאל אותו ותנסה.

מי שקומוניסט בגיל 30 אין לו שכל

לא חושב שזאת השאיפה שלהם..

יותר ריאלי, לו לפחות יש סיכוי לקום בתחיית המתים.

אם כולם יגידו שלא יצביעו להם בגלל שאין להם סיכוי להבחר

הם באמת לא יבחרו

אני לא מדבר על 'סיכוי להיבחר' במובן של להיכנס לכנסת (אחוז החסימה או הוצאה מחוץ לחוק במקרה שבטעות יעברו אותו) אלא על המהות - על זה שפשוט כמעט אף אחד לא לוקח אותם ברצינות ורואה אותם כמייצגים אותו, אחרת גם אחוז החסימה לא היה חסם.

ובהקשר הזה אשאל אותך: מעבר למי היית או לא היית בוחר (שאלה זניחה לטעמי) - איזה פתרון אתה מציע חוץ מ'דו קיום' כלשהו (ושיהיה ראלי בבקשה, אם אין עדיף לומר שאין פתרון, זו תשובה עדיפה...)?

@סתם 1... כנ''ל

כמה שפחות להעסיק אותם או לתת להם להסתובב ביננו.

כבר ימנעו הרבה פיגועים.

אח"כ איך לגרום להם לעזוב אני לא בדיוק יודע מה הכי ראלי ואפקטיבי,

אבל כנראה שלעודד הגירה עם כסף זה הכי טוב.

א. מה אתה עושה עם החלוקה הגיאוגרפית, כך שהישובים היהודיים והערביים מפוזרים אחד בתוך השני וכולם נמצאים באותו השטח ומשתמשים באותם כבישים?

ב. במצב של 'מצור' שאין להם אפשרות לייצא/לייבא ואין להם תשתיות וכלכלה מתפקדת ובעצם הם נופלים עלינו כך שאם לא תתן להם לפחות לעבוד אצלנו לא תהיה להם כלכלה בכלל, הם יהיו פחות תוקפניים?

יש אפשרות טכנית לסגור להם את כל הברזים או לגרש אותם, אם זה ישים? כנראה שלא.

נ"ב

אני לא אומר את דעתי, אותה אולי אגיד בהמשך, אני רק מציג את המורכבות שאיתה מתמודדים הליכוד ובנט (אפילו יוסי דגן דיבר היום על חשיבות ה'דו קיום'). מאוד קל לתקוף אותם בלי להציע חלופה, אתה לא צריך להתמודד עם המציאות בפועל.

א. לשים יותר מחסומים עם עמדות בדיקה, וגם לסגור כבישים מסויימים לנסיעת יהודים בלבד.

כנ"ל לגבי מרכזי קניות.

ב. הם כנראה לא יהיו פחות תוקפניים, אבל לפחות נוכל יותר להתגונן.

כמובן ביחד עם יד קשה מול הטרור- גירוש משפחות, עונש מוות וכו'.

יכול להיות שבשלב הראשון כן נצטרך להמשיך להעסיק את חלקם.

אבל אני חושב שבטווח הארוך, אם המצב הכלכלי שלהם יהיה גרוע ונבהיר להם שאין להם סיכוי לקבל מדינה או משו בסגנון, רובם הגדול ירצו להגר מכאן תמורת תשלום סמלי..

לפתוח עוד אזורי תעשייה משותפים לא ימנע את הפיגוע הבא, להיפך.

גם אם הפתרונות האלה לא ראליים, לפחות שנשנה את הכיוון.

בששת הימים הייתה הזדמנות לגרש את רוב או כל הערבים וגם לשלוט באמת בהר הבית.

למה זה לא קרה?

כי זה לא היה בראש של אף אחד,

אף אחד לא שם את זה בתור מטרה.

אז לפחות שבפעם הבאה שתהייה הזדמנות כזאת נדע ננצל אותה.

על ביבי בנט וליברמן אני לא סומך, הם אומרים בפה מלא שהם בעד לחיות איתם ב"דו קיום" כמה שיותר.

זה נקרא 'ניהול הסכסוך'

בששת הימים גירשו הרבה מאוד ערבים (כלומר רובם ברחו מעצמם) עד שמשה דיין שיכנע אותם לא לעזוב ואף החזיר את חלקם, דווקא לדעתי אז הטעות הייתה בדיוק הגישה שלך - חשבו שהם כל כך מפוחדים וכנועים שאפשר יהיה לשלוט עליהם בקלות, וזה באמת מה שקרה במשך 20 שנה, אבל זה לא החזיק לאורך זמן וגם לא יחזיק.

וגם המטרה הסופית שלי שונה משלהם.

איך בדיוק זאת הגישה שלי?

אני לא אמרתי שאפשר להשאיר אותם פה כנועים, רק בתור שלב ביניים.

הגישה שלי היא לגרש אותם.

אני חושב גם שהפתרון של הגירה מרצון היא ראלית, לא סתם חלום.

זה לא יפתור את כל הבעיה, אבל כנראה יכול לפתור לפחות שליש ממנה, אם לא יותר.

לגבי עזה - אני לא חושב שיש פלסטיני אחד שממש רוצה לגור שם פרט לבכירי החמאס. גם שם אפשר לעבוד בתצורה דומה.

אני לא חושב שהפתרון שלו ישים, אני חושב שהוא נופל באותו הכשל של שוחרי דו הקיום רק לצד השני.

עידוד הגירה לא יעזור, האויב לא יוותר על הארץ בשביל כסף. אולי כמה אלפים-עשרות אלפים בודדים כן אבל זה רק ישאיר פה את היותר 'אידיאליסטים' ולא יועיל לנו. גם סיפוח השטח עם הערבים שבו (עם או בלי מתן זכויות שוות, לא יודע מה גרוע יותר) ו/או דרישה להצהרת אמונים לא תפתור את הבעיה אלא להפך (ואיך זה מסתדר עם הקריאות נגד דו קיום? ).

אני לא מחפש פתרון נגיש ופשוט יותר, להפך - לדעתי הפתרון הוא אחד וכרגע הוא לא נגיש בכלל, כל הניסיונות לפתרונות הביניים (בין אם של בנט ובין אם של 'עצמה יהודית') רק מסבכים ומרחיקים את הפתרון.

לשמור את המאבק על אש קטנה עם פיגוע פה ופיגוע שם, מבצע פה ומבצע שם, מתוך הבנה שאין כרגע פתרון אמיתי לבעיה. נורא להגיד את זה אבל כן - הם מקריבים את הנרצחים בפיגועים (כולל העתידיים שידוע בהכרח יבואו) במודע כי זה הרע במיעוטו מבחינתם, במקום לשלם את 'קרבנות השלום' מצד אחד, לוותר על על יו''ש מצד שני או לעשות מהלך של גירוש/נישול/הרג המוניים שאולי יפתור את הבעיה אבל יתנגש עם יותר מדי ערכים ואינטרסים אחרים שאין סיכוי שיקרה.

אז כן - הם נותנים כספים לרש''פ (ועכשיו אפילו לחמאס ישירות) ונותנים להם לעבוד אצלנו, לא בגלל שהם אוהבים אותנו ואנחנו אותם אלא כדי 'לנהל את הסכסוך' במינימום נזקים. אני כמובן לא מסכים איתם בעמדת המוצא של פתרונות ביניים, אבל לשיטם (ולכאורה גם לשיטתכם) הם פועלים בצורה הכי טובה.

מספיק לחפש סיבות חיצונית בוא נראה למה זה באמת קורה לנו חשבון נפש

כל העיתונים מסבירים על דרך הטבע.

להפך לא לשבת, לראות מה מקולול ומה צריך לתקן.

מה שאני אומר מבוסס על צדיקי אמת תשאלו אותם ויגדו כמוני.

וגם לא שר הביטחון.

זה לא התפקיד שלי.

מה אני יעשה?

ילך לרמטכל ויחלק לו הוראות?

אני עסקן או רב ואיש ציבור שיכול לפעול?

אני צריך לשפר את המעשים שלי.

הרופא מטפל - בשביל זה יש את הצבא ושר הביטחון והכנסת. אבל החולה צריך רק להתפלל ולעשות תשובה. הרי מה הוא יעשה? יתן הוראות לרופא?

אני לא הרמטכ"ל ולא היועץ המשפטי לממשלה,

מה אני יכול לפעול?

הרי אני לא יכול לתת הוראות לצבא שיכנסו ויהפכו איזה כפר, מה שאני יכול זה לעשות תשובה

רוצה להשפיע? תיכנס לפולטיקה!
רוצה להשפיע? תיכנס לעמדות מפתח!
רוצה להשפיע? תיכנס לתקשורת!
רוצה להשפיע? תיכנס לאונברסטאות!
רוצה להשפיע? תלמד ותיכנס לתחום המשפט, הכלכלה, הרפואה!



זונחים את זה בציבור שלנו..

מתלוננים!

בשביל להשפיע צריך לעבוד על עצמנו.

פעם אמרתי לרב מסויים נגד איזה ארגון רבני.

ואותו רב אמר לי, הם למדו רבנות, הם למדו דיינות.

אתה רוצה להלחם נגדם? אתה צריך ללמוד רבנות, להתקדם, ורק משם להלחם.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.