עוד פעם כולם יצעקו שזה נורא
עוד פעם ישאלו מה אפשר לעשות
ועוד פעם ימשיכו להצביע ליכוד ובנט שבעד ה"דו קיום"
עוד פעם כולם יצעקו שזה נורא
עוד פעם ישאלו מה אפשר לעשות
ועוד פעם ימשיכו להצביע ליכוד ובנט שבעד ה"דו קיום"
קודם שיכנסו לכנסת
אח"כ גם ראשות הממשלה בעז"ה
מבחינה כלכלית הם יותר שמאלה מהקיבוצים ומרץ.
הוא יהודי יקר עם רצון לעשות טוב לעם ישראל, אבל ההבנה שלו בכלכלה היא אפס.
הרב כהנא אגב התבטא אחרת פעם:
תשאל אותו ותנסה.
מי שקומוניסט בגיל 30 אין לו שכל
לא חושב שזאת השאיפה שלהם..
יותר ריאלי, לו לפחות יש סיכוי לקום בתחיית המתים.
אם כולם יגידו שלא יצביעו להם בגלל שאין להם סיכוי להבחר
הם באמת לא יבחרו
אני לא מדבר על 'סיכוי להיבחר' במובן של להיכנס לכנסת (אחוז החסימה או הוצאה מחוץ לחוק במקרה שבטעות יעברו אותו) אלא על המהות - על זה שפשוט כמעט אף אחד לא לוקח אותם ברצינות ורואה אותם כמייצגים אותו, אחרת גם אחוז החסימה לא היה חסם.
ובהקשר הזה אשאל אותך: מעבר למי היית או לא היית בוחר (שאלה זניחה לטעמי) - איזה פתרון אתה מציע חוץ מ'דו קיום' כלשהו (ושיהיה ראלי בבקשה, אם אין עדיף לומר שאין פתרון, זו תשובה עדיפה...)?
@סתם 1... כנ''ל
כמה שפחות להעסיק אותם או לתת להם להסתובב ביננו.
כבר ימנעו הרבה פיגועים.
אח"כ איך לגרום להם לעזוב אני לא בדיוק יודע מה הכי ראלי ואפקטיבי,
אבל כנראה שלעודד הגירה עם כסף זה הכי טוב.
א. מה אתה עושה עם החלוקה הגיאוגרפית, כך שהישובים היהודיים והערביים מפוזרים אחד בתוך השני וכולם נמצאים באותו השטח ומשתמשים באותם כבישים?
ב. במצב של 'מצור' שאין להם אפשרות לייצא/לייבא ואין להם תשתיות וכלכלה מתפקדת ובעצם הם נופלים עלינו כך שאם לא תתן להם לפחות לעבוד אצלנו לא תהיה להם כלכלה בכלל, הם יהיו פחות תוקפניים?
יש אפשרות טכנית לסגור להם את כל הברזים או לגרש אותם, אם זה ישים? כנראה שלא.
נ"ב
אני לא אומר את דעתי, אותה אולי אגיד בהמשך, אני רק מציג את המורכבות שאיתה מתמודדים הליכוד ובנט (אפילו יוסי דגן דיבר היום על חשיבות ה'דו קיום'). מאוד קל לתקוף אותם בלי להציע חלופה, אתה לא צריך להתמודד עם המציאות בפועל.
א. לשים יותר מחסומים עם עמדות בדיקה, וגם לסגור כבישים מסויימים לנסיעת יהודים בלבד.
כנ"ל לגבי מרכזי קניות.
ב. הם כנראה לא יהיו פחות תוקפניים, אבל לפחות נוכל יותר להתגונן.
כמובן ביחד עם יד קשה מול הטרור- גירוש משפחות, עונש מוות וכו'.
יכול להיות שבשלב הראשון כן נצטרך להמשיך להעסיק את חלקם.
אבל אני חושב שבטווח הארוך, אם המצב הכלכלי שלהם יהיה גרוע ונבהיר להם שאין להם סיכוי לקבל מדינה או משו בסגנון, רובם הגדול ירצו להגר מכאן תמורת תשלום סמלי..
לפתוח עוד אזורי תעשייה משותפים לא ימנע את הפיגוע הבא, להיפך.
גם אם הפתרונות האלה לא ראליים, לפחות שנשנה את הכיוון.
בששת הימים הייתה הזדמנות לגרש את רוב או כל הערבים וגם לשלוט באמת בהר הבית.
למה זה לא קרה?
כי זה לא היה בראש של אף אחד,
אף אחד לא שם את זה בתור מטרה.
אז לפחות שבפעם הבאה שתהייה הזדמנות כזאת נדע ננצל אותה.
על ביבי בנט וליברמן אני לא סומך, הם אומרים בפה מלא שהם בעד לחיות איתם ב"דו קיום" כמה שיותר.
בששת הימים גירשו הרבה מאוד ערבים (כלומר רובם ברחו מעצמם) עד שמשה דיין שיכנע אותם לא לעזוב ואף החזיר את חלקם, דווקא לדעתי אז הטעות הייתה בדיוק הגישה שלך - חשבו שהם כל כך מפוחדים וכנועים שאפשר יהיה לשלוט עליהם בקלות, וזה באמת מה שקרה במשך 20 שנה, אבל זה לא החזיק לאורך זמן וגם לא יחזיק.
וגם המטרה הסופית שלי שונה משלהם.
איך בדיוק זאת הגישה שלי?
אני לא אמרתי שאפשר להשאיר אותם פה כנועים, רק בתור שלב ביניים.
הגישה שלי היא לגרש אותם.
אני חושב גם שהפתרון של הגירה מרצון היא ראלית, לא סתם חלום.
זה לא יפתור את כל הבעיה, אבל כנראה יכול לפתור לפחות שליש ממנה, אם לא יותר.
לגבי עזה - אני לא חושב שיש פלסטיני אחד שממש רוצה לגור שם פרט לבכירי החמאס. גם שם אפשר לעבוד בתצורה דומה.
אני לא חושב שהפתרון שלו ישים, אני חושב שהוא נופל באותו הכשל של שוחרי דו הקיום רק לצד השני.
עידוד הגירה לא יעזור, האויב לא יוותר על הארץ בשביל כסף. אולי כמה אלפים-עשרות אלפים בודדים כן אבל זה רק ישאיר פה את היותר 'אידיאליסטים' ולא יועיל לנו. גם סיפוח השטח עם הערבים שבו (עם או בלי מתן זכויות שוות, לא יודע מה גרוע יותר) ו/או דרישה להצהרת אמונים לא תפתור את הבעיה אלא להפך (ואיך זה מסתדר עם הקריאות נגד דו קיום?
).
אני לא מחפש פתרון נגיש ופשוט יותר, להפך - לדעתי הפתרון הוא אחד וכרגע הוא לא נגיש בכלל, כל הניסיונות לפתרונות הביניים (בין אם של בנט ובין אם של 'עצמה יהודית') רק מסבכים ומרחיקים את הפתרון.
לשמור את המאבק על אש קטנה עם פיגוע פה ופיגוע שם, מבצע פה ומבצע שם, מתוך הבנה שאין כרגע פתרון אמיתי לבעיה. נורא להגיד את זה אבל כן - הם מקריבים את הנרצחים בפיגועים (כולל העתידיים שידוע בהכרח יבואו) במודע כי זה הרע במיעוטו מבחינתם, במקום לשלם את 'קרבנות השלום' מצד אחד, לוותר על על יו''ש מצד שני או לעשות מהלך של גירוש/נישול/הרג המוניים שאולי יפתור את הבעיה אבל יתנגש עם יותר מדי ערכים ואינטרסים אחרים שאין סיכוי שיקרה.
אז כן - הם נותנים כספים לרש''פ (ועכשיו אפילו לחמאס ישירות) ונותנים להם לעבוד אצלנו, לא בגלל שהם אוהבים אותנו ואנחנו אותם אלא כדי 'לנהל את הסכסוך' במינימום נזקים. אני כמובן לא מסכים איתם בעמדת המוצא של פתרונות ביניים, אבל לשיטם (ולכאורה גם לשיטתכם) הם פועלים בצורה הכי טובה.
מספיק לחפש סיבות חיצונית בוא נראה למה זה באמת קורה לנו חשבון נפש
כל העיתונים מסבירים על דרך הטבע.
להפך לא לשבת, לראות מה מקולול ומה צריך לתקן.
מה שאני אומר מבוסס על צדיקי אמת תשאלו אותם ויגדו כמוני.
וגם לא שר הביטחון.
זה לא התפקיד שלי.
מה אני יעשה?
ילך לרמטכל ויחלק לו הוראות?
אני עסקן או רב ואיש ציבור שיכול לפעול?
אני צריך לשפר את המעשים שלי.
הרופא מטפל - בשביל זה יש את הצבא ושר הביטחון והכנסת. אבל החולה צריך רק להתפלל ולעשות תשובה. הרי מה הוא יעשה? יתן הוראות לרופא?
אני לא הרמטכ"ל ולא היועץ המשפטי לממשלה,
מה אני יכול לפעול?
הרי אני לא יכול לתת הוראות לצבא שיכנסו ויהפכו איזה כפר, מה שאני יכול זה לעשות תשובה
רוצה להשפיע? תיכנס לפולטיקה!
רוצה להשפיע? תיכנס לעמדות מפתח!
רוצה להשפיע? תיכנס לתקשורת!
רוצה להשפיע? תיכנס לאונברסטאות!
רוצה להשפיע? תלמד ותיכנס לתחום המשפט, הכלכלה, הרפואה!
זונחים את זה בציבור שלנו..
מתלוננים!

בשביל להשפיע צריך לעבוד על עצמנו.
פעם אמרתי לרב מסויים נגד איזה ארגון רבני.
ואותו רב אמר לי, הם למדו רבנות, הם למדו דיינות.
אתה רוצה להלחם נגדם? אתה צריך ללמוד רבנות, להתקדם, ורק משם להלחם.
כבר כמעט חודשיים שאני מחפש עבודה.
נראלי שיש מין תום כזה שבע"ה נמצא בקלות עבודה, ולכן זה בסדר לקבל דמי אבטלה נמוכים שנגזרים ממשרת סטודנט..
ואז מגיע הרגע הזה, שאתה מבין שאולי ח"ו זה יכול לקחת הרבה יותר זמן .. ויפה שעה אחת קודם גם לחשוב על הכנסה זמנית וגם על לוז או משהו כזה ..
אני מניח שלרבים מילואים זאת אופציה אבל אין לי כח ורצון לפרט למה, אבל ישמצב גדול שאני מנוע מלעשות מילואים..
(לא עשיתי במלחמה..)
האם יש רעיונות אחרים למקומות עבודה זמניים?
במהלך התואר לא קמתי בזמן אז קל וחומר עכשיו שאני ללא מסגרת.. ואני מניח שאולי עבודה תוכל לגרום לי לבריאות ויציבות .. וכמובן גם להכנסה..
רעיונות אחרים לסדר ויציבות עשיה לימוד והתקדמות בתקופה מאתגרת זו מלבד עבודה זמנית/או על הצד שאתקשה למצוא עבודה זמנית זה גם מבורך..
בתפילה לפרנסה בשפע ולמציאת מקום עבודה מתאים ומספק לכולם.. ואולי אפילו השבוע אעדכן שדברים יסתדרו והתקבלתי😃
תודה רבה..
מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?
יחד עם שאר פרוייקטי הווטסאפ של ערוץ 7, הנה עוד אחד: אייטמים מעניינים שאני (או הצוות) דגים מהפורום.
מוזמנים להצטרף. קבוצה שקטה של 2 אייטמים ביום בממוצע
.
אשמח לשמוע מנסיונכם כשילדה בת שנתיים ותשע עברה למיטת מעבר (כי למדה לצאת מהמיטת תינוק), מה הכי עזר לכן שתשאר במיטה שלה במהלך הלילה ולא תבוא אליכם חמש פעמים?
רוצים להתחיל איתה מהלך אבל מנסים להבין מה יגרום לה להישאר במיטה שלה ולא לבוא אלינו כי היא יכולה וזה מפתה לצאת ולהיות עצמאית.
מבחינת שפה היא מבינה אבל לא הכי מדברת עדיין.
הריון ולידה
פה זה פחות רלוונטי
מה שיעזור זה להחזיר כל פעם
כל פעם
אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון
עם הזמן זה עובר.
ואתם כהורים.
אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה
כיף להיות במיטה עם אבא ואמא! לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק
והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון
לילד. אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים
הרצון להשתנות תמיד מתבדה