היי לכולם,
תודה רבה על תגובות יפות ומושקעות!
אעדכן שכן נפגשנו, לא רציתי בהתחלה, כי זה לא כמו שציפיתי שיהיה.. חלמתי על משהו אחר...
שאלנו את הרב שלו, הרב אמר עליו דברים כ"כ טובים שהייתי בהלם..
נפגשנו פגישה שנייה והלך טוב,
הלב אומר להמשיך, השכל עדיין בספקות..
האם אני רוצה להיכנס לזה? כלומר, בשאיפה- רציתי בחור שישב וילמד אם לא כל היום אז לפחות שיהיו שעות קבועות ביום שהוא רק יושב ולומד.. ופה הוא לא כזה, אני לא אומר שהוא לא לומד בכלל, אבל לא כמו שחלמתי, יש בינינו שוני, שוני גדול.. אבל אני שואלת את עצמי, האם זה חייב להיות כמו שדמיינתי? כי זה לא, אבל זה לא אומר שזה רע. זו פשוט התמודדות אחרת.
הוא מצהיר בביטחון מוחלט שהתוצאה הסופית של 'איך הבית יראה?' היא זהה אצל שנינו, כלומר, הוא הבין מה אני רוצה, והוא מסביר לי שזה גם מה שהוא רוצה אבל אני צריכה סבלנות.
בהתחלה התייעצתי עם מישהי מוסמכת בעלת יראת שמיים שמכירה אותי הרבה זמן ויודעת מה השאיפות שלי, היא טוענת שאפשר ללכת על זה, אבל לדעתה זו התפשרות. כלומר, לדעתה אני יכולה לקבל יותר טוב מזה ו.. 'לא לוקחים פרויקטים, זה כלל'- ככה היא אומרת לי.
מצד שני, הלכנו לשמוע דעת תורה,
הרב שלי, הרב של הבחור, אני ואבא שלי (הבחור לא היה נוכח).
הרב שלו שוב היה הסנגור שלו לגמרי לגמרי, כלומר הוא לגמרי בעדו, הוא מאמין בו ולא מסתפק בכלל! הוא בטוח שהוא יגיע לגדולות רק שזה תלוי הרבה בגישה שלי (של האישה), כלומר אם אני אדחוק אותו לפינה- לא יצא מזה כלום אבל אם אבוא בגישה נכונה, מכילה וסבלנית- הוא יתקדם בקצב מסחרר כי יש בו רצון חזק ושאיפה. הוא רק צריך שותפה.
המסקנה מהפגישה עם הרבנים, הרב שלי אישר לי להמשיך להיפגש אתו.
ושוב, הלב רוצה.. בא לי להיפגש איתו, יש בו הרבה דברים שחיפשתי בבחורים אחרים ולא מצאתי.
השכל עדיין עדיין בספקות, הדעה של אותה אישה שאמרה לי שלדעתה אני מתפשרת לא מניחה לי,
אבל האישור מהרב עומד בראש..
ההורים שלי נורא בעד, וזה גם מבלבל..
הנטייה שלי כרגע היא ללכת על זה,
אבל אני כל כך מפחדת לטעות ולהאשים את עצמי על זה בעתיד..
ואז כל המשפטים שרשמתם כאן- 'את בוחרת עם מי להיפגש ובטח ובטח עם מי להתחתן' או 'תוציאי את ה' מהסיפור, הבחירה היא שלך' - יהדהדו לי בלי סוף.
בינתיים קבענו פגישה שלישית..
אשמח לשמוע מה דעתכם?
). היא לא כל כך התייחסה לזה רק אמרה שהיא לא מרגישה יציבות.