הן בכוונה נכתבו קודם, כי גם המצוות שבין אדם לחבירו צריכות להעשות בעיקר מתוך הקשר שבין האדם למקום, ולא רק כסתם רצון אנושי 

ה' ברא גם אנושות, ובעולם האנושי מצוות אנושיות הם בולטות. אבל אנוש שלא מאמין בה' אז גם אנושיותו אינה במצב מספיק.

בין אדם למקום אינו "הבסיס" אלא בין אדם למקום הוא התכלית. בין אדם לחבירו הוא כלי עזר הכרחי.

מדוע להניח שבין אדם לחבירו זה העיקר? או ההיפך?

אדם שעושה את כל המצוות שבין אדם למקום, מתפלל כל יום ולומד המון תורה אבל כשחוזר הביתה לא מתייחס יפה לאחרים קל וחומר לאשתו ולילדים..

או אדם ספק אם מאמין בכלל אבל נותן הרבה צדקה, גומל חסדים ואוהב ישראל?

בכוונה הקצנתי על מנת להעביר את הנקודה, "מה אני מבקש מכם?... אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה"

אין לי יותר מדי הוכחות אבל הייתי בטוחה שזה ידוע..

בכל מקרה, בדיוק שמעתי היום תשובה מהממת על זה- שעל מנת שניזהר מאוד במצוות שבין אדם לחברו הקב"ה נתן קודם את המצוות שבין אדם למקום כדי שקודם כל יהיה לנו בסיס של אמונה בה' והליכה בדרכיו ומתוך זה יש לנו את הציוויים של בין אדם לחברו, ז"א- שעכשיו כשאני מקיימת מצווה שבין אדם לחברו אני בעצם מקיימת שתי מצוות, גם אחת של תכלס מה שאני עושה ועוד אחת כי זה ציווי ה', כך שיש לי עוד גב לקיים את המצוות שבין אדם לחברו.

בן אדם שעושה את כל הדברים החשובים בעולם, מנהל חברת הייטק, תורם בפוליטיקה, מתנדב בניהול מתנ"סים ועוד, אבל בהתנהלות אישית הוא מציק ומחוספס ולא נעים,

או בן אדם נחמד ונעים, אבל טיפש גמור ולא תורם כלום חוץ מאשר לבלבל את כולם?

עכשיו תשווי את נושאי החוכמה לבין אדם למקום, ותביני את ההגיון בדברים.

המצוות הארציות של העולם הזה הם חשובות, אבל הם לא הכל.

למה אתה מניח שלמצוות שבין אדם לחברו אין השפעה בעולם?

השאלה הניחה כי מה שחשוב זה רק מה שרואים תוצאות ב"עולם הזה". לכן הסברתי שמה שקובע זה האלוקיות שבעולם והיא זו שקובעת את הערך האמיתי של השפעת כל מעשה ומעשה

אז למה בין אדם למקום הן העיקר?

אבל נטילת לולב אינה כלפי הקב"ה יותר מצדקה.

יותר מאשר צדקה ששם הוא עסוק בענייני העולם הזה

אתה מתאר מצב לא אידיאלי. אדם אמור לכוון גם בצדקה.

גם בחילול מע"ש הוא מתעסק בענייני העולם הזה, ובשחיטה, ובעוד הרבה מצוות שבין אדם למקום.

זה כמו שהנפש החיים כותב שלימוד תורה הוא פחות דביקות מקריאת תהילים, כי אדם לא יכול להיות בדביקות כל הזמן ואסור לו להיות בדביקות כל הזמן, שהרי "כי לא יראני האדם וחי", צריך רצוא ושוב, אבל ודאי שהלשב של הדביקות הוא מעלה יותר גבוהה והוא העיקר, לימוד תורה הוא דביקות בדבר ה' ולא בה' עצמו, לעומת זאת תפילה היא דביקות בה' עצמו, וכך כאן - מצוות של בין אדם לחבירו הוא דביקות ברצון ה' בעולם הגשמי, לעומת זאת מצוות בין אדם למקום, כולל סיוע רוחני לחבירו - זה דביקות ברצון ה' בעולם הרוחני וזה יותר חשוב

לא הבנתי את הרעיון שהבאת מנפש החיים.

מדבריך נראה שהחילוק הוא לא בין למקום ולחברו, אלא בין מצוות 'רוחניות' ל'גשמיות'.

יש הרבה חילוקים בין סוגי מצוות כאלו ואחרות, כמו שלא תעשה חמור מעשה, ואעפ"כ עשה דוחה לא תעשה, ויש לך עשים חמורים כמו מילה ופסח, ולאוים קלים יותר, ויש לך חילוקים בין לאוים, בין חיובי מלקות, ובחילוקי ארבעה מיתות, ויש לך גם בארבעה מיתות יש לך שלושה עוונות חמורים של יהרג ואל יעבור, הרי חילוק נוסף שאינו מקביל לחילוקי המיתות, וכך יש לך הרבה חילוקים, שאינם במקביל, וגם כאן

וגם כאן - יש חילוק של מצוות רוחניות וגשמיות, ויש גם חילוק של בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, כי בבין אדם למקום אדם עסוק בקב"ה עצמו, ובבין אדם לחבירו זה "בשיתוף" עם חבירו.

לגבי הנפש החיים עיין בנפש החיים שער ד' בהתחלה

הערה: העברות שיהרג ואל יעבור הוא לא בחייבי ארבע מיתות, אלא בחייבי מיתה בכללי.

אז לא הסברת, למה מצוות בין אדם למקום, מעל לחברו. 

אין לי לפני, בלנ"ד מחר.

לגבי למה בין אדם למקום מעל לחברו זה הסברתי בפיסקה השנייה

לגבי יהרג ואל יעבור כוונתי הייתה שיהרג ואל יעבור זו חומרה שיש לך בע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, ואלו אינם שלושה מצוות, כי אם כמה וכמה, כי יש לך גילוי עריות יש רשימה של עריות, והרי ע"ז בסקילה, ועיר הנידחת בהרג, ושפיכות דמים בהרג, ועריות מהם בסקילה מהם שריפה מהם בחנק. ועוונות כגון שבת שאינם ביהרג ואל יעבור ואעפ"כ הם בסקילה, הרי לך שאין הקבלה מלאה בין חילוקי החומרה שמעבירה לעבירה.

סליחה, לא שמתי לב.

אני לא מסכים. במה שונה צדקה לעני, ממצווה בין אדם למקום, שמתקיימת באדם אחר (מילת הבן, נשיאת אשה)?

כן, ויש עריות בכרת וערירי, ובקנאים פוגעים בו.

אין דבר

ב. שוב יש חילוקים, מילת הבן יש בה את שני הצדדים, גם צדקה יש בה את שני הצדדים, גם נתינת תרומה יש בה את שני הצדדים ("הישמר לך פן תעזוב את הלוי"), אבל כשדנים באופן מופשט ומפרידים, כמו ההפרדה בין "חפצא" ל"גברא" שבמעשה אחד, כך אני מפריד בין באל"מ (בין אדם למקום) לבאל"ח (בין אדם לחבירו) שבמעשה אחד, ואני דן מה מהם יותר בדביקות, אז ברור שהחלק של באל"מ יותר בדביקות ויש לו המעלה הזאת, ועל כן כלמצווה של בין אדם למקום יש לה ייתרון, אבל כמובן שכשדנים בפועל בין מצוות ספיציפיות, יהיו הרבה מצוות בין אדם למקום שנוגעות הרבה לאנשים, ובין אדם לחבירו שנעשות ממש לשם ה' בלבד, כמו כבוד רבו ו"ונשיא בעמך לא תאור" וכיו"ב.

איך במילת הבן יש שני צדדים? ההפך.

אלא לא הבדלים מהותיים, אלא מציאותיים.

במילת הבן אתה עושה חסד גדול עם בנך שאתה מכניסו בבריתו של אברהם אבינו

את השורה השנייה לא הבנתי

אתה לא עושה איתו חסד, אם לא היה חיוב, הייתי תובע את אבי עשרה זהובים.

ההבדלים שהצגת, הם ברגשות שהמצווה מייצרת באדם, לא בעצם המצווה.

א. אבל בגיל שמונה ימים אינך יכול לעשות זאת בעצמך, ועל כן הוא כן עושה איתך חסד, כמו בחסד שהוא עושה בחינוך שמחנך את הילד מקטנותו ועד שיגדיל

ב. ההבדלים הם גם במהות המצווה, למשל בדאגה ללוי, התורה מונה את זה בכמה מקומות בשורה אחת עם הגר היתום והאלמנה, הרי שזה חשיב גם באל"ח, וכפי שבמצווה האמורה שציטטתי "הישמר לך פן תעזוב את הלוי"

א. אני לא חייב עד גיל 13, ואז אני יכול.

ב. אבל במהות המצווה, אין הבדל בין באל"מ לבאל"ח, מבחינת איכות, כי ההבדל היחיד הוא ברגש האדם, לא במהות.

א. אם תחכה לגיל 13, הרי אי אפשר לצמצם ולעשות בדיוק ברגע כניסתך למצוות. ועוד, שבגיל 13 נתקיים בך למפרע "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם", ועוד, שאם לא היה מקיים בך את המצווה הרי היה עובר בעצמו, וזה לא לזכותך אם הוא לא הכניסך בברית בן שמונת ימים.

ב. מצווה שבה מרגישים דביקות יש לה מעלה יותר גדולה, וגם מצווה שמהותה הוא חיבור לאלוקים - אז חיבור לאלוקים הוא מעלה יותר גדולה, למשל תרומה וכבוד רבו זה באמת יותר חיבור לאלוקים, לעומת זאת צדקה מהותו הוא דאגה לעני, כמובן, המהות של כל הדברים הגשמיים והפשוטים ביותר בעולם - המהות של הכל זה כבוד ה', כי מלוא כל הארץ כבודו, אבל עד כמה שיש חילוקי דרגות בעולם, אז בין אדם לחבירו זה פחות מבין אדם למקום מעצם הגדרתו

א. אין גם חובה לצמצם. עוברים על העשה ביום שלא מל ולא כל רגע.

זה בדיוק מה שאמרתי, שכיוון שיש חיוב, איני יכול.

ב. למה? אני יכול לומר שתרומה היא דאגה לכהן. חוץ מזה, עצם הדאגה, היא היא המצווה.

א. זה ביום השמיני. אבל מי שהגיע לגיל 13 ולא מל ביום השמיני, אולי חייב מייד. וסברא שחלה עליו חובה למפרע מהיום השמיני אלא שהיה אנוס, (וחקירה אם אנוס פטור מטעם "דחויה" או מטעם "הותרה") ועל כן חייב לכל הפחות מעט לפני כניסתו למצוות, כדי שייכנס למצוות כשהוא מהול, אבל קודם כניסתו למצוות עדיין אינו בר חיובא, ולא זכה בזה בעצמו ושמא כן אבל לצאת מידי כל הספקות מוטב שאביו ימולהו.

כיוון שיש חיוב, נמצא שהתורה הגדירה את זה כחסד שמחוייב האב לעשות עם בנו, כמו תרומה שהיא חסד שמחוייב הישראל לעשות עם הכהן המחזר בבית הגרנות. ושוב נמצא שזהו חסד.

ב. ולמה אין תרומה לעני אלא רק לכהן?ורוב השנים גם אין מעשר עני אלא רק מעשר שני, ובכל השנים מעשר ראשון ואין במקומו משהו לעני.

הדאגה אינה המצווה אלא היא הכשר מצווה עכ"פ לא הבנתי מה זה משנה, אם לומר שהדואג לאחר יש לו דביקות, אין הכי נמי, אבל הדואג לקב"ה יש לו דביקות יותר

א. אבל אז מפסיד המצווה.

למה אם יש חיוב, זה מוכיח שזה חסד?

ב. לא הבנתי על מה השאלה שלך. אם הדביקות היא המדד, אין זה הבדל בגוף המצווה, אלא תלוי ברגש האדם.

א. 1. ומה בכך? גם מי שנתן הלוואה לעני ובזכות זה העני עמד על רגליו ויכול לדאוג לעצמו, גורם שכולם יפסידו את מצוות הצדקה של לתת לו. וכי בשביל כך יימנע?...

2. בכך שרוצה בבריתו מקיים המצווה, ומקיים המצווה שאינו מושך בעורלתו, וישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצווה, ועכשיו הרוויח גם את הזמן המועט לפני שיכל להספיק למול, שגם בזמן מועט זה של בר חיובא שמהול מראש, קיים מצווה בשב ואל תעשה.

שאלת: למה אם יש חיוב זה מוכיח שזה חסד?

תשובה: 1. כיוון שיש חיוב בבן שמונה ימים, ממילא הוא עושה איתך חסד שהוא עוזר לך שתהיה בגופך מצווה בגיל שמונה ימים

2. כיוון שכל משפטי ה' הם חסד בעולם, אם כן ודאי לחסד ניתן ולא להפסד.

ב. 1. המעשה עצמו הוא מעשה של דביקות בבין אדם למקום ובבין אדם לחבירו המעשה עצמו אינו מעשה של דביקות. את העניין של הרגש הכנסתי רק כדי להבהיר את העניין, כסימן ולא כסיבה. ועיין 2.

2. מצוות צריכות כוונה, ולכן הכוונה היא חלק מגוף המצווה (וגם למ"ד לא צריכות כוונה זה לא מעכב אבל ודאי לכתחילה צריך, ולכן זה חלק מגוף המצווה אלא שהוא לא עיקר ורק טפל לעיקר המצווה)

א.1. אבל יש מצווה בלתת הלוואה לעני.

2. דחוק משהו. עבירת המושך אינה ביטול מצוות מילה, כמו כפירה ותהייה על הראשונות.

ומה תגיד בפדיון הבן?

1.ומה מועילה לי מצווה שנעשתה בגופי?

2. התורה ציוותה להרוג רוצח, גם אחר יוה"כ ותשובה, איזה חסד נעשה איתו?

ב.1. אני הבנתי שאותה דביקות, שאליה התכוונת, היא רגש. אם לא, מה היא?

2. הכוונה הדרושה במצוות, היא כוונה לקיים באותו מעשה מצווה (מלבד סכה ציצת ותפילין), זה שייך בבאל"מ כבבאל"ח.

א. 1. יש גם מצווה בלמול את בנו

2. פדיון הבן עיקר המצווה היא לאבא כיוון שזה הבכור שלו והמצווה היא המוליד

1. זה עושה לך חפצא של מצווה.

2. שמיתה מכפרת עוון וכל המתוודה יש לו חלק לעוה"ב וכו'.

ב1.הגדרת המעשה. אם אדם מחבק את חבירו, זה מעשה של דביקות. זה קשור בהרגשה, אבל הדביקות היא גם במעשה.

2. נכון, אבל כדי לקיים צריך לחשוב על המעשה כפי שהוא, כפי שהמתכוון לחבק צריך לחשוב על איך יעשה ואיך ירגיש החיבוק

א.1. זה בדיוק מה שאמרתי.

2. אז מה? מה זה קשור למה ששאלתי?

1. ומה זה טוב לי?

2. גם אדם שנתכפר לו כבר (רצח מתכפר ע"י יסורים) נהרג.

ב1. איזה דביקות יש בלולב יותר מצדקה, מלבד רגש?

2. לא נכון. איפה מצאנו שיש צורך כזה?

א.1. כן, אבל אני אומר שכמו שכולם צריכים לשמוח שניתנה הלוואה לעני כי עכשיו הוא יכול להסתדר באופן עצמאי, ואינם צריכים להיות עצובים מכך, כך גם אתה צריך לשמוח על המילה ולא להיות עצוב מכך.

2. זה תשובה רק על פדיון הבן, 

1. לא יודע מה איתך, רוב האנשים היו שמחים שתהיה קדושה בגופם

2. כפרה מעלייתא, וגם אם יש פרטים בשאלה זו שלא נדע להסביר זה לא משנה את עיקר העניין שמשפטי ה' הם חסד בעולם, וכשאנו יכולים למצוא הסבר מתאים (כמו במילת האב את בנו), אז זה מסתמא נכון

ב.1. נענוע הלולב הוא מעין הנפה (מוליך ומביא ומעלה ומוריד, ובכל רוח מנענע שהקיום החשוב יהיה מודגש-) ההנפה היא מעשה של הכרה בחשיבות, כלומר מכירים בחשיבות מה שהקב"ה נתן לנו פירות וצמחים יפים, ומתפללים לקבל מים לעוד שנים כאלו. זה במהותו מעשה של הכרה בטובת ה'

2. זה דבר הנעשה במחשבה כרגע כהרף עין, אבל בהכרח נעשה, אחרת לא יכול האדם לחבק. ניתן ללמוד על זה בפסיכולוגיה

א.1. מי אמר שהם צריכים לשמוח?

2. אמרת שיש לנימול שכר על שאינו מושך (שהיא יותר עבירה של כפירה ותהייה), איזה שכר יש לנפדה?

1. כשאני לא מחוייב באותה קדושה, מה היא מועילה לי?

2. חסד לא מוכרח להיות דווקא לאותו אדם.

ב.1. וגם אדם שרק הגביה לשם קיום מצוות לולב, יצא.

2. אדם לא יכול לכוון לדבר שהוא לא יודע אדם שלא יודע מה זו דביקות וכו' בוודאי לא מכוון לה

3. ומה תגיד על מצה? וספירת העמר? ושופר?

א.1. זיל בתר טעמא

2. אצל הנפדה אמרתי שזה לא עניין של שכר אלא שעיקר המצווה היא על המוליד

1. מסתמא היא מועילה, שגופך מוכן לקדושה יותר (כמו שתוספות כותב שמאכלות אסורות גרועות מצד שנכנסות בגופו, והרי אינו איסור בעצם המאכלות אסורות יותר משאר איסורים, אלא שעצם זה שנכנס בגופו זה עצמו העניין)

2. הקרוב קרוב קודם לחסד

ב.1. כי עצם ההגבהה יש בה מעשה של החשבת הדבר. אם אדם הגביה לשם קניין באמת לא יצא

2. כל אדם מסתמא יודע את עניין הדביקות רק לא מכיר את ההגדרות הלמדניות שמחשבת ישראל בנושא, בדיוק כמו שכל אדם מרגיש הרגשות פסיכולוגיות למרות שהוא לא בקי במונחים במקצועיים.

3. כל מצווה ועניינה. מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם (ובאמת צריך לומר 'פסח' מצה' ומרור' ועל שום מה וכו'). ספירת העומר זה ההכנה להקרבת מנחה חדשה "והקרבתם מנחה חדשה לה'" ועל ]פי רבותינו גם לקבלת התורה. שופר המלךכת ה' כידוע, כי הקול מעורר את הלב כמו בצפירה וכידוע.

א.1. אז איך אתה משליך ממנו על מילה?

2. ואז מה?

1. מילה לא נכנסת לגוף, ובודאי אחרי המילה אין עוד כל חוסר קדושה.

2. מה הקשר?

ב.1. רק בגלל שהייתה כוונה אחרת.

2. לא ממש...אדם שעושה נטו כדי לקיים את דבר ה', למה שיחשוב על יותר מכך?

3. מצה - אדם קיים מצוות מצה גם בלי זה. הנוסח הוא למצוות סיפור י"מ.

ספירת העמר בימינו היא דאורייתא לפי הרמב"ם, ואין בה את זה.

למה תוקעין - רחמנא אמר תקעו.

א. 1. שטעם המילה הוא להיות בברית עם ה', והרי אתה בברית

2. ואז ודאי שאין עניין שתפדה את עצמך

1. התכוונתי להפך, שהמילה היא בעצם הגוף ולפיכך הופכת את גופך לקדוש, וזה מועיל מגיל 8 ימים

2. שמסתמא כוונת התורה קודם כל לעשות חסד עם הנימול, צגם כשאביו מל אותו, שאחרת למה נתנה לאביו המצווה

ב. 1. מסתמא כשאדם מגביה לשם המצווה כוונתו לזה, אלא שהוא אינו מכיר את המשמעות הלמדנית של הדברים ועיין 2

2. ובאמת צריך להכיר את המשמעות המינימלית לפחות בהרגשה הבסיסית, ואל"כ הוי כמעשה קוף בעלמא. גם הקוף, כמו הנהר והסלע אינם מתכוונים כי אם לקיים את דבר ה'.

3. ואדם שרוצה לקיים מצה וכופר בסיפור יציאת מצרים, אומר רבינו ניונה בשערי תשובה העבד שאמר דבר זה אעשה ודבר זה לא אעשה, כבר פרק עול אדוניו מעל צווארו

ספירת העומר גם לפי הרמב"ם זו כוונתה כיוון שזה מה שכתוב במפורש בתורה, אלא שזה משום עצם השפע האלוקי שיש בזמן הקרבת המנחה חדשה

רחמנא אמר תקעו זכרון תרועה ונזכרתם לפני ה'

א.1. אבל אני לא חייב ברית זו.

2. אבל עובדה שיש.

2. כי במילת הבן יש כריתת ברית של האב עם הקב"ה.

ב. אבל אין צורך הלכתי כזה.

3. לא כופר, לא יודע.

הגמרא לא אומר את זה והעובר אחר ביה"כ יצא.

א. 1. אז לא הפסדת מצווה

2. זה בדיעבד

2. אבל מסתמא זה גם חסד עבורך, שאחרת התורה הייתה מצווה זאת עליך

ב. להבנתי יש צורך הלכתי לזה

3. מצוות ניתנו כרוכות זו בזו. כמו אדם שיקיים מצווה להעמיד דיינים וידון בערכאות

העובר אחר ביה"כ כיוון שכולי עלמא מכוונים ביום זה על תקיעה זו, והוי כתיקעה לאסוף העם שבשדות שהוי לכל השומע

א.1. ולמה להניח שהפסדתי משהו?

2. מדובר תיאורטית אם האב לא היה חייב.

2. מילת עצמי היא חסד איתי וכן מילת בני, אך לא מילת אבי אותי.

ב. מקור כלשהו?

3. אתה מתחמק. אדם שאינו מכיר את סיפור י"מ כלל ואכל מצה יצא.

אז מה? הוא לא צריך כוונת זכרון (שהגמרא כלל לא מזכיר בסוגיית למה תוקעין)

א.1. אתה התלוננת

2. גם אני עניתי תיאורטי

2. גם וגם. משפטי ה' חסד לכולם ולא לאחד בלבד

ב. פשיטא. צריך מקור לכך שלא יעשה אדם מעשה קוף בעלמא?

3. לא נכון

כנ"ל. פשיטא שצריך. איזה סוגיא (תן מקור)

א.1.אני שאלתי: למה להניח שהפסדתי אם אבי לא היה מוהל אותי, והייתי מל עצמי?

2. מנין לך?

ב. מלשון הפוסקים אין צורך בשום כוונה מעבר לכוונת מעשה.

3. עיין ברש"י ר"ה כח עא ד"ה מהו דתימא.

כי הכוונה המדוברת לא מופיעה בשום מקום. (ר"ה טז עא)

א. 1. הפסדת שאינך בברית עם ה' מגיל 8 ימים

2. פשיטא. כולם היו בניו

ב. הפוסקים מכיריעים רק בעניינים מעשיים, לפיכך הביאו רק כוונת המעשה. הפוסקים גם כתבו שאפשר להתפלל בלי כוונה. לפי הגמרא לא.

3. בר"ה כ"ח - היא היא, כי התקיעה היא מעשה של זכרון בעצמו, שזה משמעות התקיעה כמו שהיה נהוג אז תמיד, לזיכרון ולאסוף העם ולתשומת לב, וממילא אף לשיר אינו אלא כמי שישיר את קריאת שמע שודאי יצא, וכי בשביל שעשה מצוותו בדרך שירה לא יצא.

בר"ה ט"ז באמת הגמרא מסבירה שזה לא השאלה

א.1. ומה הפסדתי, אם איני מחוייב בברית זו?

2. אז?

ב. יופי. אז למעשה, אין צורך בכוונה הנ"ל.

3.א. לא הבנתי את כוונתך.

ב. ההלכה היא שכפאוהו פרסיים יצא, ולפי רש"י בגלל שנהנה. ללא כל כוונה לטעם/דביקות.

א. 1. אינך חושב שכדאי להיות בברית עם ה'?

2. אז מסתמא הוא רוצה לעשות חסד גם איתך.

ב. הפוסקים אינם תחליף לתורת משה.

3. א. תוקע לשיר זה כמו קורא קר"ש בדרך שיר. יצא לא בגלל שמעשה קוף יצא אלא בגלל ששיר איננו מעשה קוף אלא מעשה בשינוי.

ב. כנ"ל. בגלל שנהנה וכי מצוות אכילה או איסורי חלבים ועריות כל עניין ההלכה של מצווה ועבירה תלוי בהנאה? פשיטא שלא, אלא זה ההגדרה למעשה אכילה להבדיל מאם האכילו אותו באינפוזיה, וכנ"לך להבדיל תוקע לשיר ממעשה קוף.

א.1. אם הוא לא ביקש ממני? לא.

2. לא קשור.

ב. מה? אם להלכה הדביקות הנ"ל אינה הכרחי חלק מקיום המצווה, אין כל עדיפות בבאל"מ.

3. מה אתה רוצה לומר בזה?

ב. כפאוהו פרסיים לא צריך כוונת דביקות/טעם משום שלא הספיק וכו'.

א1. כך אתה חושב על ריבונו של עולם?

2. דווקא קשור

ב. התורה אינה מתמצית בספרי פוסקים בלבד עיין הקדמת המסילת ישרים

3. שצריך כוונה זכרון תרועה

ב. כפאוהו פרסיים יצא כי מראש הוא יודע שזו מצווה, אלא שלא רצה לקיימה, וכיוון שכפאוהו הרי הוא מודע לכך שהוא מקיים בזה מצווה ועל כן יצא, אחרת זה מעשה קוף בעלמא

א.1. ומה תגיד על גוי שרוצה למול (לא לשם גרות)?

2. לא נכון.

ב. נכון. אבל לא הבאת לי כל מקור למה שאמרת.

3. אבל לא דובר על תוקע לשיר (שאין לו כוונת זכרון), דובר על הגמרא בדף טז.

ב. ומנין שיש צורך בכוונת 'על שום מה'?

נ.ב. לא ענית לי למטה.

א. לשם גרות זו ההגדרה של הברית עם ה'

2. אני חושב שכן

ב. לא צריך לזה מקור. האם תדרוש מקור גם לכך שצריך לאכול ארוחת בוקר? ('פת שחרית' אינו חיוב הלכתי גמור)

3. על זה כבר אמרתי שהגמרא עצמה מסבירה שם שזו לא כוונת השאלה

ב. עיין לעיל. זה פשיטא.

נ.ב. רק עכשיו ראיתי

א. אז אשה, שחותכת את עצמה לשם ברית.

2. ואני חושב שלא.

ב. אז על מה אתה מתבסס?

3. מה הקשר? אם היה טעם זכרון, הגמרא היה מביאו במקום רק 'רחמנא אמר תיקעו' (אם כי יש ליישב שזו כוונת הגמרא, במילים זכרון תרועה).

ב. זה לא פשיטא, אדם שכפאוהו פרסיים לא זקוק ליותר מידיעה שהיום פסח.

א. הקב"ה הגדיר את כריתת הברית ע"י מילת זכרים. מילת נקבות היא כנטילת לולב שלא בזמנו. אין לזה משמעות.

2. בוא נסכם שאנו חולקים. מקובל?

ב1. האדם נברא בצלם אלוקים, ובכך הוא שונה מהקוף. לכן מעשיו צריכים להיות עם מחשבה וכוונה ולא כמעשה קוף. עובדה שלקופים לא ניתנה תורה, למרות שגם הם יכלו ליטול לולב ולאכול מצה.

3. ראה סעיף ב1 לעיל. פשוט ש"רחמנא אמר תיקעו" אין הכוונא למעשה קוף.

ב2. עיין ב1 לעיל.

א. בדיוק. ובמקרה שאין חיוב - זה חסר משמעות.

2. מקובל.

ב1. יש הבדל בין לחשוב על מה שאתה עושה, לכוונת מטרת וטעם המצווה.

3. אז למה הגמרא לא אומר במפורש את כוונת הזכרון הדרושה?

א. ולאב יש חיוב

ב1.למה אתה קורא "לחשוב על מה שאתה עושה"?

3. כי זה פשיטא

א. אמרת שגם כשאין.

ב1. לדעת שאתה עושה מצווה, לא יותר מזה.

3. עובדה שראו צורך לציין טעמים מעין אלו בסוכה, ציצית ותפילין.

א. מה אמרתי שגם כשאין?

ב1. א. אדם בר דעת מתעניין במשמעות של דברים שהוא עושה כולל במשמעות של מצוות שהוא עושה.

ב1. ב. גם בהנחה שאפשר לעשות בלי להבין, גם לעמי הארץ כאלה יש הרגש בתת-מודע לגבי משמעות המעשה.

3. יש הבדל בין מצוות שבהם הגמרא ירדה לפרטים לבאר את טעם המצווה, לעומת שופר שזה נאמר רק בדרך אגב כדי להבהיר מה הייתה כוונת השאלה

א. אמרת שהברית טובה לבן, גם אם האבא לא היה חייב.

ב1. א. ואדם שאינו בר דעת וסקרנות כ"כ, לא חייב במצוות? ומה תגיד על פרה אדומה?

ב1. ב. מנין לך? ויתר על כן, מנין לך שבבאל"ח אין?

3. אבל למעשה, בסוכה יש צורך בכוונת הטעם, ובשופר אין.

א. לא, אלא אמרתי שכיוון שהאבא חייב הרי זה מוכיח שהברית טובה לבן, אם האבא לא היה חייב אז כל הדיון היה אחר, אבל אנו דנים לפי העובדות של מה התורה ציוותה ומה לא.

ב1. א. חייב במצוות וחייב להשתדל לבין טעמם. פרה אדומה עיין ברמב"ן שיש בזה פירוש פשוט. בכלל כל ה"חוקים" שללא טעם זה לא ללא טעם אלא גזירות עם טעם רוחני ולא טעם מעשי מוגדר, כמו ההבדל בין נתינת צדקה לעני שהוא עם תועלת ברורה, לבין תפילין שהוא עם תועלת פחות ברורה, אבל עדיין אפשר להבין בפשטות שזה "לזיכרון בין עיניך" עיין ברשב"ם בפרשת "קדש לי" שבסוף פרשת בוא

ב1.ב. פשיטא לי, כי הנפש מרגישה. כמו ילד שמתחנך עצם המפגש עם התרבות מעורר אצלו גנים טבעיים שמחכים למפגש עם זה, והראיה שאחר כך הוא מתחבר לזה, מה שאין כן בקוף. 

וודאי שגם בבאל"ח יש, אלא ששם זה בפחות דביקות בקב"ה , 

3. לא נכון ואין לך ראיה כי הוכחתי שראייתך אינה מספיקה

א. כל הדיון התחיל על אם האבא לא היה חייב.

ב1. א. אז במהות המצווה, אין קשר לטעמה.

ב1. ב. ומנין שבבאל"מ יש פחות דבקות בתת מודע.

3. לא הבאת מקור חוץ הלכתי לדבריך.

א. כן אבל אתה דן כאילו באמת האבא לא חייב, אני דן כאילו הייתה רק אפשרות שהאבא לא יהיה חייב ובסוף הוא כן, ולכן אני אומר שכיוון שבסוף הוא חייב, אין מקום לשאלה אם האבא לא היה חייב אלא רק מבחינת לימוד שמוכיח שכיוון שבסוף האבא חייב הרי שזה טוב שהאבא יהיה חייב, ועדיף לא להסתמך על האפשרות שהאבא לא יהיה חייב.

ב1.א. במהות המצווה יש קשר לטעמה

ב1.ב. בבאל"ח יש פחות דביקות

3. לא צריך מקור כמו שהסברתי, המקור הוא עצם העובדה שהאדם נברא בצלם אלוקים, ולך ממילא אין מקור

א. זה בדיוק מה שאמרתי, אם אבי לא היה חייב, הייתי תובע אותו.

ב1. לא. עובדה שאדם שלא יודע את הטעם, עדיין חייב. ומקיימים פרה אדומה, אע"פ שלא יודעים טעמה.

ב2. בדיוק על טענה זו שאלתי מנין לך?

3. יש לי: בשופר אין צורך לכוון את טעמו, ובסכה כן.

א. אבל כיוון שהוא חייב, זו ראיה שאם היה לו פטור זה לא היה כדאי לך, ולכן אין לך מה לתבוע

ב. 1א.עיין ב1א. ו-ב1ב. כאן ב.א. - בית המדרש

ב1ב. כי כאן ההרגש בתת מודע הוא הרגש של יותר דביקות וכאן ההרגש בתת מודע הוא הרגש של פחות דביקות. ההרגש בתת מודע הוא תמיד על סמך ההרגש במודע

3. וזאת מניין לך?

א. לא, כי כל התועלת נובעת מזה שזו ברית שהקב"ה רוצה בה, ולראיה הוא חייב.

ב1. איך זה עונה על השאלה שלי?

ב2. אז זה תלוי אדם, לא במהות המצווה.

3. זו ההלכה.

א. ואם זה ברית שהקב"ה רוצה בה שהאבא יעשה, זה ראיה שזה גם טוב לך, כי משפטי ה' חסד בעולם.

ב. 1א. כי זה שחייבים גם כשלא יודעים את הטעם זה רק בגלל ההרגש בתת-מודע, בבחינת "הנשמה מרגישה"

ב1.ב. נפשות כל בני האדם יש להם מבנה דומה, כמו שכל אדם יודע שחסד הוא טוב וכל אדם יודע שחבלה היא רעה.

3. כבר אמרנו שלא

א. זה מה שאמרתי.

ב1. אתה טוען שבתת מודע, אנו יודעים את טעם פרה אדומה?

ב2. לא מדובר פה על ידע, הסיבה שמרגישים יותר דביקות בבאל"מ, זה בגלל מה שאמרת, שזה ענייני העולם הזה, אבל זה לא האידיאל.

3. כבר אמרנו שכן, אתה רק אמרת שהלכה זה לא הכל, אבל לא הבאת לי מקור סותר.

ב.א. - בית המדרש

תגובה לזה - ע.י. - בית המדרש

א. אתה אמרת שזה לרעתך שאביך מל אותך.

ב.1.א. כן הנשמה יודעת ומרגישה

ב.2.ב. גם אליבא דהאידיאל, באל"ח הוא עיסוק בענייני העולם הזה. 

3. לא רק זה אלא שלהלכה עצמה יש פנימיות

א. זה לרעתי מצד זה שאני מפסיד מצווה.

ב1. מנין לך?

ב2. בפועל, לא בכוונה.

3. אה"נ, תביא מקור נגדי.

א. אתה מפסיד מצווה אבל מרוויח ברית עם ה'.

ב1. פשיטא. אחרת זה מעשה קוף

ב2. הכוונה צמודה למעשה, כמו שהסברתי לאורך כל הדיון.

3. איני צריך מקור, וגם לך אין

א. ומה עדיף?

ב1. בסדר, אז מה?

ב2. ולא הצלחת לשכנע אותי.

3. יש לי. ההלכה.

א. עדיף להיות בברית עם ה'

ב.1א.  אז מעשה קוף אינו מצווה

ב.2.ב. חבל

3. איזו הלכה?

א. לא נכון.

ב. למה?

ג. ההלכה היהודית.

א. כן נכון

ב.  ב1א -או - ב2ב ?

ג. איפה בהלכה היהודית מצאת את זה?

1. מנין לך?

ב1א.

לא זוכר מקור מדוייק, אבל אין צורך בכוונת טעם במצוות, מלבד סכה ציצת ותפילין (אולי שכחתי עוד אחד).

א. כי ברית עם ה' היא ברית עם בעל כל העולמות וכל ההוויות, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. לא שווה?

ב1א. למה אין טעם במעשה קוף? אם לדעתך יש טעם, אז אתה יכול לראות פה בסרטון קוף אוכל מצה בהסיבה ובהנאה גדולה. אתה מוזמן ללכת להסביר לו שצריך לאכול בהסיבת שמאל דווקא. חבל שכ"כ הרבה קופים יפסידו את המצווה. צפו • הקופים התענגו על המצות המרובעות - חדשות תיירות - תיירות - בחדרי חרדים

ג. לכוון את "טעם המצווה" הכוונה כמובן לכוון את "מטרת" המצווה. לא לכוון את "משמעות" המצווה. לכוון את "מטרת" המצווה זה סעיף מיוחד במצוות שבאות להזכיר משהו, שלכן חלק מהגדרת "משמעות" המצווה זה גם מה היא באה להזכיר. אם אתה לומד אחרת, עיין ב1א.

א. ומצווה, היא לעשות את רצון בעל כל העולמות וכל ההוויות, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

ב1א. אין צורך, קופים יכולים לסמוך על הראביה, שלא יהיו טובים מנשים.

ג. תסביר את ההבדל בין טעם ומשמעות.

א. כן אבל "ברית" זה מצב תמידי, "מצווה" זה לשעתה ובמקרה שנאמרה, ובמקרה הזה הרי לא נאמרה

ב1.א. לסמוך על מה? באר נא דבריך

ג. למשל, מצוות כתיבת ספר תורה. אז המשמעות היא לשבת ולהעתיק מילה במילה מספר תורה קיים. אבל המטרה היא שיהיה לך ספר תורה ותשב ללמוד בו. כשאתה יושב לכתוב, אתה לא צריך לכוון על כל מילה שאתה מתכוון ללמוד את אותה מילה או את הספר תורה בכלל. אתה צריך לכוון רק להעתיק. אבל עדיין יש מטרה, ולמרות שלא מכוונים את המטרה, כן צריך לכוון את המשמעות - העתקת תורת משה. העתקת תורת משה זה בכוונה דווקא. 

א. לא נאמרה? למה?

ב. דעת הראביה, שאין חובה להסב בזה"ז.

ג. יופי. ובשופר יש לכוון לקיים מצווה ע"י שמיעת קול שופר. זהו.

א. לא נאמרה לך אלא לאביך

ב. טוב. אתה יכול לשלוח לספארי גיליון הלכות מצה לקופים. אני בטוח שזה ישמח אותם מאוד

ג. מעשה קוף?

א. ונמלתם את בשר ערתכם.

ב. אתה התחלת.

ג. אם אתה רוצה לקרוא לזה כך, בסדר.

א. זה בדיעבד

ג. מבחינתי המשמעות של הכינוי "מעשה קוף" זה שאין לעשות כך, ושזה לא מועיל אלא שלא תשתכח תורת המצווה ותו לא, אבל לא לקיום המצווה ככתבה.

א. אנחנו מדברים כשאין חיוב על האב.

ג. מבחינה הלכתית, זה לא.

א. אבל גם כשאין חיוב כדאי להיות בברית עם ה'

ג. הסיבה שמבחינה הלכתית זה לא זה מכיוון שהאדם מרגיש בנשמה או ב"תת-מודע". אחרת זה כמו שאמרתי רק שלא תשתכח תורת המצווה, ואם גם זה אין אז אין כלום

א. חזרה שאלתי, למה?

ג. לא נכון. תוכיח שזה בתת מודע, או שבבאל"ח אין את זה.

א. כי ברית זה לתמיד ומצווה זה לשעתו. ברית זה מהותי ומצווה זה רק מעשה

ג. ראה מה שכתבתי בפרטי ואכתוב עוד

א. מצווה זה חובה, וברית לא.

ומשום שזה חובה זה עדיף? זה רק עדיפות אחת. אני מעדיף את העדיפות המהותית של הברית

זה בעיה, להעדיף קשר עם בורא עולם, מאשר ציווי מפורש. וגדול המצווה ועשה וכו'.

אבל האם יש טעם לבקש מצווה? הרי אסור להכניס עצמו לניסיון?

לא. אבל כבר נצטוותי.

אבל אתה טענת שמילה ע"י האב אינה חסד כיוון שכך אתה מפסיד מצווה. ואני טוען -אדרבה, כך אתה נכנס לברית עם ה' מבלי להיכנס לניסיון. מש"ל.

אז מה זה תביעת עשרה זהובים? הרי כך המצווה נעשתה, ואתה לא נכנסת לניסיון.

זה היכן שכבר נכנסת לניסיון, והוא גנב לך את הזכות של להוכיח את עצמך בניסיון

תמיד אפשר להתחרט.

חוץ מזה, אע"פ שאסור להביא עצמו לידי ניסיון, רב וסף שמח להיות מחוייב.

בדיוק. הוא שמח להיות מחוייב כיוון שהוא ממילא נמצא בתוך הניסיון. ואז אם יקחו לו את הזכות להוכיח את עצמו הוא יפסיד. אבל אם הוא יכול להיות בברית, זה כמו נגיד ישר להיכנס לעולם הבא לגן עדן בלי לעבור בעולם הזה. אתה ישר מתענג על זיו השכינה בלי לעבור בניסיון. נכון, הבחירה נבראה לטובתנו, אבל בכל זאת היינו מעדיפים בלי זה "נוח לא לאדם שלא נברא יותר משנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו"

למה הוא ממילא נמצא? אתה חושב שהיה מעדיף לפשוט את הספק לצד השני?

אני לא יודע מה הוא היה מעדיף. יכול להיות שכיוון שממילא הוא כל חייו שמר מצוות, אז הוא שמח גם שנכנס לניסיון. והרי כיוון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא. אבל גם אם היה מעדיף לא להיכנס לניסיון, בכל אופן אחרי שנכנס והוא כבר באמצע הדרך זה יותר משמח לסיים את הדרך מאשר לחזור באמצע. כמו בעדים של קידוש החודש שעשו להם סעודה כדי שיהיו רגילין לבוא.

ועדיין, אע"פ שהנתבע יכול לומר שהיה מתחרט, עדיין יכול לתבוע.

מי שנמצא באמצע הדרך מסתמא לא ישוב אחור. ומסתמא רצון אדם לעשות רצון אביו שבשמים כמו שמוכח ממי שחשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה וכו', ומסתמא דנים לכף זכות שרצה לעשות המצווה

ועדיין אף שנאנס, יכול לתבוע.

חוץ מזה, אחרי 13 שנים של קיום מצוות, למה שלא ימול?

א. את השורה הראשונה לא הבנתי.

ב. לגבי הטענה השנייה - יש לך מושג איזה ניסיון קשה זה?

מי שנאנס - מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. אז למה יכול לתבוע?

ב. ולרב יוסף לא יהיו כאלה?

א. כי זה רק "כאילו"

ב. רוב הסיכויים שלא. ולא חוששים לדבר שלא בא לעולם

לפי דבריך, עדיף לא לאכול לחם, כדי לא להתחייב בבהמ"ז, או ללבוש בגד ארבע כנפות, או לא לבלות את פורים במקומות הפוכים.

לאכול לחם ולברך ברכת המזון זה לא ניסיון כ"כ גדול. ללבוש בגד של ארבע כנפות באמת לא לובשים לפני ששמים בו ציצית. בפורים באמת ע"י בב"י שאין להשתכר

אבל אסור להביא עצמו לידי ניסיון?

מה הקשר?

לא הבנתי את שתי השורות?

זה בכל זאת ניסיון.

מה הקשר להשתכר?

יש דברים שהם לא בגדר "ניסיון". זה פשוט ההתנהלות הרגילה בעולם. כמו שתאמר, שאסור לחיות, כיוון שאז הוא בניסיון.

להשתכר - אתה אמרת שלמה שבפורים יהיה אסור ללכת למקומות שיעמוד בניסיון. והאיסור להשתכר הוא דוגמא שזה באמת אסור

לא התכוונתי לא ללכת למקומות, אלא להיות מוקף בי"ד, ופרוז בט"ו.

להיות מוקף בי"ד ופרוז בט"ו  זה לא ניסיון אלא מה שמכונה 'הערמה'

אבל למה להביא את עצמך לנסיון - אולי לא תתן מתנות לאביונים?

אבל איפה הניסיון פה? ומה הקשר למתנות לאביונים?

האם לתת מתנות או לא? האם לקרוא מגילה או לא?

אם הוא מוקף בי"ד ופרוז בט"ו בפשטות הוא לא חייב. אבל להיות פרוז בי"ד ומוקף בט"ו זה להיכנס לחיוב ולהיכנס לחיוב אינו להיכנס לניסיון, כיוון שפשיטא שע"מ כן ניתנה תורה,

וגם ניתנה תורה ע"מ שנמול.

ע"מ שאביך ימול

ואם לא היה מחוייב? אנו חוזרים על עצמנו.

אז כאן מגיע זה שאמרתי שאני מדבר על כך שאחרי שחייבה התורה את האב סימן שזה הכי כדאי גם בשביל הבן. אני מבין שאתה חולק?

כן.

אוקיי. זה עניין של השקפה

למה האדם השני עדיף מהראשון (אם הוא לא עושה אותן לשם ה', בו הוא לא מאמין, לא בטוח שהן שוות משהו)?

ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך

למה שתי מצוות? רק קיום ציווי ה'.

אין כזה דבר "עשוי להתגלות". אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

הפיסקה האחרונה בדבריך בהחלט נכונה

יש לי תיאוריות שונות מהמקובל בעניין הגדרה נכונה של "מידות" ו"אמונה" וכדומה

אתה אפילו לא שמעת מה התיאוריות שלי.

למה לא?

'רשע', לפחות בימינו נסוב על כוונות להזיק, ובעיקר בבין אדם לחבירו. אדם שלא מאמין אינו בהכרח רוצה להזיק אפילו בבין אדם למקום, כ"ש בבין אדם לחבירו. הגר"א כותב בפירוש שרוב המינים והחוטאים בבין אדם למקום הם בדר"כ טובים בטבעם, והוא אומר שזה אחת מתחבולות היצה"ר לפרוש רשת לפני תועי רוח להימשך אחריו.

מעבר לזה, לא מחפשים נסתרות בנפשו של האדם אם יש לו כביכול כל מיני מחשבות לא מודעות. היו רבים שחלקו על פרויד בעניין ההמצאה שלו של רעיון הלא-מודע. זוהי בפירוש המצאה שעד לפני 100 שנה אף אחד לא חשב ככה, וגם היום אין שום סיבה רצינית לחשוב ככה.

מה זאת אומרת? הוא עובר על אנכי ה'.

הוא 'כופר' זה כן, הוא 'עושה עבירה' זה כן. אבל המילה רשע מתייחסת לאדם שרוצה להזיק במזיד. כאן לא בטוח שהוא מזיד, כי אם הוא לא מאמין בתורה אז הוא שוגג (כמו כל תינוק שנשבה) כי זה נראה לו האמת, וגם אם כן הוא לא רוצה להזיק, אלא הוא חושב שהוא הולך עם האמת והטוב. וחוץ מזה ש'רשע' בימינו זו מילה שמתייחסת בדר"כ דווקא לבין אדם לחבירו, וזה בוודאי לא שייך כאן

למה דווקא להזיק? אדם שעובד ע"ז הוא לא רשע?

לפי הגדרות התורה זה מזיק, אבל זה לא בהכרח שהוא מתכוון להזיק - גם אם הוא מתכוון לעבוד ע"ז לא בטוח שהוא מתכוון לנזק שיצא מזה.

למה דווקא להזיק? זה פירוש השורש רש"ע

אדם שלא מניח תפילין - נקרא רשע - ועסותם רשעים וכו'.

כופרים בגאולה נקראים רשעים - והרשיעו רשעים ולא יבינו.

עמי הארץ, שעברותיהם היו בעיקר ע"ז וג"ע, נקראו רשעים - כי ברשעת הגוים האלה.

שבזמנם כולם הכירו במעלת הבין אדם למקום, וממילא מי שלא עשה זאת עשה זאת במזיד להזיק, ולכל הפחות מאדישות גדולה לנזק שהוא גורם. לא כן המצב בימינו שאנשים לא מודעים לזה כלל

דניאל מדבר גם על תקופתנו.

מלאכי מדבר גם על תקופתנו.

האמוריים בודאי לא עשו להזיק, זה מה שהיה מקובל.

הם דיברו על תקופתנו אבל לא על מעשינו, הרי גם אתה בודאי מסכים שיש בימינו דין של 'תינוק  שנשבה' לרוב הכופרים, כי פלגינן כפירתם, בצד שהם מודעים לנזק שאינם רוצים לבדוק הם מזיקים, ובצד שאינם מודעים חוטאים אבל לא רשעים.

האמוריים עשו להזיק, תראה אף רשע לא מתכוון 'רק' להזיק, אדם רשע זה כל אדם שחושב שנזק זה הדרך להשיג דברים בעולם, האמוריים האמינו שאם הם יתעלמו מהא-ל אלוקי האלוקים, או יעשו כל מיני דברים מזיקים כמומ להתיר עריות וכדומה הם סברו שזה לתועלת, ודרך התורה היא להאמין שלא עושים עבירה ונזק עבור תועלת 

דניאל לא מדבר על אדם שמתכוין להזיק, אלא פשוט על אדם טועה.

אדם שמזלזל בתפילין ולא מניחם, גם אם אינו מודע לנזק שהוא גורם, נכלל ב'ועסותם רשעים'.

שוב, זו טעות בשיקול דעת, ללא כל כוונה להזיק.

1. לא

2. תלוי בדרגת המזיד שלו

3. שיקול הדעת של להזיק לאחר על מנת להועיל לעצמו וכדומה, זה מקרי רשע

1. במה הוא מתכוין להזיק? הוא בסה"כ חישב לא נכון, וכפר בגאולה.

2. אני אמרתי לפי דברי הגמרא.

3. מה מזיק לאחר מגלה עריות או עובד ע"ז?

1. "והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים" - בהתחלה הם ירשיעו ועונשם יהיה שלא יבינו

2. כך אני לומד את הגמרא

3. מזיק בשפע האלוקי בעולם ולאנשים, בפרט בעריות שמזיק בשפע הרוחני והנפשי לאדם

1. לא כך משמע מרש"י וממצודות.

2. לא כך משמע מתוס'.

3. למה נראה לך שהאמוריים ידעו את זה/חשבו על זה?

2. ומהרא"ש.

1. ראשית אין הוכחה, ושנית מהמצודות דווקא משמע שכן כדבריי

2. למה לא?

3. פשיטא שידעו או חשבו או לקחו בחשבון. באותם ימים ענייני ה'שפע האלוקי' בצורה זו או אחרת, בצורה מונותאיסטית או פוליתאיסטית, או סתם אלילית, בצורה כלשהיא הם חשבו על זה

1. לפי רש"י, הרשע הוא בניסיון לחשב.

מצודות: 

ויצרפו רבים - ר"ל רבים יחשבו אשר יצא חשבונם צרוף ומזוקק מבלי שגיאה.

והרשיעו רשעים - ובעבור זה ירשיעו הרשעים לומר הואיל ולא בא המשיח בזמן אשר יצא לפי חשבונם שוב לא יבוא. - החטא הוא בכפירה בגאולה, ע"ס החשבון השגוי.

2. תוס': הא דאמרינן בפ"ק דראש השנה (דף יז.) פושעי ישראל בגופן קרקפתא דלא מנח תפילין אומר ר"ת דמיירי באותן שעושין מחמת מרד ומבזין המצות ושוחקין ברצועה שבידם.

רא"ש: ופר"ת הנמנע מתפילין בשביל שהמצוה בזויה עליו מה תועלת יש ברצועות הללו.

3. ברור שלא. הם האמינו בתועלת של הע"ז שלהם ולכן סגדו לה.

1. רש"י לא אומר שהניסיון לחשב הוא רשע. אבל בכל מקרה הרשע שרש"י מתכוון אליו זה הזלזול באיסור חישוב הקץ, וזה גאווה ורמות רוחא כאילו הוא יודע נסתרות ה' ולקחת לעצמו תפקיד שהקב"ה הועיד רק לקדושי עליון - לקחת תפקיד כזה לאדם פשוט זה כזר ששימש במקדש וזה החטא, ולזה רש"י מתכוון כשהוא אומר "רשע".

והמצודות אדרבה, כותב בפירוש שהרשע הוא רק בכך שיכפרו, כאילו הם יודעי נסתרות ה', וכאילו זכותם להחליט בעצמם אם תהיה גאולה או לא. וזה הרשע

2. נו, אז אתה רואה שזה רק בגלל שהם עושים במרד ומבזין המצוות. הם חושבים שזה לא מועיל, ומה אתה אומר? שזה מועיל אפילו במעשה קוף? 

3. אין אף אחד שמתכוון רק להזיק, הרי אין אדם חוטא ולא לו. אלא מתכוון להזיק זה שהוא מבין שזה מזיק לאחרים, ואעפ"כ כן אינו מניח העבירה משום שהוא חושב שהיא תועיל לו. וזה מה שהאמוריים עשו.

1. והרי הם לא התכוונו לגרום נזק?

2. מה הקשר? הם לא מנסים לגרום נזק לאף אחד.

3. הם היו בטוחים שזה מועיל.

1.2. הנזק הוא עצם הפגיעה בסדרי האמונה בעולם. זה כמו מי שמקים ישיבה במקום רבו - או מבחינת חוק מדינה - כמו מי שמקים בית משפט שלא על דעת רשויות החוק.

3. אז למה הם נענשו? האם נראה לך הגיוני להעניש מישהו שעושה את מעשיו בתום לב? 

1. בכופרים בגאולה, מי אמר לך שהם מפרסמים זאת? וגם אם כן, הרי מבחינתם הם עושים טובה לציבור.

2.בפושעי ישראל בגופם, איזה נזק באמונה הם עושים?

3. גוי לא צריך התראה, היה להם ללמוד ולא למדו.

1. גם אם הם לא מפרסמים את זה, הם פוגעים בשפע האלוקי בעולם. וגם אם הם חושבים שהם עושים טובה לציבור, זה מצווה הבאה בעבירה, כיוון שאף אחד לא הפקיד את זה בידיהם, ולכן הם משתלטים על תחום לא להם.

2. תסתכל במה שציטטת מהתוספות. הם מבזים את האמונה בתורה ובמצוות

3. נראה לך הוגן להעניש מישהו בלי התראה? אם תאמר שהיה להם ללמוד, זה בדיוק כמו ביהודי רק שבגוי זה יותר פשוט ה-7 מצוות, ולכן אומרים שהיה לא ללמוד ולא למד, כי פשיטא שאם היה לומד היה מבין, ואם כן אדרבה, זה יותר מובן בשכל ה-7 מצוות

1. הם לא עושים את זה מתוך כוונה/מודעות. ואם הם חושבים שהם עושים טובה, מבחינתם זה ההפך מנזק.

2. א. רק כלפי עצמם. ב. אז מה? זה לא מתוך רצון להזיק.

3. הוגן זה בוודאי, שהרי כך הקב"ה ציווה. למה אתה חושב שזו הסיבה?

1. אדם שמשתלט על תחומים לא לו הוא גזלן ומורד וזה רשע ועל כך הוא ראוי לעונש. מי שבאמת עושה את זה בתמימות הוא פשוט תינוק שנשבה.

2. עיין 1.וכבר אמרתי שזה פוגע בשפע האלוקי בעולם.

3. אבל איך זה יכול להיות הוגן? האם אתה מבין את זה בשכל? עיין בראשונים כגון הרמב"ם והרלב"ג שביקשו טעם לכל דבר. למה אני חושב שמה הסיבה?

1. אבל לפי המצודות, הרשע הוא בכפירה, לא בחישוב עצמו.

2. האדם שלא מניח תפילין, לא מאמין בשפע האלוקי שהנחתן מביאה (מה תועלת יש ברצועות אלו), לכן מבחינתו, הוא לא מזיק.

3. גם אם אנחנו לא מבינים, זה הוגן. שהסיבה שגוי לא צריך התראה, היא שהמצוות הן שכליות (הרי יהודי לא נהרג על רצח ללא התראה, אף שזה שכלי).

1. בדיוק. כי סתם לעשות חשבונות זה מותר. זה רק לימוד הנושא. אבל לכפור על סמך זה - זה להסיק מסקנות בתחומים לא לך.

2. נכון, אבל הוא צריך להאמין למומחים לנושאים האלוקיים שאומרים שזה כן מועיל, ובודאי לא לזלזל בהם.

3. השאלה מה הוגן בזה. ולכן יש להסיק שזה הוגן כיוון שהם בעצם ידעו שזה מזיק, או לא חששו לטענת הנזק של המומחים לנושאים האלוקיים.

4. זה אתה בעצמך אמרת - היה להם ללמוד ולא למדו, כלומר בגלל שהמצוות שלהם הם שכליות. יהודי צריך התראה למרות שהמצוות שכליות, בגלל שחשיבתו של היהודי היא מעל השכל הפשוט, ויכל למצוא טיעונים מעל השכל שיצדיקו את מעשהו. לכן צריך התראה ע"י יהודי אחר כדי לוודא שהוא היה מודע גם לכך שהוא נשפט כחוטא גם בזה.

1. אבל כוונת האדם היא לא להזיק, ואם תאמר שזה גזל, הרי זה גזל שאינו מזיק.

2. ובמה הוא מזיק? למה הוא חייב להאמין להם שזה מועיל?

3. אם הם לא חשבו שזה מזיק, למה חוסר האמונה למומחים (איזה? מי היה בא"י שיוכיחם?) הוא גרימת נזק מכוונת?

4. מה? ע"ז זה לא שכלי, ג"ע זה לא שכלי.

1. זה גזל שמזיק כי הוא פוגע בסדרי האמונה בעולם ובשפע האלוקי בעולם

2. הוא חייב להאמין, כיוון שמומחה יש לו ידע יותר ממנו, והעולם ניתן לניהול על ידי מומחים ולא על ידי הדיוטות. זה פשיטא לכל בר תרבות.

3. ראה סעיף 1. היה להם את נח שם ועבר ואברהם

4. ע"ז וג"ע זה הכי שכלי שיש. עד היום זה טאבו בקרב כל בני אנוש. גם ע"ז בקרב העמים המתורבתים נחשב לדבר הבסיסי ביותר. זה נחשב למקובל רק בחברות פרימיטיביות שאצלם זה הדבר התרבותי העיקר והבערך יחיד שיש להם. אם היו שומעים למומחים שקדמו להם, לפני דור אנוש ולפני דור הפלגה - לא היו טועים.

1. זה לא מה ששאלתי, מצד הכופר, מה הנזק שבגזל.

2. אבל הוא חושב אחרת מהמומחה, ובטוח שהמומחה כלל אינו מומחה.

3. ראה סעיף 1.

4. זה לא שכלי כלל. משכב זכור היה מקובל בהרבה מקומות, לא כדרך חיים ממוסדת, אלא כמשהו מהצד. ומה שכלי בע"ז?

1. אם כך נא הסבר שוב את שאלתך

2. לכן בדיוק כתוב "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך... והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנוכי אדרוש מעימו" - זה דווקא בידי שמיים ולא בידי אדם, כי רק הקב"ה יודע מתי האם מזיד ומתי לא.

3. ראה סעיף 1.

4. רוב העריות נאסרו ורק במיעוט התרבויות זה היה נהוג, ולכן פשיטא שזה נחשב לדבר לא חיובי, כמו שכתוב בדברי הנביא"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה וגדול שמי בגויים אמר ה' צבקות, ואתם מחללים אותו". הרי שזה שיש עם אחד, גם עם ישראל שמחלל את שם ה', לא מונע להביא ראיה מרוב העמים שמכבדים שזה ראיה שראוי לכבד.

מה שכלי בע"ז?  עיניים להם ולא יראו אזניים להם ולא ישמעו. "חציו שרף במו אש... ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד... ולא יציל את נפשו ולא יאמר הלוא שקר בימיני" זה פשיטא שבפשיטא.

1. מבחינת הכופר, אולי הוא 'גוזל' תחום לא לו, אבל אינו מזיק לאיש.

2. ואתה טוען שאדם שהגיע למסקנה שתפילין לא מועילות, ולכן לא מניחן, הוא לא פושע ישראל בגופו?!

4. אתה טועה, זה היה מקובל מאוד.

זה עבודות פגאניות, מה לגבי דתות שסוגדות לאליל רוחני כביכול, ולא לפסל?

1. הוא מזיק לסדרי האמונה הלימוד המחשבה והשפע האלוקי בעולם. גם כופר יכול להבין שהתערבות בתחום לא לך היא מזיקה, ואם גם את זה הוא לא מבין הוא לכל היותר תינוק שנשבה, אבל עדיין בגדר מזיק.

2. קשה מאוד שאדם יבדוק ויגיע למסקנה כזו, כיוון שאני אחשיב מישהו לבר החלטה כזו רק אם הוא למד לעומק את הלכות תפילין וטעמי התפילין בספרי המחשבה וההשקפה והקבלה ביהדות. רק אחרי זה אדם יוכל לטעון שהוא 'הגיע למסקנה'. אחרת, עליו לסמוך על מה שאומרים המומחים.

4. אתה טועה. זה היה מקובל מסיבות שרצו להשיג תועלות כאלה ואחרות.

מה פירוש "דתות אחרות שסוגדות לאליל רוחני"? אם הם עובדות אותו כשר ומליץ לקב"ה,זה רק בשיתוף, וזה לא כ"כ חמור, אבל מאידך זה שכלי כי ברור שעדיף לפנות לקב"ה. אם הם לא מכירות בקב"ה - זה בעצמו הבעיה, שקיימת למעשה בהתגלגלות הדברים מאז דור אנוש ודור הפלגה.

1. אין כל קשר לתינוק שנשבה, הכופר יכול גם להיות מחברה מאמינה.

הכופר הנ"ל לא חושב שהיא מזיקה, ולכן מבחינתו היא לא.

2. ועדיין, הוא לא מתכוון להזיק.

4. אז מה? עדיין זה היה מקובל.

עובדות ריבוי אלים, למשל.

1. אם אתה חושב שבן אדם יכול לכפור בשכל ולחשוב שהוא צודק, אז אחת מהשתיים: או שאינך מאמין שהתורה שכלית באמת, או שאינך מאמין ביכולתם של בני אדם להתקרב לדעת האלוקים ותורתו שנטע בקרבם. בשני המקרים אני חושב שזו טעות חמורה שמצריכה אותך - במקרה הראשון לחשוב מדוע אינך רוצה להאמין בשכל של התורה, ובמקרה השני מדוע אינך רוצה להאמין בנציגו של אלוקים בעולם.

2. זה פסיק רישיה. פסיק רישיה ולא ימות?

3. ראה 2. ריבוי אלים כמו שהסברתי זה נובע מהתגלגלות הדברים מדור אנוש ודור הפלגה, וחטאם הוא שהקשיבו לדברי ההבל שלהם. מי שמברר את הרוחניות לאמיתה - או שיגיע בסוף לאמונת ה', וגם אם לא יכיר את עם ישראלך בכל אופן אמונתו תהיה ממש כשל ישראל, ובאמת כבר אין כאן עבודה זרה, או שיגיע לאמונת טעות אחרת שנובעת מעצלות או מהעדפה של מעשים לא טובים. כמו שאמרתי, אני מאמין בני אדם שהם נציגיו של אלוקים עלי אדמות, ולפיכך איני מאמין שיעשו "סתם" טעות. או שהם הולכים עם האמת - או עם חציה. ואם הם הולכים רק עם חציה הם ממילא חוטאים, כיוון שכנציגיו של אלוקים הייתה להם האופציה ללכת עם כל האמת.

1. למה ההנחה שלי, שכפירה לא חייבת לבוא עם כוונה להזיק, מוכיחה אחד מהדברים שאמרת?

2. לא, זה לא פסיק רישיה, כי האדם ההוא לא מאמין בשפע אלוקי, ולכן לא רואה נזק במניעתו מהעולם.

3. בדיוק, אבל שני דורות אחרי הטועים, עובד הע"ז לא רואה/יודע/מבין את הנזק שבה.

1. כי מדבריך משתמע שלדעתך הכפירה היא דבר הגיוני

2. כן, אבל הוא צריך להאמין למומחים שיש שפע אלוקי באופן כלשהוא. גם בימינו אנשים רואים את זה בצורה כזאת או אחרת, באמונה בשמירה על בריאות הגוף או הנפש, או הצלם התרבותי של החברה וכדומה. לגבי החלקים שבימינו רוב האנשים לא מאמינים בהם - אכן הם תינוקות שנשבו וחל לגביהם סעיף 3.

3. אני מעתיק שוב:"וחטאם הוא שהקשיבו לדברי ההבל שלהם. מי שמברר את הרוחניות לאמיתה - או שיגיע בסוף לאמונת ה', וגם אם לא יכיר את עם ישראלך בכל אופן אמונתו תהיה ממש כשל ישראל, ובאמת כבר אין כאן עבודה זרה, או שיגיע לאמונת טעות אחרת שנובעת מעצלות או מהעדפה של מעשים לא טובים. כמו שאמרתי, אני מאמין בני אדם שהם נציגיו של אלוקים עלי אדמות, ולפיכך איני מאמין שיעשו "סתם" טעות. או שהם הולכים עם האמת - או עם חציה. ואם הם הולכים רק עם חציה הם ממילא חוטאים, כיוון שכנציגיו של אלוקים הייתה להם האופציה ללכת עם כל האמת."

1. הגיוני במובן של לגיטימי? או מה?

2. ולמה לו לא להאמין לשאר האתיאיסטים, שאומרים שאין בזה שום תועלת? או לטבעונים שאומרים שזה אסור?

3. איך להיות טיפש זה ניסיון להזיק?

1. הגיוני במובן של מובן שכלית וראוי מוסרית וכדאי מעשית.

2. כתבתי שבמקרים אלו חל סעיף 3.

3. עיין סעיף 1. להיות טיפש זה למנוע מהעולם טובה, טובה שכלית מוסרית וכדאית.

1. אענה בפרטי.

3. שלא בכוונה, יש לומר. כמעט כל הטיפשים לא בחרו בזה.

1. אענה ג"א בפרטי

3. הרמב"ם כותב - כל אדם אם תעיר אותו באמצע הלילה, ותשאל אותו - אתה רוצה להיות חכם גדול? אתה רוצה להיות עשיר גדול? הוא יגיד לך: בודאי אני רוצה מאוד. אבל אם תגיד לו: אז בוא נתחיל ממחר לעשות קצת מסחר, בוא נתחיל מחר ללמוד קצת. אז הוא יגיב באופן מיידי ש"מה אתה רוצה? תן לישון"

אוקיי. אז מה?

אז הטיפש כן אשם

בעצלנות, כן.

בכוונה להזיק, לא.

זה פסיק רישיה

כמו שתוספות כותב על מי שלא מניח תפילין מחמת עצלות

בדיוק. שניהם לא מתכוונים להזיק.

שניהם זה פסיק רישיה

לא נכון. אדם שחותך ראש של תרנגול, מודע תמיד להשלכות. לא כן הם.

אדם שלא לומד, מודע גם כן להשלכות. הוא רק מתעלם מהם

אתה טועה. האמוריים לא היו מודעים כלל לנזק שבמעשיהם. למה שידעו.

א. אני מניח שהם כן היו מודעים.

ב. גם אם היו דברים שלא היו מודעים הרי ודאי היו מודעים לנזק שבלא ללמוד

הם לא היו כ"כ מתוחכמים כמו שאתה חושב.

לדעתך הם לא. לדעתי כן

הנביאים יוצאים נגד קיום מצוות בין אדם למקום בלבד. אבל יש נבואות רבות על זלזול בבין אדם למקום.

זה לא שונה בהרבה ממה שעניתי למעלה..

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

… לובשים אותו דבר, ומצביעים אותו דבר.

כל הילדים שלי למדו בבית ספר של חב"ד.

בקשר ל"מצביעים אותו דבר" - אתה מוזמן לראות את התפלגות ההצבעות בכפר חבד...

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.