אם זו באמת נפילה חד פעמית,

ז"א מעולם לא קרה לפנני ולעולם גם לא יקרה יותר

אשריו ואשרי זו שתתחתן איתו

חד משמעית לא

יצאתי עם בחור שנפל באינטרנט לא פעם ולא פעמיים וסיפר לי על זה. כמובן שנקי היום וכו

הערכתי את זה שסיפר ואת זה שהצליח להתגבר על זה יותר ממזה שהיה לי קשה עם זה שנפל

כמובן שבהתחלה הייתי בהלם וזה היה לי קשה והרתיע אותי מאוד אבל אחרי שחשבתי על זה קצת (והתייעצתי גם.מודה) החלטתי שברור שאני ממשיכה את הקשר

לא הלך אם תהיתם. מסיבות אחרות

כי אני מצפה של יהיה לו אינטרנט. או לפחות שתהיה חסימה. זה בסיסי!!

אני יכולה לספר לך על מספיק בחורים עם נוקיה שנפלו, את מסתכלת על זה בצורה שטחית של מי שאין לו אינטרנט- הלב שלו נקי. זה לא ככה...

ומה עם הפלאפון של אבא? של אמא? של הדוד? של השכן? המחשב בעבודה? בישיבה? בספרייה?

הנוקיה C2? או כל דבר אחר?

אז גילוי נאות. אני עם סי2. מעולם לא היה לי סמראטפון. בבית אינטרנט רימון ברמה הכי גובהה.

להורים אין סמארטפון. ועדיין נפלתי...

מה את חושבת שאדם שיחסום את עצמו מכל כיוון לא ייפול כי אין לו איך? תמיד יהיה לו!

לא סתם התורה אומרת בדיני מעקה(שאגב היום רוב מוחלט של הפוסקים מתייחסים אליהם בתור המקור ההלכתי לשים הגנות לאינטרנט...) שצריך עשרה טפחים. למה? אם זה מסוכן שים גדר דבוהה יותר! שים חומה שלא יהיה אופציה ליפול!

לא- התורה אומרת לשים משהו קטן. תזכורת. מעבר לזה אדם צריך לעבוד על משמעת העצמית שלו. של לא ללכת לקפוץ מעל המעקה הקטן גם אם זה נראה מאוד מפתה. 

גם היום. אנחנו מחויבים לשים את כל החסימות האפשריות. אבל אי אפשר להתעלם מהעולם. ולכן תמיד יהיה אופציה ליפול.

הגדולה זה לחנך את עצמך למוכנות נפשית. למשמעת עצמית. שאת זה קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי לעשות בגיל 15\16.

ודווקא אז מגיעים הנסיונות.

תשאלי את עצמך. גם אם בעזרת ה' תמצאי בעל שלא נפל מעולם. והוא נקי וטהור. ויהיה לכם ילדים בריאים בעזרת ה', ולא תטוסו לגור במאדים. אלא בעולם הזה.  ככה תחנכי את הבית שלך? תסגרי אותו בתוך חממה מנוגדת לעולם?

ואז כשהילדים יצאו. מה הם יראו? הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם. ויפלו. כמו דומינו...

דבר אחרון נקודה למחשבה.. אבא שלי לפני הרבה שנים היה ראש מכינה. זה היה בתקופה שבה התחילו להיכנס הסמארטפונים. אבא שלי שאל את הרב דוב ליאור האם להתיר את זה במכינה או לאסור. ענה לו הרב- צריך לחנך לגבורה. 

אבל זה הבסיס. בלי זה, אי אפשר לומר שזה לא היה מרצון, כי זו העמדה של עצמך בניסיון.

ולגבי מעקה, מעתיקה פה קטע של הרב מלמד:

כאמור לעיל, קבעו חכמים שגובה המעקה שחייבה התורה לבנות בשולי מקומות גבוהים, כמו גג או מרפסת, צריך להיות לפחות עשרה טפחים. וזאת מפני שרק מעקה הגבוה עשרה טפחים ייתן לנו בטחון סביר מפני נפילה. אלא שמחמת אריכות הגלות וטלטוליה, נתגלעה מחלוקת בין גדולי האחרונים, מהו השיעור של טפח. לדעת רוב הפוסקים שיעור הטפח שמונה סנטימטרים, אבל יש שאמרו ששיעור הטפח הוא עשרה סנטימטרים. ואם כן לעניין המעקה, לדעת רוב הפוסקים די במעקה של שמונים סנטימטר. אולם לדעת המחמירים וביניהם בעל החזון-איש, גובה המעקה צריך להיות מטר שלם.
מעקה זה חייב להיות מספיק חזק, כך שאדם יוכל להישען עליו ולא יפול (שו"ע חו"מ תכז, ז). כי רק מעקה כזה יוכל למנוע את סכנת הנפילה מהגג. ויתר על כן, מעקה שאדם גדול אינו יכול להישען עליו בביטחה, מזיק יותר מאשר מועיל, מפני שיתכן שאדם שאינו יודע שהמעקה חלש, עלול להישען עליו וליפול. לכן צריך להקפיד שהמעקה יהיה חזק, ובשום מקרה לא יפול כשישענו עליו (הגר"ח קניבסקי הל' מעקה במס' מזוזה).

מאותה סיבה, אמרו חכמים, שאסור לאדם להניח בתוך ביתו סולם רעוע, מפני שיטעו אנשים ויחשבו שהוא חזק, וכשיעלו עליו עלולים ליפול ולהיפגע (ב"ק טו, ב). וכן אסור להניח בבית מכשיר חשמלי מקולקל, שעלול לסכן את חייו של המשתמש בו. ואם התרשל והשאיר מכשיר מקולקל או סולם רעוע לשימוש בני ביתו, אפילו אם לא ארע דבר, עבר על האיסור של "לא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח).

אבל את מעמידה את המעקה לא בתור משהו שאפשר להישען עליו, אבל אם תרצה תוכל לקפוץ מעליו.

אלא בתור חומה שדרכה אי אפשר ליפול. ומי שאין לו את זה אז הוא גרם לעצמו ליפול.

ועל זה אני לא מסכים...

לא הכול נוגע לחסימות. (זה שלב של פשט בשבילי.) הרבה יותר מזה זה העבודה שבלב....

אני רק אומרת שחייבים את זה כבסיס. אם נופלים בכ"ז, זה כבר משהו שיותר קשה שיקרה, וצריך להילחם בזה, אפילו שזה קשה. ואני לא שופטת.  אבל אם יבוא בחור ויגיד שהוא נפל ולא היתה לו חסימה וגם אח"כ הוא לא התקין, אז יש כאן בעיה.

ואני יותר ממבין את מי שתזרוק אותו על זה. כי זה לא אדם שרוצה לעבוד את ה'.

זה אדם שעובד את התאוות שלו. ועובד על עצמו.

העמדת מישוואה. מי שיש לו חסימה לא נופל. ומי שאין לו נופל.

לא נכון. גם מי שיש לו חסימה נופל. ומה תגידי על כזה בחור?

ויותר מזה הוא זרם שם כאילו כלום, אז וודאי שלא. וודאי. אבל אדם שהכה על חטא, התוודה, עשה תשובה.. אם אני מאמינה בתשובה, ואני מאמינה שהשם רואה אותו כדף חלק, אז גם אני.. 

אבל הנקודה היא שהגנה באינטרנט היא נחוצה, אבל היא לא אמורה להיות האפוטרופוס שלך לזה שהלב שלו נקי ושהוא לא חטא, כי זה בפשטות לא האמת. 

ולוואי שלכולן היו את התפיסה שלך!

בגמרא מסופר על רב עמרם חסידא שהיו לו יתומות בגג של הבית שלו. ובשביל להגיע אליהם היה צריך להחזיק סולם שצריך בשבילו עשרה אנשים. ועשה את זה, ורק בשנייה לפני הצליח להתעשת וצעק "נורא(אש) בבית עמרם" כולם הגיעו וכך לא חטא.

לפעמים עוצמת היצר כל כך חזקה שהיא גורמת לעשות דברים מאוד קשים...

אני מבין את הדרך התמודדות שהצגת, אבל מסייג שאף פעם אף פעם אי אפשר לשפוט בן אדם.

לא סתם חכמים אמרו שאין חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

לפעמים בן אדם באמת לא שולט בעצמו.

עכשיו מסייג את מה שאני אומר שלא יקפצו עליי.

כל מה שאמרתי לא מוריד טיפת אחריות של הבן אדם מהנפילה. אדם היה צריך לפני הנפילה לדאוג שהמוח שלו יעסוק בדברי קודשה, לעשות חסימות, לעשת הכול! 

ברגע החטא עצמו- אדם לא שולט בעצמו, ובמהלך תהליך התשובה זה מה שהוא צריך לומר לעצמו. וזה מה שהוא צריך לקבל מהסביבה שעוטפת אותו.

ה' נתן לכל אדם כוחות להתמודד מול היצר הרע שלו. מול היצר הרע יש יצר טוב. אם הוא לא היה נותן לו כוחות, הוא לא היה דורש ממנו להתגבר. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, וזו בכלל לא היתה נחשבת עבירה. כל העניין בעוה"ז זה בחירה בין טוב לרע. ויש בחירה.

(אני לא מדברת על מקרים של בעיה בתחום הזה, אלא על מצב נורמלי)

לפני- היה לו בחירה מוחלטת. בכל מה שהוביל אותו לזה.

את שואלת האם ברגע של לחיצת העכבר האחרונה היה לו בחירה?

אני לא בטוח עד כמה זה משמעותי. אחוז הבחירה שלו כאן היה מאוד קטן...

והנסיון המרכזי הוא דווקא ברגע של לחיצת העכבר האחרונה..

ברגע האחרון של לחיצת העכבר אין ניסיון. יש נפילה. לא מכיר אדם אחד שהגיע למקום הזה והצליח להתגבר.

זה לא הגיוני ולא אנושי. הנפילה שלך היא שהגעת למקום שבו הגעת ללחיצת עכבר האחרונה.

הניסיון האמיתי הוא בשלב אחד לפני שאתה מגיע ללחיצה האחרונה.

אני מכיר את הניסיון ויותר מזה, גם במקורות מובא ככה.

כן. אנחנו מנסים להגדיר את הבחירה החופשית בתור משהו טוטלי. ומחלט.

אבל חכמים אומרים- "אין אדם חוטא אלא עם כן נכנסה בו רוח שטות"

מה זה אומר? הרי רוח שטות זה לא בחירה!

תשובה, ברגע החטא עצמו, אין לאדם בחירה. ועל זה גם הוא לא יקבל עונש.

הבחירה שלו הייתה במה שהוביל לרגע הזה. ועל הבחירות שלו שם הוא יצטרך לעשות תשובה. ועל הבחירות שלו שם הוא ייענש.

זה פוטר מאחריות ויכול לשמש כתירוץ.

אתה באמת חושב שגם אם מישהו רצח ח"ו, ברגע האחרון של הרמת הסכין לא הייתה לו בחירה ועל זה הוא לא יענש?? 

הביאור - אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות

ברור  שיש לאדם בחירה, ואני האחרון שימציא תירוץ לבריחה מאחריות.

אבל במקום הזה של ייצר דתקיף עליה- חכמים לא סתם כתבו-

שאדם שתוקף אותו ייצרו והוא לא יכול להתגבר עליו, ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שלא מכירים אותו כדי שלא יהיה חילול ה'. אבל מה? יש לו בחירה! שפשוט יבחר לא לעשות את זה!

תשובה- יש סיטואציה שבה היצר כופה אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה...

אבל ברור שאתה הובלת אותו לזה ואפשרת לו את זה.

ולכן זה ממש לא בריחה מאחריות...

רק קחי בחשבון שההגנה היא כשמה, הגנה. הלב של הבחור צריך להיות נקי... כי אם לא גם ההגנה הכי הרמטית או בלי אינטרנט בכלל לא ינקו אותו.. 

או כמו שהרב שלי נהג להגיד, עדיף להסתכל על אישה ולחשוב על האדמה, מאשר לחשוב על האדמה ולחשוב על אשה. 

אסור לאדם להכניס את עצמו לניסיון. אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אף אחד לא חסין יותר או פחות. זה עניין של גישה ונגישות

הבנת את ההבדל בין המשפטים?

אין לנו ביטוח על שום דבר, זה לא הכל או כלום. אבל הסיכוי יותר גבוה שהלב שלו יהיה נקי אם הוא לא יכול להיחשף לזה באופן פשוט

חס וחלילה!!!

השאלה שלי היא רק אם את תקבלי אדם שלמרות כל מה שניסה לעשות, ולמרות כל החסימות ולמרות הכול-

נפל... ולא פעם אחת.

תקבלי אותו? תעריכי אותו?

החסימה וההתרחקות מהאינטרנט מונעות רק נפילות מקריות,

הן לא מונעות נפילה של התקפה של היצר.

לכן בסופו של דבר, המלחמה היא אישית עם היצר, ואמצעי העזר רק מסייעים באופן מאד חלקי.

הייתה לי בעבר חברותא שלא היה לו אינטרנט, ואכן הוא לא נפל עד האירוסין וגם כמעט עד החתונה..

למה כמעט?

כי כמה ימים לפני החתונה, פתאום תקף אותו היצר והוא איבד שליטה על עצמו,

הוא נסע עד ת"א (כשעתיים נסיעה) ונפל בצורה הכי מכוערת עם אשה מופקרת.

והתברר שגם לאחר החתונה הוא המשיך ליפול עם "אשת איש", ובעקבות כך גרם לכמה זוגות להתגרש..

לפני כמה שנים היה ראיון בעיתון "מקור ראשון" עם נשים מופקרות, ושאלו אותן מה סגנון הלקוחות שלהן?

התשובה הייתה כ-60% חילונים וגויים וכ-40% חרדים (אחוז החרדים באוכלוסיה הוא בסביבות 15%) וקרוב ל-0% דת"ל.

אחוז החילונים לא הפתיע אותי (אולי רק עצם זה שהוא היה נמוך משחשבתי),

הפתיע אותי אחוז החרדים, והפער הבלתי-נתפס ביניהם לדת"ל (למרות שמדובר באחוז דומה באוכלוסיה).

לענ"ד, הפער הזה נובע מהטוטאליות ו-"הראש בקיר" באורח-חיים שלהם וגם בדרך שהם נלחמים באינטרנט.

אני ממש לא מצדיק נפילות באינטרנט, וחייבים להילחם בתופעה, ולעשות השתדלות מקסימלית לא ליפול,

אבל צריך לדעת איך מתמודדים עם היצר הזה בצורה הנכונה.

להילחם ביצר הזה באופן טוטאלי ועם "ראש בקיר", לענ"ד עלול להביא לתוצאות הרבה יותר הרסניות..

כל מילה!

מחילה ממש על ההתקפה.

אני בן...

בואו נתאפס רגע כולם. מימדי התופעה הזאת היום הם כמעט בלתי נתפסים...

אפשרויות לעקוף כל חסימה קיימות. ובדור שלנו שהילדים מבינים במחשבים הרבה יותר טוב מההורים זה בכלל פשוט.

כן היה לי חסימות בבית. את כל החסימות האפשריות. ועדיין מצאתי דרך לעקוף אותם ונפלתי. ולא פעם אחת...

(היום כמובן נקי לחלוטין ב"ה)

אתם באמת לא מבינות מה זה כשהיצר תוקף אותך!!

אתה בערך לא שולט בגוף שלך...

זה חזק הרבה יותר מכל דבר אחר!

אז בואו נדבר קצת בהגיון...

יכול להיות יפריע לכם שבן אדם הוא לא מלאך, ואז בכבוד לכו תנסו למצוא מלאך להתחתן איתו. 

אבל היום שתהיו בעניין שרוב מולחט של הבנים שתצאו איתם נפלו. וסביר להניח שיותר מפעם אחת.

כן יותר מפעם אחת.

ואני עדיין קורא לזה חד פעמי.

כי זה לא מה שהבן אדם רוצה.(אני לא מדבר על מכורים...)

אבל אדם שפעם בכמה שבועות, חודשים נפל במשך התיכון שלו אז הוא גיבור!

הוא גיבור שהוא לא נפל יותר!

הוא גיבור שהוא כל פעם מחדש מנסה לקום!

הוא גיבור שהוא לא התדרדר יותר נמוך!

הוא גיבור!!

תתייחסו לזה בפורפורציה בבקשה..

(מחילה על ההתקפה... לא משהו אישי כנגד אף אחת. הגיעו מים עד נפש...)

הזכרת לי מאמר של הרב זלמן מלמד שהתפרסם לא מזמן

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18526

מעתיק את הקטע הרלוונטי:

את ההתפתחות הטכנולוגית והתקשורתית יש לפרש שריבונו של עולם מכין כלים להופעת התורה בגדלות. לפלאפונים החכמים יש תפקיד בהארת אור התורה בעולם. האפשרות להשתמש בהם ולהגיע למקומות אסורים זה ניסיון שבא לרומם את כוחות הנפש.

אמנם בפועל מי שעדיין אינו חזק, ואם יהיה בידו פלאפון חכם הוא עלול להיכשל בגלישה למקומות אסורים, אסור לו להחזיק מכשיר שמכשיל אותו. אך צריך לדעת שהתיקון השלם טמון בבריאות הנפש, כדברי חכמים "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". צריך לחנך לשליטה עצמית, לא להיות חלש, לא להיות נגרר, לא להיות סמרטוט. להיות עצמאי, להיות חופשי, משוחרר מהשפעות רעות מנוגדות לרצונו. כי אם אין מתגברים על יצר הרע אלא רק חוסמים אותו, הוא נחסם מצד אחד ומתפרץ מצד שני. צריך לפתח שליטה עליו. על זה צריך לעבוד יומם ולילה. חוסר שליטה על יצר הרע זו מחלה, ובמחלה צריך לטפל טיפול שורשי.

אל יאמר אדם שזה טבעי שהוא נמשך לגירויים. הטבע הבריא הוא שאדם שולט על כוחותיו ועושה רק מה שהוא רוצה באמת. אם אדם עושה דברים שמנוגדים לרצונו זו מחלה, כך יש להתייחס לזה ואין להסכים לחיות עם החולשות האלה, אלא להבריא מהם.

משל למה הדבר דומה, לאדם שאין לו שיווי משקל ומפעם לפעם הוא נופל. האם יסתפק בהליכון למנוע נפילה, או שיטפל בבעיה וייצב את שיווי המשקל? מי שנופל ברוחניות הוא נכה, זה לא הטבע הבריא. אפשר להיות בריאים וצריכים להיות בריאים. אם מבינים שזו נכות הכוחות מתחזקים. צריך לקחת כדורי אהבת ה' ויראתו במינון גבוה, ונעשים בריאים. זה האתגר, זה הניסיון של הדור על מנת להעלות אותו לבריאות שלמה.

הדור שלנו דור גדול, שיטת הבריחה וההתגוננות לא מדברת אליו, הוא חותר לניצחון. יש לו זכות ארץ ישראל והוא יצא מהגלות וצריך להאמין בכוחו. הוא מסוגל להגיע לפסגות גבוהות של אמונה, של אהבת ה', אהבת הטוב. יש בו סלידה מחולשה ומכל מה שהוא נגד רצון ה', שזה גם נגד רצונו הוא.

יש אימרה: 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', שיטת התגוננות ללא הכרעת האויב לא תצלח. על כן את מירב הכוחות יש לרכז לחיזוק כוחות הנפש הבריאים. צריך ללמוד להיות גיבורים הכובשים את יצרם, לא כיבוש של הכנעה בלבד, אלא להבריא אותו ולעבוד את ה' בכל לבבך - בשני ייצרך. זה תפקיד הניסיונות, לעלות את הדור למעלתו הגדולה. 

כך הרב רואה את ההתפתחות התרבותית, המדעית, הטכנולוגית, הכול מתפתח כדי להיות לעזר להופעת אור ה' הגדול. ואל יאמר אדם העזר כנגדי שנתת לי הוא גורם לי לחטוא, זה היה חטאו של אדם הראשון ואין לשוב ולהיכשל בחטא זה. העזר נוצר לסייע ולטובה - את זה צריך ללמוד, את זה מבינים מתוך אמונה עמוקה. ואז אדם מחוסן ואינו נפגע מכל רוח חדשה שנראית הרסנית, ולא עוד אלא מהפך אותה לטובה ולברכה.

בשביל לחטוא לא צריך להתחבא, ולא כולם יודעים שהבן של- הולך עם-.. הכל פנימי.. הכל בלב.. הכל מול השם... ממש מהפכה של גאולה..

ההגנה מגנה חיצונית... פנימית זה תהליך..

ואנחנו גם בדור שבכלל לא צריך לחפש אתזה בו.. בואו נראה מישהו בורח מזה.. 

אתה לגמרי צודק. 

זה כבר לא מקביל לניסיונות כאלו מטורפים וענקיים.. זה קרוב יותר בדור שלנו.. ואתה באמת צודק. 

אני רק אומרת שאם אדם יודע שיש לו יצר בדבר מסויים, שלא יכנס לזה מראש! שיחסום לעצמו כל אפשרות כזאת. שיוציא בכלל את האינטרנט מהבית ומהמכשירים. ושיפנה לקבל עזרה ולא ימשיך לנסות לפרוץ חסימות.

בד"כ זה קורה בגילאים יותר צעירים, ולא בהחלטה מודעת אני עכשיו נכשל ב- כך וכך וכך. 

תשמעי אני איתך, בזמן הנוכחי הזה אני לא אפגש עם בחור שיש לו אינטרנט.. אבל על נפילות של פעם, להגיד לא ידעת מראש לעצור את עצמך, כנראה שלא. לא כולם גדלו בתוך חממה ועם מודעות עצמית של בחורים בני 20, ולא כולם עשויים מחצץ. 

שזה לא תלוי בזה.

אני בשלב של אחרי זה. פשוט לי שהבן אדם הוציא את האינטרנט מהבית ואין לא פלאפון והכול חסום וכו'.

אני לא מדבר על אדם שמנגיש את הכול ואז נופל. הוא פושע ובעיה שלו.

אבל אני רוצה לצטט אותך רגע...

"אני רק אומרת שאם אדם יודע שיש לו יצר בדבר מסויים, שלא יכנס לזה מראש!"

את שומעת מה את אומרת? זה היצר הטבעי שלנו. זה יצר החיים. אדם שאין לו משיכה לזה הוא אדם לא בריא והוא צריך ללכת לטיפול. וכמה שיותר מהר יותר טוב...

הבעיה היא שנוצר מצב שבוא בגלל שבני אדם מתבגרים מאוחר אז הם מוכנים להבא חיים לעולם כבר בגיל צעיר, אבל לא יכולים לעשות את זה טכנית עד גיל מבוגר יותר. ונוצר מצב שאדם צריך לשמור על עצמו בגבורה מאוד גדולה במשך 7,8,9 שנים!

ולפעמים במהלך פרק זמן כל כך ארוך לבן אדם יש קשיים. והיצר הרע יודע לנצל את זה ובמצבים קשים ליפול עליו בכל הכוח...

ואז הבן אדם נופל. ומרגיש מלוכלך. וטמא. ונגעל מעצמו. ומפה הדרך להמשיך ליפול היא כל כך קצרה...

אתה כבר מתייאש. חושב שהלך עליך. ואין לך יותר סיכוי. אתה חושב שאבא שבשמיים כבר לא יקבל את התשובה שלך.

להמשיך לתאר לך??

ולמה אני מתאר לך? כי את במקום אחר.. יהיה לך הרבה יותר קשה להבין את ההתמודדות הזאת.

אז את לא מעריצה אותו על ההתמודדות ועל הניצחון(גם אם הוא נפל הרבה פעמים בדרך...) או לפחות מעריכה. או לפחות מקבלת בהבנה... אז לפחות אל תשפטי אותו...

(כמובן אני מדגיש שום דבר לא נגדך אישית. אלא נגד התפיסה...)

איזה כיף לקרוא את זה. אשריכם ישראל.. 

זה נושא שבוער בנשמתי לכן כל התגובות. לרוב אני לא מגיב הרבה...

ורבנים שיכולים לעזור. לא חייבים לתת ליצר להפיל אותנו בכזו קלות רק כי זה יצר טבעי.

ברור שאם אדם מכור שילך לעצות ויפנה לרב ולייעוץ.

אגב תביני שגם זה לא מאוד פשוט. ואני יעריץ בן אדם שבגלל שמאוד חשוב לו להתקדם בנושא הזה הוא פותח את זה למרות הבושה הגדולה.

אבל אני לא דברתי על כזה בן אדם. כולכם לא דיברתן על כזה בן אדם.

התשובות פה היו, שרק אם נפל פעם אחד חד פעמי, לא היה לפני ולא יהיה אחרי אז הם יקבלו את זה...

אני חולק על התפיסה! וכבר אמרתי שמי שמחפשת מלאך בהצלחה לה...

וגם מכירה מקרוב את העניין של נפילות באינטרנט..

אבל כל זה לא אומר שאני הופכת את זה לדבר של מה בכך. ואני לא מקבלת את זה אם זה נעשה בגלל אי חסימה. ורק על מקרה כזה דיברתי.

אם היו את כל החסימות ולבחור אין אינטרנט וכו' ובכ"ז נפל חד פעמי, זה משהו אחר. ועדיין, אני מודה שלא יהיה לי כ"כ קל ופשוט שלא לפסול. כי זה דבר שמזיק לבחור ומשפיע עליו השפעה ארוכת טווח, על הנפש שלו, על הגישה שלו לנישואין. זה לא נמחק מהזיכרון כ"כ בקלות..

אני באמת לא מתיימרת לשפוט אף אחד ויודעת כמה זה לא פשוט

למצוא את הבחור האחד למיליון שמעולם לא נפל. ותמיד שמר על עיניו!

מזהיר מראש שזה לא עומד להיות קל... 

ואת בהחלט צודקת. זה מאוד קשה למחוק את זה מהזיכרון אחרי זה. 

אבל זה לא אומר שזה יזיק... כי איפה שרצונו של אדם, שם גם הוא נמצא. ואם אדם יתפלל על זה, ויתבודד על זה. 

זה לא יזיק לו בכלל. אני בטוח בזה. תמיד יש דרך תשובה!

על כל עבירה אתם מתוודים בפגישות?

אני לא חושב אגב שאיי פעם אני יספר את זה בפגישה.

אלא אם כן איכשהו נגיע לזה והיא תשאל אותי, ואם זה יהיה קשר מספיק טוב בשביל כזאת כנות אני יענה לה

אבל אם כזה דבר מגיע, מרצון לפרוק, או מהרגשה שהוא מסתיר משהו. והוא חושב שהכנות הזאת נצרכת(כמובן בשלב מאוד מתקדם.) תעריכו את זה. ואל תפילו על זה....

אני מניחה שהרוב נפלו בזה ואם הבן אדם עכשיו מקפיד על גדרים וסינונים ועושה השתדלות אז אשריו

מה זה מסתיר?

אני בדעה שאם בן אדן עשה תשובה והתקדם אז זה נמחק

אם השם מוחל לנו ומוחק את העוון במידה והתקדמנו אז מי אנחנו שנזכור? או שנשפוט?

אבל לפעמים אדם שיה עמוק בחטא הזה בעבר. הוא נשאר עם איזה תחושה.

ולפעמים קשה לנו לקבל את זה באמת שאחרי שעשיתי תשובה אני דף חלק.

ואני דיברתי על זוג(ומכיר סיטואציה) שמתוך חיבור אמיתי, כשהגיעו לדיון על זה תוך כדי דייט אז הבחורה שאלה.

באמת מתוך התעניינות, ומתוך הערכה. והבחור ענה לה. כי זה באמת היה במקום של חיבור כנה.

זאת לא סתם עבירה רגילה,

זאת עבירה שמלווית בתופעות לוואי קשות (אשמה, הרגשת גועל וכו')

ולא רק זה, זאת עבירה שמשפיעה על הקדושה שלך, על החיים שלך וגם על החיים של בת הזוג שלך.. 

אדם שמבין את זה אז הוא גם חושב על זה ואולי גם ירצה לשתף בזה.. 

עדיף לא לדבר על זה (במיוחד אם מדובר על נפילות בודדות),

בעיקר בגלל שבנות פחות מבינות את ההתמודדות הזאת, כמו שרואים בחלק מהתגובות כאן.

וגם אם חלקן נכנסו לשם, עדיין אני חושב שההתמודדות עם היצר הזה שונה מאוד בין בנים לבנות, ואין כאן הצגה.

יותר עניין אישי... 

רוב מה שטוענים ש"משפיע" מבחינה טכנית ותכלס על החיים זה המראות האסורות.. 

כל התמונות והבלבולי מוח הם לא בגלל העבירה עצמה, הם בגלל מה שרואים.. אז כמובן שההתמודדות עם היצר שונה לחלוטין, אבל השיחה לא הייתה על נפילות בשמירת הברית, לא? 

(כלומר, נפל באינטרנט זה נפל באינטרנט, וזה שייך לבנים ובנות כאחד כי התוכן הוא מה שרלוונטי..) 

מחילה, אני מעדיף לא להמשיך לדון בזה בפורום מעורב,

רק אומר שאני מסכים איתך חלקית.

(ואני לא חושב ש 70% מהבנות הדתיות נכנסו לשם. 

ובכ"מ ברור שיש יותר בנים שנכנסו לשם, ויש הבדל גדול בין נפילה חד פעמית להרבה נפילות.)

כי זה לא שייך לדון בנושא בפורום מעורב. 

כשכתבתי "בזה" התכוונתי לכל הנושא של שמירת העיניים. לא על מה שכתבת בתגובה לפני.

אני מנסה להיזכר בסצנה הזו, יושבים בדייט - מדברים על החיים - פתאום מישהו מתחיל עם רשימת החטאים שלו?!

רק לי זה לא נשמע הגיוני?

יש תרי"ג מצוות (סגורים על זה ש2/3 מהן תלויות במקדש-א"י?),

אם הבחורה מרכלת קבוע או ריכלה רק פעם אחת ובחיים לא אמרה מילה של לשון הרע, האם אני צריך לדעת מזה?

האם הגיוני לעבור על רשימת ה"אשמנו בגדנו" שאני שומר לר"ה עם בחורה שפגשתי ל4 דייטים ?

אנשים, טיפה פורפורציות.

אנחנו לא מושלמים, אז למה שבן/ת הזוג שלנו יהיו?

שיחת תאום-ציפיות בנוגע לקדושת הבית, סבבה.

בנוגע לאינטרנט במרחב המשפחתי, סבבה.

בנוגע לגודל כיסוי הראש / תפילה על מניין, סבבה.

אבל להתחיל להיכנס לקישקע של "עם מי את מרכלת בסוף היום"? פתאום פחות הגיוני...

אם נעשה השוואה קטנה של מספר האיסורים שאדם עובר כשהוא מדבר לשון הרע אל מול צפייה ב"זוועות העולם הזה", יש לי תחושב קשה שתתאכזבו לגלות שאולי עדיף להפסיק לדבר לשון הרע קודם.

במי הוא פגע כשהוא גלש באינטרנט? רציני... רק בעצמו. רק בעצמו.

במי את פוגעת כשאת מדברת לשון הרע / הוצאת שם רע? רציני... אין לך מושג אפילו בכמה אנשים את פוגעת.

אז בבקשה, אל תדוני אותו. הוא סה"כ יהודי שמכל המצוות שבעולם....? פספס אחת, שתכלס? משפיעה אך ורק עליו ועל הקשר שלו עם ה'.

שחררי.

רק על עצמו? רק  הוא מול ה'?

למה נראה לך ששואלים את השאלה הזאת דווקא על שמירת העניים? כי זה נוגע לבית שלך.

זה גם מול אישתו. זה גם מול הבית שלו. ובדור שלנו- זה גם מול כל עם ישראל...

אני לא מכיר אותך ולא יודע מה עניינך...

אני לא אוהב את האמירה שכולם נופלים, כי לפעמים זה נותן לגיטימציה לנפילה.

אבל האמירה הזאת נכונה. בדור שלנו מעטים מאוד האנשים שלא נפלו באינטרנט...

בוודאי שצריך לבנות משמעת אבל לא על חשבון חסימה.

חסימה בהחלט מחנכת לשליטה עצמית.

בגישה כזאת לך ותגור מול בית זונות. ותלמד לשלוט על עצמך לא להסתכל...

(ובמקרה של אינטרנט בלי חסימה, זה אולי לגור בתוך הבית בושת...)

יכול להיות שאתה לא נופל. כי אתה חזק וכו'. לא יודע.

אבל כהדרכה לעולם. חובה מוחלטת לשים חסימה. מי שלא שם. פושע וגורם רעה לעצמו.

אבל כן מיוחד.

בעולם- לא נפוץ...

רק רוצים שהיא תעבור כבר

נלחמים, ומנצחים!

(ואם ליצר הזה את קוראת מחלה, אז המצב בעייתי...)

דור של גאולה, ולכן מתנסה בנסיונות הכי קשים. ולא צריך ליפול מזה. צריך להתרומם מזה...

 "להתייחס לזה כאל ניסיון, כאל מחלה ותו לא. "

@בל"ח?

עצם שיתוף כזה מעיד על הבן אדם כמישהו טיפשי זול וגורם לריחוק... 

בטח שיפסלו.

כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו, שעולה פה בפורום מדי פעם בכל מיני וריאציות..

קודם כל, החלטתי הפעם לכתוב את זה כי התגובות פה בשרשור הזה היו בוגרות, ומלמדות.
יישר כוח לכם. ולכן.

הדבר הבסיסי ביותר שצריך להבין בכל הסוגייה הזאת הוא שאין פה את המאבק "שלנו" (הבנים) בעניין הזה, ולא את ההתמודדות "שלכן" בצניעות ובסוגייה של הלבוש..
יש פה דבר הרבה יותר גדול מזה. 
יש פה את המאבק של "האור" "בחושך". כוחות הטוב, מול כוחות הרע. (באמת. בלי סיסמאות)
אנשים שמאמינים בחיים בעלי משמעות ותקווה מול אנשים שכל מה שמענייין אותם זה הם בעצמם והכסף שיהיה להם. ולשם כך הם מוכנים להחפיץ, לנצל, להפשיט לרדד ולהנמיך כל דבר בכל נושא בעולם. 
כי אם אין משמעות, אז בשביל מה.

וזה מאבק משותף. של כולנו, הבנים והבנות, כל מי שמאמין שהעולם הזה הולך למקום טוב, שיש לו מטרה וכולנו רוצים והטוב ינצח.
אם אני אדע על מישהי/מישהו שנפל, בכל תחום, זה יצער אותי, כי זה אומר שהמחנה שלנו, של הטוב, עוד לא גייס מספיק כוחות כדי לנצח את החושך, את הרע.

זה לא סיסמא. זה באמת ככה.** 

וכמו שאם מישהו יפנה אלינו בבקשת עזרה (סתם מישהו מהלימודים, מהבית ספר, אפילו אם הוא לא חבר קרוב) אנחנו נרצה להיות משמעותיים בשבילו, ולעזור לו, ולקדם אותו, כי ההתקדמות שלו זה ההתקדמות שלנו, של העולם כולו.

אני באמת מרגיש ככה, עוד בלי לצטט מחז"ל וכדומה. אלא באמת.
ואם נסתכל על זה ככה, וזו ההסתכלות האמיתית בעייני (אפילו אם לא ניסחתי אותה טוב כמו שרציתי), אז כל המבט שלנו יתרומם.
יש פה תהליך. יש פה מכלול.

[בסוף רק אעיר, שאני מבין את גם את השיקולים לגופו של אדם, אף אחד/אחת לא רוצה להיקשר למישהו שהוא 'מכור' למשהו, שמפריע לו בהתנהלות בחיי היום יום] אבל כתבתי באופן כללי על הסוגייה הזאת. שמעסיקה אותי (בכל מיני אופנים) בדרכים רבות, ואני נתקל בה (לצערי או לא) בסביבתי פעמים רבות.

שנזכה כולנו להרבות בקדושה, בטהרה, בשמחה.
והטוב ינצח בסוף.

--------------------------
** ככה אני מבין את מאמר חז"ל "בשבילי נברא העולם". כל אדם הוא גורם משמעותי מאוד בעולם וצריך לעשות את הכי טוב שלו.. וכן כתב הרמב"ם: "לעולם  יראה אדם חציו וחייב וחציו זכאי וכן את העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי וכו'..." יש לנו השפעה משמעותית.
ועוד מקורות רבים. ישתבח שמו שנתן לנו את התורה שמראה לנו את הדרך הישרה

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.