אם זו באמת נפילה חד פעמית,

ז"א מעולם לא קרה לפנני ולעולם גם לא יקרה יותר

אשריו ואשרי זו שתתחתן איתו

חד משמעית לא

יצאתי עם בחור שנפל באינטרנט לא פעם ולא פעמיים וסיפר לי על זה. כמובן שנקי היום וכו

הערכתי את זה שסיפר ואת זה שהצליח להתגבר על זה יותר ממזה שהיה לי קשה עם זה שנפל

כמובן שבהתחלה הייתי בהלם וזה היה לי קשה והרתיע אותי מאוד אבל אחרי שחשבתי על זה קצת (והתייעצתי גם.מודה) החלטתי שברור שאני ממשיכה את הקשר

לא הלך אם תהיתם. מסיבות אחרות

כי אני מצפה של יהיה לו אינטרנט. או לפחות שתהיה חסימה. זה בסיסי!!

אני יכולה לספר לך על מספיק בחורים עם נוקיה שנפלו, את מסתכלת על זה בצורה שטחית של מי שאין לו אינטרנט- הלב שלו נקי. זה לא ככה...

ומה עם הפלאפון של אבא? של אמא? של הדוד? של השכן? המחשב בעבודה? בישיבה? בספרייה?

הנוקיה C2? או כל דבר אחר?

אז גילוי נאות. אני עם סי2. מעולם לא היה לי סמראטפון. בבית אינטרנט רימון ברמה הכי גובהה.

להורים אין סמארטפון. ועדיין נפלתי...

מה את חושבת שאדם שיחסום את עצמו מכל כיוון לא ייפול כי אין לו איך? תמיד יהיה לו!

לא סתם התורה אומרת בדיני מעקה(שאגב היום רוב מוחלט של הפוסקים מתייחסים אליהם בתור המקור ההלכתי לשים הגנות לאינטרנט...) שצריך עשרה טפחים. למה? אם זה מסוכן שים גדר דבוהה יותר! שים חומה שלא יהיה אופציה ליפול!

לא- התורה אומרת לשים משהו קטן. תזכורת. מעבר לזה אדם צריך לעבוד על משמעת העצמית שלו. של לא ללכת לקפוץ מעל המעקה הקטן גם אם זה נראה מאוד מפתה. 

גם היום. אנחנו מחויבים לשים את כל החסימות האפשריות. אבל אי אפשר להתעלם מהעולם. ולכן תמיד יהיה אופציה ליפול.

הגדולה זה לחנך את עצמך למוכנות נפשית. למשמעת עצמית. שאת זה קשה מאוד אם לא בלתי אפשרי לעשות בגיל 15\16.

ודווקא אז מגיעים הנסיונות.

תשאלי את עצמך. גם אם בעזרת ה' תמצאי בעל שלא נפל מעולם. והוא נקי וטהור. ויהיה לכם ילדים בריאים בעזרת ה', ולא תטוסו לגור במאדים. אלא בעולם הזה.  ככה תחנכי את הבית שלך? תסגרי אותו בתוך חממה מנוגדת לעולם?

ואז כשהילדים יצאו. מה הם יראו? הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם. ויפלו. כמו דומינו...

דבר אחרון נקודה למחשבה.. אבא שלי לפני הרבה שנים היה ראש מכינה. זה היה בתקופה שבה התחילו להיכנס הסמארטפונים. אבא שלי שאל את הרב דוב ליאור האם להתיר את זה במכינה או לאסור. ענה לו הרב- צריך לחנך לגבורה. 

אבל זה הבסיס. בלי זה, אי אפשר לומר שזה לא היה מרצון, כי זו העמדה של עצמך בניסיון.

ולגבי מעקה, מעתיקה פה קטע של הרב מלמד:

כאמור לעיל, קבעו חכמים שגובה המעקה שחייבה התורה לבנות בשולי מקומות גבוהים, כמו גג או מרפסת, צריך להיות לפחות עשרה טפחים. וזאת מפני שרק מעקה הגבוה עשרה טפחים ייתן לנו בטחון סביר מפני נפילה. אלא שמחמת אריכות הגלות וטלטוליה, נתגלעה מחלוקת בין גדולי האחרונים, מהו השיעור של טפח. לדעת רוב הפוסקים שיעור הטפח שמונה סנטימטרים, אבל יש שאמרו ששיעור הטפח הוא עשרה סנטימטרים. ואם כן לעניין המעקה, לדעת רוב הפוסקים די במעקה של שמונים סנטימטר. אולם לדעת המחמירים וביניהם בעל החזון-איש, גובה המעקה צריך להיות מטר שלם.
מעקה זה חייב להיות מספיק חזק, כך שאדם יוכל להישען עליו ולא יפול (שו"ע חו"מ תכז, ז). כי רק מעקה כזה יוכל למנוע את סכנת הנפילה מהגג. ויתר על כן, מעקה שאדם גדול אינו יכול להישען עליו בביטחה, מזיק יותר מאשר מועיל, מפני שיתכן שאדם שאינו יודע שהמעקה חלש, עלול להישען עליו וליפול. לכן צריך להקפיד שהמעקה יהיה חזק, ובשום מקרה לא יפול כשישענו עליו (הגר"ח קניבסקי הל' מעקה במס' מזוזה).

מאותה סיבה, אמרו חכמים, שאסור לאדם להניח בתוך ביתו סולם רעוע, מפני שיטעו אנשים ויחשבו שהוא חזק, וכשיעלו עליו עלולים ליפול ולהיפגע (ב"ק טו, ב). וכן אסור להניח בבית מכשיר חשמלי מקולקל, שעלול לסכן את חייו של המשתמש בו. ואם התרשל והשאיר מכשיר מקולקל או סולם רעוע לשימוש בני ביתו, אפילו אם לא ארע דבר, עבר על האיסור של "לא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח).

אבל את מעמידה את המעקה לא בתור משהו שאפשר להישען עליו, אבל אם תרצה תוכל לקפוץ מעליו.

אלא בתור חומה שדרכה אי אפשר ליפול. ומי שאין לו את זה אז הוא גרם לעצמו ליפול.

ועל זה אני לא מסכים...

לא הכול נוגע לחסימות. (זה שלב של פשט בשבילי.) הרבה יותר מזה זה העבודה שבלב....

אני רק אומרת שחייבים את זה כבסיס. אם נופלים בכ"ז, זה כבר משהו שיותר קשה שיקרה, וצריך להילחם בזה, אפילו שזה קשה. ואני לא שופטת.  אבל אם יבוא בחור ויגיד שהוא נפל ולא היתה לו חסימה וגם אח"כ הוא לא התקין, אז יש כאן בעיה.

ואני יותר ממבין את מי שתזרוק אותו על זה. כי זה לא אדם שרוצה לעבוד את ה'.

זה אדם שעובד את התאוות שלו. ועובד על עצמו.

העמדת מישוואה. מי שיש לו חסימה לא נופל. ומי שאין לו נופל.

לא נכון. גם מי שיש לו חסימה נופל. ומה תגידי על כזה בחור?

ויותר מזה הוא זרם שם כאילו כלום, אז וודאי שלא. וודאי. אבל אדם שהכה על חטא, התוודה, עשה תשובה.. אם אני מאמינה בתשובה, ואני מאמינה שהשם רואה אותו כדף חלק, אז גם אני.. 

אבל הנקודה היא שהגנה באינטרנט היא נחוצה, אבל היא לא אמורה להיות האפוטרופוס שלך לזה שהלב שלו נקי ושהוא לא חטא, כי זה בפשטות לא האמת. 

ולוואי שלכולן היו את התפיסה שלך!

בגמרא מסופר על רב עמרם חסידא שהיו לו יתומות בגג של הבית שלו. ובשביל להגיע אליהם היה צריך להחזיק סולם שצריך בשבילו עשרה אנשים. ועשה את זה, ורק בשנייה לפני הצליח להתעשת וצעק "נורא(אש) בבית עמרם" כולם הגיעו וכך לא חטא.

לפעמים עוצמת היצר כל כך חזקה שהיא גורמת לעשות דברים מאוד קשים...

אני מבין את הדרך התמודדות שהצגת, אבל מסייג שאף פעם אף פעם אי אפשר לשפוט בן אדם.

לא סתם חכמים אמרו שאין חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות.

לפעמים בן אדם באמת לא שולט בעצמו.

עכשיו מסייג את מה שאני אומר שלא יקפצו עליי.

כל מה שאמרתי לא מוריד טיפת אחריות של הבן אדם מהנפילה. אדם היה צריך לפני הנפילה לדאוג שהמוח שלו יעסוק בדברי קודשה, לעשות חסימות, לעשת הכול! 

ברגע החטא עצמו- אדם לא שולט בעצמו, ובמהלך תהליך התשובה זה מה שהוא צריך לומר לעצמו. וזה מה שהוא צריך לקבל מהסביבה שעוטפת אותו.

ה' נתן לכל אדם כוחות להתמודד מול היצר הרע שלו. מול היצר הרע יש יצר טוב. אם הוא לא היה נותן לו כוחות, הוא לא היה דורש ממנו להתגבר. אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, וזו בכלל לא היתה נחשבת עבירה. כל העניין בעוה"ז זה בחירה בין טוב לרע. ויש בחירה.

(אני לא מדברת על מקרים של בעיה בתחום הזה, אלא על מצב נורמלי)

לפני- היה לו בחירה מוחלטת. בכל מה שהוביל אותו לזה.

את שואלת האם ברגע של לחיצת העכבר האחרונה היה לו בחירה?

אני לא בטוח עד כמה זה משמעותי. אחוז הבחירה שלו כאן היה מאוד קטן...

והנסיון המרכזי הוא דווקא ברגע של לחיצת העכבר האחרונה..

ברגע האחרון של לחיצת העכבר אין ניסיון. יש נפילה. לא מכיר אדם אחד שהגיע למקום הזה והצליח להתגבר.

זה לא הגיוני ולא אנושי. הנפילה שלך היא שהגעת למקום שבו הגעת ללחיצת עכבר האחרונה.

הניסיון האמיתי הוא בשלב אחד לפני שאתה מגיע ללחיצה האחרונה.

אני מכיר את הניסיון ויותר מזה, גם במקורות מובא ככה.

כן. אנחנו מנסים להגדיר את הבחירה החופשית בתור משהו טוטלי. ומחלט.

אבל חכמים אומרים- "אין אדם חוטא אלא עם כן נכנסה בו רוח שטות"

מה זה אומר? הרי רוח שטות זה לא בחירה!

תשובה, ברגע החטא עצמו, אין לאדם בחירה. ועל זה גם הוא לא יקבל עונש.

הבחירה שלו הייתה במה שהוביל לרגע הזה. ועל הבחירות שלו שם הוא יצטרך לעשות תשובה. ועל הבחירות שלו שם הוא ייענש.

זה פוטר מאחריות ויכול לשמש כתירוץ.

אתה באמת חושב שגם אם מישהו רצח ח"ו, ברגע האחרון של הרמת הסכין לא הייתה לו בחירה ועל זה הוא לא יענש?? 

הביאור - אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות

ברור  שיש לאדם בחירה, ואני האחרון שימציא תירוץ לבריחה מאחריות.

אבל במקום הזה של ייצר דתקיף עליה- חכמים לא סתם כתבו-

שאדם שתוקף אותו ייצרו והוא לא יכול להתגבר עליו, ילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום שלא מכירים אותו כדי שלא יהיה חילול ה'. אבל מה? יש לו בחירה! שפשוט יבחר לא לעשות את זה!

תשובה- יש סיטואציה שבה היצר כופה אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה...

אבל ברור שאתה הובלת אותו לזה ואפשרת לו את זה.

ולכן זה ממש לא בריחה מאחריות...

רק קחי בחשבון שההגנה היא כשמה, הגנה. הלב של הבחור צריך להיות נקי... כי אם לא גם ההגנה הכי הרמטית או בלי אינטרנט בכלל לא ינקו אותו.. 

או כמו שהרב שלי נהג להגיד, עדיף להסתכל על אישה ולחשוב על האדמה, מאשר לחשוב על האדמה ולחשוב על אשה. 

אסור לאדם להכניס את עצמו לניסיון. אל תאמין בעצמך עד יום מותך. אף אחד לא חסין יותר או פחות. זה עניין של גישה ונגישות

הבנת את ההבדל בין המשפטים?

אין לנו ביטוח על שום דבר, זה לא הכל או כלום. אבל הסיכוי יותר גבוה שהלב שלו יהיה נקי אם הוא לא יכול להיחשף לזה באופן פשוט

חס וחלילה!!!

השאלה שלי היא רק אם את תקבלי אדם שלמרות כל מה שניסה לעשות, ולמרות כל החסימות ולמרות הכול-

נפל... ולא פעם אחת.

תקבלי אותו? תעריכי אותו?

החסימה וההתרחקות מהאינטרנט מונעות רק נפילות מקריות,

הן לא מונעות נפילה של התקפה של היצר.

לכן בסופו של דבר, המלחמה היא אישית עם היצר, ואמצעי העזר רק מסייעים באופן מאד חלקי.

הייתה לי בעבר חברותא שלא היה לו אינטרנט, ואכן הוא לא נפל עד האירוסין וגם כמעט עד החתונה..

למה כמעט?

כי כמה ימים לפני החתונה, פתאום תקף אותו היצר והוא איבד שליטה על עצמו,

הוא נסע עד ת"א (כשעתיים נסיעה) ונפל בצורה הכי מכוערת עם אשה מופקרת.

והתברר שגם לאחר החתונה הוא המשיך ליפול עם "אשת איש", ובעקבות כך גרם לכמה זוגות להתגרש..

לפני כמה שנים היה ראיון בעיתון "מקור ראשון" עם נשים מופקרות, ושאלו אותן מה סגנון הלקוחות שלהן?

התשובה הייתה כ-60% חילונים וגויים וכ-40% חרדים (אחוז החרדים באוכלוסיה הוא בסביבות 15%) וקרוב ל-0% דת"ל.

אחוז החילונים לא הפתיע אותי (אולי רק עצם זה שהוא היה נמוך משחשבתי),

הפתיע אותי אחוז החרדים, והפער הבלתי-נתפס ביניהם לדת"ל (למרות שמדובר באחוז דומה באוכלוסיה).

לענ"ד, הפער הזה נובע מהטוטאליות ו-"הראש בקיר" באורח-חיים שלהם וגם בדרך שהם נלחמים באינטרנט.

אני ממש לא מצדיק נפילות באינטרנט, וחייבים להילחם בתופעה, ולעשות השתדלות מקסימלית לא ליפול,

אבל צריך לדעת איך מתמודדים עם היצר הזה בצורה הנכונה.

להילחם ביצר הזה באופן טוטאלי ועם "ראש בקיר", לענ"ד עלול להביא לתוצאות הרבה יותר הרסניות..

כל מילה!

מחילה ממש על ההתקפה.

אני בן...

בואו נתאפס רגע כולם. מימדי התופעה הזאת היום הם כמעט בלתי נתפסים...

אפשרויות לעקוף כל חסימה קיימות. ובדור שלנו שהילדים מבינים במחשבים הרבה יותר טוב מההורים זה בכלל פשוט.

כן היה לי חסימות בבית. את כל החסימות האפשריות. ועדיין מצאתי דרך לעקוף אותם ונפלתי. ולא פעם אחת...

(היום כמובן נקי לחלוטין ב"ה)

אתם באמת לא מבינות מה זה כשהיצר תוקף אותך!!

אתה בערך לא שולט בגוף שלך...

זה חזק הרבה יותר מכל דבר אחר!

אז בואו נדבר קצת בהגיון...

יכול להיות יפריע לכם שבן אדם הוא לא מלאך, ואז בכבוד לכו תנסו למצוא מלאך להתחתן איתו. 

אבל היום שתהיו בעניין שרוב מולחט של הבנים שתצאו איתם נפלו. וסביר להניח שיותר מפעם אחת.

כן יותר מפעם אחת.

ואני עדיין קורא לזה חד פעמי.

כי זה לא מה שהבן אדם רוצה.(אני לא מדבר על מכורים...)

אבל אדם שפעם בכמה שבועות, חודשים נפל במשך התיכון שלו אז הוא גיבור!

הוא גיבור שהוא לא נפל יותר!

הוא גיבור שהוא כל פעם מחדש מנסה לקום!

הוא גיבור שהוא לא התדרדר יותר נמוך!

הוא גיבור!!

תתייחסו לזה בפורפורציה בבקשה..

(מחילה על ההתקפה... לא משהו אישי כנגד אף אחת. הגיעו מים עד נפש...)

הזכרת לי מאמר של הרב זלמן מלמד שהתפרסם לא מזמן

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/18526

מעתיק את הקטע הרלוונטי:

את ההתפתחות הטכנולוגית והתקשורתית יש לפרש שריבונו של עולם מכין כלים להופעת התורה בגדלות. לפלאפונים החכמים יש תפקיד בהארת אור התורה בעולם. האפשרות להשתמש בהם ולהגיע למקומות אסורים זה ניסיון שבא לרומם את כוחות הנפש.

אמנם בפועל מי שעדיין אינו חזק, ואם יהיה בידו פלאפון חכם הוא עלול להיכשל בגלישה למקומות אסורים, אסור לו להחזיק מכשיר שמכשיל אותו. אך צריך לדעת שהתיקון השלם טמון בבריאות הנפש, כדברי חכמים "איזהו גיבור - הכובש את יצרו". צריך לחנך לשליטה עצמית, לא להיות חלש, לא להיות נגרר, לא להיות סמרטוט. להיות עצמאי, להיות חופשי, משוחרר מהשפעות רעות מנוגדות לרצונו. כי אם אין מתגברים על יצר הרע אלא רק חוסמים אותו, הוא נחסם מצד אחד ומתפרץ מצד שני. צריך לפתח שליטה עליו. על זה צריך לעבוד יומם ולילה. חוסר שליטה על יצר הרע זו מחלה, ובמחלה צריך לטפל טיפול שורשי.

אל יאמר אדם שזה טבעי שהוא נמשך לגירויים. הטבע הבריא הוא שאדם שולט על כוחותיו ועושה רק מה שהוא רוצה באמת. אם אדם עושה דברים שמנוגדים לרצונו זו מחלה, כך יש להתייחס לזה ואין להסכים לחיות עם החולשות האלה, אלא להבריא מהם.

משל למה הדבר דומה, לאדם שאין לו שיווי משקל ומפעם לפעם הוא נופל. האם יסתפק בהליכון למנוע נפילה, או שיטפל בבעיה וייצב את שיווי המשקל? מי שנופל ברוחניות הוא נכה, זה לא הטבע הבריא. אפשר להיות בריאים וצריכים להיות בריאים. אם מבינים שזו נכות הכוחות מתחזקים. צריך לקחת כדורי אהבת ה' ויראתו במינון גבוה, ונעשים בריאים. זה האתגר, זה הניסיון של הדור על מנת להעלות אותו לבריאות שלמה.

הדור שלנו דור גדול, שיטת הבריחה וההתגוננות לא מדברת אליו, הוא חותר לניצחון. יש לו זכות ארץ ישראל והוא יצא מהגלות וצריך להאמין בכוחו. הוא מסוגל להגיע לפסגות גבוהות של אמונה, של אהבת ה', אהבת הטוב. יש בו סלידה מחולשה ומכל מה שהוא נגד רצון ה', שזה גם נגד רצונו הוא.

יש אימרה: 'ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה', שיטת התגוננות ללא הכרעת האויב לא תצלח. על כן את מירב הכוחות יש לרכז לחיזוק כוחות הנפש הבריאים. צריך ללמוד להיות גיבורים הכובשים את יצרם, לא כיבוש של הכנעה בלבד, אלא להבריא אותו ולעבוד את ה' בכל לבבך - בשני ייצרך. זה תפקיד הניסיונות, לעלות את הדור למעלתו הגדולה. 

כך הרב רואה את ההתפתחות התרבותית, המדעית, הטכנולוגית, הכול מתפתח כדי להיות לעזר להופעת אור ה' הגדול. ואל יאמר אדם העזר כנגדי שנתת לי הוא גורם לי לחטוא, זה היה חטאו של אדם הראשון ואין לשוב ולהיכשל בחטא זה. העזר נוצר לסייע ולטובה - את זה צריך ללמוד, את זה מבינים מתוך אמונה עמוקה. ואז אדם מחוסן ואינו נפגע מכל רוח חדשה שנראית הרסנית, ולא עוד אלא מהפך אותה לטובה ולברכה.

בשביל לחטוא לא צריך להתחבא, ולא כולם יודעים שהבן של- הולך עם-.. הכל פנימי.. הכל בלב.. הכל מול השם... ממש מהפכה של גאולה..

ההגנה מגנה חיצונית... פנימית זה תהליך..

ואנחנו גם בדור שבכלל לא צריך לחפש אתזה בו.. בואו נראה מישהו בורח מזה.. 

אתה לגמרי צודק. 

זה כבר לא מקביל לניסיונות כאלו מטורפים וענקיים.. זה קרוב יותר בדור שלנו.. ואתה באמת צודק. 

אני רק אומרת שאם אדם יודע שיש לו יצר בדבר מסויים, שלא יכנס לזה מראש! שיחסום לעצמו כל אפשרות כזאת. שיוציא בכלל את האינטרנט מהבית ומהמכשירים. ושיפנה לקבל עזרה ולא ימשיך לנסות לפרוץ חסימות.

בד"כ זה קורה בגילאים יותר צעירים, ולא בהחלטה מודעת אני עכשיו נכשל ב- כך וכך וכך. 

תשמעי אני איתך, בזמן הנוכחי הזה אני לא אפגש עם בחור שיש לו אינטרנט.. אבל על נפילות של פעם, להגיד לא ידעת מראש לעצור את עצמך, כנראה שלא. לא כולם גדלו בתוך חממה ועם מודעות עצמית של בחורים בני 20, ולא כולם עשויים מחצץ. 

שזה לא תלוי בזה.

אני בשלב של אחרי זה. פשוט לי שהבן אדם הוציא את האינטרנט מהבית ואין לא פלאפון והכול חסום וכו'.

אני לא מדבר על אדם שמנגיש את הכול ואז נופל. הוא פושע ובעיה שלו.

אבל אני רוצה לצטט אותך רגע...

"אני רק אומרת שאם אדם יודע שיש לו יצר בדבר מסויים, שלא יכנס לזה מראש!"

את שומעת מה את אומרת? זה היצר הטבעי שלנו. זה יצר החיים. אדם שאין לו משיכה לזה הוא אדם לא בריא והוא צריך ללכת לטיפול. וכמה שיותר מהר יותר טוב...

הבעיה היא שנוצר מצב שבוא בגלל שבני אדם מתבגרים מאוחר אז הם מוכנים להבא חיים לעולם כבר בגיל צעיר, אבל לא יכולים לעשות את זה טכנית עד גיל מבוגר יותר. ונוצר מצב שאדם צריך לשמור על עצמו בגבורה מאוד גדולה במשך 7,8,9 שנים!

ולפעמים במהלך פרק זמן כל כך ארוך לבן אדם יש קשיים. והיצר הרע יודע לנצל את זה ובמצבים קשים ליפול עליו בכל הכוח...

ואז הבן אדם נופל. ומרגיש מלוכלך. וטמא. ונגעל מעצמו. ומפה הדרך להמשיך ליפול היא כל כך קצרה...

אתה כבר מתייאש. חושב שהלך עליך. ואין לך יותר סיכוי. אתה חושב שאבא שבשמיים כבר לא יקבל את התשובה שלך.

להמשיך לתאר לך??

ולמה אני מתאר לך? כי את במקום אחר.. יהיה לך הרבה יותר קשה להבין את ההתמודדות הזאת.

אז את לא מעריצה אותו על ההתמודדות ועל הניצחון(גם אם הוא נפל הרבה פעמים בדרך...) או לפחות מעריכה. או לפחות מקבלת בהבנה... אז לפחות אל תשפטי אותו...

(כמובן אני מדגיש שום דבר לא נגדך אישית. אלא נגד התפיסה...)

איזה כיף לקרוא את זה. אשריכם ישראל.. 

זה נושא שבוער בנשמתי לכן כל התגובות. לרוב אני לא מגיב הרבה...

ורבנים שיכולים לעזור. לא חייבים לתת ליצר להפיל אותנו בכזו קלות רק כי זה יצר טבעי.

ברור שאם אדם מכור שילך לעצות ויפנה לרב ולייעוץ.

אגב תביני שגם זה לא מאוד פשוט. ואני יעריץ בן אדם שבגלל שמאוד חשוב לו להתקדם בנושא הזה הוא פותח את זה למרות הבושה הגדולה.

אבל אני לא דברתי על כזה בן אדם. כולכם לא דיברתן על כזה בן אדם.

התשובות פה היו, שרק אם נפל פעם אחד חד פעמי, לא היה לפני ולא יהיה אחרי אז הם יקבלו את זה...

אני חולק על התפיסה! וכבר אמרתי שמי שמחפשת מלאך בהצלחה לה...

וגם מכירה מקרוב את העניין של נפילות באינטרנט..

אבל כל זה לא אומר שאני הופכת את זה לדבר של מה בכך. ואני לא מקבלת את זה אם זה נעשה בגלל אי חסימה. ורק על מקרה כזה דיברתי.

אם היו את כל החסימות ולבחור אין אינטרנט וכו' ובכ"ז נפל חד פעמי, זה משהו אחר. ועדיין, אני מודה שלא יהיה לי כ"כ קל ופשוט שלא לפסול. כי זה דבר שמזיק לבחור ומשפיע עליו השפעה ארוכת טווח, על הנפש שלו, על הגישה שלו לנישואין. זה לא נמחק מהזיכרון כ"כ בקלות..

אני באמת לא מתיימרת לשפוט אף אחד ויודעת כמה זה לא פשוט

למצוא את הבחור האחד למיליון שמעולם לא נפל. ותמיד שמר על עיניו!

מזהיר מראש שזה לא עומד להיות קל... 

ואת בהחלט צודקת. זה מאוד קשה למחוק את זה מהזיכרון אחרי זה. 

אבל זה לא אומר שזה יזיק... כי איפה שרצונו של אדם, שם גם הוא נמצא. ואם אדם יתפלל על זה, ויתבודד על זה. 

זה לא יזיק לו בכלל. אני בטוח בזה. תמיד יש דרך תשובה!

על כל עבירה אתם מתוודים בפגישות?

אני לא חושב אגב שאיי פעם אני יספר את זה בפגישה.

אלא אם כן איכשהו נגיע לזה והיא תשאל אותי, ואם זה יהיה קשר מספיק טוב בשביל כזאת כנות אני יענה לה

אבל אם כזה דבר מגיע, מרצון לפרוק, או מהרגשה שהוא מסתיר משהו. והוא חושב שהכנות הזאת נצרכת(כמובן בשלב מאוד מתקדם.) תעריכו את זה. ואל תפילו על זה....

אני מניחה שהרוב נפלו בזה ואם הבן אדם עכשיו מקפיד על גדרים וסינונים ועושה השתדלות אז אשריו

מה זה מסתיר?

אני בדעה שאם בן אדן עשה תשובה והתקדם אז זה נמחק

אם השם מוחל לנו ומוחק את העוון במידה והתקדמנו אז מי אנחנו שנזכור? או שנשפוט?

אבל לפעמים אדם שיה עמוק בחטא הזה בעבר. הוא נשאר עם איזה תחושה.

ולפעמים קשה לנו לקבל את זה באמת שאחרי שעשיתי תשובה אני דף חלק.

ואני דיברתי על זוג(ומכיר סיטואציה) שמתוך חיבור אמיתי, כשהגיעו לדיון על זה תוך כדי דייט אז הבחורה שאלה.

באמת מתוך התעניינות, ומתוך הערכה. והבחור ענה לה. כי זה באמת היה במקום של חיבור כנה.

זאת לא סתם עבירה רגילה,

זאת עבירה שמלווית בתופעות לוואי קשות (אשמה, הרגשת גועל וכו')

ולא רק זה, זאת עבירה שמשפיעה על הקדושה שלך, על החיים שלך וגם על החיים של בת הזוג שלך.. 

אדם שמבין את זה אז הוא גם חושב על זה ואולי גם ירצה לשתף בזה.. 

עדיף לא לדבר על זה (במיוחד אם מדובר על נפילות בודדות),

בעיקר בגלל שבנות פחות מבינות את ההתמודדות הזאת, כמו שרואים בחלק מהתגובות כאן.

וגם אם חלקן נכנסו לשם, עדיין אני חושב שההתמודדות עם היצר הזה שונה מאוד בין בנים לבנות, ואין כאן הצגה.

יותר עניין אישי... 

רוב מה שטוענים ש"משפיע" מבחינה טכנית ותכלס על החיים זה המראות האסורות.. 

כל התמונות והבלבולי מוח הם לא בגלל העבירה עצמה, הם בגלל מה שרואים.. אז כמובן שההתמודדות עם היצר שונה לחלוטין, אבל השיחה לא הייתה על נפילות בשמירת הברית, לא? 

(כלומר, נפל באינטרנט זה נפל באינטרנט, וזה שייך לבנים ובנות כאחד כי התוכן הוא מה שרלוונטי..) 

מחילה, אני מעדיף לא להמשיך לדון בזה בפורום מעורב,

רק אומר שאני מסכים איתך חלקית.

(ואני לא חושב ש 70% מהבנות הדתיות נכנסו לשם. 

ובכ"מ ברור שיש יותר בנים שנכנסו לשם, ויש הבדל גדול בין נפילה חד פעמית להרבה נפילות.)

כי זה לא שייך לדון בנושא בפורום מעורב. 

כשכתבתי "בזה" התכוונתי לכל הנושא של שמירת העיניים. לא על מה שכתבת בתגובה לפני.

אני מנסה להיזכר בסצנה הזו, יושבים בדייט - מדברים על החיים - פתאום מישהו מתחיל עם רשימת החטאים שלו?!

רק לי זה לא נשמע הגיוני?

יש תרי"ג מצוות (סגורים על זה ש2/3 מהן תלויות במקדש-א"י?),

אם הבחורה מרכלת קבוע או ריכלה רק פעם אחת ובחיים לא אמרה מילה של לשון הרע, האם אני צריך לדעת מזה?

האם הגיוני לעבור על רשימת ה"אשמנו בגדנו" שאני שומר לר"ה עם בחורה שפגשתי ל4 דייטים ?

אנשים, טיפה פורפורציות.

אנחנו לא מושלמים, אז למה שבן/ת הזוג שלנו יהיו?

שיחת תאום-ציפיות בנוגע לקדושת הבית, סבבה.

בנוגע לאינטרנט במרחב המשפחתי, סבבה.

בנוגע לגודל כיסוי הראש / תפילה על מניין, סבבה.

אבל להתחיל להיכנס לקישקע של "עם מי את מרכלת בסוף היום"? פתאום פחות הגיוני...

אם נעשה השוואה קטנה של מספר האיסורים שאדם עובר כשהוא מדבר לשון הרע אל מול צפייה ב"זוועות העולם הזה", יש לי תחושב קשה שתתאכזבו לגלות שאולי עדיף להפסיק לדבר לשון הרע קודם.

במי הוא פגע כשהוא גלש באינטרנט? רציני... רק בעצמו. רק בעצמו.

במי את פוגעת כשאת מדברת לשון הרע / הוצאת שם רע? רציני... אין לך מושג אפילו בכמה אנשים את פוגעת.

אז בבקשה, אל תדוני אותו. הוא סה"כ יהודי שמכל המצוות שבעולם....? פספס אחת, שתכלס? משפיעה אך ורק עליו ועל הקשר שלו עם ה'.

שחררי.

רק על עצמו? רק  הוא מול ה'?

למה נראה לך ששואלים את השאלה הזאת דווקא על שמירת העניים? כי זה נוגע לבית שלך.

זה גם מול אישתו. זה גם מול הבית שלו. ובדור שלנו- זה גם מול כל עם ישראל...

אני לא מכיר אותך ולא יודע מה עניינך...

אני לא אוהב את האמירה שכולם נופלים, כי לפעמים זה נותן לגיטימציה לנפילה.

אבל האמירה הזאת נכונה. בדור שלנו מעטים מאוד האנשים שלא נפלו באינטרנט...

בוודאי שצריך לבנות משמעת אבל לא על חשבון חסימה.

חסימה בהחלט מחנכת לשליטה עצמית.

בגישה כזאת לך ותגור מול בית זונות. ותלמד לשלוט על עצמך לא להסתכל...

(ובמקרה של אינטרנט בלי חסימה, זה אולי לגור בתוך הבית בושת...)

יכול להיות שאתה לא נופל. כי אתה חזק וכו'. לא יודע.

אבל כהדרכה לעולם. חובה מוחלטת לשים חסימה. מי שלא שם. פושע וגורם רעה לעצמו.

אבל כן מיוחד.

בעולם- לא נפוץ...

רק רוצים שהיא תעבור כבר

נלחמים, ומנצחים!

(ואם ליצר הזה את קוראת מחלה, אז המצב בעייתי...)

דור של גאולה, ולכן מתנסה בנסיונות הכי קשים. ולא צריך ליפול מזה. צריך להתרומם מזה...

 "להתייחס לזה כאל ניסיון, כאל מחלה ותו לא. "

@בל"ח?

עצם שיתוף כזה מעיד על הבן אדם כמישהו טיפשי זול וגורם לריחוק... 

בטח שיפסלו.

כבר הרבה זמן אני רוצה להגיב לשאלה הזו, שעולה פה בפורום מדי פעם בכל מיני וריאציות..

קודם כל, החלטתי הפעם לכתוב את זה כי התגובות פה בשרשור הזה היו בוגרות, ומלמדות.
יישר כוח לכם. ולכן.

הדבר הבסיסי ביותר שצריך להבין בכל הסוגייה הזאת הוא שאין פה את המאבק "שלנו" (הבנים) בעניין הזה, ולא את ההתמודדות "שלכן" בצניעות ובסוגייה של הלבוש..
יש פה דבר הרבה יותר גדול מזה. 
יש פה את המאבק של "האור" "בחושך". כוחות הטוב, מול כוחות הרע. (באמת. בלי סיסמאות)
אנשים שמאמינים בחיים בעלי משמעות ותקווה מול אנשים שכל מה שמענייין אותם זה הם בעצמם והכסף שיהיה להם. ולשם כך הם מוכנים להחפיץ, לנצל, להפשיט לרדד ולהנמיך כל דבר בכל נושא בעולם. 
כי אם אין משמעות, אז בשביל מה.

וזה מאבק משותף. של כולנו, הבנים והבנות, כל מי שמאמין שהעולם הזה הולך למקום טוב, שיש לו מטרה וכולנו רוצים והטוב ינצח.
אם אני אדע על מישהי/מישהו שנפל, בכל תחום, זה יצער אותי, כי זה אומר שהמחנה שלנו, של הטוב, עוד לא גייס מספיק כוחות כדי לנצח את החושך, את הרע.

זה לא סיסמא. זה באמת ככה.** 

וכמו שאם מישהו יפנה אלינו בבקשת עזרה (סתם מישהו מהלימודים, מהבית ספר, אפילו אם הוא לא חבר קרוב) אנחנו נרצה להיות משמעותיים בשבילו, ולעזור לו, ולקדם אותו, כי ההתקדמות שלו זה ההתקדמות שלנו, של העולם כולו.

אני באמת מרגיש ככה, עוד בלי לצטט מחז"ל וכדומה. אלא באמת.
ואם נסתכל על זה ככה, וזו ההסתכלות האמיתית בעייני (אפילו אם לא ניסחתי אותה טוב כמו שרציתי), אז כל המבט שלנו יתרומם.
יש פה תהליך. יש פה מכלול.

[בסוף רק אעיר, שאני מבין את גם את השיקולים לגופו של אדם, אף אחד/אחת לא רוצה להיקשר למישהו שהוא 'מכור' למשהו, שמפריע לו בהתנהלות בחיי היום יום] אבל כתבתי באופן כללי על הסוגייה הזאת. שמעסיקה אותי (בכל מיני אופנים) בדרכים רבות, ואני נתקל בה (לצערי או לא) בסביבתי פעמים רבות.

שנזכה כולנו להרבות בקדושה, בטהרה, בשמחה.
והטוב ינצח בסוף.

--------------------------
** ככה אני מבין את מאמר חז"ל "בשבילי נברא העולם". כל אדם הוא גורם משמעותי מאוד בעולם וצריך לעשות את הכי טוב שלו.. וכן כתב הרמב"ם: "לעולם  יראה אדם חציו וחייב וחציו זכאי וכן את העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי וכו'..." יש לנו השפעה משמעותית.
ועוד מקורות רבים. ישתבח שמו שנתן לנו את התורה שמראה לנו את הדרך הישרה

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך