אצלי למשל אשתי עובדת במקום עבודה שרוב הגברים שמה נחשבים לעובדים בכירים ומוצלחים

וזה גורם לתחושה שאני פחות טוב.

ותמיד יש לי את ההרגשה שאשתי בתוך תוכה חושבת שאני סוג של כישלון...

ואז הופכת להיות קנאה מטורפת..

השאלה מה אצלך..

גם אני ככה

כאילו מישהו נהנה מאשתי.

זה מוריד לי את כל הביטחון.. ואפילו מכבה אותי לגמרי

זה גורם לנו למתחים וריבים אני למשל כל הזמן מעיר לה על הלבוש כי בתחושה שלי היא נהנית מהתשומת לב...

באסה..

בס"ד

בעבר כשהגבתי על שרשורים מעין אלו זה התפתח לשרשוריפלצת מיותרים להחריד.

בכל מקרה, @חנה מור יוסף כפי ש"עוד סתם אחד" אמר, אני בהחלט לא מבינה מה את רוצה מבעלך ומצטרפת לתגובות שאמרו שהוא נמצא בעבודה כמה שעות טובות ואני בכלל לא מבינה איפה ההיגיון בלהגיד לו לא לדבר עם חבריו וחברותיו לעבודה. אם את לא סומכת עליו אני בהחלט חושבת ששווה לכם לברר על מה זה יושב ולטפל, אבל הסיטואציה שאת מתארת הגיונית בעיניי מאד.

בקיצור, אל תהפכי עכבר לפיל, זה בטוח יזיק יותר מיועיל.

ב"הצלחה.

בס"ד

לך לעבוד במקום נפרד.

בעיניי גישה כזאת פוגעת בתפוקת העבודה וגם פוגעת באנשים מסביב.

מנסיון של עבודה במקום מעורב היו גברים דוסים שלא מדברים עם הבנות מעבר למינימום של המינימום הנדרש לצורך העבודה וזה לא פגע בכלל - לא בעבודה ולא באנשים מסביב

דוקא הדתיים הפחות דוסים שהיו צוחקים עם הבנות היה נורא צורם לראות את זה מהצד - במיוחד על רקע החבר'ה הדוסים שם שאת רואה שהם ערכיים ורציניים עם הערכים שלהם בלי פשרות - אני הערכתי הרבה יותר את אלה ששמרו על הגבולות שלהם מאשר את אלה ש"זרמו"

בס"ד

על זה הגבתי בעיקר.

ב. גם מי שראית שצחק עם הבנות כנראה שמר על הערכים שלו, הם פשוט שונים מהאחרים שראית שם. זה שאני מדברת עם בנים וצוחקת איתם ואין לי שום בעיה עם זה, לא אומר שאני לא שומרת על הערכים שלי אלא שהם פשוט שונים משלך. כנ"ל לגבי גבולות- הגבולות שלי הם לא הגבולות שלך ולכן מעשיי לא מעידים על האם אני עומדת על עקרונותיי או לא. 

להשוות כל אדם לעצמך זה טיפשי למדי.

ההשוואה היא לא לעצמי אלא לגדרי ההלכה

מעבר לזה - בפורום כל אחד מביע את דעתו האישית, לפי תפיסת העולם שלו. גם את... אם זה טפשי בעיניך - שיהיה לך לבריאות. 

בס"ד

את בכלל לא יודעת על מה וכמה האנשים האלה מקפידים, את שופטת אותם על סמך דבר אחד ויחיד שראית שיכול להיות שמבחינתם זה לא דבר רע הלכתית. 

בקיצור, את משווה לסטנדרטים של עצמך ולא לסטנדרטים שלהם.

כל מילה

בס"ד

אם לדעתך התורה אסרה על כל קשר בין גבר לאישה שלא נשואים אז גם עבודה ביחד אמורה להיות אסורה.

אין כזה דבר "לא מעניין במי זה פוגע", אנחנו חיים בתוך עולם, לא עם עצמנו לבד. אם המעשים שלנו פוגעים בתפוקת העבודה כי כל מי שסביבנו חושב שאנחנו סנובים ושונא אותנו [אל תגידו לי שזה לא פוגע, בחייאת, זה פוגע כשלא נהנים לעבוד עם מישהו ומוצאים כל הזדמנות להתחמק מלהזדקק לו כי הוא מגיב בחוסר נחמדות] אז בעיניי זה גובל בגזל. 

אין לי בעיה שיהיה מנומס ולא מעבר, בעיה שלו, אבל לא להגיב אפילו לדברים עניניים זה כבר באמת פוגע ולא בסדר. 

אני לא סותרת את דברי חז"ל על אין אפוטרופוס, אני בסה"כ מפרשת את המשפט הזה אחרת ממך. 

הרי רוב הזוגות יודעים אם הבן זוג שלהם עלול לבגוד או לא.

והרוב אפילו מאמינים שלא תהיה בגידה.

לי נראה שהקנאה היא לא בקטע של הוא\היא יבגוד\תבגוד בי

אלא יותר בקטע של

מישהו אחר נהנה מבעלי\אשתי..

למה בעלי צוחק בעבודה ובבית לא?

למה אשתי דופקת הופעה לעבודה ובבית סמרטוטים? וכו'...

כנראה שאתה די רחוק מתפיסת העולם של הפותחת (אפשר לראות את זה בקלות בכרטיס האישי) אז רק מציינת את זה, שמי שקורא פה יוכל לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות

זכרתי בעצמי, השרשורים האלה היו ממש בימים האחרונים...

למה שזה יהיה לשון הרע אם מדובר בהודעות שאתה עצמך כותב כאן בריש גלי? - אתה לא מנסה להציג שאתה משהו אחר ממה שאתה - מי שמתאים לו שייקח ממך עצה ומי שלא מתאים לו אז לא.

כל אחד ותפיסת העולם שלו, כל אחד והרמה הדתית שלו

לא קשה לקלוט תפיסת עולם של בנאדם לפי הודעות שהוא כותב בפורום

תשובה למשפט הראשון שלך - להסיק מסקנות מהכרטיס שלי ולהשליך מדברים שכתבתי על נושאים אחרים בכלל, זה לא לעניין - דברים שכתבת על נושאים אחרים משקפים את תפיסת העולם שלך ולכן זה הגיוני מאד להשליך מזה לנושאים אחרים.

וחשוב לי שוב לאמר - אם פגעתי בך אני מאד מצטערת ומתנצלת!

כשאתה חי עם בנאדם 24/7 אתה חי איתו את כל הזמנים שלו - הטובים יותר והטובים פחות, כשהוא רענן ומלא מרץ וכשהוא עייף גמור וחסר סבלנות

לעומת זאת כשהקשר שלך עם מישהו הוא רק במסגרת העבודה - אתה רואה רק חלק קטן מהצדדים שלו, לא את כל המכלול

אישה היא לא סמרטוט בבית, לפעמים היא שמחה ולפעמים היא עצובה, לפעמים היא רגועה ולפעמים היא עצבנית, לפעמים היא מטופחת ולפעמים היא דהויה והיא לא נמצאת בתחרות עם שום אישה אחרת מהעבודה אבל כשהיא נמצאת במצב רוח עגמומי ומרגישה עם עצמה לא משהו - הגיוני מאד שהיא תרגיש רע מזה שבעלה נמצא בעבודה ומריץ דאחקות עם נשים שאותם הוא רואה רק מטופחות, צוחקות וחברמניות. את הזמנים הדהויים שלהן הוא לא רואה, את זה רואים הבעלים שלהן - אצלם בבית.

בנאדם הוא בנאדם, יש לו בחירה והוא משתדל לבחור בטוב אבל יש לו גם יצרים ומגוחך להתעלם מזה, אין אפוטרופוס לעריות

אבל שאישה הולכת לעבודה לבושה יפה ומאופרת ומריחה טוב אוטומטית היא הופכת להיות

"הדשא הירוק" כלפי הגברים שעובדים איתה..

וכמו שהיא לא רוצה שבעלה יראה נשים שכביכול הן רק מטופחות ככה גם הגבר

ברשותך אני רוצה קצת לדייק - מעבר לעניין שאישה לבושה יפה ומאופרת והכל יש את העניין של שפת גוף ושדרים לא מילוליים.

אישה שמקפידה להראות טוב בעבודה אבל השדר הלא מילולי שלה הוא שהיא לא זמינה ליחס ידידותי אלא ליחס ענייני היא לא הופכת להיות "הדשא הירוק" כלפי הגברים שעובדים איתה, היחס כלפיה נשאר ענייני.

מה התכוונת בסוף - ככה גם הגבר?

ככה גם הגבר לא רוצה שגברים אחרים יהנו מהיופי של האישה שלהם.

אשה שלמשל לובשת חצאית קצרה וחושפת רגליים.

מבחינתה זה יהיה בסדר אם בעלה יסתכל על רגליים של אחרות (לא מבחינה דתית)

כאילו אם היא חושפת ואחרים מסתכלים אז זה תקין שגם בעלה יסתכל על אחרות לא?

ואם זה לא תקין (כמו שאמור להיות) אז למה היא חושפת?

כי אני לא יכולה ולא רוצה להכנס לראש של אנשים שלבושים בחוסר צניעות

אולי אחרים יוכלו לענות לך

בס"ד

כי משום מה את נורא אוהבת להאשים את כל הגברים פה אבל באורח פלא דברייך תקפים גם לגבי דבריי.

בכל מקרה, מכחישים כי הם אכן לא רואים בזה בעיה כמו שהנשים פה רואות. לפעמים באמת יש קטנוניות וקנאות שצריך להתגבר עליהן כי הן לא נכונות. 

אף אחד לא אמר שיצר הרע עזב אותם, רק אמרו שהוא לא משתלט עליהם בכל רגע שהם רואים אישה ומדברים איתה. תתפלאי, אפשר לנהל שיחה ידידותית גם בלי שיהיו שם מחשבות כחולות למיניהן. 

לא הבנתי מה רצית עם האישה המטופחת. רוצה שכל הנשים יילכו מוזנחות לעבודה? שישניאו את עצמן על כולם כדי שלא יהיה מצב שמישהו יתאהב בהן? איך בכלל זה תמיד קשור למראה של האישה ולא למה שקורה לגבר בבית או אליו עצמו? אולי גבר יכול להסתכל נורמלי על אישה גם אם היא מטופחת וחברותית? אולי אם הוא לא מסתכל עליה נורמלי אלא מסתכל עליה במבט מיני זה דווקא כי משהו בזוגיות ובבית שלו לא בסדר? 

בקיצור, להכליל את כל הגברים או את כל הנשים זה לא נכון מציאותית. יהיו גברים שייפלו, יהיו נשים שייפלו, יהיו גם גברים שינהלו שיחות ידידותיות ועדיין חייהם הזוגיים יהיו נפלאים, יהיו גם נשים כאלה וכמובן שיהיו גם גברים ונשים שהפוך. להגיד בגלל זה שכל הגברים סתם מכחישים ושיש לה ממה לחשוש זאת קפיצה לוגית די מוזרה.

בס"ד

למרות שאין שום סיבה שזה יהיה ככה כי גברים ונשים בוגדים, לא רק גברים. בקיצור, את סתם עושה איפה ואיפה. 

יש הבדלים בהלכות ובחומרתן בין גברים לנשים

כי יש הבדלי טבעים בין גברים לנשים וההלכה בנויה לפי נפש האדם וטבע האדם

גברים ונשים שונים בהרבה מובנים, אני מניחה שאני לא מחדשת לך במשפט הזה.

בס"ד

זה אומר שהוא יבגוד איתה מחר? לא, זה בסה"כ אומר שהוא גבר עם יצר בריא. 

כנ"ל לגבי העבודה.

התורה הזהירה אותנו ואנחנו לוקחים את אזהרותיה ברצינות מתוך הכרות עם עצמנו. היא לא אומרת לא לסמוך על עצמנו, היא אומרת להיזהר, יש הבדל מאד גדול בין השניים.

אם את יכולה לדבר ולצחוק עם גבר כך גם הוא יכול. הזוי בעיניי לדרוש מבעלך דברים שאת לא דורשת מעצמך.

נשמע לך הגיוני שגבר יפלרטט עם אישה אחרת וכשלאשתו זה יפריע את תגידי שהבעיה אצלה??

יש לדבר יפה עם אחרים ויש לפלרטט, דיבור רגיל בין אנשים הוא לגיטימי ולפלרטט זה פסול ופוגע בבן/בת הזוג, לא רק באישה ולא רק בגבר, ברור.

בס"ד

את חושבת שבמקרה שתיארת הבעיה היא של בעלך? לא שלך?

למשל אם גבר יצחק עם בנות שעובדות איתו זה אותו דבר כמו אישה שצוחקת עם גברים?

כי לדעתי גבר שיצחק עם בנות בעבודה לא מוציא אותו בצורה "זולה" כמו אישה שצוחקת עם גברים בעבודה.

אם יש לו כיפה על הראש זה מוציא אותו זול. מאד.

מחילוני אתה פחות מצפה להבין ניואנסים

מדתי אתה מצפה להבין לא רק את ההלכה אלא גם את רוח ההלכה

אישה שתשב עם גברים תחשב כזולה וגבר לא.

אין מה לעשות זו החברה שבה אנחנו חיים.

אין הבדל בין גברים לנשים בעניין הזה - כל החבורה הזאת שיושבת ביחד היא חבורה של קלות ראש ואביזריהו דעריות

אם כבר לגבר זה חמור יותר אבל לא בטוח

אני הייתי אומרת שהמחשבה שעוברת לי בראש שהוא לא מכבד את אשתו ואת הזוגיות שלהם, שהוא לא במקום טוב כרגע. וככל שהזמן עובר והבחור נמצא בקרבתי(בעבודה) עולות עוד ועוד מחשבות ולפעמים הן באמת מאוששות לצערי.

שזה השם שלה, את בעצם מפילה עליה תיק שלא קיים...

מה שאמרת בסוף - שהמטפלת הזוגית לימדה אותך לשתף וכו וכו, יכול להיות שזה נכון א-ב-ל אם אחרי שאת משתפת אותו את מרגישה שהוכחת לו עוד פעם את החוסר בטחון שלך וכו - אז זה נראה לי ממש ממש לא נכון בשבילך לשתף בצורה כזאת!

המטפלת אמרה את זה בטיפול משותף של שניכם או בפגישה פרטית שלך איתה? היא בדקה את ההשפעה של הדברים? לא כל עצה של מטפלת זוגית זה תורה למשה מסיני - אם במבחן התוצאה זה מזיק ולא מועיל אז אולי זה סימן שהעצה הזאת לא נכונה עבורך!

בהודעה אחרת הגדרת את זה יותר טוב - אמרת שהתפיסה שלך ושל בעלך לגבי הצניעות בין גברים לנשים היא מאד שונה.

יש לי תחושה שהשיחות בינכם בנושא הזה נושאות אופי כזה שהוא "כאילו" לא מבין מה הבעיה (אני בטוחה שבתוך תוכו הוא מבין אבל נח לו יותר להכחיש את זה - להכחיש גם לעצמו) ואת כאילו הקנאית המגזימה. והוא הופך את זה לבעיה אישית שלך במקום שתצליחי להגדיר את זה כתפיסת נושא הצניעות באופן עקרוני.

הרבה פעמים שיחה מידרדרת להאשמות ואז כל אחד מתבצר בעמדתו, המטרה שלך זה קודם כל לגרום לו להבין שאת מנקודת מבטך רואה את הדברים בדרך מסוימת ואת מצפה שהוא יבין את זה גם אם לא מסכים עם זה, שיבין שמנקודת מבטך יש הגיון בדרך שאת רואה את הדברים גם אם הוא רואה את זה אחרת.

אני מציעה לך לעשות תרגיל שיעזור לך להגיע למטרה הזאת - לכתוב לו במקום לדבר איתו. לא בטוח שתראי לו בסוף את מה שכתבת! אבל הכתיבה תעזור לך למקד, תעזור לך גם לעשות בירור פנימי שלך עם עצמך מה בעצם הנקודות המדויקות שמציקות לך, בכתיבה את יכולה לכתוב הכל עד הסוף בלי שיפריעו לך באמצע ויסיטו את הדיון למקומות אחרים

אחרי שתסיימי תקראי שוב את מה שיצא לך, אולי תנפי, אולי תסנני חלק, אולי תנסחי מחדש בצורה שיהיה לו יותר קל לקבל ואז תראי לו. אולי בצורה כזאת - שהוא לא יכול להסיט את הדיון וצריך לשבת עם עצמו ולשמוע את הכל עד הסוף, אולי ככה הוא יוכל גם להיפתח להבין.

1. הוא לא שאל אותי אז אני לא יכולה לייעץ לו

2. זה היינו הך - אני מכוונת אותה לשיח זוגי, בשיחה זוגית כל אחד אמור לשמוע את השני ולנסות להבין את נקודת מבטו, לא תמיד מצליחים לבד, לפעמים צריך עזרה מקצועית, אני ניסיתי לתת לה עצה שתעזור לה לפתח שיחה בונה בתקווה שיעזור לה, יש הרבה דרכים וכל אחד צריך למצוא את מה שנכון לו.

אולי אני גם פסיכית אבל ממש חושבת כמוך

ברגע שבעלך מקודד הוא בעצם מבלה שמונה שעות עם עוד אישה במטרה יחד וזה מקרב . זה ברור

תחשבי בבית יחד הייתם שמונה שעות אורזים ארגזים וכו. אבל בלי הלחץ והמתח תיקח ותביא ומה להכניס. אלא רק כיף כזה

ברור שזה היה מקרב. סתם לעשות כל פעולה. אפילו רק שעה הייתם יושבים ומקפלים כביסה. אז כמה שעות ביום.

סליחה אני ממרידה אותך יותר. אבל אני מבינה אותך

לגבר הרבה פחות...

ויש מלא גברים שמנקים את הבית, מטפלים בילדים, לוקחים את הילד לרופא, הולכים לעבודה, הולכים ללימודים, הולכים להורים של האישה. והרשימה עוד אדירה. כי האישה חונקת!!!

מה אכפת לך תחת איזה כותרת זה. הוא יפסיק עם זה כי זה מפריע לך מאוד!!! ואם את רוצה לקרוא לזה חניקה שזה יהיה חניקה . העיקר שזה יפסק ואת תרגישי יותר בטוחה בעצמך.

ובסך הכללי בטוחה שהוא ירויח אישה פחות ממורמרת

הוא אמר להם את זה לגבי הנשים, אבל אני חושבת שזה נכון במידת מה הפוך:

שאם לאישה יש קשר טוב עם בעלה, והוא מספק אותה וטוב להם, אין פחד שהאישה תחפש משהו אחר.

אני יודעת שאפשר לחלוק עליו, ולא תמיד זה מגיע מהאישה ויש כאלה שמפתים וסוחפים אותה, אבל אני רואה את זה אצלנו בעבודה וזה פשוט נכון, הנשים הנשואות שטוב להם, לא מחפשות איך לחפש את הגברים, איך להדליק אותם, איך למשוך אתם את השיחה, ואלה שיש להם זוגיות שאינה במיטבה, כגון הגבר כל הזמן בחו"ל וכו' (אני מבינה את זה מתוך הסיפורים שלהם) או כאלה רווקות, הם רק מחפשות לטפס על כל מיני גברים, גם אם הם בני חמישים ונשואים.

זה יכול להיות בכל מני תחומים - התנהלות כלכלית, התנהלות עם הילדים, התנהלות עם המשפחה המורחבת תמיד יש פערים בין בני זוג מעצם העובדה שאנחנו שני בני אדם שונים שמנסים לחיות ביחד בשלום ובאהבה

אז יש כל מני אפשרויות איך להתמודד עם הפערים - לפעמים אפשר לעבוד על עצמי לקבל את השונות שלו ולפעמים אי אפשר להחליט שאני מקבלת אותו ככה וזהו, לפעמים יש דברים שאת לא יכולה להשלים איתם (וכן להפך - דברים אצלך שהוא לא יכול להשלים איתם) אז מנסים לפתור את הדברים ביניכם. לדבר על זה. לדבר שיחה ולא מריבה, לא להאשים אלא לבקש ממנו ללבן את זה איתו ביחד ולאט לאט למצוא את שביל הזהב שנכון לשניכם

לפעמים אחד הצדדים משנה את דעתו במשך הזמן ולפעמים גם אם לא משנה את דעתו מצליח לקבל ולכבד את הצורך של השני למרות שלא מרגיש את הצורך הזה בעצמו ולעמים קשה יותר להגיע להסכמה - זוהי עבודת הנישואין

פירטתי לך פה למעלה עוד קצת על זה - לדעתי את מגדירה את זה בצורה שמקטינה אותך - נשואים כבר לא כל כך טריים

 לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?

אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?

ליתר דיוק:

בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.

אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד