אצלי למשל אשתי עובדת במקום עבודה שרוב הגברים שמה נחשבים לעובדים בכירים ומוצלחים

וזה גורם לתחושה שאני פחות טוב.

ותמיד יש לי את ההרגשה שאשתי בתוך תוכה חושבת שאני סוג של כישלון...

ואז הופכת להיות קנאה מטורפת..

השאלה מה אצלך..

גם אני ככה

כאילו מישהו נהנה מאשתי.

זה מוריד לי את כל הביטחון.. ואפילו מכבה אותי לגמרי

זה גורם לנו למתחים וריבים אני למשל כל הזמן מעיר לה על הלבוש כי בתחושה שלי היא נהנית מהתשומת לב...

באסה..

בס"ד

בעבר כשהגבתי על שרשורים מעין אלו זה התפתח לשרשוריפלצת מיותרים להחריד.

בכל מקרה, @חנה מור יוסף כפי ש"עוד סתם אחד" אמר, אני בהחלט לא מבינה מה את רוצה מבעלך ומצטרפת לתגובות שאמרו שהוא נמצא בעבודה כמה שעות טובות ואני בכלל לא מבינה איפה ההיגיון בלהגיד לו לא לדבר עם חבריו וחברותיו לעבודה. אם את לא סומכת עליו אני בהחלט חושבת ששווה לכם לברר על מה זה יושב ולטפל, אבל הסיטואציה שאת מתארת הגיונית בעיניי מאד.

בקיצור, אל תהפכי עכבר לפיל, זה בטוח יזיק יותר מיועיל.

ב"הצלחה.

בס"ד

לך לעבוד במקום נפרד.

בעיניי גישה כזאת פוגעת בתפוקת העבודה וגם פוגעת באנשים מסביב.

מנסיון של עבודה במקום מעורב היו גברים דוסים שלא מדברים עם הבנות מעבר למינימום של המינימום הנדרש לצורך העבודה וזה לא פגע בכלל - לא בעבודה ולא באנשים מסביב

דוקא הדתיים הפחות דוסים שהיו צוחקים עם הבנות היה נורא צורם לראות את זה מהצד - במיוחד על רקע החבר'ה הדוסים שם שאת רואה שהם ערכיים ורציניים עם הערכים שלהם בלי פשרות - אני הערכתי הרבה יותר את אלה ששמרו על הגבולות שלהם מאשר את אלה ש"זרמו"

בס"ד

על זה הגבתי בעיקר.

ב. גם מי שראית שצחק עם הבנות כנראה שמר על הערכים שלו, הם פשוט שונים מהאחרים שראית שם. זה שאני מדברת עם בנים וצוחקת איתם ואין לי שום בעיה עם זה, לא אומר שאני לא שומרת על הערכים שלי אלא שהם פשוט שונים משלך. כנ"ל לגבי גבולות- הגבולות שלי הם לא הגבולות שלך ולכן מעשיי לא מעידים על האם אני עומדת על עקרונותיי או לא. 

להשוות כל אדם לעצמך זה טיפשי למדי.

ההשוואה היא לא לעצמי אלא לגדרי ההלכה

מעבר לזה - בפורום כל אחד מביע את דעתו האישית, לפי תפיסת העולם שלו. גם את... אם זה טפשי בעיניך - שיהיה לך לבריאות. 

בס"ד

את בכלל לא יודעת על מה וכמה האנשים האלה מקפידים, את שופטת אותם על סמך דבר אחד ויחיד שראית שיכול להיות שמבחינתם זה לא דבר רע הלכתית. 

בקיצור, את משווה לסטנדרטים של עצמך ולא לסטנדרטים שלהם.

כל מילה

בס"ד

אם לדעתך התורה אסרה על כל קשר בין גבר לאישה שלא נשואים אז גם עבודה ביחד אמורה להיות אסורה.

אין כזה דבר "לא מעניין במי זה פוגע", אנחנו חיים בתוך עולם, לא עם עצמנו לבד. אם המעשים שלנו פוגעים בתפוקת העבודה כי כל מי שסביבנו חושב שאנחנו סנובים ושונא אותנו [אל תגידו לי שזה לא פוגע, בחייאת, זה פוגע כשלא נהנים לעבוד עם מישהו ומוצאים כל הזדמנות להתחמק מלהזדקק לו כי הוא מגיב בחוסר נחמדות] אז בעיניי זה גובל בגזל. 

אין לי בעיה שיהיה מנומס ולא מעבר, בעיה שלו, אבל לא להגיב אפילו לדברים עניניים זה כבר באמת פוגע ולא בסדר. 

אני לא סותרת את דברי חז"ל על אין אפוטרופוס, אני בסה"כ מפרשת את המשפט הזה אחרת ממך. 

הרי רוב הזוגות יודעים אם הבן זוג שלהם עלול לבגוד או לא.

והרוב אפילו מאמינים שלא תהיה בגידה.

לי נראה שהקנאה היא לא בקטע של הוא\היא יבגוד\תבגוד בי

אלא יותר בקטע של

מישהו אחר נהנה מבעלי\אשתי..

למה בעלי צוחק בעבודה ובבית לא?

למה אשתי דופקת הופעה לעבודה ובבית סמרטוטים? וכו'...

כנראה שאתה די רחוק מתפיסת העולם של הפותחת (אפשר לראות את זה בקלות בכרטיס האישי) אז רק מציינת את זה, שמי שקורא פה יוכל לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות

זכרתי בעצמי, השרשורים האלה היו ממש בימים האחרונים...

למה שזה יהיה לשון הרע אם מדובר בהודעות שאתה עצמך כותב כאן בריש גלי? - אתה לא מנסה להציג שאתה משהו אחר ממה שאתה - מי שמתאים לו שייקח ממך עצה ומי שלא מתאים לו אז לא.

כל אחד ותפיסת העולם שלו, כל אחד והרמה הדתית שלו

לא קשה לקלוט תפיסת עולם של בנאדם לפי הודעות שהוא כותב בפורום

תשובה למשפט הראשון שלך - להסיק מסקנות מהכרטיס שלי ולהשליך מדברים שכתבתי על נושאים אחרים בכלל, זה לא לעניין - דברים שכתבת על נושאים אחרים משקפים את תפיסת העולם שלך ולכן זה הגיוני מאד להשליך מזה לנושאים אחרים.

וחשוב לי שוב לאמר - אם פגעתי בך אני מאד מצטערת ומתנצלת!

כשאתה חי עם בנאדם 24/7 אתה חי איתו את כל הזמנים שלו - הטובים יותר והטובים פחות, כשהוא רענן ומלא מרץ וכשהוא עייף גמור וחסר סבלנות

לעומת זאת כשהקשר שלך עם מישהו הוא רק במסגרת העבודה - אתה רואה רק חלק קטן מהצדדים שלו, לא את כל המכלול

אישה היא לא סמרטוט בבית, לפעמים היא שמחה ולפעמים היא עצובה, לפעמים היא רגועה ולפעמים היא עצבנית, לפעמים היא מטופחת ולפעמים היא דהויה והיא לא נמצאת בתחרות עם שום אישה אחרת מהעבודה אבל כשהיא נמצאת במצב רוח עגמומי ומרגישה עם עצמה לא משהו - הגיוני מאד שהיא תרגיש רע מזה שבעלה נמצא בעבודה ומריץ דאחקות עם נשים שאותם הוא רואה רק מטופחות, צוחקות וחברמניות. את הזמנים הדהויים שלהן הוא לא רואה, את זה רואים הבעלים שלהן - אצלם בבית.

בנאדם הוא בנאדם, יש לו בחירה והוא משתדל לבחור בטוב אבל יש לו גם יצרים ומגוחך להתעלם מזה, אין אפוטרופוס לעריות

אבל שאישה הולכת לעבודה לבושה יפה ומאופרת ומריחה טוב אוטומטית היא הופכת להיות

"הדשא הירוק" כלפי הגברים שעובדים איתה..

וכמו שהיא לא רוצה שבעלה יראה נשים שכביכול הן רק מטופחות ככה גם הגבר

ברשותך אני רוצה קצת לדייק - מעבר לעניין שאישה לבושה יפה ומאופרת והכל יש את העניין של שפת גוף ושדרים לא מילוליים.

אישה שמקפידה להראות טוב בעבודה אבל השדר הלא מילולי שלה הוא שהיא לא זמינה ליחס ידידותי אלא ליחס ענייני היא לא הופכת להיות "הדשא הירוק" כלפי הגברים שעובדים איתה, היחס כלפיה נשאר ענייני.

מה התכוונת בסוף - ככה גם הגבר?

ככה גם הגבר לא רוצה שגברים אחרים יהנו מהיופי של האישה שלהם.

אשה שלמשל לובשת חצאית קצרה וחושפת רגליים.

מבחינתה זה יהיה בסדר אם בעלה יסתכל על רגליים של אחרות (לא מבחינה דתית)

כאילו אם היא חושפת ואחרים מסתכלים אז זה תקין שגם בעלה יסתכל על אחרות לא?

ואם זה לא תקין (כמו שאמור להיות) אז למה היא חושפת?

כי אני לא יכולה ולא רוצה להכנס לראש של אנשים שלבושים בחוסר צניעות

אולי אחרים יוכלו לענות לך

בס"ד

כי משום מה את נורא אוהבת להאשים את כל הגברים פה אבל באורח פלא דברייך תקפים גם לגבי דבריי.

בכל מקרה, מכחישים כי הם אכן לא רואים בזה בעיה כמו שהנשים פה רואות. לפעמים באמת יש קטנוניות וקנאות שצריך להתגבר עליהן כי הן לא נכונות. 

אף אחד לא אמר שיצר הרע עזב אותם, רק אמרו שהוא לא משתלט עליהם בכל רגע שהם רואים אישה ומדברים איתה. תתפלאי, אפשר לנהל שיחה ידידותית גם בלי שיהיו שם מחשבות כחולות למיניהן. 

לא הבנתי מה רצית עם האישה המטופחת. רוצה שכל הנשים יילכו מוזנחות לעבודה? שישניאו את עצמן על כולם כדי שלא יהיה מצב שמישהו יתאהב בהן? איך בכלל זה תמיד קשור למראה של האישה ולא למה שקורה לגבר בבית או אליו עצמו? אולי גבר יכול להסתכל נורמלי על אישה גם אם היא מטופחת וחברותית? אולי אם הוא לא מסתכל עליה נורמלי אלא מסתכל עליה במבט מיני זה דווקא כי משהו בזוגיות ובבית שלו לא בסדר? 

בקיצור, להכליל את כל הגברים או את כל הנשים זה לא נכון מציאותית. יהיו גברים שייפלו, יהיו נשים שייפלו, יהיו גם גברים שינהלו שיחות ידידותיות ועדיין חייהם הזוגיים יהיו נפלאים, יהיו גם נשים כאלה וכמובן שיהיו גם גברים ונשים שהפוך. להגיד בגלל זה שכל הגברים סתם מכחישים ושיש לה ממה לחשוש זאת קפיצה לוגית די מוזרה.

בס"ד

למרות שאין שום סיבה שזה יהיה ככה כי גברים ונשים בוגדים, לא רק גברים. בקיצור, את סתם עושה איפה ואיפה. 

יש הבדלים בהלכות ובחומרתן בין גברים לנשים

כי יש הבדלי טבעים בין גברים לנשים וההלכה בנויה לפי נפש האדם וטבע האדם

גברים ונשים שונים בהרבה מובנים, אני מניחה שאני לא מחדשת לך במשפט הזה.

בס"ד

זה אומר שהוא יבגוד איתה מחר? לא, זה בסה"כ אומר שהוא גבר עם יצר בריא. 

כנ"ל לגבי העבודה.

התורה הזהירה אותנו ואנחנו לוקחים את אזהרותיה ברצינות מתוך הכרות עם עצמנו. היא לא אומרת לא לסמוך על עצמנו, היא אומרת להיזהר, יש הבדל מאד גדול בין השניים.

אם את יכולה לדבר ולצחוק עם גבר כך גם הוא יכול. הזוי בעיניי לדרוש מבעלך דברים שאת לא דורשת מעצמך.

נשמע לך הגיוני שגבר יפלרטט עם אישה אחרת וכשלאשתו זה יפריע את תגידי שהבעיה אצלה??

יש לדבר יפה עם אחרים ויש לפלרטט, דיבור רגיל בין אנשים הוא לגיטימי ולפלרטט זה פסול ופוגע בבן/בת הזוג, לא רק באישה ולא רק בגבר, ברור.

בס"ד

את חושבת שבמקרה שתיארת הבעיה היא של בעלך? לא שלך?

למשל אם גבר יצחק עם בנות שעובדות איתו זה אותו דבר כמו אישה שצוחקת עם גברים?

כי לדעתי גבר שיצחק עם בנות בעבודה לא מוציא אותו בצורה "זולה" כמו אישה שצוחקת עם גברים בעבודה.

אם יש לו כיפה על הראש זה מוציא אותו זול. מאד.

מחילוני אתה פחות מצפה להבין ניואנסים

מדתי אתה מצפה להבין לא רק את ההלכה אלא גם את רוח ההלכה

אישה שתשב עם גברים תחשב כזולה וגבר לא.

אין מה לעשות זו החברה שבה אנחנו חיים.

אין הבדל בין גברים לנשים בעניין הזה - כל החבורה הזאת שיושבת ביחד היא חבורה של קלות ראש ואביזריהו דעריות

אם כבר לגבר זה חמור יותר אבל לא בטוח

אני הייתי אומרת שהמחשבה שעוברת לי בראש שהוא לא מכבד את אשתו ואת הזוגיות שלהם, שהוא לא במקום טוב כרגע. וככל שהזמן עובר והבחור נמצא בקרבתי(בעבודה) עולות עוד ועוד מחשבות ולפעמים הן באמת מאוששות לצערי.

שזה השם שלה, את בעצם מפילה עליה תיק שלא קיים...

מה שאמרת בסוף - שהמטפלת הזוגית לימדה אותך לשתף וכו וכו, יכול להיות שזה נכון א-ב-ל אם אחרי שאת משתפת אותו את מרגישה שהוכחת לו עוד פעם את החוסר בטחון שלך וכו - אז זה נראה לי ממש ממש לא נכון בשבילך לשתף בצורה כזאת!

המטפלת אמרה את זה בטיפול משותף של שניכם או בפגישה פרטית שלך איתה? היא בדקה את ההשפעה של הדברים? לא כל עצה של מטפלת זוגית זה תורה למשה מסיני - אם במבחן התוצאה זה מזיק ולא מועיל אז אולי זה סימן שהעצה הזאת לא נכונה עבורך!

בהודעה אחרת הגדרת את זה יותר טוב - אמרת שהתפיסה שלך ושל בעלך לגבי הצניעות בין גברים לנשים היא מאד שונה.

יש לי תחושה שהשיחות בינכם בנושא הזה נושאות אופי כזה שהוא "כאילו" לא מבין מה הבעיה (אני בטוחה שבתוך תוכו הוא מבין אבל נח לו יותר להכחיש את זה - להכחיש גם לעצמו) ואת כאילו הקנאית המגזימה. והוא הופך את זה לבעיה אישית שלך במקום שתצליחי להגדיר את זה כתפיסת נושא הצניעות באופן עקרוני.

הרבה פעמים שיחה מידרדרת להאשמות ואז כל אחד מתבצר בעמדתו, המטרה שלך זה קודם כל לגרום לו להבין שאת מנקודת מבטך רואה את הדברים בדרך מסוימת ואת מצפה שהוא יבין את זה גם אם לא מסכים עם זה, שיבין שמנקודת מבטך יש הגיון בדרך שאת רואה את הדברים גם אם הוא רואה את זה אחרת.

אני מציעה לך לעשות תרגיל שיעזור לך להגיע למטרה הזאת - לכתוב לו במקום לדבר איתו. לא בטוח שתראי לו בסוף את מה שכתבת! אבל הכתיבה תעזור לך למקד, תעזור לך גם לעשות בירור פנימי שלך עם עצמך מה בעצם הנקודות המדויקות שמציקות לך, בכתיבה את יכולה לכתוב הכל עד הסוף בלי שיפריעו לך באמצע ויסיטו את הדיון למקומות אחרים

אחרי שתסיימי תקראי שוב את מה שיצא לך, אולי תנפי, אולי תסנני חלק, אולי תנסחי מחדש בצורה שיהיה לו יותר קל לקבל ואז תראי לו. אולי בצורה כזאת - שהוא לא יכול להסיט את הדיון וצריך לשבת עם עצמו ולשמוע את הכל עד הסוף, אולי ככה הוא יוכל גם להיפתח להבין.

1. הוא לא שאל אותי אז אני לא יכולה לייעץ לו

2. זה היינו הך - אני מכוונת אותה לשיח זוגי, בשיחה זוגית כל אחד אמור לשמוע את השני ולנסות להבין את נקודת מבטו, לא תמיד מצליחים לבד, לפעמים צריך עזרה מקצועית, אני ניסיתי לתת לה עצה שתעזור לה לפתח שיחה בונה בתקווה שיעזור לה, יש הרבה דרכים וכל אחד צריך למצוא את מה שנכון לו.

אולי אני גם פסיכית אבל ממש חושבת כמוך

ברגע שבעלך מקודד הוא בעצם מבלה שמונה שעות עם עוד אישה במטרה יחד וזה מקרב . זה ברור

תחשבי בבית יחד הייתם שמונה שעות אורזים ארגזים וכו. אבל בלי הלחץ והמתח תיקח ותביא ומה להכניס. אלא רק כיף כזה

ברור שזה היה מקרב. סתם לעשות כל פעולה. אפילו רק שעה הייתם יושבים ומקפלים כביסה. אז כמה שעות ביום.

סליחה אני ממרידה אותך יותר. אבל אני מבינה אותך

לגבר הרבה פחות...

ויש מלא גברים שמנקים את הבית, מטפלים בילדים, לוקחים את הילד לרופא, הולכים לעבודה, הולכים ללימודים, הולכים להורים של האישה. והרשימה עוד אדירה. כי האישה חונקת!!!

מה אכפת לך תחת איזה כותרת זה. הוא יפסיק עם זה כי זה מפריע לך מאוד!!! ואם את רוצה לקרוא לזה חניקה שזה יהיה חניקה . העיקר שזה יפסק ואת תרגישי יותר בטוחה בעצמך.

ובסך הכללי בטוחה שהוא ירויח אישה פחות ממורמרת

הוא אמר להם את זה לגבי הנשים, אבל אני חושבת שזה נכון במידת מה הפוך:

שאם לאישה יש קשר טוב עם בעלה, והוא מספק אותה וטוב להם, אין פחד שהאישה תחפש משהו אחר.

אני יודעת שאפשר לחלוק עליו, ולא תמיד זה מגיע מהאישה ויש כאלה שמפתים וסוחפים אותה, אבל אני רואה את זה אצלנו בעבודה וזה פשוט נכון, הנשים הנשואות שטוב להם, לא מחפשות איך לחפש את הגברים, איך להדליק אותם, איך למשוך אתם את השיחה, ואלה שיש להם זוגיות שאינה במיטבה, כגון הגבר כל הזמן בחו"ל וכו' (אני מבינה את זה מתוך הסיפורים שלהם) או כאלה רווקות, הם רק מחפשות לטפס על כל מיני גברים, גם אם הם בני חמישים ונשואים.

זה יכול להיות בכל מני תחומים - התנהלות כלכלית, התנהלות עם הילדים, התנהלות עם המשפחה המורחבת תמיד יש פערים בין בני זוג מעצם העובדה שאנחנו שני בני אדם שונים שמנסים לחיות ביחד בשלום ובאהבה

אז יש כל מני אפשרויות איך להתמודד עם הפערים - לפעמים אפשר לעבוד על עצמי לקבל את השונות שלו ולפעמים אי אפשר להחליט שאני מקבלת אותו ככה וזהו, לפעמים יש דברים שאת לא יכולה להשלים איתם (וכן להפך - דברים אצלך שהוא לא יכול להשלים איתם) אז מנסים לפתור את הדברים ביניכם. לדבר על זה. לדבר שיחה ולא מריבה, לא להאשים אלא לבקש ממנו ללבן את זה איתו ביחד ולאט לאט למצוא את שביל הזהב שנכון לשניכם

לפעמים אחד הצדדים משנה את דעתו במשך הזמן ולפעמים גם אם לא משנה את דעתו מצליח לקבל ולכבד את הצורך של השני למרות שלא מרגיש את הצורך הזה בעצמו ולעמים קשה יותר להגיע להסכמה - זוהי עבודת הנישואין

פירטתי לך פה למעלה עוד קצת על זה - לדעתי את מגדירה את זה בצורה שמקטינה אותך - נשואים כבר לא כל כך טריים

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.