אני לא מסכימה עם אנשים שמציירים את הנישואין כעבודה קשה. 

זה כאילו לקחת את השפע שהקב"ה שולח ולהנמיך אותו. 

כאילו אנחנו כל כך רגילים לחיות בעולם מתמרמר שכשטוב לנו אנחנו מרגישים מיד צורך להתנצל. 

וזה לא נכון. ההפך צריך להודות על הטוב כי הוא מביא איתו עוד יותר טוב. בע"ה. 

ברור שלהיות נשואים כמה חודשים לא כמו להיות נשואים כמה שנים. 

אבל נישואין זה דבר נהדר ב"ה. וטוב! 

ואני חושבת שבתור רווקה, הידיעה הזו רק דחפה אותי לרצות להתחתן. 

דווקא כששמעתי מחברות קרובות שהתחתנו על הנישואין שלהן זה דחף אותי לרצות בזה יותר 

ולא להשאיר לי אופציה של להיות רווקה. 

וחתונה זה מדבק...   

אבל לא לחשוב את המחשבות שאני לא חשבתי אותם. 

אם נראה לך שאנשים מתחתנים רק כי זה מדבק זו מחשבה שלך. 

אני בנתיים לא מכירה כאלה. 

אבל אני כן מכירה אנשים שרצו להתחתן הרבה מאוד שנים. 

וחלק מהתהליך שהם היו צריכים לעבור זה ללוות הרבה מאוד חברות שלהן להתחתן 

ועדיין להמשיך לרצות להתחתן ולדעת שככל שאני אהיה שותפה אמיתית לשמחה שלהן 

גם אני בעצמי אזכה לזה. 

דבר נוסף, כתבת קצת עם אמוציות, 

אולי מה שכתבתי גרם לזה.

בכל מקרה יש אנשים מאחורי המסך,

אני בטוחה שלא היית מעיזה להתבט אליי ככה פנים אל פנים. 

או כי כתבת אליי באופן אישי. 

רק בגלל זה התחנת?
לא שאלת את עצמך איפה האידאל? מה השאיפות שלך ? למה את רוצה להיות נאהבת ?
אלא בגלל שזה מדבק?
אם כן ה' ישמור 

קשה לשמוע את החיוביות שנגזרת מהשאלות ששאלת.

אבל אני אשתדל להיות חיובית ולקרוא אותן בטון לא תוקפני   

רוצה לחדד לי למה הזהירות? עוזרת ולמי? 

למה עוזר להזהיר אנשים ולומר שנישואין זו עבודה קשה? 

|שואלת בשביל להבין| 

אני מסכימה עם זה שבנישואין יש מורכבות ויש גם הרבה עבודה. 

אבל זה לא חייב להיות קשה. כן! 

זה גם יכול לבוא בקלות. 

מכירה אנשים שיגידו, זו התמונה שלי, אני נשואה וטוב לי!

אני זוכרת שחברה שלי לפני כמה שנים אמרה לי אחרי שהתחתנה. 

"תמיד מציירים כאילו חתונה זו עבודה קשה וכו' 

ואני לא מרגישה ככה, אני מרגישה שדווקא ממש טוב לי, אני לא צריכה להתנצל נכון?" 

אז אם מישהי אומרת שככה היא מרגישה, מה העניין לבוא ולומר לה "לא נכון נישואין זו עבודה קשה". 

זה שיש כאלה שקשה להם לא אומר שלכולם קשה.

ואם יש אנשים שקשה להם זה גם ממש בסדר! מתמודדים!   

וזה לא נכון לומר שרק מעודדים לחתונה.

כל השיעורים של הדרכת כלות והדרכת חתנים מדברים על איך חיים יחד ביום שאחרי החתונה.

איך מתייחסים לאישה, לגבר, להבדלים בניהם וכו' 

נישואין כמו כל דבר בחיים זה אישי ומשתנה.

אני מכירה בנות שהתחתנו צעירות ועדיין היו מוכנות מאוד לנישואין. 

ונשים שהתחתנו מבוגרות וחוו קשיים בנישואין שלא תמיד הן היו מוכנות להן.  

וחלילה לך, אפילו באיזו נקוה מעבר למודעוּת, להתחיל לחפש שמא את "לא נורמלית"... כך הכי טוב. לא צריך "להתנצל" כמובן...

הרבה הרבה תלוי פשוט בבני אדם, במידות שלהם, בבחירה שלהם, גם ביראת שמיים שלהם - אם היא לא מנותקת ממידותיהם - בהתאמה הבסיסית וכו'.

מרגישה שאנשים יושבים עם צ'קליסט ומחכים לסמן וי בשורה "הפי התחתנה"?

שלכל בנאדם שהם מכירים יש להם קוביה והם לחוצים לסמן וי שהוא התחתן, ולא משנה אם היא רוצה, אם היא שמחה או אם היא התחתנה עם בעל מכה- העיקר שיש להם את הוי והם יכולים לנשום לרווחה?

כאילו בתודעה של אנשים- התחתנה אז הכל טוב, לא התחתנה אז הכל רע?

תגידי לי אם אני מתקרבת..

"כל התמונה" שלה כעת... שימשיך ככה.

ו"כל התמונה" נקבעת לפעמים ממש לפי מה שמסתכלים עליה.

ומה שכתבה ניצנים על "מדבק", זה כמובן כלל לא בכיוון שהבנת, כאילו "בלי שכל", רק כי השני עושה.

היא רצתה להדגיש שזה משהו טוב, ועל כן כשרואים את הטוב - לא "מומצא" ולא מלאכותי - זה מעורר רצון לכך. זה מעולה. 

ולא סותר שלכל אחד צריך להיות השכל מתי מתאים לו, וגם לא סותר למצות בצור הנכונה וטובה, את השלב ברווקות, כשנמצאים בו.

אני כתבתי על מה שהבחורה כתבה כאן, שמשום מה ראית לנכון "להסביר" לה, שכתבה מה שהיא חווה במציאות, שהעלם הוא אחרת...

ולא קשור למה שאנשים "ייתקלו".

גם כי התיאור הזה הוא כוללני מידי. וגם כי הוא "מייצר את עצמו".

כשאומרים לאנשים - קל וחומר דווקא כשמישהו מתאר משהו טוב  ויפה - שהם "ייתקלו במשהו אחר", זה חלק ממה שמייצר את זה.

אני יושבת באוטובוס, מאחורי שתי נשים.

א': התיק שלך מהמם, תתחדשי.

ב': אה, התיק? לא חדש. זה כבר מזמן. תודה.

א': איך את שומרת על החפצים שלך, וואו, איך את עושה את זה? זה נראה כמו חדש!

ב': טוב, בעצם זה לא כזה ישן. וגם כמעט לא השתמשתי בו.

(הפי)

א. זה כלל לא "ורוד מידי"..

ב. הרי כעת, ב"ה, היא אינה רווקה שכותבת מה היא מדמיינת שיהיה בנישואין - זה לגמרי לא "כמו סרט" שאינו אמיתי - אלא כותבת מה היא חשה. איזה יופי, ב"ה - אך כיף וחסד... כל הימים.

ובכלל אין השוואה, בין "גם כשאת רווקה יש המון אנשים שאוהבים אותך" - שזה גם חשוב - לנישואין. ענין אחר לגמרי.

ג. לא שייך "כביסות, נקיון, אחריות"... נשואה צעירה, כמה כביסות ונקיון כבר.. ואדרבה, מי שמסתכל בעין נכונה - זה ממש חלק מהחוויה, בית משלה. אשריהם.

במחילה, באמת אינני מבין מה הענין כשמישהו מתאר מציאות לגמרי רציונאלית, "להסביר" לו כאילו זה ורוד מידי... עובדה ש"ורוד" לה. זה אמיתי לגמרי, וגם ענין של הסתכלות וידיעה לקבל את הטוב בשמחה ותודה. אדרבה, אמור להיות למעלה מ"סרט"..

איזו תשובה היא זו?...

כן - באמת..

הרי כאן כתבה מישהי, מתוך מה שהיא חיה.

ואת מנסה "לשכנע" אותה, מתך הדמיון/מחשבה שלך, וסיפורים של חברות, שלא.. המציאות לא ככה.

במקום לשמוח שבחורה רואה כך את חייה - לנסות לצבוע ההיפך. אז הטעות אינה במציאות - אלא אצלך.

אם מישהו רוצה לומר, בכללי, שחשוב גם להתכונן לנישואין (כמובן - מי חושב אחרת.. בניגוד למה שכתבת ל"ניצנים", ב"ציבור שלנו", גם משדרים שחתונה זה חשוב, ולא "משום מה" אלא כי זה באמת כך, וגם מכינים לפני כן, הן הלכתית והן לשוני שבין איש לאשה), זה כמובן בסדר גמור.

אבל כשזה בא בתגובה למישה שמתארת מציאות "ורודה", ואת בעצם מסבירה לה שאינה מתארת נכון - זה כבר אחרת לגמרי..

[בכלל, הרבה תלוי ב"עין". זה לא רק שאם יתכוננו שיכולים להיות גם קשיים, אז ידעו להתמודד - אלא גם ההיפך: מי שתיגש מראש בצורה "פסימית" כמו שאת מנסה לתאר, אז עלולה למצוא את עצמה בדיוק במציאות שמראש "התכוננה" אליה.. זה גם מייצר את עצמו...]

ואכן, גם ההסתכלות על מטלות הבית, יכולה להיות - בוודאי בתחילת הנישואין - לא כ"עול", אלא כחלק ממציאות מאד משמחת של "בית משלהם".

היא הייתה פה בתור רווקה הרבה, וכמו כולם חווינו איתה את הרווקות שלה, עם כל כאביה.

מה יותר טבעי מזה שהיא תחזור ותשתף אותנו בשמחה ובטוב שלה, שנשמח איתה?! 

בעייני זה מתוק ומקסים ומרגש לדעת שהיא חשבה עליינו בחתונתה וממשיכה לקוות בשבילנו.

ו@את פניך אבקש- את מתוקה מדבש!

אז את זה היה צריך לכתוב מראש...

אפשר לגמרי להבין שסובייקטיבית, כואב לך, שאת שומעת "תיאור ורוד" ומקסים-כאילו - כשאת עדיין בחיפוש. ואת אומרת, "מקסימה שמאחל טוב, אבל זה כאב מאד"..

זה באמת נוגע ללב. ויש גישות לכאן ולכאן בענין זה, כמו שראינו גם פה.

יש הסוברים שאדרבה - שיכתבו דברים נחמדים, אחרי ששנים "ליווינו" את הבחורה בקשיים מאד גדולים.

יש האומרים ההיפך, כמו שאת אמרת. לגיטימי.

אבל לא כדאי לעשות את זה ע"י הסברה שזה "לא אמיתי", מה שהיא מתארת שמרגישה...  אלא פשוט כמו שכתבת כעת.

[ואגיד לך.. אל תכאבי מידי. אעפ"י כן. אף אחד מאיתנו לא יודע עד תום מה עבר הזולת עד שמצא. בסופו של דבר, גם את תמצאי מי שטוב לך - ואולי הטוב שאצלך, יתואר בצורה אחרת - ויהיה לא פחות טוב.... הצלחה רבה]

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.