האם הייתם מקיימים את הכל בדיוק כמו עכשיו?
האם הייתם מקיימים את הכל בדיוק כמו עכשיו?
בסה"כ תוצאה ישירה... (וזה לגמרי שונה)
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
בגדול, הבנתי שהרעיון הוא חוסר רלוונטיות של שאלות כמו 'האם אלוקים קיים' או 'האם הוא נתן לנו את התורה', כי ערך המסורת לוקח אותן בסיבוב והצורך להגן עליה הוא הסיבה החשובה לשמירת המצוות.
בהנחה והבנתי אותך נכון, אשמח אם תסביר לי איך ערך שמירה על מסורת יכול לבדו להצדיק חיים של סבל איום עבור אנשים מסוימים (בעלי נטייה חד-מינית, לדוגמה) או למנוע מאדם להציל רכוש שעולה באש בשבת.
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
במובנים מסויימים אני רואה את עצמי יותר קונסרבטיבי מאורתודקסי
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
תבדוק מה זה משנה פילוסופית בגוגל, אם זה מטריד אותך.
אל תוותרי לעצמך
אל תוותרי על עצמך
אני חושב ש@פסידונית התכוונה דווקא ל- פילוסופיה – ויקיפדיה
וזה פשוט נקטע לה באמצע.
גיל הוא לא תירוץ
יופי, לחשוב זה דבר מצוין. מאוד בריא למוח.
גיל הוא לא תירוץ
אולי אני שוגה בהגדרות אז אסביר את כוונתי:
תיאורתי - עקרון או מקרה אפשרי שלאו דווקא קרה במציאות אבל עלול להתרחש. למשל: חולדה שגררה חמץ מחדר לחדר או לולב של עיר הנידחת.
היפותטי - עקרון או מקרה דמיוני שלא קרה וככל הנראה לא יקרה אבל נועד להמחיש דילמה או רעיון. למשל: גט שנזרק באוויר ונשרף או בהמה טהורה שילדה בהמה טמאה.
עם אלו קצת קשה לי, בייחוד כשמדברים על שאלה רגשית (מניין לי איך הייתי מרגיש במציאות שאני לא מכיר?)
שאלות רבי ירמיה, למשל, הן על הגבול (סטיגידיש ).
שמה שעושים בלימוד תורה זה נכון תיאורתי
אבל שאלות מהסוג הזה משנות את כל כללי המשחק. הכל.
בשאלות של לולב בעיר נידחת יש לך כללים ולפיהם אתה צריך להבין מה הדין.
פה
משנים את הכללים
אין נורמה. אני אקסיומות והנחות יסוד.
יש הבדל גדול בין דרך חיים שלא מעמידה את השכר מול העיניים כמטרה לבין עקירה שלו מתשתית העולם בכלל.
עולם ללא מושג הגמול היה נראה לגמרי אחרת. משתנה מהיסוד. אין לי מושג איך לדמיין אותו.
למיטב הבנתי התיאולוגית, מושג הגמול קשור בקשר הדוק עם מושג הבחירה. בעולם ללא גמול, שכנראה היה גם ללא בחירה, הייתי מקיים בדיוק מה שהאינסטינקטים שלי היו מובילים אותי לקיים, עד כדי כך שאני בספק אם ניתן לציין שם איזה "אני" שיוכל לענות לשאלה שלך.
זה לא המגרש היחיד של התופעה הזאת: כשאתה לוקח מרכיב מתוך מערכת, היא עשויה להשתנות באופן דרסטי מהצפוי.
מעכשיו תוכלו להצטרף לתנועת הכותרות האסוציאטיביות!
דוגמה להמחשה מהכוכבית:
תודה רבה!
……בשמחה!
……..….*ובששון
………………לכל ילד בלון
מצד שני, ממה ששמעתי על העבר, נשמע שפעם אנשים הרבה יותר קיימו מתוך מחשבה על גמול- כך שאם לא היה את העניין הזה של שכר ועונש אף פעם, כל העולם כנראה היה נראה מאוד שונה היום...
אבל גם מעבר לזה, אני חושב ששכר ועונש או רצון ה' הם רק המסגרת. צריך לבחור במצוות כי הן טובות ומשפרות אותנו בפני עצמן. וזה לא רק לגבי המצוות המוסריות באופן מובהק אלא לגבי כל המצוות.
פשוט בלעדי המסגרת לא היה לנו כ"כ כח לקיים את כל המצוות כי התועלת לא נראית לנו חשובה כ"כ לעומת ההפסד. כמו שלפעמים צריך להכריח ילד ללכת לבי"ס.
ולמה התועלת לא נראית לנו חשובה כ"כ? הרי לדוג' רוב עשרת הדברות וכן שבע מצוות בני נח הן הגיוניות על כל האנושות כמעט, וגם כשהם נופלים בהם זה מגיע מתאווה ולא מאי הסכמה עם אמיתותן, אז במה שונות שאר תריג המצוות?
ההבדל הוא ששאר המצוות הן בדקויות. להיזהר מאשת איש הרבה יותר קל ומרגיש לנו נכון מאשר לשמור את העיניים. למרות שיש בין שני האיסורים הרבה דמיון.
אבל הקב"ה דורש מעמ"י יותר. להיות מוסרי וטוב גם בדקויות הקטנות. כמו גינוני מלכות דקדקניים של בני מלכים. וזו בעצם המטרה של הרבה מצוות "קטנות" שנראות לנו לא מהותיות. ואנחנו לא כ"כ רוצים את זה. מעדיפים להיות פשוטים (וחטאי בנ"י בתנך הם תמיד ברצונם להיות כגויים. לא גרועים יותר). וכאן הטעות שלנו. אנחנו צריכים להרגיש שזה האחריות והתפקיד שלנו כי עלינו מוטל להיות ברמה גבוהה כדי להביא את כל העולם למקום הנכון. כמו אח בכור.
לכן לדוגמא:
איסור בשר וחלב- חינוך נגד מידת התאווה ומידת האכזריות (לאכול יחד אותו ואת התוצר שלו. בדומה למשפט "אם אתה אוכל חזיר לפחות אל תלקק את האצבעות אח"כ"). למרות שזה רק בדקות שלהן.
כלאיים- ערבוב של מינים ויצירת דבר חדש מסמל "חוסר השלמה" עם בריאתו של הבורא, נסיון לעקוף אותה (בניגוד לתיקון העולם שאותו הבורא רוצה דווקא, לאחר שהתקלקל בחטא אדם הראשון. כמו יצירת מחרשה פעם או קומביין בזמננו).
לא תתורו- האיסור להסתכל ע"מ ליהנות. לא רק כדי לא ליפול למעשה אסור או כדי לשמור אמונים אלא גם כדי לא להפוך אותנו לאנשים שהחיצוניות עיקר אצלם. בניגוד לאשתו של האדם ששם זה הנאה מהחיצוניות של אשה שיש לו גם קשר נפשי איתה.
פדיון פטר חמור- להזכיר ולהחדיר בנו את העניין של יציאת מצרים על כל משמעויותיו- אנחנו עם מיוחד עם קשר מיוחד לה'. והחדרת מסרים היא לא רק דרך שכל אלא גם דרך מעשה. ופעם כשהיו משתמשים בבע"ח כמו במכוניות היום זה היה מעשה מאוד מעורר וחודר.
וכן, הערך של חיים של בע"ח נדחה מפני הערך של החדרת אמונה. לא פחות מאשר זה שהוא נדחה כי האדם רוצה לאכול בע"ח.
כל הדברים האלה ועוד הם "לפנים משורת הדין" אבל הקב"ה חייב אותנו בהם. וגם נתן לנו כוחות לקיים אותם. ומי שקשה לו יחשוב על שכר ועונש וכו' אבל ודאי שזו לא המטרה.
אך ודאי לי שהייתי מתחרט על הרבה דברים שהייתי עושה למפרע...
התורה זה פשוט יופי!