הרי גלי קול מבחינה פיזיקאלית עולים כלפי מעלה.

כלומר לכיוון החלל החיצון.

איפה נמצאות הנשמות בוודאי לא על כדור הארץ אז בטח בחלל החיצון, כלומר אולי יש כוכב כזה של נשמות, זה נשמע הגיוני.

ולדון בכוכבים וגלי קול.

יש משהו מעבר בכל הדבר הזה שנקרא 'יום הזיכרון'?

קודם ראה כאן: בוא נשאל אחרת - צעירים מעל עשרים

ואחר כך, בנוסף, חוקות הגויים ומעשיהם זה בעיקרו בדבר שאין בו טעם וחשוד כעניין של עבודה זרה.

להלן ציטוט מקיף:

"האיסור הוא ללמוד מהגויים מנהגים שאין בהם תועלת, וכל סיבת קיומם מפני שהם מנהגים שנעשו לחוק של דת זרה או לשם פריצות ויוהרה (מהרי”ק פח; ב”י ורמ”א קעח, א).

גם מנהג גויים שאינו קשור לדת זרה או לפריצות, כל המחקה אותו מפני שהוא רוצה להידמות לגויים, עובר באיסור (ראו בהערה).[2]

אבל אם היה טעם למנהג הגויים מותר לעשותו, הואיל ואין עושים אותו מפני שהוא חוק גויים אלא מפני התועלת ההגיונית שעשויה לבוא ממנו.

... וכן מותר לעשות כל דבר שאנשים שעסקו ברפואה היו רגילים לעשות לשם רפואה, אף שהם נראים כמנהגים סגוליים שאין להם טעם, מכיוון שבפועל הם מועילים לדעת המרפאים (שבת סז, א; להלן כט, א).

כמו כן התירו לשרוף את כלי תשמישו של המלך שמת, אף שנהגו בכך הגויים, מפני שיש למנהג זה טעם – לבטא כבוד למלך שמת, שאין עוד אדם שראוי להשתמש בכליו (ע”ז יא, א).
 

כיוצא בזה התיר הריב”ש (קנח) לאבלים לצאת מביתם וללכת לבית הקברות בכל יום כמנהג הישמעאלים, הואיל ויש למנהג זה טעם, שעושים אותו לכבוד המת."

האם תלמידי רבי עקיבא גם כן לא מסתפרים ולא מתגלחים בספירת העומר? מעניין אם גם הם מונעים עצמם ממוזיקה שם בגן עדן.

עוד מעניין האם לנשמת הנפטר אכפת אם ישבת על כסא נמוך או לא בזמן השבעה. ובכלל מרתק לדעת האם נשמות הנפטרים מראים תמונות של קרוביהם החיים למי שבא לבקר אותם בפמליה של מעלה.

השאלה שלך היא הבל חרדי. פשוט תדמיין שכתוב בשו"ע שצריך לעמוד בצפירה, לכוון על הכרת הטוב למי שמסר נפשו בעבורך, ולשאול איך אתה הופך את עצמך למישהו שיפיץ אור וטוב בעולם כך שתצדיק את המוות של אחרים עבורך.

בסוף הצפירה תוסיף פרק תהילים לעילוי נשמתם, ואולי גם קטע לימוד וקדיש אם יש מניין.

באופן הזה תהיה כאותה האמא שבאה לבכות ולהתייחד עם בנה בדממה, ומוסיפה תפילת יזכור ואמירת השכבה בעבור נשמתו.

בדיוק בגלל שאני מכבד את זכרם אני חושב שחלק מהאלמנטים בטקסים הם זילותא לנפטרים.

אתה נשמע לי איש יודע ספר - איך אתה מסוגל להקביל בין שולחן ערוך למנהג לעמוד בצפירה?

פלא הוא בעיני

מונע חילול השם.

בצפירה אני עוצר.

ואני חושב שחובה לציין את היום הזה.

רק מעלה נקודה, שביחד עם הדברים המועילים שנתקנו ליום הזה נתקנו עוד המון דברים תמוהים.

גם מי שמוקיר את זכרם לא צריך ללכת אחרי כל גחמה ולהאמין בה.

אם מחר מישו יחליט שבצפירה צריך להניף בננה מקולפת - כולנו נעשה את זה?

את אפילו לא שמה לב לדוגמטיות ולהיעדר ההיגיון בקביעות ההבליות שלך. ירית חץ ואת מנסה באופן כושל לצייר סביבו מטרה. אפילו בחברה שלך לא מתנהגים כמו שאת מנסה להציג.

דווקא השתיקה בעמידה היא המכבדת? היא הביטוי לכך שאנו מכבדים את זכרם?

לא מבינה.

כלפי החרדים והמגזר החרדי - לא בטוח שנובעת דווקא מכך ש"אנחנו" יורקים בזכרם של הנופלים.

יש שנאה גדולה, ורואים זאת כאן. רק תגיד משהו ויטרפו אותך חיים.

בגלל שאנו לא חושבים שצפירה מטחי כבוד וכו' זה הדבר שמכבד את זכרם (ומבינים היטב,

למרות בורותנו, טמטומנו וכו' וכו', שזה מה שמאחד את כל העם עכשיו - זה אומר שאנו

יורקים על זכרם של הנופלים?

איך אפשר לאמר דבר כזה, אריק?

באמת, עם "אוהבים" ואחים כאלה, מי צריך שונאים.....

ותאמיני לי שאת מעדיפה אוהבים כמונו מאשר שונאים אמיתיים. "נאמנים פצעי אוהב".

האם בכלל שאנחנו אוהבים את מדינת ישראל ומקבלים דברים שיש בהם תועלת גם אם הם באו לא מתוך ספר הלכה רשמי אז אנחנו "מרוממים את המדינה מעל חזל" כדברייך? האם לא יהיה ראוי שתבחני גם את עצמך במקביל לבכיות על התגובות שלנו?

ורוצה לתקן: לא. לא מרגישה בוז. וגם  לא  זלזול. ובטח שלא שנאה. 

אבל נכון שכך זה נראה. ואולי יש בזה כן התנשאות מסויימת: אנחנו הכי טובים....

טוב שהערת. כאמור, כל כך קשה לראות  את נגעי עצמי.....

תודה!

וחג שמח לך ולכולם. באמת.

בין התגובה שלה לבין הדיון כאן ולמה שאמר אריק?

חכמים ושנונים גם. למה אתה מתכוון ב"אמונה קלושה" ו"דברים אנושיים"? אנא הסבר

יותר.  תודה!

לא מתיימר להיות ירא שמיים

ולכן לא מייצג משום כיוון את ה'

ראשית, פספסת כנראה את מה שציטטתי כאן אין חובה להיות שטחיים - צעירים מעל עשרים

שנית, ובהמשך לציטוט שעכשיו קראת, אלה דברים שיש להם טעם מעצם זה שכך מקובל לבטא כבוד לנופלים, אך הם גם בעלי טעם מצד עצמם בדרך כלל.

זרי פרחים - זה המרבילה לאבן שאנחנו מניחים. במקום שהמדינה תביא אבן ענקית כדי להראות שכל חלל מקבל זיכרון, אז מביאים זר פרחים. היופי שבו וההוד שלו מביאים נחמה למשפחה, ויש בהם גם כדי לסמל תקווה.

מטח כבוד - חיפוש בגוגל העלה שכנראה זה קשור לפרקטיקה שהייתה נהוגה בעבר הלא-רחוק שלאחר הפסקת אש בין קרבות שבה אספו את החללים והפצועים אז היו יורים 3 פעמים כדי להצהיר שאספו את כולם (ושאפשר להמשיך להילחם).

כלומר מטח הכבוד מסמל שלאהשארנו אף אחד מאחור בשדה הקרב. דאגנו לכולם. 
 

שלישית, מנהגי אבלות בכלל הם דבר שמיעוטם נלמד מאיוב ורובם המוחלט מגיע מהחלטות שהתקבלו בקהילות השונות - קרי, אלה מנהגים חברתיים. מנהגי אבילות ספירת העומר אינם בכלל "כעין דאורייתא תקון" אלא הם תקנות חברתיות ממש כפשוטו. אלה דרכים לזכור ולהזכיר את ענייני הפער בין לימוד תורה לבין העובדה שלא ידעו לנהוג כבוד זה בזה, כידוע.

קיום מנהגי ימי הזיכרון אינם שונים, ויותר מזה הם שווים ממש, למנהגי אבילות ספירת העומר. אנחנו קוראים לזה "הלכה" רק כי רבותינו כתבו את זה בספרים, אבל מצד האמת זה לא "תורה" במובן הרגיל. זה רוח התורה, זה "דרכיה דרכי נועם", וזה בעיקר היה הדרך להפיץ נוהגים לאורך הדורות.

איך אפשר לא להשוות את העמידה בצפירה (ואת הכוונה שיש לשים בה) למנהגי אבילות שיש בשו"ע? אם קדושה הלכתית אתה מחפש, אזי גם מנהגי הספירה אינם עונים על ההגדרה - ואם קדושת המשמעות אתה מחפש אזי מה בין אבילות זו לאבילות זו?! 

אוהבת ציפורים. אבל אתה משווה בין הלכה וחז"ל, למשהו שהמדינה קבעה

על דעת עצמה, כי כך נראה לה צריך לכבד?

ולגבי אריק, אני עומדת, בני ביתי עומדים וכן חרדים אחרים. כדי לכבד.

ואומרים תהילים (גם כששומעים על חייל שנהרג אנו אומרים תהילים

לע"נ, וגם להבדיל, תהילים לרפואת מי שנפצע) - וכואב לנו, אולי

לא כמו לך, לכם,  אבל כואב. ומאוד מייחלים לתחיית המתים שהם יקומו

וישובו אלינו, אל משפחותיהם...

(אבל בצפירה ליום העצמאות, אם תהיה כזו השנה, איננו עומדים...

זה בסדר? מותר לשבת? מותר עדיין לא לשמוע שירים כי זו ספירת

העומר, או שצריך לדלג יום אחד לטובת יום העצמאות?

אשמח להבהרות.

אם יש לך קשיים בהבנה, תבקשי עזרה מהסובבים אותך. כל ההבלים כבר קיבלו מענה.

"השקפה" היא בסך הכל משקפיים, שאפילו לא כל הרבנים החרדים חולקים ביניהם. אפילו על הרב שטיינמן זצ"ל אמרו שהוא "פשרן". אז על איזו השקופע את מדברת? אנחנו מחפשים אמת, לא הכתבה חברתית.

מאיפה ינקת את השנאה התהומית הזו?

אני ממש חייב לדעת

וגם תורנית להחריד. יישר כויח. באמת.

בית הלל ובית שמאי לא הסכימו על הרבה דברים, אבל הם הביאו ראיות לדבריהם.

בדיון בינינו, כרגע, את לא מביאה נימוקים תורניים בכלל. אני הבאתי ציטוטים שבעקבותם יכולתי להביא סברות כלליות.

לא מצאתי דבר דומה אצלך בשיחה כאן. ואני הרבה יותר מאשמח שזה ישתנה.

כמוך0ינ הכל איני מעורה בגמרא) זה אומר שהההשקפה שלי אינה נכונה, או נכון יותר -  איני יודעת איך להביא

לה סימוכין מהגמרא?  ונניח שאביא - האם זה יגרום לך לחשוב אחרת קצת?

אגב, אומרים:  ז ו   שנינות יפה. 

זה לא אומר שהעמדה שלך שגויה, זה אומר שאין לך מושג למה את מחזיקה בה חוץ מלסמוך על הרבנים שלך בנושא.

זה כשלעצמו אינו בהכרח דבר רע, וגם אני לא בכל דבר מבין ויודע אלא פשוט סומך על הרבנים (כ להקף הכל זה דבר קשה וארוך) - אלא שאם איני יכול להביא שום נימוקים אזי אין לי שום הצדקה להשתתף בדיון. אף אחד לא צריך לשמוע ממני שאני סומך על הרבנים שלי בנושא פלוני. לא לשם זה התכנסנו כאן.

האם הכוונה שלך ב"השקפה" לשיעורי השקפה (או השקופע) הם שיעורים הניתנים לחרדים ליטאיים בשנה האחרונה בישיבות קטנות שכותרתן "למה לא להיות מזרוחניק"

או "למה לא להיות חבדניק/ברסלבר/קרליבך וכו'"?

כי אם כן אז הגיוני שלמושא השיעורים הללו בישיבות הקטנות תהיה בעיה בהשקופע, הרי הם מכוונים כנגדם.

שומעת שניתנים שיעורים כאלה; התכוונתי להשוואה בין סמלים חילונים

למסורת. נשמע לי תמוה. מאוד.

הצפירה אינה בשבילם, הם לא צריכים אותנו. הצפירה זו הדרך היחידה שבה עם שלם, על כל חלקיו (חוץ מכמה אגואיסטים חרדים), עוצר ומתחבר למהלך של כולנו, שהנופלים הם שיא שלו. עם שלם, ציבו"ר - שכולל צדיקים, בינוניים ו(חסד לאברהם כותב שאין בארץ ישראל רשעים) כאלו שפחות מחוברים לרוחניות.

הנופלים ממשיכים מישיבה של מעלה, את אותו מהלך. ושוב, אותם שנמצאים במחיצה של ר' עקיבא וחבריו, לא צריכים אותנו. לא צריכים את המשניות שלנו, לא את הקדיש שלנו, לא את הצדקה שלנו ולא את הנרות שאנחנו מדליקים (אגב, אפרפו דברים שאין להם סיבה, לנר אין שום מקור אמיתי, אתה מדליק ביארצייט?). כל הערך של להגיד קדיש עליהם, של ללמוד משניות לעילוי נשמתם וכו' - זה אם ע"י זה אנחנו מתחברים לעילוי אחרי עילוי שלהם וממשיכים את דרכם.

כמובן, אנשים שיותר מתוקנים ברוחם, יתחברו לנופלים בדרכים המקובלות בישראל מדורות. אבל כיוון שהמהות כאן היא כללית, כלל ישראלית, אם היותר מתוקנים ברוחם לא מקולקלים בנפשם - הם מבינים שהכרחי להתחבר למוסרי הנפש על כלל ישראל (שזו מדריגה ראשונה ברוח הקודש כדברי הרמב"ם במורה), גם במדריגה הנפשית הפשוטה, שכל הציבו"ר מסוגל להשתייך אליה ועוצרים לשני רגעים, כשעם שלם עוצר.

מעניין.. אף פעם לא הבנתי את זה ככה.

אם תוכל להסביר יותר, אשמח.

ב. גם כבשים אני אוהבת. באמת.

אנחנו עומדים בחוץ כדי לכבד. היכן כתוב שצריך צפירה ועמידת דום ומטחי יריות והצדעות

לע"נ הנפטרים? זה עבורנו, כפי שכתבת. וגם זה מנהג גויים. לא?

צריך להיות מתוקנים בנפשנו כדי לאמר פרק תהילים? ללמוד משניות

עבורם?

סליחה ומחילה - אחרי ה120 שנה של הוריך (שיחיו לשנים רבות וטובות!) -

לא תאמר קדיש עבורם? לא תדליק נר נשמה עבורם? לא תיתן צדקה

עבורם?

מה זאת אומרת עילוי אחר עילוי  - שלהם או שלנו?

בודאי שמשניות וכל מצווה מעלה א ו ת ם  שם. הרי הם כבר

לא יכולים לעשות דבר. אנחנו, הרגליים שלהם, הידיים שלהם -

כל הכלים שאין להם ואנו עוזרים להם להתעלות שם.

העולם הרוחני - הרי אין לו סוף. שמעתי שגם עבור משה רבינו

טוב וצריך להגיד משניות או תהילים ביום השנה שלו...

משה רבינו!

אגב, אני למשל ועוד כמוני, אומרים כל יום כמה פרקי תהילים

לשמירה על עם ישראל.  נותנים צדקה. גם כשאין זמן,

גם כשלא נוח, גם כשמאוד עייפים...

למה אתה מכנה מגזר שלם, אגואיסטי?

לא יודע מה 'שמעת'.

מדליקים אצלך במשפחה נר ביארצאייט? מניח שכן. יש לך איזשהו מקור לזה? לא, ככה עושים, לא כל דבר צריך מקור.

עיקר הדגש בדברי הוא שהשאלה איך יוצאים מתודעה של כל מיני פרטים, שעושים משהו, לתודעה של עם, על כל חלקיו. על חלקיו המתוקנים יותר וחלקיו המתוקנים פחות. איך משנים תודעה מאנשים שדואגים רק להם, לאנ"ש שלהם, או אפילו להרבה מאוד יהודים כפרטים - לתודעה של עם, של כלל.

החיבור של עם שלם, מגיע רק ברגע הדומיה הזה.

יש לה ערך. במיוחד עבור אותם יהודים שאינם יודעים אחרת.

לא. לא מדליקים אצלנו כי ככה עושים. כי ברור לנו שזה טוב לנשמה. מיטיב איתה.

לא יודעת איך ואצל מי, בדקת.

אחת לשנה, יום עצמאות אחת לשנה, מלחמות......?

בזה שאנו מקיימים מצוות ומשתדלים לעשות את רצונו של בורא העולם -

אנחנו עוזרים לתודעה של הכלל; הרי דברים מקרינים. וכל ישראל

ערבים זה לזה לא רק אחת לשנה וקולות משתתפים של המראיינים

בטלוויזיה.....

לכמה מלחמות אנו, רחמנא ליצלן, זקוקים, כדי להתאחד סביב המטרה החשובה ביותר - לחיות בארץ

הזו כיהודים באמת?

להדליק נר, זה מעשה יהודי שמועיל ויודעים שעוזר

לעמוד בצפירה זה משהו שהמדינה החליטה וברור לכולם שזה לא מועיל לנופלים, זה בעיקר בשבילנו כדי לזכור

הדומיה מול השכול, היא 'מעשה יהודי' עם שורשים הרבה יותר עמוקים, החל מ"וידום אהרון", דרך איוב ורעיו שדוממים ועד הלכות אבלות, כפי שאומרים חז"ל: "אבל אין לו פה".

(אגב, לא אכפת לי, אם יש לך דרך לרכז את כל עם ישראל סביב רגע אחד שבו כולם יעצרו את כל עיסוקיהם וידליקו נר, זה ישיג את אותו אפקט).

אני כן שמחה על האחדות בעניין, רק חבל שזה לא סביב משהו עם יותר משמעות.

אפשר להבין מה טענתך?

כאיש אחד?

זה ככל שאני יודעת קשור לזה. בלי נדר, אברר.

נזכרתי עכשיו שבזמנו קראתי על מדען (?) בשם זכריה או שם מעין

זה, כשהוא היה כמעט לפני המוות, הוא תיאר את עצמו כנר

דולק שמהבהב..

לא מביאה זו כמקור, אבל מעניין. לא?

עכשיו להבהיר - אני לא נגד להדליק נר. אני נגד הפרישה מכלל ישראל.

סליחה. אין לי כוח לדיונים ארוכים.

לי יש כוח דווקא לדיונים ארוכים. במיוחד כשהם בפורום....

כל שאינו משתתף בצרת הציבור, לא רואה בנחמתם.

הפורש מן הציבור אין לו חלק לעולם הבא.

הריצה להגיד תהילים בזמן הצפירה (ולא לאחריו) היא גם ריצת רגליים להרע וגם טיפשות.

- ריצת רגליים להרע כי בפועל זה מעקר ומוחק את התפקיד של הצפירה והעמידה, שהם להכיר טובה למי שמסר נפש עבורך ולבטא השתתפות נקיה עם הציבור.

- טיפשות כי חוקות הגויים הם גדר הלכתי מפורש, וכאן זה לא חוקות הגויים. בכל פעם מחדש המשתמשים החרדים כאן מוכיחים שאין להם ידע בסיסי בתורה ושהדעות שלהם הם דוגמטיות וכיתתיות בלבד. ראו הדיון ההלכתי כאן: אין חובה להיות שטחיים - צעירים מעל עשרים

אצלנו לא מדליקים נר ביארצייט

תודה לאל, ועל כך אומרים הערב ומחר הלל בבתי הכנסת, שיש לנו מדינה יהודית משלנו.  

אלמלא התנועה הציונית, לא היתה לנו היום מדינה.  

התקבצנו כאן אחרי אלפי שנות גלות.

לא היתה מסורת יהודית מוכרת של ניהול מדינה עצמאית, גם לא בתקופת המשנה והגמרא שמאז יש לנו ספרות תורנית עצומה - ועם ישראל במדינתו הריבונית יצר לעצמו מסורות של ימי הזיכרון לחללי צה"ל, ובין היתר משמיעים צפירה בערב לפתיחת יום הזיכרון וצפירה נוספת בשעה שבה מתחילים טקסי הזיכרון בבתי הקברות בכל הארץ.  

באיזה אומה ועם ומדינה מלבד ישראל יש כאלו טקסים סביב יום הזיכרון הממלכתי לנופלים במלחמות אותה מדינה? 

למה כל דבר ממלכתי וציבורי שלא מוזכר בגמרא, ישר להדביק לו את הכינוי "מנהגי הגויים" ולצאת חוצץ כנגדו?

כי זה לא עוזר לנופלים במאומה. אם כל אחד בזמן הצפירה היה אומר פרק תהילים

או פרק משנה, היה עוזר לכם באמת. אולי הם מצטערים שאיננו עושים זאת?

אבל, כאמור, ליהודים שלא יודעים - זה בהחלט חשוב.

נכון שאנו שונים מכל עם ואומה בגלל הערבות ההדדית שיש לנו. הכאב שלנו

על כל יהוהי ו יהודי שנופל, אבל הערבות הזו לא צריכה להסתמך ולהתבטא

רק בכך. אוי ואבוי אם זה כך.

נראלי לא ישפטו אותנו על זה. אולי על הברכה לבטלה בהלל..

והשני לא כל כך

או שאם אין רב שעומד לידכם אז המכשיר ננעל לגמרי?
 

יום העצמאות הוא הוא פורים שני! של כלל ישראל! השם של זה לא מעניין אלא העיקרון של זה! באמת.. תסובבו לפחות פעם אחת את גלגלי השיניים שרבש"ע שם לכם בראש

אתה טעון

אפס טיעונים, אפס חשיבה.
 

מאה אחוז קביעות דוגמטיות חסרות בסיס. לא תורה ולא דומה לתורה. עליבות.

יש מקור ביהדות לעמידה בשביל נופלים?

באמת יש צורך שאוכיח?

אני לא רוצה להוכיח דבר שהוא ברור לך ולכולם

אם הוא היה ברור, היית מכירה מקור בספרי הפסיקה הסטנדרטיים.

יש לך טענה שהיא פשוט בעייתית 

הוא לצום.

דברים אחרים דורשים מקור (אגב, בויקיפדיה בנושא הם מפנים למקורות שממש לא נאמר בהם מה שהם טוענים)

שהמקור להדלקת נר הוא שבעבר היו תורמים לעילוי נשמה נר כדי להאיר את בית הכנסת (לפני שהיה חשמל),

אם אכן זה המקור אז המקבילה בימינו צריכה להיות אולי תרומה לחשבון החשמל של בית הכנסת.

יש בתי כנסת שעד היום לפני החזן יש מגש לנרות. לפעמים שמים שם נרות של הציבור וגם ראיתי יהודים שיום יום מגיעים ומדליקים נר/נרות שם. לפני החשמל היה צריך.

אגב, החב"דניקים ביארצייט מדליקים כמה נרות צמוד לעמוד של החזן. ההסבר הפשוט הוא שלפני המצאת החשמל, כשבעל הייארצייט ניגש לעמוד - היה צריך להדליק נרות.

שלא ברור שהגיע בכלל ממקור יהודי אותו את שוללת ומציגה אותו כאפשרות עדיפה על מנהג מוכר בימינו אחר שגם לא הגיע ממקור יהודי.

מכיוון ששניהם לא באים ממקור יהודי, למה אחד טוב והשני לא?

פרק תהילים נגיד.

נר זה בסדר, אז למה לא אזעקה?

מה ההבדל?

נר גם נמצא בדתות אחרות ולא עולה לי מקור יהודי שהוא נובע ממנו.

https://hollywoodforever.com/resources/lighting-a-candle-a-global-ritual-of-remembrance-memorial/

רוצה לומר תהילים?

יש עוד 23 שעות ו57 דקות ביממה בשביל זה.

ממש לא מנסה לטעון שכולם חוטאים, אלא הפוך, שמישהו יסביר למה משהו אחד אסור כאשר מהותית זה כמו משהו אחר שמוסכם שהוא בסדר.

וזה סתם מנהג או משהו כמו הצפירה, אז אחשוב אם להחזיק בכך. 

חושבת שזה דווקא מחזק את הדלקת הנר לע"נ הנפטר. לא? הרי בכל המאמר

הזה, או לפחות ברובו, הנר המסוים הזה מתקשר לנפטרים. לנשמה. למעבר

בין העולם הזה לבא. לא?

למה שלא נסתכל על זה הפוך?  זהו סמל וקשר לפטירה, לעזיבת

העולם הזה ומעבר לזה שאליו הוא מגיע. 

וזה קשור לכל האנושות כולה, שסוף כל אחד ואחד בה

לעזוב את העולם הזה במסע לעולם הנצחי.

אז:

או שזה הגיע מאיתנו לכולם

או שאדם, תהא דתו אשר תהא, מרגיש או יודע אינטואיטיבית שנר כזה

מתקשר וקשור לנשמה, לפטירה, למסעה שאחרי המוות.

לא כך?

אתה קצת נסוג.... זה ערך יהודי-אנושי.  יש סתירה?

אין מקור לזה ולזה

כך גם עמידה בצפירה שבה זוכרים את מי שמסרו את הנפש בעד העם, בעד התורה ובעד הארץ. זה סיפור בשבחם באופן קולקטיבי. וזה גם מפתח באדם הכרת טובה ולא כפיות טובה. וגם זה השתתפות בצער הציבור והמשפחות השכולות, שאמרו חזל שמי שלא משתתף בצרת הציבור גם לא יזכה לראות בנחמת הציבור.
 

ובעניין הקישקוש על חוקות הגויים, ראי גם את גם כאן אין חובה להיות שטחיים - צעירים מעל עשרים

פשוט לא התחברתי למה שעשו מהעניין ומהמקום שתפס לעומת דברים אחרים לא פחות חשובים.

ואם חסר לך תהילים, יזכור, אל מלא רחמים, אני מאמין או קדיש, אז תוסיפי בעצמך מה שאת יכולה.
 

איך בדיוק את חושבת נראים טקסי יום הזיכרון בציבור שלנו?! או שאת כל כך הזויה ומנותקת?

אני לא חרדית..

מהמערכה החשובה הזו? הוא עוד יחשוב שנכנעת ואת פוחדת.

אגב, אני כן חרדית. לא מקורית, אבל עם השקפה חרדית.

רוצים שאצא מהפורום? רק תגידו.

מה את שואלת? זה פורום פתוח למי שרוצה, יש כאן גם חילונים

זה פורום של דת"ל. חשבתי למצוא פה אנשים עם פתיחות מחשבתית, עם רצון לחפש ולחקור דברים חדשים.

אנשים עם חירות שלא מעמידים כיתת יורים מול מי שלא חושב כמוהם.

מסתבר שרק מול החילונים זה עובד לכם.

ואני החרדי המצומצם, עדיין מאמין שאפשר ללמוד ממכם דברים.

באמת אני עדיין מאמין ורוצה ללמוד ממכם, אבל תראו איפה אתם נמצאים!!! 

לא כולם כאלה

זו היתה שגיאה בכלל וחוסר טקט ובאמת לא יפה לדבר על צפירה

וכו', כאן. בבית של המגזר הזה. אם תעייני בשרשורים אחרים,

תראי כמה לעג, בוז ו...כן. צר לי להגיד וגם כואב - כפי המגזר

החרדי;

זו אשמתי. זה הבית שלכם, וזה חוסר טקט וחוסר רגישות

מצידי לזהם אותו. מבחינה זו, נקדימון לגמרי צודק.

רק שההשוואה שלך נקדימון למסורת היהודית , קצת.....תמוהה.

הרי אמרתי, שיום הזכרון וכל הכרוך בכך, חשובים מאין כמוהם לכל העם -

בפרט ליהודים שאינם מעורים כל כך עם הדינים היהודים.

היה צריך אולי גם משהו רוחני ביום הזה. הרב הראשי הצבאי

(זה היה הוא, נכון?) אמר פרק תהילים וזה חשוב.

ומה זה משנה אם דוממים בשעת הצפירה או לוחשים

תפילה מעומק הלב, תהילים...לא מבינה.

מהיכן הקביעה הזו שהדממה כאן משמעותית לאין

ערוך?  גם גויים עומדים בפרלמנטים שלהם בעת

אסון או אבל ודוממים. אז מה?

פתאום אתה מביא סימוכין מאהרן הכהן?

בנוסף, אמירת תהילים נעשתה קצת כמו ציפצוף הזרזיר ומהדברים שאדם עושה פשוט מתוך הרגל. זה כמו שבתחילת המלחמה אמרו בבתי כנסת חרדיים (בתחילת המלחמה הייתי בשבתות אצל אחי החרדי כדי להיות קרוב לבסיס) ש"צריך להתחזק". ומחילה, זה הבל. על על דבר אומרים את זה, אבל מה בפועל? אנשים לא שינו כלום לא בעצמם, לא בסדר יומם, לא בכוונה שלהם בתפילה, ולא בזמני הלימוד שלהם. הכל נשאר כשהיה. ללא פעולה של ממש, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, לא יהיו שום תוצאות.

הדומיה של הצפירה היא מעשה. העמידה מתוך מעשה של כוונה להכיר טובה, מתוך כוונה של אבל והשתתפות עם הציבור והכול, מתוך כוונה לבטא שאיפה לגאולה, רק דבר כזה אפשר לרתום למעשה של אמירת תהילים. תנסי ותיווכחי.

את פרק התהילים, בכוונה, עד כמה שיכולתי.

אגב, איך אתה יכול לקבוע בנחרצות כזו, שאנשים לא שינו? שאמירת תהילים נאמרת כמו "צפצוף הזרזיר"?

יש לך מד רוחני רנטגני?  

לא חשוב. הויכוח הזה אינו מוביל לשום מקום. הולכים סחור סחור ושבים לאותה דעה (שאפשר למצוא

לה סימוכין בגמרא מכאן ועד הודעה חדשה). לא נורא.

שיהיה לכולנו, לכולכם, רק טוב. מכל הבחינות. ושנהיה באמת ראויים לקבלת משיח. לגאולה האמיתית.

הדרשנים המשיכו לזעוק על הציבור, שבת אחר שבת, שלא רואים שינוי בציבור.

אני מניח שלדרשנים כן יש סמכות לקבוע רוחינת-רנטגנית את הדבר הזה.. 

למגזר החרדי שלא בדיוק מאמץ את הסטנדרטים החילונים. תודה נקדימון, באמת תמיד תהיתי על קביעת חז"ל הזו.

עכשיו כבר מבינה סוף סוף. 

תודה רבה!

ואחר כך את מתבכיינת על היחס שאת מקבלת. מקרה אבודה.

את המסורת העתיקה שלנו?  

מבינה שאתה מייחס לדעותיך (אלו שכאן לא מכירה את כולן) 

אמת חקוקה בסלע. ושלי, או בדומה לשלי - דוגמטיות, טמטום,

זיהום, עליבות......  לא נורא. עלבונות מכפרים.

תודה נקדימון.

הבעיה אצלך היא שאת בקושי מביאה נימוקים, ומה שכבר את מביאה זה לא תורה אלא "ככה" שמנוסח בכמה מילים.

אתה רוצה שגם אני אייעץ לך לסובב את גלגל השיניים שאני לא יודעת מי שם לך (למה שאגיד לכם?)

בראש? עם רוממות המדינה חוקיה וגחמותיה מעל התורה, מעל דברי חז"ל?  

עם הכתרה כקדוש  למשהו שהוא לא קדוש?

מבלי להעמיק חשב בדברים שנאמרים.
 

אני מודה שאולי אני קצת חריף וחורג מהמומלץ, אבל זה באמת כאילו אתן לא מתאמצות בכלל. כל הזמן חוזרות למכלאה החברתית. אתן לא אומרות פה "תורה", אתם אומרות פה "חרדיות", וזה שני דברים שונים מאוד.

להשקפה היהודית נטו.

באמת אני מאוד מעריכה את יראת השמים, הצניעות, התבונה שלכם. 

אתם לעומת זאת, רואים במגזר שאינו שלכם....טוב. אין לי כבר כח גם לחזור על זה שוב ושוב.

מה שנורא, זה לא רק מה אתם חושבים "עלינו" אלא השנאה הזאת. כן. שנאה ממש. 

מדהים. לא חשבתי שזה עד כדי כך. בטוחה כמעט שהמחלוקת שלנו (נקדימון

יאמר כאן שאני לא מבינה אפילו מה זו מחלוקת...) היא לשם שמים.

ממש לא. במיוחד שזה מתחיל להיות ציני ועוקצני (משני הצדדים....).

אברר בלי נדר לגבי הנר, ארץ השוקולד ואשיב. מבטיחה להשיב

תשובת אמת אפילו אם זה יציג אותי, אותנו, באור מגוחך. 

חג שמח לכם. באמת.

אבל כשעונים לך ומוכיחים אותך וכשדוחקים אותך לפינה אז את מאמצת את ההגנה היחידה שחרדים יודעים להשתמש בה נגד ביקורת: התקרבנות.

לחרדים יש "השקפה יהודית" נטו, וכל השאר הם סלט מעורבב של גויים ועמי הארצות, אה?

איך "אנחנו" מסתכלים עליכם זה רע, אבל איך שאתם מסתכלים עלינו, עם הזילזול, עם הבוז, ועם ההתנשאות, זה נורמטיבי. את אפילו לא שמה לב לשפה שאת משתמשת בה, לרעיונות שאת מבטאת דרך המילים שלך.

לא בטוחה שבוז וזלזול, אבל אולי בעצם כן. סליחה. שמחה שהערת.

כל כך קשה לראות את הצד שלי, המוסר הכפול. תודה.

אני צריכה ללמוד את זה .

אבל אני לא מרגישה איבה כלפי המגזר שלכם, להיפך אפילו, מאוד מעריכה. 

ואצלכם, ממש מורגשת האיבה. חבל.

כנראה שלא ולכן אסביר:

זה דבר שלא התקבל בישראל!!!

אלא רק במקום מסוים עקב נס שקרה באותו מקום החליטו לקבוע נס.

לדוגמא, בקהילה מסוימת המלך גזר לפגוע ביהודים וחזר בו עקב נס ולכן הם חוגגים מדור דור.

פורים שני – ויקיפדיה

האם זה נס קטן יותר מזה ששכנינו באו להרוג אותנו, ה' הציל אותנו וגם נתן לנו מדינה?

האלה; לא יודעת מי עונה למי ועל מה....פ.א.  הצילה נא!)

אני חייבת לשוב למקום שבו הויכוח (דיון עפ"י נקדימון), התחיל.

כדי לראות היכן קפץ הפיוז - לי, לכם....

בסדר?

וללחוץ על בתגובה אל

דרך הפלאפון אני לא זוכר

אנסה לעשות זאת (אני לא רק סתומה בדיונים כפי שנקדימון ציין, אלא גם בדברים

טכניים.... באמת. מקווה שאצליח).

תודה רבה!

אבל איך שחוגגים את זה (מטחי כבוד וכו', מרגיש לי לא יהודי).

ולא מה שיונק מהספרים או מהמסורת.

אנשים אחרים חוגגים באופן שונה, זה שמשהו נחגג באופן אחר משאני אוהב לא הופך אותו למנוגד ליהדות.

מאחדים אותנו כולנו, זה לא ערך יהודי לכבד כך את זכרם של הנופלים

ולהיטיב איתם באמת. חושבת כך.

זה שלמה דווקא זה  מאחד אותנו? מה עם כל הערכים היהודים האחרים?

אולי צריך לעשות צפירת אבל גם להם, כשהם לפעמים כל כך כל כך מזולזלים

במדינה?

שהטקסים לזכר הנופלים הם מנהג הגויים.

שוב צריך לחזור ולציין את נקודת ההתחלה - הקמת מדינת ישראל.  נולדה מדינה יהודית, יש מאין.  

אין מסורות מוכרות ואין מנהגים מוכרים, מדורי דורות, כיצד נוהגים יהודים במדינה ריבונית משלהם באירועים ממלכתיים בהם מציינים את זכר הנופלים במלחמות התקומה והקיום שלנו במדינה משלנו.  

אז ראשי המדינה, על מגוון דיעות ומסורות ומנהגים והשקפות עולם של העוסקים בהנהגה - יצרו יש מאין.  

יצרו מסורת של יום הזיכרון לחללי צה"ל, חללי המחתרות והלוחמים ושאר זרועות הביטחון והמודיעין.  

יצרו שילוב ממלכתי שיענה על הרצונות של כל/מרבית הגוונים והאוכלוסיות המרכיבים את החברה היהודית בארץ ישראל. 

ושוב לחדד - אופי הטקסים שמתקיימים ביום הזיכרון לחללי צהל וכוחות הביטחון במדינת ישראל, אין כמותם במדינות אחרות בעולם. 

מאיפה האמירה שזה חוקות הגויים? 

או, הרבה לא יודעים. אז רואים את מה שהיה לנו והיינו פעם , לעגלה המלאה, לאין.

לא מסורות של קהילה, של מגזר, של פלך מקומי - אלא הדגש ברמה של הנהגה של מדינה.  

אתה, הנאור והאינטליגנטי כל כך; מי אני, מה אנו, שנשווה לך...

הנאורות הזאת...

איך אתה בכלל חי פה בעולם עם אנשים כל כך רדודים???

אולי לכן אתה כל הזמן חולם על איזה יקום עם כוכבים...

פשוט תוכיחו וזהו. או שתתעלמו ממנו.

לי פשוט אין כוח לדיונים ארוכים.

המאופיינת בערכים יהודים?

אחרי הכל, זה התנאי להיות בארץ הזו, על פי התורה. לא?

זו עצמאות? הסיאוב המוסרי, הלעג והבוז ליהדות באמצעי

התקשורת הממלכתיים...

יודעת שגם אתה, וגם אתם, לא חושבים שזו המדינה

על פי רוח התורה, אז ההבדל בינינו אולי הוא

שאתם מוכנים לקבל אותה כך, ולהודות עליה,

ואחרים, כלומר הכת אליה אני שייכת, לא כל כך.

בתורה שיש בידינו, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, בהלכות ובמנהגים שהתקבעו בהלכה היהודית במשך מאות שנים, אין הגדרות ונהלים, חוקים וגזרות, התואמים להתנהלות מדינה מודרנית.  

התורה משקפת לנו דברים שהיו נהוגים בעולם העתיק.  

למשל כלכלה, סעד ורווחה.  

אחד הדברים המאפיינים כלכלה מודרנית במדינת רווחה, אלו הם האמצעים השונים של החברה והמדינה לסייע לעניים, למוגבלים, לחלשים ולנזקקים.

התורה מטילה אחריות על בעלי האמצעים לעזור לנזקקים.  

חוקי הצדקה והמעשרות לעניים לפי התורה - לקט, שכחה, פאה, מחייבים לעזור לעניים ולחסרי היכולת בקיום הבסיסי.

מאידך - הנתמך והחסר האמצעים, נדרש להשיג את הסעד הזה בכוחות עצמו, באמצעות עבודתו.  אין בעל הקרקע נדרש לאסוף ולהביא לעניים את התוצרת החקלאית, אלא נדרש להתיר להם להכנס לשדה וללקט, לאסוף מה שנשאר ונפל.  

ההלכה היהודית אף לא מחייבת לעזור לנזקק להגיע לרמת חיים דומה לאלו שהם כן בעלי אמצעים.

ואילו במדינה מודרנית, בזכות אימוץ ערכים של מדינת רווחה,  ערכים הומניים וסוציאליסטים (לגמרי אימוץ חוקות הגויים בנושא זה) יש מערכת סעד לאומית, ביטוח לאומי, יש חוקים לשכר מינימום, יש עזרה סוציאלית של המדינה לנזקקים, משפחות נזקקות מקבלות הנחות ותמיכות משמעותיות ממערכת הרווחה לפי מפתח לנפש - אין את כל זה לפי התורה.  

את היתרונות ואת הזכויות הנובעות מהתנהלות של מדינה מודרנית - החרדים תובעים ודורשים, ואף מעצימים ומגדילים את התמיכות והנחות בזכות ניצול ציני של מאבקים פוליטיים בכנסת.  

הציבור הכללי רואה בזה סיאוב מוסרי להגדיל את ההנחות והתמיכות לציבור החרדי, במסגרת חוקים בכנסת, לציבור שבוחר מעוני מרצון.  

לקיום מדינה מודרנית יש גם צדדים נוספים.  יש צורך לקיים כלכלה מודרנית, יש לקיים תעשייה ותחבורה וביטחון וצבא ומשטרה - והתורה לא מגדירה איך זה עובד במדינה מודרנית.

הציבור הדתי לאומי, תנועת המזרחי, הפועל המזרחי לפני קום המדינה ובראשית שנות המדינה, הרבנות הראשית דאז, פעלו כדי למצוא התאמות בין ההלכה ובין קיום מדינה מודרנית. חיי תורה ועבודה.  

מכון צומ"ת שקם בתחילת שנות ה-80' פועל כדי להתאים את המציאות הטכנולוגית המתחדשת ללא הרף לחיים הלכתיים של כל יהודי - בבית, במרחב הציבורי, בתעשייה, במערכת הרפואית, במערכת הביטחון.  

המכון גם מוציא מידי שנה כרך של סדרת "תחומין", ובו דנים מיטב אנשי ההלכה והאקדמיה בסוגיות של הלכה ומציאות מודרנית.  (למשל בכרך האחרון - פרק שלם מוקדש לנושא פרוטזות מודרניות ממוחשבות, והשימוש שלהם בשבת, שאלפי פצועים קיבלו בעקבות המלחמה האחרונה מאז שמחת תורה תשפ"ד).

איפה הציבור החרדי, על מנהיגיו ועסקניו, בניסיונות כנים ואמיתיים למצוא פתרונות לקיום מדינה מודרנית על פי ההלכה? 

היהודים, בודאי שלא. מי הם שימציאו דברים? אפשר להפקיד בין המדינה היהודית (!)

לתורה? אם אנשים שאינם מחשיבים את התורה ומצוותיה (ליתר דיוק, את מי שנתן

לנו אותה) קובעים איך לכבד נופלים, צריך לקחת את זה בעיניים עצומות?

אין כאן איזו...סתירה?

נולדה מדינה ...יהודית? נוהגת על פי היהדות?

את יודעת איך היו נראות ממלכות יהודה וישראל? את יודעת מה עשו המלכים בשתי השושלות?

את יודעת שהגמרא בסנהדרין מצטטת את רב נחמן שאומר שאחאב היה שקול מבחינת עוונות וזכויות עד שלא הרג את נבות? אחאב, מכירה אותו? שמעת עליו פעם? לא ממש מהצדיקים...

על אחת כמה וכמה מה שהולך היום במדינת ישראל: תורה ומצווה בפומבי, פריחה שלא היה כמוה מעולם, רוב העם אוהב ומעריך את היהדות החל במסורתיות ואמונה פשוטה וכלה בחיי מסירות ללימוד תורה וקיום המצוות כולן, זה לא פחות ואולי אף יותר מאחאב.

הממלכות היהודיות הקדומות, המדינה העתיקה שלנו, לא היו צריכות להיות דווקא במלוא צידקותן כדי להיות בעלות ערך ומשמעות, כדי להיות אהובות ומכובדות, כדי להיות סיבה להודות לה'.  המשמעות של המדינה לא נמדדת ביחס להתנהגות החולפת של העם.

ולבבי מנהג גויים, הגיע הזמן שתבייא את הנימוקים ההלכתיים לקביעה האנטי-הלכתית הזו שלך. וראי כאןמלכל הפחות כדי שלא להתבזות ברבים אין חובה להיות שטחיים - צעירים מעל עשרים

אז לשתוק או לדבר - תחליט.

אתה באמת חושב שאין לנו הכרת הטוב? שאנו לא כואבים?

זה שאנו חושבים שצפירה ומטחי כבוד והצדעות זה לא בדיוק

מעשה יהודי של כיבוד הנפטר, זה אומר שלא כואב לנו?

אמרתי כבר: אנו אומרים תהילים לע"נ כל נופל שאנו

שומעים עליו (בחדשות) ומבקשים מהשם שירפא

את הפצועים, הקשים במיוחד.

איך אתה יכול  לבטל את זה כך במחי יד?

אמרתי משהו שאנו לא מכבדים? שאין לנו הכרת

הטוב?  גם אתה אריק - מה הזלזול הזה?

בחיי (סליחה על המילה הלא אינטליגנטית הזו) -

יש לי הרושם שאתם קרובים הרבה יותר ליהודים

החילוניים. הרבה יותר. מדוע? בגלל שהם מאמינים

ומקדשים את זכר הנופלים בטקסים מדיניים כאלה?

איזו איבה נושבת מכם כלפי ציבור שאמור להיות

קרוב אליכם הרבה יותר;

או אולי מה שקרוב אליכם יותר זו...הישראליות.

עצוב. עצוב מאוד. חבל.

על יתר דברייך כבר עניתי בשאר המקומות.

היא, עכשיו כשאני חושבת על זה, ערך יהודי. אם לא היה לנו

את זה, היינו מן הסתם כמו שאר האומות, שחסרים את הערך

הזה. נכון שזה מתבטא כערך ישראלי, אבל באמת זהו ערך יהודי.

כל הדברים האלה נועדו בשביל מי שכאן. שיזכור.

אין הכוונה לזכירה בעלמא. אלא זכירה במובן של להתחבר למהלך הישראלי הכללי. 

לתפיסתי, הנופלים מתענגים על זיו השכינה וזכותם ממשיכה לפעול להמשך גאולת ישראל. בבחינת "זכור לנו עקידת יצחק"

בזכירה.

לא עבורם. אנחנו אומרים תהילים/משניות. עומדים בחוץ כדי

לכבד.  האם כל מטחי היריות, הפרחים, הצפירה, נחוצים

לנו באמת? זה לא דבר מה שהעתקנו מהגויים?

מאיפה הגיע הלבוש החרדי, מאיפה הגיע השטריימל של החסידים?

מהסביבה הפולנית והאצילים הפולניים.

מנהגי אבלות בעדות השונות הגיעו מהשכנים והעמים בינהם חיו יהודים בגלות - ישובה על מזרונים והקמת אוהל אבלים, מנהגים המאפיינים את עדות המזרח, בדומה למנהגי אבלות של המוסלמים.

(בערבית – بيت عزى (בֵּית עַזַא))

צפירה לזכר הנופלים ולבוש? ואולי בעצם זו כן; שניהם - נוהגים חברתיים חיצונים.

ואולי כל המנהגים האלה,  מקורם באמת אחת שהתפשטה בין עדות שונות, עמים שונים

(לשבת נמוך וכד')?

אם הם נפלו הם לא בשמים.

יציבא בארעא, וגיורא בשמי שמיא 🙃

כמובן זה רק מה שאני רוצה להאמין ואף אחד מאיתנו לא באמת יודע.

אם הם רואים משמים מה קורה בעולם הזה, אני מניחה שהם, שנתנו נפשם על הארץ וקידוש השם, משימים ליבם לאהוביהם ואוהביהם בעולם הזה.

שכואבים את חסרונם. שנותנים חלקם (בעקיפין) בשמירה על ישראל.

לא יכולה לדמיין בן שרואה את אמו בוכה על גורה ולא נקרע לו הלב ומצדיע לה. 

אבל זה לא אומר שלא הרגשתי קצת ליצן

הנפטרים נמצאים בעולם האמת! 

 עולם השקר זה כאן!

אם כך לא נראה שיש שם צפירה או עמידה...

כי אלו מנהגי הגויים ולא מנהג ישראל.

בשורות טובות

כמה מדהים שהשרשור הזה [שעוסק באם מה שאנחנו עושים לזכר הנופלים מועיל להם] צבר כל כך הרבה תגובות.

ואילו השרשור של 'באווירת היום' שבו 5 משתמשים העלו זכרונות מהנופלים [שזה בטוח מועיל להם, יותר מהצדעה והנפת בננה צהובה מקולפת], לא זכה כלל להתייחסות.

ממש מדהים...

לפחות מבחינתי, הפורום ממש אינו 'חלון הראוה' של כל מה שחשוב לי, אלא מקום להועיל במה שרלוונטי בו.

מה רצית שנעשה? שנתייג אותך כדי שתדע שעשינו את זה? אולי רצית שכל אחד יכתוב על הנופלים שהוא מכיר? יש לי 11 כאלה מהיישוב רק במלחמה הנוכחית, אחד ישב לידי בבית הכנסת כל החיים. לא הספיק להתחתן אפילו.
 

אתה באמת צריך להתבייש. על הלעג. אולי זה ערך יהודי ולא למדתי על כך?

שבוע טוב. עמידה לזכר הנפטר היא מנהג גרמני.

זה לא אותו הדבר, זה אפילו לא מתקרב לדמיון.

בבי אני כתבתי על עמידה שקיימת בהרבה מדינות.

הצפירה שעוצרת את כל המדינה זה כבר פיתוח והרחבה ישראלי.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת

אבל קשה יותר להזיז אותו.

כוס תרמית טובה (כלומר גם מחזיקה חום כראוי וגם קלה לשטיפה), סטנדר, כרית לגב לכיסא של הישיבה, אוזניות אוטמות רעש, ספר שהוא רוצה כבר הרבה זמן, מחזיק טלפון שמתחבר לזרוע (בשביל ריצות.. אם הוא בייניש שעושה כושר), חבילה של ממתקים מיוחדים ולא שגרתיים (כל מיני יקרים כאלה), מכונת תספורת/גילוח (אם אין לו משלו), טוסטר או כלי מטבח כלשהו מיוחד (אם זה יועיל במקום שהוא גר), אולר.
 

אפשר גם פשוט להשתתף איתו, כלומר לתת לו ממש את הכסף, כדי שיקנה משהו ספציפי שהוא ממילא מתכנן לקנות (ואז הוא בעצם ישלם פחות.. כן? אין הכוונה שיקנה משהו בדיוק ב100 שח אלא שזה יקל עליו כשהוא קונה משהו ב200 נניח). אמנם קצת פחות מרגישים את המתנה שבדבר, אבל זה גם אפשרי. אנחנו עשינו את זה במשפחה כמה פעמים (בודדות אמנם) כש"נתקענו" בלי מתנה.

אפשר אולי גם לשבת בבית קפה, אם זה מתאים לכם וזורם. אפשר אולי פק"ל קטן, אם זה הסגנון שלו. אפשר לקנות עוגה בוטיקית אם חוגגים במשפחה בבית.