תודה רבה על התייחסות 

כתבת "רק שלא תמיד מהמקומות הללו כל הילדים ממשיכים יותר מבמקומות אחרים. ההורים צריכים לחנך ולא לבנות על החברה"

בציבור החרדי חלק ניכר מהחינוך הם מוסדות החינוך והקהילה,לכך ישנם סינון קפדני בוועדת הקבלה לחיידרים שאמור להבטיח את התאמת המצב הרוחני של כל הילדים והוריהם פחות או יותר,כדי לא ליצור קילקול מיותר.

אני חושב שדבר זה דבר מבורך עד מאוד. 

האם  יש יישוב עם סטטוס חברתי קהילתי שמחייב את הפרט לנהוג על פיו,ואם אינו נוהג ימצא עצמו מחוץ לקהילה-דבר אשר שומר על הפרט.?

איפשהו אני מרגיש שמחובתי לחנך את הילדים שלי ואח"כ להכניס אותו לניסיון חברתי מיותר.

תודה

אני רוצה להמשיך ללמוד תורה בכולל,לגור ליד ישיבה מאוד חשוב לי

יישוב יותר קשור למרכז(פחות מישיבות הקו שהבנתי שבם יותר מאמינים במדינה כערך עצמאי ללא קשר למעשיהם-עיין ויקפדיה)

קיצור: כולל,ליד ישיבה,סגנון מרכז,ביישוב,מוסדות חינוך חיידר,ישיבה קטנה.

תודה רבה!!! 

אני מחפש קהילה כמה שפחות מהללת את המדינה החילונית ואת הצבא החילוני,אין שום בעיה שיאמינו שאנו בדור של אתחלתא דגאולה.

קהילה שמקדשת את התורה,גמ' פוסקים משנ"ב,  שמתעסקים פחות בתפאורה(על אף שצריך אותה)

כולם מסכימים על כך (למעט אולי תורת החיים) שהמדינה היא חלק חשוב בתהליך הגאולה וכתוצאה מזה גם מוסדותיה. שזו לא מדינה של ציבור כזה או אחר, וזה לא צבא של ציבור כזה או אחר אלא המדינה היא מלכות ה' והצבא הוא צבא ישראל דהיינו צבא ה'

קהילה מדהימה!

לא חובה לענות

יכול להיות, בגלל תתאים שכונה בעיר, למשל קריית משה-גבעת שאול בירושלים.

גם כי יש שם יש גם חרדים, ואולי זה יתאים לאשתך. ובאופן כללי, בישוב בד"כ פחות נעים להיות שונה מאחרים.

אשתי בסדר עם זה,היא למדה בסמינר מאוד מקובל וותיק בציבור החרדי,ומכשהתחלתי לפותוח את תיבת פנדורה ז"א ניתוח המאפיינים של הציבור החרדי מה חיובי מה שלילי, היא קיבלה את זה

אל תשכח שהיא מגיעה לשומרון מדי פעם להורים שלי כך שהיא רואה פתיחות מהי,קבלת השונה ערכים וכ'ו,אמנם ההתפשרות בהרבה דברים לא מתקבלת

לא לשכוח שיש פה גם אישה וילדים בסיפור.. 

קהילת תורת החיים היא רק חלק.. לא הכל ולא כולם בכלל בכלל בכלל.

וחשבתי על תורת החיים אז התעלמתי מהן כמובן שהתכוונתי לתורת החיים ולא ליד בנימין כולה.. 

אני מודע לתופעה,אך אני חושב שאולי בית אל היא לא בחירה נכונה לאיש ממש תורני שלא מקבל את רוח הליברליזם כחופש אלא כאסון...הייתי אומר יותר כמו שכונות בירושלים או נריה נחליאל יד בנימין כמו שחברנו לפורום האירו,

אני מבין שיש יתרון גדול למסגרת כללית שאמורה לתייג את היהודי האידאלי. מי שנראה הולך ומדבר כמהו בתוך המחנה מי שלא ימצא עצמו מחוץ למחנה מחוץ למסגרות וקופח דחוי. המעלה של מסגרת כזו היא שאין נופלים,מי ששומר על מראה חזותי אחיד בדר"כ שורד את המלחמה,אך החיסרון הגדול הוא שאנו מאבדים את הערך הפנימי של היהדות של התורה של רחמנא ליבא בעי,הכל נהייה כמו בובות בחלון ראווה כולם עם כובע וחליפה מתנדנדים בתפילה ובלימוד מעבירים חבורות,איפה הלב?!האמת?!

עוד עניין

אני ספרדי,בציבור הדתי לאומי לא שמעתי את המילה פרענק,עדתיות לא היה נושא מדובר. הרגשתי שווה בין שווים,

לפני שנה רשמתי את הילד שלי לחיידר אתה לא יודע איזה צרות עשו לנו,הייתי צריך לדבר עם פלוני עם אלמוני ולהפעיל לחצים,בעוד שחבריי לכולל האשכנזיים,אפילו לא הגיעו לפגישה עם צוות ההנהלה(רק הספרדים הגיעו לפגישת היכרות/קבלה)

איך אני אמור לקבל את זה?!,ביודעי שאני דחוי ושאני צריך להוכיח שאני שווה משהו,

אשתי סיפרה לי שאחיה הצליח אחרי חודשיים של מאמצים והשתדלויות מורכבות,להכניס את הילד שלו לחיידר הכי טוב ברמות שבירושלים,אחרי תקופה הילד חוזר עצוב,שקראו לו "פרענק שחור"-וההורים בשלהם שזה חיובי שהילד נמצא בחדר וכך אמור להיות,וזוהי סה"כ מהמורה שנעבור.

פשוט שכנעו את הספרדים הליטאים שהרגלים של עצמם הוא הבשר הכי טעים,והם-הספרדים-פשוט אוכלים לעצמם את הרגליים,ועוד ומחייכים. וכך הם מחנכים את ילדיהם

איך אני שלא חייתי כך עד גיל 18 אמור להכיל את המציאות הזו-וכל זה בשביל יתרון של מסגרת חברתית(שבאמת יש בה יתרון)?!

למה צריך טובות של אשכנזים?

עוד דבר, אני מכירה מקרוב מקרה של משפחה חרדית שההורים החליטו שלא מתאים להם החינוך החרדי

העבירו את הילדים ממסגרות חרדיות לכאלה שקצת יותר פתוחות, לא אולפנה אלא תיכון חרדי לאומי ומישיבה רגילה לישיבה תיכונית,

כשהבת הגיעה לכיתה ט היא אמרה לי, אמא שלי החליטה שלא מתאים לה הציבור החרדי, אני מחליטה שלא מתאים לי הציבור הדתי בכלל

כיום היא רחוקה מהיהדות, נפלה למקומות מסוכנים ממש והיא כל הזמן אומרת, כמו שההורים שלי בחרו גם אני בוחרת

תחשוב על זה

אני לא יכול להיות בכולל ספרדי או במסגרת שכולה ספרדית, "שיכנעו" אותי שהספרדיים שטחיים ופשוטים-אני יודע שכולו שקר,שהקב"ה רוצה את הלב הפשוט והמאמין,אך מ"מ כך חונכתי ומנטלית יהיה לי מאוד קשה לעבור לציבור ספרדי

אם כן אשמח לקבל שמות.תודה

לפי חינוכו שהוא בעל כורחו תהיה לו היכולת לפרש את העולם וכ'ו,אך אין שום עניין להראות לילד בין 10 את המסוממים בתל אביב ומעשה רצח כדי שירה עולם

אני מכיר הרבה חרדים שנפתחו קצת לעולם

קוראים ספרים חיצוניים,שומעים שירים לועזיים,משחקים כדור סל

ושום דבר לא קורא מחרת בבוקר הם יהיו בסדר א' בזמן מול הסטנדר

נשמע לי מוגזם לומר שילד חרדי שגדל בתוך בני ברק ולא ראה עולם.....בגיל 15 ישמע שיר של יהודית רביץ ויתפקר...נו באמת?!!

השתדלתי לעבור על עיקרי התגובות

חוזר שוב- עזיבת "שפת אם" זה דבר שעלול לגרור מצבים קיצוניים. אולי יתפוצץ רק בטווח רחוק. *מסברא וממציאות.

גם אם אתה מרגיש שמיצית, וככה וככה- בכל זאת- תתמודד. יש לך בעיה עם הגדרות וקווים- תתמודד. גם אם תעבור קהילה- יהיו לך התמודדויות.

לגבי העניין העדתי- בשביל לרקוד יש צורך בשניים. הספרדים ידם בעניין לא פחות מהאשכנזים.

בציבור הדת"ל אין את השאלה "האם אתה פרענק" כברירת מחדל, אך העניין קיים. גם בציבור החילוני זה קיים. שוב- לא במינון ובנפק"מ כמו בקהילות חרדיות  *הפיסקה נרשמה בלשון עממית ולצורך דילוג על הקדמות שהובאו בתגובות*

לגבי ארגז כלים- נכון. בציבור הדת"ל-בפרט ה"דוסים"- יותר עמוד שדרה מעשי ומחשבתי מול "תרבות המערב" ושות'. וגם בציבור חרדי- אם ההורים ברי הכי- יוכלו לדאוג לילדיהם להנ"ל. *קשר ישיר ויציב עם ההורים, מלווה בחיבוקים- תמיד טוב.

שכנים "מקלקלים"- יש בכל מקום. ולכן יש חשיבות נחוצה לחום ויציבות של הבית.

להבין מוויקיפדיה על ישיבות הקו- יותר גרוע מלימוד חסידות מרב ליטאי

נסיתי לסייע. כל טוב ובהצלחה

זה שאשתך מכירה את הציבור הד"ל  וזה שיש לה ביקורת על הציבור החרדי זה עדיין לא אומר שהיא כשירה לעבור לציבור אחר שזר לה.

לראות אותם מעבר לכביש זה דבר אחד. לחיות איתם ואותם עם דברים שלא גדלת עליהם זה דבר שונה לחלוטין. וזה יביא לה הרבה קונפליקטים פנמיים וכעסים שאתה תצטרך להתמודד איתם. להתפשר על דברים שלא ברור לה אם צריך להתפשר או לא להתנהג לפי קודים אחרים וכו'. להיות  "לא היא" כי היא לא גדלה על זה. וזה סכנה כי זה יביא אותה למקום לא פשוט מבחינה רגשית. 

אומנם גם אתה אולי צריך להתמודד עם ה"זרות" החרדית אבל אתה בחרת בכך. וכך התחתנתם ועכשיו אתה בעל לאשה ואבא לילדים חרדיים ואתה צריך להתמודד עם זה.

אני מכירה מקרוב את הציבור הד"ל ושם עניין הפתיחות והקבלה הרבה יותר פתוחים. מה שאתה מתאר שמי שלא מתנהג בהתאם ימצא את עצמו לא במקום. מתאים הרבה יותר לציבור החרדי. שיש שם מקום לכולם אבל במוסדות שונים. וזה יוצר את השמרנות במגזר החרדי. ולפעמים באמת יש את ההתבלבלות הזו שאנשים שלא מתאימים רוצים מוסדות יותר שמורים או שהמוסד מתבלבל בטיב האנשים ואז נוצרת ביקורת. אבל אתה מעוניין בזה נלחמת כדי להכניס למוסדות אשכנזיים טובים. אז אתה בא בטענות.

אתה מסתכל על ספרדיים בתור פשוטים יותר, נלחם כדי להכניס למוסד אשכנזי ואז בוכה שמסתכלים עליך "כמו ספרדי" אתה בעצמך מסתכל על ספרדים ככה, אז מה אתה רוצה מהאשכנזים. 

בציבור הד"ל מקבלים את כולם הקווים הרבה יותר מטושטשים עד כמה שידוע לי גם במוסדות ה"סגורים יותר" תיקח את זה בחשבון, אחרי זה כבר לא יעזרו לך מלחמות. אומנם תיכנס בקלות אבל עוד הרבה נכנסים בקלות. אני לא אומרת את זה בביקורת יש אנשים שאוהבים את ההטרוגניות לכל דבר יש את המעלות והחסרונות. ואם אתה כן אוהב הטרוגניות תכניס למוסד יותר הטרוגני במקום חרדי למה צריך לשבור.

אני למדתי אחרי הרבה התבוננות  והכרות עם שני המגזרים שהלב והקשר עם הקב"ה ממש לא תלוי מגזר. 

אתה יכול להתנדנד כמו בובה במגזר החרדי ובמגזר הד"ל. וגם יכול להיות אנשים יראי ה' ומקסימים בשניהם. העיקר הוא מה אתה עושה עם עצמך. המגזר הוא רק מסגרת של הנגשת שרותי דת. וזה הרבה. אבל מה אתה עושה עם עבודת ה' שלך זה עבודה אישית שלך. אם תלמד את הילדים שלך לחשוב ולהתנהל בצורה כזאת יצאו לך ילדים מתבוננים ויראי שמים. ואם תבלבל את האשה והילדים שלך עם מגזר אחר. אתה תצטרך אח"כ לשאת בתוצאות.

לציבור הכללי(חילוני,דתי וחרדי)סיבה אחת למה יש גזענות,אך בציבור החרדי ישנה סיבה נוספת שמעציבה את הגזענות,ואפרט:

הסיבה הכוללנית: עד סוף תקופת הביניים באירופה(מאה 17) הממשל היה אריסטוקרטי(ממשל האצילים) העם לא היתה לו דעה בשום עניין הדת הייתה מרכיב חזק באשיות של האדם,והאדם התבטל לדת ולשלטון המקומי,בתקופת הנאורות קמו משכילים הוגי דעות שאמרו שהאדם צריך להיות דעתן ולהעיז לחלוק ולא משנה על מי,האדם הוא רציונל וזהו כבודו,הממשל צריך להיות דמוקרטי,שוויון זכויות,הדת תדחה מפני ההיגיון והפילוסופיה וכ'ו וכ'ו, הגישה הזו השפיעה גם על היהדות,נטלו סמכות לבתי הדין לפרנסי הקהל התחילה האמנציפציה,התחילו להיות ליברלים ההשכלה התחילה,וכן צורת לימוד הגמרא השתנתה,יותר פילפול חידוד המוח,ז"א ההתממשות של הלומד בלימוד התורה מתבטא רק אם חידש משהו והביע דעתו,לאט לאט אין כבר מושג של התבטלות ל..,האמונת חכמים ירדה פלאים....כשהגיעו הספרדים עם התהילים שלהם והאמונת חכמים וביטול הפרט אין דעה אישית אמביציה לפעול לייצר לעשות...גרם לזלזול בהם והשפיעה על הספרדים בעצמם לזלזל בעצמם.

הסיבה הזו בכל מקום,,,עם הזמן הספרדים לומדים אקדמיה קוראים משכילים נהיים דעתניים לכך הסיבה הזו כבר לא כ"כ  נראית בשטח

אך הסיבה השנייה שהיא שייכת רק בציבור הליטאי היא מפני המשכילים המגזר החרדי ייצר קהילה שמרנית וסגורה לדחות את הזר לרומם את הדומה,מפני סכנת קיומה של הציבור החרדי באירופה המשכילה,לכך עד היום אם לא מסוגלים לקבל את השונה שכך הקהילה קיימת לדחות את הזר,והזרות היא מוגדרת ע"י סממנים חיצוניים וצבע עור או סגנון דיבור כל אלא סממנים חיצוניים

לכך אין להשוות את יחס בין הספרדים לאשכנזים בשני הציבורים-החרדי והדתי לואמי.

לא תוכל למצוא את מה שאתה מחפש (קהילה תורנית שלא סוגדת לצבא, למשל, ואין שם אחוזים גבוהים של יציאה), אלא אם כן תצליח להשתלב ביד בנימין.

תפשפש היטב בהחלטה להשליך בחמה את הציבור שלך ושל אישתך. האם אכן מדובר בהחלטה מושכלת או בעידנא דריתחא על העוול שעשו לך בחיידר?

תחשוב שוב איך תסתדר ביישוב שבו כמעט כולם אוכלים רבנות, ואתה רק בדצ. איך כולם מעריצים את הצבא וסוגדים למדינה ואתה לא. וכן הלאה וכן הלאה. 

ב-100% מהיישובים הדת"ל (לדעתי אפילו ביד בנימין) יסתכלו בעין עקומה על מי שלא שירת בצבא, לא שולח את ילדיו לצבא, ושאשתו לא עשתה שירות לאומי. שלא לדבר אם יפלט לו בטעות משהו נגד הצבא בפני אנשים. 

באשר לכשרות, עוד לא ראיתי יישוב אחד שבו יש רוב שמקפיד על בד"צ. זה לא שיכריחו אותם לאכול רבנות, אבל זה פשוט יוצר אי נעימויות בלהתארח, וביישוב קהילתי זה בהחלט פוגע...

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם