כל בית חולים הוא טוב בגדול, את צריכה להתאים את הבית חולים לרצונות שלך ולמה שאת מצפה מלידה.

אם את רוצה לידה טבעית בגישה כזאת, עין כרם יותר יתאים. אם חשוב לך המיקום והנגישות/ רמה דתית וכד'- שערי צדק.

תעשי לך רשימה של מה את מחפשת, ולפי זה תדעי.

לצורך העניין בירושלים גם הר הצופים וגם ביקור חולים טובים מאוד, השאלה אם לך

לא לשכוח תפילות להתקל בכל מקום בשליחים טובים לך ולעובר.

אחרי שתעשי רשימה, את יכולה לשאול פה יותר ממוקד, וגם ממילצה לך לחפש בפורום. היו ע זה הרבה שרשורים בטווח הלא רחוק (זוכרת במיוחד שרשור על שערי צדק שהיה בו הרבה מידע).

לגבי דולה, שוב- מה חשוב לך בלידה? את אחת שאוהבת להתמודד לבד? צריכה עזרה של עוד מישהו? בהנחה שמתישהו בעלך לא יוכל לעזור פיזית אלא רק מנטלית. מתכננת אפידורל? אם כן זה די מייתר את הצורך בדולה.

גם כאן מומלץ לעשות לעצמך רשימה קצרה

בהצלחה ומזל טוב!

הייתי בשנייהם.

פעם אחת שערי צדק ופעמיים הדסה.

המיילדות מדהימות יש שם יחס מאוד נעים , שבת גם נחמד שם , התינוק עולה יחד איתך למחלקה.

מביאים את התינוק שניה אחרי הלידה ואת יכולה להניק. אין לחץ שתצאי כבר מחדר הלידה.

את יכולה לקחת את התינוק כשאת חפצה. יכול להיות איתך חופשי לאורך היום.

מקום עם המון סבלנות.

לגבי שערי צדק ,פשוט יש לי זיכרון לא נחמד שם, (הלידה הראשונה היתה שם)

מלאא נשים, התיחסו לא הכי הכי נחמד כמו "שבי תחכי יש לך עוד זמן זו לידה ראשונה היא לוקחת זמן" מה שלא היה נכון לגביי ילדתי מאוד מהר. תוך שעה מהרגע שנכנסתי בשערי בית החולים

בחדר לידה היינו בלי מילדת רוב הזמן, הגיעה כמעט באמצע הלידה ממש.

לא שמו עלי את התינוקת מיד עם צאתה לאויר העולם, רק אחרי הרבה זמן.(ולא שהיתה איזשהי בעיה חלילה, פשוט סתם אולי מחוסר שימת לב)

לא נתנו לי להניק ועוד לחצו עלי "יאלה תביאי אותה צריך להעלות אותה כבר"

וכל מיני דיבורים מעצבנים ...ממש הרגשה שאנחנו מטרד שם.

עליתי לבד למחלקה -משהו שהפריע לי מאוד...לא זוכרת אפילו מתי הביאו לי אותה...

ויש שם מגבלה מתי התינוק יכול להיות איתך וכ"ו..קיצור לא נוח

לא מסוגלת לחזור לשם בכלל אחרי שהייתי פעמיים בהדסה ומאוד נהנתי מהיחס המדהים שם.

בהצלחה.

עם יותר וותק...

לבד כוונתי היתה ללא התינוקת וללא לווי של מישהו מהמשפחה.

מבחינתי זה לבד לבד.

לא נתנו לבעלי לבוא איתי וגם לא לאימי והכי גרוע בלי התינוקת.

עם איזה ערביה מוזרה...וברור בלי המיילדת היא פשוט היתה עסוקה בעוד כמה יולדות יחדיו..

לא עניין אותה כלום.

אבל בסדר. זה סגנון של בית חולים.

לכן ממליצה הדסה שם המיילדת לא עזבה אותי לרגע (2 לידות) מדהים!!!

אני לא בקטע של גישה טבעית. יותר בקטע של לקחת אפידורל והכל..

חשוב לי בעיקר שיהיה יחס טוב (בכל זאת לידה ראשונה..), שיהיה לא עמוס, שהצוות יהיה נעים ומכבד.

בגלל שזו פעם ראשונה שלי, אני עוד לא יודעת מה חשוב או לא. אפילו לא מובן לי מה זה ביות מלא

בהדסה עין כרם מביאים לילה במלונית? זה דווקא נשמע לי...

אולי במחלקת הביות המלא, במחלקות הרגילות לא נותנים גם אם השותפה מסכימה!

בכל אופן, לשאלתך, אני ילדתי בחודש האחרון בעין כרם, נהנתי מאד מאד בחדרי לידה מהצוות והגישה ליולדת, ופגשתי שם הרבה צוות. באמת כולן מקסימות וכמו שכבר כתבו היולדת נמצאת במרכז.

מהמחלקה הייתי פחות מרוצה ובמיוחד מהתנוקיה. יחס לא מלבב לאמהות( שבמקרה גם עברו לידה והן עיפות והורמונליות). זאת היתה החוויה שלי.

נופלים., ככה שא"א להכליל

הדסה הר הצופים זה ממש לא מומלץ? או שהדסה הר הצופים והדסה עין כרם= אותו אחד?

שאלה מצחיקה, אני יודעת, אבל לא ברור לי.. (אני לא מאזור ירושלים במקור).

אז הבנתי שהדסה עין כרם ממש מומלץ.

עכשיו אני בשבוע 29. איך אני מגיעה לעשות שם קורס הכנה ללידה? פשוט להתקשר?

נראה לי שאקח דולה ככלות הכל, כי אני באמת צריכה מישהי שתהיה שם איתי.

כיף למי מכאן שיש לה אמא\חמות שאפשר להביא. אצלי שתיהן רק יוסיפו לחרדה... 

אפשר לבקש ביות חלקי?

אני לא רוצה להתחייב לביות מלא ואז להרגיש שאין לי כוח לתינוק\ת..

אם אני לא מבקשת ביות בכלל- זה אומר שלוקחים את התינוק והם מחליטים מתי אראה אותו?

בעין כרם במחלקות הרגילות זה גם ביות חלקי.

מביאים לך את התינוק בחמש וחצי- שש בבוקר והוא אצלך עד 11 בלילה...

אפשר להכניס לתינוקיה לבייבי סיטר אבל איך שראיתי הם לא ממש אוהבים שזה להרבה זמן. וגם לא מטפלים בתינוק כל כך, זתומרת לא יחליפו לו טיטול נגיד, יחכו לך...

תחשבי אם מתאים לך..

שלא יפריע לשכנותיך בחדר (שלא תמיד שמים לידך נשים שביקשו ביות)

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

גם כי אני לא מבינה בזה ובעלי עשה

וגם כי הוא יוכל להדריך אותך הכי טוב.

בכל אופן יש אצלנו בקרה כפולה-

1. משתמש במייקרוסופט עם הגבלת זמן

2. משתמש כרום עם פמילי לינק ורק אתרים שאנחנו מאפשרים פתוחים.

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים