הדעה הכי מקלה לאשכנזים מחייבת שתיים, ולספרדים אחת. היא לא היחידה.

כן, לא לא שכל דין דרבנן אפשר ללכת בשיטה הכי מקלה, אפילו שהיא דעת יחיד.

לרוב הדעות, גם ספרדיות חייבות כאשכנזיות.

אאלט זמן ברכות שמע הוא עד ארבע שעות.

זה בערך עשר. תשע זה סוף זמן ק"ש.

לכל הפוסקים האשכנזים נשים חייבות בשחרית ומנחה, ולפי רוב הפוסקים הספרדים.

יש מקלים לספרדיות בבקשה, לא ראיתי מישהן שמחייב בתפילה אחת.

מאגרת ר' יונה משמע שחייבות.

לפי הצל"ח חייבות.

מערוך השולחן משמע שחייבות.

הרב קנייבסקי פסק שחייבות.

וגם מסברא, אפשר לומר שכיוון שגברים קיבלו, זה מחייב גם נשים.

גם באחרונים יש שחייבו בערבית: ע.י. - צעירים מעל עשרים.

אבל-

גברים חייבים בערבית כי הם קיבלו עליהם.

האם לדעתך היה דור שבו רוב הנשים התפללו ערבית, והתייחסו לזה כחובה? מתי זה היה?

ככלל, נשים בעבר פחות ידעו להתפלל את נוסח התפילה הקבוע, [בגלל שהשפה המדוברת לא הייתה עברית, ובניגוד לגברים הם לא הכירו את העברי מלימוד תורה, וכן שלפעמים גם הן לא ידעו לקרוא] והיה להם הרבה פחות זמן לזה, בגלל עומס עבודות הבית וגידול הילדים.

לכן, אני נוטה לחשוב שלא היה מצב שהנשים קיבלו על עצמן להתפלל ערבית.

וגם הגברים קיבלו עליהם רק אח"כ.

הנשים שלא ידעו להתפלל ערבית, לא ידעו להתפלל גם שחרית ומנחה, אבל הן היו פטורות מחמת אונס, זה לא פטור לנשים שיודעות להתפלל.

לעומת זאת, לגבי ערבית, אם הן לא התפללו בפועל, איך אפשר לומר שהן קיבלו עליהן ערבית?

[היו עדות שלימות, שבהן, עד לפני דורות בודדים, הנשים לא ידעו להתפלל].

בנוסף, כתבתי גם סיבה נוספת, שהיא העומס שהיה על הנשים. מובן, שגם נשים שהצליחו למצוא קצת זמן לתפילה, העדיפו להתפלל את התפילות שהן חייבות.

"ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה.." מג"א סי' קו.

"ומנהגא רהיט שאין נשים מתפללות בכל יום זולת הצנועות ביותר או הזקינות"   נימוקי או"ח סי' מ"ז

ויותר מזה ראה בשו"ת שמ"ש ח"ב או"ח עב.

ולגבי זה שהנשים לא ידעו עברית - "ונשים צריך עיון אם יוצאות בברכת הזימון של אנשים מאחר שאין מבינות... דשאני בור שמבין בלשון הקדש ויודע קצת מאי קאמר אבל אינו יודע לברך אבל נשים שאינן מבינות כלל מצי למימר דלא נפקי"

תוס' ברכות מה ב.

וכבר בתקופת המשנה, השפה המדוברת לא הייתה עברית אלא ארמית. סביר בעיני, שהידע של הנשים בעברית באותה תקופה, דמה לידע שלהן בתקופה בה דיברו אידיש או ערבית. [אם כי, אין לי הוכחה לזה].

צריך שבפועל הן יתפללו ערבית, לפחות בדור שבו הן קיבלו על עצמן?

הבאתי את המקורות כדי להראות את המציאות, שנשים באותן דורות ומקומות לא התפללו את התפילות הקבועות, כל שכן שלא קיבלו עליהן עוד את ערבית.

שהיא איננה חובה, גם לא מכח קבלה.

ולכן, נראה לומר שהקבלה הייתה אח"כ.

וכבר מתקופת התנאים השפה המדוברת העיקרית לא הייתה עברית. [וגם גברים בחלקם לא ידעו להתפלל, ויצאו בתפילת הש"ץ]. 

וגם אז היה עומס של עבודות בית, שהוטלו בעיקר על האישה, ולכן מסתבר בעיני שהמצב שמוכר מתקופות אחרות היה נכון גם אז.

אז למה ר' יונה מחייב נשים בערבית?

באיגרת לר' יונה, לא זוכר בדיוק.

אולי @חסדי הים יודע.

אלה הנשים שלא התפללו כלל. ויש מקום לומר שמנהגן לא נחשב (כמו שלא תגיד שמנהג רוב האשכנזים היום לאכול קיטניות).

הנשים שומרות המצוות, תחייב את כלל ציבור הנשים [שאולי בכלל לא היה יכול לעמוד במנהג כזה].

ובפרט, שגם הנשים שהקלו יותר היה להן על מה לסמוך.

הנשים שהקלו יותר, בהחלט לא היה להן על מה לסמוך, ולכן מנהגן הוא שלא נחשב.

ולמה אתה חושב שהן היו קבוצת מיעוט?

ככל הנראה בתקופת חז"ל נשים דווקא ידעו עברית, אחרת, למה חייבו אותן בקריאת התורה, אם אינן מבינות?

שחייבו נשים בקריאת התורה.

אבל בימי המשנה והגמרא, היה תרגום לארמית בקריאת התורה, כך שגם מי שלא הבין עברית יכל להבין.

מג"א סי' רפב ס"ק ו בשם מסכת סופרים.

נכון, שכחתי את זה. אבל אפשר להתפלל גם בכל לשון, ואאלט בעברית גם אם לא מבין.

מהמג"א בסי' רצט משמע שהנשים שהתפללו התפללו ערבית במהלך השבוע, ורק במוצאי שבת לא נהגו ופטורות ממנה.

[ולכן גם לא כ"כ נראה לי שזו כוונת המג"א].

כך הבינו הפמ"ג ועוד אחרונים.

יש הרבה סיבות. כמו שכתוב באותו עניין, הן היו עסוקות בלהכין הבדלה וצרכי מוצ"ש.

בשבילי ספציפית תפילה במניין זה ממש סבל. לפעמים אני הולך למנחה או ערבית.

בשבת אני נוהג להתפלל בלובי של בית הכנסת, יחד עם העלונים ולפעמים גם לפטפט עם מישהו, ועדיין לענות לקדיש וקדושה.

ואין מה לעשות עםזה?

שבור ת'צמך

תתאמץ כדי שזה יפסק.

אל תכתוב את זה לכל העולם כאילו זה איזה..

תתאמץ בשביל זה.

כמו שכולנו צריכים להתאמץ.

הרבה מאלו שמקפידים בשוטף היום, לא בהכרח יקפידו בעוד 10 שנים, או אלו שהיום לא מקפידים כי העבודה טורדת אותם פתאום יתחילו להקפיד בפנסיה כי יש להם חברים בבית הכנסת.

אני בעבד הקפדתי יותר.

בגלל החולשה שלך? ואיך הגעת למצב לא להתפלל? רק אם לא מפריע לך לענות? אולי בשיחה אישית? אני מאוד מתעניין לשמוע

אתה לא חושב שמה שאמרת עכשיו נכנס בגדר של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה? ממש אבל?

אתה לא חושב שזה מוזר להתפלל סמוך למקום המקדש אבל 3 תפילות לא?

אתה לא חושב שאם הבעל לא מתפלל, לפחות שיעודד את אשתו?

אתה לא חושב שלכתוב כאן את החולשות שלך בפומבי זה קצת להשלים איתן ולהתייחס אליהן כנתון וכאילו אי אפשר לשנות את זה ולהשתפר ולהשתנות?

אחי, תתחיל לחשוב על שיפור.

שיהיה בהצלחה

אבל מי אמר שזה סותר?

גם אני בעת צרה הולך לבית כנסת ובוכה. ו?

מה עם 3 תפילות שגם הן חובה לא משנה מאיזו סיבה??

ברגע שאתה אומר "כן, אני הולך למקום המקדש. מתפלל שם" או יו יויי. קודם תעשה מה שמוטל עליך. לאמשנה איפה. לא משנה איך. תעשה 3 תפילות. תבקש בתוכן/שלא בתוכן עוד דברים נו. ניחא. אבל זה קצת סדר עדיפויות עקום ללכת למקום המקדש אבל 3 תפילות ביום לא.

שוב, כל מצוה יקרה בעיני ה'. אבל ממש נשמע סדר עדיפויות עקום. ממש.

כי זה לא סותר. ואתה איכשהו מציג שאצלך בחיים זה רק התפילה במקדש. אז תהפוך את זה! ואז אחכ תעשה שניהם לאיודע ווטאבר מה שתחליט.

יזווגו לאדם לפי מעשיו

ולא נכון. אתה צריך לגרום לאשתך לקיים את ההלכה לא משנה מה. נקודה. אין מה להתפלסף.

ואם אתה בעצמך לא טוב?

אז אל תצדיק תצמך, תתחיל לעבוד על עצמך. כנל היא לא תצדיק תצמה, תתחיל לעבוד על עצמה וזהו

זה הכל.

אל תגיד "אני לא טוב אז לא יכול להעיר לה שתהיה היא לא טובה". תתאמץ להשתפר, היא תראה אותך מתאמץ ותעשה את זה גם בלי שתגיד לה מילה.

אז אל תדבר מלכתחילה כדי לא לצאת צבוע

קצת בושה

באמת

אבל עם המצב של @חסדי הים אני פשוט לא יודע מהו

ו.. אין לי זכות לשפוט

רק הסגנון כתיבה

זה הכל.

מעיר כן, אבל לא שופט.

@חסדי

אם הבנת שאני שופט אותך סליחה.

חשוב לך לציין שנשים חייבות שלוש תפילות ביום בשם המחויבות להלכה, אבל אתה לא מתפלל כלל?

מה?

קצת פחות נפוץ בפורומים של בשבע

ואני לא במקום בכלל לשפוט. רק הבעתי תהייה.

כולם מתפללים במניין 3 תפילות.

בכולופן כשהם בבית.

גיסי גם.

הגענו ל8 אנשים

כל שאר האנשים מסביבי, אינלי מושג לגביהם...

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.