חסדי היםהדעה הכי מקלה לאשכנזים מחייבת שתיים, ולספרדים אחת. היא לא היחידה.
כן, לא לא שכל דין דרבנן אפשר ללכת בשיטה הכי מקלה, אפילו שהיא דעת יחיד.
לרוב הדעות, גם ספרדיות חייבות כאשכנזיות.
אאלט זמן ברכות שמע הוא עד ארבע שעות.
זה בערך עשר. תשע זה סוף זמן ק"ש.
לכל הפוסקים האשכנזים נשים חייבות בשחרית ומנחה, ולפי רוב הפוסקים הספרדים.
יש מקלים לספרדיות בבקשה, לא ראיתי מישהן שמחייב בתפילה אחת.
מאגרת ר' יונה משמע שחייבות.
לפי הצל"ח חייבות.
מערוך השולחן משמע שחייבות.
הרב קנייבסקי פסק שחייבות.
וגם מסברא, אפשר לומר שכיוון שגברים קיבלו, זה מחייב גם נשים.
גם באחרונים יש שחייבו בערבית: ע.י. - צעירים מעל עשרים.
אבל-
גברים חייבים בערבית כי הם קיבלו עליהם.
האם לדעתך היה דור שבו רוב הנשים התפללו ערבית, והתייחסו לזה כחובה? מתי זה היה?
ככלל, נשים בעבר פחות ידעו להתפלל את נוסח התפילה הקבוע, [בגלל שהשפה המדוברת לא הייתה עברית, ובניגוד לגברים הם לא הכירו את העברי מלימוד תורה, וכן שלפעמים גם הן לא ידעו לקרוא] והיה להם הרבה פחות זמן לזה, בגלל עומס עבודות הבית וגידול הילדים.
לכן, אני נוטה לחשוב שלא היה מצב שהנשים קיבלו על עצמן להתפלל ערבית.
וגם הגברים קיבלו עליהם רק אח"כ.
הנשים שלא ידעו להתפלל ערבית, לא ידעו להתפלל גם שחרית ומנחה, אבל הן היו פטורות מחמת אונס, זה לא פטור לנשים שיודעות להתפלל.
לעומת זאת, לגבי ערבית, אם הן לא התפללו בפועל, איך אפשר לומר שהן קיבלו עליהן ערבית?
[היו עדות שלימות, שבהן, עד לפני דורות בודדים, הנשים לא ידעו להתפלל].
בנוסף, כתבתי גם סיבה נוספת, שהיא העומס שהיה על הנשים. מובן, שגם נשים שהצליחו למצוא קצת זמן לתפילה, העדיפו להתפלל את התפילות שהן חייבות.
"ולכן נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות משום דאומרי' מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה.." מג"א סי' קו.
"ומנהגא רהיט שאין נשים מתפללות בכל יום זולת הצנועות ביותר או הזקינות" נימוקי או"ח סי' מ"ז
ויותר מזה ראה בשו"ת שמ"ש ח"ב או"ח עב.
ולגבי זה שהנשים לא ידעו עברית - "ונשים צריך עיון אם יוצאות בברכת הזימון של אנשים מאחר שאין מבינות... דשאני בור שמבין בלשון הקדש ויודע קצת מאי קאמר אבל אינו יודע לברך אבל נשים שאינן מבינות כלל מצי למימר דלא נפקי"
תוס' ברכות מה ב.
וכבר בתקופת המשנה, השפה המדוברת לא הייתה עברית אלא ארמית. סביר בעיני, שהידע של הנשים בעברית באותה תקופה, דמה לידע שלהן בתקופה בה דיברו אידיש או ערבית. [אם כי, אין לי הוכחה לזה].
צריך שבפועל הן יתפללו ערבית, לפחות בדור שבו הן קיבלו על עצמן?
הבאתי את המקורות כדי להראות את המציאות, שנשים באותן דורות ומקומות לא התפללו את התפילות הקבועות, כל שכן שלא קיבלו עליהן עוד את ערבית.
שהיא איננה חובה, גם לא מכח קבלה.
ולכן, נראה לומר שהקבלה הייתה אח"כ.
וכבר מתקופת התנאים השפה המדוברת העיקרית לא הייתה עברית. [וגם גברים בחלקם לא ידעו להתפלל, ויצאו בתפילת הש"ץ].
וגם אז היה עומס של עבודות בית, שהוטלו בעיקר על האישה, ולכן מסתבר בעיני שהמצב שמוכר מתקופות אחרות היה נכון גם אז.
אז למה ר' יונה מחייב נשים בערבית?
אלה הנשים שלא התפללו כלל. ויש מקום לומר שמנהגן לא נחשב (כמו שלא תגיד שמנהג רוב האשכנזים היום לאכול קיטניות).
הנשים שומרות המצוות, תחייב את כלל ציבור הנשים [שאולי בכלל לא היה יכול לעמוד במנהג כזה].
ובפרט, שגם הנשים שהקלו יותר היה להן על מה לסמוך.
הנשים שהקלו יותר, בהחלט לא היה להן על מה לסמוך, ולכן מנהגן הוא שלא נחשב.
ולמה אתה חושב שהן היו קבוצת מיעוט?
ככל הנראה בתקופת חז"ל נשים דווקא ידעו עברית, אחרת, למה חייבו אותן בקריאת התורה, אם אינן מבינות?
שחייבו נשים בקריאת התורה.
אבל בימי המשנה והגמרא, היה תרגום לארמית בקריאת התורה, כך שגם מי שלא הבין עברית יכל להבין.
מג"א סי' רפב ס"ק ו בשם מסכת סופרים.
נכון, שכחתי את זה. אבל אפשר להתפלל גם בכל לשון, ואאלט בעברית גם אם לא מבין.
מהמג"א בסי' רצט משמע שהנשים שהתפללו התפללו ערבית במהלך השבוע, ורק במוצאי שבת לא נהגו ופטורות ממנה.
[ולכן גם לא כ"כ נראה לי שזו כוונת המג"א].
כך הבינו הפמ"ג ועוד אחרונים.
יש הרבה סיבות. כמו שכתוב באותו עניין, הן היו עסוקות בלהכין הבדלה וצרכי מוצ"ש.
בשבילי ספציפית תפילה במניין זה ממש סבל. לפעמים אני הולך למנחה או ערבית.
בשבת אני נוהג להתפלל בלובי של בית הכנסת, יחד עם העלונים ולפעמים גם לפטפט עם מישהו, ועדיין לענות לקדיש וקדושה.
ואין מה לעשות עםזה?
שבור ת'צמך
תתאמץ כדי שזה יפסק.
אל תכתוב את זה לכל העולם כאילו זה איזה..
תתאמץ בשביל זה.
כמו שכולנו צריכים להתאמץ.
הרבה מאלו שמקפידים בשוטף היום, לא בהכרח יקפידו בעוד 10 שנים, או אלו שהיום לא מקפידים כי העבודה טורדת אותם פתאום יתחילו להקפיד בפנסיה כי יש להם חברים בבית הכנסת.
אני בעבד הקפדתי יותר.
בגלל החולשה שלך? ואיך הגעת למצב לא להתפלל? רק אם לא מפריע לך לענות? אולי בשיחה אישית? אני מאוד מתעניין לשמוע
אתה לא חושב שמה שאמרת עכשיו נכנס בגדר של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה? ממש אבל?
אתה לא חושב שזה מוזר להתפלל סמוך למקום המקדש אבל 3 תפילות לא?
אתה לא חושב שאם הבעל לא מתפלל, לפחות שיעודד את אשתו?
אתה לא חושב שלכתוב כאן את החולשות שלך בפומבי זה קצת להשלים איתן ולהתייחס אליהן כנתון וכאילו אי אפשר לשנות את זה ולהשתפר ולהשתנות?
אחי, תתחיל לחשוב על שיפור.
שיהיה בהצלחה
אבל מי אמר שזה סותר?
גם אני בעת צרה הולך לבית כנסת ובוכה. ו?
מה עם 3 תפילות שגם הן חובה לא משנה מאיזו סיבה??
ברגע שאתה אומר "כן, אני הולך למקום המקדש. מתפלל שם" או יו יויי. קודם תעשה מה שמוטל עליך. לאמשנה איפה. לא משנה איך. תעשה 3 תפילות. תבקש בתוכן/שלא בתוכן עוד דברים נו. ניחא. אבל זה קצת סדר עדיפויות עקום ללכת למקום המקדש אבל 3 תפילות ביום לא.
שוב, כל מצוה יקרה בעיני ה'. אבל ממש נשמע סדר עדיפויות עקום. ממש.
כי זה לא סותר. ואתה איכשהו מציג שאצלך בחיים זה רק התפילה במקדש. אז תהפוך את זה! ואז אחכ תעשה שניהם לאיודע ווטאבר מה שתחליט.
יזווגו לאדם לפי מעשיו
ולא נכון. אתה צריך לגרום לאשתך לקיים את ההלכה לא משנה מה. נקודה. אין מה להתפלסף.
ואם אתה בעצמך לא טוב?
אז אל תצדיק תצמך, תתחיל לעבוד על עצמך. כנל היא לא תצדיק תצמה, תתחיל לעבוד על עצמה וזהו
זה הכל.
אל תגיד "אני לא טוב אז לא יכול להעיר לה שתהיה היא לא טובה". תתאמץ להשתפר, היא תראה אותך מתאמץ ותעשה את זה גם בלי שתגיד לה מילה.
אז אל תדבר מלכתחילה כדי לא לצאת צבוע
קצת בושה
באמת
חשוב לך לציין שנשים חייבות שלוש תפילות ביום בשם המחויבות להלכה, אבל אתה לא מתפלל כלל?
מה?
קצת פחות נפוץ בפורומים של בשבע
ואני לא במקום בכלל לשפוט. רק הבעתי תהייה.
כולם מתפללים במניין 3 תפילות.
בכולופן כשהם בבית.
גיסי גם.
הגענו ל8 אנשים
כל שאר האנשים מסביבי, אינלי מושג לגביהם...
לפורום של טבת והלאה...
בס"ד
לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב
את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז לפעמים מופיע פורום עתיק
איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...
איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות
מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.
ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00
במקום 13.00 וכד'.
יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט
אבל לא יודעת איך.
תודה!
מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?
תודה רבה!
מדי פעם יוצא לי להתעסק עם אנשים שיש להם פגמים גנטיים.
לא סתם פגמים גנטיים, אלא כאלה שעלולים לגרום להם לסבול מאוד כשהם יהיו מבוגרים (נניח 50 פלוס).
נניח שיש למישהו גן מסוים, שמעלה משמעותית את הסיכון שלו לחלות בפרקינסון.
האם כדאי לדעת על זה מראש?
כן! כי יש מה לעשות. תזונה נכונה, הימנעות מדברים מסוימים, הקפדה על דברים אחרים, כל אלה יכולים להוריד את הסיכון.
בנוסף לדברים שכבר הוכחו כיעילים, יש הרבה מאוד אפשרויות להצטרף למחקרים חדשים בתחום, כולל מחקרים שבוודאי אין בהם סכנה (למשל השפעת הליכה יומית של חצי שעה וכיוצ''ב על הסיכון לחלות. גם אם בסוף יתברר שזה לא יעיל, זה בוודאי לא פוגע).
לצערי, יש כאלה שמסרבים לפעול לפי ההנחיות האלה. לא רק שהם לא רוצים לנסות להצטרף לניסויים, הם מסרבים להתרגש ולעשות את הדברים שגבר הוכחו כיעילים.
לפעמים הסירוב נובע מחוסר חשק לבצע שינויים משמעותיים בחיים. קשה להפסיק לעשן, קשה לרדת במשקל, מבין.
לפעמים הסירוב נובע ממחשבה שחיים פעם אחת, אז עדיף ליהנות לפני גיל 60 כמה שיותר, ומקסימום בגיל 60 נחלה. אבל לפחות לפני כן היה כיף.
אבל סיבת הסירוב הכי לא מובנת לי, דווקא כאדם דתי, היא ''השגחה''. אנשים שאומרים לי בפה מלא, שהם לא חוששים מהמחלה שהגנטיקה שלהם מובילה אליה, כי ה' שומר עליהם. אני שומע משפטים כמו:
בעז''ה יהיה בסדר.
רפואה זה אחלה אבל בסוף יש בורא לעולם.
אי אפשר להילחם במה שכבר נגזר עליך.
וכו' וכו'.
התשובות האלה מגיעות כמעט תמיד מאותו המגזר. ולמען האמת תת מגזר.
זה פשוט כואב לי. לא זאת הייתה כוונת המשורר. ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, זה שיר קליט ולא דרך חיים או דרך לקבל החלטות.
אם 70% מהאנשים עם הגן הזה חלו בפרקינסון בגיל 60, אז ל-70% מהאנשים עם הגן שלך לא יהיה רק עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. להפך, המצב שלך יילך ויתדרדר.
אם אתה אומר שזה לא יקרה לך כי ה' שומר עליך, אתה מתעלם מזה שעל 70% מ''קרובי המשפחה שלך'' הוא ''לא שמר'' (כלומר לפי שיטתך, שכך נמדדת השמירה...).
פשוט עצוב לי וכואב לי על האנשים האלה. שהאמונה העיוורת תגרום להם למות צעירים ומסכנים, במקום שהם יילחמו על החיים שלהם ואולי ינצחו במלחמה.
בקצת עידוד במדינה הנאנקת הזו?
יותר טוב שיר חילוני מדכא? יותר אמיתי?
וכן פסק הרמ''א (אבן העזר כג,ו): "בגמרא פרק כל היד משמע דאסור ללבוש מכנסיים אם לא עשויין כבתי שוקיים, משום דמביא לידי השחתת זרע... מכל מקום מדהביא הרא"ש בפסקיו משמע דאף בזמן הזה אסור".
היית:
א. מתגייר/ת
ב. מקיימ/ת 7 מצוות בני נוח
ג. ערבי/ה חילוני/ת
ד. ערבי/ה מוסלמי/ת
ה. טרוריסט/ית
לפי דבריך, האדם הוא רק תבנית נוף מולדתו....
ואין בחירה חופשית. אין.
יש בזה הרבה, אבל בתוך כל זה, חייבת להיות בחירה חופשית
אחרת, במה אנו נבדלים מבעלי חיים ?
אפילו פעוטה. אבל בחירה חופשית ח י י ב ת להיות.
לאן נעלמו מגיבים שעד לא מכבר, היו?
הנני כאינני, והים נסוג.... הכל בסדר?
שלום!
אני כותב עבודה שעוסקת בשוויון כלכלי ותנאים סוציאליים ע"פ התורה.
עד עתה הרושם שעלה לי לאחר מעבר על רוב המצוות הקשורות בנושא בספר החינוך ובעוד מפרשים הוא שהתורה כלל לא באה ליצור שוויון כלכלי או לדאוג לרווחת הפרט.
מצוות כמו שבת, שמיטה וכו' עניינם הוא רוחני ואמוני וכמעט ולא קשור כלל למנוחה של פועל.
באופן דומה, כמעט כל המצוות בין אדם לחברו שקשורות בדאגה לחלש טעמן הן לתקן את מידותיו של האדם הנותן, ולא לדאוג לעני.
לאחר מחשבה מסוימת בנושא אני חושב שזה קשור לכך שהקב"ה מפרנס כל בריה, לכן מצד העני הוא יקבל את מה שה' רוצה שהוא יקבל, אך ע"י המצווה הקב"ה הופך אותנו לשותפים במעשה.
אם אני משלם פעם בעזרת מוביט ופעם בעזרת אפליקציה אחרת אני עלול להיות מופסד מכך?
ואני מתחיל לנסוע כל יום ממקום למקום,(למשל מת"א לירושלים) איך זה יוצא לי הכי זול? עדיין יש צורך לשלם מראש על הסדר חופשי חודשי?
כל האפליקציות לתשלום בתחבורה ציבורית - Moovit, הופ-און, Egg, מחשבות את התשלום באותו אופן.
אבל אין קשר בינהם, ואף אפליקציה לא יודעת על חיובים שבוצעו באפליקציה מקבילה.
סדר היררכי:
- חישוב חיוב נסיעה בודדת ראשונה ביום.
- חישוב חיוב נסיעה נוספת באותו יום. עד לתקרת חודשי יומי.
- חישוב נסיעה נוספת באותו חודש, עד לתקרת חופשי חודשי של כלל הנסיעות באותה קבוצת מרחק נסיעה.
אם יש נסיעה שחורגת בטווח נסיעה משאר הנסיעות, היא (ושאר הנסיעות באותו יום) לא נכנס לחישוב החופשי חודשי.
לכן כל עוד נוסעים נסיעות מרובות באותה קטגוריה של מרחק, חשוב להשתמש באותו אמצעי חיוב.
אם יש נסיעה בודדת (והדגש על בודדת, לא צבר נסיעות שמגיעות לחופשי יומי) ביום מסויים שחורגת במרחק משאר הנסיעות בחודש - כאן דווקא יותר משתלם לחייב באמצעי תשלום נפרד.
זה המינוס והמגרעה בחוקי החיוב של משרד התחבורה. אם חורגים אפילו רק פעם אחת במרחק, כל היום הזה מוחרג מהחופשי חודשי ולא רק נסיעה בודדת.
העניין של נסיעה בודדת שמשפיעה על כל החודש. צריך בדיקה אצלנו.
ויש גם עניין שיש כמה אמצעי חיוב שכן מחוברים יחד. מוביט עם פנגו נראה לי. למשל.
ואישית ניצלתי את האפשרות לאמצעי נוסף בשביל להכניס חוזה של ילדים לפלאפון שלי, במקביל למוביט. יצא שימושי במקום לחפש רבקו לילד. לנסיעות בודדות.
