כ"ח בתמוז תשס"ט 14:33
שלום. אני חדשה כאן. אני לא בטוחה אם כאן המקום אבל רציתי לשתף. אני נשואה שנה וחצי +1 ויש לי זוגיות בסדר ב"ה. בעלי חזר בשאלה לפני יותר מחצי שנה ואני ממש לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה. כל כך קשה!! מה עושים? איך ממשיכים? אני ממש לא רוצה להתגרש ממנו אנחנו אוהבים, אבל יש לנו הרבה ויכוחים סביב הנושא ונראה לי שאנחנו רבים יותר מהרגיל בגלל העניין הזה. התחתנתי עם בחור דתי, ירא שמיים, לומד תורה, ועכשיו יש לי בעל שלא מתפלל, רואה סרטים ולא שומר כשרות כל כך. והוא גם האבא של הילדה שלנו!! אני ממש ממש מיואשת. סיפרתי לאחיותיי וזה ממש שבר להן את הלב, אני מפחדת לספר לשאר המשפחה שלא יקחו את זה קשה.
אני כל היום מוטרדת מהעניין הזה. אני צעירה  (27) ואני רוצה עוד ילדים אבל לא יכולה כרגע להביא עוד ילדים איתו. אשמח אם משהו יוכל לעזור או להפנות אותי לעזרה
תודה
כ"ח בתמוז תשס"ט 15:29
אני מכיר זוגות שהתחתנו ככה מראש.
מישהו שאל אותי פעם מה יקרה אם אשתי יום אחד תחזור בשאלה, ועניתי לו שלדעתי אם נוכל להגיע להסכמה בדברים העקרוניים אני לא חושב שאני אפרק את החבילה על זה במיוחד אחרי שנולד לנו ילד.
לדעתי את לא צריכה ללחוץ אותו לחזור בו, כי המקום בבית שבו אתה מתקבל בלי שאלות ונסיונות לחינוך הוא מאוד חשוב.
כתבת שאתם אוהבים, נכון?
אז אני מאמין שאם תקבלי את הגזרה כרגע כעובדה מוגמרת, ותשבי לחשוב קודם לבד, ואחר כך ביחד, איך ממשיכים לחיות, תוכלו להחזיר את השמחה והרוגע לבית.
תחשבי לרגע מה הדברים שהכי חשובים לך. טהרה? חינוך הבת? כשרות המטבח?
אני מוכרח להתוודות שגם אני רואה סרטים ומאוד נהנה, חלקם יחד עם אישתי. אני אומר זאת כדי שתבררי לעצמך על מה לא שווה להתעקש ועל מה כן.
אם את רוצה טלפון של מישהו חילוני שנשוי לדתייה (בן 50, עם כמה ילדים) תפני אלי בפרטי, ואני אברר איתו אם זה בסדר.
הרבה בהצלחה ושה' ישלח לך כוחות להתמודד עם המשבר ולצמוח איתו לגבהים חדשים.
 
כ"ח בתמוז תשס"ט 16:14
את יכולה להתגרש רגשית או מעשית, ואת יכולה להשאר איתו באהבה אם רק תנסחו מוסכמות שיקלו עליכם להשאר יחד בזוגיות איתנה. הסכם שכזה צריך לשדר הערכה, הבנה ונכונות לויתורים, תוך שמירה על צורכי יסוד שלך ושל בעלך.
אם לא עלה בידכם להגיע להסכמה-פנו ליעוץ בדחיפות

בברכה ותפילה, אלעד
כ"ח בתמוז תשס"ט 20:49
זה נשמע כ"כ קשה!!!
אין לי כ"כ מה לייעץ לך חוץ מדבר אחד: פשוט תתפללי... תתפלי במילים שלך עם כל הכאב שלך
 הקב"ה אוהב אותך  ויודע בדיוק מה את עוברת (והוא כנראה גם מאמין בך מאוד אם הוא נתן לך את הנסיון הלא פשוט הזה..)
תתפללי שיהיה לך כוחות, תתפללי שיהיה לך את התבונה עם מי להתייעץ וכיצד לישם את הדברים... על כל דבר!
ה' שומע ועוזר...
ובעז"ה יהיה בסדר
אני ממש משתתפת איתך וגם אתפלל עליך שתצליחו

"בואי בתי" ספר הכנה לנערות צעירות לקראת ההתבגרות. בהתאמה לציבור דתי וחרדי

בואי בתי | ספר ההתבגרות הראשון לנערות לקהל הדתי והחרדי

כ"ח בתמוז תשס"ט 22:08
לאלעדי ולכל המגיבים. זה ממש קשה. ארל'ה זה לא סוף העולם בשבילי אם הוא רואה סרטים, כל עוד הם לא שטופי חוסר צניעות ואלימות, ואני אפילו מסכימה לשבת לראות איתו סרטים, בעיקר אנימציה (באמת בשביל שלום בית), אבל כואב לי שהוא פתאום מתלהב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ושום דבר לא אסור וזה לפעמים בא על חשבון לעשות שיעורי בית (הוא סטודנט) או ללמוד למבחן או לעזור לי בבית עם הילדה..
גם העניין של הטהרה הוא מבחינתי בל יעבור ואחרי הלידה זה היה פשוט סיוטטטטטטטטטט בשבילי, כי רק אני משתדלת לשמור וגם ככה קשה אחרי לידה עם כל מה שכרוך בלטפל בתינוקת, להניק ולהתאושש מהלידה.
דיברנו כמה פעמים על העקרונות שחשובים לנו לחיות איתם וזה נראה שהוא לא כל כך מוכן לקבל את מה שאני לא מוכנה להתפשר (שבת, כשרות בבית, טהרה..) שלא נדבר על זה שבתי תהיה כבר גדולה ותלמד שאמא עושה קידוש והבדלה.
נניח אני מאוד רוצה עוד ילד עכשיו אבל אם זה יהיה בן, אז הוא לא מוכן שנעשה לו ברית. מה עושים?!
תודה רבה קיווי. זה גם מה שהמדריכת כלות אמרה לי. דיברתי גם עם רבנית גדולה לפני הלידה והיא אמרה לי אל תדאגי, זה יחלוף, כשתלדי הוא יראה מה זה עול של ילד ו"יצעק לאבינו שבשמים", אז הוא "צעק", אבל לא בדיוק לאבינו שבשמים...
שה' יעזור, ממש לא טוב לי החיים האלה, אני משוגעת על הבת שלי וכואב לי שזה המצב.
 
כ"ט בתמוז תשס"ט 10:42
המציאות שאת מתארת, היא באמת קשה. התחתנת עם בן אדם אחד, וכרגע הוא בן אדם אחר. וזה מתסכל מאד.
כמו שזה נראה לפי מה שאת מתארת, בעלך עובר התבגרות מאוחרת, עכשיו. מאיזה שהיא סיבה הוא מרגיש התנגדות קיצונית לכל מה שקשור לקבלת אחריות (עול מצוות, מבחנים ולימודים). יתכן ועד עכשיו כפו עליו את הדברים האלו בצורה קיצונית ועכשיו הוא רוצה להרגיש חופשי.
 
הייתי רוצה להציע לך מה שמציעים להורים לילד מתבגר:
א. כמו שכבר נאמר, להתפלל עליו. תפילות לא שבות ריקם.
ב. להאמין בו -  לראות כל הזמן את נקודות החיוב שקיימות בו כבר עכשיו.
    להאמין בו - לדעת שבתוך תוכו יש לו נשמה יהודית שרוצה לבוא לידי ביטוי.
ג. לרחם - להבין שהוא במצוקה.
 
אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול, ולסיים בסיפור שפעם שמעתי על טייס דתי שנפל בשבי, עבר יסורים קשים, ובעקבותיהם פרק עול מצוות. לבסוף חזר בתשובה. כששאלו את הטייס מאד החלטת לחזור הוא אמר שזה בזכות אביו שהאמין בו כל הזמן. (אני לא זוכרת את הסיפור במדויק).
הרבה כוחות והצלחה!   
כ"ט בתמוז תשס"ט 12:02
שזה שלב של התבגרות. חבל רק שזה בגיל 30+. הוא גדל בבית חרדי, עזב את הדת בנעוריו, וחזר בתשובה לפני מספר שנים, ועכשיו שוב עזב.
את צודקת מאוד, אני צריכה להראות לו שאני מאמינה בו, גם בלימודים למרות שקשה לי.
אני מתפללת. תודה
כ"ט בתמוז תשס"ט 14:30
לפי מה שאני מבין יש לך בעיה עם חלק מההתנהגות של בעלך ובעיקר עם ההשפעה שיש לזה עליך ועל הילדה.
לדעתי את צריכה לשבת (אפשר גם לקבל עזרה מאנשים שאת סומכת עליהם) ולהגדיר את הקווים האדומים שלך.
הקווים האדומים יכללו מה את לא מוכנה לקבל בשום מקרה (לדוגמה שאצלכם בבית יהיה קשה) , אני מסכים עם יוקטנה שהוא עובר תהליך ולכן דברים משתנים חלק מהקווים האדומים יכולים להיות קשורים בזמן - למשל כמה זמן את מוכנה להקציב לו עד שיפסיק לעשות דברים רק לעצבן או שיתחיל לעזור.

לאחר שיש לך קווים אדומים יהיה לך קל לראות ביחד איתו מה גמיש אצלך ועל מה אין מבחינתך פשרה.

דרך אגב לדעתי לא כדאי לבנות על זה שהוא יחזור בתשובה (למרות שקיים סיכוי גבוה שזה יקרה) ועדיף לראות איך אתם מסתדרים במצב הזה כאשר יהיו מינימום השפעות עליך ועל הילדה.

כ"ט בתמוז תשס"ט 13:39
קראתי בכאב את התשובה שלך, אני בטוח שזה מאוד לא פשוט ולא נעים.
 
בתשובה שלך אני רואה שתי בעיות שונות בתכלית אחת מהשנייה.
1. בעלך חזר בשאלה ואת נתונה בקונפליקטים של קיום מצוות
2. בעלך בורח מהמטלות שעליו למלא.
 
בקשר לחזרה בשאלה, זה נשמע קצת כאילו הוא שהוא עובר עברות ל"הכעיס", קצת ילדותי להתלהב מהאפשרויות הבלתי מוגבלות, ועוד בפנייך- שזה כ"כ חשוב לך. יכול להיות שהוא מנסה לאמר לך משהו בין השורות?
 
בקשר לבעייה השנייה, אני מאוד מבין אותך ואותו, כי אני עברתי תהליך דומה.
כנראה שיש בנים שמגיעים לשלב של הילדים ולא כ"כ מבינים כמה השקעה זה דורש, וזה מאוד מתסכל את האישה.
אין ספק שאם אחד מבני הזוג משתעשע בזמן שהשני עובד, ועוד בדרך קבע, זה מצב מקולקל.
 
אם אני אנסה להעביר לך קצת ממה שעברנו בבית, אז אם הוא בחור כשרוני ויצליח לעבור את המבחנים בלי כל הש"ב או בלי בכלל, אז תניחי לו.
לגבי החלוקה בנטל, אתם צריכים להגיע למצב שבו אף אחד לא מרגיש כאילו הוא היחיד מתחת לאלונקה.
אולי בד בבד עם הדרישות (שלדעתי צריכות לבוא מהמקום של כמה קשה לך, ולא כמה אתה לא בסדר...) גם תיזמי ערבים יפים ורגעים יפים שיתנו לו עידוד וכח להשתנות (אני מדבר על העזרה, לא על האורח חיים הדתי).
 
חזקי ואמצי.
ארל'ה
כ"ט בתמוז תשס"ט 12:19
גם אני מכירה כמה וכמה זוגות "מעורבים". אני משערת שהעסק פשוט יותר כשיודעים לקראת מה הולכים, וכשזה לא נוחת על הראש במפתיע, כמו במקרה שלכם!
נשמע כאילו כרגע הוא בתהליך מסוים, ורק טבעי שבהתחלה הוא ירוץ לקיצוניות, אבל עם הזמן יגיע למיצוי, ויתכנס חזרה למרכז (גם אם לא ממש יגיע עד אליך). אני חושבת שאז יהיה הרבה יותר קל לדון ולקבל החלטות משותפות שנוגעות לאורח החיים של המשפחה.
תני לו חופש ככל שירצה, ותנסי לסמוך עליו ולהאמין בו שהוא לא יגרום נזק בלתי הפיך לעצמו ולמשפחתכם. אני חושבת שזה לא יכול לקחת יותר מדי זמן, בעיקר בהתחשב בגילו, במצבו המשפחתי, באהבה שלך אליו, וגם בעבר שלו (כלומר, הוא כבר עבר משהו דומה פעם אחת, ככה שאין כאן כל כך חידוש).
כמובן, את מכבדת אותו והוא מכבד אותך. ייתכן שתצטרכי להזכיר לו מדי פעם שגם לך מגיע כבוד, וגם לאמונה שלך ולרצונות שלך יש מקום במשפחה שלכם. אפשר לעשות את זה בצורה עדינה ומתוך אהבה, ומקריאה של ההודעה שלך - "יש לך את זה" בגדול!
ובינתיים.... מצטרפת לעצה של לחכות בהמון המון המון סבלנות וגם ולא פחות מזה, סובלנות!
 
 
כ"ט בתמוז תשס"ט 21:43
דמות תורנית או רב שהוא עדיין מעריך שיוכל לדבר על ליבו? לדעת קצת מה עובר עליו ולמה פתאום הוא עשה את השינוי הזה?
מחזיקה לך אצבעות....
ב' באב תשס"ט 09:27
בשמחה. אני כל כך צריכה אותו.
הלוואי שהיה איזה רב שיוכל לדבר איתו. נפגשנו עם רב גדול מאוד שמעביר שיעורים לבעלי תשובה הרבה וזה לא עזר. הוא רק יצא (בעלי) עוד יותר מחוזק בדעותיו.
 
ב' באב תשס"ט 11:59
לפעמים נותנים לחוזרים בשאלה הרגשה שהם פרויקט כדי שיחזרו בתשובה או שהם לא מבינים מה הם עושים.
לדעתי ללכת איתו לרב כזה עלול לגרום רק לאנטי אצלו.
לדעתי הגישה צריכה להיות של כבוד אליו ולדעות שלו ויחד עם זה לומר לו שאת דתיה והתחתנתם כדי להקים בית דתי - ואת מבקשת שהמהלך שלו יפגע בך כמה שפחות. לדעתי להפוך את זה לבעיה שלך יהפוך את הבעיה ליותר קלה ופחות טעונה. 

ג' באב תשס"ט 08:32
אני בכלל לא מנסה להחזיר אותו בתשובה כי זה לא ילך ותאמין לי שאני מאוד מאוד מכבדת אותו ואת דעותיו, אם זה אומר לשבת חודשים ולהקשיב לדברי כפירה שטופי שנאה על היהדות והרבנים שאני כל כך מכבדת. אני מקשיבה לו כדי שתהיה לו אוזן קשבת כי אין לו כל כך את מי לשתף במה שעובר עליו (חברים לא יודעים מזה). קשה לי עם זה שהוא מעלה שאלות כל הזמן נגד הדת ומביא את כל הראיות למה הדת היא לא נכונה והכל שטויות, ולי אין את התשובות לזה, אז שאלתי אותו אם זה בסדר שנלך לרב גדול שבטח יוכל לנהל איתו דיון ולענות לו. ולא כדי שיחזור בתשובה (הלוואי,על זה אני יכולה רק להתפלל)
ג' באב תשס"ט 09:15
תגידי לו שדוקא בגלל שאת מכבדת אותו ואת דעותיו, ולדעתך הקושיות שלו נובעות ממקום אמיתי- שתגשו שניכם לרב, שינהלו דיון על כל הקופה.
[אם הוא יסרב תסיקי את המסקנות לגביו לבד, וגם הוא על עצמו]
ג' באב תשס"ט 11:39
אם בעלך החליט ללכת בשאלה, בניגוד לרצונך, אז מליון רבנים לא יעצרו אותו. חבל שתלכו לרב- ביחד, כי בעלך ימצא עצמו מול רוב נגדו, והתוצאה תהיה הפוכה. שאלת מיליון הדולר, עד כמה הוא אוהב אותך ומוכן לעשות ו/או לשחק אותה למענך.
 
כפי שכתבתי כמה פעמים, נישואין זה מקום עבודה. אם בעלך יחשוש מאובדן מקום העבודה, ויחשוש מכניסה לתהליך של גירושין ומזונות, ולהסתבך שם, אז אולי מתוך שלא לשמה בא לשמה. נישואין זה מקום עבודה בשבילו ומקום עבודה בשבילך, ולא בלתי אפשרי שיועץ נישואין חילוני יציע לך ללכת בעקבותיו.
 
אין לנו אלא מה שעינינו קוראות, הדברים שכתבת מובילים למסקנה חד משמעית שכדאי "לחתוך", ויפה שעה אחת קודם, חבל להשקיע ולו שקל אחד על מזבח יועצי נישואין.
 
מילת סיום מעודדת. בחברה החרדית- גרושה זה מום, מה שאין כן בציבור הדתי לאומי- לגרושה יש ערך מוסף כלשהו.     
ג' באב תשס"ט 12:35
החיים הן עניין דינמי ולכן הדעות וההתנהגות ששל אדם משתנות כל הזמן.
מה תעשה אישה שהתחתנה עם מורה (עם המשמעיות הנובעות מכך של שעות עבודה) והוא החליט לעשות הסבת מקצוע לעבודה שדורשת יותר עבודה בחוץ. או אישה שחשבה שתעבוד בהיקף מסוים וגילתה שמתאים לה יותר או פחות? בני זוג שחשבו על מקום מגורים מסוים ופתאום לאחד מהם מסתבר שזה קשה?

מה שעושים מנסים לראות איך מצד אחד מנסים לראות פתרון שקרוב כמה שיותר להסכמה הראשונית עם התחשבות בדינמיות של החיים.
לדעתי פה מדובר בשינוי מהותי ולכן כדאי לדעתי לתת לזה זמן (למרות שכדאי מראש לתחום אותו)  וגם להגדיר קווים אדומים. רק אם לא הולך כדאי להסיק מסקנות.

לגבי השאלות שיש לבעלך - לדעתי אין לך מחויבות לספק לו תשובות.
זכותו לחשוב מה שהוא רוצה וזכותך לסמוך על מומחים - רבנים ולהתחשב בדעתם.
לצורך העניין אם את מרגישה לא טוב את לא הולכת ללמוד רפואה אלא הולכת לרופא שאת סומכת עליו - גם כאן את לא חייבת תשובה לכל דבר אלא יכולה לקבל את דעתו של ממוחה בתחום (רב).
ג' באב תשס"ט 13:18
בית שמושתת על פשרה בין שתי גישות אמוניות, הוא מקום אשר נועד ומועד לפורענות. חכם לא נכנס לניסוחים משפטיים שהפיקח יודע איך להחלץ מהם, ובהתאם לגישה זו כדאי לחתוך עכשו ומיד.
 
דוגמת האשה הנשואה למורה שהחליט להסב מקצוע, אם מתוך מחשבה ואם מתוך אילוץ- אינה שייכת לכאן, כי לא הרי משלוח יד כהרי אמונה דתית. אמונה דתית היא דרך חיים בכל נקודת זמן, החל ממודה אני ועד קריאת שמע על המיטה. אמונה דתית אינה הליך דינמי מופשט, אלא בפי מי שמגדיר את עצמו כניאו רפורמי.
ג' באב תשס"ט 15:48
ומה אם, חלילה, בן הזוג הופך לנכה 100%? מה אם מחר אתה נקלע לתאונת דרכים, הופך משותק מהצוואר מטה, ואשתך צריכה, נוסף על הקריירה והטיפול בבית ובילדים, צריכה גם להחליף לך חיתולים??? ומה אם אשתך ילדה לך 8 ילדים והוסיפה, תוך כדי עשותה כן, 50 ק"ג למשקלה? האם מקרים אלה טובים בעיניך לגירושין? ומה על בעל שהפך אלכוהוליסט, או אישה שהתמכרה למשככי כאבים? מה על בעל שהפך לשמאלני קיצוני?
חתונה היא כמו לידה! כמו שאתה מחוייב לילדך מרגע לידתו, כן אתה מחויב לאישתך מרגע הנישואין!
 
ג' באב תשס"ט 17:52
ליוקטנה,
נישואין אינם רק חוזה משפטי, אך אינם לידה. מילד אי אפשר להתגרש. הוא נשאר ילדך. אוי ואבוי אם צריכים נימוק "קטולי" כזה כדי להימנע ככל האפשר מגירושין. זה בלי קשר למקרה הספיציפי.
אודם יקרה, זה קשה ונורא ואיום. אינני יודע לתת לך עצה - אך אל תוותרי על יסודי דרך היהדות בשום אופן (אפשר בדרכי נועם, כמובן, ובנחישות גמורה עם זה). לא במעשה ולא בעומק הלב. כולנו איתך בעומק הלב - אנשים שיודעים את עומק קשר החיים לתורה, לדבר ה', ושזו החירות האמיתית לנהוג עפ"י הקשבה לעומק אופיינו הפנימי, האלוקי. ויודעים גם, דווקא עפ"י מורשתה של תורה, את עומק ואחריות הקשר המשפחתי. גם בעלך ייווכח מהר מאד שאינו יכול לעשות "ככל העולה על רוחו"... מה עם הנאמנות לאשה, למשל?

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ג' באב תשס"ט 18:17
אם הוא חילוני, אז סביר שהוא לא נאמן לאישתו??? למה את לא שואלת את שאר המתייעצים בפורום אם בני זוגם בוגדים בהם? כי הם דתיים והוא חילוני? פחחח...
את יחסית חדשה, אז אולי לא הכרת את השרשור של האישה המוכה שהיה כאן לפני כמה חודשים, בו כתבתי שבמצב כזה אני בהחלט תומכת בפירוק החבילה.
אבל מאחר ואני מכירה כמה זוגות מעורבים, אני יודעת ש"חבל" לפרק זו מילה עדינה, ו"רשעות" להמליץ לפרק זו מילה די עדינה (ובדרך כלל אני לא כל כך מתרתחת!).
ג' באב תשס"ט 18:22
אולי להתחתן כך מראש זה מתכון לבעיות, אבל אם כבר נשואים ואוהבים, צריך לקבל את הבן זוג בכל מצב ולעשות מה שאפשר כדי שיוכלו לחיות יחד.
ה' באב תשס"ט 09:51
גם באין חוזה כתוב וחתום בין הצדדים, למשל במצב של ידועים בציבור, הרי שישנה זיקה משפטית בין בני זוג. מתוקף אותה זיקה משפטית מיושמים חוק יחסי ממון, וביטוח לאומי, ואלמנות צ.ה.ל., ואלימות בתוך משפחה, ועוד רשימה ארוכה. תסלח לי יוקטנה, אבל לא הרי מי ששינה את השקפת עולמו ביודעין, ומתוך שיקול דעת קר, כהרי מי שקרתה לו תאונה או מחלה, והפך לנכה- מאה אחוז. וגם לא דומה למי שהוסיפה למשקלה 50 קילוגרמים, בגלל חמש לידות. אם כבר, זו שהוסיפה קילוגרמים למשקלה, לא מרוח הקודש נוספו לה הקילוגרמים. על בעלה מוטלת "אחריות תורמת". 
 
לא זו אף זו, זכות אקסיומטית עומדת לו לכל אדם לבחור את השקפת עולמו, והאידיאולוגיה שלו, ואמונתו בהשגחה פרטית ובהשגחה עליונה. כל זאת בתנאי שהוא אדם פרטי, ויחידה בפני עצמה, ולא חלק מתוך שותפות, כמתחייב מחוזה חתום או שאינו חתום. 
 
אודם פתחה שרשור בעניין לא פשוט, ומיותר להוסיף שמתוך צער וכאב היא פתחה אותו. הליכה בשאלה אמנם לא נופלת בגדרי החוק למניעת אלימות במשפחה, אבל אם הליכה בשאלה אינה אלימות כלפי בן הזוג, אז לעולם לא אדע אלימות מהי. הגיע הזמן שנחדד את המסרים, ואת השונות שלנו מול החילוניזם הרדיקלי. למען הסר ספק, הליכה בשאלה תוך צפצוף על בן הזוג, כמוהו כנעיצת סכין בגבו של בן הזוג. חבל שהישראלים לא מבינים מסרים כמו שהגרמנים מבינים אותם, מסר בגרמנית מתורגם לסכין. 
 
אם כבר נשואים ואוהבים, אז קצת אלימות פה ושם, חילול שבת פה ושם, זלזול בכשרות המטבח פה ושם... אין חצי דתי כמו שאין חצי הריון.  
 
ה' באב תשס"ט 02:11
ליוקטנה,
כדאי שתשמרי על ה"בדרך כלל" שלך, כי כנראה ה"התרתחות" שהֵעדת עליה הביאה אותך לכלל טעות פשוטה בהבנת הנקרא.
א. אני לא המלצתי "לפרק" (ובזה יכול להיות שאכן לא התכוונת לתגובתי), אלא לא התייחסתי כלל לנושא זה. כתבתי שאיני יודע מה לייעץ במצבה הקשה, חיזקתי את ידיה והצעתי שבכל מקרה לא תוותר על הנהגתה הפנימית והחיצונית על פי יסודי היהדות.
בנוגע לנושא שאליו התייחסת, ואני בכוונה לא (בכלל, איני חושב שעצות לגירושין וההיפך אפשר להציע דרך "אתר" בלי להכיר אישית כל מקרה לגופו ולגופם של המדוברים): יש הצד שאת כתבת - ובנוסף, לפעמים האשה גם תחזיר את בעלה חזרה למסלול - ואי אפשר גם להתעלם שלפעמים דבר כזה יכול עם הזמן להביא ליסורי נפש קשים. בסופו של דבר מדובר בענין היקר ביותר והוא חיי היהדות. אגב, בעל שיתעקש, חלילה, לא למול את בנו (ואני מניח שבמקרה הספיציפי זה לא יהיה כך), הוא מכה בכך את אשתו לא פחות מבעל מכה..  אני באמת חושב שאי אפשר להגיד סתם-כך לאשה שמעידה שהיא אוהבת את בעלה: "תתגרשי"...
ב. הטעות שלך בהבנת  הנקרא באופן בסיסי, היתה בכך שהבנת מדברי כאילו אני אומר שאם הוא "חילוני", סביר שאינו נאמן לאשתו. הרי אם כבר, מדברי עולה בדיוק ההיפך: אודם כתבה שבעלה "נהנה" מההרגשה כאילו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו; ולעודדה שיש סיכוי שגם הוא יתעשת עם הזמן, כתבתי שיווכח בקרוב שאינו יכול לעשות כך. לדוגמה: "מה עם הנאמנות לאשתו". כלומר - גם במה שהוא חושב לאורח חייו כעת, יראה שיש גבולות, למשל - גם עכשיו יהיה מחוייב לנאמנות לאשתו ולא יוכל לעשות " מה שבא לו". כל אדם סביר מבין מזה שהנחַתי היא שגם בתור "חילוני" כביכול, לא יעלה על דעתו שיכול לבגוד באשתו, וזו דוגמה לדברים שקצת "יצננו" אותו וימחישו לו שלכל אדם נורמלי יש גבולות.   אינני יודע איך הבנת מזה ההיפך, ואני מציע לך להבא להגיב בצורה פחות זולה מ"פחחח"...
ג. מה שאכן כתבתי (והדגשתי שבלי קשר למקרה הספיציפי) הוא שנישואין אינם כמו לידה. הם מחוייבות עמוקה מאד (ויפות הדוגמאות שהבאת, אם מישהו חלה ח"ו או נראה פחות טוב עם הזמן וכד', כדי להמחיש את הקשר הבלתי תלוי בכך, שבנישואין) אך אינם לידה. והנה פתאום, הבאת דוגמה הפוכה: המלצת, דרך האתר, לאשה מוכה להתגרש.  בלי קשר להמלצתך, ברור שמיֶלד מוכה אף פעם אי אפשר להתגרש, אפילו כשאפשר להרחיק פיזית. ואינני כותב זאת כדי להקל ראש בגירושין. ההיפך, אמרתי שאיננו נזקקים ל"נימוקים קטוליים" כדי לקחת ברצינות עמוקה ובכל חומרת כובד הראש את הנושא הזה. לפעמים האמירות "זה כמו לידה" פוטרות מצורך ההתמודדות, וזה אינו נכון: צריך להעמיק בערך הבית, עד שהידיעה שיש לנו בחירה חופשית (לא כמו ילד שנולד) רק תעצים את ההתאמצות של ההכרה וההרגשה והמחוייבות בערך קיום הבית, שהוא באמת קשר של קיימא, משפחה. ועם זה - במצבים קיצוניים, שהחלופה גרועה יותר - תאפשר את הבניה מחדש. ה' ישמור את כל בתי ישראל וירוממם באחוה ובנין. 
ד. אני מציע לך לא להשתמש בביטוי "רשעות", אם מישהו פה (כנ"ל - לא אני) המליץ לָאשה אחרת מדעתך. מסתבר שהוא חושב שהבלתי נסבלות והסיבוך שבדבר כזה, הם לא פחות ממה שאת חשבת לגבי האשה המוכה. מאספקט אחר, כמובן, אולי נפשי. את יכולה להגיב שלדעתך זו טעות חמורה, שזה נורא ואיום, וגם שאת מכירה מקרים וכו', אין צורך לחלק "קומפלימנטים" של כוונת זדון לדעה שונה.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

ח' באב תשס"ט 14:46
הבנתי עכשיו את כוונתך ואת הבלבול בנוגע לבגידה. אני מתנצלת על תגובתי הנמהרת! לקחתי ללב (כחילונית) והגבתי מהבטן - לא טוב!
לגבי "נישואין הם כמו לידה" - ואני מוסיפה עכשיו "ופיקוח נפש דוחה שבת". מאחר והאישה המוכה נמצאת בסכנה, בתור ה"ורדה" (רזיאל ז'קונט) המקומית, אני מתירה לה לפרק את החבילה
י"ב באב תשס"ט 01:38
א. מודה ועוזב ירוחם... ט.ל.ח.
ב. אגב, יתכן שכמי שמעידה על עצמה שהיא "חילונית" (אם כי אינני אוהב את הכינויים הללו; כולנו אנשים אחים אנחנו), עלול להיות לך קצת קשה להבין את עומק השבר אצל מי שבן זוגו עובר שינוי כזה בדבר שהוא יסוד היסודות מזמן הילדות המוקדמת ובעומק הנשמה.

חינוך תורני בדרך חיובית – תכנים תורניים לילדים, מאמרים, ניגונים ועוד

 

 

 

י"ג באב תשס"ט 19:44
ג' באב תשס"ט 16:53
איך אני יכולה לנסות להכיר משהו אחר בזמן שאני אוהבת אותו? בכלל, אתה חושב שבחברה שלנו גרושה זה לא מום? אני מכירה גרושה שהתגרשה בגיל צעיר עם ילד (בנסיבות מקבילות בערך) וכבר שנים מחכה ל"סיבוב שני". אשתו של רב גדול אמרה פעם למשהי שרוצה להתגרש, תהיי כנה עם עצמך ותחשבי למה את רוצה להתגרש, אם את מוכנה למצב שלא תתחתני שוב, אזי שת באמת יכולה להתגרש.
אני לא יודעת כל כך מה לעשות ולא יודעת מה נכון. שה' יאיר דרכי
ג' באב תשס"ט 17:18
לאט לאט..
הוא עוד יחזור בגדול!

יש מדרגות
השאלה מה מניע אותו לזה, אם הוא יודע את אלוקיו ורוצה למרוד בו, אז חבל על הזמן.
אבל אם הוא עושה לתאבון, או שבאמת לא ממש מאמין, תתפללי עליו שה' יאיר עיניו!

כמובן שאת חייבת שלא להגרר אחריו, ולהציב גבולות ברורים, אני לא יודע מה הם, יש להתייעץ עם רב שמכיר אתכם.

אני הייתי דורש שיאפשר לי לשמור מצוות בבית. [טהרת המשפחה, כשרות ושבת].
ושיהיה לו ברור שאת לא מסייעת לו במה שהוא הפך התורה.


ד' באב תשס"ט 22:14
אודם יקרה!אנונימי
נראה לי שכדאי להתחזק במה שמשותף לכם. להזכיר ולהתחזק בכמה אתם אוהבים אחד את השני. אלא אם נתקלים בבעיה או בדברים שקשים ואם יש המון כאלה אפשר לעשות רשימה ולנסות לדבר. אני מאמינה שאם הוא גם אוהב וגם לו חשוב הקשר הוא יזכור שיש עוד צד בבית. לאמר לו מה הקשיים שלך. למשל לאמר לו : ממש קשה לי עם התחושה ואני לא יודעת מה לעשות אם אכנס להריון ואלד בן . אני לא יכולה שלבן שלי לא יעשו ברית. ולראות מה הוא אומר איך הוא רואה את ההמשך. לדבר בפתיחות וישרות מתוך אהבה. ולברר איתו איך הוא רואה את ההמשך ביחד. האם זה אפשרי מבחינתו האם הוא רוצה בהמשך. אם כן חייב שתהיה התחשבות הדדית. לטובת המשפחה - לא ליצור בלבול אצל הילדים. שגם אם הם ירצו לבחור יהיה להם מסודר בראש מה לבחור. העיקר שלא יראו הורים שרבים כל היום . לנסות שיראה רב לדעתי לא שייך כי הוא בקטע של להתנתק. אלא שאת יכולה לבד ללכת לאדם חכם ולהתייעץ איתו מה לעשות- יכול להיות רב/ יועץ נישואין או אדם שיש לו כבר נסיון במקרים כאלה ולא מישהו שיעשה עליכם את הנסיון הראשון. בעזרת ה' בהצלחה רבה!
ה' באב תשס"ט 00:18
קודם כל אני מחזקת אותך...זו לא התמודדות פשוטה. היום כ-ו-ל-ם צריכים לעבוד על הזוגיות שלהם, האהבה שלהם, הקשר, התקשורת...אבל רובנו נופלים ורבים על דברים שמה בכך- מריבות על נקיונות, הנעליים שזורקים בכניסה, אתה לא מספיק מקשיב לי, לא מבין אותי בכלל...כשברקע באמת יש רק אי הבנה וחוסר תקשורת בסיסי, ורוב הבעיות נפתרות במשך הזמן או מהתיישנות או מעבודה זוגית או מפתרון הבעיה...
אבל למעט אנשים יש מחלוקת מהותית אמיתית שיכולה להביא לקרע. זה לא פשוט, המקום שלך. אבל מקום הנפילה- יכול להיות מקום התקומה...אפשר לבחור להפריד ואפשר לבחור לחבר (ראית את ההצעות לעיל...ואני חייבת לציין שהזדעזעתי מתגובתו של א.ביש שלאט לאט אני קולטת שכנראה כל מטרתו היא למשוך תשומת לב והתייחסות חבל שזה מתבטא בחוסר עדינות ובוטות לפעמים. אפשר להשתדל פחות לזעזע ויותר לחשוב גם על מקבלי התגובה).
אין מה לעשות...עם כל הקושי, יש דברים שבאמת תלויים רק בנו.
אבל נדמה שיש בך הרבה כוחות להתמודדות-
מהכתיבה שלך עולים גם כוחות של אופטימיות, עיניים טובות, סבלנות ובעיקר אהבה לבעלך. שזו מתנה שאין להרבה.
אני הייתי מציעה בראש ובראשונה לנסות להתמודד. גם אני מכירה זוגות מורכבים.
א-ב-ל.לא לבד. זה קשה מדי. בעלך נתון בסערה רגשית ככל הנראה, ואת, בהיותך מעורבת בו, לא ממש יכולה להצליח לפתור לבד, כי את קשורה אליו בעבותות אהבה וזה מה שאומרים אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים...
אני הייתי הולכת ליועץ נישואים דתי. לא לחילוני, כי מה לעשות, הוא לא כל כך יכול להבין את המורכבות של זוגיות כזו (הוא יכול...רק חבל על הזמן והכסף שיקח להבהיר לו). כדאי לברר טוב טוב למי הולכים קודם, כדברי צלילונה, כי יש גישות מגישות שונות, ויש היום גם המון כאלו קורסים לחובבים...
יש הרבה מאוד רבנים שיוכלו להמליץ לך על יועץ שהם שולחים אליו.
אפשר גם להתקשר לקו הזוגי החינמי של ארגון צוהר- שנראה לי שהם ממש מקושרים ועובדים לשם שמים, או לבנין שלם, אפילו הרב אבינר מייעץ בתבונה רבה ומכוון לאן.אם את צריכה עוד פרטים כתבי.
בהצלחה מתוקה...
ה' באב תשס"ט 23:23
בס"ד
 
מן השרשור נשמע לי שהוא חוזר בשאלה "במיוחד בשבילך" ומסתיר אתזה מאחרים, מה שמעורר בי את השאלה למה הוא עושה כך.
האם בגלל שהוא מתבייש לחזור בשאלה? האם הוא מעוניין לתפוס את החבל משני קצותיו ? (דתי בחוץ וחילוני בבית) האם הוא  מעוניין להשאיר לעצמו "פתח מילוט" חזרה אל הדת?
או אולי הוא פשוט מנסה לבחון אותך, את תגובותיך, ואת אהבתך, ועל כן הוא חוזר בשאלה רק בבית?
 
הרי הוא היה יכול להסתיר ממך, לאכול לא כשר בחוץ, להחביא את הציצית במגירה, לצאת להתפלל ולא להגיע לבית בכנסת.
 
אולי לגרום לו לפרסם את היותו לא שומר מצוות, ינער אותו קצת...
ו' באב תשס"ט 14:20
הוא מאוד היה רוצה להראות שהוא כבר לא דתי, אבל בגלל כמה שיקולים טכניים החלטנו כרגע לספר רק לכמה אנשים. נמאס לו כבר להחביא את זה ולתרץ למה הוא לא מתפלל כשאנחנו הולכים להוריי וכו..
 
שירה מרלית - השאלה עלתה לי איפשהו לפני שהתחתנו אבל כנראה במבט לאחור לא רציתי להאמין שבאמת יש סיכוי שדבר כזה יקרה. אני לא יכולתי לראות זאת עליו מהתחלה, הוא היה ממש ממש דוס, חברות שלי התחילו לקרוא לי הרבנית ( עד היום יש כאלה שקוראות לי כך, אם רק היו יודעות)
תודה על כל ההפניות לעזרה, אני מקווה לפנות בקרוב
ח' באב תשס"ט 14:09
שלום לך, החיים קשים אמנם אבל זה לא סוף העולם.
עקבתי אחר חליפת הדברים בנושא שלך ולטעמי אישך אמנם הוא בן 30 אבל עדיין לא החליט האם הוא איש דתי במידה זו או אחרת או שהוא איש מאמין בלבד (כמוני) ללא הטכסים הנילווים לדת, הוא הולך וחוזר בין שתי צורות החים האלה.
אם זה היה קורה לי אני הייתי מתעזר בסבלנות מצד אחד מקפיד על עקרונותי ומצד שני משתדל לא להפריע לו בפעולותיו החילוניות.
אני למשל הייתי משתדל לפפתח פעילויות עצמאיות משלי על מנת ליצור את המרחב שלי ובאותו זמן לתת לו את המרחב שלו.
מאחר והוא כבר הלך וחזר בעבר אז יש לך עדיין תקווה...אם אתם אוהבים כמובן.
אגיד לך עד משהוא מה שחשוב באמת זו האמונה שבלב ולא הטכסים למינייהם, מה שיותר זו מערכת היחסים בין אדם לחברו!!!!! ולא מערכת היחסים בין האדם לבוראו!!!!!!.
אם תסגלי לך את השקפת העולם הזו יהיה לך יותר קל לקבל אותו ולכבד אותו ואת אמונותיו.
בקשר לכל השאר אם הם אוהבים אותכם ומכבדים אתכם הם יקבלו אתכם כמו שאתם ואם לא - אז כנראה שהם יותר דתיים מאשר מאמינים !!!!!
שיהיה לך רק טוב והשמיים ימשיכו להיות כחולים.
 
בן דת משה
 
 
ה' באב תשס"ט 01:36
קודם כל אני מחזק את ידייך ומתפלל שתצליחו לפתור את הבעיות במהרה.
יצא לי להכיר רב - ראש ישיבה, שמומחה מאוד ועוזר הרבה בעיניינים של בעיות בזוגיות וכדומה.
הרב המדובר הוא הרב אליקים לבנון ראש ישיבת אלון מורה והרב המנחה של "בנין שלם" (ארגון שעוסק בחיזוק התא המשפחתי).
ידוע לי על סיפורים רבים שנפתרו על ידי הרב אליקים לבנון, והוא עוסק במקרים רבים באופן יומיומי.
את מוזמנת לפנות אליו דרך האתר של הישיבה שלו
הרב עונה לפניות באתר בדרך כלל תוך יומיים שלושה.
את יכולה גם להשיג את המספר שלו ולהתקשר אליו, הוא זמין ברוב שעות היום.
 
בשורות טובות ובהצלחה רבה.
ה' באב תשס"ט 10:03
שלום לך,
לא משנה מה תחליטי מה שבטוח שאת חייבת למצוא לך משהו מקצועי שיוכל לתת לך תמיכה כדי שלא תעברי את הכל לבד וכדי שיוכל לעזור לך להחליט ולדעת מה באמת טוב בשבילך ובשביל ילדתך.
מחזיקה לך אצבעות
 
ה' באב תשס"ט 22:59
ב"ה
 
תגידי לו ליצור איתי קשר
 
ו' באב תשס"ט 00:19
ב"ה
אודום היקרה,
מחזקת אותך במקומך הלא פשוט.
אם צרת רבים היא חצי נחמה - אז הנה לך נחמה פורטה- כבר זה זמן,
דרך אתר התקשרות,מפורסמים קבוצות מונחות לזוגות עם אותה בעיה. בה בן זוג אחד עובר תהליך רוחני והשני לא.
למיטב ידיעתי-מונחה על ידי פסיכולוגית מומחית.
הלינק שלהם:
בהצלחה!!!!!!!!!!
ו' באב תשס"ט 11:40
ו' באב תשס"ט 16:42
לאודם שלום,אנונימי
ראשית, עדיף מכל לפנות לבעלי המקצוע בשל נסיונם עם מקרים מעין אלה שאינם נדירים.
שנית, עצות טובות רבות ניתנו במדור ואת ממקומך יכולה לבחור לך את הרלוונטים.
באשר לדעתי: אישית אני מפריד בין מקרים שנובעים מרעיונות כפירה לשמם-כביכול מתוך השגות פילוסופיות
ואלה אגב מעטים מאוד,לבין כאלה שנובעים מצורך נפשי טבעי של השתחררות ממטלות שנכון לרגע זה אינם מתאימים ונוחים לי ללא קשר למידת אמיתותם וחשיבותם לכשעצמם.
מטלות שעד כה ביצעתי אותם מתוך מוסכמות חינוכיות וחברתיות וכעת הגעתי לשלב שאני רוצה לעשות רק את מה שאני חושב ומאמין באמת.
להערכתי מה שחסר כאן הוא בסיס אמוני מוצק שיש בו לדחוף להניע אדם לבחירה בדרך של קיום מצוות.
אני סבור שאדם בגילכם מגיע לשלב שבו הוא רוצה לפעול מתוך מניעים הכרתיים ולא של הרגלים בלבד.
ידועים לי מקרים מסביבתי הקרובה שלאחר השלב של מיצוי החופש (כביכול) שבים-ופרקי הזמן שונים מאדם לאדם-באופן טבעי לאותה דרך מקורית ביתר מוטיבציה שלמות ונכונות,בהצלחה.
ו' באב תשס"ט 21:14
חינוך הילדים זה לא רק לאיזה בית ספר תשלחו אותה (שזה גם הרבה) אלא בעיקר מה היא (ושאר האחים שבעזרת ה' יבואו אחריה) יקבלו. קשה, קשה מאד לגדל ילדים שאמורים להזדהות עם דמות אחת בלבד מבין ההורים וגם קשה מאד (במיוחד לילד) להכיל שתי דמויות שונות כל כך.

ו' באב תשס"ט 21:18
יש כאן בערוץ שבע סרטון על זוג שעבר תהליך כזה.
זה נמצא במדור הטלויזיה, במיוחדים, תחת בוגרי מגמות תקשורת תשס"ח (בתחתית העמוד). הסרט נקרא שתי מתכות בטבעת אחת..
ז' באב תשס"ט 15:00
אבל זה סיפור בהחלט דומה
ח' באב תשס"ט 12:37
שלום אודם
מהכרותי הרבה עם חוזרים בתשובה ובשאלה, וגם על בסיס המקצועי שלי(פסיכותרפיסט), ומתוך ניסיוני האישי , רציתי לציין שתהליך חזרה בשאלה הוא לעיתים אלטרנטיבה צדדית שבחר אדם בכדי לפתור מצוקה זוגית או אישית.
 כלומר בבדיקה עדינה ומעמיקה אפשר לגלות שקיים תחליף לחזרה בשאלה, ולפחות לצמצם משמעותית את הפער ביניכם. את נוהגת בחכמה שאינך ממהרת לשבור את הכלים. כדאי להיזהר גם מ'פירסומא דניסא'  כי זה מחדד את העמותים.
כתובתי אם תרצי לשוחח . יעקב.     [email protected]
ו' באב תשס"ט 10:03
אני שמעתי ...אנונימי
שמעתי על מי שמכיר מי שכתבה את הספר:"מועלם אהובי" שבעלה היה חילוני(מההתחלה) ושירת בצבא קבע ונהרג. יש לה 2 בנות ממנו ונראה לי שאפשר להסתדר. וגם יש סרט של מגמות קולנוע באולפנות על משפחה שהבעל חזר בשאלה ואשתו נשארה דתייה,עשו עליהם סרט וגם הם הצליחו להסתדר-האשה עושה קידוש וכו'.
ו' באב תשס"ט 20:51
אבל ישנו הבדל בין מי שנכנסה למצב נישואין בידיעה שבעלה חילוני, לבין מי שבעלה עושה "אחורה פנה" תוך כדי נישואין.
תחשבו על זה שהרבה מאד חילונים אין להם כלום נגד הדת - הם פשוט לא מכירים אותה.
לעומת זאת חוזרים בשאלה - יש להם ועוד איך - עובדה שעזבו את הדת.
וזה לא אותו הדבר....
ו' באב תשס"ט 20:59
מעניין איך מסתדרים אח"כ- מסגרת לימודית לילדים, טלויזיה/סרטים, אוכל....דוגמה אישית... קטונתי.
י"ב באב תשס"ט 19:31
ב"ה
נקודת מבט אופטימית-
בהצלחה!
כ"ג בתשרי תש"ע 01:08
כשקראתי את הדברים שלך הייתי די מופתע לגלות את הדמיון (לרגע חשבתי שאשתי כתבה את זה)
אבל אני נמצא בצד השני...
אני עדיין מסתיר את השנוי מאשתי. (חלקית) וכשקראתי מה עובר עליך,
חשבתי שגם לאשתי יהיה נורא קשה לקבל את השינוי...
אני אוהב את אשתי ואינני רוצה לפגוע בה,
אבל יחד עם זאת אני לא מסוגל להמשיך לחיות חיים כפולים.
אם זה עדיין אקטואלי אשמח לדבר איתך על העניין...
אולי זה יתרום משהו להבנה של ששנינו.
 
א' בחשוון תש"ע 13:36
א' בחשוון תש"ע 14:48
להתייעץ בפורומים?
ד' בחשוון תש"ע 15:15

אולי יעניין אותך