בעלי חוזר בשאלהאודם
שלום. אני חדשה כאן. אני לא בטוחה אם כאן המקום אבל רציתי לשתף. אני נשואה שנה וחצי +1 ויש לי זוגיות בסדר ב"ה. בעלי חזר בשאלה לפני יותר מחצי שנה ואני ממש לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה. כל כך קשה!! מה עושים? איך ממשיכים? אני ממש לא רוצה להתגרש ממנו אנחנו אוהבים, אבל יש לנו הרבה ויכוחים סביב הנושא ונראה לי שאנחנו רבים יותר מהרגיל בגלל העניין הזה. התחתנתי עם בחור דתי, ירא שמיים, לומד תורה, ועכשיו יש לי בעל שלא מתפלל, רואה סרטים ולא שומר כשרות כל כך. והוא גם האבא של הילדה שלנו!! אני ממש ממש מיואשת. סיפרתי לאחיותיי וזה ממש שבר להן את הלב, אני מפחדת לספר לשאר המשפחה שלא יקחו את זה קשה.
אני כל היום מוטרדת מהעניין הזה. אני צעירה  (27) ואני רוצה עוד ילדים אבל לא יכולה כרגע להביא עוד ילדים איתו. אשמח אם משהו יוכל לעזור או להפנות אותי לעזרה
תודה
אני לא מקנא במצב שלך, אבלarale44
אני מכיר זוגות שהתחתנו ככה מראש.
מישהו שאל אותי פעם מה יקרה אם אשתי יום אחד תחזור בשאלה, ועניתי לו שלדעתי אם נוכל להגיע להסכמה בדברים העקרוניים אני לא חושב שאני אפרק את החבילה על זה במיוחד אחרי שנולד לנו ילד.
לדעתי את לא צריכה ללחוץ אותו לחזור בו, כי המקום בבית שבו אתה מתקבל בלי שאלות ונסיונות לחינוך הוא מאוד חשוב.
כתבת שאתם אוהבים, נכון?
אז אני מאמין שאם תקבלי את הגזרה כרגע כעובדה מוגמרת, ותשבי לחשוב קודם לבד, ואחר כך ביחד, איך ממשיכים לחיות, תוכלו להחזיר את השמחה והרוגע לבית.
תחשבי לרגע מה הדברים שהכי חשובים לך. טהרה? חינוך הבת? כשרות המטבח?
אני מוכרח להתוודות שגם אני רואה סרטים ומאוד נהנה, חלקם יחד עם אישתי. אני אומר זאת כדי שתבררי לעצמך על מה לא שווה להתעקש ועל מה כן.
אם את רוצה טלפון של מישהו חילוני שנשוי לדתייה (בן 50, עם כמה ילדים) תפני אלי בפרטי, ואני אברר איתו אם זה בסדר.
הרבה בהצלחה ושה' ישלח לך כוחות להתמודד עם המשבר ולצמוח איתו לגבהים חדשים.
 
שלום לך!אלעד
את יכולה להתגרש רגשית או מעשית, ואת יכולה להשאר איתו באהבה אם רק תנסחו מוסכמות שיקלו עליכם להשאר יחד בזוגיות איתנה. הסכם שכזה צריך לשדר הערכה, הבנה ונכונות לויתורים, תוך שמירה על צורכי יסוד שלך ושל בעלך.
אם לא עלה בידכם להגיע להסכמה-פנו ליעוץ בדחיפות

בברכה ותפילה, אלעד
לאודם היקרה!קיווי
זה נשמע כ"כ קשה!!!
אין לי כ"כ מה לייעץ לך חוץ מדבר אחד: פשוט תתפללי... תתפלי במילים שלך עם כל הכאב שלך
 הקב"ה אוהב אותך  ויודע בדיוק מה את עוברת (והוא כנראה גם מאמין בך מאוד אם הוא נתן לך את הנסיון הלא פשוט הזה..)
תתפללי שיהיה לך כוחות, תתפללי שיהיה לך את התבונה עם מי להתייעץ וכיצד לישם את הדברים... על כל דבר!
ה' שומע ועוזר...
ובעז"ה יהיה בסדר
אני ממש משתתפת איתך וגם אתפלל עליך שתצליחו
תודהאודם
לאלעדי ולכל המגיבים. זה ממש קשה. ארל'ה זה לא סוף העולם בשבילי אם הוא רואה סרטים, כל עוד הם לא שטופי חוסר צניעות ואלימות, ואני אפילו מסכימה לשבת לראות איתו סרטים, בעיקר אנימציה (באמת בשביל שלום בית), אבל כואב לי שהוא פתאום מתלהב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ושום דבר לא אסור וזה לפעמים בא על חשבון לעשות שיעורי בית (הוא סטודנט) או ללמוד למבחן או לעזור לי בבית עם הילדה..
גם העניין של הטהרה הוא מבחינתי בל יעבור ואחרי הלידה זה היה פשוט סיוטטטטטטטטטט בשבילי, כי רק אני משתדלת לשמור וגם ככה קשה אחרי לידה עם כל מה שכרוך בלטפל בתינוקת, להניק ולהתאושש מהלידה.
דיברנו כמה פעמים על העקרונות שחשובים לנו לחיות איתם וזה נראה שהוא לא כל כך מוכן לקבל את מה שאני לא מוכנה להתפשר (שבת, כשרות בבית, טהרה..) שלא נדבר על זה שבתי תהיה כבר גדולה ותלמד שאמא עושה קידוש והבדלה.
נניח אני מאוד רוצה עוד ילד עכשיו אבל אם זה יהיה בן, אז הוא לא מוכן שנעשה לו ברית. מה עושים?!
תודה רבה קיווי. זה גם מה שהמדריכת כלות אמרה לי. דיברתי גם עם רבנית גדולה לפני הלידה והיא אמרה לי אל תדאגי, זה יחלוף, כשתלדי הוא יראה מה זה עול של ילד ו"יצעק לאבינו שבשמים", אז הוא "צעק", אבל לא בדיוק לאבינו שבשמים...
שה' יעזור, ממש לא טוב לי החיים האלה, אני משוגעת על הבת שלי וכואב לי שזה המצב.
 
    נראה שהוא עובר את גיל ההתבגרות - עכשיוטלי10
המציאות שאת מתארת, היא באמת קשה. התחתנת עם בן אדם אחד, וכרגע הוא בן אדם אחר. וזה מתסכל מאד.
כמו שזה נראה לפי מה שאת מתארת, בעלך עובר התבגרות מאוחרת, עכשיו. מאיזה שהיא סיבה הוא מרגיש התנגדות קיצונית לכל מה שקשור לקבלת אחריות (עול מצוות, מבחנים ולימודים). יתכן ועד עכשיו כפו עליו את הדברים האלו בצורה קיצונית ועכשיו הוא רוצה להרגיש חופשי.
 
הייתי רוצה להציע לך מה שמציעים להורים לילד מתבגר:
א. כמו שכבר נאמר, להתפלל עליו. תפילות לא שבות ריקם.
ב. להאמין בו -  לראות כל הזמן את נקודות החיוב שקיימות בו כבר עכשיו.
    להאמין בו - לדעת שבתוך תוכו יש לו נשמה יהודית שרוצה לבוא לידי ביטוי.
ג. לרחם - להבין שהוא במצוקה.
 
אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדול, ולסיים בסיפור שפעם שמעתי על טייס דתי שנפל בשבי, עבר יסורים קשים, ובעקבותיהם פרק עול מצוות. לבסוף חזר בתשובה. כששאלו את הטייס מאד החלטת לחזור הוא אמר שזה בזכות אביו שהאמין בו כל הזמן. (אני לא זוכרת את הסיפור במדויק).
הרבה כוחות והצלחה!   
יכול להיותאודם
שזה שלב של התבגרות. חבל רק שזה בגיל 30+. הוא גדל בבית חרדי, עזב את הדת בנעוריו, וחזר בתשובה לפני מספר שנים, ועכשיו שוב עזב.
את צודקת מאוד, אני צריכה להראות לו שאני מאמינה בו, גם בלימודים למרות שקשה לי.
אני מתפללת. תודה
לדעתי את צריכה להגדיר לך קווים אדומיםmoson
לפי מה שאני מבין יש לך בעיה עם חלק מההתנהגות של בעלך ובעיקר עם ההשפעה שיש לזה עליך ועל הילדה.
לדעתי את צריכה לשבת (אפשר גם לקבל עזרה מאנשים שאת סומכת עליהם) ולהגדיר את הקווים האדומים שלך.
הקווים האדומים יכללו מה את לא מוכנה לקבל בשום מקרה (לדוגמה שאצלכם בבית יהיה קשה) , אני מסכים עם יוקטנה שהוא עובר תהליך ולכן דברים משתנים חלק מהקווים האדומים יכולים להיות קשורים בזמן - למשל כמה זמן את מוכנה להקציב לו עד שיפסיק לעשות דברים רק לעצבן או שיתחיל לעזור.

לאחר שיש לך קווים אדומים יהיה לך קל לראות ביחד איתו מה גמיש אצלך ועל מה אין מבחינתך פשרה.

דרך אגב לדעתי לא כדאי לבנות על זה שהוא יחזור בתשובה (למרות שקיים סיכוי גבוה שזה יקרה) ועדיף לראות איך אתם מסתדרים במצב הזה כאשר יהיו מינימום השפעות עליך ועל הילדה.

אודם שלוםarale44
קראתי בכאב את התשובה שלך, אני בטוח שזה מאוד לא פשוט ולא נעים.
 
בתשובה שלך אני רואה שתי בעיות שונות בתכלית אחת מהשנייה.
1. בעלך חזר בשאלה ואת נתונה בקונפליקטים של קיום מצוות
2. בעלך בורח מהמטלות שעליו למלא.
 
בקשר לחזרה בשאלה, זה נשמע קצת כאילו הוא שהוא עובר עברות ל"הכעיס", קצת ילדותי להתלהב מהאפשרויות הבלתי מוגבלות, ועוד בפנייך- שזה כ"כ חשוב לך. יכול להיות שהוא מנסה לאמר לך משהו בין השורות?
 
בקשר לבעייה השנייה, אני מאוד מבין אותך ואותו, כי אני עברתי תהליך דומה.
כנראה שיש בנים שמגיעים לשלב של הילדים ולא כ"כ מבינים כמה השקעה זה דורש, וזה מאוד מתסכל את האישה.
אין ספק שאם אחד מבני הזוג משתעשע בזמן שהשני עובד, ועוד בדרך קבע, זה מצב מקולקל.
 
אם אני אנסה להעביר לך קצת ממה שעברנו בבית, אז אם הוא בחור כשרוני ויצליח לעבור את המבחנים בלי כל הש"ב או בלי בכלל, אז תניחי לו.
לגבי החלוקה בנטל, אתם צריכים להגיע למצב שבו אף אחד לא מרגיש כאילו הוא היחיד מתחת לאלונקה.
אולי בד בבד עם הדרישות (שלדעתי צריכות לבוא מהמקום של כמה קשה לך, ולא כמה אתה לא בסדר...) גם תיזמי ערבים יפים ורגעים יפים שיתנו לו עידוד וכח להשתנות (אני מדבר על העזרה, לא על האורח חיים הדתי).
 
חזקי ואמצי.
ארל'ה
קודם כל חיבוק גדוליוקטנה
גם אני מכירה כמה וכמה זוגות "מעורבים". אני משערת שהעסק פשוט יותר כשיודעים לקראת מה הולכים, וכשזה לא נוחת על הראש במפתיע, כמו במקרה שלכם!
נשמע כאילו כרגע הוא בתהליך מסוים, ורק טבעי שבהתחלה הוא ירוץ לקיצוניות, אבל עם הזמן יגיע למיצוי, ויתכנס חזרה למרכז (גם אם לא ממש יגיע עד אליך). אני חושבת שאז יהיה הרבה יותר קל לדון ולקבל החלטות משותפות שנוגעות לאורח החיים של המשפחה.
תני לו חופש ככל שירצה, ותנסי לסמוך עליו ולהאמין בו שהוא לא יגרום נזק בלתי הפיך לעצמו ולמשפחתכם. אני חושבת שזה לא יכול לקחת יותר מדי זמן, בעיקר בהתחשב בגילו, במצבו המשפחתי, באהבה שלך אליו, וגם בעבר שלו (כלומר, הוא כבר עבר משהו דומה פעם אחת, ככה שאין כאן כל כך חידוש).
כמובן, את מכבדת אותו והוא מכבד אותך. ייתכן שתצטרכי להזכיר לו מדי פעם שגם לך מגיע כבוד, וגם לאמונה שלך ולרצונות שלך יש מקום במשפחה שלכם. אפשר לעשות את זה בצורה עדינה ומתוך אהבה, ומקריאה של ההודעה שלך - "יש לך את זה" בגדול!
ובינתיים.... מצטרפת לעצה של לחכות בהמון המון המון סבלנות וגם ולא פחות מזה, סובלנות!
 
 
אולי יש דמות בעלת השפעה...אנונימי (פותח)
דמות תורנית או רב שהוא עדיין מעריך שיוכל לדבר על ליבו? לדעת קצת מה עובר עליו ולמה פתאום הוא עשה את השינוי הזה?
מחזיקה לך אצבעות....
מקבלת את החיבוקאודם
בשמחה. אני כל כך צריכה אותו.
הלוואי שהיה איזה רב שיוכל לדבר איתו. נפגשנו עם רב גדול מאוד שמעביר שיעורים לבעלי תשובה הרבה וזה לא עזר. הוא רק יצא (בעלי) עוד יותר מחוזק בדעותיו.
 
לדעתי צריך לכבד את הדעות שלו.moson
לפעמים נותנים לחוזרים בשאלה הרגשה שהם פרויקט כדי שיחזרו בתשובה או שהם לא מבינים מה הם עושים.
לדעתי ללכת איתו לרב כזה עלול לגרום רק לאנטי אצלו.
לדעתי הגישה צריכה להיות של כבוד אליו ולדעות שלו ויחד עם זה לומר לו שאת דתיה והתחתנתם כדי להקים בית דתי - ואת מבקשת שהמהלך שלו יפגע בך כמה שפחות. לדעתי להפוך את זה לבעיה שלך יהפוך את הבעיה ליותר קלה ופחות טעונה. 

לא הסברתי את עצמי מספיקאודם
אני בכלל לא מנסה להחזיר אותו בתשובה כי זה לא ילך ותאמין לי שאני מאוד מאוד מכבדת אותו ואת דעותיו, אם זה אומר לשבת חודשים ולהקשיב לדברי כפירה שטופי שנאה על היהדות והרבנים שאני כל כך מכבדת. אני מקשיבה לו כדי שתהיה לו אוזן קשבת כי אין לו כל כך את מי לשתף במה שעובר עליו (חברים לא יודעים מזה). קשה לי עם זה שהוא מעלה שאלות כל הזמן נגד הדת ומביא את כל הראיות למה הדת היא לא נכונה והכל שטויות, ולי אין את התשובות לזה, אז שאלתי אותו אם זה בסדר שנלך לרב גדול שבטח יוכל לנהל איתו דיון ולענות לו. ולא כדי שיחזור בתשובה (הלוואי,על זה אני יכולה רק להתפלל)
צודקתאלעד
תגידי לו שדוקא בגלל שאת מכבדת אותו ואת דעותיו, ולדעתך הקושיות שלו נובעות ממקום אמיתי- שתגשו שניכם לרב, שינהלו דיון על כל הקופה.
[אם הוא יסרב תסיקי את המסקנות לגביו לבד, וגם הוא על עצמו]
ניסיון חיים מול "חיבוק גדול"א.ביש
אם בעלך החליט ללכת בשאלה, בניגוד לרצונך, אז מליון רבנים לא יעצרו אותו. חבל שתלכו לרב- ביחד, כי בעלך ימצא עצמו מול רוב נגדו, והתוצאה תהיה הפוכה. שאלת מיליון הדולר, עד כמה הוא אוהב אותך ומוכן לעשות ו/או לשחק אותה למענך.
 
כפי שכתבתי כמה פעמים, נישואין זה מקום עבודה. אם בעלך יחשוש מאובדן מקום העבודה, ויחשוש מכניסה לתהליך של גירושין ומזונות, ולהסתבך שם, אז אולי מתוך שלא לשמה בא לשמה. נישואין זה מקום עבודה בשבילו ומקום עבודה בשבילך, ולא בלתי אפשרי שיועץ נישואין חילוני יציע לך ללכת בעקבותיו.
 
אין לנו אלא מה שעינינו קוראות, הדברים שכתבת מובילים למסקנה חד משמעית שכדאי "לחתוך", ויפה שעה אחת קודם, חבל להשקיע ולו שקל אחד על מזבח יועצי נישואין.
 
מילת סיום מעודדת. בחברה החרדית- גרושה זה מום, מה שאין כן בציבור הדתי לאומי- לגרושה יש ערך מוסף כלשהו.     
עם כל הכבוד - לא הייתי ממהר להתיאשmoson
החיים הן עניין דינמי ולכן הדעות וההתנהגות ששל אדם משתנות כל הזמן.
מה תעשה אישה שהתחתנה עם מורה (עם המשמעיות הנובעות מכך של שעות עבודה) והוא החליט לעשות הסבת מקצוע לעבודה שדורשת יותר עבודה בחוץ. או אישה שחשבה שתעבוד בהיקף מסוים וגילתה שמתאים לה יותר או פחות? בני זוג שחשבו על מקום מגורים מסוים ופתאום לאחד מהם מסתבר שזה קשה?

מה שעושים מנסים לראות איך מצד אחד מנסים לראות פתרון שקרוב כמה שיותר להסכמה הראשונית עם התחשבות בדינמיות של החיים.
לדעתי פה מדובר בשינוי מהותי ולכן כדאי לדעתי לתת לזה זמן (למרות שכדאי מראש לתחום אותו)  וגם להגדיר קווים אדומים. רק אם לא הולך כדאי להסיק מסקנות.

לגבי השאלות שיש לבעלך - לדעתי אין לך מחויבות לספק לו תשובות.
זכותו לחשוב מה שהוא רוצה וזכותך לסמוך על מומחים - רבנים ולהתחשב בדעתם.
לצורך העניין אם את מרגישה לא טוב את לא הולכת ללמוד רפואה אלא הולכת לרופא שאת סומכת עליו - גם כאן את לא חייבת תשובה לכל דבר אלא יכולה לקבל את דעתו של ממוחה בתחום (רב).
אין קשרא.ביש
בית שמושתת על פשרה בין שתי גישות אמוניות, הוא מקום אשר נועד ומועד לפורענות. חכם לא נכנס לניסוחים משפטיים שהפיקח יודע איך להחלץ מהם, ובהתאם לגישה זו כדאי לחתוך עכשו ומיד.
 
דוגמת האשה הנשואה למורה שהחליט להסב מקצוע, אם מתוך מחשבה ואם מתוך אילוץ- אינה שייכת לכאן, כי לא הרי משלוח יד כהרי אמונה דתית. אמונה דתית היא דרך חיים בכל נקודת זמן, החל ממודה אני ועד קריאת שמע על המיטה. אמונה דתית אינה הליך דינמי מופשט, אלא בפי מי שמגדיר את עצמו כניאו רפורמי.
נישואין אינם חוזה משפטי!יוקטנה
ומה אם, חלילה, בן הזוג הופך לנכה 100%? מה אם מחר אתה נקלע לתאונת דרכים, הופך משותק מהצוואר מטה, ואשתך צריכה, נוסף על הקריירה והטיפול בבית ובילדים, צריכה גם להחליף לך חיתולים??? ומה אם אשתך ילדה לך 8 ילדים והוסיפה, תוך כדי עשותה כן, 50 ק"ג למשקלה? האם מקרים אלה טובים בעיניך לגירושין? ומה על בעל שהפך אלכוהוליסט, או אישה שהתמכרה למשככי כאבים? מה על בעל שהפך לשמאלני קיצוני?
חתונה היא כמו לידה! כמו שאתה מחוייב לילדך מרגע לידתו, כן אתה מחויב לאישתך מרגע הנישואין!
 
אינם לידהד.
ליוקטנה,
נישואין אינם רק חוזה משפטי, אך אינם לידה. מילד אי אפשר להתגרש. הוא נשאר ילדך. אוי ואבוי אם צריכים נימוק "קטולי" כזה כדי להימנע ככל האפשר מגירושין. זה בלי קשר למקרה הספיציפי.
אודם יקרה, זה קשה ונורא ואיום. אינני יודע לתת לך עצה - אך אל תוותרי על יסודי דרך היהדות בשום אופן (אפשר בדרכי נועם, כמובן, ובנחישות גמורה עם זה). לא במעשה ולא בעומק הלב. כולנו איתך בעומק הלב - אנשים שיודעים את עומק קשר החיים לתורה, לדבר ה', ושזו החירות האמיתית לנהוג עפ"י הקשבה לעומק אופיינו הפנימי, האלוקי. ויודעים גם, דווקא עפ"י מורשתה של תורה, את עומק ואחריות הקשר המשפחתי. גם בעלך ייווכח מהר מאד שאינו יכול לעשות "ככל העולה על רוחו"... מה עם הנאמנות לאשה, למשל?
כייוקטנה
אם הוא חילוני, אז סביר שהוא לא נאמן לאישתו??? למה את לא שואלת את שאר המתייעצים בפורום אם בני זוגם בוגדים בהם? כי הם דתיים והוא חילוני? פחחח...
את יחסית חדשה, אז אולי לא הכרת את השרשור של האישה המוכה שהיה כאן לפני כמה חודשים, בו כתבתי שבמצב כזה אני בהחלט תומכת בפירוק החבילה.
אבל מאחר ואני מכירה כמה זוגות מעורבים, אני יודעת ש"חבל" לפרק זו מילה עדינה, ו"רשעות" להמליץ לפרק זו מילה די עדינה (ובדרך כלל אני לא כל כך מתרתחת!).
מסכימה איתך במיליון אחוזשירק
אולי להתחתן כך מראש זה מתכון לבעיות, אבל אם כבר נשואים ואוהבים, צריך לקבל את הבן זוג בכל מצב ולעשות מה שאפשר כדי שיוכלו לחיות יחד.
נישואין הם חוזה משפטיא.ביש
גם באין חוזה כתוב וחתום בין הצדדים, למשל במצב של ידועים בציבור, הרי שישנה זיקה משפטית בין בני זוג. מתוקף אותה זיקה משפטית מיושמים חוק יחסי ממון, וביטוח לאומי, ואלמנות צ.ה.ל., ואלימות בתוך משפחה, ועוד רשימה ארוכה. תסלח לי יוקטנה, אבל לא הרי מי ששינה את השקפת עולמו ביודעין, ומתוך שיקול דעת קר, כהרי מי שקרתה לו תאונה או מחלה, והפך לנכה- מאה אחוז. וגם לא דומה למי שהוסיפה למשקלה 50 קילוגרמים, בגלל חמש לידות. אם כבר, זו שהוסיפה קילוגרמים למשקלה, לא מרוח הקודש נוספו לה הקילוגרמים. על בעלה מוטלת "אחריות תורמת". 
 
לא זו אף זו, זכות אקסיומטית עומדת לו לכל אדם לבחור את השקפת עולמו, והאידיאולוגיה שלו, ואמונתו בהשגחה פרטית ובהשגחה עליונה. כל זאת בתנאי שהוא אדם פרטי, ויחידה בפני עצמה, ולא חלק מתוך שותפות, כמתחייב מחוזה חתום או שאינו חתום. 
 
אודם פתחה שרשור בעניין לא פשוט, ומיותר להוסיף שמתוך צער וכאב היא פתחה אותו. הליכה בשאלה אמנם לא נופלת בגדרי החוק למניעת אלימות במשפחה, אבל אם הליכה בשאלה אינה אלימות כלפי בן הזוג, אז לעולם לא אדע אלימות מהי. הגיע הזמן שנחדד את המסרים, ואת השונות שלנו מול החילוניזם הרדיקלי. למען הסר ספק, הליכה בשאלה תוך צפצוף על בן הזוג, כמוהו כנעיצת סכין בגבו של בן הזוג. חבל שהישראלים לא מבינים מסרים כמו שהגרמנים מבינים אותם, מסר בגרמנית מתורגם לסכין. 
 
אם כבר נשואים ואוהבים, אז קצת אלימות פה ושם, חילול שבת פה ושם, זלזול בכשרות המטבח פה ושם... אין חצי דתי כמו שאין חצי הריון.  
 
בא לכלל כעס בא לכלל טעותד.
ליוקטנה,
כדאי שתשמרי על ה"בדרך כלל" שלך, כי כנראה ה"התרתחות" שהֵעדת עליה הביאה אותך לכלל טעות פשוטה בהבנת הנקרא.
א. אני לא המלצתי "לפרק" (ובזה יכול להיות שאכן לא התכוונת לתגובתי), אלא לא התייחסתי כלל לנושא זה. כתבתי שאיני יודע מה לייעץ במצבה הקשה, חיזקתי את ידיה והצעתי שבכל מקרה לא תוותר על הנהגתה הפנימית והחיצונית על פי יסודי היהדות.
בנוגע לנושא שאליו התייחסת, ואני בכוונה לא (בכלל, איני חושב שעצות לגירושין וההיפך אפשר להציע דרך "אתר" בלי להכיר אישית כל מקרה לגופו ולגופם של המדוברים): יש הצד שאת כתבת - ובנוסף, לפעמים האשה גם תחזיר את בעלה חזרה למסלול - ואי אפשר גם להתעלם שלפעמים דבר כזה יכול עם הזמן להביא ליסורי נפש קשים. בסופו של דבר מדובר בענין היקר ביותר והוא חיי היהדות. אגב, בעל שיתעקש, חלילה, לא למול את בנו (ואני מניח שבמקרה הספיציפי זה לא יהיה כך), הוא מכה בכך את אשתו לא פחות מבעל מכה..  אני באמת חושב שאי אפשר להגיד סתם-כך לאשה שמעידה שהיא אוהבת את בעלה: "תתגרשי"...
ב. הטעות שלך בהבנת  הנקרא באופן בסיסי, היתה בכך שהבנת מדברי כאילו אני אומר שאם הוא "חילוני", סביר שאינו נאמן לאשתו. הרי אם כבר, מדברי עולה בדיוק ההיפך: אודם כתבה שבעלה "נהנה" מההרגשה כאילו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו; ולעודדה שיש סיכוי שגם הוא יתעשת עם הזמן, כתבתי שיווכח בקרוב שאינו יכול לעשות כך. לדוגמה: "מה עם הנאמנות לאשתו". כלומר - גם במה שהוא חושב לאורח חייו כעת, יראה שיש גבולות, למשל - גם עכשיו יהיה מחוייב לנאמנות לאשתו ולא יוכל לעשות " מה שבא לו". כל אדם סביר מבין מזה שהנחַתי היא שגם בתור "חילוני" כביכול, לא יעלה על דעתו שיכול לבגוד באשתו, וזו דוגמה לדברים שקצת "יצננו" אותו וימחישו לו שלכל אדם נורמלי יש גבולות.   אינני יודע איך הבנת מזה ההיפך, ואני מציע לך להבא להגיב בצורה פחות זולה מ"פחחח"...
ג. מה שאכן כתבתי (והדגשתי שבלי קשר למקרה הספיציפי) הוא שנישואין אינם כמו לידה. הם מחוייבות עמוקה מאד (ויפות הדוגמאות שהבאת, אם מישהו חלה ח"ו או נראה פחות טוב עם הזמן וכד', כדי להמחיש את הקשר הבלתי תלוי בכך, שבנישואין) אך אינם לידה. והנה פתאום, הבאת דוגמה הפוכה: המלצת, דרך האתר, לאשה מוכה להתגרש.  בלי קשר להמלצתך, ברור שמיֶלד מוכה אף פעם אי אפשר להתגרש, אפילו כשאפשר להרחיק פיזית. ואינני כותב זאת כדי להקל ראש בגירושין. ההיפך, אמרתי שאיננו נזקקים ל"נימוקים קטוליים" כדי לקחת ברצינות עמוקה ובכל חומרת כובד הראש את הנושא הזה. לפעמים האמירות "זה כמו לידה" פוטרות מצורך ההתמודדות, וזה אינו נכון: צריך להעמיק בערך הבית, עד שהידיעה שיש לנו בחירה חופשית (לא כמו ילד שנולד) רק תעצים את ההתאמצות של ההכרה וההרגשה והמחוייבות בערך קיום הבית, שהוא באמת קשר של קיימא, משפחה. ועם זה - במצבים קיצוניים, שהחלופה גרועה יותר - תאפשר את הבניה מחדש. ה' ישמור את כל בתי ישראל וירוממם באחוה ובנין. 
ד. אני מציע לך לא להשתמש בביטוי "רשעות", אם מישהו פה (כנ"ל - לא אני) המליץ לָאשה אחרת מדעתך. מסתבר שהוא חושב שהבלתי נסבלות והסיבוך שבדבר כזה, הם לא פחות ממה שאת חשבת לגבי האשה המוכה. מאספקט אחר, כמובן, אולי נפשי. את יכולה להגיב שלדעתך זו טעות חמורה, שזה נורא ואיום, וגם שאת מכירה מקרים וכו', אין צורך לחלק "קומפלימנטים" של כוונת זדון לדעה שונה.
לקחתי ללב והגבתי מהלביוקטנה
הבנתי עכשיו את כוונתך ואת הבלבול בנוגע לבגידה. אני מתנצלת על תגובתי הנמהרת! לקחתי ללב (כחילונית) והגבתי מהבטן - לא טוב!
לגבי "נישואין הם כמו לידה" - ואני מוסיפה עכשיו "ופיקוח נפש דוחה שבת". מאחר והאישה המוכה נמצאת בסכנה, בתור ה"ורדה" (רזיאל ז'קונט) המקומית, אני מתירה לה לפרק את החבילה
מודה ועוזב...ד.
א. מודה ועוזב ירוחם... ט.ל.ח.
ב. אגב, יתכן שכמי שמעידה על עצמה שהיא "חילונית" (אם כי אינני אוהב את הכינויים הללו; כולנו אנשים אחים אנחנו), עלול להיות לך קצת קשה להבין את עומק השבר אצל מי שבן זוגו עובר שינוי כזה בדבר שהוא יסוד היסודות מזמן הילדות המוקדמת ובעומק הנשמה.
אין לי ספק שזה כך יוקטנה
ומה עם האהבה?אודם
איך אני יכולה לנסות להכיר משהו אחר בזמן שאני אוהבת אותו? בכלל, אתה חושב שבחברה שלנו גרושה זה לא מום? אני מכירה גרושה שהתגרשה בגיל צעיר עם ילד (בנסיבות מקבילות בערך) וכבר שנים מחכה ל"סיבוב שני". אשתו של רב גדול אמרה פעם למשהי שרוצה להתגרש, תהיי כנה עם עצמך ותחשבי למה את רוצה להתגרש, אם את מוכנה למצב שלא תתחתני שוב, אזי שת באמת יכולה להתגרש.
אני לא יודעת כל כך מה לעשות ולא יודעת מה נכון. שה' יאיר דרכי
דעתי הקטנהאבא שמואל
לאט לאט..
הוא עוד יחזור בגדול!

יש מדרגות
השאלה מה מניע אותו לזה, אם הוא יודע את אלוקיו ורוצה למרוד בו, אז חבל על הזמן.
אבל אם הוא עושה לתאבון, או שבאמת לא ממש מאמין, תתפללי עליו שה' יאיר עיניו!

כמובן שאת חייבת שלא להגרר אחריו, ולהציב גבולות ברורים, אני לא יודע מה הם, יש להתייעץ עם רב שמכיר אתכם.

אני הייתי דורש שיאפשר לי לשמור מצוות בבית. [טהרת המשפחה, כשרות ושבת].
ושיהיה לו ברור שאת לא מסייעת לו במה שהוא הפך התורה.


אודם יקרה!אנונימי (פותח)
נראה לי שכדאי להתחזק במה שמשותף לכם. להזכיר ולהתחזק בכמה אתם אוהבים אחד את השני. אלא אם נתקלים בבעיה או בדברים שקשים ואם יש המון כאלה אפשר לעשות רשימה ולנסות לדבר. אני מאמינה שאם הוא גם אוהב וגם לו חשוב הקשר הוא יזכור שיש עוד צד בבית. לאמר לו מה הקשיים שלך. למשל לאמר לו : ממש קשה לי עם התחושה ואני לא יודעת מה לעשות אם אכנס להריון ואלד בן . אני לא יכולה שלבן שלי לא יעשו ברית. ולראות מה הוא אומר איך הוא רואה את ההמשך. לדבר בפתיחות וישרות מתוך אהבה. ולברר איתו איך הוא רואה את ההמשך ביחד. האם זה אפשרי מבחינתו האם הוא רוצה בהמשך. אם כן חייב שתהיה התחשבות הדדית. לטובת המשפחה - לא ליצור בלבול אצל הילדים. שגם אם הם ירצו לבחור יהיה להם מסודר בראש מה לבחור. העיקר שלא יראו הורים שרבים כל היום . לנסות שיראה רב לדעתי לא שייך כי הוא בקטע של להתנתק. אלא שאת יכולה לבד ללכת לאדם חכם ולהתייעץ איתו מה לעשות- יכול להיות רב/ יועץ נישואין או אדם שיש לו כבר נסיון במקרים כאלה ולא מישהו שיעשה עליכם את הנסיון הראשון. בעזרת ה' בהצלחה רבה!
אודםשלה שוב
קודם כל אני מחזקת אותך...זו לא התמודדות פשוטה. היום כ-ו-ל-ם צריכים לעבוד על הזוגיות שלהם, האהבה שלהם, הקשר, התקשורת...אבל רובנו נופלים ורבים על דברים שמה בכך- מריבות על נקיונות, הנעליים שזורקים בכניסה, אתה לא מספיק מקשיב לי, לא מבין אותי בכלל...כשברקע באמת יש רק אי הבנה וחוסר תקשורת בסיסי, ורוב הבעיות נפתרות במשך הזמן או מהתיישנות או מעבודה זוגית או מפתרון הבעיה...
אבל למעט אנשים יש מחלוקת מהותית אמיתית שיכולה להביא לקרע. זה לא פשוט, המקום שלך. אבל מקום הנפילה- יכול להיות מקום התקומה...אפשר לבחור להפריד ואפשר לבחור לחבר (ראית את ההצעות לעיל...ואני חייבת לציין שהזדעזעתי מתגובתו של א.ביש שלאט לאט אני קולטת שכנראה כל מטרתו היא למשוך תשומת לב והתייחסות חבל שזה מתבטא בחוסר עדינות ובוטות לפעמים. אפשר להשתדל פחות לזעזע ויותר לחשוב גם על מקבלי התגובה).
אין מה לעשות...עם כל הקושי, יש דברים שבאמת תלויים רק בנו.
אבל נדמה שיש בך הרבה כוחות להתמודדות-
מהכתיבה שלך עולים גם כוחות של אופטימיות, עיניים טובות, סבלנות ובעיקר אהבה לבעלך. שזו מתנה שאין להרבה.
אני הייתי מציעה בראש ובראשונה לנסות להתמודד. גם אני מכירה זוגות מורכבים.
א-ב-ל.לא לבד. זה קשה מדי. בעלך נתון בסערה רגשית ככל הנראה, ואת, בהיותך מעורבת בו, לא ממש יכולה להצליח לפתור לבד, כי את קשורה אליו בעבותות אהבה וזה מה שאומרים אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים...
אני הייתי הולכת ליועץ נישואים דתי. לא לחילוני, כי מה לעשות, הוא לא כל כך יכול להבין את המורכבות של זוגיות כזו (הוא יכול...רק חבל על הזמן והכסף שיקח להבהיר לו). כדאי לברר טוב טוב למי הולכים קודם, כדברי צלילונה, כי יש גישות מגישות שונות, ויש היום גם המון כאלו קורסים לחובבים...
יש הרבה מאוד רבנים שיוכלו להמליץ לך על יועץ שהם שולחים אליו.
אפשר גם להתקשר לקו הזוגי החינמי של ארגון צוהר- שנראה לי שהם ממש מקושרים ועובדים לשם שמים, או לבנין שלם, אפילו הרב אבינר מייעץ בתבונה רבה ומכוון לאן.אם את צריכה עוד פרטים כתבי.
בהצלחה מתוקה...
הוא חוזר בשאלה בסוד?אנונימי (פותח)
בס"ד
 
מן השרשור נשמע לי שהוא חוזר בשאלה "במיוחד בשבילך" ומסתיר אתזה מאחרים, מה שמעורר בי את השאלה למה הוא עושה כך.
האם בגלל שהוא מתבייש לחזור בשאלה? האם הוא מעוניין לתפוס את החבל משני קצותיו ? (דתי בחוץ וחילוני בבית) האם הוא  מעוניין להשאיר לעצמו "פתח מילוט" חזרה אל הדת?
או אולי הוא פשוט מנסה לבחון אותך, את תגובותיך, ואת אהבתך, ועל כן הוא חוזר בשאלה רק בבית?
 
הרי הוא היה יכול להסתיר ממך, לאכול לא כשר בחוץ, להחביא את הציצית במגירה, לצאת להתפלל ולא להגיע לבית בכנסת.
 
אולי לגרום לו לפרסם את היותו לא שומר מצוות, ינער אותו קצת...
דוקא להיפךאודם
הוא מאוד היה רוצה להראות שהוא כבר לא דתי, אבל בגלל כמה שיקולים טכניים החלטנו כרגע לספר רק לכמה אנשים. נמאס לו כבר להחביא את זה ולתרץ למה הוא לא מתפלל כשאנחנו הולכים להוריי וכו..
 
שירה מרלית - השאלה עלתה לי איפשהו לפני שהתחתנו אבל כנראה במבט לאחור לא רציתי להאמין שבאמת יש סיכוי שדבר כזה יקרה. אני לא יכולתי לראות זאת עליו מהתחלה, הוא היה ממש ממש דוס, חברות שלי התחילו לקרוא לי הרבנית ( עד היום יש כאלה שקוראות לי כך, אם רק היו יודעות)
תודה על כל ההפניות לעזרה, אני מקווה לפנות בקרוב
מאמין או דתי ?אנונימי (פותח)
שלום לך, החיים קשים אמנם אבל זה לא סוף העולם.
עקבתי אחר חליפת הדברים בנושא שלך ולטעמי אישך אמנם הוא בן 30 אבל עדיין לא החליט האם הוא איש דתי במידה זו או אחרת או שהוא איש מאמין בלבד (כמוני) ללא הטכסים הנילווים לדת, הוא הולך וחוזר בין שתי צורות החים האלה.
אם זה היה קורה לי אני הייתי מתעזר בסבלנות מצד אחד מקפיד על עקרונותי ומצד שני משתדל לא להפריע לו בפעולותיו החילוניות.
אני למשל הייתי משתדל לפפתח פעילויות עצמאיות משלי על מנת ליצור את המרחב שלי ובאותו זמן לתת לו את המרחב שלו.
מאחר והוא כבר הלך וחזר בעבר אז יש לך עדיין תקווה...אם אתם אוהבים כמובן.
אגיד לך עד משהוא מה שחשוב באמת זו האמונה שבלב ולא הטכסים למינייהם, מה שיותר זו מערכת היחסים בין אדם לחברו!!!!! ולא מערכת היחסים בין האדם לבוראו!!!!!!.
אם תסגלי לך את השקפת העולם הזו יהיה לך יותר קל לקבל אותו ולכבד אותו ואת אמונותיו.
בקשר לכל השאר אם הם אוהבים אותכם ומכבדים אתכם הם יקבלו אתכם כמו שאתם ואם לא - אז כנראה שהם יותר דתיים מאשר מאמינים !!!!!
שיהיה לך רק טוב והשמיים ימשיכו להיות כחולים.
 
בן דת משה
 
 
אני מכיר רב שמומחה לתחומי המשפחהיוני_ק
קודם כל אני מחזק את ידייך ומתפלל שתצליחו לפתור את הבעיות במהרה.
יצא לי להכיר רב - ראש ישיבה, שמומחה מאוד ועוזר הרבה בעיניינים של בעיות בזוגיות וכדומה.
הרב המדובר הוא הרב אליקים לבנון ראש ישיבת אלון מורה והרב המנחה של "בנין שלם" (ארגון שעוסק בחיזוק התא המשפחתי).
ידוע לי על סיפורים רבים שנפתרו על ידי הרב אליקים לבנון, והוא עוסק במקרים רבים באופן יומיומי.
את מוזמנת לפנות אליו דרך האתר של הישיבה שלו
הרב עונה לפניות באתר בדרך כלל תוך יומיים שלושה.
את יכולה גם להשיג את המספר שלו ולהתקשר אליו, הוא זמין ברוב שעות היום.
 
בשורות טובות ובהצלחה רבה.
לא משנה מה תחליטיאנונימי (פותח)
שלום לך,
לא משנה מה תחליטי מה שבטוח שאת חייבת למצוא לך משהו מקצועי שיוכל לתת לך תמיכה כדי שלא תעברי את הכל לבד וכדי שיוכל לעזור לך להחליט ולדעת מה באמת טוב בשבילך ובשביל ילדתך.
מחזיקה לך אצבעות
 
נגמרה החזרה בשאלה שלובן ציון גגולה
ב"ה
 
תגידי לו ליצור איתי קשר
 
קבוצת תמיכה לזוגות שעוברים תהליכים חד צידייםאנונימי (פותח)
ב"ה
אודום היקרה,
מחזקת אותך במקומך הלא פשוט.
אם צרת רבים היא חצי נחמה - אז הנה לך נחמה פורטה- כבר זה זמן,
דרך אתר התקשרות,מפורסמים קבוצות מונחות לזוגות עם אותה בעיה. בה בן זוג אחד עובר תהליך רוחני והשני לא.
למיטב ידיעתי-מונחה על ידי פסיכולוגית מומחית.
הלינק שלהם:
בהצלחה!!!!!!!!!!
לא ראית זאת עליו מהתחלה?אנונימי (פותח)
לאודם שלום,אנונימי (פותח)
ראשית, עדיף מכל לפנות לבעלי המקצוע בשל נסיונם עם מקרים מעין אלה שאינם נדירים.
שנית, עצות טובות רבות ניתנו במדור ואת ממקומך יכולה לבחור לך את הרלוונטים.
באשר לדעתי: אישית אני מפריד בין מקרים שנובעים מרעיונות כפירה לשמם-כביכול מתוך השגות פילוסופיות
ואלה אגב מעטים מאוד,לבין כאלה שנובעים מצורך נפשי טבעי של השתחררות ממטלות שנכון לרגע זה אינם מתאימים ונוחים לי ללא קשר למידת אמיתותם וחשיבותם לכשעצמם.
מטלות שעד כה ביצעתי אותם מתוך מוסכמות חינוכיות וחברתיות וכעת הגעתי לשלב שאני רוצה לעשות רק את מה שאני חושב ומאמין באמת.
להערכתי מה שחסר כאן הוא בסיס אמוני מוצק שיש בו לדחוף להניע אדם לבחירה בדרך של קיום מצוות.
אני סבור שאדם בגילכם מגיע לשלב שבו הוא רוצה לפעול מתוך מניעים הכרתיים ולא של הרגלים בלבד.
ידועים לי מקרים מסביבתי הקרובה שלאחר השלב של מיצוי החופש (כביכול) שבים-ופרקי הזמן שונים מאדם לאדם-באופן טבעי לאותה דרך מקורית ביתר מוטיבציה שלמות ונכונות,בהצלחה.
העיקר זה חינוך הילדיםאנונימי (פותח)
חינוך הילדים זה לא רק לאיזה בית ספר תשלחו אותה (שזה גם הרבה) אלא בעיקר מה היא (ושאר האחים שבעזרת ה' יבואו אחריה) יקבלו. קשה, קשה מאד לגדל ילדים שאמורים להזדהות עם דמות אחת בלבד מבין ההורים וגם קשה מאד (במיוחד לילד) להכיל שתי דמויות שונות כל כך.

סרטון בנושא כן בערוץ 7אנונימי (פותח)
יש כאן בערוץ שבע סרטון על זוג שעבר תהליך כזה.
זה נמצא במדור הטלויזיה, במיוחדים, תחת בוגרי מגמות תקשורת תשס"ח (בתחתית העמוד). הסרט נקרא שתי מתכות בטבעת אחת..
בסרטון האמא חזרה בתשובהשרבוב
אבל זה סיפור בהחלט דומה
מה ששרבוב אומרת זה סרטון אחר.מעשיה נאה
לפעמים חזרה בשאלה רומזת לבעיה אחרתאנונימי (פותח)
שלום אודם
מהכרותי הרבה עם חוזרים בתשובה ובשאלה, וגם על בסיס המקצועי שלי(פסיכותרפיסט), ומתוך ניסיוני האישי , רציתי לציין שתהליך חזרה בשאלה הוא לעיתים אלטרנטיבה צדדית שבחר אדם בכדי לפתור מצוקה זוגית או אישית.
 כלומר בבדיקה עדינה ומעמיקה אפשר לגלות שקיים תחליף לחזרה בשאלה, ולפחות לצמצם משמעותית את הפער ביניכם. את נוהגת בחכמה שאינך ממהרת לשבור את הכלים. כדאי להיזהר גם מ'פירסומא דניסא'  כי זה מחדד את העמותים.
כתובתי אם תרצי לשוחח . יעקב.     rotin17@walla.co.il
אני שמעתי ...אנונימי (פותח)
שמעתי על מי שמכיר מי שכתבה את הספר:"מועלם אהובי" שבעלה היה חילוני(מההתחלה) ושירת בצבא קבע ונהרג. יש לה 2 בנות ממנו ונראה לי שאפשר להסתדר. וגם יש סרט של מגמות קולנוע באולפנות על משפחה שהבעל חזר בשאלה ואשתו נשארה דתייה,עשו עליהם סרט וגם הם הצליחו להסתדר-האשה עושה קידוש וכו'.
אני אמנם מכירה את זו שכתבה....Curious
אבל ישנו הבדל בין מי שנכנסה למצב נישואין בידיעה שבעלה חילוני, לבין מי שבעלה עושה "אחורה פנה" תוך כדי נישואין.
תחשבו על זה שהרבה מאד חילונים אין להם כלום נגד הדת - הם פשוט לא מכירים אותה.
לעומת זאת חוזרים בשאלה - יש להם ועוד איך - עובדה שעזבו את הדת.
וזה לא אותו הדבר....
בעלה נהרג כשהילדות היו קטנותאנונימי (פותח)
מעניין איך מסתדרים אח"כ- מסגרת לימודית לילדים, טלויזיה/סרטים, אוכל....דוגמה אישית... קטונתי.
קישור לכתבה על הארגון שעוסק ממש בזה.אנונימי (פותח)
ב"ה
נקודת מבט אופטימית-
בהצלחה!
מזדהה עם בעלךאנונימי (פותח)
כשקראתי את הדברים שלך הייתי די מופתע לגלות את הדמיון (לרגע חשבתי שאשתי כתבה את זה)
אבל אני נמצא בצד השני...
אני עדיין מסתיר את השנוי מאשתי. (חלקית) וכשקראתי מה עובר עליך,
חשבתי שגם לאשתי יהיה נורא קשה לקבל את השינוי...
אני אוהב את אשתי ואינני רוצה לפגוע בה,
אבל יחד עם זאת אני לא מסוגל להמשיך לחיות חיים כפולים.
אם זה עדיין אקטואלי אשמח לדבר איתך על העניין...
אולי זה יתרום משהו להבנה של ששנינו.
 
תדברי עם רב חכם ונבון , לא כאן!אנונימי (פותח)
רק לך מותר?יוקטנה
להתייעץ בפורומים?
כבר דיברתי עם רבנים גדוליםאודםאחרונה

חוף בכינרתNonamegirl

היי, האם קיים חוף משפחות בכינרת שמשפחות דתיות יכולות לבוא אליו והלבוש צנוע? הבנתי שבבין הזמנים יש סיכוי טוב שכן

פעם היה בחוף כינרנפשי תערוג

היה גם פעם בחוף גולן אולי עדיין רלוונטיל המשוגע היחידי

הנה קישור לדיבור על זה פה לפני שלוש שנים

חוף משפחות בכינרת | ערוץ 7

חוף דוגיתשמשית123

לא מוכרז, צמוד לחוף גולןשמשית123אחרונה

האם זה נכון?רועישםטוב
אפשרoo

להיות במרכז החברה

ובכל סטטוס כולל עם ילדים

וגם להטיל ספק במוסכמות חברתיות

נישואים ממש לא מבגרים אנשים

אחרת לא היו כ"כ הרבה אנשים נשואים לא מפותחים

כמות האנשים שעושים באמת תהליכים משמעותיים בחיים

הם יחסית מיעוט

הרוב הם אנשים בינוניים ומטה

בכל נושא רגשי/ שכלי/ כלכלי/ בינאישי

ואפשר לנסוע לים אחרי העבודה בכל סטטוס

לא בשביל לצעוק

אלא בשביל להנות או לנקות מחשבות

וגם שינה ב8 בערב עם חלומות מתוקים כנ"ל

מישהו פה התחתן בממילא?ארץ השוקולד

המלצות/דיס המלצות על המקום?

בעיקר מההיבט האנושי והאוכל.

גדילה מתוך משבר בזוגיות 💔❤נגמרו לי השמות

זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.

זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.

זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.

 

זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.

זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.

זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.

זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.

זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.

 

ודווקא עכשיו, בחופש הגדול שמציף אצל המון משפחות קשיים רבים - חשוב להתחזק בכך.

 

- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.

שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.

שיש לנו רצון להיות יחד.

שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.

ולהפנות את הכוחות שלנו פנימה ולא החוצה.

לא לכלות אותם בהשוואות חיצוניות בלתי פוסקות אלא לראות איך אנחנו מצליחים לגרום שאותם הכוחות האלה שלנו יופנו לאיך מתמודדים עם המציאות שלנו בצורה הטובה ביותר,

ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להדות עליו ולהעצים אותו.

 

ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו

אמונה באשתי

אמונה בבעלי

אמונה ותקווה גם לעתיד.

ולהזכיר לעצמינו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה -

ויש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות שנוכל לקחת אלינו:

לפני שיש סדר - יש תוהו ובוהו.

לפני שיש לידה - יש משבר. צירים.

אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!

כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.

הוא מזיז משהו.

מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.

גם אם יש כעס גדול - לכעס הזה יש שורש חיובי - הכעס הזה אומר לי בעצם שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי - אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!

ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה - נוכל לזוז באמת.

אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.

זה שורף. מאוד מאוד מאוד.

זה משבר.

זה שבר.

ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.

ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.

אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה -

נוכל להתחיל ולסדר מחדש

לסדר את החיים שלנו טוב יותר

נכון יותר

גדול יותר

נוכל לצמוח.

לצמוח אישית

לצמוח זוגית

לצמוח משפחתית.

 

נוכל להביא גם ללידה.

כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה - וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.

גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.

להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.

להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.

וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.

אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.

אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.

אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.

וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף - כך גם יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.

 

אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור - אנחנו עומדים כעת על המשבר.

ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,

אבל אנחנו גם בלידה.

בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.

ונזכור -

אחרי התוהו ובבוהו

אפשר לסדר מחדש

אפשר להתחיל

מבראשית

אפשר לגדול

ולהיות יותר טובים

ביחד. ❤

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לא מדוייק.shindov

יש כאלה שחושבים שלהעליב את בן הזוג או בת הזוג. ולדאוג לתיקונה הפיזי והרוחני. זו זוגיות ממש תקינה. אז ממש לא. לכן יש פרמטרים להגדרה של הזוגיות התקינה. השואלת ניסחה נכון. לא בדיוק הבנתי מה היא רוצה...

הבייסיקסשבורת,לב

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

פחות או יותר מה שכתבתshindovאחרונה
  1. מחוייבות לקשר.

  2. הערכה הדדית.

  3. אישות טובה.

מעבר לכך

  1. מילה.

  2. . מגע.

  3. מתנות.

  4. שרותים.

  5. זמן.

    שום דבר לא המצאה שלי.

התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאר

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מנסה לענות לשתיכןנהג ותיק

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

נסינו לעשות תאום ציפיותרק שואלת10

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אם העניין זה שהוא "דרוך"משה

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

מבין לגמרי את הקושינהג ותיקאחרונה

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

אולי יעניין אותך