פרידה מהבעל בהריוןאסתר יוסף
הרבה זמן לא כתבתי פה כי אני עוברת תקופה די קשה ומסובכת..
ב"ה בהריון שלישי שבוע 15 לאחר נסיונות של 4 שנים להיקלט עם הפלה באמצע..
זו אמורה להיות התקופה היפה ביותר בחיי אבל לא..
השמחה רחוקה ממני וההריון עובר בדיכאון ועצבות

הבעיה העיקרית היא הבעל.
לא מסתדרים. פשוט לא הולך.
אין יום שלא רבים, אין שבת שלא עוברת בפיצוצים..
אין הסכמה על שום דבר , למשל עוד חודש צריכים לעבור דירה והוא לא מוכן להישאר במרכז רק לעבור לצפון. מבחינתי אין סיכוי.
הקרבתי המון בנישואין האלה אבל פשוט לא הולך.
הוא לא אדם רע, הוא אדם שכל חייו רע לו, אבל מה זו אשמתי?
למה אני צריכה לפחד על כל מילה שיוצאת לי מהפה שמא הוא יכעס ויתפרץ? יתחילו קללות ויריקות.. ואני, שבהתחלה הייתי שותקת התחלתי לענות גם וזה הופך להיות כדור שלג שכן מגיע גם לידיים.
שבת שעברה הרגשתי כמו סמרטוט כבר מיום שישי בגלל ההקאות ובשבת בבוקר הוא פשוט קם בעצבים שאני עדיין ישנה ואיפה הנשים של פעם... ושוב קללות יריקות וחוזר חלילה כל מקרה מחדש.
אציין שהיה בכלא תקופה בגלל אלימות.. וסלחתי וחזר הביתה. וכן, יוצא לו כמעט כל מריבה להזכיר את זה ששלחתי אותו לבית סוהר. סליחה באמת שעברתי אלימות פיזית ונפשית?!?!!!

עייפתי. עייף גם הוא.
הוא זרק לי אתמול פצצה שזה או טיפול זוגי או גירושים, אחרי שכבר 5 שנים אני מתחננת לטיפול זוגי וכמובן פסל אותי בהינף יד וזלזול נוראי.

החלטתי שאני לא מתגרשת אלא כל אחד יחיה בנפרד.
אני מחפשת דירה עם הילדים ןהוא יעבור לצפון. יבוא פעמיים שלוש בשבוע לילדים.

יש לי המון חששות הן מבחינה כלכלית, חינוך ילדים, הריון נוכחי+לידה והלאה.

רציתי לפרוק (חפרתי סליחה) בבקשה בלי לשפוט בכלל
אשמח להרבה עידוד ועצות מעשיות להתמודדות נפשית להמשך..
לא שופטת,אבל באמת שקשה לי להבין*אשתו של בעלי*
איך ולמה נכנסים להריון במצב זוגי רעוע שכזה???
נשגב מבחינתי...
מעבר לזה,רק כוחות בע"ה!!
למה זה טוב להגיד את זה?אנונימית 50
ההיריון כבר קיים.
היא רצתה עידוד וטיפים להמשך.

אולי בשביל לגרום לה*אשתו של בעלי*
להפסיק לעשות שטויות מעכשיו שהיא רק תתחרט עליהם.
והיא תפסיק לעשות שטויות מעצה של אנונימית בפורום?אנונימית 50
היא ביקשה עידוד. לא חינוך.
אפחד לא יכול לשפוט אם היא עשתה שטויות או לא. אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. את לא יודעת מה בדיוק המורכבות של החיים שלה ומה הסיבות שהובילו אותה לכל מיני החלטות ולכן לא תפקידך לחנך.
מצחיקה*אשתו של בעלי*
את גם לויודעת מי אני ומה אני עברתי בחיים
ואולי דוקא בגלל זה אני כותבת מה שאני כותבת.
אבל עזבי,כל אחד יקח מפה מה שמתאים לו.
אני את שלי כתבתי.
כל אחד עבר בחיים משהואנונימית 50
אין לאף אחד אפוטרופסות על סבל.
ועדיין, אין זכות לשפוט אותה. גם אם לכאורה עברתן בדיוק אותו דבר המבנה הנפשי שלכן שונה בהכרח בשביל שתוכלי לנסות לחנך אותה .
לא באתי לפגוע בך חלילה, באתי להאיר את עינייך לשים לב. זה עניין רגיש.
תהיי בטוחה שהאינסטינקט הראשון שעולההחלק הטוב
וגם בחינוך ילדים ובעבודה וכו... הוא להטיף ולשאול למה ואיך..
מנסיון לא רק שזה לא עוזר זה גם מחטיא את המטרה, גם אם המטרה נשגבת ונכונה.
הרי את וכולנו לא מכירים את המקרה ועד כמה היר צריכה להתרחק.
יכול ליהיות שהיא רוצה לפעול 'בהדרגה' ולנסות 'דרכים נוספות' לפני פעולה סופית שאין ממנה חזור,זה גם שיקול נכון שלא צריך לזלזל בו.
קצת כן שופטת ולא לכף זכות. חבל.תפוחים ותמרים
מתוקה, זה ממש לא הזמן לשפוט 😥לה' המלוכה
וגם אם נראה לך שזה לטובתה.
שופט יש לה בבית כבר, לצערנו.
כרגע היא צריכה רק אוזן קשבת ותמיכה.
היא כבר הגיעה לתובנות, ב"ה.
איזה תובנות?יערת דבש

שמבעל אלים מספיק להפרד?

ואז שוב לחזור בלי טיפול

ולנסות במאמצי על להביא עוד ילד?

 

תמהני

תעודדו אותהלה' המלוכה
לקבל עזרה, טיפול. תנו לה עצות והכוונה טובה.
היא לא צריכה עכשיו מוסר,
למה ולמה ולמה? כי זה לא יעזור!
וכן- זה שהיא הגיעה לתובנה, שהיא לא חייה בצורה תקינה, זה כבר חלק מהפיתרון!
ובמשך 4 שנים ניסיתם להביא ילד במצב כזה?ים...

למה? ? 

ולמה לא להתגרש וכן להיפרד?  זה ייהיה יותר טוב בשבילך מאשר בשבילו

 

ונשמע לי מאוד חד צדדי ומגמתי- (לא יכול להיות שאובייקטיבית זה כמו שאת מספרת)

קשה להביןציפ'קה
עבר עריכה על ידי ציפ'קה בתאריך ו' בתמוז תשע"ט 19:17
עבר עריכה על ידי ציפ'קה בתאריך ו' בתמוז תשע"ט 19:17
את עברת אלימות עד כדי שהוא נכלא ונשארת איתו?
לא ברור לי איך את עושה את זה. כלא לא מרפא גבר אלים. רק טיפול ארוך ומייגע יכול. לא טיפול זוגי. טיפול מיוחד לגברים אלימים.

בכל אופן את כנראה נרתעת מגירושים... אבל לדעתי עשית בחירה טובה. תפרדי, תנשמי קצת, ותבררי עם עצמך מה הלאה. כי קשה להחליט כשאת נמצאת בתוך סיטואציה. אולי אפילו תלכי לטיפול, לבד, כדי לברר מה את רוצה.

לגבי הפחדים שלך

כלכלית: הוא לא מתכוון לעזור? אם לא, תמצאי במי את יכולה להיעזר. תבני לעצמך תכנית. את עובדת? תתכנני הכנסות והוצאות. אין בושה לבקש עזרה. תמצאי ארגון שיכול לספק לך אוכל שלא מתקלקל. ארגונים שעוזרים ונותנים ציוד לילדים ותינוקות יש המון.

חינוך הילדים: תאמיני לי שזה רק יעשה להם טוב!!! עדיף בית רגוע עם אבא פחות נוכח מאשר שני הורים שרבים כל הזמן! אני יכולה לפרט על זה בפרטי. קצת הפוגה לא תזיק.

הריון ולידה: תעזרי במשפחה, חברות, קהילה, כל מי שאת רוצה. ואת כרגע רק בהתחלה אז זה עוד לא כזה נורא, יש לך קצת זמן להתארגן.

מחזקת אותך ומאחלת לך בהצלחה!
תודה רבה על התגובהאסתר יוסף
חיזקת אותי מאוד
עד שהוא מסכים טיפול זוגי לא תלכי על זה?וואוו
ארגון אפרתאם ל2


את חושבת?ציפ'קה
לא נראה לי... אפילו מישהי שלא מתכוונת להפיל עוזרים לה?
כן הם עוזריםחיים של
יקרה...שמחה
נשמע שעברת תהליך ארוך וקשה.
אבל את נמצאת עכשיו במקום טוב יותר.
כל הכבוד שאת לא מוותרת ולא נותנת להשפיל אותך!!
תחשבי ברצינות על טיפול זוגי אצל מטפל שמתמחה באלימות במשפחה- אולי באמת יעשה לכם טוב.
תמשיכי להיות חזקה ולדאוג לעצמך.
את נשמעת עם הרבה כוחות!
מפחדת שהכוחות יאזלואסתר יוסף
כלפי חוץ אני לביאה וחזקה
מבפנים קשה לי מאוד המצב הזה מפחדת להישבר
כואב מאד לקרואזיויק
אלימות זה קו אדום וטוב שאת לא בולעת יותר.
למה החלטת על פירוד ולא גירושין?
למה שלא תחפשי לך בעל טוב?
סוף סוףמופאסה
יש לכם הזדמנות להתחיל טיפול זוגי (לצד טיפול אישי שכנראה כל אחד מכם צריך לעבור)
תחפשו מישהו/י באמת טוב, מנוסה ומוצלח.
אל תתייאשי, אולי זו תהיה התחלה חדשה .
תצליחו
עם כל הרצון הטובOrit39
עבר עריכה על ידי Orit39 בתאריך ו' בתמוז תשע"ט 19:21
אם מדובר באדם אלים, פיסית ומילולית- הוא צריך לטפל בעצמו. רק אח"כ אולי אפשר לעבוד על טיפול זוגי. האישה בהריון ועוברת איתו סוג של התעללות. אני כן הייתי מציעה לה להתנתק בשביל הבריאות הפיסית ונפשית שלה ושל הילדים. ולאחר הלידה שתשקול את צעדיה לאחר שכוחותיה יחזרו אליה. כי גם גירושים דורשים כוחות שאני לא חושבת שיש לה אותם כרגע. ובזמן הזה שתסייע בבני משפחתה שיכולים לתמוך בה כלכלית ומבחינתו אחרות.
הרבה תפילות....
לדעתי פרידה זה הכי גרועסיה
זה או גירושין או יחד. והנה מעולה הוא מסכים יעוץ!! מה יותר טוב מיזה?
להיפרד זה סתם יהיה לך קשה מאוד והוא יחגוג לו בצפון לבד מה יותר כיף מיזה??? יחזור לחיי רוווקות אבל בלי גט. לכי תדעי אם אחכ תצטרכי לרדוף אחריו לגט.
זה אותו גט או יחד. פרידה זה סתם קשקוש שבדרכ גם מוביל לגט. בהתחלה מתלהבים מהלבד יש שקט וזה פותח את העינים איזה כיף שאין מחויבות אני בצפון אני בקצה השני עם הילדים
גם את בטוחה שהןא יבוא פעמים שלוש בשבוע לדעתי את חיה בסרט. הוא ימצא לו מישהיא ולא יהיה לו כח לבוא תמצאי את עצמך מתחננת שהוא יבוא לראות אותם ממש לא ירוץ אליהם נסיעות רחוקות
דווקאנאת קצת טועהאסתר יוסף
ממש לא מעניין אותי כמה פעמים הוא יראה את הילדים שלו הרי אם הוא לא יבוא זו בעיה רק שלו ויהיה לו עסק עם ילדיו שיגדלו

חיי הוללות ושימצא מישהי ?
ממש לא מפריע לי זו עבירה שלו מול בורא עולם

אני רוצה סוף סוף להרגיש טוב בחיים שלי ולא מעניין אותי כל פעם להתעסק מה איתו... עייפתי מזה
אני רוצה להתעסק מה איתי !!
אהבתי את הגישה. צודקת 100%!ציפ'קה
הגיע הזמן שתדאגי לעצמך. תבני את עצמך מחדש. בין אם זה ייגמר בגירושים או לא, הוא בסוף יבין שהוא פספס פה מישהי חזקה. כי ברגע שאת מכבדת את עצמך ולא מתפשרת על הערך שלך, הוא רואה!
נו אז תתגרשי .למה פרידה?סיה
מה יתן לך פרידה?
מקסימום תתגרשו תתחתנו שוב. למה להיות נשואים ולא להיות יחד
אם לא אכפת לך ממנו ולא אכפת לך שיהיה בקשר עם הילדים.
אני הכי בעד בעולם שתדאגי לעצמך. את יכולה להשאר נשואה. ולדאוג לעצמך!!! אין קשר בין זה שהוא יצא מהבית. את רק צריכה כלים איך לפנק את עצמך ולדאוג לעצמך וגם אפילו להתעלם ממנו והוא עדין יהיה בבית לא מוצאת מה יתן זה שהוא עדין קשור איתך בנשואין אבל גר בקצה עיר אחרת
אפילן בדוגמא שנתת שקם שישי ואמר מה שאמר . אז שיגיד מה אכפת לך. שימי מוזיקה תמשיכי לשכב במיטה תתיחסי לדיבור שלו כאל רוח. אם את באמת רוצה להרגיש טוב עם עצמך לא צריך שהוא יצא מהבית פשוט צריך ללמוד להתעלם ממנו או להגיב לו בקור רוח
אני הצעתי פרידה עד הלידהOrit39
את לא צודקת. אי אפשר להתעלם מאדם כזה. את היית מסוגלת?? מה עם ארוחות שבת? מה אם הוא פונה? מקלל? יורק.... נו באמת...
במצבה לא כדאי להכביד עם גירושין עכשיו. מה גם שלא נראה לי שהוא טיפוס שיעביר את הגירושין על מי מנוחות.... תקני אותי אם אני טועה. עכשיו נה שחשוב שתסיים את ההריון בצורה הכי בריאה שיש. אח"כ - אפשר לעשות הכל. אני בזמן הזה עד ללידה הייתי בודקת עו"ד מבלי לשתף אותו שתהיי מוכנה לבאות.
להתעלם?? פיספסת אולי שהוא אלים?יערת דבש

שהוא היה בכלא?

וכן. יריקות וקללות הן גם אלימות

אבל לא יושבים ע"ז בכלא.

 

איך אפשר ליעץ לאשה בהריון שתתעלם מאלימות שהיא חווה מבעלה?

 

נראה לי שכמה פה בשרשור פיספסו משום מה את הפרט החשוב הזה.

 

 

יקירה, אסור לה להתעלם!לה' המלוכה
נתנו לך לא מעט הצעות את שצריכה לחשוב מה טוב בשבילךהחלק הטוב
וואוו אני לא הייתי שורדת יום אחד.
מהיכן את שואבת כאלו כוחות??? אני על דברים פחותים פועלת בכל האמצעים והמרץ כדי להסיר כל דבר שמפריע למנוחת הנפש שלי.
מה מונע ממך לקחת החלטה לכל כיוון? את מתמודדת איתו ורק את יכולה לדעת מה יעשה טוב לך ולילדייך.

אשמח לקבל טיפים איך עוברים כאלו משברים וממשיכים לתפקד ולשמור על שפיות.
כל הכבוד לך מעריצה את כוחות הנפש שלך!
האמת...אסתר יוסף
רק הילדים נותנים לי כוחות ותקווה לחיים
אם לא הם הייאוש היה מגיע מזמן

למרות שאני בחצי הייאוש אבל לא אתן לעצמי 100 אחוז להתפרק כי הילדים האלה צריכים אמא!
את לא תאמיני, אבל ירדו לי דמעות...לה' המלוכה
קודם כל, באמת כל הכבוד שאת מרימה את עצמך מעל המים לטובת ילדייך. במילא החיים שהם חיים בהם, זוועתיים. לפחות מה שנותן להם מעט ביטחון- זה לראותך עדיין ולמרות הכל - מתפקדת.
- אסור לך בתכלית האיסור להישאר עם אדם כזה. וכן, לסלוח לו כל פעם מחדש, לדון אותו לקו זכות, או לחשוב שזו תקופה כזו, לחץ, משבר וכו'.
את פשוט חייבת חייבת להבין, שקללות, השפלות, הקנטות, חוסר הערכה עד השפלה- הם עדיין אלימות.
- תשמעי לי טוב, את לא קורבן של בעלך.
לאישה כמוך- קוראים מוכה!!!
צר לי לומר לך את זה. אבל זו המציאות המרה. אבל אני שמחה שאת מבינה, שאת נמצאת במקום לא בריא ונכון בחייך. וקמת, ועשית מעשה.
- את צריכה לומר לו בקול גדול, באסרטביות גמורה- שאת לא אישה מוכה. ואף אחד בעולם לא ידבר ויתנהג אלייך ככה!
- לגבי הילדים הכלכלה ומה שמסביב- אל תדאגי לזה, אני מבטיחה לך, שקב"ה לא ישאיר אותך לבד, אחרי הניסיון שיש לך. אפילו לא לרגע אחד.
מזונות- הוא ייתן, כי אלה ילדיו, החיים לא הפקר, והדיינים לא ישאירו אותך ככה. בעזרת השם יתברך, כשתוכלי לעבוד. תצאי גם בשביל הנפש שלך ולא רק בגלל הכסף.
חשוב שתדעי, שיש לך זכות לתבוע ממנו מזונות, גם בהיותכם עדיין נשואים באותו בית ( כן כן), וכל שכן, שאתם פרודים ולא חיים ביחד. כך שאל תחשבי שרק אם תתגרשו חלילה, ותשברי מהלחץ הזה גם.
הילדים- לא לוותר לו על לקחת אותם! היום את כועסת ומאוכזבת, ובלהט הדברים- אז את חזקה שתהיי בריאה, אבל יבואו ימים שתצטרכי שקט ועזרה, במיוחד שההריון גדל. לא לוותר!!! בייחוד שהוא מוכן לזה כרגע, כמו שכתבת.
עדיף שיהיו לו ימים קבועים, ואם לא תרצי, אל תשלחי, בטענה כלשהי, מאשר שתצטרכי להתחנן על נפשך, שיבוא לראותם.
כשהוא יריח את ריח הרווקות- יהיה לו קשה להתחייב שוב.
- אם הוא רוצה שלום בית, מה טוב. ותנסי להציל את הבית שלך. אם לא, תתני לו אולטימטום שזה או איש מקצוע! (לא רב, או יועץ נישואים)- כדי לטפל בו באלימות- התעללות פיסית ונפשית או גירושים.
ותעמדי במה שאת אומרת. את חייבת עקביות והתמדה, עד לתוצאות מירביות. אל תתני לו לבלבל אותך בפיוס, שימשך ליום יומיים, כדי להשקיט את הסערה. כי הדבר יחזור חלילה אם לא תטפלי בזה מהשורש. זה דפוס התנהגות שלו.
- תאמרי להשם תודה על הניסיון הקשה הזה, ותבקשי ממנו לגאול אותך מהייסורים האלה, ולראות את נוכח עוצמתו, וגודל חמלתו בכל צעד ושעל.
מי יתן ותראי את הישועה שלך, ממש בקרוב!
כולנו איתך!!!
אני מחזקת אותךתפוחים ותמרים

את עושה צעד אמיץ בכיוון הנכון -

נכון עבורך שתפסיקי להיות אשה מוכה ולחיות תחת טרור של צעקות ויריקות ומכות וזלזול והשפלה. 

נכון עבור הילדים שלך שיפסיקו לראות דינמיקה כל כך שלילית בבית.

 

אני לא יודעת אם אדם כ"כ אלים יכול להשתקם, את זה אפשר יהיה לדעת רק לאורך זמן. אולי כן ואולי לא, אבל בוודאי הניתוק ממנו ושימת גבול נחרץ להתנהגות שלו היא הדבר הנכון לעשות, ולא, אי אפשר לחיות תחת אותה קורת גג עם אדם כזה ו'פשוט להתעלם' ממנו, את חייבת להשיג מרחק גיאוגרפי משמעותי.

בהמשך, אחרי שתמצאי דירה לגור בה עם הילדים (למה לא להישאר בדירה הנוכחית, אגב?) ויהיה לך קצת יותר פנאי, אני חושבת שנכון שתטפלי בעצמך. יש כמה וכמה עמותות שמסייעות לנשים מוכות, יכול להיות שאת זכאית גם לסיוע כלכלי, זה שווה בדיקה. אבל ברור שאת צריכה לשקם את הנפש מההתעללות שעברת, וטוב שעה אחת קודם.

 

בהיבט הכלכלי, אני לא יודעת כמה את מרוויחה ואם הוא ישלם מזונות או לא (למרות שמבחינת החוק הוא חייב בהם וכדאי לך לתבוע אותו ומיד. את זכאית לליווי של עורכת דין בחינם לצורך ההליך הזה.) אני מבינה שהמשפחה מאד תומכת, מקווה שיוכלו גם לסייע כלכלית וגם לסייע עם הילדים (את גרה קרוב אליהם?).

מבחינת החינוך - אני בטוחה שהכל ישתפר עכשיו כשהוא יצא מהבית.

אני מאחלת לך המון הצלחה בצעד האמיץ והגדול שלך, אנחנו פה ללוות אותך לאורך הדרך.

 

זה נשמעאמא וגם

שמדובר בתיק באמת קשה.

למרות כל זה לדעתי כן כדאי ללכת לטיפול זוגי, אפילו כדי להיפרד בצורה טובה.

 

זה נשמע שבאמת לא כדאי לחיות עם אדם שמשתמע מדברייך ממש אלים (יריקות? מכות? כלא?..)

ועדיין גם עם גרוש צריך לנהל מערכת יחסים והוא נשאר אבי הילדים ולכן אולי

כן כדאי לשמוח שהוא רוצה. גם אם זה יביא אותכם לגט בצורה בהירה ומכבדת, זה יכול להתגלות אפילו כחסכוני

יקרה.יערת דבש

כותבת בקצרה:

 

כאב לי מאוד מאוד שזה מה שאת עוברת.

ועוד בהריון. שחיכית לו כ"כ הרבה.

 

בעייני 

קודם כל להפנים שאת פשוט אישה מוכה.

כן. כמה שזה כואב.

זוכרת את ההודעות שלך בערוץ,

על הנסיון והרצון להרות, ועל האכזבות, וזוכרת כבר אז שהיה לי מוזר,

כי זכרתי שכתבת דברים מאוד קשים על בעלך ועל הזוגיות.

 

אז אני למרות כל המודעות שלך,

חושבת שיש פה עדין המון עבודה שלך, להבין שזה לא תקין בכלל לחיות ככה.

ושצריך לחתוך-גירושין, או טיפול מעמיק שלו, ולחזור לחיות ביחד רק אחרי שישתנה מן הקצה לקצה.

 

לא.

זה לא תקין לסלוח ולהחזיר אותו מהכלא אחרי אלימות והתנהגות קשה כזו,

בלי טיפול ותוצאות בשטח.

ולנסות אחר כך עוד להביא עוד ילד לתוך המציאות האומללה הזו.

 

 

 

אבל זה נראה שאת כן בכיוון של להבין את זה, ולרצות לצאת מזה.

 

אבל יקרה,

פרידה לבד ללא גירושין מה תתן לך?

וטיפול? גם אם יסכים וילך לטפל (בעצמו! לגבר אלים.. טיפול זוגי זה אח"כ)

את לא יכולה לחכות ולחיות אתו כך, בהריון ועם ילדים קטנים.

 

אני מציעה לך מכל הלב לפנות לארגון "בת מלך" (ארגון עזרה ומקלט לנשים מוכות במגזר הדתי)

ששם ימליצו לך על דרכי טיפול ופעולה.

 

בהצלחה

חיבוק, והרבה כוחות.

את ראויה ליחס טוב ומכבד.

את ראויה להרבה הרבה יותר מזה.

כי את בת של מלך!

 

או, יערת הדבש. ידעתי שאת מדהימה. 👏לה' המלוכה
נשמע קשה מאוד מאוד.העני ממעש
אם הוא מוכן לייעוץ, זה כדאי.
ועדיף מהיפרדות

בהצלחה
לדעתי תורידי את הראש . תשלימי איתו.ליאן
עבר עריכה על ידי ליאן בתאריך ז' בתמוז תשע"ט 10:00
תעברי את ההריון והלידה. תתחזקי. תנסו לשפר את היחסים (טיפול זוגי וכו..) ואז אם עדיין המצב ישאר כמו עכשיו תחשבו על גירושים .
עברתי על הכרטיס שלך נשמע שהיו לכם תקופות יפות גם.
זה מה שרשמת לפני מספר חודשים:

בתור אישה זה נראה לי קצת מוגזם
לא שאני חלילה מצדיקה אלימות, להפך, אני נחרדת מכך, אבל זה כבר נהיה כל כך מוגזם כל הקמפיינים האלו להעלאת המודעות כמו "מי טו" (גברת אם תשמרי על עצמך ולא תשדרי מיניות אף אחד לא יתקרב אלייך. כל בחורה שניה שאומרים לה שהיא יפה אז היא כבר מוטרדת מינית או שנזכרות שמישהו נגע בהן לפני 10 שנים ואז מחפשות להתעלל בו. באמת מסכנים הגברים בקטע הזה)
או ההפגנה הזאת כאילו זה יעזור למנוע את האלימות או את הרצח הבא (בעזרת השם שלא יהיה יותר)

כל הפמניסטיות למיניהן מציגות עצמן כמאן דאמר, ממש חושבות שינהלו את העולם

גברת יקרה, לא סתם אמרו "עזר כנגדו" ולא "כנגדה" כי הגבר יגיע למעמדו ולתיקונו בזכות חכמתה של האישה ולא בשליטתה!!!
זה טבע העולם מאז הבריאה וזה לא אמור להשתנות.

מאז שהאישה כביכול לומדת לתארים למיניהם או עובדת מחוץ לבית היא עושה מה שהיא רוצה שולטת על הגבר בצורה מזעזעת ואחרי זה שהגבר מקלל או מעיף סטירה במקרה הטוב (שוב אני לא מצדיקה אלימות) ישר אזיקים הגבר האלים הרשע מרושע והאישה התמימה האומללה המסכנה...

ברוב המקרים האישה מנסה להתנשאות מעליו ולא יעזור הטבע הגברי נקרא לזה ככה לא מסוגל לשאת את זה, יורד לו הביטחון העצמי וזה מתבטא בדברים מסוג הזה.

אבל למה לא מדברים על נשים שרוצחות את בעליהן? או את ילדיהן??

למה שזוג נעצר בחשד להתעללות ב11 ילדיהם משחחרים את האישה למעצר בית כי היא לא בתיק פלילי אלא בתיק רווחה?? ואת הגבר משאירים במעצר עד שיאשימו רק אותו בסופו של דבר??

בתכלס, לא יודעת מה מטרת הכתיבה אולי סתם לפרוק מה שעל הלב, שבמדינה שלנו זורקים את הגברים לפח ואת הנשים מהללים.

בתור אישה זה באמת כואב לי.

עד כאן.
עדיין את חושבת ככה?
דווקא מתוך הציטוטים שהבאתOrit39
אני מסיקה שהכותבת יוצאת מנקודת הנחה מוטעית, מעוותת ולא נכונה ומזמינה התעללות. ולכן זה רק מחזק את עמדתי - להפרד עד הלידה ולאחר מכן - לפעול לגירושים, כן. אם לא - להתנות את המשך הזוגיות בטיפול מאסיבי של הבעל באלימות שלו.
נראה לי מוזר שאישה שעוברת אלימות תכתוב נגד נשיםליאן
שחוות אלימות ותכתוב שזה באשמתם.. היא לא אמורה להזדהות איתם?
היא רשמה "מאז שהאישה כביכול לומדת לתארים למיניהם או עובדת מחוץ לבית היא עושה מה שהיא רוצה שולטת על הגבר בצורה מזעזעת ואחרי זה שהגבר מקלל או מעיף סטירה במקרה הטוב (שוב אני לא מצדיקה אלימות) ישר אזיקים הגבר האלים הרשע מרושע והאישה התמימה האומללה המסכנה..."

אולי רשמה כך כי היא באמת מרגישה שהיא הביאה את בעלה לזה?
גבר שמרים יד על אישה עונשו תליה בככר העירהחלק הטוב
מבחינת דין תורה עונשו מר.
אישה היא לא רכוש ולא חפץ, שום אישה לא מביאה על עצמה גם אם היא אישה רעה.
גבר שלא טוב לו עם אישתו יש לו שתי אפשרויות שידפוק את הראש בקיר או שיקום ויברח.
עוד לא שמעתי רב או מטפל שמצדיק גבר אלים.
אלימות מכל צד כרוך בטיפול ולא בהטלת דופי במוכה, אף חברה מתוקנת לא תתן לגיטימציה לכל אלימות.
מסכימה לגמרי.ליאן
ציטטתי את מה שהיא רשמה . לרגע לא הצדקתי את זה.
להפך השרשור שלה הקודם ממש פגע בי (בתור אחת שחוותה הטרדה מינית מתמשכת) ולא הבאתי את זה על עצמי הייתי בת 11 !!!!!
פשוט לא מבינה אם זה הדעות שלה אז למה היא מתלוננת..? רק רוצה הסבר..
הסבר?? היא אשה מוכה!יערת דבש

שמעת על המושג?

 

לכן לא מפליא אותי בכלל מה שהיא כותבת.

אישה מוכה, מצדיקה בתוך תוכה את האלימות שהיא מקבלת.

ולכן היא שוב ושוב תחזור לבעל המכה, אחרי שהיה אלים, ישב בכלא, ולא עשה שום שינוי מהותי.

דעה מסוכנתציפ'קה
מכירה אישה שמתה בגלל שלא רצתה להתגרש מבעלה האלים. וזה קורה הרבה, פשוט כמעט לא שומעים על זה. גבר אלים, מתרחקים ממנו כמה שיותר ולא מנסים לתקן אותו. ממש ממש לא מורידים את הראש. דווקא הדרך היחידה לגרום לו ללכת לטיפול הוא להרים את הראש!
מדובר על יריקות וקללותליאן
שזה לא נעים בכלל וגם סוג של אלימות אבל עדיין לא מתים מיזה. לגביי ההמשך שרשמה שזה כדור שלג ומגיע לידיים להבנתי זה הרמת ידיים של 2 הצדדים (ותקני אותי אם אני טועה) .
בתגובה הקודמת רשמתי את הציטוטים של פותחת השרשור ..
נראה לי שאם רשמה בעבר כך יש דברים בגו ..
אלא אם כן דעתה השנתה ואשמח שתסביר.
בגלל יריקות וקללות, שופט לא שולח לכלא. כנראה שהיה יותרציפ'קה
ולא סיפרה.
הוא היה בכלא בגלל אלימותתפוחים ותמרים
כתבה את זה במפורש. היה מתפרץ, קללות, יריקות ומגיע לידיים.
מה זה הרמת ידיים של 2 הצדדים?Orit39
זה נראה לך כוחות שווים גבר ואישה?? נשמע יותר כהתגוננות. מעבר לכך שיש לו היסטוריה של אלימות. ישב על זה בכלא והכי נורא - שהוא לא מתחרט אלא מאשים אותה!! גם כל מי שמתלהב מכך שהציע טיפול זוגי - תקראו בין השורות איך הוא עשה את זה: הציב לה אולטימטום - או גירושים או טיפול זוגי! כאילו הבעיה נמצאת אצלה! גבר אלים שלא מודע לעצמו זה הכי נורא! איך יטפל בעצמו?? בגלל זה לא רואה הרבה אפשרויות מלבד השתיים שהצעתי. אגב, גם אם הוא מוכן לעבור טיפול בעצמו, לא הייתי מסתכנת וגרה איתו עם הילדים עד שמטפל היה מתחייב לי שיש שיפור ניכר. דפוסי התנהגות רעים זה לא דבר שנעלם ברגע ולא בשני רגעים! זה תהליך שמחייב את המטופל קודם כל להבין שהוא צריך טיפול! ההבנה שיש בעיה היא כבר חצי מהפתרון.....
^^מסכימה עם כל מילהיערת דבש


ואווו. קראת את הודעת הפתיחה?יערת דבש

מצטטת לך,

כי כנראה משום מה פיספסת:

"וזה הופך להיות כדור שלג שכן מגיע גם לידיים."

"אציין שהיה בכלא תקופה בגלל אלימות.. וסלחתי וחזר הביתה"

"סליחה באמת שעברתי אלימות פיזית ונפשית?!?!!!"

 

ועוד..

 

גבר שישוב בכלא, זה בודאות על אלימות פיזית!

הלוואי שהיו שמים בכלא עם מקרים קלים יותר.. לפני שזה מגיע למצב שמסכן את האישה.

 

חכמים-הזהרו בדבריכם.

הכי קל להוריד את הבטחון של אישה מוכה.

והכי נורא.

אחרי שהיא ב"ה הגיע לתובנות שהיא לא מוכנה לחיות כך,

צריך רק לעודד אותה להמשיך וצאת מהכלא הזה של חייה.

 

ולהביא ציטוטים מהודעות קודמות שלה-גם לא חוכמה גדולה.

היא הרי גם ניסתה להביא ילד, למרות האלימות.

זה מאפיינים של אשה מוכה ולא מודעת. מה יש להשתמש בזה נגדה??

לא יפהניקית חדשדשה
נראה לי שזה ממש לא יפה ואפילו חדירה לפרטיות להביא ציטוט שלה מהתכתבות אחרת... מן הראוי לבקש ממנה סליחה.
לא צריך להביא ציטוט שלה בכדי להוכיח שהיא אישה מוכה (כל בר דעת שם לב, האישה גם מודעת לכך..)
היא בסה"כ רצתה עידוד והשתתפות בצערה ואולי עיצה טובה ממישהי שחוותה משהו דומה.
לפותחת מחזקת את יידייך אשרייך שאת אמא לביאה לילדייך.
(בבקשה אל תישארי במצב הזה, את מלכה וכך ראוי שבעלך ייתייחס אלייך!!)
בהצלחה בכל החלטה שתקבלי.
למה ההתלבטות????העיקר

הבחור הסכים לטיפול זוגי? תודה רבה לו באמת שהוא הואיל בטובו לטיפול זוגי...

אופי לא משתנה והעקום לא מתיישר!!!

פעם אלים תמיד אלים. לא פרידה ולא טיפול , גירושין דחוף!!!

אני יודע שזה קשה ונראה כמעט בלתי אפשרי אזל את חייבת גירושין כדי לסגור את הפרק הזה בחייך וגם בפן הכלכלי שהוא יהיה מחוייב במזונות ולא תקרסי כלכלית.

שיהיה המון בהצלחה

סליחה מכבודו...לה' המלוכה
אבל לדעתי זה לא נכון.
אנשים נגמלו מסמים, מאלכוהול, מהימורים, קלפנות וכו'. גם מאלימות אפשרי להיגמל.
זו דרך, ודרך ארוכה. אבל אפשרית.
בייחוד, שעדייו לא טופל אצל איש מקצוע!
אם חס ושלום, הוא היה מטופל, ולתקופה רצינית, והיה ממשיך בדרכו, אז הייתי מסכימה איתך לגמרי.
חייב לנסות לתת לו סיכוי!!! כי יש עוד סיכוי!
אבל הוא לא מוכן לטיפולאסתר יוסף
כי הוא לא חושב שיש לו בעיה
אם ככה,לה' המלוכה
חד משמעית לפתוח לו תיק ברבנות.

אבל רגע, לא כתבת בהתחלה שהוא כן רוצה?
טיפול זוגי כןאסתר יוסף
טיפול פרטני לא
טיפול זןגי לא יעזור אם קודם כל יעבוד על השליטה בכעסים שלו
בטיפול זוגי מדברים על הכל אתה מחוייבהחלק הטוב
לעבודה אישית מול הקשיים של עצמך, ליחס והתנהלות מול הבן/ת זוג, מטפל זוגי טוב ידע לעבוד איתו גם על מידת הכעס, כדאי להתחיל ולראות לאן זה יוליך אתכם.
לא מספיק.Orit39
א. מטפל זוגי לא בטוח יודע לטפל באדם אלים. הוא יודע אולי לטווח ביניהם. אני מאמינה שברגע שיבין שהוא אדם אלים, אם יש לו שכל ויראת שמיים - יפנה אותו לטיפול אישי. ואז מה יהיה? הוא הרי בהכחשה שמשהו לא בסדר איתו.
ב. טיפול זוגי ייתן לו את האישור שהוא בסדר אלא שיש איזשהו קצר ביניהם. עכשיו זה סכנה כי מטפל עם חושים פחות טובים עלול לזרום עם קוו מחשבתו המעוותת. ואם לאישתו גם יש ספקות אולי אני לא בסדר, זה עלול להגמר יותר גרוע....
ג. הוא חייב!!! אבל חייב להודות שהוא צריך טיפול (ולא מהשפה אל החוץ אלא הכרה ממשית אישית שהוא אלים וצריך טיפול). אם לא - יש לך שתי אפשרויות- 1- להמשיך להיות אישה מוכה מושפלת, איך זה מסתיים? בד"כ לא טוב. הבנת את דבריי, 2- לקחת את עצמך בידיים, להגן על צאצאייך ועל עצמך מאותו אדם, וזה אומר קודם כל ריחוק פיסי. אח"כ לפי כוחותיו לדאוג לעו"ד טוב ופתיחת תיק גירושין עד לניתוק מוחלט! יש אנשים טובים בעולם שיכולים לעשות אותך מאושרת! וזה מגיע לך ולילדייך!
מאחלת לך הרבה כוחות לעשות את הדברים הנכונים שהקב"ה יכוון אותך בדרך הנכונה לך! הרבה שמחה ואהבה אמיתית!!!💖
הוא צריךלה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך ז' בתמוז תשע"ט 21:20
טיפול פרטני רגשי- אישיותי (התנהגותי)
או, טיפול קבוצתי בשליטה על כעסים וכו'.
את צריכה ללכת איתו לרופא משפחה, והוא ידע לאן להפנות אתכם. הדבר מצריך מעבר לטיפול זוגי.
אולי אחרי זה, זה יהיה לכן טוב בתור זוג.
בנתיים, הטיפולים שנכתבו לעיל.
*** ואם הוא לא מוכן- לפתוח תיק לגירושים. אין מנוס.
למה לא לקפוץ על העגלה וללכת לטיפול זוגי כפי שהציע הבעל?החלק הטוב
אחי כרגע נמצא בתהליך גישור אומנם לא אלימות, אבל ברגע שמתחילים בתהליך פותחים ומטפלים בכל פצע.
הבעל בטח לא סתם הציע הוא מבין שיש בעיה גם אם הוא לא מודה כרגע בפה מלא באחריות שלו, אז למה להתעקש ולשלול?
אם הולכים ליועץ מוסמך כמו הרב קוואס בטוחה שידע להעמיד דברים כהוויתם, ברגע שימצא לנכון להפנות את הבעל לטיפול הוא לא יהסס לרגע.
לפי מה שאני מבינה מצד הבעל זה או טיפול זוגי או כלום. וחבל!
בבקשה ממך...Orit39
תקראי שוב את ההודעה הפותחת. הפעם ביותר תשומת לב.
את צודקתאמא וגם

ועם זאת ברגע שהוא יגיע לטיפול זוגי- תני למטפל להבהיר לו את זה..

אתן צריכות להבין-לה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך ז' בתמוז תשע"ט 22:46
שברגע שהוא מוכן ללכת רק לטיפול זוגי- זה מראה שהוא חושב שהבעיה היא לא אצלו.
והיא כן אצלו!!!
כלומר, שניהם אשמים באותה מידה.
ולא. אין שום הצדקה לאלימות שכזו, לא משנה מה היא עשתה "לא נכון" בזוגיות.
באופן לא מודע- הוא מאשים גם אותה באלימות שלו. ומנסה, להתכחש לבעיה שלו.
הוא צריך לקבל טיפול באופן פרטני קודם כל. נקודה.

א. כי ההתנהגות שלו כבר לא בשליטה שלו. ב. בגלל עצם העובדה ש5 שנים לדברייה, היא מבקשת ממנו ללכת ליעוץ, והוא מתעלם, שזו גם סוג של התעללות נפשית, דרך אגב.
הגיע הזמן שיבין שהיא לא שק חבטות שלו.
ג. כל יעוץ זוגי, מייד יפנה אותו לעזרה מקצועית.
מסכים לגמריהעיקר

ודי עם ההתייפיפות. שום טיפול זוגי לא יכול לעזור פה.

הפתרון לצערי הוא להתרחק ממנו באופן מיידי וליזום גט.

אני מאמין שברגע שזה יקרה אז הוא אולי ינסה להבטיח הבטחות שהוא ישתנה וכו....

ושוב אי אומר העקום לא מתיישר , אסור לך ליפול בפח הזה.

תפני דחוף לעזרה מקצועית ומכוונת שתעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות ובעיקר בדרך הנכונה.

המון בהצלחה

טיפול זוגי לא יעזור אבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי יעזור לכלה נאה
ומטפל זוגי טוב צריך לדעת לאבחן את זה ולהפנות לאן שצריך.
ואם הוא לא מוכן גם אני אומרת להתגרש.
השאלה היאאמא וגםאחרונה
מה המטרה שלה... כי כרגע היא רוצה לשפר את המצב (אפילו שלה לבד, אם יתגרשו)
ולכן לדעתי לא כדאי לשחק פה משחקי אגו וכן לנצל את זה שהוא מסכים.
מאמינה שמטפל נורמלי יבהיר לו די מהר מה שצריך בנושא האלימות והטיפול האישי...
דעתי-העני ממעש
גם אם הבעיה אצלו, ובאמת באמת- הטיפול צריך להיות רק שלו-
הוא כבר הסכים ללכת, תלכו ביחד. לטיפול זוגי.
תנסי.
אם תרגישי שזה סתם, תוכלי לחזור בך.
אבל תתני צ'אנס.
את אישה ואמא מדהימה ומגיע לך בעל שיעריך ויכבד אותך !התחברתי
מציעה לך לא למהר להחליט. אחרי הכל עברת כברת דרך שלא הרבה היו מצליחות להמשיך ולתפקד. ב"ה קיבלת תובנות חכמות קחי נשימה נוספת ולכו ליעוץ .אולי זה לא אידיאל אבל עדיף מפרידה או גירושין בפרט שמדובר בבעל אלים.
שגבר אלים יציע טיפול זוגי זה להודות יש "לנו בעיה הישג לא מבוטל. לטיפול יש סיכוי לתת גם לבעל תובנות שאולי תופתעי לטובה בע"ה, אחרי הכל הוא שהציע ללכת לטיפול אז לא להקל ראש. תני לחכמים מאיתנו להגיע אליו ולתת לו להבין שהוא חייב בשינוי.בהצלחה אהובה!
מאיזה סיבה מעודדים בפורום גירושין???מחפש אהבה

את הטקסט הבא כתבתי בפורום גרושים, אני מעלה את זה גם פה, נראה לי זה גם רלוונטי: אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.

תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.

למה???

שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.

והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.

אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.

גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!

חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.

הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.

עוד משהו קטןמחפש אהבה

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

 

אתה שואל ''למה'' על תופעה שלדעתי כלל לא קיימתפשוט אני..
..מחפש אהבה

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

איפה מעודדים פה גירושים?רקאני

אני לא נתקלתי בזה

אם אתה מאשים אחרים, אתה זה שצריך להוכיחפשוט אני..
תשובההעני ממעש

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

מהניסיון של אנשים כי רובם צ'יק צ'אק מתחתניםאדם פרו+

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.


 

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

את רציני???? זה בדיחה ולא הבנתי?מחפש אהבה
הלוואי שזו הייתה בדיחהאדם פרו+

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.


והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

וואו נכון. היה שווה להקשיב לךמחפש אהבה
מטורףשבור לרסיסיםאחרונה

לגזור ולשמור

מחפשת המלצה לבתי מלון עם אוכל טוב/ צימר עם א. בוקרעינב66

באזור כייפי, ויפה עם מגוון אפשרויות לטייל ולכייף באזור..


חשבנו על אזור גוש עציון/עמק האלה/סובב ירושלים..


מתכננים חופשה חלומית לרגל יום נישואין ואחרי תקופה אינטנסיבית...


פנקו אותי בהמלצות מנסיון


תודה רבה!

חלומית זה בא עם תקציב מפנק? מלון כרמים.מרגולאחרונה
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מה הכוונה יותר מקיף?נקדימון
כרגע adblock חוסם לי ממש כמעט הכל, ומה שלא אז סימנתי לבד את האזור במסך וחסמתי. זה גם עובד לא רק על פרסומות.

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...


אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

זכורני שיש דברים ש-uBlock חוסם ו־adblock לאחתול זמניאחרונה

אבל לא זוכר מהם

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

כן, לגמרינקדימון
אני משתמש בזה לא רק בגלל צניעות. למעשה הסיבה המרכזית היא הזמן, ההטרדה, המתח והפיזור שזה חוסך לי. צניעות זה עוד בונוס ענק בהקשר הזה, כמובן.
בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגול

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

אולי יעניין אותך