הרבה זמן לא כתבתי פה כי אני עוברת תקופה די קשה ומסובכת..
ב"ה בהריון שלישי שבוע 15 לאחר נסיונות של 4 שנים להיקלט עם הפלה באמצע..
זו אמורה להיות התקופה היפה ביותר בחיי אבל לא..
השמחה רחוקה ממני וההריון עובר בדיכאון ועצבות
הבעיה העיקרית היא הבעל.
לא מסתדרים. פשוט לא הולך.
אין יום שלא רבים, אין שבת שלא עוברת בפיצוצים..
אין הסכמה על שום דבר , למשל עוד חודש צריכים לעבור דירה והוא לא מוכן להישאר במרכז רק לעבור לצפון. מבחינתי אין סיכוי.
הקרבתי המון בנישואין האלה אבל פשוט לא הולך.
הוא לא אדם רע, הוא אדם שכל חייו רע לו, אבל מה זו אשמתי?
למה אני צריכה לפחד על כל מילה שיוצאת לי מהפה שמא הוא יכעס ויתפרץ? יתחילו קללות ויריקות.. ואני, שבהתחלה הייתי שותקת התחלתי לענות גם וזה הופך להיות כדור שלג שכן מגיע גם לידיים.
שבת שעברה הרגשתי כמו סמרטוט כבר מיום שישי בגלל ההקאות ובשבת בבוקר הוא פשוט קם בעצבים שאני עדיין ישנה ואיפה הנשים של פעם... ושוב קללות יריקות וחוזר חלילה כל מקרה מחדש.
אציין שהיה בכלא תקופה בגלל אלימות.. וסלחתי וחזר הביתה. וכן, יוצא לו כמעט כל מריבה להזכיר את זה ששלחתי אותו לבית סוהר. סליחה באמת שעברתי אלימות פיזית ונפשית?!?!!!
עייפתי. עייף גם הוא.
הוא זרק לי אתמול פצצה שזה או טיפול זוגי או גירושים, אחרי שכבר 5 שנים אני מתחננת לטיפול זוגי וכמובן פסל אותי בהינף יד וזלזול נוראי.
החלטתי שאני לא מתגרשת אלא כל אחד יחיה בנפרד.
אני מחפשת דירה עם הילדים ןהוא יעבור לצפון. יבוא פעמיים שלוש בשבוע לילדים.
יש לי המון חששות הן מבחינה כלכלית, חינוך ילדים, הריון נוכחי+לידה והלאה.
רציתי לפרוק (חפרתי סליחה) בבקשה בלי לשפוט בכלל
אשמח להרבה עידוד ועצות מעשיות להתמודדות נפשית להמשך..
ב"ה בהריון שלישי שבוע 15 לאחר נסיונות של 4 שנים להיקלט עם הפלה באמצע..
זו אמורה להיות התקופה היפה ביותר בחיי אבל לא..
השמחה רחוקה ממני וההריון עובר בדיכאון ועצבות
הבעיה העיקרית היא הבעל.
לא מסתדרים. פשוט לא הולך.
אין יום שלא רבים, אין שבת שלא עוברת בפיצוצים..
אין הסכמה על שום דבר , למשל עוד חודש צריכים לעבור דירה והוא לא מוכן להישאר במרכז רק לעבור לצפון. מבחינתי אין סיכוי.
הקרבתי המון בנישואין האלה אבל פשוט לא הולך.
הוא לא אדם רע, הוא אדם שכל חייו רע לו, אבל מה זו אשמתי?
למה אני צריכה לפחד על כל מילה שיוצאת לי מהפה שמא הוא יכעס ויתפרץ? יתחילו קללות ויריקות.. ואני, שבהתחלה הייתי שותקת התחלתי לענות גם וזה הופך להיות כדור שלג שכן מגיע גם לידיים.
שבת שעברה הרגשתי כמו סמרטוט כבר מיום שישי בגלל ההקאות ובשבת בבוקר הוא פשוט קם בעצבים שאני עדיין ישנה ואיפה הנשים של פעם... ושוב קללות יריקות וחוזר חלילה כל מקרה מחדש.
אציין שהיה בכלא תקופה בגלל אלימות.. וסלחתי וחזר הביתה. וכן, יוצא לו כמעט כל מריבה להזכיר את זה ששלחתי אותו לבית סוהר. סליחה באמת שעברתי אלימות פיזית ונפשית?!?!!!
עייפתי. עייף גם הוא.
הוא זרק לי אתמול פצצה שזה או טיפול זוגי או גירושים, אחרי שכבר 5 שנים אני מתחננת לטיפול זוגי וכמובן פסל אותי בהינף יד וזלזול נוראי.
החלטתי שאני לא מתגרשת אלא כל אחד יחיה בנפרד.
אני מחפשת דירה עם הילדים ןהוא יעבור לצפון. יבוא פעמיים שלוש בשבוע לילדים.
יש לי המון חששות הן מבחינה כלכלית, חינוך ילדים, הריון נוכחי+לידה והלאה.
רציתי לפרוק (חפרתי סליחה) בבקשה בלי לשפוט בכלל
אשמח להרבה עידוד ועצות מעשיות להתמודדות נפשית להמשך..
