אדם שמתאר את העולם כולו מתוך העולם הצר והמסכן שלו.

"אל לו לאדם לראות את פני עצמו. זה הדבר הנורא מכל"

ומסכם:

"ממציאו של הראי הרעיל את הנפש האנושית"

השורה הראשונה היא מסקנה כללית לכל העולם.

השורה האחרונה היא תיאור המצב האומלל שלו עצמו, ורק שלו

וכמו כל הפילוסופים, הוא מכיר רק את הנפש שלו ורק אותה הוא יכול לתאר. משום מה הם תמיד בוחרים להשליך את הבעיות האישיות שלהם על כל העולם. וגם זה בהנחה שהוא היה פילוסוף, כי הוא לא היה

וברצינות - אם אתה מאמין שהאדם רע אז זה נכון, ונוצרי למדי.

אני עושה את זה מידי פעם, כשאני מרגישה שאני לא מקשיבה לעצמי מספיק. 

מוזר  לכתוב משפט ולהפסיק אותו באמצע. אז נוצר דו שיח עם עצמך. 

לדוגמא משהו שאני יכולה לכתוב:

אני מפחדת מX. 

למה? 

כי א, ב, ג. 

כשחושבים על זה גם ד. 

מה עושים עם זה? 

למה צריך לעשות עם זה משהו?

וכו' וכו'.. 

ואז זה עוזר לי לסדר דברים, להבין את עצמי יותר טוב, לסדר מהלכים...

את עושה בכתיבה בנייד? כי זה פחות זורם..

לאו דווקא בוקר.

כותב על פנקס רשימות פתוח ולא שומר. פעם בשבועיים המחשב עובר הפעלה מחדש בגלל עדכוני אבטחה או איזו שטות ואז הכל נמחק.

אבל לדבר עם עצמינו זאת אחלה דרך

ולעצום עיניים ולדבר עם הקב"ה אפילו בלב. 

להתרכז בזה.. 

אני לא חושב שזה עניין של רגע או שניים. זו עבודה של ימים ולילות ובעיקר לילות.

פעם שאלו איך להצליח לכתוב אם יש חסימה, ועניתי כמו שכתבו פה, פשוט לקחת דף ועפרון(! לא עט.. ) ולהתחיל להציף את מה שעובר בראש.

לגבי השאלה שלך אני חושב שצריכה להיות פעולה אחרת כי את לא רוצה לשחרר משהו בהקשר של כתיבה אלא בנפש וע"כ אולי צריך משהו בסגנון של לשבת לתוך הלילה ולנסות לעורר את הבכי, אם הבנתי נכון את רוצה להגיע למצב שבו את שולטת במעשייך, שמחה בהם ודי ברורה לעצמך.

נסי לחשוב על סיטואציות בהן את מרגישה שטיפה פספסת ותדברי בקול לעצמך ונסי להסביר איך זה היה יכול להיות אחרת. אם את חושבת שיש לך רעיון אז ממש לנתח אותו. לדמיין בראש את הסיטואציה (איך שאותה אחת מגיעה וצועקת כו' ופשוט את עונה לה בניחותא.. [כל מקרה לענייניו..]  קיצר, מובן..)

דבר שני, אולי לנסות למצוא חברה שאפשר לשבת איתה עם איזה ספר קודש (לאו דוקא, אפשר גם בלי, רק שזה יהיה ביחד ולא בשיחה בפלאפון) ומתוך כך לרדת על איפה אני.. וכמובן שיהיה דיבור הדדי

אפשר גם ללכת בקביעות לאיזו התוועדות טובה, זה יקנה לך מקום קבוע לעומק, יותר פרספקטיבה לחיים...

אם באמת זה לא הבעיה אלא דוקא הלקפוץ למים, אני לא חושב שזה בעיה. פשוט תחליטי ללכת על זה, תלכי לאיזו גינה שקטה בלי לחשוב. פשוט ללכת ואחרי זה כשכבר תהיי שם ותתחילי להשתעמם אז תהיי מוכרחת לעשות עם זה משהו. בדוק, מה שקשה זה ה'להתחיל' ללכת. אחרי זה הכל זורם.. (וכנ"ל לגבי חברה. פשוט ללכת לחברה שיש לך איתה קשר ולא קשה להפגש ולומר לה אם היא בעניין קצת לדבר כו'.. אחרי פעם אחת זה לא יהיה קשה כבר..)

בהצלחה! מקוה שעזרתי במשהו

בס"ד

בד"כ כשמגדירים משהו אז מגדירים רק את התכונות של האובייקט כי לא ניתן להיפגש עם עצמות האובייקט.

אך הייחודיות של עצמי שאני נפגש בו בצורה בלתי אמצעית כי הוא הוא אני. וכשאני מדבר על ה"אני" אני מדבר על האובייקט עצמו (הקיום שלו וכד') אך זה לא שייך לתכונה שלו. ולכן אין פלא שלא ניתן להגדיר אותו כי לא מדובר בתכונה של אובייקט.

בכ"פ, אם תעבור לבל"ח או אדם נשוי אז קיימים עוד דוגמאות שאנחנו מדברים על העצמות כמו אהבה, קיום וכד'.

תוכל להוסיף לכך מדוע התורה השתמשה בהגשמה כי ממילא לא שייך לדבר על העצמות וכד'.

כשאדם עומד מול בורא עולם, חשוף לגמרי לטוב ולמוטב, ומבקש רק להיות.

אבל, אין דבר כזה - לעמוד מול עצמי, לפגוש את עצמי, כי אין עצמי בלי ה'. אני תלויה כמו בחוט שערה, וכל רוח קלה יכולה להפסיק את קיומי, ללא רצונו של הקב"ה שאתקיים. ובגלל שאני יודעת באופן ברור ומוחלט שה' אוהב אותי ורוצה בטובתי, אני יודעת שה' יזמן לי דברים טובים בהמשך דרכי. אני מכירה את "עצמי" דרך אותה הדרך שה' מנתב עבורי, ויודעת שתמיד אפשר להשתכלל, ולזה בדיוק ה' מצפה ממני. נשמע מתפלסף, אבל זה עבורי הפואנטה של לפגוש את "עצמי".

אגב, ה"עצמי" הזה שמדברים עליו כמעט חסר משמעות, אם אין לו את הקולקטיב כמו של אדם הראשון, משה רבינו ועם ישראל. 

כאן נכנס הטיעון של הראי שהשחית את נפש האדם, וגרם לו להתרכז רק בעצמו.

פעם ראיתי ראי נחמד בצורת חלון שנפתח כביכול לחלל שמחוץ לבית. זה באמת חיזק אצלי את הנקודה, שהאדם הוא נוף מולדתו, ואדם שמנתק את עצמו מהסביבה, כביכול מנתק את עצמו ממקור החיים שלו.

בנוסף, ברור שהתורה היא מעיין החיים עבור כל יהודי, אבל כשאומרים לפני הלימוד: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הריני בא/ה ללמוד תורה בשם כל ישראל..." - אז ללימוד יש ערך עוצמתי הרבה יותר, כשמבינים שאנחנו רק חוליה אחת בתוך השרשרת, ולא אדם פרטי.

אז אין סתירה בין ה"עצמי" לבין הסביבה של האדם, כל זמן שהאג'נדות שלהם משותפות... 

(אבל זה כבר נקודה אחרת, ויש לי ילדים מתרוצצים מסביבי... אז אולי פעם אחרת)
 

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי