אדם שמתאר את העולם כולו מתוך העולם הצר והמסכן שלו.

"אל לו לאדם לראות את פני עצמו. זה הדבר הנורא מכל"

ומסכם:

"ממציאו של הראי הרעיל את הנפש האנושית"

השורה הראשונה היא מסקנה כללית לכל העולם.

השורה האחרונה היא תיאור המצב האומלל שלו עצמו, ורק שלו

וכמו כל הפילוסופים, הוא מכיר רק את הנפש שלו ורק אותה הוא יכול לתאר. משום מה הם תמיד בוחרים להשליך את הבעיות האישיות שלהם על כל העולם. וגם זה בהנחה שהוא היה פילוסוף, כי הוא לא היה

וברצינות - אם אתה מאמין שהאדם רע אז זה נכון, ונוצרי למדי.

אני עושה את זה מידי פעם, כשאני מרגישה שאני לא מקשיבה לעצמי מספיק. 

מוזר  לכתוב משפט ולהפסיק אותו באמצע. אז נוצר דו שיח עם עצמך. 

לדוגמא משהו שאני יכולה לכתוב:

אני מפחדת מX. 

למה? 

כי א, ב, ג. 

כשחושבים על זה גם ד. 

מה עושים עם זה? 

למה צריך לעשות עם זה משהו?

וכו' וכו'.. 

ואז זה עוזר לי לסדר דברים, להבין את עצמי יותר טוב, לסדר מהלכים...

את עושה בכתיבה בנייד? כי זה פחות זורם..

לאו דווקא בוקר.

כותב על פנקס רשימות פתוח ולא שומר. פעם בשבועיים המחשב עובר הפעלה מחדש בגלל עדכוני אבטחה או איזו שטות ואז הכל נמחק.

אבל לדבר עם עצמינו זאת אחלה דרך

ולעצום עיניים ולדבר עם הקב"ה אפילו בלב. 

להתרכז בזה.. 

אני לא חושב שזה עניין של רגע או שניים. זו עבודה של ימים ולילות ובעיקר לילות.

פעם שאלו איך להצליח לכתוב אם יש חסימה, ועניתי כמו שכתבו פה, פשוט לקחת דף ועפרון(! לא עט.. ) ולהתחיל להציף את מה שעובר בראש.

לגבי השאלה שלך אני חושב שצריכה להיות פעולה אחרת כי את לא רוצה לשחרר משהו בהקשר של כתיבה אלא בנפש וע"כ אולי צריך משהו בסגנון של לשבת לתוך הלילה ולנסות לעורר את הבכי, אם הבנתי נכון את רוצה להגיע למצב שבו את שולטת במעשייך, שמחה בהם ודי ברורה לעצמך.

נסי לחשוב על סיטואציות בהן את מרגישה שטיפה פספסת ותדברי בקול לעצמך ונסי להסביר איך זה היה יכול להיות אחרת. אם את חושבת שיש לך רעיון אז ממש לנתח אותו. לדמיין בראש את הסיטואציה (איך שאותה אחת מגיעה וצועקת כו' ופשוט את עונה לה בניחותא.. [כל מקרה לענייניו..]  קיצר, מובן..)

דבר שני, אולי לנסות למצוא חברה שאפשר לשבת איתה עם איזה ספר קודש (לאו דוקא, אפשר גם בלי, רק שזה יהיה ביחד ולא בשיחה בפלאפון) ומתוך כך לרדת על איפה אני.. וכמובן שיהיה דיבור הדדי

אפשר גם ללכת בקביעות לאיזו התוועדות טובה, זה יקנה לך מקום קבוע לעומק, יותר פרספקטיבה לחיים...

אם באמת זה לא הבעיה אלא דוקא הלקפוץ למים, אני לא חושב שזה בעיה. פשוט תחליטי ללכת על זה, תלכי לאיזו גינה שקטה בלי לחשוב. פשוט ללכת ואחרי זה כשכבר תהיי שם ותתחילי להשתעמם אז תהיי מוכרחת לעשות עם זה משהו. בדוק, מה שקשה זה ה'להתחיל' ללכת. אחרי זה הכל זורם.. (וכנ"ל לגבי חברה. פשוט ללכת לחברה שיש לך איתה קשר ולא קשה להפגש ולומר לה אם היא בעניין קצת לדבר כו'.. אחרי פעם אחת זה לא יהיה קשה כבר..)

בהצלחה! מקוה שעזרתי במשהו

בס"ד

בד"כ כשמגדירים משהו אז מגדירים רק את התכונות של האובייקט כי לא ניתן להיפגש עם עצמות האובייקט.

אך הייחודיות של עצמי שאני נפגש בו בצורה בלתי אמצעית כי הוא הוא אני. וכשאני מדבר על ה"אני" אני מדבר על האובייקט עצמו (הקיום שלו וכד') אך זה לא שייך לתכונה שלו. ולכן אין פלא שלא ניתן להגדיר אותו כי לא מדובר בתכונה של אובייקט.

בכ"פ, אם תעבור לבל"ח או אדם נשוי אז קיימים עוד דוגמאות שאנחנו מדברים על העצמות כמו אהבה, קיום וכד'.

תוכל להוסיף לכך מדוע התורה השתמשה בהגשמה כי ממילא לא שייך לדבר על העצמות וכד'.

כשאדם עומד מול בורא עולם, חשוף לגמרי לטוב ולמוטב, ומבקש רק להיות.

אבל, אין דבר כזה - לעמוד מול עצמי, לפגוש את עצמי, כי אין עצמי בלי ה'. אני תלויה כמו בחוט שערה, וכל רוח קלה יכולה להפסיק את קיומי, ללא רצונו של הקב"ה שאתקיים. ובגלל שאני יודעת באופן ברור ומוחלט שה' אוהב אותי ורוצה בטובתי, אני יודעת שה' יזמן לי דברים טובים בהמשך דרכי. אני מכירה את "עצמי" דרך אותה הדרך שה' מנתב עבורי, ויודעת שתמיד אפשר להשתכלל, ולזה בדיוק ה' מצפה ממני. נשמע מתפלסף, אבל זה עבורי הפואנטה של לפגוש את "עצמי".

אגב, ה"עצמי" הזה שמדברים עליו כמעט חסר משמעות, אם אין לו את הקולקטיב כמו של אדם הראשון, משה רבינו ועם ישראל. 

כאן נכנס הטיעון של הראי שהשחית את נפש האדם, וגרם לו להתרכז רק בעצמו.

פעם ראיתי ראי נחמד בצורת חלון שנפתח כביכול לחלל שמחוץ לבית. זה באמת חיזק אצלי את הנקודה, שהאדם הוא נוף מולדתו, ואדם שמנתק את עצמו מהסביבה, כביכול מנתק את עצמו ממקור החיים שלו.

בנוסף, ברור שהתורה היא מעיין החיים עבור כל יהודי, אבל כשאומרים לפני הלימוד: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הריני בא/ה ללמוד תורה בשם כל ישראל..." - אז ללימוד יש ערך עוצמתי הרבה יותר, כשמבינים שאנחנו רק חוליה אחת בתוך השרשרת, ולא אדם פרטי.

אז אין סתירה בין ה"עצמי" לבין הסביבה של האדם, כל זמן שהאג'נדות שלהם משותפות... 

(אבל זה כבר נקודה אחרת, ויש לי ילדים מתרוצצים מסביבי... אז אולי פעם אחרת)
 

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.