אדם שמתאר את העולם כולו מתוך העולם הצר והמסכן שלו.

"אל לו לאדם לראות את פני עצמו. זה הדבר הנורא מכל"

ומסכם:

"ממציאו של הראי הרעיל את הנפש האנושית"

השורה הראשונה היא מסקנה כללית לכל העולם.

השורה האחרונה היא תיאור המצב האומלל שלו עצמו, ורק שלו

וכמו כל הפילוסופים, הוא מכיר רק את הנפש שלו ורק אותה הוא יכול לתאר. משום מה הם תמיד בוחרים להשליך את הבעיות האישיות שלהם על כל העולם. וגם זה בהנחה שהוא היה פילוסוף, כי הוא לא היה

וברצינות - אם אתה מאמין שהאדם רע אז זה נכון, ונוצרי למדי.

אני עושה את זה מידי פעם, כשאני מרגישה שאני לא מקשיבה לעצמי מספיק. 

מוזר  לכתוב משפט ולהפסיק אותו באמצע. אז נוצר דו שיח עם עצמך. 

לדוגמא משהו שאני יכולה לכתוב:

אני מפחדת מX. 

למה? 

כי א, ב, ג. 

כשחושבים על זה גם ד. 

מה עושים עם זה? 

למה צריך לעשות עם זה משהו?

וכו' וכו'.. 

ואז זה עוזר לי לסדר דברים, להבין את עצמי יותר טוב, לסדר מהלכים...

את עושה בכתיבה בנייד? כי זה פחות זורם..

לאו דווקא בוקר.

כותב על פנקס רשימות פתוח ולא שומר. פעם בשבועיים המחשב עובר הפעלה מחדש בגלל עדכוני אבטחה או איזו שטות ואז הכל נמחק.

אבל לדבר עם עצמינו זאת אחלה דרך

ולעצום עיניים ולדבר עם הקב"ה אפילו בלב. 

להתרכז בזה.. 

אני לא חושב שזה עניין של רגע או שניים. זו עבודה של ימים ולילות ובעיקר לילות.

פעם שאלו איך להצליח לכתוב אם יש חסימה, ועניתי כמו שכתבו פה, פשוט לקחת דף ועפרון(! לא עט.. ) ולהתחיל להציף את מה שעובר בראש.

לגבי השאלה שלך אני חושב שצריכה להיות פעולה אחרת כי את לא רוצה לשחרר משהו בהקשר של כתיבה אלא בנפש וע"כ אולי צריך משהו בסגנון של לשבת לתוך הלילה ולנסות לעורר את הבכי, אם הבנתי נכון את רוצה להגיע למצב שבו את שולטת במעשייך, שמחה בהם ודי ברורה לעצמך.

נסי לחשוב על סיטואציות בהן את מרגישה שטיפה פספסת ותדברי בקול לעצמך ונסי להסביר איך זה היה יכול להיות אחרת. אם את חושבת שיש לך רעיון אז ממש לנתח אותו. לדמיין בראש את הסיטואציה (איך שאותה אחת מגיעה וצועקת כו' ופשוט את עונה לה בניחותא.. [כל מקרה לענייניו..]  קיצר, מובן..)

דבר שני, אולי לנסות למצוא חברה שאפשר לשבת איתה עם איזה ספר קודש (לאו דוקא, אפשר גם בלי, רק שזה יהיה ביחד ולא בשיחה בפלאפון) ומתוך כך לרדת על איפה אני.. וכמובן שיהיה דיבור הדדי

אפשר גם ללכת בקביעות לאיזו התוועדות טובה, זה יקנה לך מקום קבוע לעומק, יותר פרספקטיבה לחיים...

אם באמת זה לא הבעיה אלא דוקא הלקפוץ למים, אני לא חושב שזה בעיה. פשוט תחליטי ללכת על זה, תלכי לאיזו גינה שקטה בלי לחשוב. פשוט ללכת ואחרי זה כשכבר תהיי שם ותתחילי להשתעמם אז תהיי מוכרחת לעשות עם זה משהו. בדוק, מה שקשה זה ה'להתחיל' ללכת. אחרי זה הכל זורם.. (וכנ"ל לגבי חברה. פשוט ללכת לחברה שיש לך איתה קשר ולא קשה להפגש ולומר לה אם היא בעניין קצת לדבר כו'.. אחרי פעם אחת זה לא יהיה קשה כבר..)

בהצלחה! מקוה שעזרתי במשהו

בס"ד

בד"כ כשמגדירים משהו אז מגדירים רק את התכונות של האובייקט כי לא ניתן להיפגש עם עצמות האובייקט.

אך הייחודיות של עצמי שאני נפגש בו בצורה בלתי אמצעית כי הוא הוא אני. וכשאני מדבר על ה"אני" אני מדבר על האובייקט עצמו (הקיום שלו וכד') אך זה לא שייך לתכונה שלו. ולכן אין פלא שלא ניתן להגדיר אותו כי לא מדובר בתכונה של אובייקט.

בכ"פ, אם תעבור לבל"ח או אדם נשוי אז קיימים עוד דוגמאות שאנחנו מדברים על העצמות כמו אהבה, קיום וכד'.

תוכל להוסיף לכך מדוע התורה השתמשה בהגשמה כי ממילא לא שייך לדבר על העצמות וכד'.

כשאדם עומד מול בורא עולם, חשוף לגמרי לטוב ולמוטב, ומבקש רק להיות.

אבל, אין דבר כזה - לעמוד מול עצמי, לפגוש את עצמי, כי אין עצמי בלי ה'. אני תלויה כמו בחוט שערה, וכל רוח קלה יכולה להפסיק את קיומי, ללא רצונו של הקב"ה שאתקיים. ובגלל שאני יודעת באופן ברור ומוחלט שה' אוהב אותי ורוצה בטובתי, אני יודעת שה' יזמן לי דברים טובים בהמשך דרכי. אני מכירה את "עצמי" דרך אותה הדרך שה' מנתב עבורי, ויודעת שתמיד אפשר להשתכלל, ולזה בדיוק ה' מצפה ממני. נשמע מתפלסף, אבל זה עבורי הפואנטה של לפגוש את "עצמי".

אגב, ה"עצמי" הזה שמדברים עליו כמעט חסר משמעות, אם אין לו את הקולקטיב כמו של אדם הראשון, משה רבינו ועם ישראל. 

כאן נכנס הטיעון של הראי שהשחית את נפש האדם, וגרם לו להתרכז רק בעצמו.

פעם ראיתי ראי נחמד בצורת חלון שנפתח כביכול לחלל שמחוץ לבית. זה באמת חיזק אצלי את הנקודה, שהאדם הוא נוף מולדתו, ואדם שמנתק את עצמו מהסביבה, כביכול מנתק את עצמו ממקור החיים שלו.

בנוסף, ברור שהתורה היא מעיין החיים עבור כל יהודי, אבל כשאומרים לפני הלימוד: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הריני בא/ה ללמוד תורה בשם כל ישראל..." - אז ללימוד יש ערך עוצמתי הרבה יותר, כשמבינים שאנחנו רק חוליה אחת בתוך השרשרת, ולא אדם פרטי.

אז אין סתירה בין ה"עצמי" לבין הסביבה של האדם, כל זמן שהאג'נדות שלהם משותפות... 

(אבל זה כבר נקודה אחרת, ויש לי ילדים מתרוצצים מסביבי... אז אולי פעם אחרת)
 

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן. 

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

בסוף המקור הרוחני לקלקול הוא המקור הרוחני לתיקון.

מעניין למה הקלקול תפס יותר מהתיקון

לא מבין ת'שאלה