רצון לילדים - שאלה לבנותאש לבנה

דר''כ הבנות חולמות הרבה על שרוצות כבר שילדים להן ילדים...
ואני כבן לא בדיוק חושב על זה... חושב לטווח יותר קצר, על הבת זוג.

 

מעניין אותי לדעת, כשאתן חולמות, איזו סיטואציה אתן מדמיינות?
מאכילה אותו?
מחבקת אותו?
קמה אליו בלילה?
עושה לו פוצי פוצי?

 

אולי אתחבר

לא כל הבנות שם גם, זה הכללה,,,,,,,,
הכל ביחד, ויותר מזה. זו אהבה ורצון אינסופיים...לה' המלוכה
אין לי חלום כזה, סורי.ותחזינה עינינו
המחשבה על להיות משרתת של יצורים קטנטנים דורשניים שישאבו ממני כל טיפת אנרגיה מוציאה לי את החשק להתחתן...
כרגע כפי שמובן הרגש האימהי שלי רחוק מלהיות מפותח. ..
אבל כן יש תמונה בראש ורצון שבסוף יהיה שולחן שבת גדוש ושמח!
לפי הכרטיס את בת 86, אם זה נכון, כדאי לך למהר לה' המלוכה
(בטעות זה קפץ כנראה, לרגע לא הבנתי, בסוף
הבנתי...)
חחחחותחזינה עינינו
ההשתעבדות המוחלטת פחות "עושה לי את זה"..
אני מרגישה לא בסדר עכשיו עם כל התגובות מעליי ומתחתי... חח
למה?הפואנטה
גם לזה יש מקום. וזה בסדר.
כן. זה קשה. מאוד.
מהצד השני, של האהבה הרצוןלה' המלוכה
לילדים ולגידולם ולהרחבת המשפחה,
באמת ,שקיים הקושי, אין ספק...
(בתור אמא לחמישה! הקושי לא קטן... אבל שווה. תודה לה'.)
העולם עוד לפנייך, תנצלי ותהני מכל רגע,
תרגישי הכי טוב עם עצמך!! בא יבוא היום...
(אפילו שאת נושקת ל90, בטוח עדיין פורייה😋)
את מצחיקה... כי ילדים באים אחרי שיש בעל.. וכאשר את נשואהקרן-הפוך
את נהנית עם הבעל, הרבה לפני שנופל עליך העול של הבאת ילדים לעולם וגידולם.

אז ״לא שופכים את. תינוק עם המים״, בגלל שילדים קטנים עשויים לעצבן אותך, בגלל זה לא להתחתן?

תתחתני, תהיני מהחיים, ובבוא העת תחליטי מתי להביא ילדים לעולם...
בול אני לפני שמונה שנים כולל העניין עם שולחן השבת!אמא_מאושרת
היום איכשהו אני משרתת ארבעה יצורים קטנים ודורשניים
בדרך לשולחן שבת גדול ושמח בע"ה
אנסהמחפשת^
זה לא רק ילד,
זה להקים משפחה.
להיות אבא ואמא וילד וילדה ועוד ועוד בעז''ה.

זה שיש קן פרטי משלך, והוא בית. עם כל המרכיבים.

מה אני חולמת?
לעשות קיר מקסים בחדר הילדים עם טביעות ידיים של כל המשפחה בצבעי גואש,
אני חולמת על נדנדה בחצר, על בית עם מלא ציורים בכל פינה.
אני חולמת על מוזיקה וריקודים בסלון, על טיול עם עגלה, ועוד אחד בבימבה.
אני חולמת על בגדים קטנטנים מהמחלקה של זארה ילדים.

אני רוצה שחוץ מזוג נהיה משפחה, נדאג להם ביחד.
נאהב אותם,
וכל הטכני, לחפש את המוצץ באמצע הלילה (יש מחזיקים מהממים, בתקווה שלא יאבדו גם)
להצטרף לדיון על טיטולים של האגיס או טיטולים,
לטחון פירות ולבשל מרק,
לצאת איתם לגינה, ולשיר נע-נד, עד שהוא מצטרף,
לגלגל כדור בדשא, ולרוץ אחריו.

לשחק כדורגל, ולחשוב איך קוראים לבובה.
לעזור עם הכנת שיעורי בית,
ולהבין למה המורה &₪--₪ הכי מקסימה.
לתת נשיקה במרפק, ולעשות פויה לרצפה.
לשתול עץ חדש ולראות אותו ואותנו גדלים, יחד.
לעטוף ספרים לשנה הבאה,
ולמלא אמבטייה בקפצת.

לרקוד ממוזיקה סוערת,
להכין ביחד עוגיות.
לפרצף חביתות (יש לי התמחות)
ולעשות מטוס לעוד חתיכת עוף.
לכתוב במחברת את כל ה'חוכמות' (תזכירו לי, אם אשכח)
למלא גביע בגלידה,
לספר סיפור, ועוד אחד, ועוד אחד, לומר לילה טוב, נשיקה, להרים את השמיכי, ועוד סיפור.
למזוג שתייה בפס של הכוס לכל האחים בשווה.
ולהתעקש שלא עוד שוקולד.
להכין שקיות הפתעה ליומולדת בגן, ועוגת הלו קיטי.
למחוא כפיים כשאבא שלהם ירכיב אותם על הכתפיים.



לאהוב, בפשטות.
לאהוב.
את דרי הבית הזה.


(ניסחפתי,
נראלי.
מנגבת דמעה בזווית
)
ואווווווו איזה תיאורים מדוייקים.לב אוהב

עושה חשק להיות אמא.

תיארת את זה פשוט בצורה מתוקה וקסומה. (כרגיל)

איזו אמאאא תהיי בע"ה!!! ה' יגשים לך את כל מאוויך ⁦❤️⁩לה' המלוכה
מהממת 🥰הפואנטה
אני יודעת כבר שאת הדודה הכי הכי.. בטוחה שתיהיה גם אמא כזו
תודה, אמןמחפשת^
ותודה גם
@לה' המלוכה
@לב אוהב
יקרות שאתן💓💓

בקרוב אצל כולנו
/מבטא דודתי/
נראה לי שרוב העולם היה רוצה להוולד לאמא הזאת^אש לבנה


תיאור יפהפהבעוז ובענווה

בעז"ה בקרוב ממש

יפה כתבת,,,,,,,,
וואו..חיפושית~
המסת בי משהו וחייכת אותי.. תודה על זה


וואובת 30
אני גם הייתי רוצה להיות אמא כזאת...
מנגבת גם.. את מדהימה!שבותי
הקסמת ⁦תפוחית 1
מקסים! תשמרי לעתיד לבוא!קרן-הפוך
(ובית עם חצר, כדי שתהיה כינה יפה עם נדנדה, עולה הרבה כסף...
להתחיל לתכנן מעכשיו באיזה מקצוע תרצי לעבוד כדי שתוכלי להרשות לעצמך את בית החלומות ...)
תודה סתם אחת
(אמא לתינוקת שלפעמים שוכחת שגם היא חלמה ככה לא ככ מזמן. ועכשיו לעשות "מטוס" עם חתיכת אוכל או טיול בעגלה נראה כמו הדבר הכי טריוויאלי בעולם. והזכרת שזה לא.♡)
אמן שיהיה לך בקרוב.
וואו וואובינה.
כתבת מעולה עשית לי חשק אפילו עוד יותר ממה שכבר יש לי

אני אישית לפעמים גם מדמיינת אותם מתבגרים, אבל זה כבר מוגזם קצת
הם מתבגרים די מהר, מסתבר... זה גם מגיע.ציפי כהן
חח בעז"הבינה.אחרונה
מדהים! רואים שכתבת מעומק הגעגועים שבליבך! הלוואי שתזכיחסדי הים
מהר מאוד להיות אמא כזאת!
הגאונות שבפשטותג'סיקה

איזה כיף לנו שיש לנו את היכולת להתענג על הדברים האלה, כל כך משמח לדעת שהרבה אמהות חושבות על הדברים הקטנים האלה כמשמחים ולא נהנות רק להתלונן כאילו מוציא לשון

 

קראתי משהו ממש יפה:

יש הורים שחוזרים מהעבודה ורואים משימות מול העיניים: להאכיל, לקלח, להשכיב וכו'

ויש הורים שחוזרים מהעבודה ורואים את האוצרות הקטנים שלהם, הכי יקרים בעולם, שחשבו עליהם כל היום וכל מה שהם רוצים זה רק לחבק אותם ולעשות להם טוב!!

 

כל כך התרגשתי שאני מהקבוצה השניה...

 

דרך אגב - מניסיון אישי, לפני שהבת הבכורה שלי נולדה חיפשתי בנרות מחברת יפה כדי לתעד בה סיפורים קטנים. עד שמצאתי בללין מחברת מעוצבת ורודה ומהממת (ויקרה). אבל עד היום אולי כתובים בה חמישה דפים...

ראיתי שזה לא הולך, ולכן אני כותבת לעצמי במייל - תוך כדי עבודה, תוך כדי נסיעה, תמיד לאותו מייל(עם אותה כותרת). ושם מרוכזים לי כבר מלא מלא מלא סיפורים מהממים ומצחיקים על שני ילדים מקסימים וחכמים להפליא.

 

בעזרת השם שכולנו נזכה לגדל את הילדים שלנו בהנאה צרופה ולא מתוך קושי ומועקה ! (כמו סדר ונקיון הבית לדוגמא...)

 

ריגשתדעתן מתחיל
(אפשר לשמור?)
זה כל כך יפה, ונכון. ממש ממש.ארצ'יבלד
תודה רבה לכולכם!מחפשת^

ריגשתם ממש ממש.

 

 

בקרוב אצל כולנו, בעז"ה.

 

נשמה צריכה לא מעט זכויות כדי שה' יתן לה להיוולד לאמא כזו..נאור97
כל הכבוד! שתזכי במהרה בע"ה
וואו, הלוואי, תודה!מחפשת^
ובאמת.
אני רוצה להיות כזו.

אבל אני ממש מקווה שאצליח
תצליחי תצליחי. ועכשיו אני יוזם פה עצומה-נאור97
כל מי שרוצה ש@מחפשת^
תפתח גן ילדים ותהיה הגננת של ילדיו שיתפקד.

אם יהיו עשרים חתימות לא תהיה לה ברירה
..ארצ'יבלד
@מחפשת^ זה תמיד היה חלום שלך.
להיות גננת או מורה להוראה.

אני מצטרף לעצומה!
וואו, הוחמאתימחפשת^
תודה!

זה היה החלום שלי הרבה זמן (כמו שכתב @ארצ'יבלד, איך אתה יודע?? )

המרתי אותו לחלום רלונטי יותר מבחינתי,

אולי הום סקולינג?
לא נראלי.
אני יודע הכלארצ'יבלד
אתהפצל"פ
לא יודע לפתור את החסימה הרגשית שלך
וואו.. הילדים שלך יזכו באמא מהממת בע"ה.. התרגשתי.כל הישועות


הלוואי ממש.מחפשת^
אוי, את כל כך נהדרת. תיארת הורות מופלאה. והגיונית מאוד.ציפי כהן
קראתי אותך מדמיינת וחווה מבפנים את הפנטזיה הזו,
הרגשתי את הבית שלך מתמלא בכל כך הרבה רגעים קסומים
והרגשתי כמה זה מיוחד כבר מעכשיו לחיות במליון רגעים קטנים של הורות.
אגב כך, קראתי אותך והתמלאתי שמחה
כי שיקפת כל כך הרבה רגעי הורות בחיי...
שחשבתי לעצמי-
הנה אדם שמנסה ורוצה ורואה את עצמו שם, ומדמיין ותוהה אם זה יכול להיות קיים,
והרי אני נמצאת במקום הזה של ההורות
ונעים לי וכיף ואני מוחאת כפיים לאבא וזכיתי לחפש לא מעט מוצצים (המחזיקים לא ממש עוזרים... אבל אולי עד אז תמציאי פטנט...?) והולכת עם ילדה בבימבה ועוד שניים נוסעים באופניים סביבה, וממלאת להם אמבטיית קצף ועושים בועות, וקופצת איתם בטרמפולינה, משחקת איתם צלחת מעופפת וגם לא מרשה עוד שוקולד.
ועוד המון רגעים,
שהם גם-
עייפות גדולה ולפעמים תסכול ואפילו בכי, כאב על קושי של הילד שלי ורצון רק לעזור לו ולחבק אותו כשכואב לו, ליווי לטיפול רפואי או רגשי, עצבים לפעמים כשמשהו לא מסתדר או כשהילד מפריע לי בשיחה חשובה, העמדת פנים כועסות כשהוא משקר או מעמיד פנים, בקשה חוזרת ונשנית שיהיו שותפים בנקיון הבית...

החיים מלאים ברגעים קטנים,
מספקים ומלאי הומור ומשחקיות
לצד רגעי משבר או כאב.
ואלה החיים היפים של ההורות והזוגיות. והחיים בכלל.

תגיעי אליהם, בזמן המתאים,
ותחווי אותם במלואם.

תודה לך על המילים המקסימות!!
וואי, תודה לךמחפשת^
והכל קיים, כמו שכתבת (ויש את המחזיקים ההם עם עיגולים מעץ, יפים ממש.)

תודה על ההארה!
שתגדלי אותם בקלות, והרבה נחת (נכון זה איחול של אמהות בגינה?
אני מתאמנת)

זה קיים, עם המון עבודה פנימית... וזוגית. ושוב פנימה...ציפי כהן
ועם הרבה אהבה בלב.
לעצמינו, לבן-זוגנו, לילדינו, לעולם.
וגם הבנה שיש קשיים, ומהם דווקא צומחים גבוה יותר.
(קלישאתי אבל נכון ועמוק לאין שיעור)
מוכרהפואנטה
לפעמים לראות מקרוב תינוקות. ילדים קטנים. זה פשוט עושה את זה.
התמימות.
העובדה שהם לגמרי תלויים בך. שאתה המוצא היחיד בשבילם.
השמחה שלהם.
לראות אותם. אנשים קטנים של ממש.
צורת החשיבה שלהם, המבט החושב הזה.
הריח שלהם.
הרכות.


(אתה לא חי בסביבה עם ילדים ביומיום נכון?)
נכון! לא פוגש כ''כאש לבנה


ידעתי.. גם אני.הפואנטה
כשנפגשים עם זה מקרוב, זה אחרת. מבינים הכל.
לא כולם מבינים..ותחזינה עינינו
ואני אחלה דודה, מבטיחה!
ישמצב.הפואנטה
אולי לא חוו אותם מספיק.

ואת אחלה דודה, בטוחה
(את כאילו אומרת אין לי בעיה עם ילדים, יש לי בעיה עם מחויבות לזה, מה שהגדרת כ"השתעבדות"?)
או שהיא חוותה אותם יותר מדיי חחלב אוהב

זה גם יכול לקרות.. 

שחוטפים הלם מכמות הזמן וכוחות הנפש שזה לוקח בגידול הילדים!.. 

ולפעמים כזה אולי קצת רוצים להנות עוד קצת מהחופש שלנו.. 

רציתי לכתוב חח כןהפואנטה
האמת שגם בלי לחוות אותם יותר מדי,
רק מסיפורים ולראות אחרים מתמודדים עם זה- יוצר הלם🙊
בדיוק. וכל מה שכרוך בזהותחזינה עינינו
הכאבים, השינויים בגוף, איבוד החופש, הכבילה המוחלטת, החיתולים ומה שיש בתוכם...
לא עושה חשק!
מבינה ממשהפואנטה
לכן אנחנו במצבנו אנו
התכוונת את חחחותחזינה עינינו
אני מרגישה נפלא עם עצמי ואפילו הגיונית יותר מכל הבנות הנהדרות שכאן!
הערה בנוגע לחיתולים -עוד סתם אחד
אני לא יודע איך זה עובד, אבל אני יודע שכשזה המתוק שלי אז זה פשוט לא מגעיל אותי. והיו לי עשרים ושניים אחיינים לפני שנולד לי ילד, אז אני יודע בידיעה ברורה שזה מגעיל... ובכל זאת, כנראה אנחנו מתוכנתים לכך שכשזה צאצא שלנו - אז לא הפליטות שלו ולא היציאות שלו מגעילות אותנו כמו כשזה צאצא של מישהו אחר...
נכון!!!ג'סיקה

וגם לא הרוק שלו...

ואני הכי אחת שנגעלת מתינוקות וילדים שמוציאים רוק...

נתפללותחזינה עינינו
שהוא יהיה כמוך
על עצמי אני פחות בונה..
חכי חכי לקטנטנים שלךרשש

פתאום כל הקלישאות יחולו עליך

ריח של תינוק בן יום זו שלמותסביון
אני מסניף אותם 😍
נכוןןןןהפואנטה
אתה יודע שזה המרכך כביסה בעיקר
זה לא!סביון
אלא אם מכבסים את הראש שלהם
זה לא!ג'סיקה

זה הריח הטבעי שלהם.

כשהם מפהקים אני שואפת את זה לתוכי

ואף פעם לא נתתי להם לאכול מרכך כביסה

חחח.. זה הריח של ההנקהחדשה ישנה
זה ריח שנשאר מגן עדןג'סיקה


לפי דיבור עם חברות, בהחלט לאחיות צבעונית
כל הבנות כאלה.
אני מאלה שרוצות ילדים, הרבה. אתמול
תמיד הייתי כזאת, זה אחד הדברים המעניינים כי תמיד חשבתי שזה התפקיד שה' רוצה ממני (עבדתי מלא שנים במעונות. חולה על גושי האהבה הקטנים האלה)
אבל התברר לי שהיו לי כמה דברים שהייתי צריכה לעשות קודם.

איך אני מדמיינת את זה? שאלה ממש כייפית
@מחפשת עשתה לי חשק

בית של אהבה.
רואה אותם חוזרים הביתה וקודם קופצים עלינו לחיבוק של כוח והתרפקות מתפנקת.
ולאט לאט מתחילים לפרום סיפורים, חוויות, תחושות ורגשות קטנים וגדולים שעברו עליהם במשך היום.
בדיחות שרק אנחנו מבינים, כי מי יודע מה זה אומר סיפור אהבה ולכלוך של שבת?
תחרויות של עמידת ראש ועמידות ידיים וגלגלונים בדשא.
חיבוק לפני השינה, ועוד אחד, כי הראשון לא יספיק עד הבוקר.
אוכל של בית, וגלידה של ראש חודש
סיפורי חסידים ו''אמא, אפשר בבקשה שגם השבת יהיו מלא אורחים?''
על קטנים שנהיים גדולים, כי דואגים לקטנים מהם. על מוזיקה שגורמת גם לאבא להשתולל ומזכירה לנו היותנו ילדים.
על שבתות מלאות כוח, אהבה, יחד ואור.
ועל ימים משוגעים, וכאלו שפחות, אבל שמכל אחד מהם נשאר סימן (גם אחד כזה של קטשופ על הקיר🤦)

תודה על השאלה, השבת בי כיסופים(:


אנחנו חיות את זה.איכה
חוות את זה הרבה, וכבר רוצות להגיע לזה.
ואז מתוך זה כל אחת מוצאת את הנקודה שהיא יותר מחוברת אליה, ושיותר עושה לה את החשק הזה.

ולא, הדבר האחרון שבאלי זה שמישהו יפריע לי לישון בלילה.
אבל בכל דבר טוב יש חלקים פחות נחמדים שבאים יחד איתו..

וראיתי שכתבת שלא יוצא לך כל כך לפגוש ילדים, אז תדע שזה ממיס. ואז נעלמות כל השאלות.
וזה כולו נס, ופלא אחד עצום שפשוט אי אפשר שלא לרצות ולאהוב.
וואי..בלא כחל
בתור התחלה, להחזיק אותו (או אותה! ) אחרי הלידה..
ולדעת שזה הילד שלי. שאני ילדתי אותו.
ובהמשך..
את הפעם הראשונה שיקרא לי אמא..
את הפרצוף המרוח בשוקולד מהעוגה
אני יכולה להמשיך ככה עוד שעות, אבל עשו את זה פה טוב ממני.
אז רק אוסיף שחולמת שכשהם יגדלו, יהיו חבורה כזאת (מקווה שיהיו הרבה ילדים, הלוואי בע"ה) שיטיילו ביחד, יתייעצו, יהיו חברים טובים אחד של השני..
אני אישיתReminder
לא חולמת, לא מדמיינת, שום סיטואציה
אם אני רואה תינוקות במוחשי אני מחייכת אליהם,
בכך זה מסתיים

על הבן זוג העתידי יוצא לי לחשוב לפעמים
בתור גברקוד אבל פתוח
יש לי ממש רצון לילדים וללהיות אבא. אבל אין לי דמיונות בעניין...
מוזר.יהיה בסדר....
אני היחידה שלא חושבת על זה עדיין?

כאילו... למצוא בן זוג שיהיה חבר טוב ויהפוך לבעל נראה לי הר גדול להתמודד איתו כרגע...


כך שאני עדיין לא מדמיינת איך אתנהג עם ילדיי

אני חולמת מהתחלהלהיות בשמחה1

על גילוי  ההריון, על הבטן שגדלה על התנועות עובר, על הלידה על מה יהיה אחר כך... על החיוכים שלו/ה

 

אני לא חושבת שכולם חושבים ישר על ילדים, ברור שיש שלב קודם שזה הבן זוג כך שזה ממש טבעי לא להתחבר כרגע. לדעתי הרבה פעמים אחרי שמתחתנים בא הרצון לשלב הבא.

 

 

 

וואיאמיץ(ה)
חולמת על זה הרבה.

חולמת לחבק, ולדעתי שזה הילד שלי.
חולמת לראות אותם עם אבא שלהם ולהתמלא בלב בנחת.
חולמת שאני שרה להם שירים, וכולם רוקדים ומקפצים בבית

מכירה הרבה שאין להן את החלומות האלו, כל אחד בשלב שלו.
אני מאוד מתאווה להוליד ילדים! יש לי חביבות מיוחדת לאחייניםחסדי הים
שלי.

אחת הסיטואציה שאני מדמיין זה להחזיק את הבכור/ה שלי מיד אחרי שנולד ולשיר שלו "בני בני תורתי אל תשכח"😍.

אבל יש לי הרבה פנטזיות בענין.
את מבטאת, להבדיל, מה שאומרים סבים וסבתותקרן-הפוך
כייף לבוא לשמור על הנכדים, לשחק איתם, להסניף את הריח המיוחד של תינוקות - ואחרי הבילוי לחזור הביתה.

את ההתעסקות היום יומית, ואף יום ולילה, השוחקת, משאירים להורים...
האמת שהעבודה הקשה פחות מפחידה, אני בעיקר חוששחסדי הים
מהדאגות האובססיביות שיהיו לי בראש לשלומם.
סתם שאלה, למה אתה מרגיש צורך להתחבר מעכשיו?נאור97
אני מצייר לי דווקא מודל אחר של חיבור לרצון לילדים. רק אחרי החתונה ובגלל האהבה.

בדמיון הכל יכול להיות מושלם.. אז ככה-
אחרי הרבה שנים של לבד מה שמעניין אותי אחרי החתונה זה רק שנבלה, נהנה, נלמד ונשתגע ביחד.
לא חושב על ילדים בכלל. וגם היא.
אבל אנחנו לא מונעים. אומרים- ה' יחליט.

אחרי יותר מחצי שנה אני עדיין מרגיש אותו דבר. וזה כבר מרגיש לי לא הכי בסדר.
היא מבחינתה כבר רוצה, אבל מבינה אותי, אומרת- "רק בקצב שלך. לא שרע לי ככה".
טוב. אז מבחינתי המצב הקיים מעולה. לא חסר לי כלום בינתיים..
מה שמפתיע אותי זה שה' "מאשר" את רצוני. היא עדיין לא מתעברת. האמת שאני קצת מודאג, אבל היא אומרת לי בבטחון- כשתרצה את הילד, הוא יגיע.

עוברת עוד שנה. שנה שאהבתנו בה רק גדלה וגדלה. מרגישים כבר כאילו מאז ומתמיד היינו יחד.
וההרגשה שלי כנ"ל. והיא לא לוחצת ולא דוחפת אותי לרצות.

והנה, ערב אחד זה קורה.
אנחנו אוכלים ביחד ארוחת ערב של איזה יום סתמי.
היא קמה להביא משהו מהמקרר.
אני מסתכל עליה, לבושה סתם באיזה כתונת לילה פשוטה ושיער פזור, ומרגיש פתאום רגש מוזר, שלא הרגשתי כלפיה קודם.
מרגיש שהילדה/נערה/אישה הזאת שלי, היא ממש חלק ממני. היא אני.
רגע, אבל איך? אני פה והיא שם..
ואז בום.. המחשבה קופצת לי לראש.
אני רוצה ילד. רק בתוך ילד היא ואני נהיה יחד ממש.
נו עזוב אותך שטויות.. מה רע לך? אתה הרי כל העולם שלה עכשיו והיא מפנקת אותך בלי סוף..
לא. זה כבר לא שווה לי. העומק החדש של האהבה שהתגלה בי רוצה להיוולד. תרתי משמע.

"תגידי, בא לך ילד"?
"חח מה? מאיפה זה צץ לך פתאום"?
מצביע על הלב- "מכאן".
היא מחייכת באושר ענק, באה אליי לחיבוק ואומרת- ברור. ואני אוהב אותה עוד יותר..

שנתיים וקצת אחרי.
אני חוזר מהעבודה לפנות ערב.
מגיע ליד הבית ורואה אותה איתו. מרימה אותו, מצביעה על כל מיני דברים בחוץ ומלמדת אותו עליהם.
הוא צוחק.
הרגשות ממלאים אותי והעיניים דומעות (וזה דבר די נדיר..).
אני עומד במקום ומסתכל עליהם. על האישה שלי שמאז שהפכה לאימא התאהבתי בה עוד יותר.
ועל הילד.
מתקרב. הילד רואה אותי ורוצה אבא.
אני לוקח אותו אליי. מסתכל עליו. רואה בו אותי מתמונות הילדות.
ורואה בו גם אותה. אותו מבט שמח בעיניים.
מרים אותו מול הפנים (שלא תראה את הדמעות שלי..) מתקרב אליה ועושים חיבוק משפחתי..

אממ איך אתאר מה אני מרגיש?
שהילד הזה הוא משהו שמיימי. רוחני.
הרי אחדות אמיתית בין נשמתי ונשמתה תהיה רק אחרי 120. והנה, יש פה משהו גשמי שגם בו יש את האחדות הזו.
ואז אני גם מקבל תשובה לספק שהיה לי תמיד- איך עובדים את ה' טוב כשיש ילדים ש"מפריעים" להתפלל ללמוד וכו'?
השאלה עכשיו קצת מצחיקה אותי האמת..
הרי אני מרגיש ממש שהילדים הם משהו רוחני.
כל ילד הוא נשמה ששתי נשמות אחרות, אוהבות, יצרו.
אז ממילא אפילו להחליף להם טיטול זו נגיעה "מוחשית" ברוחניות..

ואני מבין שלא סתם ה' הסכים להרגשתי בהתחלה. לא הייתי מגיע לאהבה עמוקה כזו לאשתי, וממילא גם לילדים, אם הם היו מגיעים מיד.


*זה מה שאני מרגיש. כמובן שיש גם בחינות אחרות. יש זוגות שדווקא ילד שיגיע מיד יחבר ביניהם יותר.


אשריך!אוי טאטע!
כתבת ממש יפה ומרגש וחי ואוהב!
למרות שאני ממש לא בטוח שאני מסכים עם הגישה הזאת
לעצמי לפחות... ילד זה לא רק מימוש האהבה זה גם רצון עצמי לתת... איי ייייי שהבנים נהיו בנות והבנות בנים
איי נעקצתי קלות..נאור97
בוודאי שיש עוד פאנים (כמו לדוג' גם שותפות עם הבורא או זה שילד מסמל טוהר). אבל זה מה שאני אישית מרגיש. שכרגע הרצון לילדים לא ממש חי בי. מן הסתם אחרי התהליך לעיל זה גם יווצר. אז אולי לכל ילד תהיה את הסיבה המיוחדת להיווצרותו..
על זה נאמראוי טאטע!
אין בעיה... מה שאתה מרגיש...
כל אחד והאמת שלי
אתה בטח לומד ב...נאור97
ב....?אוי טאטע!
ממש לא קווניק אם זו היתה הכוונה...
הדמיון שלך זה משהו!איכה

סתם,תהנה לדמיין. חושף שיניים

 

אבל כתבת מקסים ממש!

תודהנאור97
דמיון זה דרך לעשות ניסויים ולפתור בעיות או להבין דברים. וזה גם כיף.. תחביב ילדות שלי
חשבתי היום שבמובן מסויים אדם מפסיק להיות ילד רק כשישנאור97
לו ילד.
ובמובן אחר האדם חוזר להיות ילד רק כשיש לו ילד
זה נכוןהעוגב
אני תמיד דימיינתי איך אני מקשיבה להםג'סיקה

ואיזה דברים חכמים הם יגידו, איך אפתח להם את החשיבה ואת המידות הטובות. ואיך תמיד אכיל אותם כמו שהם.

חלמתי על ילדים ואימהות עוד הרבה לפני שרציתי זוגיותיהודיה נחמדה
בינתיים גם הרצון לזוגיות הגיע, וגדל והתעצם והיום אני מאורסת ברוך ה' וטוב לי אבל עוד שנים קודםרציתי להיות אמא, זאת הסיבה שהתחלתי לצאת לדייטים לפני שלוש שנים. זה בוער בי. זאת המהות שלי... הגוף שלי מוכן לזה והנשמה שלי משתוקקת לתת לילד את כל כולי, להתמסר, לאהוב ולהביא חיים לעולם. אני מאוד אוהבת ילדים, גם ילדים זרים וגם אחיינים שלי, גם הילדים מהשירות לאומי. עושה לי טוב להיות עם ילדים קטנים. אני מרגישה בשלה לגמרי לגדל אותם ולחנך אותם ולתת להם אהבה וגם את כל מה שהם צריכים.
העבודה שלי הייתה לשמוח במקום הזה בלעדיהם... להגיע למצב שאני מאורסת מאושרת ומאוהבת כל-כך שגם אם חלילה לא יהיו לי ילדים בשנים הקרובות עדיין יהיה לי טוב עם בעלי, מאוד! אני לא מתחתנת בשביל ללדת ילדים, אבל זה היה הגורם הראשוני שלי, משתוקקת לזה, מחכה להם!
ועל מה אני חולמת? על חיוך וחיבוק, לנגב את הדמעות, לכעוס אם הוא מרביץ ולעודד כשהוא מוותר, לשים גבולות ולספוג בעיטות עצבניות, לפנק, ללטף את הראש הקטן עד שהוא נרדם, לשמוע מישהו קורא לי אמא, לחשוב עליהם כל הזמן ולאהוב לאהוב לאהוב.
מזל טוב!ג'סיקה

שבעזרת השם תזכי להגשים את כל החלומות שלך על ילדים.

זה כיף ואין אושר גדול מזה, מנסיון!! כל הקשיים ממש מתגמדים לעומת הסיפוק שהם נותנים.

ואם את ככה אוהבת ורוצה ילדים, אז נגיד אם למישהי אחרת זה ממש סיוט להחליף טיטול - לך זה יהיה כמו לקנח את האף...

אצלי זה אפילו כיף כי תמיד כשאני סוגרת את הטיטול הנקי אני מסתירה את הפנים שלי עם כפות הרגליים של הממי הקטן שלי ושרה לו "יש לי גלידה הכי טובה"  ובסוף אני טועמת אותו בבטן והוא מתגלגל מצחוק... בקיצור זה עוד מפגש כיפי ומצחיק.

אין לי מושג למה כתבתי לך את כל זה, זה פשוט גלש לי בין האצבעות כי אני בעבודה ואני נזכרת בו ובגדולה יותר וכל כך בא לי אותם עכשיו.... 

אז המון מזל טוב ושתזכי שתמיד יהיה לך טוב עם בעלך לעתיד וילדים מתוקים בקרוב!

אמן!יהודיה נחמדה
כיף שכתבת, תודה ⁦️⁩
משעשעדרישת אמת!
כי דווקא נתקלתי בלא מעט בנים שמצפים כבר לילד משלהם.. ובלא מעט בנות שרוצות בנחת לא ישר אחראיות על ילד וכו....

אני חושבת שזה תלוי מאוד בכל אדם ואדם בנפרד, זה לא משהו שאפשר להביא כמכלול....
אני מתה על ילדיםחופשיה לנפשי
אני לא בטוחה שהרצון שלי לילדים מגיע עם הרצון לאחריות עליהם.
ואתה לא חייב להתחבר לרצון הזה כרגע, זה גם ככה מגיע בשלב שאחרי הזוגיות.
אולי אעזור לך בתור בןאנונימי פלוס
כל הפרטים הקטנים של הפוצימוצי כרגע פחות מדברים עלי אבל ידוע שאהבת ילד היא האהבה הכי גדולה בעולם, יותר מאהבת בת זוג. הרבה יותר. זה לשלוח שורשים בקרקע. "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו". חוץ מזה ילדים זה לאו דווקא תינוקות. הם גדלים מתישהו. גם אתה גדלת.
חוץ מזה - לאדם שגיבש לעצמו דרך בחיים, יש רצון להנחיל את הדרך הזאת. רצון לחנך.


על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

נכון מאוד אבל עדיין לא נכלל בשלושת האיסורים העיקרינחלת
מה עושים עם הלחץ שמשתלט לי על הגוףלחוצת חתונה

לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים

אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.

והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.

בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.

תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.

קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.

אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.



מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?

בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי

מזל שאת קיימת אחותיהפי
שואל מתוך ענייןאריק מהדרום

יש כאן ביקוש למאמנים לחתונה?

וכמה אתם משלמים למאמן אם כן?


אין לי קשר לפרסום בערוץ 7, שואל מתוך עניין.

לאהפי

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

אני מעריך שמתחילים לצרוך את זהפתית שלג

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

לא לקחתי, אבל ממש לא מזלזלadvfbאחרונה

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

לא יודעהפתק

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן. 
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?

תודההפתק

מעריך ממש את כל העונים.
מאחל לכולנו תקופה טובה ושוולה וכל אחד ימצא את זיווגו בקלות ובשמחה.

(שמעתי סגולה נפלאה להגיד כל יום את פרק קיט בתהילים + שיר השירים, שמעתי על כמה חבר'ה שזה הריץ להם את הענינים)

בהמשך לשרשור שליאשר ברא

לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.


לענייננו.

יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.

אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..

נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.

והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.

שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.


אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-

או שהיא מחולקת.

מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.

איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).


בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..

אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.

לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!

בגדול, אלו דברים שאמורים להיות טבעיים ופשוטיםמתוך סקרנות

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.


אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.


לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.


ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.


יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).


למה את מתכוונת כשאת אומרת נשית?אונמר

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

 

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

 

 

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

יפה שאת ככה עובדת עם עצמךנוגע, לא נוגע

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.


צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.


אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.


קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.


יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".


אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.


אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.


ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".


יש דמיון בין אישה לילד קטן?!חושבת בקופסא

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

 

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

 

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

 

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

 

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

תכתבי מה שבא לך, אבל אל תהפכי אחרים לאיש הקש שלךנוגע, לא נוגעאחרונה

ואל תוציאי דברים מהקשרם

 

רק שתדעי, שרוב הבתים לא בריאים במובן של גבר-אישהמשה

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

 

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

משה אני מסכים חלקית. כי איפה עובר הגבול?והוא ישמיענו

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

יש המון תיאוריות על גבריות ונשיות וזה מעולהadvfb

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

 

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

ממליץ מאוד על התכנים של יהונתן ומרים קלייןהסטורי
שעוסקים הרבה בכיוונים הללו.

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

קראת את "לדעת להיכנע"?זיויק
אהבתי את השאלהPaslash

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.

הצעותהתלמיד העייף

בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום

מה אתם עשיתם?

זה מגיע בגליםפתית שלג

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

 

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

מסכימה. שדכנים, שגרירים, קבוצות וכותפוחית 1
אמרת שבזמן שנפגשת הגיעו הצעות. תחזור למציעיםיהודי שואף לטוב

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

שאלה אישיתמאור אדרי
עבר עריכה על ידי מאור אדרי בתאריך א' באב תשפ"ו 17:10

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

מעולם לא שמעתי שבציונות הדתית זה שיקולהסטורי
טוב, לא ממש מעולם, פגשתי כמה טפשים, אגב מכל העדות, שהנושאים הללו הטרידו אותם. אבל כמעט כל חבריי ממש לא הוטרדו משאלת העדה של מי שמציעים להם.
מנותק מאד. ודאי שקורה.יהודי שואף לטוב
גם אשכנזים לא בראש של אנשים כל הזמן, גם אחריהם לא תמיד רודפים.
זה נכון - יש חבר'ה שחובים יבוש מכל הכיווניםהסטורי
אבל (כמעט) מעולם לא שמעתי שעדה זו שיקול בציבור הציוני דתי.
גר/ חוזר בתשובה הם לא עדהאשר ברא

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.


בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

תה בבונג (קמומיל) מרגיע וגם בריאאוריןאחרונה
מציאת הצעות רלוונטיותאיתן אלון

שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית". 

התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).

אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.

 

זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?

ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.

אשמח לעזרה!

 

(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)

לחברים שעוד לא נפגשו יש אחיות, בנות דודות, שכנותיהודי שואף לטוב

ואפילו, בשטח בשקט, כאחד שלומד בישיבה גבוהה, לחלקם יש חברות/ידידות מהעבר הלא רחוק.

החברים מהישיבה, מהשכונה, מהתיכונית, מהסניף.

יש בישיבה גם בחורים מבוגרים יותר, אברכים ור"מים.

אולי יש לך אחיות שמכירות.

לאמא שלך יש חברות.

פשוט צריך להציף בפני הרלוונטיים שאתה מעוניין.

אני שידכתי את אחותי לחבר מהישיבה. היא נתנה כיוון מה היא מחפשת (היא לא תיארה אותו, היא גם לא ידעה כ"כ, וזה מובן, אלא הזכירה תכונות שחשובות לה. בפועל הרעיון הגיע בעיקר מההיכרות). קיבלתי לא מעט הצעות מחברים מהישיבה, לאו דווקא בגילי, על אחות/בת דודה/פגושה.

כנראה שרוב ההצעות שתקבל (מאחל שלא תצטרך הרבה), לפחות. הרלוונטיות, תהיה ממכרים ולא ממישהו שמשדך כרטיסים.

יש איזו רשימה של פארקים גינות ומקומות נחמדים7410

בחוץ/ בפנים בירושלים? 

לא מסעדות או מקומות בתשלום (לפחות לא גבוה), משהו פשוט לזוג פשוט

וואי היה פה פעם משהו מושקע ממשזיויקאחרונה

אולי יעניין אותך