מה את חיה בסרט?

אים את לא מתכוונת לעשות בגרויות את סתם הורסת לעצמך

נכון שזה קשה. אבל זה מצוין לך אים באולפנה יש רמה לימודית גבוהה הם יעזרו לך להתקדם.

ובמיוחד אים זה אולפנה עם אווירה טובה.

זה שמישו (עוד לפני שנולדתי) החליט שמגיל 6 עד גיל 18 מקומי על כיסא בין ארבע קירות לא אומר שזה באמת מה שטוב לי.

לא כולם צריכים לעבור אותו מסלול בחיים.

זה שבגדול צריך תעודת בגרות בשביל המשך החיים לא הופך אתזה לצורך קיומי.
(כמובן שזה תלוי מה הבנאדם מה מתכנן לעשות בהמשך חייו ולא תמיד אפשר לדעת.)

יש פול תלמידים שמשקיעים כוחות מטורפים ועצומים בשביל הלימודים ומקדשים אותם כאילו בשבילם נולדנו.

אני לא אומרת לא ללמוד בכלל, כי ברור שזה חשוב. השאלה מה לומדים ובאיזה פרופורציות (לכל אחד מתאים משו אחר)

יש הרבה נוער שמפספס את השנים המשמעותיות האלה. 
יש הרבה נוער שלא נותן תשומת לב לנשמה ולנפש ולעצמו מרוב עומס לימודי והרגשת מחויבות. 
יש הרבה נוער שמוותרים על תחביבים בשביל ללמוד. יש הרבה נוער שלא מודעים ליכולות שלהם כי הם לא מספיקים לשים לב.

יש מלא נוער שאפשר לראות בבירור שהם לא טיפוסים של לימודים והם בעצם לא חיים את מי שהם יכולים להיות.

הרבה אנשים לא מספיק מטפחים את הצד הרוחני שלהם כי הם לא חושבים עלזה בכלל, או שחושבים אבל לא מספיק בצורה מעשית כי זה לא נראה לא חשוב ולא מעסיק אותם יותר מידי. 

בקיצור מערכת החינוך בנויה בצורה לא נכונה בעליל לדעתי.

(אם זה יעזור לך להבין קצת יותר מי אני, אז השנה עזבתי תאולפנא באמצע כיתה ח')

אם זה היה חשוב לי הייתי משקיעה בזה. באמת.

אני לא מצפה מדברים שיפלו לי מהשמיים.

פשוט אני מאמינה שתעודת בגרות זה לא צורך קיומי *בשבילי* , במיוחד לא עם כל ההשלכות שאמרתי. 

זה פשוט מטמטם את המח ואת הלב כל העומס הזה. לא נותן לחיות כמו שצריך.

אנשים כבר שכחו שלשמיים לא לוקחים שום תעודה.

לא אומר לך אז תשקיעי 100%

ובכל המקצועות

חכם הוא הרואה את הנולד..את לא יודעת מה יהיה בעתיד, וגם ככה את בכיתה אז תקשיבי..

לא תפסידי מזה רק תרוויחי, גם אני חשבתי למה לומדים הרבה מקצועות וכל זה..בסוף לומדים ומצליחים ומרגישים מסופקים..

העיקר זה לעבוד את הבורא באמונה, ולהשתדל לא להפסיד את הזמן..

תנסי לחשוב על העתיד, אז לא בשבילך , אבל בע"ה הילדים שלך יבואו וישאלו אותך ככה שתדעי מה לענות להם..

וידע זה כוח, וזה לא נגמר

ו60 זה אחלה ציון בהיסטוריה D:

אם לא חשוב לך לעשות משו למה שתעשה אותו? 

והתירוץ של 'זה מספק כשמצליחים' לא נכון לדעתי. כי אם לא חשוב לי להצליח גם לא יהיה איכפת לי שהצלחתי.

הוכחה- שכשהייתי באולפנא היו לי שלוש תקופות.

1) כיתה ז- ללמוד רק בשיעורים עצמם, בלי ש.ב ובלי ללמוד למבחנים, ולהוציא תעודות עם ציונים כמעט הכי טובים מכל הכיתה.

2) מחצית א ח- לא להיות בשיעורים אבל כן להשלים חומר כמה שעות בבית יום לפני המבחן ולהוציא ציונים טובים כמו בז'.

3)מחצית ב ח- לא ללמוד בכלל את מה שלא מעניין אותי (הייתי נכנסת לנביא, תורה, הלכה, חינוך, כישורי חיים) , להגיש מבחנים ריקים, ובשלב מסויים ההורים שלי פשוט הציעו לי לעזוב תאולפ' וזה מה שקרה..

בשתי התקופות הראשונות הצלחתי ובגדול. אבל כשזה לא העסיק אותי ולא חשוב לי זה גם לא חדר לי לרגש. זה לא גרם לי שמחה וגם לא עצב. כלום. כי פשוט הייתי אדישה לזה. לא עניין אותי..

ואני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאם אני ארצה אני מוכנה לחיות בלי ת. בגרות כדי לא לחיות עם כל ההשלכות שלה. השאלה אם ישמצב שאולפנות מאפשרות דבר כזה בכלל.

אדם צריך לעסוק במה שהוא אוהב

מסכים איתך, אדם צריך לעבוד במה שהוא עובד

אבל למשל, 

אמא שלך מבקשת מימך לשטוף את הבית, ואת לא רוצה,ולא חשוב לך כי לדעתך הבית נקי, אבל את תעשי את יודעת למה?

כי את חייבת.

המטרה היא מה שחשוב, אפילו שהדרך לא נוחה..

אם יקרה מצב שתהי חייבת לעשות משהו אבל את לא תרמי לעשות אותו?

פעם חשבת שההורים שלנו מים כל בוקר לעבוד אפילו שהם עייפים,מתאמצים הרבה..ולמה?

בשבילנו..פרנסה לילדים  בעזרתו יתברך ברווח.. את חושבת הם רוצים את זה? הם חייבים( מפה רק נתבונן כמה חייבים לכבד את ההורים..)

אדם רוצה לעשות דיאטה, הדרך לא נוחה , והוא לא רוצה לעשות אותה,אבל המטרה הרצויה..

הבגרות,זה דבר חשוב כיום אין הרבה מה לעשות, כל עבודה רצינית כמעט דורשת בגרות..הדרך זה להשקיע נכון ולהתאמץ..

אף אחד(כמעט) לא רוצה ללמוד,אבל זה משהו שצריכים, כמו שצריך לאכל להבדיל..

אז אל תשקיעי 100 אחוז

50 אחוז?

את נשמעת חכמה,בקלות תצליחי לעשות את זה

ואנשים משתנים, במיוחד בגיל שלך יש לנפש כוחות עצומים לשינויים..

למה את לוקחת את ה"סיכון" הזה?

אחרי זה להשלים בגרויות..המון משלימים, כי חשבו שלא צריך ובסוף צריך..

חכם רואה את הנולד

איזה הוא חכם? הלומד מכל אדם..

אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות משו. יש לך בחירה חופשית.

נגיד לדוגמא שאמרת- אני יעשה אתזה כי זה מצווה. ויש לי בחירה חופשית ובחרתי לקיים מצוות כי חשוב לי לקיים אותם.

אני יכולה לבחור לא לנקות ויהיה לזה תוצאות פשוט.

וההורים משלמים עלינו כי זה חשוב להם. הם לא חייבים.

פשוט אם הם לא ישקיעו בנו הם יסבלו ואנחנו נסבול.

יש להם בחירה תמיד.

בקשר לדיאטה כנל. חשוב לא להרזות.

צריכים לאכול זה לא אומר שחייבים.

פשוט אם לא תאכל תהיה רעב/ תכאב לך הבטן / לא'ידעת מה. ובסוף גם תמות..

אבל אתה לא חייב. יש לך בחירה חופשית.

ולגבי הלימודים,

זה כמו שתגיד לבנאדם: 'לך תלמד צרפתית. אולי בהמשך פתאום החיים יובילו אותך לשליחות שמה.' או 'לך תלמד בניה כי אולי פתאום יהיה לך בא להיות בנאי.'

אם כרגע זה לא הכיוון- אין סיבה לחשוב על אם אני ישתנה. השתניתי והתבגרתי המון בשנה האחרונה ואני די יודעת מה הכיוון שלי בחיים. אין לי שום עניין להשקיע כוחות כאלה מטורפים ולפספס ככ הרבה דברים בשביל לפתוח אפשרויות נוספות בחיים. 

לחשוב על 'למקרה שנשתנה צריך לעשות ****' זה נראלי לא נכון בעליל.

(ושיהיה ברור, אני ממש לא אומרת את הדברים האלה לאף אחד שהוא לא אני. כל אחד מכיר את עצמו. אני מכירה את עצמי ולוקחת אחריות על מה שאני עושה ובהחלט חושבת שזה מה שנכון לי. אבל בכלל לא לכולם.)

אני לא בא לצאת נגדך, תכלס מבין אותך,הגיוני מאוד..

אבל קחי את עצמך בידיים, גם בשידוך, בעבודה

בגרות זה דבר "נחוץ" היום(בגדול חרטא, הכל מלמעלה גם הציון בבגרויות, אבל לא מאמינים מספיק)

תהיי אמיתית עם עצמך, תבדקי אולי אלה "סברות" למה לא להשקיע בלימודים..

עדיף להיות אמיתי, שמע לא רוצה ללמוד, כי יגיע היום שכן תרצי ללמוד ואז תלמידי..

אם אדם מביא לעצמו סברות, שיגיע היום שהוא יגיד זהו, הסברות יתקעו אותו..

אם היה מתאפשר לי אני מוכנה לוותר על תעודת בגרות, כי *לי* זה לא כזה נחוץ, במיוחד כשאני חושבת על כל החסרונות שבאים עימזה.

ברור לי שיהיה לזה השפעה בענייני עבודה, אבל ברוך ה' אפשר להתפרנס גם בלי.

ובענייני שידוכים- מי שעתיד להיות בעלי לא צריך להתחתן עם מישי מזויפת. אני צריכה להיות מי שאני..

אני בונה עליך בשביל הבנות שלי..

אבל עדיין תעדכני

זה לא רק מקום לחברות, צחוקים וכיף.

ברור שפנימיה זה דבר מדהים ויש מלא אווירה באולפנה

אבל בסופו של דבר באת גם ללמוד.

אם ממש קשה- תעשי 3, 3. 

רק אל תבואי ישר בגישה שאת לא עושה בגרות.

אומרת וחושבת לגביי..

ואני לא באה לקייטנה, אני באה לאווירה של הקדושה ולכל הטוב שכן מקבלים באולפנא (במיוחד כשהיא מהסוג של זאת שבחרתי)

את יודעת זה מוסד לימודים אחרי הכל..

אם לא.. אכלת אותה

למה? למה לא תוצאי תעודת בגרות??

את צריכה אח''כ שתגדלי יותר, לפרנס ילדים, משפחה..

איך בדיוק יהיה לך את הכסף בלי מקצוע? שכל מקצוע דורש ת. בגרות.

סתאם מעניין אותי מה מניע אותך מלעשות את זה.

כי אולי יהיה אפשר לעזור לך..

וכתבתי מה מניע אותי בשרשור.. מוזמנת להסתכל

שווה לך להתעסק בזה עכשיו ושהעסק יהיה יותר מורכב עכשיו מבעתיד..

עושים דברים רק כי מתחברים אליהם??

החיים לא ככה..

היה לי תקופה שהחלטתי גם לעזוב הכל.. את כל הלימודים..

אבל ה' נתן לי שכל וכח להשקיע (לא את הנשמה אבל כן להוציא ת. בגרות..)

חשוב לדעתי שתבדקי למה לא.

כי קשה לך?

אם כן. מה קשה- החומר, הלימוד, ההתרכזות, הפרעות קשב וכו..

כי אפשר לטפל בהכל

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

ובהחלט מצטרפת לכך...

יקרה! (פותחת השרשור)

בגיל ההתבגרות באמת עוברים שינויים מטורפים.

את נכנסת אדם אחד ויוצאת אדם אחר לגמרי

תמיד כדאי שיהיו עוד אופציות פתוחות בפנייך... אין לדעת לאן החיים יובילו אותך

אז עכשיו הכל נראה פשוט ומתוק ולא מחייב

אבל בחיי המעשה- זה נחוץ

הרבה בהצלחה

לא הייתי ממליצה לך בכלל ללכת לאולפנא "רגילה".

זה ממש יכול לתסכל אותך!

אם כבר היתי ממליצה על משו כמו רגבים וקומי אורי.

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

בחיים לא כל מה שאנחנו עושים זה כי אנחנו רוצים או כי באלנו, וחלק מהקטע של ההתבגרות זה להבין שלא תמיד עושים רק מה שאוהבים ושנוח... 

כנ''ל בלימודים - זה לא קייטנה או שיעורים לפי בחירתך וכן את גם צריכה ללמוד דברים שאולי לא הכי מעניינים אותך, ולכל אחד יש דברים כאלה.

את לא יכולה לעשות מה בא לך, בית ספר זה מכלול של דברים - ואת אמרת שאת כן אוהבת באולפנה את הרמה התורנית, וגם כן יש שיעורים שמעניינים אותך, אז כל זה חלק מהמכלול - וזה אחלה שאת אוהבת את החלק הזה - אבל זה לא הכל ויש גם דברים  שאת פחות תהני מהם, אז כן אם יש חלק גדול שחשוב לך את צריכה גם לדעת לקבל את הדברים שאת פחות מתחברת אליהם.

בסופו של דבר בית ספר זו מסגרת ואת לא יכולה להחליט מה ללמוד ומה לא, ואם לא מתאים לך זה כנראה שבית ספר זה לא המסגרת שמתאימה לך, אבל את לא יכולה להחליט שאת זה כן מתחשק לי אז סבבה, וזה לא אז אני לא אעשה...

את גם יכולה לומר שעל זה את שמה יותר דגש ובזה את פחות משקיעה, הכל טוב, פשוט תביני שזה לא תוכנית כבקשתך.

וככה זה לגבי כל דבר בחיים, צריך ללמוד לקבל גם את מה שאני פחות אוהבת...

בכל מקרה זה מה *שאני* חושבת, בסופו של דבר זה החיים שלך ואת תבחרי מה לעשות איתם... רק מייעצת לך לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על הדברים בצורה קצת יותר בוגרת... בהצלחה! 

נלקח לתשומת ליבנו..

נשמה שלי את רק בת 14. את לא יכולה לדעת מה ילד יום. אני ממליצה לך באמת, לעשות את זה. תעשי מה אכפת לך? סך הכל את לא תשתמשי בזה אבל יהיה לך את האופציה. את לא יכולה לדעת עד הסוף גם אם את ממש סגורה על עצמך. זה לא יזיק לך בחיים, תעשי מה אכפת לך? שיהיה וזהו.

אז שתשקיע. שום דבר בחיים לא בא בקלות. שתעשה, אפילו את המינימום. שלא תוותר על זה בכזאת קלות. אני אומרת באמת, מחברות שמתחרטות על זה, היו לי חברות שבגיל 14 אמרו איך שלא אכפת להם, ולמה הם צריכות את זה?, שהם מילא מתות לפתוח חווה חקלאית, ושזה מיותר. כולן מתחרטות על זה שהן לא התחילו נורמלי ועכשיו הם מנסות להשלים בכל מיני דרכים הזויות. לעשות 3 יחידות זה לא קשה בכלל, אז למה לא?

@מבוע, מה את אומרת על זה?

אין אוירה לימודית גבוהה וזה גם הדבר האחרון שאני מחפשת. - אולפניסטיות

בהצלחה ענקית

יש את אולפנת תפארת במגדל העמק

ומעלה לבונה

טוהר ביד בנימין

ויש עוד כל מיני אבל בלי פנימייה

איזה איזור בארץ?

אני בעיקרון בבית אל, אבל כל מקום אפשרי,

מעלה לבונה פחות מתאים לי נראלי, אולפנה מדהימה.. אבל נראלי קצת יותר מידי פתוח בשבילי...

את כבר באולפנה?

הבנתי אז באלך משו יותר דוס

ישלי כמה רעיונות

אני יכתוב לך בפרטי(:

יש את אולפנת ראשית בירושלים

יש אולפנה רגבים בגולן, ויש בעוד מקומות בארץ, היא משפחתית ודוסית לא חנוקה מידיי. ממליץ לבדוק

אולפנה וואו!

יש בה בול את כל הדברים שציינת ברמה הכי גבוהה שיש. והיא ממוקמת במרחק הליכה מצומת גהה ככה שזה לא רחוק מפתח תקווה.

מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות ספציפיות.

אי אפשר להטות לנקבה את המילה ראש, זה שם עצם. זה כמו להגיד שנשים ישנות על "כריתה" במקום כרית, או שותות מ"בקבוקה" במקום מבקבוק.

דבר שני בנות כמה הבנות שאתה רוצה לצאת איתן? רוב הבנות בגיל של דייטים, אחרי השירות לאומי בגיל לפחות 20+, לא נמצאות בקשר רציף עם האולפנא שלהן, ככה שאני בספק אם הם יהיו מודעים לכך שבנות מסוימות רוצות לצאת לדייטים. אולי יש מאגרי דייטים לבוגרות אולפנות מסוימות? אני לא מכירה משהו כזה בתור בוגרת אולפנא בעצמי. אפשר כנראה לפנות לאולפנות מסוימות ולברר. אבל אין סיבה שראש האולפנא תתעסק בזה, תפנה למזכירות. או יותר טוב, תחפש מדרשות בסגנון שלך, לא מסגרות שמיועדות לקטינות.

ולמה שההורים שלך יתעסקו בזה?

שוב, בן כמה אתה? מי שמספיק בוגר להקים בית לבד אמור להסתדר בלי אמא שעושה לו את כל הטלפונים.

שמעי ביררתי עם חברים נשואים ואברכים בישיבה. יש מקומות שמאוד מקובל לשאול על בוגרות של אולפנה מסוימת (ושם רוב הבוגרות לא בהכרח הולכות למדרשה) ויש אולפנות שיש בהן אנשי צוות שמתעסקים עם לשדך בצורה כזו או אחרת אמרו לי שזה משהו שעושים אותו. אמרו לי לברר דרך ראש האולפנה, או מדריכות שהן מכירות את הבנות.

יש דברים שנכון יותר שאדם שהוא מבוגר מגיל 20 יברר. מה לעשות זה עניינים של ניואנסים חברתיים, מי פונה ומברר. בחלק מהמקומות ובעיקר כשמדובר במגזר מסוים.

את האולפנה?

אחרת מה רלוונטי לברר לצורך השידוכים על בת 20+ איך היא הייתה בעבר, בנעוריה, כתלמידה באולפנה?

כאשר היא נמצאת במקום אחר לחלוטין בחייה, עם ניסיון חיים שצברה, הרבה יותר בוגרת, כנראה גם משכילה ובעלת מקצוע או בדרך לרכישת מקצוע?

אז מה השאלה?

תחפש "אולפנת ראשית פרוייקט שידוכים מספר טלפון" בגוגל ותתקדם משם. או תבקש מספר מהחברים שהמליצו לך.

ושוב, אם אדם לא בוגר מספיק לנהל שיחת טלפון, אני בספק אם הוא בוגר מספיק לצאת לדייטים.

אם אתה בחור פחות מבן 20, למה לך בכלל להתחיל לצאת? במיוחד אם אתה מצהיר שיש לך קושי לברר על הבחורה שאתה רוצה לצאת איתה וצריך עזרה של ההורים.

לא כדאי להפיל קשיים חברתיים על המגזר שבו אתה חי. הרוב המוחלט של חרד"לניקים יכולים לנהל שיחה עניינית יפה מאוד עם בעלי תפקידים בלי עזרת ההורים.

"מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ"

והאם לדעתך ההטיות של העברית התנ"כית תקפות לעברית מודרנית? כללי הדקדוק השתנו מעט במשך 2,000 השנים האחרונות. (לא כמו שפות שהיו בשימוש תדיר ויומיומי במשך כל הזמן הזה, אבל בהחלט יש שינוי.)

האם תקרא לשמש בלשון זכר, או תשתמש בפעלים בצורת ו' ההיפוך?

וחוץ מזה שזה "חידוש" שמקודם ע"י אנשים בעלי אג'נדה פמיניסטית שמרגישים צורך להדגיש שמי שמחזיק בתפקיד זו אישה. אני חושבת שראשי עיר וראשי אולפנא נשים מכובדות מספיק בלי לדחוף את היותן נשים לכל משפט בכוח תוך שבירת כללי השפה המקובלים.

אבל גם היום יש את הביטוי "אבן הראשה"

בסמיכות ראשת

אבל בכנות לא הבנתי

אם את מקבלת את כללי התנך אזי הנה לך ראשה

ואם את כללי העברית המודרנית, אז כמובן שראשה נפוץ בדיבור היום

כך או כך הנה לך ראשה

אחרת כל השגיאות הקיימות יחשבו תקינות.

אני בעיקר חושבת שזה נשמע מוזר ומאולץ. אפשר לדבר למשל על עליזה בלוך ראש העיר לשעבר של בית שמש, וזה נשמע יותר זורם מאשר להגיד "ראשת עיר".

סך הכל ניסיתי לשאול שאלה. איך חזרנו לשיעורי לשון?

אבל לא קשור בשום אופן לסמיכות ראשת-עיר.

זה תיאור של אבן שהיא ראשית, וזה שם עצם.

עיוות פרוגרסיבי שאושר על ידי ה"בית דין הגדול של העברית"

מוסיף לך עוד רעיונות מופרעים (מג'מיני)- היא עמודת התווך של המקום, היא ידת ימינה, היא הלבה הפועמת של העיר, היא המוחה החריפה מאחורי המהלך, וכו'

סליחה @אביעד מילוא קשה לעמוד מנגד

לא ברור לי מה אתה רוצה לשאול את ראש/ת האולפנה.

לרוב אצל בחורות חרד"ליות אתה פונה לשדכנית ואומר לה שנראה לך שמתאימה לך בחורה בסגנון אולפנה מסוים.

או שאתה פונה דרך חברים/ זוג נשוי/ אח של מישהי ואומר להם שנראה לך שמתאים לך סגנון מסוים.

זה מקובל וזה ממקד.

החלום של כל ראש אולפנה זה לראות את כל הבוגרות שלה מתחתנות.

גם אם אין שדכנית רשמית, כמעט בכל אולפנה לפחות מורה אחת עוסקת בשדכנות, וככל שהאולפנה יותר דוסית, בהתאמה הגיל שהבנות יוצאות לשידוכין יורד ואז זה גם יותר רלוונטי (כי המורות עדיין מכירות את הבנות באמת)

נשמע שאתה צעיר יחסית ומחפש בנות 18-20, סגנון כזה של תהילה, עטרת רחל..

לדעתי לגיטימי ממש שאמא שלך תתקשר למזכירות ותשאל האם יש שדכנית לבוגרות האולפנה, 97% שידעו למי להפנות אתכם הלאה.

פעם אחת הציעו לי בחור, לפני פגישה ראשונה (אני חושבת שזה אחרי שאני בררתי ואישרתי וגם הבחור). התקשרה אליי אמא שלו, שהתחילה לתחקר אותי.

אין לי איך להסביר כמה זה מוריד. קיוותי שאני לא מצאתי חן בעיני האמא הזו כדי לא להצטרך לפסול בחור עוד לפני הפגישה הראשונה (ואז עוד להתמודד שוב עם האימ'לה שלו). ברוך ה' זה מה שקרה ונחסך ממני.

גם אחרי החתונה בחור שנותן לאמא שלו לנהל לו את הקשר הזוגי זה מתכון לצרות. רק תראו כמה מתחים ומריבות יש בין כלות וחמיות, ועוד יותר כשהבחור לפלף ולא הפנים שהוא צריך לעזוב את אביו ואת אימו ולדבוק באשתו.

מי שצריך שההורים שלו ינהלו לו את העסק ולא יכול להתמודד אפילו עם שיחה עניינית עם שדכנית בלי עזרה מאמא, עוד לא בשל לחתונה.

וגם למה ראש האולפנא? אולי גם נפנה גם לראשי ישיבות תיכונית בשביל פרוייקט שידוכים? יש להן כמה מאות בוגרות וכמה עשרות או מאות תלמידות פעילות לנהל, נראה לי שגם אם יש פרוייקט שידוכים לבוגרות, אין סיבה שדווקא ראש האולפנא תנהל אותו.

וכמו שאמרת, מי שאולי יכיר את הבנות אלו המורות, זה הולך ויורד ככל שעברו יותר שנים מאז סיום האולפנא.

וגם זה מה שאמרו לי האברכים בישיבה. שראוי שלא אני אתקשר לנהל את השיחה הזו אלא אדם מבוגר זה לא ניהול של הקשר הזוגי. (אגב יש ציבורים שלמים שבהם ההורים מנהלים את כל נושא השידוכים מא' ועד ת' ולבחור עצמו אין הרבה התערבות שם אז זה לא כזה חריג )

והן יפנו אותו לגורם הרלוונטי.

יש הרבה אנשים שאת שיחת הבירור עושה מישהו אחר בשבילם, זה לא אומר כלום על הבגרות או על המשך הקשר

בעולם הזה, בכלל.

אני מכירה אנשים שיש מי שמברר עבורם, והכל בסדר. זה לא אומר כלום על היכולות שלהם.

באמת,חבל שאת ככה דופטת אותו בתורה לא הוגנת ומבין השורות מעבירה עליו ביקורת.

זה בהר נוף נראלי, הבנות סגנון מתנחל קצת 

והצוות ממש חמוד הם בעיקר לומדות נטו לבגרויות- שזה כיף למי שלא אוהבת ללמוד(:

מקווה שעזרתי❤️

זה סגנון תורני חזק? איזה רמה?חסידי? מאיפה בנות באות ?

אז מישהי יודעת לגבי מה ששאלתי על מיים חיים

איזה סגנון את מחפשת?

משהו ממש חזק דוסי עם טלפונים כשרים בנות דוסות וזורמות סגנון קצת גבעוני וחסידי עם צוות חם ופעילויות...

אבל אני ינסה לברר עוד בעה

אבל מה שכתבת ממש מתאים לאולפנת טל תחיה בפסגות, מכירה? הצוות שם מהמםם ממש ממש ויש מלא פעיליות וגם דוס חזק טלפונים כשרים...(:

או את אולפנת טוהר שביד בנימין שהיא גם מהממת

את רוצה בלי פנימייה?

אשמח אם משהי יכולה לברר יותר על אולפנת מיים חיים אין לי מאיפה לברר

אבל כדאי מאודד גם לעבור על החומר באתר לילך

בהצלחהה

מחנך לתורה ועבודת ה' בשמחה, כולל קיום הלכה ברצינות

הרב של האולפנה הוא הרב שלמה אבינר וזה הקו החינוכי בגדול אבל הבנות כן מסגנונות מגוונים, כן תורניות מאוד

אסור סמארטפונים, מבחינת צניעות דורשים ללכת עם גרביים ושיער אסוף

זו אולפנה כן קשוחה יחסית מבחינת כללים ודוסיות, תחליטי אם מתאים לך. מצד שני ממש כיף שם, אווירה של שמחה וחיים, וגם לימודים ברמה גבוהה. יש הרבה קשר אישי עם הצוות.

עוד אולפנות בסגנון הזה בירושלים: עטרת רחל, תאיר ציון והדר

אולפנת טוהר ביד בנימין בסגנון דומה לדעתי. אבל קצת קשה להתקבל. כנ"ל רעיה בבית אל

אולפנת ראשית בהר נוף- יש כאלה שיאמרו שחונק אבל לאחרות ממש טוב אז שתבדוק..

יש עוד אחת ששמעתי עליה דברים טובים בבית שמש, שבות אולי?

ושמעתי שפותחים אולפנה חדשה בעכו שאמורה להיות תורנית ועם פנימיה

יש גם את אולפנת חלוצה בנווה שהיא נהדרת אבל זה באמת סופרר רחוק

בהצלחה