אז אני לא יודע אם אני אחדש לך ול @כלה נאה - אבל אין שום קשר בין איזון (סרוטונין) במוח לדיכאון. 

אני גם יכול להבטיח לך שלא תמצאי מחקר ובדל של מחקר שמראה שיש קשר בין חוסר איזון לדיכאון. (ואם תמצאו כזה אני מוחק את כל מה שכתבתי )

אני גם יכול להבטיח לך שכל פסיכיאטר (לא משנה מי) שתביאי לו לקרוא את התגובה הזו - לא יוכל לחלוק על זה. (זו הסיבה לרפורמה שנעשתה בשנים האחרונות לגבי טיפול תרופתי במחלקות פסיכיאטריות - שהפסיקו לחלק אותן כמו ממתקים) 

אני מאמין שאפשר להמליץ על הכל - אבל צריך לומר את כל מה שנגרם מהדבר שאנחנו ממליצים עליו. מה שאתן עושות זה פשוט לקחת משהו שאתם לא יודעות על ההשפעות שלו - ולהמליץ לאנשים בלי להתחשב באותיות הקטנות - ובמה שקורה בפועל. (ובלי קשר לזה שחרדה היא מצב פסיכולוגי שונה מדיכאון.) 

אם למישהו תרופות נוגדות דיכאון עזרו זה לא כי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות - זה כי הוא נכנס לקטגוריה המצומצמת בסטיסטיקה - של אנשים שנוגדי דיכאון עזר להם ולא עיכב את ההחלמה. (אגב  - זה תלוי איזה דיכאון, כמה זמן, מה המינון, תדירות). 

 ההשערה הלא מבוססת (ג'וזף שילדקראוט 1965) הייתה שדיכאון מגיע מחוסר בסרוטונין שגורם לתת פעילות של המסלולים הסרוטוגניים במוח (הבדיקה נעשית בנוזל השידרה רמות פסולת הסרוטונין (5HIAA)). עד היום זה לא מוכח. גם כשחוקרי הNMIH ב1984 חקרו את הנושא - הם גילו שאין קשר, (אני לא נכנס לחומרים אחרים). לאחר ההצלחה המסחרית של הפרוזק נעשה גל מחקרים שני - והנה לציטוטים לדוגמא מפסיכיאטרים גדולים שחקרו את הנושא לעומק  -  הפסיכיאטר דייויד הילי אמר על התאוריה הזו "את תאוריית הסרוטונין של הדיכאון ניתן להשוות לתיאוריית האוננות כגורם לשיגעון".  הפסיכיאטר דייויד ברנס  (מחבר הספר בוחרים להרגיש טוב) אמר: "הקדשתי את השנים הראשונות של הקריירה שלחי למחקר מתמשך על המטבוליזם של הסרוטונין במוח, אך לא מצאתי הוכחה משכנעת לכך שהפרעה פסיכיאטרית כלשהיא, כולל דיכאון, נגרמת מחוסר סרוטונין.) 

איך זה עובד במוח? אני לא אכנס לאיך התרופה עושה את זה כי יש סוגים שונים של איך, אלא למה קורה בפועל. 

יש לנו חוסר בסרוטונין, וכל תרופה אנטי דיכאונית מנסה להגביר את רמות הסרוטונין במוח. פרוזק לדוגמא חוסם את המסלול שדואג לאזן ולהחזיר סרוטונין לתא פרה סינפסי (SART), וככה הוא יוצר הצטברות סרוטונית בסינפסה.

אבל מה קורה לאחר מכן? המוח שואף לאיזון, והוא יודע שיש לו בסינפסה כמות גבוהה של סרוטונין, אז הוא יפריש לה כמות נמוכה של סרוטונין, היא לא צריכה הרבה. וככה יורדים קולטנים של סרוטונין מאותה סינפסה, והאיזון של המוח מופר. (זה קורה בערך אחרי 2-3 שבועות) התרופה לא מתקנת חוסר איזון במוח אלא הופכת את המוח ללא מאוזן. יש לזה השפעות עצומות על ההתנהגות ותגובתיות, שינה, הפרעה בויסותים שונים) - חוסר האיזון הזה יכול להוביל לכך שאותו אדם יהיה מקוטלג במפגש עם פסיכיאטר כ"הפרעה" חמורה יותר מדיכאון.

תרופות נוגדות דיכאון (SSRIׂׂ) מרוקנות את היוד בגוף - זה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס, דיכאון, נשירת שיער, עלייה במשקל ופגיעה במערכת החיסונית. (נוגדי דיכאון מסויימים אחרים מרוקנים את הויטמין b6 ועוד כמה דברים)

תרופות נגד חרדה מרוקנות את המלטונין - זה גורם לעלייה במשקל, להפרעות שינה, לפלפיטציות, פגיעה במערכת החיסונית, וסיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות.

למי שמעוניין מחקר של מדען המוח סטיב היימן על כך שאין קשר מדעי (יש קשר מסחרי) בין איזון במוח להפרעות פסיכיאטריות 

אם יש היום משהו שמנסים לעשות זה טיפול תומך של לכתחילה - לא טיפול שמבוסס על הנחה שאין לה שום צידוק מדעי.

אנשים שאני רוצה שיקראו 

@ספק

@א-לדהיד

לכל תרופה תופעות לוואי ורק אם אין ברירה לוקחים. ברור שבהרבה מקרים צריך תרופות והן חשובות, אך כדאי למצות אפשרויות קודמות.

אז את מהתחום וזאת התגובה שלך לתגובה ה"נשמעת מדעית" שלו? 
למה שלא תעני לו עניינית אם את מהתחום?
אולי בגלל שאין לך תשובות?

יש מספיק חוקרים ופסיכיאטרים שמודים שהדברים האלה מסוכנים ועלולים למכר את האדם באופן שאחר כך קשה עד בלתי אפשרי לצאת מזה. חפשי ברשת.

הדברים האלה זה אך ורק למוצא אחרון כשאין ברירה, ורק לעזרה ראשונה ולהפסיק כמה שיותר מהר כי בריא זה לא יכול להיות. זה חייב לבוא עם מחיר, כמו ש"צלילי השקט" כתב.

חרדות ודכאון אלו דברים שמקורם בנפש האדם. הדעת נותנת שהטיפול צריך להיות גם ברמת הנפש.
ברור שמצבים גופניים כמו חוסר איזון בבלוטת התריס או חוסרים תזונתיים וכ'ו יכולים מאד להרע את המצב הנפשי והם דורשים טיפול (גם כאן - לא באמצעות "תרופות" אלא שינויים בתזונה ובאורח החיים ואולי גם תוספים תזונתיים לפי הצורך או רפואה הוליסטית)
אבל הכדורים הפסיכיאטרים לכל הדעות לא פותרים באמת שום דבר אלא רק מאפשרים לברוח מהבעיה.

רק מטריאליסטים שבטוחים שהכל חומר, מסוגלים לחשוב שבעיות נפשיות מקורן בחוסר איזון במוח (יכול להיות שיש חוסר איזון, אבל הוא תוצאה של הבעיה הנפשית, לא המקור שלה) כיוון שמבחינתם אין עולם נפשי ורוחני. אבל כל תינוק יודע שעצבות/דיכאון/פחד/חרדה הן בעיות נפשיות.
 

ראשית, לא הבאת את מה שחיפשתי. כי חיפשתי קשר בין חוסר איזון סרוטוגני במוח לדיכאון ולתרופות אנטי דיכאוניות. אני אצטט משהו ממקישור שהבאת - שגם כותבי המחקר מודים בו. 

Therefore, innovation in psychopharmacology is of crucial importance, but the identification of new  molecular targets is difficult, primarily because of the paucity of knowledge about how antidepressants work 

שנית, זה לא מחקר זה מטא-אנליזה של מחקרים. כלומר זה נסיון נחמד לכמת ולדרג את התרופות על בסיס המחקרים שהיו לנגד עיניהם. ואני לא חושב שאפשר ללמוד משם משהו לגבי השאלה האם תרופות אנטי דיכאוניות עוזרות. כלומר הם לא מחדשים משהו בדיון, הם מנסים לארגן את הטענות (שאין להם) בדיון. 

שלישית, וזה בלי קשר לכך שלא הבאת לי שום מחקר שמראה קשר מדעי, אני לא רואה סיבה לקחת את המחקרים הללו ברצינות כלשהיא. מחקרים כאלו ואחרים - בלי קשר לזה שאין שם מדע שעומד מאחוריהם - הם פחות אמינים כי הם ממומנים על ידי חברות התרופות. משהו שגם הפסיכיאטר דייויד הילי הצביע עליו. עיין בסוף המאמר על המימון של המחקר הזה. (איליי לילי)

רביעית - אני אכתוב לך מקרים כדי שתבין שחברות התרופות מכתיבות לאקדמיה (ואם היה מדע מאחורי זה - הייתי מתעלם - אבל אין מדע, מאחורי התרופות יש הילה מדעית ממוסחרת - וסבל להרבה מאוד אנשים). ואתה מוזמן לבדוק אותי אם תרצה. 

ב2000 -2007  צ'רלס נמרוף כיהן כיו"ר המחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אמורי - הוא הרוויח 2.8 מליון דולר מנאומים מטעם חברות התרופות. הוא קיבל 960,000 רק על קידום הפקסיל והוולבוטרין. הוא כתב את אחד מרבי המכר בתחום הפסיכיאטריה. הוא התפטר כשהתברר שהוא לא דיווח למעסיקים של התשלומים הללו.

ב2007-2008 זאכרי סטואו פסיכיאטר בבית הספר לרפואה מאמורי - קיבל 250,000 דולר על קידום פקסיל אצל נשים מניקות. על קידום פקסיל אצל נשים מיקות. קיבל נזיפה שלא דיווח.

פרדריק גודווין אחת המנהלים לשעבר של הNIMH - קיבל מחברת גלקסו-סמית-קליין מעל 1.2 מליון בין השנים 2000-2008 על קידום תרופות להפרעה דו קוטבית - והוא חיבר את אחד מהספרים הנחשבים בבית ספר לפסיכיאטריה בנושא הפרעה דו קוטבית.  בראיון ששאלו אותו על זה הוא אמר שהוא עשה "רק את מה שכל מומחה אחר בתחום עושה".

- הפרט שמלמד על הכלל. בכתבה שהבאת נאמר על מחקר ועל תרופות יעילות - אחת מהתרופות היא - פרוקסטין (Paroxetine). שזה בעצם פרוקסיל. במחקר סודי ב1998 החברה ( גלקסו-סמית-קליין)הגיעה למסקנה ש "לא נרשם יתרון משמעותי מבחינה סטיסטית של הפקסיל על פני פלצבו במדדי היעילות העיקריים." ו5 מתוך 93 המתבגרים סבלו מ "אי יציבות קיצונית". משמעות הנותונים היתה שהתרופה מעלה את סיכויי ההתאבדות. הפסיכיאטרית קראן וואגנר קיבלה מחברת התרופות 160,000 דולר, וביחד עם 21 פסיכיאטרים הם טענו שהתרופה יעילה. הם גם כתבו שרק ילד אחד סבל מ"כאב ראש". וחברת התרופות עמדה בפני תביעה.(אגב, ווגאנר דיווחה לבית ספר לרפואה על תשלום של 600 דולר בלבד)  -- -- זה למה הכתבה הזו שהבאת לא כזו מענינת אותי. מעניין אותי מדע ונתונים. אם יהיה לך - אני אשמח לשמוע.

הייתי כותב הרבה דוגמאות  - אין לי זמן. הייתי כותב גם עוד דברים.

אני אסיים בציטוט של הפסיכיאטר  דניאל קרלט "לקבל המחאות על סך 750 דולר עבור פטפוט עם כמה רופאים בהפסקת צהריים, הייתה שיטה קלה כל כך להרוויח כסף, עד שבקושי האמנתי לזה בעצמי."

טיפול CBT יש לך דרך הקופח בחינם. את הולכת לרופא משפחה ומבקשת הפניה למרפאת בריאות הנפש .
אם את רוצה, והרופא(פסיכיאטר) גם יסכים אפשרי לטפל בתרופות . 
 

ב"ה

אם את גרה בבנימין, יש את מרכז חוס"ן, שמטפלים בעיקר בחרדות על רקע לאומני, את צריכה להוכיח שהחרדה נגרמת בשל המצב הבטחוני והטיפולים הם בחינם לדעתי.

להלן הקישור לפניה אליהם:

מרכז חוסן

מומלץ מאוד, יש שם אנשי מקצוע שמטפלים ומסייעים.

בהצלחה רבה

הראשון זה הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה.

השני זה הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים 

תזכרי שאנחנו פוחדים החלק הקשה זה לא הפחד עצמו - אלא הנכונות שלנו לתת לו להיות שם, בלי להתעמת איתו. 

ממליצה מאד לפנות למכון 'משיבת נפש'. 050-7389759  או   052-6980522
המכון מכשיר מכוונות לנפש על פי התורה בלבד.

אפשר ללמוד שם (עבור עצמך ו/או כדי לכוון אחרים) ואפשר גם לקבל הכוונה אחראית ומסודרת מבוגרות המכון.

בכמה מילים: נפש יהודיה הינה א-לוקית ומיוחדת, והקב"ה שברא אותה נתן לנו הנחיות מדויקות איך לשמור עליה ואיך לדאוג לה.

כל דרך אחרת, גם אם מביאה ל'שקט תעשייתי' אינה משיבה את הנפש למקומה הנכון.
 

אני לומדת שם. מדהים להיווכח בכל פעם מחדש עד כמה הדברים מדוייקים, ברורים וטבעיים.

כל הכבוד על המודעות ועם הרצון לתת לעצמך את היכולת לבחור את התנהלותך ולא לתת לחרדות לשלוט בך.

יש הרבה שיטות והרבה מטפלים.

כל אחד ממליץ מנסיונו והצלחותיו בתחום.

אני אישית ממליצה על שיטת מח-אחד (מוכר לפעמים כקינסיולוגיה). מטפל במחסומים ונותן מרגוע ופיתרון אמיתי לפחדים שמשתלטים.

בהצלחה בבחירה ושאפו על האומץ לא לוותר לעצמך! 

על טיפולי cbt יש הוכחות חותכות וצורת הטיפול מאוד אינטלגנטית וחשיבתית. ממליצה.

ארגון מקסים שמלווה ומנחה ,ומפנה ביעילות לאנשי מקצוע טובים.העמותה בראשות הרב נתן שליו.

בהצלחה!

מודעת,ורוצה עזרה זה כבר צעד ממש קדימה מלווה בתפילות רבות!תתחזקי במהרה.

זה כמו אדם חולה שצריך תרופה , להאכיל את הנשמה באוכל רוחני יהיה קל לה יותר לרפא את החרדה. שויתי ה' לנגדי תמיד. הצילך ה' שומרך. 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/395807

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

והאמת בכלל לא מעניין אותי אישית אם זו הטרלה או לא..
לגופו של עניין, קודם כל חיבוק אחותי, קשוח ממש.
אני אישית נגיד, קנאית בהגזמה, בורכתי בבעל שלא מסתכל על אף אחת (
לפעמים זה גם מוזגם) ובטח שלא מדבר איתי על זה.
כמו שאמרו לך פה,
העלית את הנושא מולו, צריך לדעת שהתגובה מהצד השני תהיה כלשהי ואולי לא תמיד נעימה.
כמה דברים
1. למה הוא המשיך לחזור על זה כל כך הרבה, אמרת לו שזה לא נעים לך? מה דחוף היה לו לציין את זה?
2 הוא הבין בכלל כמה זה פוגע בך והתנצל?
3. לא ראיתי התייחסות כלשהי לזה אבל, חשבת מה זה גרם לו להרגיש כשציינת שבעל של מישהי אחרת בהה בך? אולי זה הכניס אותו למגננה למקום של פעולה הפוכה? נקודה למחשבה..

נשמע שיושב כאן משהו קצת עמוק יותר..
פתחת את הנושא לא מיד כשזה קרה אלא אח"כ, משמע הלכת עם זה תקופה עד שבחרת לדבר על זה באותה השבת.
במיוחד אם את אומרת שזה הולך בינכם,
כדאי לעשות פה עבודה.
קודם כל מול עצמך,
אח"כ אולי גם איתו
שוב חיבוק ענק...

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.