אז אני לא יודע אם אני אחדש לך ול @כלה נאה - אבל אין שום קשר בין איזון (סרוטונין) במוח לדיכאון. 

אני גם יכול להבטיח לך שלא תמצאי מחקר ובדל של מחקר שמראה שיש קשר בין חוסר איזון לדיכאון. (ואם תמצאו כזה אני מוחק את כל מה שכתבתי )

אני גם יכול להבטיח לך שכל פסיכיאטר (לא משנה מי) שתביאי לו לקרוא את התגובה הזו - לא יוכל לחלוק על זה. (זו הסיבה לרפורמה שנעשתה בשנים האחרונות לגבי טיפול תרופתי במחלקות פסיכיאטריות - שהפסיקו לחלק אותן כמו ממתקים) 

אני מאמין שאפשר להמליץ על הכל - אבל צריך לומר את כל מה שנגרם מהדבר שאנחנו ממליצים עליו. מה שאתן עושות זה פשוט לקחת משהו שאתם לא יודעות על ההשפעות שלו - ולהמליץ לאנשים בלי להתחשב באותיות הקטנות - ובמה שקורה בפועל. (ובלי קשר לזה שחרדה היא מצב פסיכולוגי שונה מדיכאון.) 

אם למישהו תרופות נוגדות דיכאון עזרו זה לא כי תרופות נוגדות דיכאון עוזרות - זה כי הוא נכנס לקטגוריה המצומצמת בסטיסטיקה - של אנשים שנוגדי דיכאון עזר להם ולא עיכב את ההחלמה. (אגב  - זה תלוי איזה דיכאון, כמה זמן, מה המינון, תדירות). 

 ההשערה הלא מבוססת (ג'וזף שילדקראוט 1965) הייתה שדיכאון מגיע מחוסר בסרוטונין שגורם לתת פעילות של המסלולים הסרוטוגניים במוח (הבדיקה נעשית בנוזל השידרה רמות פסולת הסרוטונין (5HIAA)). עד היום זה לא מוכח. גם כשחוקרי הNMIH ב1984 חקרו את הנושא - הם גילו שאין קשר, (אני לא נכנס לחומרים אחרים). לאחר ההצלחה המסחרית של הפרוזק נעשה גל מחקרים שני - והנה לציטוטים לדוגמא מפסיכיאטרים גדולים שחקרו את הנושא לעומק  -  הפסיכיאטר דייויד הילי אמר על התאוריה הזו "את תאוריית הסרוטונין של הדיכאון ניתן להשוות לתיאוריית האוננות כגורם לשיגעון".  הפסיכיאטר דייויד ברנס  (מחבר הספר בוחרים להרגיש טוב) אמר: "הקדשתי את השנים הראשונות של הקריירה שלחי למחקר מתמשך על המטבוליזם של הסרוטונין במוח, אך לא מצאתי הוכחה משכנעת לכך שהפרעה פסיכיאטרית כלשהיא, כולל דיכאון, נגרמת מחוסר סרוטונין.) 

איך זה עובד במוח? אני לא אכנס לאיך התרופה עושה את זה כי יש סוגים שונים של איך, אלא למה קורה בפועל. 

יש לנו חוסר בסרוטונין, וכל תרופה אנטי דיכאונית מנסה להגביר את רמות הסרוטונין במוח. פרוזק לדוגמא חוסם את המסלול שדואג לאזן ולהחזיר סרוטונין לתא פרה סינפסי (SART), וככה הוא יוצר הצטברות סרוטונית בסינפסה.

אבל מה קורה לאחר מכן? המוח שואף לאיזון, והוא יודע שיש לו בסינפסה כמות גבוהה של סרוטונין, אז הוא יפריש לה כמות נמוכה של סרוטונין, היא לא צריכה הרבה. וככה יורדים קולטנים של סרוטונין מאותה סינפסה, והאיזון של המוח מופר. (זה קורה בערך אחרי 2-3 שבועות) התרופה לא מתקנת חוסר איזון במוח אלא הופכת את המוח ללא מאוזן. יש לזה השפעות עצומות על ההתנהגות ותגובתיות, שינה, הפרעה בויסותים שונים) - חוסר האיזון הזה יכול להוביל לכך שאותו אדם יהיה מקוטלג במפגש עם פסיכיאטר כ"הפרעה" חמורה יותר מדיכאון.

תרופות נוגדות דיכאון (SSRIׂׂ) מרוקנות את היוד בגוף - זה גורם לתת פעילות של בלוטת התריס, דיכאון, נשירת שיער, עלייה במשקל ופגיעה במערכת החיסונית. (נוגדי דיכאון מסויימים אחרים מרוקנים את הויטמין b6 ועוד כמה דברים)

תרופות נגד חרדה מרוקנות את המלטונין - זה גורם לעלייה במשקל, להפרעות שינה, לפלפיטציות, פגיעה במערכת החיסונית, וסיכון מוגבר למחלות אוטואימוניות.

למי שמעוניין מחקר של מדען המוח סטיב היימן על כך שאין קשר מדעי (יש קשר מסחרי) בין איזון במוח להפרעות פסיכיאטריות 

אם יש היום משהו שמנסים לעשות זה טיפול תומך של לכתחילה - לא טיפול שמבוסס על הנחה שאין לה שום צידוק מדעי.

אנשים שאני רוצה שיקראו 

@ספק

@א-לדהיד

לכל תרופה תופעות לוואי ורק אם אין ברירה לוקחים. ברור שבהרבה מקרים צריך תרופות והן חשובות, אך כדאי למצות אפשרויות קודמות.

אז את מהתחום וזאת התגובה שלך לתגובה ה"נשמעת מדעית" שלו? 
למה שלא תעני לו עניינית אם את מהתחום?
אולי בגלל שאין לך תשובות?

יש מספיק חוקרים ופסיכיאטרים שמודים שהדברים האלה מסוכנים ועלולים למכר את האדם באופן שאחר כך קשה עד בלתי אפשרי לצאת מזה. חפשי ברשת.

הדברים האלה זה אך ורק למוצא אחרון כשאין ברירה, ורק לעזרה ראשונה ולהפסיק כמה שיותר מהר כי בריא זה לא יכול להיות. זה חייב לבוא עם מחיר, כמו ש"צלילי השקט" כתב.

חרדות ודכאון אלו דברים שמקורם בנפש האדם. הדעת נותנת שהטיפול צריך להיות גם ברמת הנפש.
ברור שמצבים גופניים כמו חוסר איזון בבלוטת התריס או חוסרים תזונתיים וכ'ו יכולים מאד להרע את המצב הנפשי והם דורשים טיפול (גם כאן - לא באמצעות "תרופות" אלא שינויים בתזונה ובאורח החיים ואולי גם תוספים תזונתיים לפי הצורך או רפואה הוליסטית)
אבל הכדורים הפסיכיאטרים לכל הדעות לא פותרים באמת שום דבר אלא רק מאפשרים לברוח מהבעיה.

רק מטריאליסטים שבטוחים שהכל חומר, מסוגלים לחשוב שבעיות נפשיות מקורן בחוסר איזון במוח (יכול להיות שיש חוסר איזון, אבל הוא תוצאה של הבעיה הנפשית, לא המקור שלה) כיוון שמבחינתם אין עולם נפשי ורוחני. אבל כל תינוק יודע שעצבות/דיכאון/פחד/חרדה הן בעיות נפשיות.
 

ראשית, לא הבאת את מה שחיפשתי. כי חיפשתי קשר בין חוסר איזון סרוטוגני במוח לדיכאון ולתרופות אנטי דיכאוניות. אני אצטט משהו ממקישור שהבאת - שגם כותבי המחקר מודים בו. 

Therefore, innovation in psychopharmacology is of crucial importance, but the identification of new  molecular targets is difficult, primarily because of the paucity of knowledge about how antidepressants work 

שנית, זה לא מחקר זה מטא-אנליזה של מחקרים. כלומר זה נסיון נחמד לכמת ולדרג את התרופות על בסיס המחקרים שהיו לנגד עיניהם. ואני לא חושב שאפשר ללמוד משם משהו לגבי השאלה האם תרופות אנטי דיכאוניות עוזרות. כלומר הם לא מחדשים משהו בדיון, הם מנסים לארגן את הטענות (שאין להם) בדיון. 

שלישית, וזה בלי קשר לכך שלא הבאת לי שום מחקר שמראה קשר מדעי, אני לא רואה סיבה לקחת את המחקרים הללו ברצינות כלשהיא. מחקרים כאלו ואחרים - בלי קשר לזה שאין שם מדע שעומד מאחוריהם - הם פחות אמינים כי הם ממומנים על ידי חברות התרופות. משהו שגם הפסיכיאטר דייויד הילי הצביע עליו. עיין בסוף המאמר על המימון של המחקר הזה. (איליי לילי)

רביעית - אני אכתוב לך מקרים כדי שתבין שחברות התרופות מכתיבות לאקדמיה (ואם היה מדע מאחורי זה - הייתי מתעלם - אבל אין מדע, מאחורי התרופות יש הילה מדעית ממוסחרת - וסבל להרבה מאוד אנשים). ואתה מוזמן לבדוק אותי אם תרצה. 

ב2000 -2007  צ'רלס נמרוף כיהן כיו"ר המחלקה לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה של אמורי - הוא הרוויח 2.8 מליון דולר מנאומים מטעם חברות התרופות. הוא קיבל 960,000 רק על קידום הפקסיל והוולבוטרין. הוא כתב את אחד מרבי המכר בתחום הפסיכיאטריה. הוא התפטר כשהתברר שהוא לא דיווח למעסיקים של התשלומים הללו.

ב2007-2008 זאכרי סטואו פסיכיאטר בבית הספר לרפואה מאמורי - קיבל 250,000 דולר על קידום פקסיל אצל נשים מניקות. על קידום פקסיל אצל נשים מיקות. קיבל נזיפה שלא דיווח.

פרדריק גודווין אחת המנהלים לשעבר של הNIMH - קיבל מחברת גלקסו-סמית-קליין מעל 1.2 מליון בין השנים 2000-2008 על קידום תרופות להפרעה דו קוטבית - והוא חיבר את אחד מהספרים הנחשבים בבית ספר לפסיכיאטריה בנושא הפרעה דו קוטבית.  בראיון ששאלו אותו על זה הוא אמר שהוא עשה "רק את מה שכל מומחה אחר בתחום עושה".

- הפרט שמלמד על הכלל. בכתבה שהבאת נאמר על מחקר ועל תרופות יעילות - אחת מהתרופות היא - פרוקסטין (Paroxetine). שזה בעצם פרוקסיל. במחקר סודי ב1998 החברה ( גלקסו-סמית-קליין)הגיעה למסקנה ש "לא נרשם יתרון משמעותי מבחינה סטיסטית של הפקסיל על פני פלצבו במדדי היעילות העיקריים." ו5 מתוך 93 המתבגרים סבלו מ "אי יציבות קיצונית". משמעות הנותונים היתה שהתרופה מעלה את סיכויי ההתאבדות. הפסיכיאטרית קראן וואגנר קיבלה מחברת התרופות 160,000 דולר, וביחד עם 21 פסיכיאטרים הם טענו שהתרופה יעילה. הם גם כתבו שרק ילד אחד סבל מ"כאב ראש". וחברת התרופות עמדה בפני תביעה.(אגב, ווגאנר דיווחה לבית ספר לרפואה על תשלום של 600 דולר בלבד)  -- -- זה למה הכתבה הזו שהבאת לא כזו מענינת אותי. מעניין אותי מדע ונתונים. אם יהיה לך - אני אשמח לשמוע.

הייתי כותב הרבה דוגמאות  - אין לי זמן. הייתי כותב גם עוד דברים.

אני אסיים בציטוט של הפסיכיאטר  דניאל קרלט "לקבל המחאות על סך 750 דולר עבור פטפוט עם כמה רופאים בהפסקת צהריים, הייתה שיטה קלה כל כך להרוויח כסף, עד שבקושי האמנתי לזה בעצמי."

טיפול CBT יש לך דרך הקופח בחינם. את הולכת לרופא משפחה ומבקשת הפניה למרפאת בריאות הנפש .
אם את רוצה, והרופא(פסיכיאטר) גם יסכים אפשרי לטפל בתרופות . 
 

ב"ה

אם את גרה בבנימין, יש את מרכז חוס"ן, שמטפלים בעיקר בחרדות על רקע לאומני, את צריכה להוכיח שהחרדה נגרמת בשל המצב הבטחוני והטיפולים הם בחינם לדעתי.

להלן הקישור לפניה אליהם:

מרכז חוסן

מומלץ מאוד, יש שם אנשי מקצוע שמטפלים ומסייעים.

בהצלחה רבה

הראשון זה הפחתת מתחים באמצעות מודעות קשובה.

השני זה הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים 

תזכרי שאנחנו פוחדים החלק הקשה זה לא הפחד עצמו - אלא הנכונות שלנו לתת לו להיות שם, בלי להתעמת איתו. 

ממליצה מאד לפנות למכון 'משיבת נפש'. 050-7389759  או   052-6980522
המכון מכשיר מכוונות לנפש על פי התורה בלבד.

אפשר ללמוד שם (עבור עצמך ו/או כדי לכוון אחרים) ואפשר גם לקבל הכוונה אחראית ומסודרת מבוגרות המכון.

בכמה מילים: נפש יהודיה הינה א-לוקית ומיוחדת, והקב"ה שברא אותה נתן לנו הנחיות מדויקות איך לשמור עליה ואיך לדאוג לה.

כל דרך אחרת, גם אם מביאה ל'שקט תעשייתי' אינה משיבה את הנפש למקומה הנכון.
 

אני לומדת שם. מדהים להיווכח בכל פעם מחדש עד כמה הדברים מדוייקים, ברורים וטבעיים.

כל הכבוד על המודעות ועם הרצון לתת לעצמך את היכולת לבחור את התנהלותך ולא לתת לחרדות לשלוט בך.

יש הרבה שיטות והרבה מטפלים.

כל אחד ממליץ מנסיונו והצלחותיו בתחום.

אני אישית ממליצה על שיטת מח-אחד (מוכר לפעמים כקינסיולוגיה). מטפל במחסומים ונותן מרגוע ופיתרון אמיתי לפחדים שמשתלטים.

בהצלחה בבחירה ושאפו על האומץ לא לוותר לעצמך! 

על טיפולי cbt יש הוכחות חותכות וצורת הטיפול מאוד אינטלגנטית וחשיבתית. ממליצה.

ארגון מקסים שמלווה ומנחה ,ומפנה ביעילות לאנשי מקצוע טובים.העמותה בראשות הרב נתן שליו.

בהצלחה!

מודעת,ורוצה עזרה זה כבר צעד ממש קדימה מלווה בתפילות רבות!תתחזקי במהרה.

זה כמו אדם חולה שצריך תרופה , להאכיל את הנשמה באוכל רוחני יהיה קל לה יותר לרפא את החרדה. שויתי ה' לנגדי תמיד. הצילך ה' שומרך. 

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/395807

אולי דומה למה שיש בקרית ענבים. איך קוראים לזה?

יחסית קרוב לירושלים יש את חוות צאן קידר

יש גם באיזור גוש עציון את חוות העטים (משהו כזה)

ויש גם בדרום הר חברון דברים

בשלושתם לא הייתי

אבל לחלוטין טבע ומדבר וכאלה

אבל הבנתי שבאמת עושים שם חתונות.

מקום מהמם. (אבל לא בשביל החורף...)

אזור המרכז פחות מכירה מקומות כאלה. ומה שכן- יקר פחד! 

שהזוג לא רוצה ירושלים בגלל הקטע עם התזמורת.

אם כך, קריית ענבים בהחלט יהיה טוב עבורו

הם רוצים מקום דומה לקריית ענבים, במרכז

ב. הפקקים נוראיים, ביום שישי לפני שבועיים דוב מורל כתב שהוא חיכה שעתיים בין הכיכר הראשונה לכיכר השנייה במג'דל שמס, עד שהסתובב חזרה הביתה כדי לא לאחר לשבּת. אמנם אני לא יודע מתי הוא יצא, אבל הטריק של לצאת בשעה 4 ידוע לכולם ולא תהיו היחידים שחשבו על זה...

ושימוש ביישום Google Photos לגיבוי רציף ושוטף / או לחילופין רק מה שחשוב ומועדף, של התמונות מהמחשב, לענן של גוגל - ענן google one.  

קישור לתעריפים של חבילות שירות לפי הנפח שרוכשים.  

https://one.google.com/about/plans?hl=he&g1_landing_page=0

זה מה שאני עושה.

מגבה כמותך, מחשב, כונן חיצוני וגם ענן גוגל.  

שיעודי לשמירת תמונות וסרטונים? 

גוגל דרייב הוא אומנם כמו תיקייה במחשב לשמירת קבצים - אבל ל Google photos יש ערך מוסף ספציפי לניהול תמונות וסרטונים.  

של התמונות.

זו השאלה בפוסט הפותח.

אם מעתיקים תמונות מהמחשב לגוגל דרייב,  לא נהנים מכל היתרונות של ניהול תמונות.

יכולות שכן נמצאות ב Google photos

למשל - חיפוש תמונות לפי מפתחות חיפוש מגוונים: לפי מיקום, לפי נושא, לפי עונה, לפי שמות של פנים מזוהות:

"ירושלים"

"תל אביב בחורף"

"טיולים ב 2025"

"אברהם ושרה" 

גם באייקונים של הכלים יש אייקון ייעודי לכל יישום

לא דייקתי במונח ואני מתנצלת מעומק הלב.

יש יישומים שונים וכולם תחת גוגל.

היום גוגל תמונות תופס מקום בדרייב ולכן אם רוצים מספיק מקום צריך לקנות תוספת מקום. התכוונתי באופן כללי לגבות בגוגל בענן (הלא הוא גוגל דרייב).

אולי זה באמת היה מבלבל למי שלא מכיר ולכן עדיף לדייק ולכתוב גוגל תמונות.

עד כאן נראה לי שליבנו את הנושא כראוי.

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

לפעמים אני מסתכלת עליהם ונקרעת מצחוק שאשכרה ילדים אותם..

אני גם עובדת. בקיצור עסוקה

ילדה ילדה ילדה(ים)

שתמיד תצחקי ותהיי עסוקה רק בדברים טובים

בקיצור

את אמא במשרה מלאה פלוס הרבה שעות נוספות.

תכלס 2 משרות

מהיום תקראי לעצמך מנכלית תפעול 

אבל מניחה כשהילדים גדלים ומתחילים לעשות דברים כמשפחה

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

אני שלחתי רק מגיל 3 לגן עיריה

אבל זה ממש כל משפחה ומה שמתאים לה.

לא כולם יכולים, לא כולן מסוגלות נפשית וכולי.

היי

אני הכנסתי למסגרות בגיל שנה וחתי, זה מאוד תלוי בך ובצרכים של הבית, צרכים כלכלים, רגשיים  וכו.

אני חושבת שגיל חצי שנה זה קטן מדי אבל לפעמים זה נחוץ ואין ברירה אחרת.

ממליצה לחפש מסגרת קטנה,ולקחת בחשבון שמכניסים למעון הם חולים הרבה