אני לא מצליחה להבין...

יש לך בהיסטורית הודעות הודעה שכתבת לפני חצי שנה בערך שאת נשואה 6 שנים ונכנסת להריון בלשון הזו:

היי לכולן וחג שמח! 
להערת אגב.. אני חדשה כאן 
אנחנו זוג נשוי 6 שנים.. בסביבות גיל ה25
והאמת שרק תכננו וניסינו להכנס להריון החודש הזה בפעם הראשונה,
הצלחנו לקלוע ליום ביוץ ולאחר ביום כן יום לא.. השתמשו ברופא נשים ובמקלון ביוץ לדיוק..
שבת הבאה זה השבת שאני כביכול אמורה לקבל מחזור, (בתקווה שלא)
ואנחנו מתכוונים לבדוק בשבת הבאה בבדיקה הביתית של מקלון הזהב
בעלי ממש רוצה שנעשה את זה ביחד ושלא אבדוק לבד

...............

וכל שאר ההודעות שלך עוסקות בזה שאת מתחתנת כשאת בהריון וכו'...

תסכימי איתי שזה קצת חשוד?

חברים,

האם מדובר בטרול?

נשואה...

בכל זאת פורום דתי...

זה ממש פוקח את העיניים.

וכן להדגיש לרב המקדש לערוך את החופה בקיצור נמרץ בלי סלסולים וסיפורים.

כמו כן, פעם הייתי באיזה חופה שהתחילה ממש מאוחר, והרב אמר כי ניתן לוותר על קריאת הכתובה, איני יודעת מה המקור לכך.

ובנוסף חושב שהיה כיסא בקירבה מקום ואולי תבקשי מאמא שלך להחזיק אותך במקרה הצורך.

רופא על כדורים שיזערו או משהו

שאם תרגישי לא טוב תתיישבי, אבל זה לא יהיה כזה בולט?

[וכן - נלעג בעיני, שמרוב רצון תמים וטוב לעזור, אין שמץ הערה.. כך הורסים הרגשות טבעיות נורמליות אצל ציבור. הופכים פרופורציות. דורסים את המוסר הטבעי ואת דבר ה' - הכל כמובן מרצון טוב..]

למרות רצונך הטוב והתמים (באמת) שניכר מדברייך.

אני לא באתי "לקרב את הכותבת".. ובכל דברי - אם תקראי שוב - אין מילה אליה ועליה-אישית. ליבי על מי שגידלו אותם באוירה שעקרה הרגשות בסיסיות ומוסר טבעי, ברור שהכתיבה היא מנאיביות מוחלטת (אם זה לא משהו "טרולי"), לא הערתי לה מילה. זה לא המקום ולא ענייני כאן.

אני הערתי על זה שזה נמצא "כאן", נח בשלוה בפורום - ומגיבים, מרוב רצון טוב לעזור, כאילו לא קרה כלום... שִמְךָ הגדול לא שכחנו. גם לא את המוסר הטבעי שלנו. אם מישהו היה שואל בתום לב איך להתחלק בשלל שהוא וחבריו שדדו - גם היית אומרת שמכיוון שהוא מבקש עזרה אז צריך לכתוב בעדינות שזה לא רצוי מבחינת ההלכה?

אין לכך כל קשר לאהבת ישראל. שום קשר. מי ש"אהבת ישראל" שלו, גורמת לו להתקהות בהרגשותיו לגבי דברים הכי בסיסיים, אז זו בעיה במושגים ובאהבת ישראל.

לי לא זז מילימטר מהאהבת-ישראל כלפיה, עם מה שכתבתי - וכמו שאמרתי, לא עלה לדעתי לרגע "להוכיח" אותה כאן. מה זה יעזור.. מה שייך בכלל. מי שנמצאת בתוך מצב כזה - מה שיש לעשות כעת זה "להוכיח" אותה? משם מתחילים?

והגישה כאילו "אהבת ישראל" זה בשביל להשיג איזה "קירוב", היא גישה מוטעית. לא כתוב "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה", אלא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כך הדגיש הרצי"ה זצ"ל. אנחנו אוהבים את הבריות מצד עצמם, ואנחנו מזדעזעים מדברים מזעזעים מצד עצמם - ולא קרב זה אל זה. אף צד לא מנטרל את משנהו. 

וכשמישהו "מבקש עזרה" בשאנטיות על מציאות שאמורה להחריד לב יהודי, וזה נשאר ואין התייחסות - זה מזעזע. 

ממש אין לכך שמץ קשר לכך שאת "מדריכת כלות לא דתיות". כלות לא דתיות, באות אלייך באופן פרטי - את יודעת מראש מאיזו מציאות הן באות, ואם את גם מצליחה להכניס תפיסה שפויה יותר מברחוב לגבי נישואין - יפה מאד.

כאן מדובר על אוירה ציבורית ברשות הרבים "דתית". זה אחרת לגמרי. 

גם אני ייעצתי לאנשים במצבים מאד מסובכים. זה פשוט לא קשור אחד לשני.

כך הורסים אוירה ציבורית. כך "מרגילים" לקבל דברים כאילו זה "לא כ"כ נורא".. "לא רצוי".....

יש תופעה בפסיכולוגיה, שמכנים אותה "תופעת האותורן".. עשו פעם ניסוי. אמרו לאנשים באולם, שמנסים עד כמה אדם יכול לשאת שמחשמלים אותו. על הבמה היה שחקן - כמובן שהקהל לא ידע שזה שחקן - והתחילו "לחשמל". משלב מסוים הוא התחיל לעשות תנועות נוראיות של כאב.. כולם ישבו בשקט.  רק כשזה הגיע ל"רמות" מאד גבוהות של מתח  חשמלי - ומחאות חריפות ביותר מצידו - התחילו כמה להגיב....

מה זה אומר? שכאשר מציגים לאנשים משהו מזעזע, תחת "פלומבה" מסויימת - זה יכול לעקר להם את הדברים הכי טבעיים זו הסכנה הגדולה.

מציגים דבר שאדם עם מוסר יהדות נורמלי, אמור לצעוק בזעזוע כשהוא שומע אותו (וגם סתם אדם נורמלי, עד לפני זמן לא רב). אבל שמים את זה תחת הכותרת של בקשה תמימה לעזרה (לדעתי באמת בתמימות, אלא אם כן סתם איזה טרול היה רוצה להכניס כאן משהו כזה, בדיוק תחת התרגיל הזה... כבר היו דברים מעולם..). ואז, מה פתאום לצעוק ולהביע זעזוע מזה שזה נח לו כאן....  כך מטמטמים ציבור. כך גורמים לאבד מוסר טבעי. כך גורמים להתקהות. שום קשר לעזרה אישית אחד-על- אחד למישהו שנמצא במצוקה ובא להיעזר אישית אצל מישהו שהמושגים ברורים ונהירים לו.

ולכן, גם רק היתממות היא להתחיל "לחקור" איפה בדיוק העבירה ב"סקאלת העבירות". כמו שכותב בעל העקידת יצחק, שחטא קל ציבורי, חמור מחטאים חמורים פרטיים (לא שזה "קל", זה חמור מאד, אבל בשביל מי שבא כאילו לעשות "השוואת עבירות" בדקדוק הלכתי. זה לא שיעור גמרא כאן - אלא פורום ציבורי).

שאני לא רק "מניח" שאינה מודעת - אני בטוח בזה (אם מדובר בכותבת אמיתית). נאיביות טוטאלית.

ההקבלה ל"שודד וחבריו", היא לגבי עצם הענין. התחושה שזה אמור ליצור אצל מי שקורא כאן. ובענין זה - יש מקום לומר שזה אמור לזעזע יותר מה"שודד". 

אז אם אנחנו יכולים כ"כ לאבד את הטבע שלנו הנורמלי, עד כדי להגיב כאילו "לא קרה כלום", זה עושה אותנו ללא-נורמליים. 

קל וחומר כשמדובר במקום פומבי, שההשלכה של דבר כזה על קוראים, היא עוד הקהיה של דברים שצריכים להיות הכי פשוטים.

ואולי בצד ה"'קירוב", זה יחטיא עוד כמה שעומדים על הסף ורואים מה התהודה הציבורית לפרסום כזה (וזה לא תיאורטי - יש כאן כאלה)?

ברור שכמדריכת כלות, את אכן צריכה לגשת בימין מקרבת. ומה יש לדון מי שגדל במציאת מעוותת לגמרי מבחינות אלו.

אבל כאן זה לא הדרכת כלות פרטית. כאן זה מקום ציבורי. וגם את אישית - אם ההדרכת כלות הזו תגרום לך בִּפנים לפחות זעזוע, אז מציע לך לעשות רביזיה.

מעשה שהיה: פעם היה חסר אצל הרצי"ה זצ"ל עשירי למנין. הביאו יהודי מהרחוב, מחלל שבת. הרצי"ה דיבר איתו בחיבה רבה, והמשיך לדבר... עד שנכנס עוד מישהו - ואז התחילו.

אח"כ שאלו אותו - הרב מדבר כ"כ הרבה על אהבת ישראל וקירוב רחוקים, אז למה לא לצרף אותו?... התחיל לבכות: אתם יודעים מה זו שבת, מה זה חילול שבת בפרהסיא?....  גאון באהבת ישראל, גאון באהבת השבת והתורה ומצוותיה.

אז מי שרוצה "לקרב" - אני לגמרי בעד. אבל שלא ירחיק אגב זה את עצמו ואת החֶברה, מתחושות הכי נורמליות ביחס לדברים הכי בסיסיים. שיההי ברור לו שאינו מתקהה במושגיו ותחושותיו בגלל זה.

ותמיד צריך להבחין, האם אדם מגיב (כמוך אני מניח) על אותו בסיס של חומרת הענין עצמו. ומי - כי באמת זה "לא מרגיש לו כ"כ נורא".. ואז - ה"אהבת ישראל" וכו', זה די תירוץ.

ואני מדגיש שוב - עוד יותר ממה שאת אמרת:

אם היה מדובר במישהי שמגיבה אליה מאחורי הקלעים, באישי, ופותחת שמצד האמת אנחנו חושבים שזה באמת דבר נורא שמגיעים כך - ומסבירה למה - ואח"כ אומרת לה, כעת שאת במצב הזה, וצריכה עזרה מעשית, בואי אעזור לך, ומציעה מה לעשות - בוודאי שכך ראוי לעשות. גם אם מישהו מחלל שבת יתנגש בשבת, ישר נרוץ לעזור לו.

ואכן, זה באמת גם יגרום לעיתים להתקרבות למושגים שלא שמעו עליהם, להוותנו.

להגיב לאנשים ב"חמימות", צריך לא רק כי זה ישבור מחיצות - אלא פשוט כי כך צריך להגיב. וכי לא נפטרנו מאהבת ישראל בגלל דברים שאדם עושה בבלי דעת, ואין היום מי שיודע להוכיח.

תקראי שוב.

תראי על מה זה נאמר.

כנ"ל, כל אחד שיבדוק אצל עצמו מאיפה זה בא לו. וזה לא משנה אם בלבוש "חרדי" או בלבשו ההיפך.

מנסים לטמטם את הציבור, להפוך אותם אדישים לזנות. כאשר כמובן על כל "פיפס" פרטי אנשים צועקים עד לב השמיים - אני לא אלך עם זה. 

אני דווקא נזהרתי שלא להגיב כלפייך אישית - אלא כלפי זה שזה מתפרסם כך בערוץ דתי, ושאף אחד לא מעיר על ה"מציאות" הזו לפני שבא "לעזור" בענין הטכני.

אבל כיוון שראית לנכון לומר "חשוך" - כמו האופנה הפרימיטיבית והחשוכה היום לומר "חשוך" על כל דבר שהוא הכי בסיסי, "פטנט חדש", וכך להצדיק כל דבר בעייתי - אז אני אענה לך כמידתך:

אני אגיד לך מה "חשוך". "חשוך", זה שאנשים לפני שהתחייבו  זה לזה, לפני שנישאו, לפני שהקימו משפחה, הם כבר "בהריון". זה מה שחשוך. אמנם גם לפני הרבה-הרבה שנים, לא היו "חשוכים" עד כדי כך, אלא, כדברי חכמים שמתארים את המציאות אז, אדם היה מוצא אשה בשוק, מוצאים חן, לוקח אותה לאשה מיד (גם אז - לא בלי מחוייבות, אבל בלי שום "הכנות") - אבל בכל זאת אמרו חכמים שצריך להיות יותר מוּארים, שאשה זה לא איזה חפץ.. יש תהליך, אירוסין, נישואין, התחייבות בכתובה - שיהיה ברור שהבסיס הוא המשפחתיות, המחוייבות, הקשר הנשמתי - לא איזשהו "הפקר".

אלא מה? שאני לא רציתי לכתוב לך כך. היה ברור לי שאינך מודעת למושגים הללו - שלא באשמתך - ושאת כותבת בתום לב. אפילו שמחתי שחשובה לך כ"כ החתונה. מראה שאת תופסת שלהקים משפחה - זו כבר מדרגה חדשה, לגבי מה שהיה קודם.

אבל בגלל שאת לא התאפקת, וכינית את המושגים הכי בסיסיים של היהדות, וגם של הנוכחים במקום הזה שבו ביקשת עזרה, בתור "חשוכים", אז ראיתי לנכון להאיר קצת את עינייך מהחושך האמיתי.

וגם "חשוך", שבמקום לחשוב קצת לעומק - שמא בכל זאת לא סתם כך עם ישראל נוהג אלפי שנים - נתפסים לשטחיות הרדודה שהמציאו היום כמה אנשים, לקרוא "חשוך" לכל מה שנגד מה שלא חשבו עליו, ו"פתרו את בעיותיהם"... כידוע, היום כל מי שכותב נגד איזו אידיאליזציה מסטיות, גם יש את המקהלה שצועקת "חשוך"... זה בסדר - גם בסדום ועמורה חשבו שזה חשוך - כבר לפני המון שנים.

מכל מקום, כפי שהסברתי כבר כמה פעמים - התגובה שלי דווקא לא נכתבה כלפייך.. לא עלה בדעתי לצפות שמזה שאכתוב משהו ב"קוד" כזה, זה ישַנה משהו אצלך - וגם לא היה לי ענין בכך ע"י איזו הודעה. התגובה שלי, היתה לאנשים שמגיבים כאן קבוע, אולי גם למי שאחראי על מה משאירים מההודעות שעולות. הסברתי את זה כמה פעמים בתגובות אחרות - חבל לחזור על זה.

ולפי היהדות (וגם לפי הנורמליות האנשוית עד לפני זמן לא רב), אכן קרבה כזו שלא בנישואין, נקראת "בעילת זנות". מוטב לא להגיב על מושגים שלא מכירים. 

וכבר אמרתי מה "חשוך" באמת. וחשוך שהיום בנות לפני שמתחתנות, כבר "התנסו" לא פעם בכל מיני גברים מקודם - ופעמים רבות יותר נכון לומר, נוצלו - במקום להגיע לנישואין באופן ראשוני. זה החשוך, ועוד יותר חשוך שעושים מהחושך הזה אור.

שוב - זה לא "אלייך". אין לי שמץ טענה כלפי מי שגדל במציאת מעוותת, ובגלל זה חושב שהיא ישרה.

אבל כדאי לך להבדיל היטב, בין "לקבל את האחר", שפירושו לכבדו כבן אדם, לראות גם את הטוב שיש בו וכד' - לבין לקבל כאילו כל מה שהוא אומר זה "בסדר" או לגיטימי. גם את כמובן לא תקבלי כל מה שיאמר האחר כלגיטימי (מספיק לראות מה שכתבת הרגע...), אלא מה? שיש אנשים שלא מקבלים, שגם לאחר "מותר" לא לקבל דברים. 

את רוצה "לשנוא" בגלל זה? שיערב לך. אני מאד לא מכבד, בלשום עדינה, "איומים" כאלה. את יכולה לשנוא עד מחר בלילה - ולא תגרמי לאף אחד "לקבל" שדברים שמִתמיד היו אצלנו הכי בסיסיים, זה פתאום "בסדר". אל תזדעזע... לא.

אבל אם ציפית שאולי "תזכי" לשנאה בחזרה - אז ציפיתך נכזבה. אני לא אשנא אותך בגלל השנאה שלך. ובוודאי לא בגלל דברים שלא למדת ואפילו לא מודעת לכך שלא למדת אותם.

אצלנו, בניגוד לתרבות-השנאה, יש הבדלה גמורה בין התנגדות להשקפות/התנהלויות מסויימות - לבין יחס אל האדם מישראל שנושא אותם. אני לא אאיים ב"שנאה" למי שלא יקבל את מה שאני אומר....

זה בכלל לא היה "התקפה עליה"..  ברור שהיא כתבה לגמרי מתוך נאיביות (כך לפחות אני הבנתי).

זה היה על כך שזה נמצא כאן, בניסוח של משהו "טבעי", כאילו "מובן מאליו" שכך מגיעים לנישואין - ואנשים טובים נחלצים לעזור בלי שמץ הערה על זה שכאן לפחות מובן שזה לגמרי לא המציאות שאמורה להיות (אולי בכלל יש מקום לשקול מצד מי שמנהל פורום, האם אפשר להשאיר הודעה כזו. הרי - לגמרי בלי להתכוון - עצם הנחת דבר כזה, בגישה של משהו מובן מאליו, לא של איזו בעיה שקרתה - הוא הפוך מכל מה שאמור לייצג הערוץ הזה).

דבר כזה, הוא מוריד את הציבור. "מרגיל" לא להרגיש דברים, לקבל שדברים הכי מובנים הם בעצם "ענין של גישה" וכד'. וכמו שכבר כתבתי, זה עלול להזיק בפעל לאחרים. אז צריך להגיב על כך.

[לגבי הדוגמה שהבאת, אני באמת חושב שיש הבדל ברגישת לדברים. אבל אכן יש להניח, שאם מישהי היתה כותבת, "כשאני נוסעת בשבת לים - אני מרגישה בחילה בנסיעה, מה אפשר לעשות".. - אז קודם כל, האדם הסביר היה אומר משהו על עצם הנסיעה בשבת, אע"פ שאינה יודעת וכו' וכו', ולא מגיב בהתעלמות מהנושא שעליו מדובר. 

כבוד שמיים והמושגים הכי בסיסיים שלנו, הוא שום דבר? קחי דוגמה אחרת: אם מישהי היתה כותבת לך: כשאני פוגשת את האמא הפרימיטיבית שלך - בא לי להקיא בתוך ההריון, מה אני יכולה לקחת נגד זה... לא היית אומרת איזו מילה על האמא לפני הצעת של משהו נגד בחילה?....]

וזה מה מה שעשית בהודעה הזו - בעיקר לעצמך.

אני הרי כתבתי בהודעה עליה הגבת - שההערה אינה "לה". אין טעם לחזור - מי שרוצה, שיקרא שוב. ולכן גם אין ענין/מחשבה להשפיע על זו שכתבה ע"י כך. גם את זה כתבתי.

את התירוץ של "מרחיקות מהיהדות", אנחנו שומעים מהרבה אנשים על כל מה שאינו "דתי מחמד" ברשות הרבים.

ומוטב תמנע את עצמך מנוסח של "האולימפוס שאת החי בו".. מי שבעיניו להזדעזע מפרסוןם דבר כזה הוא "אולימפוס" - שיבדוק את עצמו, מאיפה זה בא לו.

 מכיוון שאין לי ענין להעליב אנשים באופן פרטי - אני לא ממשיך עם זה. אפשר לעקוב אחרי הודעות שהתפרסמו עם הזמן. כל אחד שיבדוק את עצמו. 

הרי הבנת שלא ציפית למשהו כזה - אז למה לצייר קריקטורה?

ראשית, אני הגבתי איך שציפיתי מעצמי להגיב.

הדבר השני - אמרתי: טרם עזרה - לפחות משהו, הבעת אי נוחות, תזכורת שזה דבר שלפחות במושגים המקובלים כאן (בושה שצריך לומר דבר כזה), זו מציאות לא שייכת. ואז לעזור באופן נקודתי, ע"י אותן נשים שברצון טוב ובתום לב נחלצו לעזור.

הסברתי ברור, כמה פעמים: לא יתכן, שבפורום "דתי", יוזכר משהו כזה לא כ"בעיה שקרתה", אלא כדבר שהוא כאילו מציאות ש"מובנת מאליה".. ורק צריך לברר כמה פרטים מעשיים, וזה יעבור כאילו לא כלום. זה לא יתכן - לא מכבוד שמיים, לא מכבוד הבריות והציבור שכאן. לא מצד שמירה על הנורמליות שלנו, שהיום מכל עבר מנסים להרוס אותה ח"ו.

אין כל קשר ל"תוכחה" אליה אישית. אני עצמי, אחרי הזעזוע הראשוני, "חייכתי" מהתמימות (בהנחה שההודעה אמיתית), ואפילו הספקתי לומר לעצמי, איזה יופי שאפילו בתוך מציאות כזאת - עדיין "חתונה" זה משאת נפש מרגשת (מקוה שלא רק בגלל ה"טקס", אלא בגלל המשמעות שנהיים נשואים).

לא חיפשה הטפת מוסר מה גם שהיא כבר בהריון ולא התייעצה האם להיכנס להריון לפני החתונה היא פשוט ביקשה עזרה אנחנו לא שופטים התפקיד פה זה כובע של לעזור במה שחושבים שעוזר 

ראית אל מי כתבתי?

["מצחיק אותך" ה"להיכנס" וכו'?... אני חושב שזה עצמו חלק מהבעיה. זה בדיוק תוצאה של הטמטום המתמשך ששוטפים בו את הציבור, בכל מיני מערכות]

"חיפשה עזרה", במקום שרבים קוראים, מקום "דתי" - אז אף אחד לא אומר משהו טרם "עזרה"? אף אחד לא מביע זעזוע מדבר כזה שמופיע כאן, באופן טבעי? השתגענו לגמרי?

אין כל קשר לעזרה הפרטית. אני כבר עזרתי במקרים קשים גם כן.

אם מישהו היה מבקש כאן עזרה איפה להחביא מה שהוא שדד, כי הוא כבר שדד - גם היית מגיב ככה?

כלומר, זה פשוט התקהות בדברים הכי פשוטים. ונסיון לגרום, ע"י תגובות מסוג זה, שגם אחרים יתקהו. אז לא...

אם בגלל ש"החיים זה לא בימ"ד" - מאבדים מהרגישות והזעזוע מדברים בסיסיים לגמרי ובעיקר מפרסומם ברבים במקום "דתי"  כאילו בתור "מובנים מאליהם" - אז זו בעיה בחיים.

"למה רחמנא ליצלן", רק כי דבר מסויים נעשה הלב גס בו בחוגים מסויימים?..

"ועמך כולם צדיקים" בוודאי נכון. אבל לא כל מעשה הוא "צדיק". לקבל אחרים באהבה באופן אישי - אינו אומר להיות אדישים להקהיית הרגישות במרחב הציבורי. ממש צריך לעבוד על זה: להבדיל בין אהבת האדם, לבין הזהירות לא לאבד רגשות נורמליים-יהדותיים בסיסיים,

ו"עצות לאחר מעשה", אין בעיה. לא על זה דובר. כדאי לעיין לעיל. כבר נכתב על כך הרבה.

אמת

לפי היהדות, זה לא נכון לגור יחד ללא נישואין

גם עם הריון וגם ללא

אכן, זוהי מציאות לא נכונה, אך לצערינו- קיימת

גם בגמ' מוזכר על בת של אמורא שבנישואיה היתה בהריון

באה אשה בבקשת סיוע- אין עניינינו אלא לסייע, ואין צורך לדון ולחטט מה - מי - מו

אכן, ניתן להעיר- להאיר, בעדינות, את הידוע, שזה מצב לא רצוי

נראה, שאין צורך יותר מכך, הגם שהפונה מודעת למצב, כפי שמתברר מהגדרת הסטאטוס הראשונית, וכפי שהוזכר

לכל מיני קיצוניים ופאנטים מטעם עצמם שכתבו לך כאן.

העיקר הוא העתיד והדרך שבחרתם לעצמכם וכמו שנאמר במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

תתחזקי ותחזקי את בן זוגך ואת כל עם ישראל.

ושנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה ובעיקר בעיניינים של בן אדם לחברו שנדמה כי כמה מחברי הפורום הנכבדים אינם חזקים בהם.

תיתן לעצמך בלבד...

למה, "מטעם מי" אתה כותב כאן?....

מוטב שאת ההערה לגבי "בין אדם לחבירו" תאמר לעצמך..

אותה תורה שאומרת משהו לגבי "בעלי-תשובה" (שאגב, כלל לא שייך לנידון דידן, לכל מי שמבין מה כתבה; אבל ברור שכוונתה תמימה), אומרת גם על הבעיה להעלות בציבור מציאויות בעייתיות כאילו הן משהו "טבעי".

שום דבר לא הועלה כאן כאילו מישהו רוצה "לחזור בתשובה" ממציאות מקולקלת, שאז ברור שלא היה צורך להזכיר את זה.

באמת "תורה קיצונית ופאנטית"... מה נעשה.. "כל האומר הקב"ה וותרן - יוותרו מעיו".

וזה נכון גם לגבי נושאים אחרים שהועלו כאן בעבר. ללא קשר לנידון דידן. אם מישהו העלה שהוא "בגד באשתו", לא כדבר שהוא מיצר מאד ושואל איך לתקן - אלא כ"נתון צדדי", "זכה" למחאות מכל מיני צדדים, לפני שהתייחסו למשהו אחר.

יש הבדל תהומי, בין לעזור לאדם שמציג מציאות בעייתית כבעיה - לבין לעזור כאשר המציאות הבעייתית מנסה להיות מוצגת כדבר "טבעי". במקרה כזה, זה חוסר אחריות כלפי הציבור, להעביר את זה בלי להעיר על  כך.

מה שלא ידעת גם כן הוא, שזה לא שאלה של "ממש דוסים", אלא מושגים של "דתיים מכל הסוגים", אם הם באמת דתיים (דהיינו, הולכים לפי המוסר המקובל בעם ישראל ולפי התורה).

דבר שני, כבר הוסבר כמה פעמים. התגובה אינה "נגדך", אלא כלפי זה שדבר כזה עובר כאן בדילוג על הערה לפחות, על כך שהוצג כאילו בתור " מציאות טבעית" שרק יש משהו להתייעץ לגבי ענין טכני בה.

אדרבה, עוד מפתיע שאת אומרת כעת שאתם מודעים למשהו בענין. לפי הודעת הפתיחה, אכן היה נראה שאת כותבת לגמרי בתום לב. לא מודעת לשמץ בעיה, כמו שלצערנו מצוי בחוגים מסויימים. וגם לפי מה שכתבת כעת ("הרבה שנים ביחד"..), רואים שלא כ"כ ברור לך על מה "קפצו". כבר אמרתי, לא דנים אדם על תרבות שהתגדל בה. לצערנו.

יפה מאד שיש "מצוות חשובות" שאתם מקיימים. התורה היא של כל עם ישראל. אין דבר כזה שמישהו שהוא "לא דתי" כאילו פטור ממצוות או אין לו מצוות. מלאים מצוות כרימון.

לגבי הבעייתיות במושגי האישות כיום בעולם ה"חילוני", לא זה המקום להרחיב. לא נכון מה שאת שמה את זה בתור דבר לא כ"כ חשוב כביכול - אבל כבר אמרתי, לא זו מגמת הכתיבה. אם מישהו שואל משהו אישית - עונים לו אישית. לא זה הענין כאן - ולפחות על דעתילא עלה שאת "תשתכנעי" ממה שנכתב כאן. גם לא היתה שמץ כוונה כזאת.

וזה שאתם רוצים להתחתן כדת משה וישראל, ולפתוח את החיים ביחד בטהרה, זה באמת מאד משמח. שיהיה במזל טוב.

ממש "יראת שמיים"... אתה אכול שנאה. מוטב שלא תוציא את הרהוריך שבאים מתוך עצמך - על המניעים שבגללם אנשים כותבים - על אחרים.

לפני שאתה שואל אחרים אם לא יכלו לכתוב ולשתוק - מוטב תשאל את עצמך למה אתה כ"כ מתקשה "לשתוק" במקרים מסויימים.

בהיות שאתה שוב משקר בשם מה שכביכול כתבתי - אין טעם להשיב על כך. מלבד שממילא אין טעם לדון עם מי שזה הפה שלו.

ומי שזו הרמה האינטקלטואלית שלו, שאינו מבין מה ההבדל בין לראות תאונה, לבין להגיב על כך שלפני שעוזרים לא מתיחסים למשהו שמתפרסם פומבית בפורום כאילו הוא מציאות טבעית - לא יעזור גם "להסביר" לו. מניח שיש מספיק קוראים שתופסים. זה ניכר גם מכמה וכמה תגובות.

אם להציע למישהו "לשחרר" - מוטב תציע את זה לעצמך. איש אינו חייב לסבול את "סגנונך" - גם לא את הנסיונות הכחניים שלך"להחליט" מה "קיצוני וחמור סבר" ומה לא...

אחרי הודעה הענוותנית כשלך - זה ממש מודגש..

כבר כתבתי, שאני לא אגלוש לרמת דבריך. אע" שמשום מה לא קשה בד"כ לנחש מי יהיו אלו ש"זעזוע" ממש יפריע להם.

והשורה האחרונה - ממש תגובה עניינית..... אם אדם מבזה את עצמו, אין צורך להוסיף.

והנה הוסיף עוד כמה מילים מלוכלכות בסוף תגובתו עליה הגבת - כמובן עם תוספת של המלצה צדקנית ללמוד על בין אדם לחברו... אין מה לומר, זה פשוט לא נורמלי. גם אין כל ענין לבזות בחזרה - מלבד שזו לא דרכי. לצערי עושה את זה הכי טוב לעצמו]

אין צורך לרדת לפסים אישיים. לכל אחד מותר לאמר את דעתו.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

מרגש מאוד לקרוא

עשית דרך מיוחדת וזה מיוחד ומקסים וצריך ללמוד מזה.

שיעור גדול לכולם

כמה זה חשוב 

ברור שנפגעת מההתנהלות שלו

אבל רואים שזה נוצר אצלו בכפיה מהאשה השניה והפחד שלו לפרק עוד בית ולהיות בודד

לא כל האבות שלנו גיבורים וחזקים עם עמוד שידרה כמו שחלמנו שיהיה

אבל לפחות לי ברור מבין השורות שהוא מאוד אוהב אותך ואת חשובה לו רק שהוא לא יודע לעמוד על שלו ולתת לך את מה שאת ראויה לו ולכן כניראה המכשפה שלו קינאה בך כי היא הרגישה את האהבה שלו אלייך!

מבטיח לך באתי לישון כבר במיטה והעלת לי את הסעיף עם הסיפור הזה! שמישהו יעז לקרוא לבת שלי זונה אם אני לא מוחק אותו! איך היא מעזה להגיד את זה!

בנוסף מציין ממה שנשמע זה שזכית לבעל מדהים ואשריכם על העין הטובה אולי יום אחד אזכה גם להיות כזה 

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

טיפול. דחוף לדעתי. אגב, מי שיודע, שיתן את המספר של ער"ן.

אולי הוא הלום קרב?

לא להמשיך כרגיל, להבין וכו'. חייבת לדבר עם מישהו אמין ומקצועי.

קוראת ולוקחת לתשומת ליבי...

בסוף הוא באמת התקשר לער"ן, גם אם זה לא ממש תאם סיטואציה זאת הייתה התחלה טובה ב"ה שעודדה אותו מאוד. לכל השואלים בנושא זאת כמובן הייתה סיטואציה שלא קרתה בעבר, אין סימנים או דגלים אדומים בענייני אלימות ומעולם לא חשנו מאיימים בבית. פשוט אדם מוצף וחם מזג שלא הצליח לשלוט בעצמו (כמובן מבלי להוריד בחומרת העניין והצורך בטיפול) ובטח שלא התכוון לפגיעה פיזית בשום שלב.

דיברנו אחרי זה עם הילד לשמוע מה הוא חווה ולהסביר את הסיטואציה מהצד שלנו, וכמובן התנצלות

.. בתקווה לצמוח למקומות טובים יותר!

שוב מודה לכולם על התגובות... 

במרוצת השנים שלנו יחד

עזר לא מעט

עדיין יש נפילות

למרות שהכי עזר לי המילואים

פסיכופט בקרב

ילד טוב בבית

בהצלחה

שהסכמת והלכת. בדרך כלל האגו הגברי מתקומם נגד טיפול.

"אני צריך טיפול"?  "את צריכה!"

שם הספר על ההלום קרב "רחוקי שלי". שם המשפחה של הכותבת: ברוש. אולי תמר ברוש.

ספר קשה. מאוד. חשוב כדי להיווכח מה קורה עם אדם המתכחש למצבו ומסרב לכל עזרה.

עצוב.

פשוט נזכרתי בגלל המצב ההפוך שלך: "פסיכופת בקרב ילד טוב בבית".

נחמד.

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

היא מרגישה רגש, שגם אם הוא נובע מפרשנות לא נכונה של הסביבה - הוא עדיין רגש קיים שמקשה עליה כרגע.

אז לפני שאתה מנסה לעזור לה, למצוא לה פתרונות, וכו' - קודם כל היא רוצה שתבין אותה איפה שהיא נמצאת, שתחבק את המקום שבו היא מרגישה בודדה ולא מוערכת.

הרבה פעמים רגשות כאלו באמת מושפעים מהאופן שבו אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו. וזה לרוב מושפע מחוויות ילדות ודברים אחרים שהשאירו בנו רושם. ולכן שני אנשים שונים יפרשו באופן שונה את אותה סיטואציה, וירגישו אחרת בהתאם.

אז יש סיכוי שהפרשנות שלה שגויה, וההסתכלות שלך נכונה יותר. אבל כנראה שהחוויה של בדידות וחוסר הערכה של הסביבה טבועה בה בגלל חוויות קודמות בחיים, וזה מה שמשפיע גם פה (זה ניחוש שלי, אולי יש דברים אחרים שמשפיעים על הפרשנות והחוויה שלה).

בשלב ראשון פשוט תנסה לקבל את החוויה שלה כמו שהיא. לדבר איתה על הרגשות שלה, על כמה זה באמת לא נעים להרגיש ככה.

אחר כך אפשר גם לשאול אותה אם היא רוצה לשמוע איך אתה רואה את הדברים, או אם היא רוצה לחשוב על פתרונות, וכו'. אבל זה לא יכול לקרות לפני שנותנים מקום לרגש שכרגע היא מרגישה.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

השירה הזאת בישיבה. נחמד מאוד מאוד!

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

שתרגיש שזה גם קצת שלך. לא האשמה, אלא ההשתתפות ברגשות. איך אמר הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל

לרופא, כשליווה את אשתו: דוקטור, הרגל של אשתי כואבת...לנו.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

אוהב אותך אח שלי, הזכרת לי הרבה סיטואציות אצלי, שלקח לי הרבה זמן להבין. אני לא יועץ זוגי, לכן לא מתיימר לייעץ. אבל יכול לשתף במה שעזר לי מניסיוני, ומקווה שיעזור גם לך, כטיפ מגבר אל גבר.

קודם כל לי עזר הרבה להבין שלא כל רגש שלילי של אשתי - הוא כתב אישום כלפיי.

לאשתך כואב. היא ציפתה לקבל ממך נחמה, ולא היה לך איך לנחם אותה. זה בסדר, בסדר גמור, לא תמיד מצליחים לעזור.

אז היא התאכזבה (מהסיטואציה, לא ממך). היא נשארה עצובה ובודדה (לא בגללך, בגלל המצב). והלכה למיטה.

אל תיקח את זה ללב. היא לא כועסת עליך, היא רק הטיחה מילים מתוך צער. 

תרחם עליה. קשה לה. תכין לה כוס תה, תכתוב לה הודעה שאתה אוהב אותה ומבין את הכאב שלה, תקנה לה שוקולד. 

ועוד משהו: הרבה פעמים עוזר פשוט להקשיב, ולהראות ששמעת (לשקף. אני שומע שממש קשה לך, שאת מרגישה בודדה). ולא לנסות בכלל לפתור. זה לא התפקיד שלך (ובאמת אין לך פתרון). העזרה שלך תהיה רק בזה שהיא תרגיש שיש מישהו איתה במצב הכואב ששומע אותה ומכיל אותה ומחבק אותה.

שצדקתי כשתמיד עמדתי על כך שאין כמו שוקולד לעשות מצב רוח  טוב!!