אני לא מצליחה להבין...

יש לך בהיסטורית הודעות הודעה שכתבת לפני חצי שנה בערך שאת נשואה 6 שנים ונכנסת להריון בלשון הזו:

היי לכולן וחג שמח! 
להערת אגב.. אני חדשה כאן 
אנחנו זוג נשוי 6 שנים.. בסביבות גיל ה25
והאמת שרק תכננו וניסינו להכנס להריון החודש הזה בפעם הראשונה,
הצלחנו לקלוע ליום ביוץ ולאחר ביום כן יום לא.. השתמשו ברופא נשים ובמקלון ביוץ לדיוק..
שבת הבאה זה השבת שאני כביכול אמורה לקבל מחזור, (בתקווה שלא)
ואנחנו מתכוונים לבדוק בשבת הבאה בבדיקה הביתית של מקלון הזהב
בעלי ממש רוצה שנעשה את זה ביחד ושלא אבדוק לבד

...............

וכל שאר ההודעות שלך עוסקות בזה שאת מתחתנת כשאת בהריון וכו'...

תסכימי איתי שזה קצת חשוד?

חברים,

האם מדובר בטרול?

נשואה...

בכל זאת פורום דתי...

זה ממש פוקח את העיניים.

וכן להדגיש לרב המקדש לערוך את החופה בקיצור נמרץ בלי סלסולים וסיפורים.

כמו כן, פעם הייתי באיזה חופה שהתחילה ממש מאוחר, והרב אמר כי ניתן לוותר על קריאת הכתובה, איני יודעת מה המקור לכך.

ובנוסף חושב שהיה כיסא בקירבה מקום ואולי תבקשי מאמא שלך להחזיק אותך במקרה הצורך.

רופא על כדורים שיזערו או משהו

שאם תרגישי לא טוב תתיישבי, אבל זה לא יהיה כזה בולט?

[וכן - נלעג בעיני, שמרוב רצון תמים וטוב לעזור, אין שמץ הערה.. כך הורסים הרגשות טבעיות נורמליות אצל ציבור. הופכים פרופורציות. דורסים את המוסר הטבעי ואת דבר ה' - הכל כמובן מרצון טוב..]

למרות רצונך הטוב והתמים (באמת) שניכר מדברייך.

אני לא באתי "לקרב את הכותבת".. ובכל דברי - אם תקראי שוב - אין מילה אליה ועליה-אישית. ליבי על מי שגידלו אותם באוירה שעקרה הרגשות בסיסיות ומוסר טבעי, ברור שהכתיבה היא מנאיביות מוחלטת (אם זה לא משהו "טרולי"), לא הערתי לה מילה. זה לא המקום ולא ענייני כאן.

אני הערתי על זה שזה נמצא "כאן", נח בשלוה בפורום - ומגיבים, מרוב רצון טוב לעזור, כאילו לא קרה כלום... שִמְךָ הגדול לא שכחנו. גם לא את המוסר הטבעי שלנו. אם מישהו היה שואל בתום לב איך להתחלק בשלל שהוא וחבריו שדדו - גם היית אומרת שמכיוון שהוא מבקש עזרה אז צריך לכתוב בעדינות שזה לא רצוי מבחינת ההלכה?

אין לכך כל קשר לאהבת ישראל. שום קשר. מי ש"אהבת ישראל" שלו, גורמת לו להתקהות בהרגשותיו לגבי דברים הכי בסיסיים, אז זו בעיה במושגים ובאהבת ישראל.

לי לא זז מילימטר מהאהבת-ישראל כלפיה, עם מה שכתבתי - וכמו שאמרתי, לא עלה לדעתי לרגע "להוכיח" אותה כאן. מה זה יעזור.. מה שייך בכלל. מי שנמצאת בתוך מצב כזה - מה שיש לעשות כעת זה "להוכיח" אותה? משם מתחילים?

והגישה כאילו "אהבת ישראל" זה בשביל להשיג איזה "קירוב", היא גישה מוטעית. לא כתוב "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה", אלא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כך הדגיש הרצי"ה זצ"ל. אנחנו אוהבים את הבריות מצד עצמם, ואנחנו מזדעזעים מדברים מזעזעים מצד עצמם - ולא קרב זה אל זה. אף צד לא מנטרל את משנהו. 

וכשמישהו "מבקש עזרה" בשאנטיות על מציאות שאמורה להחריד לב יהודי, וזה נשאר ואין התייחסות - זה מזעזע. 

ממש אין לכך שמץ קשר לכך שאת "מדריכת כלות לא דתיות". כלות לא דתיות, באות אלייך באופן פרטי - את יודעת מראש מאיזו מציאות הן באות, ואם את גם מצליחה להכניס תפיסה שפויה יותר מברחוב לגבי נישואין - יפה מאד.

כאן מדובר על אוירה ציבורית ברשות הרבים "דתית". זה אחרת לגמרי. 

גם אני ייעצתי לאנשים במצבים מאד מסובכים. זה פשוט לא קשור אחד לשני.

כך הורסים אוירה ציבורית. כך "מרגילים" לקבל דברים כאילו זה "לא כ"כ נורא".. "לא רצוי".....

יש תופעה בפסיכולוגיה, שמכנים אותה "תופעת האותורן".. עשו פעם ניסוי. אמרו לאנשים באולם, שמנסים עד כמה אדם יכול לשאת שמחשמלים אותו. על הבמה היה שחקן - כמובן שהקהל לא ידע שזה שחקן - והתחילו "לחשמל". משלב מסוים הוא התחיל לעשות תנועות נוראיות של כאב.. כולם ישבו בשקט.  רק כשזה הגיע ל"רמות" מאד גבוהות של מתח  חשמלי - ומחאות חריפות ביותר מצידו - התחילו כמה להגיב....

מה זה אומר? שכאשר מציגים לאנשים משהו מזעזע, תחת "פלומבה" מסויימת - זה יכול לעקר להם את הדברים הכי טבעיים זו הסכנה הגדולה.

מציגים דבר שאדם עם מוסר יהדות נורמלי, אמור לצעוק בזעזוע כשהוא שומע אותו (וגם סתם אדם נורמלי, עד לפני זמן לא רב). אבל שמים את זה תחת הכותרת של בקשה תמימה לעזרה (לדעתי באמת בתמימות, אלא אם כן סתם איזה טרול היה רוצה להכניס כאן משהו כזה, בדיוק תחת התרגיל הזה... כבר היו דברים מעולם..). ואז, מה פתאום לצעוק ולהביע זעזוע מזה שזה נח לו כאן....  כך מטמטמים ציבור. כך גורמים לאבד מוסר טבעי. כך גורמים להתקהות. שום קשר לעזרה אישית אחד-על- אחד למישהו שנמצא במצוקה ובא להיעזר אישית אצל מישהו שהמושגים ברורים ונהירים לו.

ולכן, גם רק היתממות היא להתחיל "לחקור" איפה בדיוק העבירה ב"סקאלת העבירות". כמו שכותב בעל העקידת יצחק, שחטא קל ציבורי, חמור מחטאים חמורים פרטיים (לא שזה "קל", זה חמור מאד, אבל בשביל מי שבא כאילו לעשות "השוואת עבירות" בדקדוק הלכתי. זה לא שיעור גמרא כאן - אלא פורום ציבורי).

שאני לא רק "מניח" שאינה מודעת - אני בטוח בזה (אם מדובר בכותבת אמיתית). נאיביות טוטאלית.

ההקבלה ל"שודד וחבריו", היא לגבי עצם הענין. התחושה שזה אמור ליצור אצל מי שקורא כאן. ובענין זה - יש מקום לומר שזה אמור לזעזע יותר מה"שודד". 

אז אם אנחנו יכולים כ"כ לאבד את הטבע שלנו הנורמלי, עד כדי להגיב כאילו "לא קרה כלום", זה עושה אותנו ללא-נורמליים. 

קל וחומר כשמדובר במקום פומבי, שההשלכה של דבר כזה על קוראים, היא עוד הקהיה של דברים שצריכים להיות הכי פשוטים.

ואולי בצד ה"'קירוב", זה יחטיא עוד כמה שעומדים על הסף ורואים מה התהודה הציבורית לפרסום כזה (וזה לא תיאורטי - יש כאן כאלה)?

ברור שכמדריכת כלות, את אכן צריכה לגשת בימין מקרבת. ומה יש לדון מי שגדל במציאת מעוותת לגמרי מבחינות אלו.

אבל כאן זה לא הדרכת כלות פרטית. כאן זה מקום ציבורי. וגם את אישית - אם ההדרכת כלות הזו תגרום לך בִּפנים לפחות זעזוע, אז מציע לך לעשות רביזיה.

מעשה שהיה: פעם היה חסר אצל הרצי"ה זצ"ל עשירי למנין. הביאו יהודי מהרחוב, מחלל שבת. הרצי"ה דיבר איתו בחיבה רבה, והמשיך לדבר... עד שנכנס עוד מישהו - ואז התחילו.

אח"כ שאלו אותו - הרב מדבר כ"כ הרבה על אהבת ישראל וקירוב רחוקים, אז למה לא לצרף אותו?... התחיל לבכות: אתם יודעים מה זו שבת, מה זה חילול שבת בפרהסיא?....  גאון באהבת ישראל, גאון באהבת השבת והתורה ומצוותיה.

אז מי שרוצה "לקרב" - אני לגמרי בעד. אבל שלא ירחיק אגב זה את עצמו ואת החֶברה, מתחושות הכי נורמליות ביחס לדברים הכי בסיסיים. שיההי ברור לו שאינו מתקהה במושגיו ותחושותיו בגלל זה.

ותמיד צריך להבחין, האם אדם מגיב (כמוך אני מניח) על אותו בסיס של חומרת הענין עצמו. ומי - כי באמת זה "לא מרגיש לו כ"כ נורא".. ואז - ה"אהבת ישראל" וכו', זה די תירוץ.

ואני מדגיש שוב - עוד יותר ממה שאת אמרת:

אם היה מדובר במישהי שמגיבה אליה מאחורי הקלעים, באישי, ופותחת שמצד האמת אנחנו חושבים שזה באמת דבר נורא שמגיעים כך - ומסבירה למה - ואח"כ אומרת לה, כעת שאת במצב הזה, וצריכה עזרה מעשית, בואי אעזור לך, ומציעה מה לעשות - בוודאי שכך ראוי לעשות. גם אם מישהו מחלל שבת יתנגש בשבת, ישר נרוץ לעזור לו.

ואכן, זה באמת גם יגרום לעיתים להתקרבות למושגים שלא שמעו עליהם, להוותנו.

להגיב לאנשים ב"חמימות", צריך לא רק כי זה ישבור מחיצות - אלא פשוט כי כך צריך להגיב. וכי לא נפטרנו מאהבת ישראל בגלל דברים שאדם עושה בבלי דעת, ואין היום מי שיודע להוכיח.

תקראי שוב.

תראי על מה זה נאמר.

כנ"ל, כל אחד שיבדוק אצל עצמו מאיפה זה בא לו. וזה לא משנה אם בלבוש "חרדי" או בלבשו ההיפך.

מנסים לטמטם את הציבור, להפוך אותם אדישים לזנות. כאשר כמובן על כל "פיפס" פרטי אנשים צועקים עד לב השמיים - אני לא אלך עם זה. 

אני דווקא נזהרתי שלא להגיב כלפייך אישית - אלא כלפי זה שזה מתפרסם כך בערוץ דתי, ושאף אחד לא מעיר על ה"מציאות" הזו לפני שבא "לעזור" בענין הטכני.

אבל כיוון שראית לנכון לומר "חשוך" - כמו האופנה הפרימיטיבית והחשוכה היום לומר "חשוך" על כל דבר שהוא הכי בסיסי, "פטנט חדש", וכך להצדיק כל דבר בעייתי - אז אני אענה לך כמידתך:

אני אגיד לך מה "חשוך". "חשוך", זה שאנשים לפני שהתחייבו  זה לזה, לפני שנישאו, לפני שהקימו משפחה, הם כבר "בהריון". זה מה שחשוך. אמנם גם לפני הרבה-הרבה שנים, לא היו "חשוכים" עד כדי כך, אלא, כדברי חכמים שמתארים את המציאות אז, אדם היה מוצא אשה בשוק, מוצאים חן, לוקח אותה לאשה מיד (גם אז - לא בלי מחוייבות, אבל בלי שום "הכנות") - אבל בכל זאת אמרו חכמים שצריך להיות יותר מוּארים, שאשה זה לא איזה חפץ.. יש תהליך, אירוסין, נישואין, התחייבות בכתובה - שיהיה ברור שהבסיס הוא המשפחתיות, המחוייבות, הקשר הנשמתי - לא איזשהו "הפקר".

אלא מה? שאני לא רציתי לכתוב לך כך. היה ברור לי שאינך מודעת למושגים הללו - שלא באשמתך - ושאת כותבת בתום לב. אפילו שמחתי שחשובה לך כ"כ החתונה. מראה שאת תופסת שלהקים משפחה - זו כבר מדרגה חדשה, לגבי מה שהיה קודם.

אבל בגלל שאת לא התאפקת, וכינית את המושגים הכי בסיסיים של היהדות, וגם של הנוכחים במקום הזה שבו ביקשת עזרה, בתור "חשוכים", אז ראיתי לנכון להאיר קצת את עינייך מהחושך האמיתי.

וגם "חשוך", שבמקום לחשוב קצת לעומק - שמא בכל זאת לא סתם כך עם ישראל נוהג אלפי שנים - נתפסים לשטחיות הרדודה שהמציאו היום כמה אנשים, לקרוא "חשוך" לכל מה שנגד מה שלא חשבו עליו, ו"פתרו את בעיותיהם"... כידוע, היום כל מי שכותב נגד איזו אידיאליזציה מסטיות, גם יש את המקהלה שצועקת "חשוך"... זה בסדר - גם בסדום ועמורה חשבו שזה חשוך - כבר לפני המון שנים.

מכל מקום, כפי שהסברתי כבר כמה פעמים - התגובה שלי דווקא לא נכתבה כלפייך.. לא עלה בדעתי לצפות שמזה שאכתוב משהו ב"קוד" כזה, זה ישַנה משהו אצלך - וגם לא היה לי ענין בכך ע"י איזו הודעה. התגובה שלי, היתה לאנשים שמגיבים כאן קבוע, אולי גם למי שאחראי על מה משאירים מההודעות שעולות. הסברתי את זה כמה פעמים בתגובות אחרות - חבל לחזור על זה.

ולפי היהדות (וגם לפי הנורמליות האנשוית עד לפני זמן לא רב), אכן קרבה כזו שלא בנישואין, נקראת "בעילת זנות". מוטב לא להגיב על מושגים שלא מכירים. 

וכבר אמרתי מה "חשוך" באמת. וחשוך שהיום בנות לפני שמתחתנות, כבר "התנסו" לא פעם בכל מיני גברים מקודם - ופעמים רבות יותר נכון לומר, נוצלו - במקום להגיע לנישואין באופן ראשוני. זה החשוך, ועוד יותר חשוך שעושים מהחושך הזה אור.

שוב - זה לא "אלייך". אין לי שמץ טענה כלפי מי שגדל במציאת מעוותת, ובגלל זה חושב שהיא ישרה.

אבל כדאי לך להבדיל היטב, בין "לקבל את האחר", שפירושו לכבדו כבן אדם, לראות גם את הטוב שיש בו וכד' - לבין לקבל כאילו כל מה שהוא אומר זה "בסדר" או לגיטימי. גם את כמובן לא תקבלי כל מה שיאמר האחר כלגיטימי (מספיק לראות מה שכתבת הרגע...), אלא מה? שיש אנשים שלא מקבלים, שגם לאחר "מותר" לא לקבל דברים. 

את רוצה "לשנוא" בגלל זה? שיערב לך. אני מאד לא מכבד, בלשום עדינה, "איומים" כאלה. את יכולה לשנוא עד מחר בלילה - ולא תגרמי לאף אחד "לקבל" שדברים שמִתמיד היו אצלנו הכי בסיסיים, זה פתאום "בסדר". אל תזדעזע... לא.

אבל אם ציפית שאולי "תזכי" לשנאה בחזרה - אז ציפיתך נכזבה. אני לא אשנא אותך בגלל השנאה שלך. ובוודאי לא בגלל דברים שלא למדת ואפילו לא מודעת לכך שלא למדת אותם.

אצלנו, בניגוד לתרבות-השנאה, יש הבדלה גמורה בין התנגדות להשקפות/התנהלויות מסויימות - לבין יחס אל האדם מישראל שנושא אותם. אני לא אאיים ב"שנאה" למי שלא יקבל את מה שאני אומר....

זה בכלל לא היה "התקפה עליה"..  ברור שהיא כתבה לגמרי מתוך נאיביות (כך לפחות אני הבנתי).

זה היה על כך שזה נמצא כאן, בניסוח של משהו "טבעי", כאילו "מובן מאליו" שכך מגיעים לנישואין - ואנשים טובים נחלצים לעזור בלי שמץ הערה על זה שכאן לפחות מובן שזה לגמרי לא המציאות שאמורה להיות (אולי בכלל יש מקום לשקול מצד מי שמנהל פורום, האם אפשר להשאיר הודעה כזו. הרי - לגמרי בלי להתכוון - עצם הנחת דבר כזה, בגישה של משהו מובן מאליו, לא של איזו בעיה שקרתה - הוא הפוך מכל מה שאמור לייצג הערוץ הזה).

דבר כזה, הוא מוריד את הציבור. "מרגיל" לא להרגיש דברים, לקבל שדברים הכי מובנים הם בעצם "ענין של גישה" וכד'. וכמו שכבר כתבתי, זה עלול להזיק בפעל לאחרים. אז צריך להגיב על כך.

[לגבי הדוגמה שהבאת, אני באמת חושב שיש הבדל ברגישת לדברים. אבל אכן יש להניח, שאם מישהי היתה כותבת, "כשאני נוסעת בשבת לים - אני מרגישה בחילה בנסיעה, מה אפשר לעשות".. - אז קודם כל, האדם הסביר היה אומר משהו על עצם הנסיעה בשבת, אע"פ שאינה יודעת וכו' וכו', ולא מגיב בהתעלמות מהנושא שעליו מדובר. 

כבוד שמיים והמושגים הכי בסיסיים שלנו, הוא שום דבר? קחי דוגמה אחרת: אם מישהי היתה כותבת לך: כשאני פוגשת את האמא הפרימיטיבית שלך - בא לי להקיא בתוך ההריון, מה אני יכולה לקחת נגד זה... לא היית אומרת איזו מילה על האמא לפני הצעת של משהו נגד בחילה?....]

וזה מה מה שעשית בהודעה הזו - בעיקר לעצמך.

אני הרי כתבתי בהודעה עליה הגבת - שההערה אינה "לה". אין טעם לחזור - מי שרוצה, שיקרא שוב. ולכן גם אין ענין/מחשבה להשפיע על זו שכתבה ע"י כך. גם את זה כתבתי.

את התירוץ של "מרחיקות מהיהדות", אנחנו שומעים מהרבה אנשים על כל מה שאינו "דתי מחמד" ברשות הרבים.

ומוטב תמנע את עצמך מנוסח של "האולימפוס שאת החי בו".. מי שבעיניו להזדעזע מפרסוןם דבר כזה הוא "אולימפוס" - שיבדוק את עצמו, מאיפה זה בא לו.

 מכיוון שאין לי ענין להעליב אנשים באופן פרטי - אני לא ממשיך עם זה. אפשר לעקוב אחרי הודעות שהתפרסמו עם הזמן. כל אחד שיבדוק את עצמו. 

הרי הבנת שלא ציפית למשהו כזה - אז למה לצייר קריקטורה?

ראשית, אני הגבתי איך שציפיתי מעצמי להגיב.

הדבר השני - אמרתי: טרם עזרה - לפחות משהו, הבעת אי נוחות, תזכורת שזה דבר שלפחות במושגים המקובלים כאן (בושה שצריך לומר דבר כזה), זו מציאות לא שייכת. ואז לעזור באופן נקודתי, ע"י אותן נשים שברצון טוב ובתום לב נחלצו לעזור.

הסברתי ברור, כמה פעמים: לא יתכן, שבפורום "דתי", יוזכר משהו כזה לא כ"בעיה שקרתה", אלא כדבר שהוא כאילו מציאות ש"מובנת מאליה".. ורק צריך לברר כמה פרטים מעשיים, וזה יעבור כאילו לא כלום. זה לא יתכן - לא מכבוד שמיים, לא מכבוד הבריות והציבור שכאן. לא מצד שמירה על הנורמליות שלנו, שהיום מכל עבר מנסים להרוס אותה ח"ו.

אין כל קשר ל"תוכחה" אליה אישית. אני עצמי, אחרי הזעזוע הראשוני, "חייכתי" מהתמימות (בהנחה שההודעה אמיתית), ואפילו הספקתי לומר לעצמי, איזה יופי שאפילו בתוך מציאות כזאת - עדיין "חתונה" זה משאת נפש מרגשת (מקוה שלא רק בגלל ה"טקס", אלא בגלל המשמעות שנהיים נשואים).

לא חיפשה הטפת מוסר מה גם שהיא כבר בהריון ולא התייעצה האם להיכנס להריון לפני החתונה היא פשוט ביקשה עזרה אנחנו לא שופטים התפקיד פה זה כובע של לעזור במה שחושבים שעוזר 

ראית אל מי כתבתי?

["מצחיק אותך" ה"להיכנס" וכו'?... אני חושב שזה עצמו חלק מהבעיה. זה בדיוק תוצאה של הטמטום המתמשך ששוטפים בו את הציבור, בכל מיני מערכות]

"חיפשה עזרה", במקום שרבים קוראים, מקום "דתי" - אז אף אחד לא אומר משהו טרם "עזרה"? אף אחד לא מביע זעזוע מדבר כזה שמופיע כאן, באופן טבעי? השתגענו לגמרי?

אין כל קשר לעזרה הפרטית. אני כבר עזרתי במקרים קשים גם כן.

אם מישהו היה מבקש כאן עזרה איפה להחביא מה שהוא שדד, כי הוא כבר שדד - גם היית מגיב ככה?

כלומר, זה פשוט התקהות בדברים הכי פשוטים. ונסיון לגרום, ע"י תגובות מסוג זה, שגם אחרים יתקהו. אז לא...

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

אם בגלל ש"החיים זה לא בימ"ד" - מאבדים מהרגישות והזעזוע מדברים בסיסיים לגמרי ובעיקר מפרסומם ברבים במקום "דתי"  כאילו בתור "מובנים מאליהם" - אז זו בעיה בחיים.

"למה רחמנא ליצלן", רק כי דבר מסויים נעשה הלב גס בו בחוגים מסויימים?..

"ועמך כולם צדיקים" בוודאי נכון. אבל לא כל מעשה הוא "צדיק". לקבל אחרים באהבה באופן אישי - אינו אומר להיות אדישים להקהיית הרגישות במרחב הציבורי. ממש צריך לעבוד על זה: להבדיל בין אהבת האדם, לבין הזהירות לא לאבד רגשות נורמליים-יהדותיים בסיסיים,

ו"עצות לאחר מעשה", אין בעיה. לא על זה דובר. כדאי לעיין לעיל. כבר נכתב על כך הרבה.

אמת

לפי היהדות, זה לא נכון לגור יחד ללא נישואין

גם עם הריון וגם ללא

אכן, זוהי מציאות לא נכונה, אך לצערינו- קיימת

גם בגמ' מוזכר על בת של אמורא שבנישואיה היתה בהריון

באה אשה בבקשת סיוע- אין עניינינו אלא לסייע, ואין צורך לדון ולחטט מה - מי - מו

אכן, ניתן להעיר- להאיר, בעדינות, את הידוע, שזה מצב לא רצוי

נראה, שאין צורך יותר מכך, הגם שהפונה מודעת למצב, כפי שמתברר מהגדרת הסטאטוס הראשונית, וכפי שהוזכר

לכל מיני קיצוניים ופאנטים מטעם עצמם שכתבו לך כאן.

העיקר הוא העתיד והדרך שבחרתם לעצמכם וכמו שנאמר במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

תתחזקי ותחזקי את בן זוגך ואת כל עם ישראל.

ושנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה ובעיקר בעיניינים של בן אדם לחברו שנדמה כי כמה מחברי הפורום הנכבדים אינם חזקים בהם.

תיתן לעצמך בלבד...

למה, "מטעם מי" אתה כותב כאן?....

מוטב שאת ההערה לגבי "בין אדם לחבירו" תאמר לעצמך..

אותה תורה שאומרת משהו לגבי "בעלי-תשובה" (שאגב, כלל לא שייך לנידון דידן, לכל מי שמבין מה כתבה; אבל ברור שכוונתה תמימה), אומרת גם על הבעיה להעלות בציבור מציאויות בעייתיות כאילו הן משהו "טבעי".

שום דבר לא הועלה כאן כאילו מישהו רוצה "לחזור בתשובה" ממציאות מקולקלת, שאז ברור שלא היה צורך להזכיר את זה.

באמת "תורה קיצונית ופאנטית"... מה נעשה.. "כל האומר הקב"ה וותרן - יוותרו מעיו".

וזה נכון גם לגבי נושאים אחרים שהועלו כאן בעבר. ללא קשר לנידון דידן. אם מישהו העלה שהוא "בגד באשתו", לא כדבר שהוא מיצר מאד ושואל איך לתקן - אלא כ"נתון צדדי", "זכה" למחאות מכל מיני צדדים, לפני שהתייחסו למשהו אחר.

יש הבדל תהומי, בין לעזור לאדם שמציג מציאות בעייתית כבעיה - לבין לעזור כאשר המציאות הבעייתית מנסה להיות מוצגת כדבר "טבעי". במקרה כזה, זה חוסר אחריות כלפי הציבור, להעביר את זה בלי להעיר על  כך.

מה שלא ידעת גם כן הוא, שזה לא שאלה של "ממש דוסים", אלא מושגים של "דתיים מכל הסוגים", אם הם באמת דתיים (דהיינו, הולכים לפי המוסר המקובל בעם ישראל ולפי התורה).

דבר שני, כבר הוסבר כמה פעמים. התגובה אינה "נגדך", אלא כלפי זה שדבר כזה עובר כאן בדילוג על הערה לפחות, על כך שהוצג כאילו בתור " מציאות טבעית" שרק יש משהו להתייעץ לגבי ענין טכני בה.

אדרבה, עוד מפתיע שאת אומרת כעת שאתם מודעים למשהו בענין. לפי הודעת הפתיחה, אכן היה נראה שאת כותבת לגמרי בתום לב. לא מודעת לשמץ בעיה, כמו שלצערנו מצוי בחוגים מסויימים. וגם לפי מה שכתבת כעת ("הרבה שנים ביחד"..), רואים שלא כ"כ ברור לך על מה "קפצו". כבר אמרתי, לא דנים אדם על תרבות שהתגדל בה. לצערנו.

יפה מאד שיש "מצוות חשובות" שאתם מקיימים. התורה היא של כל עם ישראל. אין דבר כזה שמישהו שהוא "לא דתי" כאילו פטור ממצוות או אין לו מצוות. מלאים מצוות כרימון.

לגבי הבעייתיות במושגי האישות כיום בעולם ה"חילוני", לא זה המקום להרחיב. לא נכון מה שאת שמה את זה בתור דבר לא כ"כ חשוב כביכול - אבל כבר אמרתי, לא זו מגמת הכתיבה. אם מישהו שואל משהו אישית - עונים לו אישית. לא זה הענין כאן - ולפחות על דעתילא עלה שאת "תשתכנעי" ממה שנכתב כאן. גם לא היתה שמץ כוונה כזאת.

וזה שאתם רוצים להתחתן כדת משה וישראל, ולפתוח את החיים ביחד בטהרה, זה באמת מאד משמח. שיהיה במזל טוב.

ממש "יראת שמיים"... אתה אכול שנאה. מוטב שלא תוציא את הרהוריך שבאים מתוך עצמך - על המניעים שבגללם אנשים כותבים - על אחרים.

לפני שאתה שואל אחרים אם לא יכלו לכתוב ולשתוק - מוטב תשאל את עצמך למה אתה כ"כ מתקשה "לשתוק" במקרים מסויימים.

בהיות שאתה שוב משקר בשם מה שכביכול כתבתי - אין טעם להשיב על כך. מלבד שממילא אין טעם לדון עם מי שזה הפה שלו.

ומי שזו הרמה האינטקלטואלית שלו, שאינו מבין מה ההבדל בין לראות תאונה, לבין להגיב על כך שלפני שעוזרים לא מתיחסים למשהו שמתפרסם פומבית בפורום כאילו הוא מציאות טבעית - לא יעזור גם "להסביר" לו. מניח שיש מספיק קוראים שתופסים. זה ניכר גם מכמה וכמה תגובות.

אם להציע למישהו "לשחרר" - מוטב תציע את זה לעצמך. איש אינו חייב לסבול את "סגנונך" - גם לא את הנסיונות הכחניים שלך"להחליט" מה "קיצוני וחמור סבר" ומה לא...

אחרי הודעה הענוותנית כשלך - זה ממש מודגש..

כבר כתבתי, שאני לא אגלוש לרמת דבריך. אע" שמשום מה לא קשה בד"כ לנחש מי יהיו אלו ש"זעזוע" ממש יפריע להם.

והשורה האחרונה - ממש תגובה עניינית..... אם אדם מבזה את עצמו, אין צורך להוסיף.

והנה הוסיף עוד כמה מילים מלוכלכות בסוף תגובתו עליה הגבת - כמובן עם תוספת של המלצה צדקנית ללמוד על בין אדם לחברו... אין מה לומר, זה פשוט לא נורמלי. גם אין כל ענין לבזות בחזרה - מלבד שזו לא דרכי. לצערי עושה את זה הכי טוב לעצמו]

אין צורך לרדת לפסים אישיים. לכל אחד מותר לאמר את דעתו.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.