אני לא מצליחה להבין...

יש לך בהיסטורית הודעות הודעה שכתבת לפני חצי שנה בערך שאת נשואה 6 שנים ונכנסת להריון בלשון הזו:

היי לכולן וחג שמח! 
להערת אגב.. אני חדשה כאן 
אנחנו זוג נשוי 6 שנים.. בסביבות גיל ה25
והאמת שרק תכננו וניסינו להכנס להריון החודש הזה בפעם הראשונה,
הצלחנו לקלוע ליום ביוץ ולאחר ביום כן יום לא.. השתמשו ברופא נשים ובמקלון ביוץ לדיוק..
שבת הבאה זה השבת שאני כביכול אמורה לקבל מחזור, (בתקווה שלא)
ואנחנו מתכוונים לבדוק בשבת הבאה בבדיקה הביתית של מקלון הזהב
בעלי ממש רוצה שנעשה את זה ביחד ושלא אבדוק לבד

...............

וכל שאר ההודעות שלך עוסקות בזה שאת מתחתנת כשאת בהריון וכו'...

תסכימי איתי שזה קצת חשוד?

חברים,

האם מדובר בטרול?

נשואה...

בכל זאת פורום דתי...

זה ממש פוקח את העיניים.

וכן להדגיש לרב המקדש לערוך את החופה בקיצור נמרץ בלי סלסולים וסיפורים.

כמו כן, פעם הייתי באיזה חופה שהתחילה ממש מאוחר, והרב אמר כי ניתן לוותר על קריאת הכתובה, איני יודעת מה המקור לכך.

ובנוסף חושב שהיה כיסא בקירבה מקום ואולי תבקשי מאמא שלך להחזיק אותך במקרה הצורך.

רופא על כדורים שיזערו או משהו

שאם תרגישי לא טוב תתיישבי, אבל זה לא יהיה כזה בולט?

[וכן - נלעג בעיני, שמרוב רצון תמים וטוב לעזור, אין שמץ הערה.. כך הורסים הרגשות טבעיות נורמליות אצל ציבור. הופכים פרופורציות. דורסים את המוסר הטבעי ואת דבר ה' - הכל כמובן מרצון טוב..]

למרות רצונך הטוב והתמים (באמת) שניכר מדברייך.

אני לא באתי "לקרב את הכותבת".. ובכל דברי - אם תקראי שוב - אין מילה אליה ועליה-אישית. ליבי על מי שגידלו אותם באוירה שעקרה הרגשות בסיסיות ומוסר טבעי, ברור שהכתיבה היא מנאיביות מוחלטת (אם זה לא משהו "טרולי"), לא הערתי לה מילה. זה לא המקום ולא ענייני כאן.

אני הערתי על זה שזה נמצא "כאן", נח בשלוה בפורום - ומגיבים, מרוב רצון טוב לעזור, כאילו לא קרה כלום... שִמְךָ הגדול לא שכחנו. גם לא את המוסר הטבעי שלנו. אם מישהו היה שואל בתום לב איך להתחלק בשלל שהוא וחבריו שדדו - גם היית אומרת שמכיוון שהוא מבקש עזרה אז צריך לכתוב בעדינות שזה לא רצוי מבחינת ההלכה?

אין לכך כל קשר לאהבת ישראל. שום קשר. מי ש"אהבת ישראל" שלו, גורמת לו להתקהות בהרגשותיו לגבי דברים הכי בסיסיים, אז זו בעיה במושגים ובאהבת ישראל.

לי לא זז מילימטר מהאהבת-ישראל כלפיה, עם מה שכתבתי - וכמו שאמרתי, לא עלה לדעתי לרגע "להוכיח" אותה כאן. מה זה יעזור.. מה שייך בכלל. מי שנמצאת בתוך מצב כזה - מה שיש לעשות כעת זה "להוכיח" אותה? משם מתחילים?

והגישה כאילו "אהבת ישראל" זה בשביל להשיג איזה "קירוב", היא גישה מוטעית. לא כתוב "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה", אלא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כך הדגיש הרצי"ה זצ"ל. אנחנו אוהבים את הבריות מצד עצמם, ואנחנו מזדעזעים מדברים מזעזעים מצד עצמם - ולא קרב זה אל זה. אף צד לא מנטרל את משנהו. 

וכשמישהו "מבקש עזרה" בשאנטיות על מציאות שאמורה להחריד לב יהודי, וזה נשאר ואין התייחסות - זה מזעזע. 

ממש אין לכך שמץ קשר לכך שאת "מדריכת כלות לא דתיות". כלות לא דתיות, באות אלייך באופן פרטי - את יודעת מראש מאיזו מציאות הן באות, ואם את גם מצליחה להכניס תפיסה שפויה יותר מברחוב לגבי נישואין - יפה מאד.

כאן מדובר על אוירה ציבורית ברשות הרבים "דתית". זה אחרת לגמרי. 

גם אני ייעצתי לאנשים במצבים מאד מסובכים. זה פשוט לא קשור אחד לשני.

כך הורסים אוירה ציבורית. כך "מרגילים" לקבל דברים כאילו זה "לא כ"כ נורא".. "לא רצוי".....

יש תופעה בפסיכולוגיה, שמכנים אותה "תופעת האותורן".. עשו פעם ניסוי. אמרו לאנשים באולם, שמנסים עד כמה אדם יכול לשאת שמחשמלים אותו. על הבמה היה שחקן - כמובן שהקהל לא ידע שזה שחקן - והתחילו "לחשמל". משלב מסוים הוא התחיל לעשות תנועות נוראיות של כאב.. כולם ישבו בשקט.  רק כשזה הגיע ל"רמות" מאד גבוהות של מתח  חשמלי - ומחאות חריפות ביותר מצידו - התחילו כמה להגיב....

מה זה אומר? שכאשר מציגים לאנשים משהו מזעזע, תחת "פלומבה" מסויימת - זה יכול לעקר להם את הדברים הכי טבעיים זו הסכנה הגדולה.

מציגים דבר שאדם עם מוסר יהדות נורמלי, אמור לצעוק בזעזוע כשהוא שומע אותו (וגם סתם אדם נורמלי, עד לפני זמן לא רב). אבל שמים את זה תחת הכותרת של בקשה תמימה לעזרה (לדעתי באמת בתמימות, אלא אם כן סתם איזה טרול היה רוצה להכניס כאן משהו כזה, בדיוק תחת התרגיל הזה... כבר היו דברים מעולם..). ואז, מה פתאום לצעוק ולהביע זעזוע מזה שזה נח לו כאן....  כך מטמטמים ציבור. כך גורמים לאבד מוסר טבעי. כך גורמים להתקהות. שום קשר לעזרה אישית אחד-על- אחד למישהו שנמצא במצוקה ובא להיעזר אישית אצל מישהו שהמושגים ברורים ונהירים לו.

ולכן, גם רק היתממות היא להתחיל "לחקור" איפה בדיוק העבירה ב"סקאלת העבירות". כמו שכותב בעל העקידת יצחק, שחטא קל ציבורי, חמור מחטאים חמורים פרטיים (לא שזה "קל", זה חמור מאד, אבל בשביל מי שבא כאילו לעשות "השוואת עבירות" בדקדוק הלכתי. זה לא שיעור גמרא כאן - אלא פורום ציבורי).

שאני לא רק "מניח" שאינה מודעת - אני בטוח בזה (אם מדובר בכותבת אמיתית). נאיביות טוטאלית.

ההקבלה ל"שודד וחבריו", היא לגבי עצם הענין. התחושה שזה אמור ליצור אצל מי שקורא כאן. ובענין זה - יש מקום לומר שזה אמור לזעזע יותר מה"שודד". 

אז אם אנחנו יכולים כ"כ לאבד את הטבע שלנו הנורמלי, עד כדי להגיב כאילו "לא קרה כלום", זה עושה אותנו ללא-נורמליים. 

קל וחומר כשמדובר במקום פומבי, שההשלכה של דבר כזה על קוראים, היא עוד הקהיה של דברים שצריכים להיות הכי פשוטים.

ואולי בצד ה"'קירוב", זה יחטיא עוד כמה שעומדים על הסף ורואים מה התהודה הציבורית לפרסום כזה (וזה לא תיאורטי - יש כאן כאלה)?

ברור שכמדריכת כלות, את אכן צריכה לגשת בימין מקרבת. ומה יש לדון מי שגדל במציאת מעוותת לגמרי מבחינות אלו.

אבל כאן זה לא הדרכת כלות פרטית. כאן זה מקום ציבורי. וגם את אישית - אם ההדרכת כלות הזו תגרום לך בִּפנים לפחות זעזוע, אז מציע לך לעשות רביזיה.

מעשה שהיה: פעם היה חסר אצל הרצי"ה זצ"ל עשירי למנין. הביאו יהודי מהרחוב, מחלל שבת. הרצי"ה דיבר איתו בחיבה רבה, והמשיך לדבר... עד שנכנס עוד מישהו - ואז התחילו.

אח"כ שאלו אותו - הרב מדבר כ"כ הרבה על אהבת ישראל וקירוב רחוקים, אז למה לא לצרף אותו?... התחיל לבכות: אתם יודעים מה זו שבת, מה זה חילול שבת בפרהסיא?....  גאון באהבת ישראל, גאון באהבת השבת והתורה ומצוותיה.

אז מי שרוצה "לקרב" - אני לגמרי בעד. אבל שלא ירחיק אגב זה את עצמו ואת החֶברה, מתחושות הכי נורמליות ביחס לדברים הכי בסיסיים. שיההי ברור לו שאינו מתקהה במושגיו ותחושותיו בגלל זה.

ותמיד צריך להבחין, האם אדם מגיב (כמוך אני מניח) על אותו בסיס של חומרת הענין עצמו. ומי - כי באמת זה "לא מרגיש לו כ"כ נורא".. ואז - ה"אהבת ישראל" וכו', זה די תירוץ.

ואני מדגיש שוב - עוד יותר ממה שאת אמרת:

אם היה מדובר במישהי שמגיבה אליה מאחורי הקלעים, באישי, ופותחת שמצד האמת אנחנו חושבים שזה באמת דבר נורא שמגיעים כך - ומסבירה למה - ואח"כ אומרת לה, כעת שאת במצב הזה, וצריכה עזרה מעשית, בואי אעזור לך, ומציעה מה לעשות - בוודאי שכך ראוי לעשות. גם אם מישהו מחלל שבת יתנגש בשבת, ישר נרוץ לעזור לו.

ואכן, זה באמת גם יגרום לעיתים להתקרבות למושגים שלא שמעו עליהם, להוותנו.

להגיב לאנשים ב"חמימות", צריך לא רק כי זה ישבור מחיצות - אלא פשוט כי כך צריך להגיב. וכי לא נפטרנו מאהבת ישראל בגלל דברים שאדם עושה בבלי דעת, ואין היום מי שיודע להוכיח.

תקראי שוב.

תראי על מה זה נאמר.

כנ"ל, כל אחד שיבדוק אצל עצמו מאיפה זה בא לו. וזה לא משנה אם בלבוש "חרדי" או בלבשו ההיפך.

מנסים לטמטם את הציבור, להפוך אותם אדישים לזנות. כאשר כמובן על כל "פיפס" פרטי אנשים צועקים עד לב השמיים - אני לא אלך עם זה. 

אני דווקא נזהרתי שלא להגיב כלפייך אישית - אלא כלפי זה שזה מתפרסם כך בערוץ דתי, ושאף אחד לא מעיר על ה"מציאות" הזו לפני שבא "לעזור" בענין הטכני.

אבל כיוון שראית לנכון לומר "חשוך" - כמו האופנה הפרימיטיבית והחשוכה היום לומר "חשוך" על כל דבר שהוא הכי בסיסי, "פטנט חדש", וכך להצדיק כל דבר בעייתי - אז אני אענה לך כמידתך:

אני אגיד לך מה "חשוך". "חשוך", זה שאנשים לפני שהתחייבו  זה לזה, לפני שנישאו, לפני שהקימו משפחה, הם כבר "בהריון". זה מה שחשוך. אמנם גם לפני הרבה-הרבה שנים, לא היו "חשוכים" עד כדי כך, אלא, כדברי חכמים שמתארים את המציאות אז, אדם היה מוצא אשה בשוק, מוצאים חן, לוקח אותה לאשה מיד (גם אז - לא בלי מחוייבות, אבל בלי שום "הכנות") - אבל בכל זאת אמרו חכמים שצריך להיות יותר מוּארים, שאשה זה לא איזה חפץ.. יש תהליך, אירוסין, נישואין, התחייבות בכתובה - שיהיה ברור שהבסיס הוא המשפחתיות, המחוייבות, הקשר הנשמתי - לא איזשהו "הפקר".

אלא מה? שאני לא רציתי לכתוב לך כך. היה ברור לי שאינך מודעת למושגים הללו - שלא באשמתך - ושאת כותבת בתום לב. אפילו שמחתי שחשובה לך כ"כ החתונה. מראה שאת תופסת שלהקים משפחה - זו כבר מדרגה חדשה, לגבי מה שהיה קודם.

אבל בגלל שאת לא התאפקת, וכינית את המושגים הכי בסיסיים של היהדות, וגם של הנוכחים במקום הזה שבו ביקשת עזרה, בתור "חשוכים", אז ראיתי לנכון להאיר קצת את עינייך מהחושך האמיתי.

וגם "חשוך", שבמקום לחשוב קצת לעומק - שמא בכל זאת לא סתם כך עם ישראל נוהג אלפי שנים - נתפסים לשטחיות הרדודה שהמציאו היום כמה אנשים, לקרוא "חשוך" לכל מה שנגד מה שלא חשבו עליו, ו"פתרו את בעיותיהם"... כידוע, היום כל מי שכותב נגד איזו אידיאליזציה מסטיות, גם יש את המקהלה שצועקת "חשוך"... זה בסדר - גם בסדום ועמורה חשבו שזה חשוך - כבר לפני המון שנים.

מכל מקום, כפי שהסברתי כבר כמה פעמים - התגובה שלי דווקא לא נכתבה כלפייך.. לא עלה בדעתי לצפות שמזה שאכתוב משהו ב"קוד" כזה, זה ישַנה משהו אצלך - וגם לא היה לי ענין בכך ע"י איזו הודעה. התגובה שלי, היתה לאנשים שמגיבים כאן קבוע, אולי גם למי שאחראי על מה משאירים מההודעות שעולות. הסברתי את זה כמה פעמים בתגובות אחרות - חבל לחזור על זה.

ולפי היהדות (וגם לפי הנורמליות האנשוית עד לפני זמן לא רב), אכן קרבה כזו שלא בנישואין, נקראת "בעילת זנות". מוטב לא להגיב על מושגים שלא מכירים. 

וכבר אמרתי מה "חשוך" באמת. וחשוך שהיום בנות לפני שמתחתנות, כבר "התנסו" לא פעם בכל מיני גברים מקודם - ופעמים רבות יותר נכון לומר, נוצלו - במקום להגיע לנישואין באופן ראשוני. זה החשוך, ועוד יותר חשוך שעושים מהחושך הזה אור.

שוב - זה לא "אלייך". אין לי שמץ טענה כלפי מי שגדל במציאת מעוותת, ובגלל זה חושב שהיא ישרה.

אבל כדאי לך להבדיל היטב, בין "לקבל את האחר", שפירושו לכבדו כבן אדם, לראות גם את הטוב שיש בו וכד' - לבין לקבל כאילו כל מה שהוא אומר זה "בסדר" או לגיטימי. גם את כמובן לא תקבלי כל מה שיאמר האחר כלגיטימי (מספיק לראות מה שכתבת הרגע...), אלא מה? שיש אנשים שלא מקבלים, שגם לאחר "מותר" לא לקבל דברים. 

את רוצה "לשנוא" בגלל זה? שיערב לך. אני מאד לא מכבד, בלשום עדינה, "איומים" כאלה. את יכולה לשנוא עד מחר בלילה - ולא תגרמי לאף אחד "לקבל" שדברים שמִתמיד היו אצלנו הכי בסיסיים, זה פתאום "בסדר". אל תזדעזע... לא.

אבל אם ציפית שאולי "תזכי" לשנאה בחזרה - אז ציפיתך נכזבה. אני לא אשנא אותך בגלל השנאה שלך. ובוודאי לא בגלל דברים שלא למדת ואפילו לא מודעת לכך שלא למדת אותם.

אצלנו, בניגוד לתרבות-השנאה, יש הבדלה גמורה בין התנגדות להשקפות/התנהלויות מסויימות - לבין יחס אל האדם מישראל שנושא אותם. אני לא אאיים ב"שנאה" למי שלא יקבל את מה שאני אומר....

זה בכלל לא היה "התקפה עליה"..  ברור שהיא כתבה לגמרי מתוך נאיביות (כך לפחות אני הבנתי).

זה היה על כך שזה נמצא כאן, בניסוח של משהו "טבעי", כאילו "מובן מאליו" שכך מגיעים לנישואין - ואנשים טובים נחלצים לעזור בלי שמץ הערה על זה שכאן לפחות מובן שזה לגמרי לא המציאות שאמורה להיות (אולי בכלל יש מקום לשקול מצד מי שמנהל פורום, האם אפשר להשאיר הודעה כזו. הרי - לגמרי בלי להתכוון - עצם הנחת דבר כזה, בגישה של משהו מובן מאליו, לא של איזו בעיה שקרתה - הוא הפוך מכל מה שאמור לייצג הערוץ הזה).

דבר כזה, הוא מוריד את הציבור. "מרגיל" לא להרגיש דברים, לקבל שדברים הכי מובנים הם בעצם "ענין של גישה" וכד'. וכמו שכבר כתבתי, זה עלול להזיק בפעל לאחרים. אז צריך להגיב על כך.

[לגבי הדוגמה שהבאת, אני באמת חושב שיש הבדל ברגישת לדברים. אבל אכן יש להניח, שאם מישהי היתה כותבת, "כשאני נוסעת בשבת לים - אני מרגישה בחילה בנסיעה, מה אפשר לעשות".. - אז קודם כל, האדם הסביר היה אומר משהו על עצם הנסיעה בשבת, אע"פ שאינה יודעת וכו' וכו', ולא מגיב בהתעלמות מהנושא שעליו מדובר. 

כבוד שמיים והמושגים הכי בסיסיים שלנו, הוא שום דבר? קחי דוגמה אחרת: אם מישהי היתה כותבת לך: כשאני פוגשת את האמא הפרימיטיבית שלך - בא לי להקיא בתוך ההריון, מה אני יכולה לקחת נגד זה... לא היית אומרת איזו מילה על האמא לפני הצעת של משהו נגד בחילה?....]

וזה מה מה שעשית בהודעה הזו - בעיקר לעצמך.

אני הרי כתבתי בהודעה עליה הגבת - שההערה אינה "לה". אין טעם לחזור - מי שרוצה, שיקרא שוב. ולכן גם אין ענין/מחשבה להשפיע על זו שכתבה ע"י כך. גם את זה כתבתי.

את התירוץ של "מרחיקות מהיהדות", אנחנו שומעים מהרבה אנשים על כל מה שאינו "דתי מחמד" ברשות הרבים.

ומוטב תמנע את עצמך מנוסח של "האולימפוס שאת החי בו".. מי שבעיניו להזדעזע מפרסוןם דבר כזה הוא "אולימפוס" - שיבדוק את עצמו, מאיפה זה בא לו.

 מכיוון שאין לי ענין להעליב אנשים באופן פרטי - אני לא ממשיך עם זה. אפשר לעקוב אחרי הודעות שהתפרסמו עם הזמן. כל אחד שיבדוק את עצמו. 

הרי הבנת שלא ציפית למשהו כזה - אז למה לצייר קריקטורה?

ראשית, אני הגבתי איך שציפיתי מעצמי להגיב.

הדבר השני - אמרתי: טרם עזרה - לפחות משהו, הבעת אי נוחות, תזכורת שזה דבר שלפחות במושגים המקובלים כאן (בושה שצריך לומר דבר כזה), זו מציאות לא שייכת. ואז לעזור באופן נקודתי, ע"י אותן נשים שברצון טוב ובתום לב נחלצו לעזור.

הסברתי ברור, כמה פעמים: לא יתכן, שבפורום "דתי", יוזכר משהו כזה לא כ"בעיה שקרתה", אלא כדבר שהוא כאילו מציאות ש"מובנת מאליה".. ורק צריך לברר כמה פרטים מעשיים, וזה יעבור כאילו לא כלום. זה לא יתכן - לא מכבוד שמיים, לא מכבוד הבריות והציבור שכאן. לא מצד שמירה על הנורמליות שלנו, שהיום מכל עבר מנסים להרוס אותה ח"ו.

אין כל קשר ל"תוכחה" אליה אישית. אני עצמי, אחרי הזעזוע הראשוני, "חייכתי" מהתמימות (בהנחה שההודעה אמיתית), ואפילו הספקתי לומר לעצמי, איזה יופי שאפילו בתוך מציאות כזאת - עדיין "חתונה" זה משאת נפש מרגשת (מקוה שלא רק בגלל ה"טקס", אלא בגלל המשמעות שנהיים נשואים).

לא חיפשה הטפת מוסר מה גם שהיא כבר בהריון ולא התייעצה האם להיכנס להריון לפני החתונה היא פשוט ביקשה עזרה אנחנו לא שופטים התפקיד פה זה כובע של לעזור במה שחושבים שעוזר 

ראית אל מי כתבתי?

["מצחיק אותך" ה"להיכנס" וכו'?... אני חושב שזה עצמו חלק מהבעיה. זה בדיוק תוצאה של הטמטום המתמשך ששוטפים בו את הציבור, בכל מיני מערכות]

"חיפשה עזרה", במקום שרבים קוראים, מקום "דתי" - אז אף אחד לא אומר משהו טרם "עזרה"? אף אחד לא מביע זעזוע מדבר כזה שמופיע כאן, באופן טבעי? השתגענו לגמרי?

אין כל קשר לעזרה הפרטית. אני כבר עזרתי במקרים קשים גם כן.

אם מישהו היה מבקש כאן עזרה איפה להחביא מה שהוא שדד, כי הוא כבר שדד - גם היית מגיב ככה?

כלומר, זה פשוט התקהות בדברים הכי פשוטים. ונסיון לגרום, ע"י תגובות מסוג זה, שגם אחרים יתקהו. אז לא...

אם בגלל ש"החיים זה לא בימ"ד" - מאבדים מהרגישות והזעזוע מדברים בסיסיים לגמרי ובעיקר מפרסומם ברבים במקום "דתי"  כאילו בתור "מובנים מאליהם" - אז זו בעיה בחיים.

"למה רחמנא ליצלן", רק כי דבר מסויים נעשה הלב גס בו בחוגים מסויימים?..

"ועמך כולם צדיקים" בוודאי נכון. אבל לא כל מעשה הוא "צדיק". לקבל אחרים באהבה באופן אישי - אינו אומר להיות אדישים להקהיית הרגישות במרחב הציבורי. ממש צריך לעבוד על זה: להבדיל בין אהבת האדם, לבין הזהירות לא לאבד רגשות נורמליים-יהדותיים בסיסיים,

ו"עצות לאחר מעשה", אין בעיה. לא על זה דובר. כדאי לעיין לעיל. כבר נכתב על כך הרבה.

אמת

לפי היהדות, זה לא נכון לגור יחד ללא נישואין

גם עם הריון וגם ללא

אכן, זוהי מציאות לא נכונה, אך לצערינו- קיימת

גם בגמ' מוזכר על בת של אמורא שבנישואיה היתה בהריון

באה אשה בבקשת סיוע- אין עניינינו אלא לסייע, ואין צורך לדון ולחטט מה - מי - מו

אכן, ניתן להעיר- להאיר, בעדינות, את הידוע, שזה מצב לא רצוי

נראה, שאין צורך יותר מכך, הגם שהפונה מודעת למצב, כפי שמתברר מהגדרת הסטאטוס הראשונית, וכפי שהוזכר

לכל מיני קיצוניים ופאנטים מטעם עצמם שכתבו לך כאן.

העיקר הוא העתיד והדרך שבחרתם לעצמכם וכמו שנאמר במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

תתחזקי ותחזקי את בן זוגך ואת כל עם ישראל.

ושנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה ובעיקר בעיניינים של בן אדם לחברו שנדמה כי כמה מחברי הפורום הנכבדים אינם חזקים בהם.

תיתן לעצמך בלבד...

למה, "מטעם מי" אתה כותב כאן?....

מוטב שאת ההערה לגבי "בין אדם לחבירו" תאמר לעצמך..

אותה תורה שאומרת משהו לגבי "בעלי-תשובה" (שאגב, כלל לא שייך לנידון דידן, לכל מי שמבין מה כתבה; אבל ברור שכוונתה תמימה), אומרת גם על הבעיה להעלות בציבור מציאויות בעייתיות כאילו הן משהו "טבעי".

שום דבר לא הועלה כאן כאילו מישהו רוצה "לחזור בתשובה" ממציאות מקולקלת, שאז ברור שלא היה צורך להזכיר את זה.

באמת "תורה קיצונית ופאנטית"... מה נעשה.. "כל האומר הקב"ה וותרן - יוותרו מעיו".

וזה נכון גם לגבי נושאים אחרים שהועלו כאן בעבר. ללא קשר לנידון דידן. אם מישהו העלה שהוא "בגד באשתו", לא כדבר שהוא מיצר מאד ושואל איך לתקן - אלא כ"נתון צדדי", "זכה" למחאות מכל מיני צדדים, לפני שהתייחסו למשהו אחר.

יש הבדל תהומי, בין לעזור לאדם שמציג מציאות בעייתית כבעיה - לבין לעזור כאשר המציאות הבעייתית מנסה להיות מוצגת כדבר "טבעי". במקרה כזה, זה חוסר אחריות כלפי הציבור, להעביר את זה בלי להעיר על  כך.

מה שלא ידעת גם כן הוא, שזה לא שאלה של "ממש דוסים", אלא מושגים של "דתיים מכל הסוגים", אם הם באמת דתיים (דהיינו, הולכים לפי המוסר המקובל בעם ישראל ולפי התורה).

דבר שני, כבר הוסבר כמה פעמים. התגובה אינה "נגדך", אלא כלפי זה שדבר כזה עובר כאן בדילוג על הערה לפחות, על כך שהוצג כאילו בתור " מציאות טבעית" שרק יש משהו להתייעץ לגבי ענין טכני בה.

אדרבה, עוד מפתיע שאת אומרת כעת שאתם מודעים למשהו בענין. לפי הודעת הפתיחה, אכן היה נראה שאת כותבת לגמרי בתום לב. לא מודעת לשמץ בעיה, כמו שלצערנו מצוי בחוגים מסויימים. וגם לפי מה שכתבת כעת ("הרבה שנים ביחד"..), רואים שלא כ"כ ברור לך על מה "קפצו". כבר אמרתי, לא דנים אדם על תרבות שהתגדל בה. לצערנו.

יפה מאד שיש "מצוות חשובות" שאתם מקיימים. התורה היא של כל עם ישראל. אין דבר כזה שמישהו שהוא "לא דתי" כאילו פטור ממצוות או אין לו מצוות. מלאים מצוות כרימון.

לגבי הבעייתיות במושגי האישות כיום בעולם ה"חילוני", לא זה המקום להרחיב. לא נכון מה שאת שמה את זה בתור דבר לא כ"כ חשוב כביכול - אבל כבר אמרתי, לא זו מגמת הכתיבה. אם מישהו שואל משהו אישית - עונים לו אישית. לא זה הענין כאן - ולפחות על דעתילא עלה שאת "תשתכנעי" ממה שנכתב כאן. גם לא היתה שמץ כוונה כזאת.

וזה שאתם רוצים להתחתן כדת משה וישראל, ולפתוח את החיים ביחד בטהרה, זה באמת מאד משמח. שיהיה במזל טוב.

ממש "יראת שמיים"... אתה אכול שנאה. מוטב שלא תוציא את הרהוריך שבאים מתוך עצמך - על המניעים שבגללם אנשים כותבים - על אחרים.

לפני שאתה שואל אחרים אם לא יכלו לכתוב ולשתוק - מוטב תשאל את עצמך למה אתה כ"כ מתקשה "לשתוק" במקרים מסויימים.

בהיות שאתה שוב משקר בשם מה שכביכול כתבתי - אין טעם להשיב על כך. מלבד שממילא אין טעם לדון עם מי שזה הפה שלו.

ומי שזו הרמה האינטקלטואלית שלו, שאינו מבין מה ההבדל בין לראות תאונה, לבין להגיב על כך שלפני שעוזרים לא מתיחסים למשהו שמתפרסם פומבית בפורום כאילו הוא מציאות טבעית - לא יעזור גם "להסביר" לו. מניח שיש מספיק קוראים שתופסים. זה ניכר גם מכמה וכמה תגובות.

אם להציע למישהו "לשחרר" - מוטב תציע את זה לעצמך. איש אינו חייב לסבול את "סגנונך" - גם לא את הנסיונות הכחניים שלך"להחליט" מה "קיצוני וחמור סבר" ומה לא...

אחרי הודעה הענוותנית כשלך - זה ממש מודגש..

כבר כתבתי, שאני לא אגלוש לרמת דבריך. אע" שמשום מה לא קשה בד"כ לנחש מי יהיו אלו ש"זעזוע" ממש יפריע להם.

והשורה האחרונה - ממש תגובה עניינית..... אם אדם מבזה את עצמו, אין צורך להוסיף.

והנה הוסיף עוד כמה מילים מלוכלכות בסוף תגובתו עליה הגבת - כמובן עם תוספת של המלצה צדקנית ללמוד על בין אדם לחברו... אין מה לומר, זה פשוט לא נורמלי. גם אין כל ענין לבזות בחזרה - מלבד שזו לא דרכי. לצערי עושה את זה הכי טוב לעצמו]

אין צורך לרדת לפסים אישיים. לכל אחד מותר לאמר את דעתו.

אתה לא מכיר זוגות שנשואים עשורים וטוב להם?

וודאי שיש קשיים. גם כרווקים וגם כנשואים.

אבל בסך הכולל- לא סתם הרבה אנשים מתחתנים.

יש בזה הרבה מאוד טוב.

ובזוגיות טובה ונורמלית זה באמת כיף וטוב וממלא, היחד.

גם לא נכון עובדתית.

90 אחוז חיים גרועים יותר?

חצי מתגרשים? לא נכון עובדתית

גם לא נכון שאי אפשר לעשות ילדים לבד מבחינה ביולוגית זה עדיין בלתי אפשרי.

גם לא נכון כי יש מחיר לחופש, יש מיעוט של "חופשיים" אחרי גיל 40 שהם היו מתים שתהיה להם משפחה או קריירה אבל הם התמכרו לחופש והם משלמים את המחיר החברתי של להיות "חופשיים" הרוב המוחלט חוזר לתלם אחרי גיל 20 ומשהו, מקימים משפחות, פוצחים בקריירה ומשמחים את אמא, זה האושר האמיתי, החופש שהוא מתאר בגיל 40 זה מקור לאומללות.

זה שיקוף של עולם ערכי מערבי מנותק משורשים, של אכול ושתה כי מחר נמות. כשאין מוכנות להשקיע, להתאמץ, ליגעת ומצאת - תאמין, באמת זוגיות נראת סוחטת.

כשחיים נכון, כשמבינים שאדם - לעמל יולד, כשבאמת דואגים אחד לשני ומתאמצים לראות אחד את השני - אין דבר שיותר משלים וממלא ונותן שייכות מזוגיות שמתפתחת למשפחה.

גם בתרבות המערבית, רובם המוחלט של האנשים מתחתנים...

לא כל דעה מוזרה היא תרבות מערבית

העלאת על נס דגל החירות.

הרווקות המאוחרת.

הפרוגרסיביות שרואה במשפחה אויב.

אחוזי הגירושים.

עשיית ילד "לבד".

מה זה כל החרא הזה אם לא תרבות המערב על סטרואידים?

וכמה אנשים מנסים באופן אקטיבי להטיף לזה שחתונה זה דבר רע?

מיעוט שבמיעוט.

הפרוגרסיביזם לגמרי תומך בהשמדת המשפחה.

מעצימים את האינדיבידואליזם.

הרבה מאוד באירופה ובארהב בוחרים שלא להתחתן אני לא יודע איפה אתה חי.

לא מיעוט שבמיעוט בכלל.

מרמור והתקרבנות

ויש גם דברים נכונים:

כ50% מתגרשים

אנשים נשארים לעיתים גם כשגרוע להם

ידע מגיע רק מניסיון (ולפעמים ניסיון גם הוא לא מספיק בשביל ידע)

מערכת יחסים יכולה להיות משהו רע (וגם אם היא בינונית היא יכולה להיות דבר מאד רחוק מזוגיות תקינה)

שקר גס.

השקר הכי ברור בכל הפוסט.

מבט מסוים על הסטטיסטיקה

גירושין סטטיסטיקה

זה מספר הזוגות שמתגרשים מתוך אלה שמתחתנים? מה פתאום? אפילו לא קרוב.

האחוזים פחותים

ומי שלא מוכן להסתכן להיפגע לא מוכן להסכים לחיות.

זוגיות היא לא סטטית

כל זוג עובר רגעים שחורים ורגעים מאושרים.

מי שמוכן ללמוד ולעבוד על עצמו ישיג יחס גבוה של רגעים מאושרים לעומת רגעים קשים

עובר רגעים מאושרים

כדי להשיג אותם לא די בעבודה ותהליך עצמי

צריך פרטנר מתאים

לפעמים הוא פשוט לא

מהסיבה שחווה רגע מאושר אחד עם השני

לידה, רגע שקט ונחת עם הילדים

זה רגע של אושר ביחד

אפילו תקווה ביום החתונה שהחיים יהיו מאושרים ביחד

מי שלא חווה שום רגע כזה בשום שלב של הדרך אני בספק אם יש עם מה לעבוד

רגע או חודש או כמה חודשים

של איזשהו אושר

לא יכול להיכנס למשוואה על חיים שלמים

עם מספיק נכונות אפשר להגדיל אותה

קטנות של אושר

זה לא בהכרח פוטנציאל

במיוחד בזוגיות ארוכת שנים

אנשים משתנים

ככל שאדם עושה יותר עבודה עם עצמו

הסטנדרטים שלו עולים

ואז הרגעים של האושר זה פירורים

מול חיים שלמים

אם יש נכונות משני הצדדים

וגם מודעות ויכולת לשניהם

אז אולי

אם זה רק מצד אחד

זה רק עוד פער לרשימת הפערים

אמר רבן שמעון בן גמליאל שלא היו ימים שמחים וטובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, משום שבימים אלו היו בנות ירושלים יוצאות בבגדים לבנים שאולים כדי לא לבייש איש, רוקדות בכרמים ומוצאות את בני זוגן.

אולי הבן אדם לא גר בירושלים?

וגם אם נכון.

אין עצה ותבונה נגד ה'

שגילה דעתו שזה טוב להתחתן.

ואמר "לא טוב היות האדם לבדו"

ומכלל לאו אתה שומע הן.

ומתפרש כאיסור הלכתי.

"שלא לישב בלא אשה".

אנחנו לא יכולים לחלוק על ה'

גם אם הוא שלח אותנו לשדה מוקשים

של סיכויי הפסד של 90%

שנקרא "זוגיות"

הוא באמת לא ראה בחייו שום מודל זוגיות מתפקד? אפילו אחד?

ההורים שלו? חברים? הוא עצמו?

זה בעיקר נראה כמו דיבור מתוך כאב רגשי, ולא איזו התעמקות פילוסופית בטבע האדם.

ברור מאליו שמי שיש לו את התפיסה הזו לגבי זוגיות, לא יכול בהגדרה להיות בזוגיות מאושרת. זה למה אני ממש לא אוהבת את הבדיחות "נישואים זה כלא" וכל השטויות האלו. שפה ותפיסה משליכות על ההתנהגות בפועל. מי שבא מתוך נקודת הנחה שנישואים זה דבר אפשרי ודורש כבוד ההדי ועבודה על הקשר, יהיה הרבה יותר מאושר לא רק בזוגיות אלא גם בכל החיים שלו. זה דורש עבודת המידות שאנשים מהסוג הזה לא ששים לעשות.

ולא סתם מבחינה תורנית "קשר קליל ולא מחייב" זו זנות לכל דבר. להפריד את האינטימיות ממחויבות והתיחסות מכבדת לכל הרבדים באדם שמולי ולא רק הגוף, זה דבר מבזה לכל המעורבים בעניין.

זה הגיג של אדם מתוסכל, פסימיסט, לא-מדעי בעליל, שחי במעגל חברתי אומלל.

מה הסקרים אמרו על זוגיות מוצלחת לפני 30 שנה? מסקנות אחרות לגמרי.

מה החרטה הכי גדולה של אנשים עריריים לפי הסקרים? מסקנות אחרות לגמרי.

לרב חיים נבון יש המון מה לומר על זה.

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.