אני לא מצליחה להבין...

יש לך בהיסטורית הודעות הודעה שכתבת לפני חצי שנה בערך שאת נשואה 6 שנים ונכנסת להריון בלשון הזו:

היי לכולן וחג שמח! 
להערת אגב.. אני חדשה כאן 
אנחנו זוג נשוי 6 שנים.. בסביבות גיל ה25
והאמת שרק תכננו וניסינו להכנס להריון החודש הזה בפעם הראשונה,
הצלחנו לקלוע ליום ביוץ ולאחר ביום כן יום לא.. השתמשו ברופא נשים ובמקלון ביוץ לדיוק..
שבת הבאה זה השבת שאני כביכול אמורה לקבל מחזור, (בתקווה שלא)
ואנחנו מתכוונים לבדוק בשבת הבאה בבדיקה הביתית של מקלון הזהב
בעלי ממש רוצה שנעשה את זה ביחד ושלא אבדוק לבד

...............

וכל שאר ההודעות שלך עוסקות בזה שאת מתחתנת כשאת בהריון וכו'...

תסכימי איתי שזה קצת חשוד?

חברים,

האם מדובר בטרול?

נשואה...

בכל זאת פורום דתי...

זה ממש פוקח את העיניים.

וכן להדגיש לרב המקדש לערוך את החופה בקיצור נמרץ בלי סלסולים וסיפורים.

כמו כן, פעם הייתי באיזה חופה שהתחילה ממש מאוחר, והרב אמר כי ניתן לוותר על קריאת הכתובה, איני יודעת מה המקור לכך.

ובנוסף חושב שהיה כיסא בקירבה מקום ואולי תבקשי מאמא שלך להחזיק אותך במקרה הצורך.

רופא על כדורים שיזערו או משהו

שאם תרגישי לא טוב תתיישבי, אבל זה לא יהיה כזה בולט?

[וכן - נלעג בעיני, שמרוב רצון תמים וטוב לעזור, אין שמץ הערה.. כך הורסים הרגשות טבעיות נורמליות אצל ציבור. הופכים פרופורציות. דורסים את המוסר הטבעי ואת דבר ה' - הכל כמובן מרצון טוב..]

למרות רצונך הטוב והתמים (באמת) שניכר מדברייך.

אני לא באתי "לקרב את הכותבת".. ובכל דברי - אם תקראי שוב - אין מילה אליה ועליה-אישית. ליבי על מי שגידלו אותם באוירה שעקרה הרגשות בסיסיות ומוסר טבעי, ברור שהכתיבה היא מנאיביות מוחלטת (אם זה לא משהו "טרולי"), לא הערתי לה מילה. זה לא המקום ולא ענייני כאן.

אני הערתי על זה שזה נמצא "כאן", נח בשלוה בפורום - ומגיבים, מרוב רצון טוב לעזור, כאילו לא קרה כלום... שִמְךָ הגדול לא שכחנו. גם לא את המוסר הטבעי שלנו. אם מישהו היה שואל בתום לב איך להתחלק בשלל שהוא וחבריו שדדו - גם היית אומרת שמכיוון שהוא מבקש עזרה אז צריך לכתוב בעדינות שזה לא רצוי מבחינת ההלכה?

אין לכך כל קשר לאהבת ישראל. שום קשר. מי ש"אהבת ישראל" שלו, גורמת לו להתקהות בהרגשותיו לגבי דברים הכי בסיסיים, אז זו בעיה במושגים ובאהבת ישראל.

לי לא זז מילימטר מהאהבת-ישראל כלפיה, עם מה שכתבתי - וכמו שאמרתי, לא עלה לדעתי לרגע "להוכיח" אותה כאן. מה זה יעזור.. מה שייך בכלל. מי שנמצאת בתוך מצב כזה - מה שיש לעשות כעת זה "להוכיח" אותה? משם מתחילים?

והגישה כאילו "אהבת ישראל" זה בשביל להשיג איזה "קירוב", היא גישה מוטעית. לא כתוב "אוהב את הבריות כדי לקרבן לתורה", אלא "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". כך הדגיש הרצי"ה זצ"ל. אנחנו אוהבים את הבריות מצד עצמם, ואנחנו מזדעזעים מדברים מזעזעים מצד עצמם - ולא קרב זה אל זה. אף צד לא מנטרל את משנהו. 

וכשמישהו "מבקש עזרה" בשאנטיות על מציאות שאמורה להחריד לב יהודי, וזה נשאר ואין התייחסות - זה מזעזע. 

ממש אין לכך שמץ קשר לכך שאת "מדריכת כלות לא דתיות". כלות לא דתיות, באות אלייך באופן פרטי - את יודעת מראש מאיזו מציאות הן באות, ואם את גם מצליחה להכניס תפיסה שפויה יותר מברחוב לגבי נישואין - יפה מאד.

כאן מדובר על אוירה ציבורית ברשות הרבים "דתית". זה אחרת לגמרי. 

גם אני ייעצתי לאנשים במצבים מאד מסובכים. זה פשוט לא קשור אחד לשני.

כך הורסים אוירה ציבורית. כך "מרגילים" לקבל דברים כאילו זה "לא כ"כ נורא".. "לא רצוי".....

יש תופעה בפסיכולוגיה, שמכנים אותה "תופעת האותורן".. עשו פעם ניסוי. אמרו לאנשים באולם, שמנסים עד כמה אדם יכול לשאת שמחשמלים אותו. על הבמה היה שחקן - כמובן שהקהל לא ידע שזה שחקן - והתחילו "לחשמל". משלב מסוים הוא התחיל לעשות תנועות נוראיות של כאב.. כולם ישבו בשקט.  רק כשזה הגיע ל"רמות" מאד גבוהות של מתח  חשמלי - ומחאות חריפות ביותר מצידו - התחילו כמה להגיב....

מה זה אומר? שכאשר מציגים לאנשים משהו מזעזע, תחת "פלומבה" מסויימת - זה יכול לעקר להם את הדברים הכי טבעיים זו הסכנה הגדולה.

מציגים דבר שאדם עם מוסר יהדות נורמלי, אמור לצעוק בזעזוע כשהוא שומע אותו (וגם סתם אדם נורמלי, עד לפני זמן לא רב). אבל שמים את זה תחת הכותרת של בקשה תמימה לעזרה (לדעתי באמת בתמימות, אלא אם כן סתם איזה טרול היה רוצה להכניס כאן משהו כזה, בדיוק תחת התרגיל הזה... כבר היו דברים מעולם..). ואז, מה פתאום לצעוק ולהביע זעזוע מזה שזה נח לו כאן....  כך מטמטמים ציבור. כך גורמים לאבד מוסר טבעי. כך גורמים להתקהות. שום קשר לעזרה אישית אחד-על- אחד למישהו שנמצא במצוקה ובא להיעזר אישית אצל מישהו שהמושגים ברורים ונהירים לו.

ולכן, גם רק היתממות היא להתחיל "לחקור" איפה בדיוק העבירה ב"סקאלת העבירות". כמו שכותב בעל העקידת יצחק, שחטא קל ציבורי, חמור מחטאים חמורים פרטיים (לא שזה "קל", זה חמור מאד, אבל בשביל מי שבא כאילו לעשות "השוואת עבירות" בדקדוק הלכתי. זה לא שיעור גמרא כאן - אלא פורום ציבורי).

שאני לא רק "מניח" שאינה מודעת - אני בטוח בזה (אם מדובר בכותבת אמיתית). נאיביות טוטאלית.

ההקבלה ל"שודד וחבריו", היא לגבי עצם הענין. התחושה שזה אמור ליצור אצל מי שקורא כאן. ובענין זה - יש מקום לומר שזה אמור לזעזע יותר מה"שודד". 

אז אם אנחנו יכולים כ"כ לאבד את הטבע שלנו הנורמלי, עד כדי להגיב כאילו "לא קרה כלום", זה עושה אותנו ללא-נורמליים. 

קל וחומר כשמדובר במקום פומבי, שההשלכה של דבר כזה על קוראים, היא עוד הקהיה של דברים שצריכים להיות הכי פשוטים.

ואולי בצד ה"'קירוב", זה יחטיא עוד כמה שעומדים על הסף ורואים מה התהודה הציבורית לפרסום כזה (וזה לא תיאורטי - יש כאן כאלה)?

ברור שכמדריכת כלות, את אכן צריכה לגשת בימין מקרבת. ומה יש לדון מי שגדל במציאת מעוותת לגמרי מבחינות אלו.

אבל כאן זה לא הדרכת כלות פרטית. כאן זה מקום ציבורי. וגם את אישית - אם ההדרכת כלות הזו תגרום לך בִּפנים לפחות זעזוע, אז מציע לך לעשות רביזיה.

מעשה שהיה: פעם היה חסר אצל הרצי"ה זצ"ל עשירי למנין. הביאו יהודי מהרחוב, מחלל שבת. הרצי"ה דיבר איתו בחיבה רבה, והמשיך לדבר... עד שנכנס עוד מישהו - ואז התחילו.

אח"כ שאלו אותו - הרב מדבר כ"כ הרבה על אהבת ישראל וקירוב רחוקים, אז למה לא לצרף אותו?... התחיל לבכות: אתם יודעים מה זו שבת, מה זה חילול שבת בפרהסיא?....  גאון באהבת ישראל, גאון באהבת השבת והתורה ומצוותיה.

אז מי שרוצה "לקרב" - אני לגמרי בעד. אבל שלא ירחיק אגב זה את עצמו ואת החֶברה, מתחושות הכי נורמליות ביחס לדברים הכי בסיסיים. שיההי ברור לו שאינו מתקהה במושגיו ותחושותיו בגלל זה.

ותמיד צריך להבחין, האם אדם מגיב (כמוך אני מניח) על אותו בסיס של חומרת הענין עצמו. ומי - כי באמת זה "לא מרגיש לו כ"כ נורא".. ואז - ה"אהבת ישראל" וכו', זה די תירוץ.

ואני מדגיש שוב - עוד יותר ממה שאת אמרת:

אם היה מדובר במישהי שמגיבה אליה מאחורי הקלעים, באישי, ופותחת שמצד האמת אנחנו חושבים שזה באמת דבר נורא שמגיעים כך - ומסבירה למה - ואח"כ אומרת לה, כעת שאת במצב הזה, וצריכה עזרה מעשית, בואי אעזור לך, ומציעה מה לעשות - בוודאי שכך ראוי לעשות. גם אם מישהו מחלל שבת יתנגש בשבת, ישר נרוץ לעזור לו.

ואכן, זה באמת גם יגרום לעיתים להתקרבות למושגים שלא שמעו עליהם, להוותנו.

להגיב לאנשים ב"חמימות", צריך לא רק כי זה ישבור מחיצות - אלא פשוט כי כך צריך להגיב. וכי לא נפטרנו מאהבת ישראל בגלל דברים שאדם עושה בבלי דעת, ואין היום מי שיודע להוכיח.

תקראי שוב.

תראי על מה זה נאמר.

כנ"ל, כל אחד שיבדוק אצל עצמו מאיפה זה בא לו. וזה לא משנה אם בלבוש "חרדי" או בלבשו ההיפך.

מנסים לטמטם את הציבור, להפוך אותם אדישים לזנות. כאשר כמובן על כל "פיפס" פרטי אנשים צועקים עד לב השמיים - אני לא אלך עם זה. 

אני דווקא נזהרתי שלא להגיב כלפייך אישית - אלא כלפי זה שזה מתפרסם כך בערוץ דתי, ושאף אחד לא מעיר על ה"מציאות" הזו לפני שבא "לעזור" בענין הטכני.

אבל כיוון שראית לנכון לומר "חשוך" - כמו האופנה הפרימיטיבית והחשוכה היום לומר "חשוך" על כל דבר שהוא הכי בסיסי, "פטנט חדש", וכך להצדיק כל דבר בעייתי - אז אני אענה לך כמידתך:

אני אגיד לך מה "חשוך". "חשוך", זה שאנשים לפני שהתחייבו  זה לזה, לפני שנישאו, לפני שהקימו משפחה, הם כבר "בהריון". זה מה שחשוך. אמנם גם לפני הרבה-הרבה שנים, לא היו "חשוכים" עד כדי כך, אלא, כדברי חכמים שמתארים את המציאות אז, אדם היה מוצא אשה בשוק, מוצאים חן, לוקח אותה לאשה מיד (גם אז - לא בלי מחוייבות, אבל בלי שום "הכנות") - אבל בכל זאת אמרו חכמים שצריך להיות יותר מוּארים, שאשה זה לא איזה חפץ.. יש תהליך, אירוסין, נישואין, התחייבות בכתובה - שיהיה ברור שהבסיס הוא המשפחתיות, המחוייבות, הקשר הנשמתי - לא איזשהו "הפקר".

אלא מה? שאני לא רציתי לכתוב לך כך. היה ברור לי שאינך מודעת למושגים הללו - שלא באשמתך - ושאת כותבת בתום לב. אפילו שמחתי שחשובה לך כ"כ החתונה. מראה שאת תופסת שלהקים משפחה - זו כבר מדרגה חדשה, לגבי מה שהיה קודם.

אבל בגלל שאת לא התאפקת, וכינית את המושגים הכי בסיסיים של היהדות, וגם של הנוכחים במקום הזה שבו ביקשת עזרה, בתור "חשוכים", אז ראיתי לנכון להאיר קצת את עינייך מהחושך האמיתי.

וגם "חשוך", שבמקום לחשוב קצת לעומק - שמא בכל זאת לא סתם כך עם ישראל נוהג אלפי שנים - נתפסים לשטחיות הרדודה שהמציאו היום כמה אנשים, לקרוא "חשוך" לכל מה שנגד מה שלא חשבו עליו, ו"פתרו את בעיותיהם"... כידוע, היום כל מי שכותב נגד איזו אידיאליזציה מסטיות, גם יש את המקהלה שצועקת "חשוך"... זה בסדר - גם בסדום ועמורה חשבו שזה חשוך - כבר לפני המון שנים.

מכל מקום, כפי שהסברתי כבר כמה פעמים - התגובה שלי דווקא לא נכתבה כלפייך.. לא עלה בדעתי לצפות שמזה שאכתוב משהו ב"קוד" כזה, זה ישַנה משהו אצלך - וגם לא היה לי ענין בכך ע"י איזו הודעה. התגובה שלי, היתה לאנשים שמגיבים כאן קבוע, אולי גם למי שאחראי על מה משאירים מההודעות שעולות. הסברתי את זה כמה פעמים בתגובות אחרות - חבל לחזור על זה.

ולפי היהדות (וגם לפי הנורמליות האנשוית עד לפני זמן לא רב), אכן קרבה כזו שלא בנישואין, נקראת "בעילת זנות". מוטב לא להגיב על מושגים שלא מכירים. 

וכבר אמרתי מה "חשוך" באמת. וחשוך שהיום בנות לפני שמתחתנות, כבר "התנסו" לא פעם בכל מיני גברים מקודם - ופעמים רבות יותר נכון לומר, נוצלו - במקום להגיע לנישואין באופן ראשוני. זה החשוך, ועוד יותר חשוך שעושים מהחושך הזה אור.

שוב - זה לא "אלייך". אין לי שמץ טענה כלפי מי שגדל במציאת מעוותת, ובגלל זה חושב שהיא ישרה.

אבל כדאי לך להבדיל היטב, בין "לקבל את האחר", שפירושו לכבדו כבן אדם, לראות גם את הטוב שיש בו וכד' - לבין לקבל כאילו כל מה שהוא אומר זה "בסדר" או לגיטימי. גם את כמובן לא תקבלי כל מה שיאמר האחר כלגיטימי (מספיק לראות מה שכתבת הרגע...), אלא מה? שיש אנשים שלא מקבלים, שגם לאחר "מותר" לא לקבל דברים. 

את רוצה "לשנוא" בגלל זה? שיערב לך. אני מאד לא מכבד, בלשום עדינה, "איומים" כאלה. את יכולה לשנוא עד מחר בלילה - ולא תגרמי לאף אחד "לקבל" שדברים שמִתמיד היו אצלנו הכי בסיסיים, זה פתאום "בסדר". אל תזדעזע... לא.

אבל אם ציפית שאולי "תזכי" לשנאה בחזרה - אז ציפיתך נכזבה. אני לא אשנא אותך בגלל השנאה שלך. ובוודאי לא בגלל דברים שלא למדת ואפילו לא מודעת לכך שלא למדת אותם.

אצלנו, בניגוד לתרבות-השנאה, יש הבדלה גמורה בין התנגדות להשקפות/התנהלויות מסויימות - לבין יחס אל האדם מישראל שנושא אותם. אני לא אאיים ב"שנאה" למי שלא יקבל את מה שאני אומר....

זה בכלל לא היה "התקפה עליה"..  ברור שהיא כתבה לגמרי מתוך נאיביות (כך לפחות אני הבנתי).

זה היה על כך שזה נמצא כאן, בניסוח של משהו "טבעי", כאילו "מובן מאליו" שכך מגיעים לנישואין - ואנשים טובים נחלצים לעזור בלי שמץ הערה על זה שכאן לפחות מובן שזה לגמרי לא המציאות שאמורה להיות (אולי בכלל יש מקום לשקול מצד מי שמנהל פורום, האם אפשר להשאיר הודעה כזו. הרי - לגמרי בלי להתכוון - עצם הנחת דבר כזה, בגישה של משהו מובן מאליו, לא של איזו בעיה שקרתה - הוא הפוך מכל מה שאמור לייצג הערוץ הזה).

דבר כזה, הוא מוריד את הציבור. "מרגיל" לא להרגיש דברים, לקבל שדברים הכי מובנים הם בעצם "ענין של גישה" וכד'. וכמו שכבר כתבתי, זה עלול להזיק בפעל לאחרים. אז צריך להגיב על כך.

[לגבי הדוגמה שהבאת, אני באמת חושב שיש הבדל ברגישת לדברים. אבל אכן יש להניח, שאם מישהי היתה כותבת, "כשאני נוסעת בשבת לים - אני מרגישה בחילה בנסיעה, מה אפשר לעשות".. - אז קודם כל, האדם הסביר היה אומר משהו על עצם הנסיעה בשבת, אע"פ שאינה יודעת וכו' וכו', ולא מגיב בהתעלמות מהנושא שעליו מדובר. 

כבוד שמיים והמושגים הכי בסיסיים שלנו, הוא שום דבר? קחי דוגמה אחרת: אם מישהי היתה כותבת לך: כשאני פוגשת את האמא הפרימיטיבית שלך - בא לי להקיא בתוך ההריון, מה אני יכולה לקחת נגד זה... לא היית אומרת איזו מילה על האמא לפני הצעת של משהו נגד בחילה?....]

וזה מה מה שעשית בהודעה הזו - בעיקר לעצמך.

אני הרי כתבתי בהודעה עליה הגבת - שההערה אינה "לה". אין טעם לחזור - מי שרוצה, שיקרא שוב. ולכן גם אין ענין/מחשבה להשפיע על זו שכתבה ע"י כך. גם את זה כתבתי.

את התירוץ של "מרחיקות מהיהדות", אנחנו שומעים מהרבה אנשים על כל מה שאינו "דתי מחמד" ברשות הרבים.

ומוטב תמנע את עצמך מנוסח של "האולימפוס שאת החי בו".. מי שבעיניו להזדעזע מפרסוןם דבר כזה הוא "אולימפוס" - שיבדוק את עצמו, מאיפה זה בא לו.

 מכיוון שאין לי ענין להעליב אנשים באופן פרטי - אני לא ממשיך עם זה. אפשר לעקוב אחרי הודעות שהתפרסמו עם הזמן. כל אחד שיבדוק את עצמו. 

הרי הבנת שלא ציפית למשהו כזה - אז למה לצייר קריקטורה?

ראשית, אני הגבתי איך שציפיתי מעצמי להגיב.

הדבר השני - אמרתי: טרם עזרה - לפחות משהו, הבעת אי נוחות, תזכורת שזה דבר שלפחות במושגים המקובלים כאן (בושה שצריך לומר דבר כזה), זו מציאות לא שייכת. ואז לעזור באופן נקודתי, ע"י אותן נשים שברצון טוב ובתום לב נחלצו לעזור.

הסברתי ברור, כמה פעמים: לא יתכן, שבפורום "דתי", יוזכר משהו כזה לא כ"בעיה שקרתה", אלא כדבר שהוא כאילו מציאות ש"מובנת מאליה".. ורק צריך לברר כמה פרטים מעשיים, וזה יעבור כאילו לא כלום. זה לא יתכן - לא מכבוד שמיים, לא מכבוד הבריות והציבור שכאן. לא מצד שמירה על הנורמליות שלנו, שהיום מכל עבר מנסים להרוס אותה ח"ו.

אין כל קשר ל"תוכחה" אליה אישית. אני עצמי, אחרי הזעזוע הראשוני, "חייכתי" מהתמימות (בהנחה שההודעה אמיתית), ואפילו הספקתי לומר לעצמי, איזה יופי שאפילו בתוך מציאות כזאת - עדיין "חתונה" זה משאת נפש מרגשת (מקוה שלא רק בגלל ה"טקס", אלא בגלל המשמעות שנהיים נשואים).

לא חיפשה הטפת מוסר מה גם שהיא כבר בהריון ולא התייעצה האם להיכנס להריון לפני החתונה היא פשוט ביקשה עזרה אנחנו לא שופטים התפקיד פה זה כובע של לעזור במה שחושבים שעוזר 

ראית אל מי כתבתי?

["מצחיק אותך" ה"להיכנס" וכו'?... אני חושב שזה עצמו חלק מהבעיה. זה בדיוק תוצאה של הטמטום המתמשך ששוטפים בו את הציבור, בכל מיני מערכות]

"חיפשה עזרה", במקום שרבים קוראים, מקום "דתי" - אז אף אחד לא אומר משהו טרם "עזרה"? אף אחד לא מביע זעזוע מדבר כזה שמופיע כאן, באופן טבעי? השתגענו לגמרי?

אין כל קשר לעזרה הפרטית. אני כבר עזרתי במקרים קשים גם כן.

אם מישהו היה מבקש כאן עזרה איפה להחביא מה שהוא שדד, כי הוא כבר שדד - גם היית מגיב ככה?

כלומר, זה פשוט התקהות בדברים הכי פשוטים. ונסיון לגרום, ע"י תגובות מסוג זה, שגם אחרים יתקהו. אז לא...

אם בגלל ש"החיים זה לא בימ"ד" - מאבדים מהרגישות והזעזוע מדברים בסיסיים לגמרי ובעיקר מפרסומם ברבים במקום "דתי"  כאילו בתור "מובנים מאליהם" - אז זו בעיה בחיים.

"למה רחמנא ליצלן", רק כי דבר מסויים נעשה הלב גס בו בחוגים מסויימים?..

"ועמך כולם צדיקים" בוודאי נכון. אבל לא כל מעשה הוא "צדיק". לקבל אחרים באהבה באופן אישי - אינו אומר להיות אדישים להקהיית הרגישות במרחב הציבורי. ממש צריך לעבוד על זה: להבדיל בין אהבת האדם, לבין הזהירות לא לאבד רגשות נורמליים-יהדותיים בסיסיים,

ו"עצות לאחר מעשה", אין בעיה. לא על זה דובר. כדאי לעיין לעיל. כבר נכתב על כך הרבה.

אמת

לפי היהדות, זה לא נכון לגור יחד ללא נישואין

גם עם הריון וגם ללא

אכן, זוהי מציאות לא נכונה, אך לצערינו- קיימת

גם בגמ' מוזכר על בת של אמורא שבנישואיה היתה בהריון

באה אשה בבקשת סיוע- אין עניינינו אלא לסייע, ואין צורך לדון ולחטט מה - מי - מו

אכן, ניתן להעיר- להאיר, בעדינות, את הידוע, שזה מצב לא רצוי

נראה, שאין צורך יותר מכך, הגם שהפונה מודעת למצב, כפי שמתברר מהגדרת הסטאטוס הראשונית, וכפי שהוזכר

לכל מיני קיצוניים ופאנטים מטעם עצמם שכתבו לך כאן.

העיקר הוא העתיד והדרך שבחרתם לעצמכם וכמו שנאמר במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

תתחזקי ותחזקי את בן זוגך ואת כל עם ישראל.

ושנזכה כולנו לחזור בתשובה שלמה ובעיקר בעיניינים של בן אדם לחברו שנדמה כי כמה מחברי הפורום הנכבדים אינם חזקים בהם.

תיתן לעצמך בלבד...

למה, "מטעם מי" אתה כותב כאן?....

מוטב שאת ההערה לגבי "בין אדם לחבירו" תאמר לעצמך..

אותה תורה שאומרת משהו לגבי "בעלי-תשובה" (שאגב, כלל לא שייך לנידון דידן, לכל מי שמבין מה כתבה; אבל ברור שכוונתה תמימה), אומרת גם על הבעיה להעלות בציבור מציאויות בעייתיות כאילו הן משהו "טבעי".

שום דבר לא הועלה כאן כאילו מישהו רוצה "לחזור בתשובה" ממציאות מקולקלת, שאז ברור שלא היה צורך להזכיר את זה.

באמת "תורה קיצונית ופאנטית"... מה נעשה.. "כל האומר הקב"ה וותרן - יוותרו מעיו".

וזה נכון גם לגבי נושאים אחרים שהועלו כאן בעבר. ללא קשר לנידון דידן. אם מישהו העלה שהוא "בגד באשתו", לא כדבר שהוא מיצר מאד ושואל איך לתקן - אלא כ"נתון צדדי", "זכה" למחאות מכל מיני צדדים, לפני שהתייחסו למשהו אחר.

יש הבדל תהומי, בין לעזור לאדם שמציג מציאות בעייתית כבעיה - לבין לעזור כאשר המציאות הבעייתית מנסה להיות מוצגת כדבר "טבעי". במקרה כזה, זה חוסר אחריות כלפי הציבור, להעביר את זה בלי להעיר על  כך.

מה שלא ידעת גם כן הוא, שזה לא שאלה של "ממש דוסים", אלא מושגים של "דתיים מכל הסוגים", אם הם באמת דתיים (דהיינו, הולכים לפי המוסר המקובל בעם ישראל ולפי התורה).

דבר שני, כבר הוסבר כמה פעמים. התגובה אינה "נגדך", אלא כלפי זה שדבר כזה עובר כאן בדילוג על הערה לפחות, על כך שהוצג כאילו בתור " מציאות טבעית" שרק יש משהו להתייעץ לגבי ענין טכני בה.

אדרבה, עוד מפתיע שאת אומרת כעת שאתם מודעים למשהו בענין. לפי הודעת הפתיחה, אכן היה נראה שאת כותבת לגמרי בתום לב. לא מודעת לשמץ בעיה, כמו שלצערנו מצוי בחוגים מסויימים. וגם לפי מה שכתבת כעת ("הרבה שנים ביחד"..), רואים שלא כ"כ ברור לך על מה "קפצו". כבר אמרתי, לא דנים אדם על תרבות שהתגדל בה. לצערנו.

יפה מאד שיש "מצוות חשובות" שאתם מקיימים. התורה היא של כל עם ישראל. אין דבר כזה שמישהו שהוא "לא דתי" כאילו פטור ממצוות או אין לו מצוות. מלאים מצוות כרימון.

לגבי הבעייתיות במושגי האישות כיום בעולם ה"חילוני", לא זה המקום להרחיב. לא נכון מה שאת שמה את זה בתור דבר לא כ"כ חשוב כביכול - אבל כבר אמרתי, לא זו מגמת הכתיבה. אם מישהו שואל משהו אישית - עונים לו אישית. לא זה הענין כאן - ולפחות על דעתילא עלה שאת "תשתכנעי" ממה שנכתב כאן. גם לא היתה שמץ כוונה כזאת.

וזה שאתם רוצים להתחתן כדת משה וישראל, ולפתוח את החיים ביחד בטהרה, זה באמת מאד משמח. שיהיה במזל טוב.

ממש "יראת שמיים"... אתה אכול שנאה. מוטב שלא תוציא את הרהוריך שבאים מתוך עצמך - על המניעים שבגללם אנשים כותבים - על אחרים.

לפני שאתה שואל אחרים אם לא יכלו לכתוב ולשתוק - מוטב תשאל את עצמך למה אתה כ"כ מתקשה "לשתוק" במקרים מסויימים.

בהיות שאתה שוב משקר בשם מה שכביכול כתבתי - אין טעם להשיב על כך. מלבד שממילא אין טעם לדון עם מי שזה הפה שלו.

ומי שזו הרמה האינטקלטואלית שלו, שאינו מבין מה ההבדל בין לראות תאונה, לבין להגיב על כך שלפני שעוזרים לא מתיחסים למשהו שמתפרסם פומבית בפורום כאילו הוא מציאות טבעית - לא יעזור גם "להסביר" לו. מניח שיש מספיק קוראים שתופסים. זה ניכר גם מכמה וכמה תגובות.

אם להציע למישהו "לשחרר" - מוטב תציע את זה לעצמך. איש אינו חייב לסבול את "סגנונך" - גם לא את הנסיונות הכחניים שלך"להחליט" מה "קיצוני וחמור סבר" ומה לא...

אחרי הודעה הענוותנית כשלך - זה ממש מודגש..

כבר כתבתי, שאני לא אגלוש לרמת דבריך. אע" שמשום מה לא קשה בד"כ לנחש מי יהיו אלו ש"זעזוע" ממש יפריע להם.

והשורה האחרונה - ממש תגובה עניינית..... אם אדם מבזה את עצמו, אין צורך להוסיף.

והנה הוסיף עוד כמה מילים מלוכלכות בסוף תגובתו עליה הגבת - כמובן עם תוספת של המלצה צדקנית ללמוד על בין אדם לחברו... אין מה לומר, זה פשוט לא נורמלי. גם אין כל ענין לבזות בחזרה - מלבד שזו לא דרכי. לצערי עושה את זה הכי טוב לעצמו]

אין צורך לרדת לפסים אישיים. לכל אחד מותר לאמר את דעתו.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?