"כקורא בתורה" המשמעות היא שזו לא מצוות קריאת שמע בגלל שכבר עבר זמנה, אלא כמו קריאת כל קטע אחר שבתורה.

לכתחילה סומכים גאולה לתפילה ומתפללים עם ק''ש וברכותיה.

וגם לא פשוט שזמן ברכות ק''ש הוא כזמן תפילה ולא כזמן ק''ש.

רק לחב''דניקים שעוברים עם התפילה את זמן ק''ש במזיד.

אתה רוצה ללמוד חסידות לפני התפילה? אדרבה, תקום מוקדם ותלמד לפני שעובר הזמן אבל אל תבטל את ההלכה בגלל שהכוונה חשובה יותר. זה היגיון רפורמי.

או יותר מדויק, היגיון נוצרי.

הנצרות, בתחילת הדרך לפחות, באה להדגיש את האמונה על חשבון המצוות שהם אמצעי, שעם הזמן תפסו אותו כמיותר, שהרי הוא רק אמצעי ע"מ להאמין.

החסידים החליטו שמטרת לימוד התורה היא הדבקות, ויען כי יש להם רעיונות יותר טובים איך להגיע לדבקות מאשר לימוד תורה וכו'.

למען האמת, אין לי כ"כ עניין להכנס לוויכוח מיותר שבו אף אחד לא ישכנע את אף אחד. 

מה שכן, אני ממליץ לך לצאת מהתשובות השבלוניות - באמת, זה משעמם.

לגופו של עניין, אין לך סמכות לקבוע מהי פנימיות התורה. לא שמענו ולא ראינו שכל המקובלים חסידים (או שמא חשודים), וככלל גבי ערבוב של "פנימיות והלכה", רוה"פ עומדים בדעה אחת ברורה. ומה שכתב הנוב"י בזמנו, נכון גם היום - "וכל אחד יאמר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמיים".  

ע"פ הלכה יש היתר לזה?

ראשית, זו עובדה מאוד בסיסית שיותר מעידה על בורות הכותב מאשר על "בקיאות שלי".

שנית, כשאתה אומר "ע"פ ההלכה" אתה יוצא מנקודת מוצא שאתה מכיר אותה (את ההלכה). אני לא מאמין בתקיפה אישית, אבל זו טענה חצופה, ואני לא מוצא טעם בכלל להגיב אליה. (מורה נבוכים ח"ג מח', דוגמא קטנה בים של מקורות)

רק נחמן מברסלב התנגד לזה בכל תוקף - שלא לאחר זמן תפילה.

חיי מוהר"ן תפז "אָמַר הַצַּדִּיקִים שׁוֹגִים בָּזֶה, בַּמֶּה שֶׁמְּאַחֲרִים זְמַן תְּפִילָּה"  ויש עוד דיבורים על זה..

והוא גם התנגד לפסיקת הלכה לפי הפנימיות נגד ההלכה הפשוטה

לא רק לא לעבור על זמן תפילה, הוא אמר גם שצריך להתפלל כמה שיותר מוקדם.

וגם עוד אמירה כללית שאפשר לקמט את כל דבריו אבל לא לעבור על סעיף אחד בשו"ע.

אצלם שולחן ערוך בעדיפות ראשונה.  

בכללי, בשבילם 'חסידות' בסתם (או בכלל) זו חב''ד. 

יש את השתלשלות החסידות של שבעת נשיאי הדור מהבעש''ט עד הרבי האחרון. זו החסידות וזהו.

יותר כמו טשולענט בסיר לחץ.

מי שלמד חסידות, מבין לבד ומי שלא למד מה זה משנה לו?

כמו שחב''ד זה חכמה בינה ודעת.

אני יודע שהקליסקר יצא נגד התניא כי הוא אמר שהאדמו"ר הזקן הכניס אליו את השכל ודרך החסידות זה פשיטות.

שרוח הדברים והכוונה חשובה יותר ממהלכה ולכן יכולה לבוא על חשבון ההלכה.

למשל:

התורה מחייבת לישון בסוכה, אבל הסוכה קדושה כל כך שלא ראוי לישון בה אז עוברים במזיד על מה שהתורה חייבה כדי לכבד את הסוכה.

ואגב, לא בטוח שההבדל הזה לטובתכם (כי פנימיות שבאה על חשבון ההלכה היא לא רק לא הלכה אלא גם לא פנימיות).

אתה מערער על כל הבסיס של שו"ע הרב והתניא.

יש לך כתפים כ"כ רחבות?

הרי אין לנו אפס מינהו ושמץ קצהו מעבודת' שלו וגאונותו

וכאמור, שו''ע הרב כן היה נאמן להלכה, אתם אלא שלא נאמנים לשו''ע הרב.

 בניגוד למנהגי חב''ד מהדורותיים האחרונים.

למשל:

חיוב דאורייתא בשינה בסוכה?

זמן תפילה?

חיוב סעודה שלישית בפת?

מאמין ומקווה שזו הוצאת שם רע.

אבל אם אכן היה כדבריך - שפסק הלכתית דבר אחד ונהג ההפך מטעמי חסידות - זה בהחלט היה מעמיד באור בעייתי את ה'תניא'.

הגר"א אמר זה בפירושו בהקדמה לספר משלי.

עם עוד כמה פנינים על פנימיות התורה.

אני עדיין לא הבנתי איך אתה מחזיק מעצמך כאחד שיכול  להרהר על  ספר התניא?ולקרוא לזה בעייתי?

קודם כל תלמד ותעיין בתורתם של מי שפוסק כך וגם אז לא יודע אם מותר לך לומר כאלו דברים  

אבל נחמד לראות שחב''דניק מצטט מהגר"א.

הנה עוד משהו מהגר"א:

התבטאות מעניינת השמיע הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ב (תורת מנחם כרך לב עמ' 303)

"בכלל אין זה ענין להזכיר בי"ט כסלו את הגאון מווילנא, אבל בכל אופן, בפירושו למשלי (ב,ט. ד,כב. ה,יח. ז,יב) כותב הגאון מווילנא, שאי אפשר לכוין ולפסוק דין בנגלה דתורה לאמיתתו ללא ידיעה בפנימיות התורה!... "

בדקתי, אתה מוזמן לבדוק בעצמך.

הציטוט, כמו שאתה רואה, הוא מלשון הרבי מליובאוויטש בשם הגר''א (שהתבסס כנראה על הערת העורך שבפירוש).

התורה ציוותה משהו שאף אחד לא אמור לקיים? זה נשמע לך הגיוני?

זהו בדיוק, שמה שאתה אומר זה לא יהדות. זה לא עוד פן בתורה - זה עיוות שלה וזה חמור מאוד.

לדברים האלו הרב שך התכוון כשאמר שחב''ד היא הכת הקרובה ליהדות.

כי הוא לא קשור לסוכה...

להצטער שאתה לא כמו הרבי זה אחלה, אבל זה שתצא מהסוכה לא יפטור את הבעיה.

אף פעם לא הבנתי את זה.

למה לא לקום ב 6 ולהתכונן לתפילה עד 8?

למה להתחיל בדווקא ב 9 או 10?

זה לא חייב לבוא אחד על חשבון השני

קראתי בכמה ספרי חסידות (אחד מהם זה "שם משמואל" של האדמור מסוכוטשוב) שאומרים:

שאם הרבי עושה דבר תמוה, התלמיד ידון אותו לכף זכות שיש לו סיבה...

אבל לעשות כמותו אסור בשום אופן עד שיבדוק בהלכה

בנקודה הזו בהחלט כן

והרבי עודד את זה בריש גלי

בעל התניא היה חסיד ומקובל אבל גם פוסק גדול, ולא שינה אתה ההלכה בגלל החסידות.

בניגוד אליו אתם לא מקיימים מה שכתוב בשו''ע הרב (למשל זמן תפילה ושינה בסוכה), זה רק מראה שהחסידות כשלעצמה היא לא הבעיה כאן ואי אפשר לתלות בה את הזלזול בהלכה. 

מאוד מצוי בשבתות כי מתחילים להתפלל מאוחר.

רק לא צריך לכוון שהקריאה אח"כ היא כקורא בתורה.

[סימן נח ס"ק ה] — ואין חילוק בין ימות הקיץ שהיום ארוך ובין ימות החורף שהיום קצר חשבינן היום לי"ב שעות ולעולם חלק רביע מהיום הוא זמן ק"ש לכך יש ליזהר בימי החורף למהר לקרוא ק"ש מאחר שהיום קצר ורביע היום קצר [ט"ז] ובאמת בימי הקיץ צריך ליזהר טפי דדרך ב"א לעמוד בזמן אחד כמו בימות החורף ואז כבר חלף ועבר ק"ש דכל שהיום גדול יותר זמן ק"ש ממהר לבוא וצריך לגומרה כולה בזמנה והמאחרים קריאת שמע בשביל ציצית או תפילין טועים אלא יקרא ק"ש בברכותיה בזמנה בלא ציצית ותפילין וכשיהיה לו יניחם ויקרא בהם ק"ש או פרשה אחרת או מזמור תהלים. ואפילו אם ספק לו שמא יעבור זמן ק"ש ג"כ אין להמתין על טלית ותפילין דאינו מעכב זה את זה אבל בלא"ה ימתין דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ויש אנשים שמאחרים זמן ק"ש בשביל תפילה בצבור וג"ז שלא כדין הוא. ועכ"פ יזהרו לקרות שמע בזמנה קודם התפלה ולכוין לצאת בזה וכנ"ל בסוף סי' מ"ו במשנה ברורה עי"ש ואין לאחר הקריאה לבהכ"נ בשביל הזקנים המאחרים לבוא ויצטרכו להתפלל ביחידי כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ובשבת ויו"ט מצוי מאד לעבור זמן ק"ש מפני כמה דברים ע"כ החכם עיניו בראשו לקבץ מנין ולהתפלל קודם או עכ"פ לקרות שמע בזמנו קודם שיעמוד להתפלל עם הצבור וכנ"ל בסוף סימן מ"ו ועי"ש בביאור הגר"א ובבה"ל שם:

ישנן שני מערכות שונות -

ברכות קריאת שמע-

בגלל שהברכות (יוצר + אהבת עולם, לפני, גאל ישראל אחרי) הם לא מנוסחות באופן כמו כל מה שנקרא 'ברכת המצוות' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו אז מרבית הפוסקים סוברים שזאת לא ברכת המצוות כלל. אולי ברכות השבח. 

ע"פ כך יוצא שאפשר לומר אותם גם ללא קיום מצוות ק"ש אלא באמירת הפרשיות גם כשלא יוצאים ידי חובת ק"ש.

קריאת שמע עצמה - היא מצווה מוגדרת בזמן. אם לא אומרים בזמן לא מקיימים את המצווה כלל אלא מקיימים את מצוות ת"ת כמו כל קריאת פסוקים בתורה. לכן ברור שעדיף לנתק בין השניים אפילו אם נסבור שזאת ברכת המצוות, שהרי מצוות ק"ש היא דאורייתא והברכות הם לא תלויות במצווה. זה שלא ברכת לא אומר שלא קיימת את המצווה.

1. הפתרון הנ"ל לא אידיאלי כמובן, זה לא כתחילה.

2. אפשרי לומר את ברכות ק"ש עד זמן תפילה (עד תשע שעות זמניות, יש בלוח שנה של אתר ישיבה באינטרנט). אחרי זמן תפילה צריך להתפלל רק שמונה עשרה וזה במדרגה של 'תפילה שלא בזמנה'. אין לי מושג מבחינת בנות שלא מחוייבות ב3 תפילות מה המעמד של תפילה כזאתי.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!