בעל "חסכן" . חייבת עיצה!!!היופי שבך

היי,

בעלי אדם מקסים ,יש בו המון המון תכונות טובות. מאוהבת בו !

אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו כמה אוצרות.

יש משהו אחד שקשה לי איתו בטירוף.

 

הוא קמצן.

והבעיה היא שהוא חונך כך מהבית.

אתן דוגמאות ממה שקורה בבית של הוריו, ואח"כ מה אצלנו.

בשולחן שבת האמא כל הזמן דוחפת אותנו לגמור את כל האוכל עד לפירור האחרון. תוך כדי היא אומרת "שאח"כ לא אצטרך לאכול כל השבוע את זה".

הם אוספים הרבה משחקי ילדים/ רהיטים מהזבל.

קנינו דירה והם באו אלינו עם "מתנה" - ספה שהיתה נראת נחמד בדיעבד בעלי סיפר שהם מצאו אותה ליד פח זבל.

משחקי ילדים אוספים מהפח- קורקינט של ילדים/ בובות וכ"ו ואם יש צורך בתיקון, חמי מתקן.

בעלי פעם סיפר לי שאין להם חימום במקלחת כדי שיתקלחו צ'יק צ'ק בלי לבזבז מים

שומרים קופסאות של חומוס...שוטפים קופסאות של סלטים (חד פעמי)

בושות בקיצור.

והכי מזעזע שלא חוסר להם כסף (הם עמלו רבות להגיע למקום הזה)

 

אצלי בבית זה מתבטא בכך שתמיד אני צריכה ליזום יצאות כמו יום נישואים, יום הולדת, סתם לצאת יום אחד למסעדה, לקנות בגדים לילדים הוא אומר למה את קונה. יש לו /לה. בקניות שבועיות הוא תמיד מחפש לצמצם, לקנות רק מבצעים.

כל היום מדבר על כסף ואיך אפשר להרוויח כסף. ורומז לי כל הזמן לא להוציא כסף כי עוד לא יצא חשבון חשמל ,מים גז ועוד .

מזרז אותי לצאת מהמקלחת, מכבה כל הזמן את הבויילר (יצא שהתקלחתי במים קרים כי כיבה לפני הזמן), מכבה את המזגן ,טוען שחם/קר לו.

כשעברנו לדירה שלנו קניתי חפצים יפים כמו שעון , תמונה, מראה גדולה (מהשוק, לא משהו יקר), ועל הכל היה לו הערות בשביל מה. סתם בזבוז כסף וכאלה.

מינימום של בית שיהיה בו מראה/שעון יפה/ עציץ נחמד בפתח הבית. לא? לא עלו יקר.

או בתחילת חיינו המשותפים התחננתי אליו ממש בדמעות לצאת לירח דבש. הוא לא רצה . אמר ביזבוז כסף. רק אחרי שממש ביכיתי. הסכים. (הוצאה של 4000)

שנה ראשונה עשיתי לו יומולדת הפתעה לילה בבית מלון +ארוחת בוקר. ורמזתי שזה מה שאני רוצה גם. אמר לי אני לא הולך לעשות כאלה דברים .ביזבוז כסף. ובאמת היומולדת שלי (חודש אחריו) היתה ע-ל-ו-ב-ה . עד כדי שעלו לי דמעות לעיניים במקום לשמוח.

השכיר רכב וקנה לי בושם. סתם השכיר . שאל אותי לאן את רוצה לנסוע. הייתי בשוק. חשבתי שנוסעים עכשיו לבית מלון. משהו...כלום!!!!

 

אני מטבעי אדם חסכן באתי רק בזכות זה עם סכום יפה לפני החתונה. כך שאין לחץ שאני בזבזנית.

 

בתחילה היינו בחשבון משותף וכשהתפחלצתי מזה החלטתי לא להפקיד יותר לחשבון. והיה לי פשוט רוגע!

לפני חצי שנה לאחר שהבטיח לי המון זמן שיותר לא יתקמצן התאחדנו בחזרה.

 

כן הוא השתפר מאז. אבל ממש בקטנה.

אבל אני מרגישה מחנק. מ-ח-נ-ק!!!!!

כל דבר שאני קונה אני חושבת מה יגיד ואיזה הערות יהיה. יוצא שאני כמעט לא קונה כלום!

 

חשבונות נפרדים זה לא מתאים לזוג !

 

מה עושים? תשש כוחי!

אין לי כוח כל פעם להלחם לקנות דברים. להלחם לחגוג יומולדת. להלחם להנות קצת מהכסף שאני עובדת.

שנינו עובדים . אני עצמאית והוא מורה.

 

בלי עיצות כמו, לכו לייעוץ כי זה לא הכיוון .

איך לגשת אליו בצורה נורמלית בתחום הזה? חוץ מלהתעצבן. ולהיות מתוסכלת

להורים שלי יש חשבונות נפרדיםאנונימית 50
והם מתנהלים אחלה.
אבא שלי לא קמצן אבל גם לא קונה לעצמו כלום, אז מהחשבון שלו משלמים מים חשמל ובתי ספר.
אמא שלי לא בזבזנית אבל בכל זאת אישה אז מהחשבון שלה היא קונה מה שהיא רוצה.


אז אפשר כזוג חשבונות נפרדים.

לצערי, אין לי מושג מה הפתרון. אצלנו אני זו שחוסכת ודואגת יותר מדי ולבעלי אין מושג מה קורה בחשבון.
והייתי שמחה כמובן לשחרר קצת.

מאחלת בהצלחה.
אצל ההורים שלי ככה גםציפ'קה
אצלנו שנינו חסכנים אבל יודעים לחיות... אחרי הכל, למה חסכנו את כל הכסף הזה?
את צריכה לעשות הפרדה בין דברים שוניםהסטורי
קודם כל - אם דברים טובים ושמישים מונחים ליד הזבל, אין שום סיבה לא לקחת. אם טרחו והביאן לך ספה טובה ויפה - מה אכפת לך מהיכן הביאו אותה. אם יש אצלהם משחקים טובים לילדים - מצויין, מי אמר שחייבים להוציא על זה כסף מיותר. אם היית טוענת שהבית נראה לא אסתתי, זה עניין אחר, אבל נשמע שמטריד אותך העקרון - באמת מה אכפת לך?!

איני יודע למה הורגלת ויתכן שהגיוני שאת מצפה מבעלך למה שהורגלת. לענ"ד לצאת למלון לכל אירוע - זה הרבה מאוד. למי יש 4000 שקל לירח דבש?

יש דברים שסביר שתציבי בהם גבול - הגיוני שאת מצפה שיהיו מים חמים. סביר שהמזגן ידלק כשחם (מי אמר שלא באמת קר לו?).
אתה באמת שואל למה איכפת לי?היופי שבך

כי אני סובלת מזה.

 

 

 

 

 

 

 

 

שאלתי לגבי נקודות ספציפיותהסטורי
מסכים לגמרי שאם קר לך/אין מים חמים וכד' זו בעיה. לא מסכים לגישה שאם הם מצאו רהיטים טובים ויפים שמישהו משום מה זרק - זו בושה.

נראה לי ששחרור תודעתי כאן, יקל מאוד על הסבל שלך.
כתבתי את הנקודה שלהיופי שבך

להביא רהיטים מהזבל בכדי להסביר מהיכן בא ומדוע מתנהג כך.

זה מה שהוא ראה.

ואני מרגישה שהוא לוקח את זה לעוד כיוונים.

כמו לכבות את הבויילר, לדפוק בדלת של המקלחת שאצא... וכד'.

לדעתי... מה שמפריע לה זה הלחץ והרגשת המחנק.44444
ויש גם כאלה שנגעלים מדברים שהגיעו מליד הפח.

אני אישית יגעל מבגדים שעמדו ליד הפח אבל ספרים אנחנו לוקחים חופשי וההורים שלי מצאו משחקים שווים ואפילו בובות וניקו אותם טוב/ כיבסו בהרתחה. לי אישית לא מפריע.
כמובן בהנחה שזה היה *ליד* הפח ובמצב טוב.
היי יקרהסוסה אדומה
זה לא קל, אבל נשמע שחוץ מזה טוב לכם ביחד, וזה משמח.

לדעתי, את צריכה לסכם איתו שכל עוד החשבונות שלכם מאוחדים, הוא מניח לך מהערות כי זה לא בריא לך.
וכמו שתארת זה גורם לך לתחושת מחנק.

אולי להסביר לו שמעבר לצרכים קיומיים ממש, יש גם צורך נפשי שב"ה אתם יכולים לאפשר לעצמכם ואין סיבה שלא.
אולי לומר שאת מבינה שדעתו שונה, אבל את עובדת קשה ואת רוצה להנות מהכסף ולא רק לשרוד איתו.

ומאידך, תחליטי שאת עושה עבודה אישית עם עצמך של לא לקחת ללב את ההערות שלו.
לא מתוך זלזול בו, אלא מתוך הבנה שזה גדול ממנו וגדול עליך.
תוציאי בגבול הסביר, מתוך שיקול דעת כלכלי, ותזכרי שזה שלו. אם יעיר לך, אל תיבהלי ואל תיקחי ללב.
תעמדי שלווה מול זה.

מעבר לזה, אפשר שתלכו ליועץ כלכלי.
האיש שלך ידע שהוא מדבר עם איש מקצוע, והיועץ אולי יסביר לו גם את החשיבות של ההשקעה גם ב"תחום הנפשי", ובכללי יעקוב אחר חסכונות מוגזמים וכדו'.
מן הסתם הוא ימליץ לכם להקציב סכום קבוע לנושאים מהסוג הזה והוא יחשב כחלק מההוצאות הקבועות שלכם במהלך החודש.
ככה את תוכלי "להתפרע" במסגרת התקציב, האיש שלך יהיה רגוע ואת תקבלי מה שאת צריכה.
ותוכלי בדרך הזאת גם לחסוך לעצמך.

גם צורך נפשי הוא צורך קיומי.
בית נאה זה לא עניין של מה בכך. רק שלא תמיד גבר רגיש לזה כמו אישתו. ולכן האישה אחראית בתחום הזה...

בהצלחה...! מקווה שתעשו הכל באווירה טובה.
תשובה נפלאה! תודההיופי שבך
עבר עריכה על ידי היופי שבך בתאריך י"ג בחשון תש"פ 14:09

באמת טוב לנו ביחד!!!!

אני מאוד מאוד שקולה. ומאוד לא בזבזנית.

לצערי הפכתי אפילו למעט קמצנית. ומחשבנת.

 

חשוב לי להבהיר משהו.

 

בעלי מצליח מאוד מאוד להשפיע עלי כי הוא "חופר" בצורה עלוקתית מאוד בקטע הכספי. (מחילה על המילה הלא כל כך נחמדה כלפיו)

ואסביר.

אנחנו יכולם לתכנן יציאה לשתות קפה , מגיעים לקניון ותוך כדי נסיעה מתחיל לדבר על התשלומים של חשבון מים/חשמל שלא יצאו...מגיעים לקניון ושוב הוא יכול לומר לי כמה וכמה פעמים בתוך 5 דק' שצריכים לחסוך בדיוק החודש כי....

וחוזר חלילה תוך כדי שתיית הקפה..מגיעים לכספומט ושם החפירה כבר ממש עולה דרגה הוא אומר "אל תוציאי הרבה כי..."

טפטוף ועוד טפטוף.

 

ולכן העבודה העצמית שלי מצריכה המון כוחות נפש בתחום הספציפי הזה. שלא תמיד קיימים.

החפירה הזו זה כמו זבוב ליד האוזן בלילה, בסוף אתה מתייאש ושם על כל הראש את השמיכה.

זה לא קל .

 

הוא חייב לשחרר ולתת לך לשמוח בחיים -את לא נשמעת בזבזניתor1900
את נשמעת מושלמת. שחררי אותו.רק להיום
ידעת שאור פרוד?
זה נשמעשירוש16
כמו אובססיביות. פחות קמצנות.

הוא מתעסק הרבה בנושא הכספי - כלכלי בבית.
גם אם הדיבורים שלו לא מגיעים לפן המעשי (בסוף כן הלכתם ליציאה זוגית ושילמתם יותר מ2 שקל על קפה) הוא ממשיך לדבר ולדבר ולדבר...

אפשר לשבת, בנחת. פעם בשבוע / שבועיים/ חודש ולדבר על המצב הכלכלי.
אבל להזכיר את הנושא (או כל נושא אחר) יותר מפעם אחת בשיחה - זה מטיש.

אני לא חושבת שהוא מנסה לחפור *לך*.
הוא משתף אותך באופן תדיר בהתלבטויות שלו ובמועקה שיש לו.
ייתכן והוא מודאג 24/7 לגבי המצב הכלכלי?
ואם כן - חשבתם פעם עד כמה זה מפריע לו בהתנהלות היום יום?
כן.היופי שבך

כך אני מרגישה שמדברים על כסף 24/7

ממש.

 

אבל האובססיה כן באה לידי ביטוי בחיי יוםיום.

ואני כן מרגישה שהוא חופר לי.

כיון שמתוך הדיבור שלו הוא מעביר לי מסר ברור שהוא " לא להוציא כסף" "לא לבזבז כסף"

ואני מקשיבה עד ש............

 

הוא מודאג כל הזמן ואני יודעת. הוא כל הזמן מדבר על התקדמות בעבודה, ואיך הוא ירוויח יותר.

הוא רוצה לבנות בגג שיהיה לנו יחידה וכך נהיה רגועים וכ"ו וכ"ו וכ"ו וכ"ו

24/7 של דאגות סביב העניין הזה.

שכמו שכתבתי בסופו של דבר משפיע חזק מאוד בקניות

ולדעתך יש לכם בעיה כלכליתחולת שוקולד
או שזה נטו דאגה?
נשמע שזה מעבר לדאגה רגילה או "קמצנות" רגילה, זה בטח מאוד מפריע לו, אולי אם תסבירי לו שטיפול יכול לעזור *לו* לדאוג פחות וזה לא רק בשבילך הוא ישתכנע
ובינתיים כדאי לפחות שיהיה מודע לזה שמה שמפריע לך זה לא רק לא להוציא כסף אלא גם החפירות שלו, נראה לי שזה 2 דברים ולחפור פחות יהיה לו קל יותר
לדעתי בשביל לפתור את הבעיה ב "חפירות" צריך44444
לשנות את הגישה שלו לא "לסתום" אותו.
לא הבנתי.היופי שבך

מה זה לשנות את הגישה שלו לא "לסתום" אותו?

 

מתוך דבריך נשמעשירוש16
שלשניכם יש עבודה מסודרת ומכניסה
יש לכם בית
יש לכם תקציב חודשי שלא היה מבייש משפחה עם 5 ילדים
אין לכם בעיה כלשהי שמצריכה הוצאות חריגות (נכות, מחלה כרונית, שיקום וכו)

אם זה המצב, ובנוסף לכך את עדיין חושבת שההתעסקות סביב כסף הינה על בסיס יומי ובאופן מוגזם - עם כל הכבוד לבקשה שלא לשלוח לייעוץ - זה השלב הבא.
ואני מתכוונת לייעוץ כלכלי אלא לייעוץ זוגי.

הגבר שלך לא צריך לדעת איך לחסוך או התנהלות נכונה עם כספים. יש לו ידע ומוטיבציה והוא דואג (ובצדק) לעתיד הכלכלי שלכם.
עם זאת - צריך לדעת גבולות. ואת זה אפשר לקבל ביייעוץ (זוגי או אישי).
יועץ כלכלי ייסתכל על חשבון הבנק שלכם, נתוני שכר, מגורים, הוצאות מול הכנסות ויגיד שאתם זוג למופת.
אבל...
את לא צריכה שיגידו לך את זה.
את רוצה שבעלך יבין שהדרך בה הוא מתנהל עם כספים פוגעת בך.

חיסכון זה דבר נפלא.
הוא לא צריך להוות מטרד או פגיעה באחרים.

אגב, לגבי 'המסרים' - ממליצה לך להרפות מזה.
או להתאלם לחלוטין (קשה עד בלתי אפשרי בנישואין) או לשאול אותו במקום " עצם זה שאתה אומר לי xyz זה נשמע שאתה רוצה להעיר לי על צורת החיסכון/ שימוש בכסף שלי - זאת הכוונה שלך?".

מניסיון - זה מושלם.
ככה את לא מניחה הנחות על סמך דברים שהוא אמר ולא מוציאה אותם מהקשרם, והוא יכול לדעת איך המילים שלו מתפרשות אצלך.
לגבי יעוץ זוגיסוסה אדומה
את צודקת שלכאורה יעוץ זוגי עשוי לעזור.

אבל א. לפעמים טקטית, עוזר לדבר בשפה של האדם מולך.
הוא לא חושב שיש בעיות זוגיות, אבל כן מוטרד כלכלית - אז בוא נלך ליועץ כלכלי - הוא אמור לסמוך עליו. ואולי גם להעז לקבל ממנו.

ויועץ כלכלי טוב, לא יראה בהם זוג למופת. כי יועץ כלכלי טוב מבין שיש הרבה משמעות מעבר לפלוסים בחשבון.

ויעוץ זוגי עשוי לעזור מעט.

ב. אבל הוא זקוק לטיפול נפשי אישי. כי לפי מה שתואר פה, מדובר באובססיה.

בטיפול וייעוץ זוגי לא מטפלים בבעיות מהסוג הזה.
בייעוץ זוגישירוש16
מקבלים הרבה מעבר ליישוב סכסוכים או בעיות בחיי הזוגיות.

תקשורת נכונה, התבטאות, כילים לניהול וויכוח, הסתכלות שונה על השני וכו.

מעבר לכך - יועץ זוגי מוסמך אמור לדעת לאבחן מצבים נפשיים שונים כמו OCD וכדומה. זה חלק מהעבודה שלהם.
והוא יכול להפנות אותם למקום הנכון ומעבר לכך - להסביר לבעלה מדוע עליו לפנות לייעוץ אישי בצורה שישתכנע.
מסכימה. אבל הוא לא רואה צורךסוסה אדומה
אז מה שכתבתי ב- א.

אני לא חושבת שאנחנו חלוקות באמת...
חוץ ממה שאמרת ביחס למה שיחשוב עליהם היועץ הכלכלי.
אולי תסכמו על סכום חודשי שאפשר להוציאמיואשת******
יש פה קודם כל את ענין החיים הנורמליים של מזגן בוילר וכו. שעל זה כדאי לדבר מה הגבול. אתה לא מכבה לי את הבוילר אני אתקלח ברבע שעה (והכי טוב בזמן הפ שהוא לא בבית)
אם הוא מודאג מהמצב הכלכלי אפשר לסכם כל וכך כסף הולך כל חודש לחיסכון וכך וכך אפשר כל חודש שאת תוציאי על דברים שמשמחים אותך
כל יכול להיות שבתכנון מראש את תבואי לקראתו בסכום והוא יהיה יותר רגוע
לי אישית זה נשמע גבולי44444
מסכימה שעיקר הבעיה פה זה הרגשת המחנק שהוא נותן וגם שכבר מוציאים אז נותן טעם רע.
הבעיה זו החשיבה הבלתי פוסקת. לי אישית זה לא נשמע ברמת c.o.d אבל באמת יש דימיון רק ברמה נמוכה יותר.
לדעתי כדאי להתחיל בשיח והצפת הבעיה ואפילו הייתי שוקלת ייעוץ זטגי בנושא הזה נקודתית אפילו פגישה- שתיים שישקף את הבעיה ויעזור להגיע לפתרון.
אבל קודם כל לדעתי, בגלל שסה"כ התקשורת טובה לנסות ביחד להגיע לפתרון אחרי הצגת הבעיה.
זה נושא אחר לגמרי מחסכנות.הסטורי
מי שבאמת חסכן, לא יוצא לשתות קפה בקניון. את אותו קפה הרי אפשר לשתות בבית בעשירית מחיר...

הבעיה היא העיסוק האובססיבי והחרדתי שלו בזה. בזה את צודקת. נראה לי שלהבא, כדאי שתבקשי ממנו לסכם מראש כמה משקיעים ביציאה הזאת ובזמן שנמצאים מחוץ לבית - לא מדברים על כסף. אל תאשימי אותו, רק תבקשי בשביל השלוה שלך.

אם גם זה לא יעזור, צריך טיפול מקצועי באובססיביות. אבל צריך שהוא יכיר בבעיה כדי שיהיה שייך לטפל.
קפה בקניוןהעני ממעש
זה לצורך אווירה. לא הכמות קופאין, שכאמור עולה בבית חצי שקל.
באהבהסוסה אדומה
זה מאוד לא קל מה שאת מתארת, וזה לגמרי משבית שמחות.
מן הסתם שהיית מעדיפה כבר לוותר על היציאה...

ולמרות שזה באמת לא קל, כדאי לך מאוד מאוד לגלות חוסן מול זה.
לפי מה שאת מתארת, טיפול זוגי זה לא העניין, זה עניין שלו שמצריך טיפול אישי.

וצריך להפריד.
להיות תמיד בפלוס, זה מינימום שאני מניחה ששניכם מסכימים עליו.
כמו כן, יש פערים מנטליים לגיטימיים, שגם לגבי זה אני מניחה שאתם מסוגלים להכיל גם אם חלוקים לגביהם.

אבל לפי מה שאת מתארת, זה לא עניין של פער מנטלי לגיטימי, ואם הבנתי נכון, זה גם לא עניין של חרדה קיומית.
מה שאומר שגם אם הוא לא אשם בשום דבר, הוא נמצא בסוג של חרדה כלכלית אובססיבית. ובחרדות ובאובססיות צריך לטפל. כל אחד בפני עצמו וכל שכן כשהחרדות שלנו משפיעות בצורה שלילית על זולתנו.

זה יפה שאת מצליחה להפריד בינו והקשר שלכם לבין ה"קמצנות" שלו. ושאת מוצאת מקור לזה בחינוך שהוא קיבל.

קחי בחשבון, שאת מתייעצת בפורום.
ובפורום, התגובות הן אינדווידואליות.

המדד לאם את מגזימה "ובזבזנית" הוא לא מדד חברתי פרופר. הוא מדד משתנה.
משתנה לפי צרכים של כל אדם (כולל צרכים נפשיים!), לפי ההכנסות שלו, לפי ההעדפות שלו...
ולכן, אני לא חושבת שאת צריכה אישורים של אנשים שלא מכירים אותך ואת צרכייך ואת חשבון הבנק שלך.

ברור לכל בר דעת שפלוס בחשבון זה מינימום.
ברור לכולם שכדאי שתהיה תוכנית חיסכון.

אבל מה שאת מתארת נשמע קצת הרבה מעבר לזה.
ומעבר לזה שזה מפריע לך, לדעתי זה מאוד מאוד מפריע לו.
חרדה אובססיבית לא מייטיבה עם אף אחד.
לא חרדה ולא אובססיה.

אדם צריך ללמוד לפרגן לעצמו פינוקים.
הכל עניין של סדרי עדיפויות.

נשמע שההורים של אישך סיגלו לעצמם (כנראה
שמסיבה מוצדקת או לפחות מובנת) דפוס הישרדותי, והם הנחילו (בשוגג או ב"מזיד") את זה הלאה.
ובזה צריך לטפל.

לגבי זה שהוא אוהב למצוא פוטנציאל בכלים שבורים, זה לגמרי מבורך ולגיטימי.
זה תורם לאיכות הסביבה, ובמקרים מסויימים עשוי לחסוך הרבה מאוד כסף.
אבל, כל עוד זה לא נעשה מאובססיה, וכל עוד הוא מבין את הצרכים הסבירים שלך והוא מאפשר לך לרכוש רהיט חדש ונקי שאת בוחרת.
(לא לאפשר זה לא אומר לקשור את הידיים שלך או להעניש אותך במקרה ש"העזת"... לאפשר, זה אומר לפרגן ולתת לך לרכוש משהו בתחושה חיובית!).

חשוב שידברו איתו גם על זה שבעניינים של הבית, האמירה שלך היא בעלת המשקל המכריע גם אם יש לו סיי.
כמו שבחינוך וענייני הלכה, להפך.

את לא תוכלי לבד לסחוב את זה.
מהסיבה הפשוטה שאת אישתו ולא המטפלת שלו, וכך ראוי שיהיה.
את כן תוכלי לחשוב על דרך להפנות אותו לטיפול.
ואולי להעזר בעצמך כדי להתמודד עם זה.
אבל בינתיים גם לחדד לעצמך שזה שלו.
ככל שתהי יותר בטוחה בזה, תצליחי לקבל את זה יותר בשלוות נפש.
או לבקש באסרטיביות שהדיבור על זה יפסק.
(אע"פ שאם מדובר באובססיה, זה מכניס אותו למצוקה, כי הוא באמת מרגיש צורך להביע את החרדות שלו ואת כביכול משתיקה אותו).
לכן, צריך טיפול. לא יתכן שתסבלו.

לגבי זה שבחרת לאחד את החשבונות שלכם.
זאת בחירה שלך.
אני מבינה שאת פחות מתחברת לחשבונות נפרדים, אבל מצד שני גם די סובלת מחשבון מאוחד. -

לפעמים נמצאים במצב של "הרע במיעוטו"...
ויתכן שהפעם הרע במיעוטו זה להפריד בכל זאת.

תשקלי את זה. כשתביני איפה מתחילה ונגמרת הברירה שלך, תרגישי טוב יותר.
מתוך השלמה שלא תמיד הכל לפי בקשתנו, אבל ניתנה לנו זכות בחירה, אם לא בין טוב לרע, לפחות בין הרע לרע במיעוטו.

בהצלחה!

כתבת כל כך יפה ומקסים!היופי שבך

תודה לך.

עזרת לי מאוד.

שמחה לשמוע ❤סוסה אדומה
תשובות מקיפות וחדות כתער כרגילor1900


בוקר טוב, מבינה לליבך...לה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך י"ג בחשון תש"פ 11:46
התמודדות לא פשוטה. קמצנות זו אחת התכונות הקשות ביותר, שגורמת לקשיים חברתיים וזוגיים ובינאישיים. אבל בראש ובראשונה, סובל האדם עצמו.
כי בעוד שכולם חושבים שהוא "קמצן" , הוא חושב שהוא חסכן או מחושב, ולא מבין את הסטנדרטיים החברתיים, ולכן לא שם לב לסבל והתסכול, הנגרמים בעקבתיו לאנשים אחרים סביבו.

מהיכן זה מגיע?
- תאוריות קוגנטיביות- התנהגותיות, טוענות שהקמצנות היא בעקבות חיקוי שלמדמות קרובה בעיקר, כמו שאמרת.
- ולפי הפסיכולוגיה, קמצנות קשורה, לתהליך גמילה מחיתולים בילדות העלול להתפתח לקיבעון (פיקסציה, אובססיה) בשלב האנאלי (סביבת פי הטבעת), ולהתבטא בבגרות ובאישיות נוקשה, חסרת גמישות וקמצנית.

אז כמה דברים:

א. הוא לא אשם.
עם כל הקושי (וקושי עצום, אני בטוחה ולא שופטת, אני לא הייתי עומדת בזה!), תנסי שלא להעיר לו יותר מדי, לרדת עליו, לעקוץ אותו, כי הוא לא מבין את הבעיה שלו, והערה רק תהרוס את הצדגים הטובים שיש בו.

ב. לא להיכנע בנתיים (עד לפיתרון), לגחמות ולקמצנות שלו, אם זה על חשבון צרכיים בסיסיים שלך ושל הילדים שיחיו. אוכל, בגדים, רפואות וכו'...
כי ברגע שתורידי מולו את הראש, בפעם הבאה יהיה קשה יותר לבקש ממנו. אז פשוט לפי הגיון ושיקול דעת, מה שחייב בעינייך- פשוט לומר לו בפה מלא. שצריך א', ב', ג' נקודה. ( לא דיברתי על מותרות), אםילו שזה לא ימצא חן בעיניו.

ג. טיפול רגשי- פיזיולוגי.
מאחר שמקורה של הקמצנות הוא במחסום רגשי ( ולא משנה הסיבה כרגע), הפיתרון הוא רגשי פיזיולוגי, המבטל ומנטרל את החרדה העומדת מאחורי הקמצנות.

את חייבת פשוט לא להרים ידיים, (בייחוד שיש בו הרבה צדדים חיוביים), ולהילחם בהרגליו.
תזכרי כי הוא לא עושה זאת מאנוכיות, למרות שזה יכול לעיתים להראות כך, אלא מקום של פחד וחרדה קיומיים.
ועם זאת, את וילדיכם לא צריכים להמשיך ולסבול!!!

המון כוח, התמודדות מצמיחה, וישועה בקרוב.
לא חושבת שהפותחת צריכה להילחם בבעלהrivki
הם באים מבתים שונים עם הרגלים שונים, אי אפשר להגיד שרק אחד מהם צודק.
ברור שיש דברים בסיסיים כמו חימום מים, מזגן, ביגוד לילדים וכו .
הרגלים של בילויים למשל כמו יציאה למלון זה עיניין אחר, ואם יוצאים ביחד זאת צריכה להיות החלטה זוגית.
אולי היא צריכה לעבוד על עצמה, כדי להתיחס פחות להערות של בעלה. לא כתוב שהוא 'אוסר' עליה לקנות משהו, רק 'מעיר'.
אחותי היקרה, לא מאחלת לך בעל קמצן ואפילו לא ליום אחדלה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך י"ג בחשון תש"פ 13:19
שימי לב, איזה צער מובע בכתיבה שלה.
וכדאי שתקראי שוב את תגובתי, שנכתבה בשיא הרגישות.
ואני מדייקת בכתיבתי:
"להילחם בהרגליו" ולא בבעלה.
יש הבדל. וההבדל עצום.
וגם הדגשתי לא להתפשר על צרכים בסיסיים! ולא על המותרות, בתי מלון בימי הולדת, שבאמת לא כולם התרגלו ולחיים האלה. ולא כולם יכולים ורוצים לעמוד בהוצאות כאלה.

נא לא לפרש דברים שלא כתבתי.
אני ממש לא נלחמתהיופי שבך

זה בעלי ויש בנינו אהבה אין סופית. מעולם ולעולם לא אחליף אותו!

וזו הסיבה שכתבתי כאן.

אני מחפשת דרכים נעימות איך להתגבר על הקטע הזה.

 

הוא לא אוסר לקנות רק מעיר זה נכון.

אבל אני רוצה לראות שבן הזוג שלך ישב לך על הראש ימים ולילות על זה שצריך לחסוך פה וצריך לחסוך שם, וחסר לו סכום כזה לחשבון ההוא , וכ"ו וכ"ו

חופר חופר חופר.

הלכתי ליועצת פעם והיא ביקשה ממני לתאר את הרגשתי.

אמרתי לה שאני מרגישה בדיוק כמו האבן בסיפור של ר' עקיבא

נכון שאבן זה דבר קשיח ומים לא יכולים לעשות בה חור.

אבל טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה יצרו בה חור.

 

וזה בדיוק הסגנון שלו. שיהיה בריא.

וזה לא בדיוק קל "להתעלם" מההערות שלו בדיוק מהסיבה הנ"ל.

אני לא עשויה מאבן והחפירה שלו משפיעה עלי מאוד ומתסכלת

 

אני חייבת להיות עשויה מחומר יותר קשיח מאבן בשביל לשרוד את החפירה

ולהצליח להתעלם ממה שהוא אומר/מגיב.

 

הוא עובד בשיטה פסיכולוגית שמכניעה אותי.

 

עונההיופי שבך

לגבי א. ברור לי שהוא לא אשם!!. ולכן סיפרתי מה הולך אצל הוריו, כיון שזה בא משם. אני באמת יורדת עליו הרבה כי זה עובר כל גבול.

זה לוקח ממני הרבה כוחות נפש.

ב. זו הבעיה הגדולה שאני מתייאשת מהר והור לצערי קלט את החולשה הזו שאני מתייאשת מהר. אני מורידה הרבה את הראש ונשארת עם הרבה תסכול.

ג. אין סיכוי שהוא ילך לכיון הזה. הסברתי לו פעם את העניין.

ההורים שלו עברו חיי מחסור אך עדיין הילדים לא נולדו. כנראה בכל זאת הצליחו להעביר לילדים את החרדה הזו.

 

אני יודעת שאני חייבת לא להרים ידיים. וזו הבעיה . אני מחפשת כוחות ואין אותם ממש.

כתבו פה להתעלם . איך אפשר?

הוא חופר עשרות אלפי פעמים באותו נושא ואני מתייאשת.

 

מרגישה שרק להפרד מהחשבון ייתן לי רוגע ואני לא ממש רוצה.

 

ולמה זה כ"כ נורא להפריד חשבונות?חולת שוקולד
(ואיך זה בעצם עוזר? באותה מידה אפשר להחליט שסכום מסויים יוצא כל חודש על הצרכים שלך, זה בעצם אותו דבר)
זה לא מעיד על שום דבר בקשר שלכם, בסה"כ פתרון פרקטי
גם אני חושב כךנפשי תערוג
הוא טוען שזה לא מתאיםהיופי שבך

ולוחץ שנאחד את החשבונות. והוא במידה מסויימת צודק ..אנחנו אחד.

 

וכן. זה כל כך שונה. אז יש לי ביד כסף נזיל!

קונה בכייף לילדים בגדים כשצריך.

יוצאת למסעדה עם חברות בלי ייסורי מצפון.

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות

 

מרגישה שיש לי. זו תחושה מדהימה!

שכשאנחנו מאוחדים אין לי.

 

אה...ויש לי שקטט.

אין מי שיחפור בראש. כמה למה איך

אז אל תאחדינפשי תערוג
אני חושבת שאת צריכה להסביר לוחולת שוקולד
שזה שלו המצב לא מפריע לא אומר שהוא יכול גם לא ללכת ליעוץ, גם לאחד חשבונות, גם לחפור לך ולתת לך תחושה שאת לא יכולה להוציא בכיף
תסבירי לו שאמנם *הוא* חושב שהכל בסדר אבל *את* לא ולכן לא הכל בסדר
יכול להיות שהוא לא רוצה חשבונות נפרדיםתוהה לי
כי אז יש לו שליטה על הכסף. ולא בגלל הסיבה אותה אמר לך- להיות מאוחדים.
בחיים אין מצב שהוא צריך ככה לשלוט על הכסף ועל הפעולות שלך. ואם הוא לא מסכים ללכת לטיפול, אז האופציה של חשבונות נפרדים ואפס התערבות שלו בקניינים שלך, זו חלופה הגיונית שתאפשר לך לחיות בנורמליזציה.
כי זו באמת אובססיה, לא קמצנות רגילה.
והוא חייב טיפול לocd לדעתי בשביל איכות החיים שלו ולשכם כמשפחה.
נשמע מאד מאד מאתגר! מאחלת לך המון בהצלחה ותושיה בהתמודדות
הוא לא אדם שתלטןהיופי שבך

זה לא בא מרצון לשלוט.

צודקת . זה מה שאני מרגישה. אובססיה.

 

 

תודה לך.

אדם שסובל מחרדותתוהה לי
משתיק את החרדה על ידי שליטה. אם הוא ידע איפה נמצא כל שקל ואם הוא יספר לך נלא סיפורים על חשיבות הכסף, ואם הוא ידאג באופן יזום לחסוך כל שקל שניתן אז ככה הוא לא משאיר שום שקל מעבר לתחום שליטתו. וזה יוצר מציאית שהוא שולט על הכסף ומנסה לשלוט על איך את תשתמשי בכסף, ואפילו עושה פעולות מאד חודרניות כמו לסדור את המים החמים באמצע המקלחת.
זה נשמע שאתם סוחבים את האישיוו הזה במשך שנים בלי למצוא פיתרון. אני ממליצה לך בכל החום ללכת לטיפול בעצמך וככה אולי תוכלי לעזור לו אבל סטוח בטוח תוכלילעזור לעצמך. כי באיזשהו מקום את 5 שנים מאפשרת למציאות הלא נורמלית הזו לקרות, ואולי גם את יכולה לעזור המון לשניכם.
נכוןאביול
כל אנחנו עושים וזה נוח מאוד
מגיבה לךלה' המלוכה
א. זה שאת מבינה שהוא לא אשם, אמור להוריד את מפלס המתיחות והתסכול סביב הנושא, זה מצויין.

ב. אל תאשימי את עצמך, שאת מתייאשת מהר. כי זה באמת מייאש.
תקבלי עת זה כתיקון, שנכפה עלייך משמיים, ועלייך להתמודד איתו בצורה הכי מכובדת ובריאה שיכולה להיות, ובלי לפגוע במישורים אחרים. וכמובן, באמונה גדולה!

ג.מה זה אין סיכוי?
תגרמי לזה שיהיה סיכוי.
אם הוא כל כך בעל טוב, עד כדי כך, שאת לא מוכנה לוותר עליו, זה אומר שבטח הוא מכבד ומכיל אותך ואת רצונתייך. ואם כך, כנראה שהוא לא מבין דיו, עד כמה את סובלת. ומתייסרת.
- תבהירי לו שאת לא מוכנה לחיות בצורה כזו. שלא טוב לך. שאם היו לו טענות כלפייך, את היית עושה הכל, כדי שיהיה מרוצה ושמח בך.

ולא,את לא צריכה להתעלם, אם אינך יכולה.
זה כמו הר געש שהתפרץ בסוף, עד לכדי גירושים
חס וחלילה.

אני לא בעד חשבונות נפרדים, בטח לא בחיי נישואים ראשונים.
בסיס טוב בין בני זוג, כולל אמון ושותפות, המתבטאים בכל רבדי החיים, וכסף בראש ובראשונה.

ולדעתי זה דווקא לא הפיתרון, כי עובדה שעשיתם את זה, וזה לא עזר. אולי עזר ברמה הטכנית מעט, אבל ברמה ההתנהגותית הוא המשיך בשלו.
ואפילו חזרת לחשבון שלו בשנית.
אבל, זו אני.
אם זה טוב לך, וזה בסדר מבחינתו, מעולה. העיקר שיהיה לך טוב, ותהיי רגועה ופנויה רגשית לילדייך ולמאורעות החיים.

הפיתרון הוא יותר שורשי עמוק, טיפול התנהגותי רגשי, לדעת איפה זה יושב, ואיך מתמודדים עם כל פחד וחרדה מהוצאת כספים. ויפה שעה קודם.
חבל על העומסים שמצטברים בנתיים.


אם זה חרדתי אז ממש לא!חולת שוקולד
היתה לי תקופה של חרדה בתחןם הכלכלי, ממש לא נכון שבן הזוג לא יתן מקום ויכיל את החרדה, אם יש לו חרדה כלכלית הוא *באמת* לא יכול להוציא כסף (הרבה יותר מאשר אדם שבאמת אין לו כסף)
לא שייך (ולא בטוח שמוצדק) להכריח אותו להוציאהסטורי
אבל הוא חייב לטפל בחרדתיות.
נכון, אבל כל עוד הוא חרדתיחולת שוקולד
בן הזוג חייב להכיל את זה, עם כל הקושי
לא חייב. רצוי שיכיל בגבול האפשר.סוסה אדומה
יש דברים שלגיטימי שבן הזוג לא יהיה מסוגל להכיל.
אנחנו מוגבלים.

היא אישתו, היא לא המטפלת שלו.
בעל חרדות צריך טיפול.
זה יעשה לו רק טוב.
אמרת יפה, הייתה לך "תקופה", שתהיי בריאהלה' המלוכה
עבר עריכה על ידי לה' המלוכה בתאריך י"ג בחשון תש"פ 23:50
תקופה הוה אומר, משבר, גל, פרק זמן מסויים.
פה מדובר במציאות של שנים.
באורח חיים, בהתנהלות יומיומית, באופי.
אם לכל אלה התייחסותי הייתה עדינה, אך קל וחומר שהייתי עדינה בנוגע לתקופת משבר.

אדם שחי עם עוד אנשים, צריך להבין, שעליו לחיות באינטרקציה הרמונית עם הסובבים אותו.
ולא לחשוב, שאם זה לא בכוונה, אז מותר לו לנער מעליו אחריות.

הבן זוג צריך להיות מתחשב, אבל לא לוותר על "העצמי" שלי לגמרי. האחד מטפל בעצמו, והשני תומך וסבלני.
אני לא אגיב על התוכן אלא על הסוף דווקאבסדר גמור

"בלי עיצות כמו, לכו לייעוץ כי זה לא הכיוון" - זה נשמע לי כמו: "יש למישהו רגל שבורה או שטף דם אבל אל תפנו אותו לרופא זה לא הכיוון". אז בתאכלס זה הרבה יותר גרוע מרגל שבורה. זה האיכות חיים שלך וזה ילווה אותך עד 120!! 
 

"איך לגשת אליו בצורה נורמלית בתחום הזה? חוץ מלהתעצבן. ולהיות מתוסכלת" - את צריכה מישהו מקצועי שיתן את הכלים והגישה לפתור את הבעיה הזאת ולא ללכת למישהו שמתנדב במד"א כדי לשים פלסטר על המקום.

מצטער אם זה ביקורתי אבל אני רוצה בטובתך

 

ב"הצלחה רבה!

 

אתה צודקהיופי שבך

העניין הוא שזה לאסוף את עצמך ואת בן הזוג ולהחליט יחד ללכת על זה.

וכבן הזוג לא חושב שיש צורך בכך.

זה אומר להשקיע אנרגיות לשכנע לגשת ליועץ.

ושוב העניין שזה בתשלום . ואם ממילא מדובר באדם חסכן הוא חוסך גם את עניין היעוץ.

אני נזכרת שהצעתי לו בעבר והוא טען שאין לנו שום בעיה ואנחנו מתנהלים נכון

וזה לא קל.

 

חיפשתי יותר עיצות פרקטיות. אבל כנראה שזה לא שם.

 

בעלך צודקגנינה
הבעיה היא אצלך

את מצפה ממנו לחיות את החיים שאת רוצה.
והוא לא מבין מה הבעיה באיך שהוא חי.
כי באמת אין עם זה בעיה.
ההפך.
ללמוד לחיות חיים צנועים זה נכס.
רוב האנשים היום מוצאים המון כסף על סתם.

אם יש דברים שחשוב לך לקנות תבלעי את ההערות ותקני. בעלך ילמד שיש לך זכות לקנות והוא ילמד לכבד.
במיוחד שאת עובדת על זה.
מה השאלה/שאת מחפשת פה?הלוי מא
תקרא את השורה האחרונההיופי שבך


תקשיביאמא וגם
נראה לי ששניכם ב2 קצוות של הסקאלה.
אני מסתכלת על הסטנדרט מסביבי והוא יותר קרוב אל ההתנהלות של בעלך.
לדוגמא הוצאה של 1000 שח ליום הולדת ממש לא דבר רגיל וברור אצל כל זוג.
הרבה ממה שתיארת אצל ההורים של בעלך הם לא בהכרח חסכנות אלא גם מיחזור ושימוש בחומרים קיימים.


אין כאן מי שבסדר ומי שלא, אלא שכמו שהרמת חיים (הגבוהה יחסית, בעיני) שאת מכוונת אליה
היא לגיטימית כשהיא אפשרית, גם להשתדל לא להוציא כשלא צריך (בהנחה שלא צריך, לא כשצריך!) זה דבר לגיטימי.
הרבה פעמים כשיש קיצוניות לצד אחד אז מתחזקת הקיצוניות לצד השני אולי זה נכון לגבי שניכם...
אתם עכשיו זוג ואתם צריכים להחליט ביחד על דרך התנהלות שמתאימה בשבילכם!!

אולי תחליטו ביחד על תקציב לכל דבר?
לדוגמא כמה מוציאים על ימי הולדת, על בגדים לילדים.
תקציב שהוא שלך לבזבוזים ואת קונה מה שבא לך.

זה באמת מרגיש ממש מחנק ששואלים על כל דבר וצריך שיהיה אמון בבן הזוג ובשיקול הדעת שלו.

אפשר להחליט ביחד שמסכום יחסית גבוה כמו מאה שח כשרוצים לקנות
משהו יוצא דופן, מתייעצים עם השני....

לא כל כך מבינההיופי שבך

איך הגעת לזה שהכיון שלי זה רמת חיים גבוהה יחסית.

לא ביקשתי להוציא 1000 שח ליום הולדת. ממש לא. עשיתי לו יום הולדת יפה מאוד ב-300 -400 שח.

 

מבחינתי אדם שזרק ארון לפח כי הוא שבור ומתאמץ לקחת ממנו את הקרשים "הטובים" ולבנות מזה ארון מגרות לחדר אמבטיה זה סופר קמצנות!

לקנות רהיט -שולחן לסלון יד שניה בעיני זו חסכנות. וזה בסדר. אבל עד לבנות מהשאריות משהו חדש.

 

לשבת ולהחליט על סכום נשמע רעיון טוב.

להתייעץ איתו זה אומר לא לקנות.

לצערי.

יש קבוצותאמא וגם
שלמות בפייסבוק של אנשים שבונים דברים מדהימים מדהימים מעצים ממוחזרים.
אני באופן אישי נהנית מזה מאד בפן היצירתי, דווקא ממש לא עניין קמצני (ואני ב"ה לא קמצנית וגם לא חסכנית יותר מדי. אני פשוט בוחרת בחכמה [אני מקווה ] על מה להוציא את הכסף שלי).
אם אצטרך דווקא רהיט חדש אקנה רהיט חדש.
אם אוכל למצוא מה שאני צריכה ביד שניה אעשה גם את זה.

כתבתי 1000 כי ממה שידוע לי סביב זה עלויות של מלון וארוחת בקר.
להוציא 300 400 ליומולדת- מכירה הרבה אנשים שיגידו שזה יקר...
ויש אנשים שיגידו שסבבה.

הרעיון הוא להבין שיש אנשים שונים אם דעות שונות, וכל עוד זה לא מגיע לחסכים בצרכים אמיתיים, כדאי למצוא דרך לגשר עליהם.

בעיני 300-400 שח ליום הולדת זה המוןןןןןחולת שוקולד
וגם שאר הדברים שכתבת הם לא קמצנות בעיני, זה לגמרי עניין של הסתכלות אישית ונשמע שאתם באמת די ב2 קצוות שונים ואולי כדאי שגם את תבואי לקראתו בדברים שפחות קשה לך, למשל הקטע של להשתמש בארון השבור- למה זה מפריע לך? הוא זה שבונה את זה ומה זה משנה ממה נוצר הארון החדש? אולי זה יותר בקטע המנטלי- מפריע לך עצם זה שהוא מתקמצן לדעתך ולא רק הארון עצמו?
בעיניי למשל, זה ממש מעט.סוסה אדומה
אבל ה"בעיניי" הזה הוא אינדבדואלי.
ולכן ה"בעניינו" לא רלוונטי.

ברור שזה תלוי בהרבה מאוד גורמים.
הרגלים, צרכים, הכנסות וכו וכו...

לכן, בעיניי לא רלוונטי לדון בסכומים כל עוד אנחנו לא מכירים את התמונה הכוללת (ולא נשאלנו על כך).
^^^^ זה בהחלט המון, אצל הרבה אנשיםהסטורי
אבל כפי שעלה מתגובותיה, זה לא הנושא. הנושא הוא האובססיביות לכסף.
לא חושב. אם הם חיים על השקלנחשון מהרחברון
והוא לא רוצה לרדת למינוס - (לגיטימי לגמרי)ומרגיש חנוק כלכלית ובקושי סוגר את החודש הגיוני מאד שכל פעם שצריך להוציא כסף - ידבר על כסף.
איך חיים על השקל?סוסה אדומה
שניהם עובדים,
ולפי מה שהיא מתארת הוא אמור להיות בחיסכון מטורף..!

מדבר *כל היום* על הכסף. ורק חושב איך להרוויח. ומדברת מישהי שהגיעה עם חסכון לחתונה.
מזרז אותה לצאת מהמקלחת. זאת אובססיה ברורה. הוא בכל רגע נתון מרגיש את הכסף בורח לו בין האצבעות.
מכבה לה את הבויילר... (נעזוב את זה שזו לא צורה... אבל נראה שזה באמת גדול עליו).

בכל צורה שלא תסתכל על זה, זה לא תקין.

ובחישוב די קליל ניתן להבין שהם לא חיים על השקל.
אלא אם כן מישהו גונב אותם מהצד.
היא עצמאית את לא יודעת כמה מרוויחהנחשון מהרחברון
הוא מורה משכורת לא משהו. יש חמישה ילדים בעסק.
חוץ מהמקלחת שאת לא יודעת אם זה אחרי 15 דקות. או 50 דקות (שגם אז זה לא צורה אבל מובן) הוא נורמלי.
היא שומעת כל הזמן על כסף כי היא כל הזמן רוצה לבזבז.
היא כתבה מפורש כשיש לי כסף נזיל אני הולכת למסעדות עם חברות בלי יסורי מצפון קונה בגדים חדשים לילדים רוצה ללכת לירח דבש. זה נשמע שהיא לא מבינה ומבזבזת ללא שליטה. כשככה האישה מתנהלת אז מכל בעל היתה שומעת כל הזמן על 'צריך לחסוך'
אני ממש לא מבין אתכם כאן. אני שומע כאן אישה שלא מבינה ומבזבזת.
יכול להיות שאני טועה אבל כל עוד אין להם בצד כל חודש 2000 ש''ח בעלה צודק והיא הבזבזנית כאן.
קודם כלסוסה אדומה
עבר עריכה על ידי סוסה אדומה בתאריך י"ג בחשון תש"פ 19:23
כתבת דברים לא מדוייקים.
למשל, לא ראיתי שהיא אמרה שיש להם 5 ילדים. כן ראיתי שהיא נשואה 5 שנים.
אבל אולי אני טועה.

ב. אני למשל חושבת שההוצאות שלה הגיוניות לרמת חיים סבירה ובריאה.
לא מאמינה בתפרנות.

צריך לחסוך (לא בטוח ש2000 דווקא. לפעמים צריך להתגמש), ופלוס בחשבון זה מינימום.
אבל לא צריך לחיות חיי נזירות. ואם מדובר בחיי נזירות, אז קדימה, להוסיף הכנסות (ואגב, הלכתית, אם אני לא טועה, הוא אפילו חייב לא להוריד אותה מרמת החיים שהיא היתה רגילה אליה קודם לכן).

מותר לה להנות.
ואני מאמינה לה שהיא יודעת גם לחסוך.

לפחות מה ששמעתי עד כה, למעט הצורך בצלם מקצועי בחלאקה (אבל גם זה עניין תלוי מנטליות וכו), היא ממש לא מגזימה בעיניי.

לא צריך להגזים *לשום כיוון*.
לא באנו לעולם הזה רק בכדי לשרוד.
באנו גם כדי להנות.
אישה בעלת כמה אוצרות, ובעלת עסק, מגיע לה גם להתפנק לפעמים, ולא להתחשבן על כל שקל.
אדם לא נולד רק לעמל, הוא נברא גם כדי להתענג על ה'.

בקיצור, זה עניין אינדבדואלי.

אני טוען שכשבנאדם מבזבזנחשון מהרחברון
אוטומטית ישמע המון מהצד השני תחסוך.
לא כי השני חסכן אלא לאזן.

אני לא נותן מספרים מדוייקים אבל סדר גודל.
את לא יודעת כמה מרוויחה
לא יודעת כמה הוצאות מעונות
לא יודעת כמה הבעל מרוויח
לא יודעת כל הוצאות נוספות.
את כותבת הוצאות הגיוניות בלי לדעת הוצאות אחרות והכנסות.
מסכים וכתבתי את זה שאם מכניסים ובסוף החודש יש פלוס נאה אז היא צודקת ולא בעלה. לשאלה הזאת היא לא ענתה (זכותה המלאה)
אבל זה שהם כל חודש הפלוס זה בגלל ה'קמצנות' של בעלה? או שגם אם היה משחרר לה את ה1000 ש''ח שרוצה למסעדות צלמים ירח דבש חגיגות ובגדים ארונות חדשים ועוד זה היה מינוס כל חודש. זאת השאלה הקריטית ובלי תשובה לשאלה הזאת א''א לדעת האם בעלה לי חכם ומתנהל נכון כלכלית או שהוא מגזים.
אבל גם אתה לא יודע.סוסה אדומה
והכוונה היא שמדובר בצרכים לגיטימיים בעיניי.
ונראה שבעינייך הם מוגזמים.
וזאת תפרנות בעיניי.

מותר לקנות חטיפים לילדים. זאת לא בזבזנות.
מותר ורצוי שתקנה בגדים חדשים לילדים.
וחבל שיש כאלה שרואים בזה הוצאה לא הכרחית. זאת תפרנות בעיניי.
מותר לה גם להתפנק לפעמים ולאכול אוכל טעים שמישהו אחר מכין לה ולבלות עם חברות במסעדה.
מדובר באישה עובדת, שמגדלת מספר ילדים.
מותר לה. ואפילו מומלץ שהיא תחיה בטוב.
ואם ההכנסות שלהם לא מסוגלות לאפשר להם חיים שהם מעבר לחיים הישרדותיים, אז שיוסיפו הכנסות.
הצרכים לא ישתנו.

חולקת על התפרנות.
וחולקת על זה שהיא הבעיה.

מסכימה עם זה שההוצאות צריכות להיות תלויות בהכנסות.
אני מסכים טבעצמי מוציא על זה לא מעטנחשון מהרחברון
ולכן כתבתי שזה תלוי במאזן החדשים שלהם.
לא זה לא 'לא נצרך' אבל כשאין מספיק כסף זה בהחלט בזבוז
חטיפים אני לא קונה בגלל בריאותנחשון מהרחברון
ישאר הדברים זה תלוי אך ורק במאזן החדשי. ואת זה אמרתי מההודעה הראשונה
את כותבת כל כך יפההיופי שבך

ממש מה שאני חושבת ומרגישה!

 

כן. יש לנו את האופציה להגיע לכל מה שרשמת ביחס להכנסות והוצאות.

ויותר מזה .

יש חודשים שאני בתור עצמאית מכניסה פחות ואכן לוקחת הילוך אחורה.

בכדי לא להגיע למצב לא טוב.

אני מתנהלת לחלוטין בצורה בריאה ונכונה.

 

מכל ההתכתבות פה נשמע שבכל יום אני יוצאת למסע של קניות ומבזבזת ים של כספים.

טעות!

 

 

 

אתה ממש טועההיופי שבך

איך הגעת לזה שאני מבזבזת ללא שליטה?

טעות.

 

וכן נשאר סכום נכבד בצד!

אני לא טועה! אני שואל!נחשון מהרחברון
את לא עונה אז אני מציב אפשרויות.
איך הגעתי? מהאמירות שלך על מה היית מבזבזת כסף אך היה לך כסף זמין.

סכום נכבד זה יותר או פחות מאלפיים בחודש?
תגובה קצת חטטנית. ולא שייכת , מאמינה שלא לשם כיוונתהמטפחת לבנה

מותר לצאת  לבית קפה פעם ב היא לא כתבה שהיא יוצאת כל שבוע או כל יום. 

הגעת למסקנות ממש טוטאליות. סתם בלי מידע. 

לא נראה לי אתה עוזר לה. 

העלת את השירשור מהאובנחשון מהרחברון
אבל אסביר.
היא כתבה שכשהכסף יהיה בשליטתה היא תוכל לבלות עם חברות בבתי קפה לקנות בגדים וכו

מצד שני בעלה חוסך. לא רוצה להיות במינוס ומתאמץ לשם כך

אין כאן חטטנות אני אמרתי לאורך כל התגובות בשירשור הזה שזה תלוי מה העובדות.
אם משפחה חוסכת מספיק ויש עודף בשוטף כל חודש - אז היא צודקת ושתתפנק.
אם אין אז לדעתי (והכי היא שאלה לדעתנו) בעלה צודק.
אנחנו לא חיים על השקל.היופי שבך


מבין אותך לגמרי - זו התנהגות בעייתית שדורשת - תיאום צפיותor1900

בית משותף

יחסים משותפים

וניהול משק ביתי וכספי משותף

 

 

זו קמצנות שפוגעת במרקם הבריא של הבית  והזוגיות

 

אתם חייבים להגיע להסכמות - ושלא תרגישי שאת הולכת על ביצים כל הזמן

זה לא הארוןהיופי שבך

הארון הוא דוגמא קטנה.

זה המנטליות.

כי כמו שכתבתי זה נוגע בהמון המון תחומים.

 

זה לא לקחת צלם לילד בן 3 -צילומי חלקה לטענתו אני יכולה לצלם לבד ולהדפיס לבד.

זה לנסוע באוטובוס עם כמה וכמה ילדים להורים שלו כי זה יותר זול. בלחץ מטורף של שישי או מוצש. כך שבעקבות כל הלחץ מצטערת שנסענו בכלל.

זה לקנות חטיף לילדים לשבת את ה"זול" כי זה 2 ב15 וזה חטיף שהילדים לא נוגעים בו.

 

 

בכוונה רשמתי דברים כל כך שוליים כדי שתביני מה הולך בדברים גדולים.

 

אני לא מעלה על דעתי כאופציהנחשון מהרחברון
לקחת צלם לחלוקה/ברית מיותר לגמרי.
נסענו באוטובוסים עם ילדים עד שעברנו דירה למקום בלי אוטובוסים וקנינו רכב. לא מבין למה לקנות חטיפים לילדים בכלל וחטיפים יקרים בפרט.
אני לא חושב שאני קמצן וככה גם אשתי. זה דברים שאני לא מבין למה לבזבז עליהם שקל. מיותר בעיני.

כתב שאתם לא חיים על השקל.אני שואל יותר מפורט.
את עצמאית אם פתאום חצי שנה אין עבודה אתם מסוגלים להסתדר? בעלך מורה זה סד''ג של כ5000 נטו. לא הרבה עם כמה ילדים
לא יודע כמה את מרוויחה בחודש.
אבל כל עוד אין לכם חיסכון של לפחות 2000 שח בחודש מינימום אני מאד מבין אותו. מתכונן ליום שבו יכול להיות קשה יותר.
נשמע ממה שאתה כותבהיופי שבך

שמה שאני מבקשת זה בזבזנות.

ולא זה ממש לא.

 

הוא מבחינתו לקנות לילדים בגדים מידה אחת מעל שיספיקו לכמה שנים.

לא רלוונטי בעייני.

למה שהילד יראה סחבה רק בשביל לחסוך בקנית בגדים.

או נעליים גדולות כדי שיספיק לעוד שנה?

 

לא.

 

זו בעיה.

 

אני עדיין אומר את זהנחשון מהרחברון
ירח דבש - בזבוז.
מסעדות עם חברות - בזבוז
מלון לארוחה במסעדה ביומולדת - בזבוז

כשמישהו מקצין - מקצינים לצד שני
צר לי .היופי שבך

 

אך לצאת פעם בחודש עם חברה למסעדה בסכום של 50-60 שח זה בזבוז

זה סופר קמצנות!

 

 

זה תלוי בהכנסות הוצאות לבטחון תעסוקתינחשון מהרחברון
זה לגמרי עניין של מנטליות.44444
אני כמעט מעולם לא יצאתי עם חברה למסעדה.

כשהייתי ילדה מסעדה בציבור הדתי הממוצע (לא רעננה וכד'...) היתה נחשבת משהו שעושים פעם.

דווקא בעניין מסעדות טווח הנורמה מאד גדול.

לעומת זאת דברים ממש מעיקים כמו לסוע אוטובוס עם ילדים קטנים והתקמצנות על מזגן/ בוילר זה משהו אחר.

ואגב גם לנו לא היה רכב שהיינו עם ילד ו-2. צד אחד של ההורים גר רחוק. תקופה מסוימת נסענו 4 שעות בתחב"צ לכל כיוון.
אבל....
היינו סטודנטים/ אברכים ולא היה לנו רכב ולא הייתה לנו יכולת כלכלית לקנות רכב.

כשיש רכב ונוסעים באוטובוסים (ואני מאמינה שהחסכון לא מטורף) זה משהו אחר.....
כשיש כבר רכב למי שלא פנסיונר וכד'... וממלאים אותו הרבה פעמים תחב"צ לא כ"כ חוסכת כסף.... (מנסיון).
*משהו שעושים פעם בשנה.44444
מורה זה לא 5.העני ממעש
אם בשנתיים ראשונות היא פרנסהסודית

והם נשואים 5 שנים,

הוותק שלו זה 3 שנים

אשתי מורהנחשון מהרחברון
3000 על 2/3 משרה.
משרה יוצא 500פ כמובן תלוי בוותק. אבל גם 6000 זה לא הרבה
ואם כן, אז חבל.העני ממעש
הייתי ברושם שהמחיר גבוה יותר. בפרט מאז עוז לתמורה וכו
ממש לא. סד''ג של 40נחשון מהרחברון
לשעה לא הרבה בכלל.
40 כפול 30 שעות שבועיות (5 ימים של 6 שעות) כפול 4.3 שבועות בחודש הגעת לברןטו 5160 שח. תוריד בט''ל פנסיה אתה נשאר ביד עם 4 וחצי.
טוב.. החכמתי. ובכל זאת, תנאיםהעני ממעש
נלווים ששווים ערך כספי
נכוןנחשון מהרחברון
אבל לנטו זה לא עוזר.
נכון מקבלים משכורת גם בחופשות ויש יחסית הרבה. יש קביעות (אחרי כמה שנים במערכת) מצד שני יש שעות ארוכות של עבודה מהבית בשוטף שלא מקבלים עליהם שקל. השעות של הכנת שיעורים כתיבת עבודות ומבחנים. בדיקה שלהם. שיחות עם הורים. זה שעות ע''ג שעות שלא משלמים עליהם.במצטבר? לא באמת משתלם
מורה עם 100% בעוז לתמורהקול ברמה
אחרי כמה שנים בכיף יכול להגיע ל10000-12000 ברוטו.
אחרי כמה? וכמה שעות השתלמות?נחשון מהרחברון

ואיזה אחוזי משרה?

אני יודע על מורים שכבר 25 שנה במערכת ומקבלים 13-15 ברוטו

100% משרהקול ברמה
5 שנות וותק, 16 גמולים (חוץ מהכפל). באמת אין עוד הרבה לאן לעלות (בגלל הגמולים).
שיעורים פרטייםהעני ממעש
לא כולם מצליחים לשלב עם משרה תובעניתנחשון מהרחברון
שדורשת שעות בערב לבדוק מבחנים לכתוב אותם להבין שיעורים...
נשמעשירוש16
שאתם לא מסכימים על תחומים לחיסכון.

אתה מעדיף לחסוך במוצרים מסוימים, בגדים, תחבורה.
כל זה יפה.
אבל לא מהווה מדד אוביקטיבי של בזבזנות לעומת קמצנות.

חיסכון הוא לדעת איפה ומתי אפשר להוריד את ההוצאות וליצור פער חיובי כלשהו בין גובה ההכנסות להוצאות.

חיסכון של 2000 שח בחודש זה ממש נחמד.
מצד אחד - לא תמיד אפשרי. מצד שני - ישנם אנשים שמסוגלים ליותר.
אז איפה האוביקטיביות פה?
לנקוב בסכום ולהגיד שזה האידיאל - לא נכון בעיני.
אפשר להגיד שX אחוזים מההכנסות הולכים לחיסכון. אבל אי אפשר להגדיר סכום מסוים.
כנ"ל לגבי סוגי ההוצאות.
(אגב, מבחינתי לערוך בריתה זה דבר מיותר. עושים קידוש בבית כנסת או בבית וזהו. כנל יום הולדת . אבל יש אנשים שאצלם זה בסיסי ביותר - שוב, בהתאם ליכולת הכלכלית).
אני לא מסכים.נחשון מהרחברון
יש בסיס והוא מאד בסיסי ויש מותרות. כל אחד בוחר במה לפנק את עצמו.
2000 ש''ח באו כדי לתת סד''ג למקום של יציבות כלכלית. בתור עצמאי יש חודשים שנכנס 10000 ויש חודשים שנכנס 1000. וצריך להיות בצד מספיק כסף למשכורת של כמה חודשים.
הבעל שלה לא רוצה להיות במינוס - החלטה חכמה. יש הוצאות לא צפויות. טיפולי שיניים החלפת מכשיר חשמל שיתקלקל וכו'. בנורמלי - סד''ג של 2000 זה הפתעה גדולה שבאה במכה להוציא.
נכון יש יותר ויש פחות אבל כן נתתי טווח. לא בשביל ה'לחסוך' כמו בשביל הביטחון הכלכלי
האם אני עומד בו? לצערי אני חוסך פחות ואני כן מגיע למינוס ולמרות זאת אני משתדל להתפנק ולפנק כשצריך. אבל אני בהחלט יבין את מי שבמקום שלי היה אומר אז אין נסיעות שלא חייב כי זה דלק. ואין לקנות בכלל אוכל בחוץ כי זה פי 3 יקר. ולא לקנות סלמון לשבת או בקר. לוותר על כל מיני דברים. אני לא בוחר בזה אבל מי ששם לו מטרה לא להגיע למינוס - לגיטימי לגמרי.

אתה מתכווןשירוש16
ל2000 שח מיותרים בסוף כל חודש בעו"ש כביטחון כלכלי
או חיסכון של 2000 שח מהמשכורת החודשית שהולכת ומצטברת לאורך השנים?

אופציה א' גם לי נשמע הגיוני. בהחלט.
אופציה ב' לא תמיד אפשרי. תלוי בתנאי השכר.
א. חד משמעיתנחשון מהרחברון
ולגבי ב לא קריטי. גם אני לא עומד בזה אבל כן לדעת שיש בצד חיסכון של 3-4 משכורות שיכול להפתח במקרה חירום...
עצמאי חייב דבר כזה...
לגבי הדברים שכתבת כאןסוסה אדומה
אפשר להתווכח על זה.
לפחות בעיני הטענה שלו לגיטימית בעניין צילומי החלאקה.
וגם לגבי נסיעה בתחבורה ציבורית זה וויכוח שהוא לגיטימי בעיניי.
זכותך להתנות נסיעות מהסוג הזה בנסיעה ברכב פרטי אם זה למעלה מהכוחות שלך.
אבל הוויכוח הזה לגיטימי בעיניי.
הוא יכול לטעון את טענותיו, ואת את טענותיך עד שתגיעו לעמק השווה.

לגבי זה שקונים חטיף במבצע למרות שהילדים לא נוגעים בו, זה לא חכם כלכלית...

בכל אופן, יכול להיות שבגלל שאת מרגישה חוסר איזון מצידו בנושא הזה, קשה לכם לנהל גם דיונים לגיטימיים.
וכל דיון כזה אוטומטית נאשם באובססיה שלו בלי שזה עובר שאלה מבחינתך.
אז תצטרכי לשים לב עם הזמן מה מוגזם מבחינתך, ומה קשור לפערים מנטליים לגיטימיים.

צריך לזכור גם שהעול הכלכלי מטריד אותו כגבר הרבה יותר ממה שמן הסתם הוא מטריד אותך כאישה. ובצדק... וגם בזה צריך להתחשב.

לגבי שאר הדברים שכתבת קודם, לדעתי כן מצריך טיפול אישי.
אלא אם כן אתם באמת חיים על השקל

וכמו שאמרתי קודם,
בסופו של שיקול אישי של שניכם.
ורוב הנוכחים בפורום הספציפי הזה רגילים לרמת חיים מסויימת שלא בטוח מתכתבת עם הרמה שאת רגילה אליה.
אז תצטרכו לעבוד בינכם על התחום הזה, עד שתגיעו לנוסחה שמתאימה לכם כזוג.
בשנתיים הראשונותהיופי שבך

העול הכלכלי לא היה עליו כי אם עלי.

אני הייתי המפרנסת העיקרית.

וגם אז ההתנהלות היתה אותה התנהלות.

יותר מזה.

היתה יותר נוקשה.

אז זה לא בדיוק קשור בהכרח לזה שעול הפרנסה מטריד אותו כגבר.

 

כפי שכתבתי הבאתי פרטים קטנים. שבהחלט אפשר להתווכח עלייהם.

אך כשזה עוטף אותי 24/7

זה משגע ומתסכל .

צודקת לגמרי - התנהלות לא בריאה ולא זוגיתor1900


מבינה אותך לחלוטיןסוסה אדומה
הכוונה בכך שהעול הכלכלי מטריד אותו יותר, זה כי אבולוציונית זה ככה. הוא יודע שבסופו של דבר, גם אם את שותפה כלכלית, האחריות היא עליו.

ולגבי זה שהיית המפרנסת העיקרית, וההתנהלות היתה אותה התנהלות זה קושי בפני עצמו.
מאוד מצער אותי לראות דברים מהסוג הזה, אבל לא כאן המקום לכתוב על זה.
אני רק אומר שאני מבינה אותך.

זה בהחלט לא צריך להיות 24/7.
זה לגמרי לגמרי לא בריא.

לגבי הדוגמאות, רק אמרתי שפה ספציפית נשמע לי כמו ויכוח לגיטימי בין בני זוג, גם אם אני מזדהה עם הצד שלך.
תגובההעני ממעש
הדוג' הראשונה לדעתי יותר קביל. זה משהו חד פעמי, ומשהו שממילא מאתגר- ולכן פעמים שמישהו ירצה להתעסק לבד, כשבדרך הוא 'חוסך' קצת.
שתי הדוגמאות הבאות, זה חולי. מחילה.
אפשרשירוש16
לבנות תקציב.

לכל חודש/שנה יש תקציב מובנה.
כמה כסף (או אחוזים מהמשכורת הכללית) הולך לכל תחום: אוכל, בגדים, גז מים חשמל, שכר דירה / משכנתא, ביטוחים, תקשורת, הוצאות לא צפויות (רפואיות, מכשיר מתקלקל) , ריהוט לדירה (לדברים חדשים/ נשברים), בילויים ועוד.

כך אפשר לחיות ברוגע שלא מבזבזים בלי סוף.
מצד שני ישנה גמישות מסוימת. בתוך הטווח הקיים.

לי ולבעלי יש תקציב מסודר של טייק אאוט. אם אני רוצה לקנות לעצמי אוכל במסעדה / בית קפה אני בודקת אם זה נכנס לתקציב החודשי הספציפי או שכבר ביזבזתי את מלא הסכום לאותו חודש.
כנ"ל לגבי בגדים, ריהוט, קוסמטיקה.

לגבי חסכונות-
ייתכן ולבעלך ישנה ראייה שונה לחלוטין בנושא.
את רואה את הכסף כמשהו נזיל והוא רואה זאת כהשקעה וחיסכון לבית/רכב/ילדים.
בכל אופן, מאמינה שתמצאו את דרך באמצע בין בזבוז לקמצנות.
לא צריך להיסחף לקיצוניות.
אפשר לצאת לריח דבש ובמקביל ליצור תקציב סביר שמקובל על שניכם. (4000 זה ה-מ-ו-ן. אני ובעלי יצאנו לחופשה פעמיים במשך השנה ולא הגענו לסכומים הללו. מצד אחד - יש לי חברה שביזבזה 8000 על חופשה אחת מבלי לחשוב פעמיים).
אפשר לקנות עציץ /מראה / שעון קיר גם ב20 שח כל אחד. תלוי בחנות (מקס סטוק או חנות עיצוב יוקרתית), תקציב, איכות (יחזיק שנה או 5) וכו.

אך כל זאת מדובר כאשר אדם מחפש לחסוך.
קמצנות זה נושא אחר. לחלוטין.

המלצה אישית - תשבי איתו ותנסו ביחד למצוא את הסיבה לכך שכל כך חשוב לו הכסף.
כי יש הבדל בין לכבות אורות ביציאה מהחדר לבין לכבות את הבויילר באמצע החורף.
אהבתי את המשפט האחרון שרשמתהיופי שבך

לגמרי נכון.

 

לדבר איתו בצורה גלויהנפשי תערוג
ולנסות באמת להבין למה הוא מתנהג כך
לנסות לא לשכנע אותו למה זה טוב או לא

אלא להבין למה הוא מתנהג ככה
רוב החסכנים/קמצנים לא עושים את זה מרוע לב או סדיזם/מזוכיזם

אלא יש להם אג'נדה ברורה בקשר לכסף
להתנהלות איתו וכו'

לדעתי אחרי שתביני אותו היטב (לא חייבת להסכים איתו על הכל)
את בחוכמתך הרבה תדעי לנווט ולאזן את זה
אני חלילה לא חושבת שזה מרועהיופי שבך

ממש לא!

אני חושבת שהוא אדם כל כך מיוחד שממש זכיתי!

יש בו המוןןןןן מעלות.

 

 

אבל הקטע הספיציפי הזה זה משהו שמכניס אותי המון לכעסים. ותסכולים. ואפילו לעצב.

 

לא ביקשתי להוריד אלי את הירח .

בסה"כ מעט שחרור

שוחחתי איתו המוןןןןן.

אבל זה לא עוזר.

 

זה משהו שטבוע בו חזק.

החלום שלו להיות תמיד בפלוס והוא מצליח בזה מאוד יפה.

 

להיות תמיד בפלוס זה דבר מצוייןנפשי תערוג

אבל בין זה לבין חסכנות כפייתית כמו שאת מתארת יש הבדל גדול

אם המצב כמו שאת מתארת אתם אמורים להיות בפלוס ממש גבוה
משהו כמו עשרות אלפי שקלים בשנה. נכון?

יש לו מטרה עם הכסף הזה?
קניית בית/שדרוג רכב?

או שהוא חוסך את הכסף באופן כפייתי?
סתם לשם לצבור כסף?
בהחלטהיופי שבך

 

אני באתי מבית שההורים היו רק במינוס.

ואני נהנית ומחמיאה לו על זה.

 

קנינו בית לפני 4 שנים והמשכנתא לא בשמיים- 2900

רכב הוא מפחד לקנות שלא נכנס לסחרור

 

את האמת. אין לי מושג למה מתנהג כך.

 

 

 

שאלת אותו?נפשי תערוג

אולי הוא שואף להחזיר את המשכנתא לפני הזמן?

אולי יש לו חששות והוא רוצה לשמור כסף ליום סגריר (משהו מאוד מומלץ)

אולי הוא רוצה לאפשר לעצמו לעזור בבוא היום לילדים עם חתונה לימודים דירה וכו'




לדעתי את צריכה להבין למה הוא מתנהל ככה (גם אם את לא מסכימה בכלל עם זה)
ומתוך כך יהיה לך יותר קל לפעול (ואולי אפילו להסכים איתו בחלק מהדברים או לפחות תדעו למצוא נקודת פשרה)
לאהיופי שבך

זה לא הכיון של שואף לסיים את המשכנתא.

זה לא כל מה שאתה כותב.

 

לא נראה לי שאסכים איתו .

איך אפשר להסכים עם זה שביום חמסין הוא סוגר את המזגן בתואנה שקר לו או שהוא לא אוהב מזגן.

או שביום חורפי וסגרירי כשאין מים חמים הוא סוגר את הבויילר ובסוף אין מים להתקלח?

או להסכים לזה שידפוק על הדלת שאצא כי

 

אני מסכימה שצריך לחסוך לעתיד הילדים. אבל מכאן ועד לנ"ל ועוד הרבה דברים נוספים הדרך ארוכה.

איך את יודעת?נפשי תערוג
נסי לדבר איתו

וכן, יכול להיות שיש לו בעיה פסיכולוגית
אבל כדי שלא תצטרכי להתמרמר כל החיים או ח"ו להתגרש
את חייבת (גם הוא, אבל אנחנו מדברים איתך ) למצוא דרך איזון בינכם
אחרת שום צד לא מרוצה

וכי לאזן כל צד צריך להבין (אבל באמת) למה השני מתנהל ככה
ואז מוציאים דרך לפשרה

ובפשרה אף אחד לא מרוצה עד הסוף
אבל גם לא ממרמר

אני מחפשת פיתרון נעיםהיופי שבך

לא חלילה מריבות.

מחפשת את האיזון.

 

לא מחפשת להיות מרוצה עד הסוף.

אבל רוצה רוגע ונורמליות.

 

לא ביקשתי לצאת יומיום למסע מטורף של קניות.

אלא שכל דבר יהיה בטוב טעם.

 

וכמו שכשתבתי דיברתי מספר רב של פעמים.

ולא עוזר.

ולכן ביקשתי עיצות. איך לנסות להגיע לנירמול. כיצד לגשת. ובכלל.

 

ולגבי המשכנתא אני יודעת כיון שאבא שלו אמר שהוא יעזור לנו לסגור את המשכנתא . (הם עזרו לנו לקנות את הדירה)

כך שהוא לא לחוץ בעניין.

כמה נקודות והצעה לפיתרוןסודית

קודם כל, ההורים שלו בעיניך קמצנים חולנים, עד שזה מגיע למשכנתא.. שאז סבבה שהם יעזרו לסגור אותה.

אז הם לא קמצנים חולנים. הם אנשים שחיו מאד מאד בצמצום ועוזרים ברוחב לב לילדים שלהם.

 

שנית, האם הוא מכבה את הבוילר אחרי שחצי שעה דלק ויש מים חמים?

אז עקרונית הוא צודק, חצי שעה מספיקה לחמם דוד לא גדול, כל השאר- בזבוז אנרגיה. המים החמים נגמרים כי זה מה שהדוד מכיל. אם זה לא ככה אצלכם, כנראה גוף החימום מכוסה אבנית.

 

שלישית, את עצמאית. שזה אומר לא ידוע כמה תכניסי כל חודש ואם בכלל. והוא מורה. שכיר. ויש חמישה ילדים. הוא רוצה יותר ביטחון כלכלי, ומרגיש שאת מפזרת בקלות רבה מדי מה שהוא יורק דם כדי להרוויח (מורה זו עבודה קשה).

 

 לא שופטת אותך!!

מי אני שאגיד אם אתה מבזבזת או מתנהלת בצורה חסכנית. אין בכלל נתונים

רק אומרת שאפשר להסתכל על זה גם מהכיוון שלו.

בטח זה כואב לו, שההורים שלו מתקלחים במים קרים כדי כשאשתו תשב עם חברות במסעדה..

 

עכשיו הצעה:

תשארו בחשבון המאוחד

תחליטו על סכום כסף לא גדול, 50-100 שקלים בחודש, שזה נטו לרווחה הנפשית שלך.

ואת זה תעבירי לחשבון בבנק יהב או בנק הדואר (בלי עמלות)

ואת הסכום הזה ( שהוא לא גדול)- רק את מנהלת. 

ואותה את מ-ב-ז-ב-ז-ת כאוות נפשך, בלי שהוא מתערב בכלל.

 

בגדים לילדים ושאר ירקות שאינם בגדר בילויים, קונים מהחשבון המשותף אבל לפי רשימות ולא סתם בגד שראית בחלון והתלהבת, אלא אם זה קורה פעם פעמיים בשנה.. ואז מותר לו לנדנד חופשי, פעמיים בשנה גם לו מותר..

זה לשנה ראשונה.

שנה הבאה תעשו הערכת מצב, כמה לשחרר.

 

הוא לא נשמע OCD  - הוא קמצן, תבדקי פעם במילון מה הפירוש של Husband.....

{סליחה מהקוראים}

 

לא הבנתי את המשפט שרשמתהיופי שבך

זה : בטח זה כואב לו, שההורים שלו מתקלחים במים קרים כדי כשאשתו תשב עם חברות במסעדה..

 

ההורים שלו קמצנים. נכון.

בעלי- הם 3 ילדים . וההורים שלו רצו לדאוג לשלושתם לדירות. זה יפה מאוד.

אבל מה קשור בין לקנות דירה לבין לחיות 5 שנים 24/7 בחפירות מטורפות על כסף כסף וכסף?

 

50 שקל לביזבוז זה גבולי מאוד.

 

ושוב אני לא קונה פעם בשבועיים בגד לילדים וגם לא פעם בחודש!

קונה כשצריך! בגד קטן/נקרע וכ"ו

 

 

 

את הבנת אותי מצוייןסודית

ההורים שלו לא קמצנים. אם היו קמצנים לא היו נותנים שקל למשכנתא.

 

ההורים שלו אספו פרוטה לפרוטה ולא עניינך כמה דירות יש להם, הבנת?

 

לא העסק שלך אם אבא שלו מוציא קרשים טובים מארון ישן ומתקין מהם מגירות לאמבטיה (יש לו ידי זהב אם התיאור נכון)

העסק שלך לשבת עם בעלך, ולראות כמה באמת יש לכם בסוף החודש שהולך לחיסכון,

וכמה מתוך זה יש הסכמה שתבזבזי בלי חשבון.

1,200 שקל לשנה נטו לעצמך. לא לבגדים -  לבילויים. בתי קפה. מסעדות. מלון. וכו'

 

לא . ממש לא הבנתי אותך!היופי שבך

עכשיו כשכתבת הבנתי אותך.

וזה אכן לא עניני כמה דירות יש להם וכמה בתי מלונות יש להם.

כמה כסף הם מחביאים מתחת לבלטות או כמה הם חסכו לילדייהם!

אין לי מושג איך הגעת לשם. האמת שגרמת לי לצחוק. חיוך

 

אך הם חינכו אותו בצורה הזו והכניסו אותו למצב האובססיבי הזה ולכן הזכרתי אותם.

שדרך אגב גם שני אחיו מתנהלים באותה צורה.

 

העסק היחיד שלי הוא שאני רוצה לחיות נורמלי. בלי טירוף תחת המילה "כסף"

זה הכל!

 

 

 

 

אני ממש מבינה אותך. זה קשהפרח שלג האבודה


את צודקת ואת שפויה אל תתיחסימטפחת לבנה

50 שקל בחודש זה עוול! 

מי שורד בזה? 

לא נשמע שאתם במצב כללי לא טוב,

ואתם בכלל בלי רכב שזה חיסכון מטורף כל חודש. 

לא הגענו לעולם רק כדי לעבוד ולחסוך ליום סגריר

את לא נשמעת בכלל בזבזנית. ( 300 שקל יומהולדת פעם בשנה שאפו! מגיע לך ולו ) 

אתם לא זוג צעיר שחי על השקל, ולי מה שאני רואה נשמע (רק נשמע) שהרבה פה הם כאלה,  ולכן התגובות בהתאם. כשחיים על השקל 50 שקל בחודש זה נשמע הרבה.

 

אמא שמחה ואישה שמחה זה ערך עליון וחשוב, כמובן כשהכל במידה. 

 

 

להביא יועץ  כלכלי שיתן מבט מקצועי נשמע מעולה,

כן הייתי מתייעצת עם פסיכולוג אם את יכולה סתם בשביל לקבל כלים מקצועים מצד אחד איך להכיל את זה. 

מצד שני אם צריך להביא אותו לקצת יותר איזון

 

 

הכי חשוב זו הזוגיות שלכם!  אם חשבונות מופרדים זה שווה ערך לזוגיות טובה זה הערך הכי גבוה. כל השאר לא שווה. כשהבית לא בנוי טוב כולם לא שווה. 

הוא גם צריך להבין את זה. נורא מזדהה איתך עם העניין של החינוך שהוא קיבל. מי שלא מכיר לא יודע. את חייבצת לפתוח את זה איתו, לפחות קצת. כמו שהיטה שלו כל פעם טיפין טיפין (לפחות על מזגן לדוג' )

 

 

זוגיות טובה מעל הכל! זה הכי חשוב. 

 

תודה!היופי שבך

כל מילה בסלע!

יש הבדלשירוש16
בין לחסוך.
לבין לדבר כל הזמן על 'לחסוך'.

האובססיביות הזאת לא בריאה. וגם לא מועילה לטווח הארוך.

כל אחד שידבר על נושא מסוים השקם וערב. כל יום כל היום - נגיד שזה לא תקין. לא משנה מה הנושא.

למיטב הבנתי החיסכון לא מפריע לאישה הזאת.
אלא הצורה האובססיבית בה בעלה מדבר על הנושא ומתנהל בחיי היום יום.

אישית, אנחנו זוג שחיים על השקל. ועדיין לא רואה את עצמי או את בעלי מדברים על כסף על בסיס יומי.
יש לנו דפוסי חיסכון מאוד יעילים. לעולם לא נגיע למינוס ובדרך כלל מצליחים לחסוך סכום מסוים מחודש אחד לשני.

חיסכון זה דבר מדהים.
אבל כל דבר צריך לדעת להשתמש בו במידתיות.
הם לא קמצניםגנינה
זו בדיוק הנקודה.

את מתייחסת אליהם בזלזול.

זו כפיות טובה. האנשים האלה עזרו לך ועוזרים גם היום ואת קוראת להם ''קמצנים''.

בכל בית יש דברים שיותר מעניינים ויותר חשובים להם. אז שם מדברים על כסף. בבית אחר מדברים על חופשות. ובבית אחר מדברים על מחלות.

הבעיה שלך שבמקום להסתכל על הטוב שאת חיה ובעין טובה את מסתכלת על זה בביקורתיות.
וקוראת להם 'קמצנים'.

אני לא מתייחסת אלייהם בזלזול.היופי שבך

ואנני כפויית טובה!

הם עזרו ועוזרים.

אבל הם הכניסו את בעלי לסרטים האלה ולאובססיה המטורפת הזו. (הם בחייהם סבלו ממחסור כך הבנתי)

אז כן.

מותר לי גם מותר להתלונן!

את השפעות העבר שלהם זרקו על הילדים ואני סובלת.

יש להם 3 ילדים ולשלושתם אותה התנהגות מטורפת!

 

להתסכל על הטוב כשאני סובלת כל הזמן זה רעיון מוצלח!

תודה.

אולי תתחלפי איתי?

 

 

אני מודה להוריו רבות ומתסכלת תמיד על הטוב (אני בחיי אדם מאוד אופטימי ואוהבת תמיד לראות ורוד)

אבל דייי, התפחלצתי. הגיעו מים עד נפש.

 

ואין לך מה לדאוג ההורים שלו עסוקים תמיד בדאגות, במחלות, בסיפורים עצובים בשולחן שבת.

שם למזלי אני יכולה לברוח לחדר .

אבל בבית שלי אין לי לאן לברוח. וחייבת להתמודד מול האובססיה הזו.

 

 

 

ליבי איתך.. זה מחייב שינוי דרסטי שלוor1900
ליבי איתך.. זה לא נורמה
ולא התנהגות שצריך להתיישר איתה

מקווה שיישנה מהתנהגותו או לפחות יימתן אותה ותמצאו דרך אמצע משותפת ומוסכמת

מתפלל שתמצאו דרך להמשיך עד 120 יחד ללא ההתנהגות הקיצונית הזו!!!
אמןן, תודה!!!היופי שבך


הלב שלו. הלב... איתך...רק להיום
אור, אתה מסונכרן על מה נקרא לב ומה נקרא איבר אחר בגוף, כן?
הוא מתנהג ככהגנינה
1. כי זה טבוע בו.
2. כי את ההפך הגמור. אז הוא בחרדה. כי הוא חי בתחושה שאם הוא לא יהיה עם יד על הדופק מחר לא יהיה כלום.

לפי דעתי,
את צריכה להכיל אותו. לתת לו הרגשה שזה נהדר איך שהוא.
לא להסתכל עליו כעל אדם מוזר או על ההתנהגות שלו ככה.
ההפך לומר לו כמה שיותר כמה שאת מעריכה אותו.
חוץ מזה תחשבי על כמה דברים שבהם בא לך להשקיע יותר ובלי לחסוך ותסכמו על זה. ככה שניכם תהיו מרוצים.
אם מקלחת ארוכה עושה לך את זה.
תגידי לו שזה הפרגון שלך ואת בוחרת להוציא על זה.
השאלה האמיתי לדעתי היאנחשון מהרחברון
מה רמת החיים שאתם מסוגלים כלכלית לחיות.
אם אתם בעודף של 3000 ש''ח ביו''ש הוא צודק ואת טועה.
אם יש לכם חסכונות של עשרות אלפי שקלים והוא ממשיך לחיות ככה הוא טועה ואת צודקת. ואסביר.

כתבת שהחלום שלו להיות תמיד הפלוס ואת באה מבית שתמיד היו במינוס.

ההתנהלות שלו נכונה עשרת מונים מהתנהלות שלך.
לא קונים מכסף שאין לך. נקודה.
רק אם אין ברירה.
וכן, אם אין לך אז לא מוציאים שקל על יומולדת. או על מסעדות עם חברות או בגדים חדשים לילדים. (דברים שכתבת שאת עושה שיש לך כסף זמין). החלום שלו הוא לגיטימי והוא נכון.
כנראה התרגלת לחיות ברמת חיים שכרגע את לא מסוגלת לחיות בה כלכלית וקשה לך שאת לא שם והוא לא אשם.
מצד שני אם המצב שונה ויש לכם כל עודף אלפי שקלים חיסכון אז הגיוני שהוא צריך יותר לשחרר.
בכ''מ קשה לענות בלי לדעת מה המצב הכלכלי שלכם. (חסכונות בכללי ועודף שוטף כל חודש)
ממש לא השאלה האמיתיתהסטורי
להודעה הראשונה שלה, גם הגבתי כמוך. אני מסכים שהיא מורגלת לרמת חיים מאוד גבוהה. סדר הגודל של ההוצאות הסבירות מבחינתה לחופשה/יום הולדת וכד' גבהות מאוד. גם הזעזוע שלה מהרכבת רהיטים מעצים ישנים, הוא מאוד מוזר. מי שמסוגל ויש לו ידים טובות - אין יותר מוצלח מזה. למה לזרוק אם אפשר לנצל.

הבעיה היא האובססיה. אם יצאו לקפה בקניון (אני לא אצא, אין לי כסף לזה ולא נח לי לשבת בקניון, בטח לא לאכול שם, אבל הם יצאו), אפשר שזה יהיה נעים. אם הוא הסכים לצאת, אבל כל הזמן הוא מדבר על כסף - זה באמת מעיק. אם הוא לא מאפשר לה להתקלח בנחת (כל עוד לא עומדים לנתק להם את החשמל) - זה כבר ממש מטריף.
זה ממש נחמד לקרואהיופי שבך

את מה שאתה כותב.

שאני רגילה לחיות ברמת חיים גבוהה.

כי אני כל כך רחוקה משם.

ברווקותי גרתי בבית שהמראה יותר התאים לכינוי "מערה" מאשר בית.

אז לא. אני ממש לא מורגלת לחיי מותרות.

 

הזעזוע שלי לגבי הרכבת רהיטים נובע מזה שלהורים שלו יש כמה וכמה דירות (ממה שאני יודעת זה 4) יתכן ויש עוד ואנני יודעת.

הם אנשים שבמילים עדינות לא חסר להם כסף ועדיין הם מחטטים בזבל ומרכיבים רהיטים משאריות.

 

זה לדעתך נורמלי??

משם נובע הזעזוע.

 

דבר נוסף לגבי היציאה לשתיית קפה- כשאנחנו יוצאים זה מלווה בהרבה דיבורים לפני כמו "בא לך לצאת" "אולי נשתה כאן" משפטים שבסופו של דבר אתה מבין שלא ממש בא לו. וכשאנחנו יושבים לשתות רק אני שותה.

אז אתה מבין שיש כאן בעיה אחרת.

 

והחשמל לא מתנתק. אנחנו לא עניים ב"ה יש פרנסה.

זה נובע לגמרי מחינוך עקום!

יצא לי מספר לא קטן של פעמים לומר לו שאני ממש מרגישה מוטרדת.

 

בתחילת חיי נישואינו היה לי ממש קשה לנסוע להורים שלו שבת.

לראות את כל הקמצנות הזו מול העיניים כשאתה יודע שיש שם.

 

 

חוץ מהקטע של המקלחת ןהבויילרנחשון מהרחברון
אני ממש מרגיש שהוא הנורמלי ולא היא.
ללצאת למסעדות עם חברות, ללכת לקנות בגדים חדשים לילדים. לא להבין למה קונים חד שניה/משפצים מה שנשבר.
לא יודע מה היה.היאכותבת שחייתה ברמת חיים נמוכה. כנראה שנים דמיינה אחרתועכשמו מתנגש עם המציאות.
מזכיר שאנחנו שומעים צד אחד בלבד.

שוב חוזר חוץ מהבויילר כל שאר הדברים שהיא אומרת שהוא עושה נורמלי לגמרי.
לא לרצות לשלם לצלם על צילומי חאלקה? זה קמצנות? לא לרצות לצאת לירח דבש כי זה יקר זה קמצנות? כמה זוגות אתה מכיר שיצאו לירח דבש באלפי שקלים? הקיטור שלה שבסוף יצאו ועלה 'רק' 4000 ש''ח הוא ההזוי. לא הבעל שלא רצה להוציא את הכסף.
וכשככה האישה מתנהלת, מבזבזת ומתעקשת שהוא מבזבז הכי הגיוני בדרך לבית קפה להזכיר לה שיש תשלומים וחובות כדי שלא תתחיל להתפרע שם


אני קורא את כל התגובות שלה כאן ומבין אותו יותר מאשר אותה. תסתכל על זה טוב
תראה אני בהתנהלות יותר קרובה לבעלה של הפותחתrivki
אבל אני חוסכת כדי ל ה ש ת ח ר ר מהתלות בכסף, לא כדי לחשוב ולדבר על זה כל הזמן.
מה שהפותחת מתארת זה התעסקות אובססיבית בהוצאות ברמה של כוס קפה וקירור/ חימום של הבית. זה לא מה שיעזור להם לחסוך. זה רק מעורר אנטי מהצד השני.

כתבת ממש נכון!!היופי שבך

מוזר שיוצא שאני מצטיירת כבזבזנית.

בעוד שרשמתי מספר פעמים שאני חסכנית. ותודות למידה זה הצלחתי להגיע לסכום יפה לחתונה - לקניית דירה.

 

קניית בגדים לילדים זה חובה!

לא נראה לי שהגיוני להלביש ילד בבגד משנה שעברה שכבר קטן עליו.

או להלביש לילד סוודר של ילדה

או לחילופין לקנות בגד גדול ע"מ שיתאים לעוד שנה שנתיים,

כנ"ל בנעליים .

רק כדי לחסוך.

להיפך אני דוגלת בשיטה של לקנות בסוף עונה להוזיל עלויות. וזה רק מוכיח עד כמה איני בזבזנית!!

אבל עד כאן. אין צורך להגזים.

 

וזה סובב אותי בכל זמן בכל נושא בכל מצב.


 

ואם החיסכון הזה בא כדי שלא יהיו בחובותנחשון מהרחברון
אני מעדיף להיות 'תלוי' בכסף מאשר 'תלוי' בבנק שיתן לי הלוואה עם ריבית.
מעדיף להתקמצן כדי לא להיות בחובות. לא מדבר על חיסכון להמשך כמו על לא להכנס לחובות.
כשתחיה את מה שאני חווה יום יוםהיופי שבך

תדבר אחרת.

 

הוא לא חוסך להמנע מחובות. כי אנחנו לא שם.

אני לא מבקשת ולא מגיעה למצב שמצריך הלוואות,

הכל במתינות. ורק כשצריך.

זה עניין בעייתי שורשי

 

אתה פשוט לא מדבר לענין בכלל.

 

 

אני מדבר לא לעניין?נחשון מהרחברון
אני שואל פעם אחרי פעם. כמה נשאר (ההתנהלות הזאת ) בסוף החודש.
ואני אומר (שוב חשוב) אם נשאר סכום מכובד - את צודקת והוא לא בסדר.
ואם לא נשאר סכום נאה - אז את טועה.

לא יודע מה הולך
שאלתי. לא ענית. זכותך. אבל א''א לדבר לעניין בלי לדעת. לכן אמרתי שאני לא יודע. אם המצב א אז את טועה אם המצב ב אז הוא טועה.
ואני שוב אומר אם נשאר לכם כל חודש עודף של פחות מ2000 שח אז את טועה לדעתי.
כי בתור עצמאית הגיוני מאד שפתאום יש תקופה ללא עבודה.
וגם אם השוטף לא תכניסי לחובות - זה יגיע לשם
עניתי לך למעלה.היופי שבך

נותר סכום נכבד!

 

וכמו שכבר כתבתי בחודשים שלא היו עבודה (שאין אצלי כאלה דברים )

לקחתי הילוך אחורה.

 

ושוב אכתוב. אני לא יוצאת בכל חודש למסע של קניות. ממש לא!

רק כש-צ-ר-י-ך.

או פעם בחודש מסעדה.

 

 

 

נורמלית לגמרי אל תתנצליor1900
אני לא מתנצלתהיופי שבך

רק מסבירה שוב ושוב שלא מדובר באישה בזבזנית

כפי שהצטייר כאן.

 

תודה!

לא ענית אם זה פחות או יותרנחשון מהרחברון
ממרחב ביטחון כלכלי בערך 2000 ש''ח.
פעם בחודש מסעדה הניח ב300 ש''ח יוצא לך 3600 בשנה.
חופשה,כמעט ירח דבש.
לקחת הילוך אחורה כשאין עכשיו כסף לרוב לא עוזר. כי יש הוצאות בסיס. צריך להיות מוכנים עם משכורת של כמה חודשים בשלוף.
להיפך. אם את לא מבזבזת הרבה - א ז אין הרבה ממה לחסוך.
אין אצלי קביעותהיופי שבך

של פעם בחודש.

יכול להיות גם חודשיים שלוש בלי מסעדה.

מתי שיוצא.

 

דבר נוסף זה יותר מ-2000

דבר נוסף 300 שח למסעדה??

מעולם לא הגעתי לסכום הזה.

מסעדה אצלי מסתכמת ב-60 שח גג!

 

כל ההוצאות הבסיסיות הם על המשכורת של בעלי. הוא לא רק מורה.

המשכורת שלי זה בונוס.

או אם יש הוצאות פתאומיות

 

אז אולי תתהפכו.. כל ההוצאות הבסיסיות יהיו מהחשבון שלךסודית

והמשכורת שלו תהיה הבונוס.

נראה לי שאם  תצליחי לכסות בכוחות עצמך את כל ההוצאות הבסיסיות, הוא יסכים לפעם בחודש מסעדה 50-60 גג עם חברה.

 

יש בזה משהונחשון מהרחברון
היכן כתוב שאני צריכה לפרנס?היופי שבך

אם אין לך מה לענות . אל תעני.

תודה

 

וד"א זה מה שעשיתי שנתיים

יש לי מה לענות, אבל בזה אני מסיימת את הדיוןסודית

את לא צריכה לפרנס.

אבל אם המשכורת שלך הייתה שווה לפחות לשלו, אז לא הייתה לך בעיה עם ההצעה שלי.

אם את מרוויחה פחות ממנו,

אז אפשר להבין את הצורך שלו לחסוך.

בכל זאת אתם כנראה 5 נפשות ?, עם משכנתא, הוא רוצה מרווח נשימה גדול משלך.

ההורים שלו לא רלוונטים לדיון- לא הם ולא החינוך שנתנו לו.

 

מה שכן,

אם את עצמאית שעובדת מהבית, וכל היום את עם לקוחות / מנקה / מבשלת /מטפלת בילדים, 

לא פלא שאת צריכה את היציאה החודשית למסעדה עם חברות כמו אוויר לנשימה.

באמת זו נקודה שפחות נותנים עליה את הדעת,

שלאשה שכירה יש חברות בעבודה וזמן לפטפט איתן, ולכן הבילויים שאת מתארת זה נשמע מוזר לבעל של מורה, אבל יכול להיות ממש מינימום לגביך.

 

בכל אופן אין מה לעשות.

תצטרכו להגיע להסכמה על סכום חודשי / שנתי שהוא מסכים שתבזבזי

תשימי לב שממה שאת כותבת, בסוף מפח הנפש מההוצאות גדול מהשמחה שהן גורמות לך.

 

לקינוח, אני אשה וגם לי יש נקודה "בזבזנית" שאני מתלבטת לגביה.

אבל ההבדל זה שאני ביום יום מתנהלת כמו הר געש רדום:

שנים של שקט, ופתאום משהו מאד מאד מאד מוצא חן (וגם עולה בהתאם) -  ואז יש קונפליקט.

 

ההבדל הוא שאנחנו צריכים להתמודד עם זה פעם בתקופה ארוכה, ולא 24/7

לכן הצעתי לך להגיע איתו להסכמה על 50-100 שח לחודש לבילויים בלבד. אוויר לנשימה.

נראה לי שלגבי שאר הנושאים- ביגוד, חטיפים, אתם תצליכו להסתדר, כי זו הצאה שמקובלת על שניכם רק תלוי המינון.

מה שלא מכון לגבי הבילויים, שבהם הוא רואה בזבוז גמור

כתבת כל כך מקסים בשביל סיום !היופי שבך

אכן בתור עצמאית ומטופלת בילדים וכל זה .

זה האויר היחיד שאני שואפת. כשיוצאת עם חברה.

זה אכן המינימום שלי.

 

לגבי המשכורת שלי אני יכולה להביא הרבה יותר ממנו אם אני אעבוד יותר ויש לי ים של עבודה ב"ה.

רק שאין לי מוטבציה מטורפת לעבוד בגלל החפירה סביב המילה "כסף". אבל אין פה משחק של מי מביא יותר מי פחות. אנחנו אחד בכל מצב!

גם כשאני מביאה יותר . ויש את החודשים שאני כן מתאמצת ועושה זאת. אין לי תחושה ש"אני הבאתי" אז מותר לי.

 

אין לי מפח נפש ממהוצאות. עושה לי טוב לקנות לילדים שלי. ולפנק עצמי פעם ב...ביציאה עם חברה.

מפח הנפש הוא סביב הנושא הכספי כשאני רוצה להוציא.

 

צודקת. אכן השירשור הזה עזר לי מאוד!

וקבענו לדבר יחד בנושא. (הוא לא מודע לשירשור הזה)

 

לקחתי המון תובנות.

שוב אדגיש אין בי את ה"בזבזנות הנשית"

 

העלית נקודה כל כך חשובה מבחינתי!

ועל זה תודה!

 

 

 

אחותי, אני כמוך. גם יכולה להרוויח יותרסודית
בשעות נוספות,
אבל אז נפשית מתחזק הצורך להנות מהעמל.
שולחת לך חיבוק.

אגב.העני ממעש
אם המשכורת שלך זה בונוס, אולי תגדירו, עשר אחוז לפינוקים, תשעים לחסכון.
אם זה המצב אז למה חשבת שאני תוקף אותך?נחשון מהרחברון
אמרתי שאם זה הפער בין הכנסות להוצאות את צודקת...
היכן רשמתי שאתה תוקף?היופי שבך


אשמח אם באלך כמובןחדשה1
שתרשמי לי בפרטי.
עברתי אתזה ב"ה....
רשמתי לךהיופי שבך


עבודה וסבלנותהעני ממעש
לא קראתי את כל ההודעות, כי זה יקח המון זמן אבללצמוח ולהצמיח
אבל קראתי חלק מהם.
תנסו לעשות יחד רשימה מפורטת של הוצאות צפויות לחודש הקרוב או לשבוע הקרוב. "תיזרקו" דברים חופשי שכל אחד מעלה, בלי לסנן, ותרשמו.
אח"כ תעברו אחד אחד ותדרגו מה הכי חשוב , על מה אפשר לוותר, איפה אפשר להתגמש וכו.
תוך כדי יעלו הדברים שמפריעים לך ותדברו בכבוד, תסבירו זל"ז למה זה חשוב, או מיותר לחילופין, לדעת כל אחד.
עד שתגיעו להבנה ומסקנה משותפת מתוך התחשבות הדדית.
בשליפההעני ממעש
א. אולי לשבת עם פעמונים. להבין היכן דברים עומדים.
ב. בכל זוג יש הבדלים, בין היתר בתחום ההוצאות. לדעתי, נכון לקחת כמה שנים של 'התלמדות', לעשות גם טעויות, ולהתאזן.
לא תמיד קיימת דוגמא טובה מן ההתנהלות של ההורים.
בגדול, מי שיחזיק כוס אחת בבית ולשטוף בין כולם, לא נקרא לזה חסכנות.
הוצאות 'כבדות לפינוקים'- במינון נכון ובהתאם למצב הממוני, ניתן.
פעמים שהעני ממעש
קשה לשנות פאזה
לפני x שנים ההצטמצמות נבעה ממחסור
עם השנים הקמצנות נשארה, והתלווה מצב כלכלי טוב.

צריך לצאת מזה.. וזה לא קל. אבל נכון
הוקסמתי מהמשפחה של בעלךמופאסה
ממש יפה, איזה מיוחד!
תגידיבת 30
יצא לך פעם לקחת אותו לשיחה רצינית ומעמיקה, ולהסביר לו מה זה עושה לך? להסביר לו את הצורך שלך? להסביר את התסכול העמוק?
להסביר בצורה שהוא יבין, באמת, לעומק. לא 'הבנתי ונמשיך הלאה'.
להזכיר לו שאם הוא רוצה שתהיי שמחה (מן הסתם זה מה שהוא רוצה) הוא פשוט צריך לשנות את הדפוסים שהוא הורגל בהם.
לא ענין של מה נכון ומה לא.
ענין של התנהלות שלו שעושה לך רע. הוא חייב להבין את עומק הרע שזה עושה לך.
תחשבי איך להסביר לו את זה.
לא בשיחה מעמיקההיופי שבך

יותר כשאני כעוסה ומתוסכלת.

 

אז כדאי לךבת 30
כשאת כעוסה את לא יכולה להסביר לעומק ו הוא גם לא יכול לקבל, כי בטח הוא מרגיש מותקף.
ממליצה לך לשבת עם עצמך ו לכתוב הכל בצורה מסודרת. מה את מרגישה, למה, איך את רוצה שדברים יראו. בלי להאשים או לשפוט ובלי להזכיר את המשפחה שלו. ואח''כ , בזמן שנקבע מראש ובאווירה נעימה, לפתוח את הנושא. רק לדבר על עצמך ועל מה שעובר עלייך.
אבל תתכונני שזה לא יהיה קל.
א. כי יכול להיות שיפול לו האסימון והוא יבין כמה את סובלת בגללו. ולבעל אוהב זו תחושה מאוד קשה.
ב. כי למעשה זה דורש ממנו לעשות שינוי נפשי ותודעתי וזה לא פשוט.
אבל אם הוא יבין שיש צורך בשינוי, תסבירי לו שאת איתו בעסק. זה תהליך, זה לא יקרה ביום אחד ואולי גם לא בשנה אחת. שינוי הרגלים זה עבודה לחיים. אבל את יכולה לעזור לו. לרדת לפרטים- להגיד מה מפריע לך, מתי מפריע, מה כן, מה לא. והכל בצורה שלא תעיק עליו ולא תגרום לו לאנטי, אלא להפך.
הייתי מתאר לך את המציאות שלנומופאסה
בקצרה
מרווחים בערך 80 אלף ביחד ותמיד מינוס בבנק...
80 אלף חודשי???היופי שבך


כן, הרוב אשתימופאסה
אבל יש לנו הוצאות ''קצת'' יותר ממשפחת ממוצעת.
תן לנו המלצה להסבה מקצועיתאמא וגם
פנויה למעשרות לה' המלוכה
צוחקת...
ה' יתן לכם,
פי אלף בבריאות איתנה, שלום בית ורוב נחת מכולם!!
איזה מקצועות מכניסים סכום כזה?פרח שלג האבודה


נראה כמו איכות חיים ירודה ושאת חייבת להתעוררגאולה אחת קטנה
אם לידי היה זבוב מציק כ"כ הרבה זמן- לא הייתי מצליחה להירדם.

הייתי מפסיקה לספר/להתייעץ על כל דבר קטן שאני קונה, רק כי זה חוסך סרטים.
הייתי מפסיקה ללכת איתו לבתי קפה/קניונים/קניות (שזה מבאס) וכשירגיש שהפסקתם ללכת ויצטער על כך (אם זה יקרה) הייתי מסבירה שזה לא כיף להזמין קפה ולדבר על כסף.

למרות שזה יקר הייתי מתעקשת ממנו ללכת לטיפול .

מבקשת מההורים שלו לא להביא מתנות מהזבל.
אגב חייבת לשתף אותךתוהה לי
שחמותי קצת קמצנית. קצת. וזה מספיק בשביל לעצבן אותי למרות שזה בכלל לא נוגע אלי לשום שבר בחיים.
היר שוטפת לפעמים כוסות חד פעמיות, מתקמצנת על שקיות אשפה לפעמים וזורקת אשפה בשקיות סתם שמוצאת בבית. מסיממת אוכל של אחרים גם אם הם חולים, שומרת קופסאות פלסטיק מהסןג הכי פשוט למליון ואחת שנה,שום מכסה לא תואם לכלי. לא זורקת שום אוכל גם אם הוא כבר עבר מזמן אתתאריך הטריות,היא תקפיא ותפשיר וחוזר חלילה.
וזה מצחיק כי חמי לעומתה מבזבז בלי חשבון קונה דברים לפינוק באלפי שקלים ויותר, ואני יודעת שיש להם חשבונות נפרדים אז כנראה זה הפתרון שמצאו לעצמם..
ומה שאת עוברת זה הרבה הרבה יותר קיצוני, אז מאחלת לך את כל הטוב, שתמצאי את הכוחות להפסיק את מעגל הסבל בו את חיה ולחיות ברווחה נפשית.
קראתי את השרשורmp3
ההתנהלות בבית חמיך וחמותך נשמעת נורמלית לגמרי. ונראה שבזכות זה הם יכולים לעזור לכם.
לגבי בעלך,אם את תשתתפי איתו ברצון לחסוך הוא יוכל להשתתף איתך בהנאה מהקניות.כי הוא לא ירגיש שכל קניה היא מלחמה מי ינצח-החסכן או הבזבזן.
זה סבבה, מה דעתך להסתכל על זה קצת אחרת -עף על עצמו

ככה אתם מאוזנים, את תשתדלי לבזבז, והוא ישתדל לחסוך, וככה תגיעו למצב מתוקן של ביית.

אכן פערי מנטליות....44444
ממה שאת כותבת נשמע שאצל בעלך הקמצנות נרכשת, שזה טוב...
בתור זוג בעל אופי יחסעת חסכני (ממש לא ברמה של בעלך) לדעתי תקבעו על מה חוסכים ובמה- לא.
תקציבו סכום ל"בזבוזים" ותגדירו אותו.
בעיני זה מאוזן ל-2 קצוות הסקאלה.
אני יכולה להעיד על עצמי שאני מעדיפה לא לצאת למסעדות ובילויים כמעט בכלל ולא לקנות הרבה בגדים אבל.... אני אביא מנקה ולא יתחשבן על השקל בכל דבר כולל בוילר- זה הבילוי שלי.
זה אישי ומאד משתנה.
תחליטו מה מתאים לכם.
למשל: מתקלחים בנחת בלי להתחשבן ולא מביאים דברים מהזבל אבל אוכלים במסעדה רק פעם בשנה.

והערה לגבי יציאות- אפשר לעשות הליכה ולהנות ביחד בלי אוכל. זה זול משמעותית וחוסך לך כסף להרבה דברים אחרים. לכן פה הייתי מתפשרת.

בגדול הייתי דורשת פחות לחץ על היומיומי והדברים הקטנים ומורידה בבילויים.

אבל..... זה מאד אישי ועניין של הרגשה.
זה נשמע שהוא מרגישהיום הוא היום
מהילדות הרבה לחץ סביב כסף, המציאות השתפרה ברוך השם גם אצלכם וגם אצל ההורים שלו אבל הוא והמשפחה עדיין חיים את הלחץ.

אני חושב שנתנו פה פתרונות טובים:

חיבור למציאות: לבדוק איתו הכנסות הוצאות בחודש ולסכם כמה את יכולה "לבזבז", לבדוק עם חשמלאי או מישהו שמבין כמה עולה שעה של דוד החשבון חשמל ולומר לו (להגיד לו מספר מדוייק ככל הניתן, שיירגע).

ללכת איתו ליועץ כלכלי או זוגי (מה שיותר יצליח כדי לקבל עזרה). נשמע שכלכלי יהיה יותר נוח בתור התחלה. לומר משהו כמו: אני רואה שהרבה פעמים הנושא הכספי מדאיג אותנו ומציק לנו אז בא נדבר עם מומחה שיעשה לנו סדר ויעזור לנו להיות רגועים כלכלית.

יש כאן הבדלים תרבותיים שצריך לגשר עליהם: לספר לו מה היחס שלך מהבית לדברים מסויימים ולשמוע ממנו איך זה אצלו בבית ואז להחליט ביחד מה יהיה אצלכם.

דבר נוסף, זה לסכם ביחד בעזרת יועץ כלכלי או לבד סכום מסויים חודשי שאת יכולב להוציא לדברים שהוא לא מבין את חשיבותם, טת יכולה לספר לו ויכולב לא, מה שתסכימו לטובת שניכם.

בכל מקרה, חשבונות נפרדים זה לא רעיון טוב,במקום להסתדר מפרידים...

י
בלי לקרוא הכל איזה יום שמח

כתבו לך פה דברים חכמים מאד

רק אומרת שממש קשה לשנות הרגלים!

בעלך רגיל לסגנון מסוים ומאד קשה לו לראות משהו אחר, אני חושבת שכדאי שתשדרי לו שאת מבינה אותו ואת המקום ממנו הוא בא אבל בכל זאת את חושבת אחרת, כל אחד אוהב שמכבדים ומעריכים את המשפחה שלו גם אם לא מסכימים..

 

יש לי דוגמה הפוכה, בעלי בא מבית עם רמת חיים מטורפת באוכל חופשי צלעות טלה באמצע השבוע כל ערב 3 מנות כולל מרק טרי, פסטה הכי יקרה, גבינות יקרות להחריד, בשרי מגוון כל יום ולא כנפיים או גרונות פירות וירקות מה שרוצים ומתי בלי קשר למחיר

 

אצל ההורים שלי מעולם לא אכלו צלעות טלה גם לא בראש השנה או פסח, לא ידעתי מה זה עד החתונה, אם הפלפלים היו יקרים באותו שבוע לא אכלנו פלפלים..

 

בתחילת החיים התעלפתי כשהוא חוזר אחרי הכולל ואומר לי, היה בא לי כבד אז קניתי ואני מכין לארוחת ערב המום (כבד אוכלים אצל ההורים שלי פעם בכמה חודשים בשבת)

 

שתביני שהוא אברך גם היום, נשואים 10 שנים ובהמון דברים הוא השתנה אבל בקטע של אוכל עדיין לא (בשרי טרי כל יום)

אני מכבדת את זה וסותמת, זרקתי לו הארה לפני כמה שנים שלנהל בית של אברכים עם רמה כזו של בשרי פחות הולך.. אמרתי את זה בכזו עדינות שמאז הוא דואג ומתאמץ לקנות במכירות או במבצעים גדולים..

 

השוס החדש שהוא מצא שוחט והוא הולך איתו לשחיטה ומביא הביתה נתחים הזויים של בשר במחירים זולים וההורים שלו גם קונים דרכו..

 

תכלס, צריך לכבד ולהוקיר מאיפה כל אחד מגיע ולתת לזה מקום ולאט לאט להגיע לאמצע שמקובל על שניכם.

 

בהצלחה יקרה, תתפללי על זה

ואוו לא קלהריונית ותיקה
הנפש צריכה את הפינוק.....
האמת ? הוא כנראה הסובל העיקרי , לחיות כך באובססיביות שאין לה באמת רציונל זה לא פשוט .
אני חושבת שאת צריכה להקצות סכום מסוים בחודש לנפש ולסכם איתו שזה סכום שמוקדש כולו למותרות כמו מסעדה , חופשה וכו' ואם באותו חודש הכסף לא בוזבז אז הוא נצבר לחודש שאחרי.
אני על סף ייאושהיופי שבך
עבר עריכה על ידי היופי שבך בתאריך ג' בכסלו תש"פ 20:52

אז החודש החלטתי לתת את כל כולי. ובאתי עם סכום יפה מאודדדדדד.

היתה הוצאה לא קטנה נזילות מים לשכנים עשינו איטום גג+מרפסת +ריצוף וכ"ו וב"ה עוד נשאר כסף. (לא מדברת על המשכורת שלו..אלא מהסכום שאני הבאתי ב"ה..יותר נכון שבורא עולם הביא לנו)

ואז אני שומעת אותו אומר "אין לי כסף" לחבר.

ואווו.  לעבוד רציני בשביל לשמוע את המילים הללו?

 

חייבת לציין שהיה לי בעבר מוסר עבודה גבוה מאוד !!!!!. עד כדי שהייתי מגיעה לעבוד בחודש 9 בחול המועד ,בחופשים רק כדי להרוויח עוד כסף, וגם כדי שאוכל לקבל סכום יפה בחופשת לידה.

וזהו.

אין לי כוח לעבוד. מוסר העבודה ירד בטירוף. איך אפשר להשאר עם מוסר עבודה גבוה כשאת שומעת כל היום אין לי אין לי . ויש לו!!!!

זה קשה.

זה מתיש.

זה מעייף ומתסכל.

זה מוציא אותי מדעתי.

 

שאלתי אותו מיד אחרי שאמר . למה אמרת שאין לך?  מיד תיקן ואמר "סתם סתם"

אני מרגישה שיש לו קטע שהוא מחובר למילים אין לי כסף.

דייי. מה זה??

אמרתי לו הלוואי ואזכה בלוטו ב-14 מליון שקל. אתן לך 13 ולי 1 ואולי נגיע לשקט.

אני רוצה מנוחה.

לא רוצה שהילדים שלי יגדלו למציאות כזו.

 

אין לי כוחות נפש אפילו לגשת ליועץ. התיש אותי.

 

הוא מקסים כל כך, אבל הקטע הזה הורס כל חלקה טובה!

כי הדיבורים הללו מתפרסים לאורך כל היום.

 

אם רק היה מתג כיבוי לאובססיה הזו................................

כי לא אחליף אותו באף גבר לעולם.

 

 

 

 

תכינו עגבניות 🍅🍅🍅🍅🍅🍅סודית
אל 'תביאי לו' את כל הכסף
תשאירי בצד מזומן למה שאת צריכה
תקני בזה בלי לשאול, ןעל השאר תני לו להתקמצן חופשי.
כמה כבר את צריכה בצד כל חודש? 500?
תחזירי את המוטבציה לעבוד, ממילא זה יתקזז
ב״ה תגידי לו טוב אמרת שאתה משתפר בזה אני רוצה ליום הולדתmetorafi
ללכת ללילה לבית מלון תראי איך הוא מגיב
רק הערהאביולאחרונה
רק תפס אותי המשפט: "חשבונות נפרדים זה לא מתאים לזוג". אנחנו ככה וזה מעולה לנו. אין סיבה שלא. מצטערת שאין לי זמן לפרט
נפילות ברשת אחרי החתונהמחפש את עצמי!

אני היחיד?

לא, אבל מה זה רלוונטי?פשוט אני..

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

אתה ממש לא היחיד. זה אמור לעזור לך?לאחדשה

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

כן. אתה היחיד בעולם שעשה את זה.חתול זמני

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

נראה לי שמה שעומד מאחורי השאלה שלך, אינו אם באמתהסטורי

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.


אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.


הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

למה אתם כאלה לא מבינים..מחפש את עצמי!

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

לא אומר את זה כדי להתגאותהסטורי
אבל לי לא היו הסוג הזה של הנפילות, ככה שלא שייך לכתוב מנסיון (אל תדאג, כל אחד ו'התיק' שהוא סוחב, יש לי מספיק מורכבויות אחרות...). בכלל, כנראה שכשהייתי בגילך - האינטרט היה הרבה פחות משמעותי, בוודאי בסביבה בה אני הייתי.

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.


איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה לא בעייתי ולא חולהשוקו.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

 

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

 

בהקשר של גלישה, אני משתמש בשני תוספיםנקדימון

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

 

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

 

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

 

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

 

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

uBlock Origin עדיף על Adblockחתול זמני

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

מעניין. הייעוד שלהם הוא כללי בעצם?מרגול

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)


נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

בשליפההעני ממעש

נפוץ


יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון


כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

שמות של מטפליםקינסא

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

מומלץ בחום דר יניב אפרתישוקו.

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

לפעמים דבר כזה הוא התמכרותמרגולאחרונה

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

מכיר את התוכנית של פורטיפיי?אינגיד

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.


זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

מישו מחפש איפה לגור?מחפש את עצמי!

יש פה עוד זוגות צעירים, וגם לא, שעוד לא מצאו מקום לגור בו שהם מתחברים אליו, והם עדיין מחפשים?

אם אפשר לשתף גם מה הסיבה שעוד לא מצאתם?

ומה אתם מחפשים.

[מי שרוצה כמובן]

 

כןניק חדש2

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.


כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

יש מקום בארץ שהמחיר לא בשמים?משה
חוץ ממצפה רמון?
בחדרהפ.א.
במקרה יודע ממקרה משפחתי של מכירת דירה 
כל שוק הנדלן בטירוף בחצי שנה האחרונהמשה

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

בוודאי שיש מקומות.ניק חדש2אחרונה
פשוט לא עונה על שאר הדרישות שלי🙄

אנחנו.מנגואית

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

אני משתגעת ממנו!אנוני.מית

נסעתי היום לסידורים. בעלי היה על הילדים. כנראה קם בבוקר והמקרר התקלקל.  ניתק אותו מהחשמל שיפשיר, שלח את הילדים למסגרות ונסע לעבודה.

 

 

אני חוזרת הביתה. פותחת את המקרר ומגלה שהתרופות פוריות נשארו שם. הוא לא טיפל בהן ולא הוציא אותן משם. הן התקלקלו. זה אלפי שקלים וכאב לב פסיכי.

התקשרתי אליו לדבר איתו. הוא ניתק עליי את השיחה וכתב לי אחר כך "לא לצעוק עליי" בווטסאפ. התקשרתי שוב. הוא התעלם.

אני משתגעת. כל כך הרבה כסף וכל כך מעט התייחסות.

 

מה לעשות איתו?

הוא בטוח לא עשה זאת בכוונהפשוט אני..
ואם את צעקת עליו כאילו הוא ילד קטן, אז מן הסתם השיחה לא מועילה אלא רק גורמת לו לרצות להתרחק ולהתגונן.

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

הצעקותoo

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול


הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר


מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

יפה מאוד!נחלת
אני מבין את המקום שלךחתול זמני

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

 

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

 

אבל

 

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

 

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

 

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

נפלא חתול זמני. אם אתה נאה דורש ונאה מקיים,נחלת

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

נעחתול זמני

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

 

הן מצוינות ומאלפותנחלת

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

 

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

 

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

 

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

כיוונת לדעתי האובייקטיביתחתול זמני

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

תודה.אנוני.מית

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

באסהנתקה

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

איזה נסיון!שוקולד לבן

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה


העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.


אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..


(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

יישר כויח גדול, שוקולד לבן!נחלת
קודם כל הוא לא גרם לכל זהמשה

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

 

השאר. נכון.

 

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

הגיוני שאתה צודקשוקולד לבן

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

להבנתי את המציאות (ואולי אני טועה)משה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

 

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

כמו שהגבתי סביר להניח שאתה צודקשוקולד לבן

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

 

תודה 

מצופה מגבר לא להתפרק ככה בטלפון .העני ממעש
לא נעים לי, אבל גם אני עשיתי כזה דבר,נחלת

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

חביבתי. עוד משהו. הוא פיזר את הילדים!נחלת

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

 

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

וגם שם לב שהמקרר התקלקל וגם ניתק את החשמלנחלת

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

 

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

חיבוק גדוללאחדשה

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

תודה אנוני.מית

עזרת לסדר את הראש.

וואו איזה מפח נפש נגמרו לי השמות

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

 

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

 

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

 

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

וואי וואי....שלג דאשתקד

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...


והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

כואב ממשהסטורי
תודה לכולם (ולכולן)אנוני.מית

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

מדהים!שלג דאשתקדאחרונה
מלא הצלחה בהכל!!
אלימות בזוגיותנחלת

זה מתחיל לפעמים כל כך דק, עדין והולך והולך ומחריף, אם אנו מניחים רגל

במלכודת הדבש הזו.

 

ספר קשה. מאוד. לדעתי, חובה:

"הכל עניין של פיקסלים". תמר.

הערת שוליים - גם תמר, מתארת בקצרה את תקופת השידוכים  והאירושין עם אותו אדם, שלבסוף נישאה לו. אתר "בין הזמנים".

 

גם באתר הידברות יש ראיון של מורן קורס בנושא.

 

בחוברת "המקום" יש כתבה גדולה על כך.

 

 

 

את מקבלת כסף על ההפצה המקיפה הזו?נקדימון
אני לא יודע אם יש פורום שלא הספמת עם זה.
נניח שכןשלג דאשתקד
מה אכפת לך? אולי היא מפיצה חומר טוב ומעניין?!
בכלל לא נראה לי קשור לכסף. אלא חכמת חייםקעלעברימבאר

@נחלת  אני צודק?

(אני בדרך כלל לא קורא פה. זה פשוט קפץ לי בראשי)קעלעברימבאר
כל מי שעוקב אחרי נחלתשלג דאשתקד

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

מסכים, והתגובה שלי כוונה למיסיונריות המסויימתנקדימוןאחרונה

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

קראתי חלקמישהי נשואה

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.


לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?


זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?


הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.


לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?


דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר


** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.


רק מה שהיה אפשר באינטרנט.


אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון


---------------------


תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה


לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.


ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.


כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!


זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)


וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין


מסכים איתך חלקיתשלג דאשתקד

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).


אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

כתבת יפה ונכון!מישהי נשואה

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה


שכחתי לציין לגבי "המקום"שלג דאשתקד
אאל"ט: "המקום", "צריך עיון" ו"בין הזמנים" זה אותו גוף ואותם אנשים עם אותן מטרות (לא אמרתי שהמטרות שלהם לא טובות. אבל כן צאיך להבין מאיזו פרספקטיבה הם באים ולקחת את מה שטוב).
עזרה בתקשורתצופה אנונימי

שלום לכולם

נשואים טריים ב"ה

אני בצבא, חוזר בעיקר סופ"שים

היא בלימודים מאוד אינטנסיביים (עכשיו תקופת מבחנים אז בכלל)

התקשורת שלנו מתבססת בעיקר על שיחות טלפון (ממש מקפידים פעם ביום בד"כ בערב)

והודעות בווצאפ

העניין הוא שאני יחסית מאוד זמין בהודעות והיא בכלל לא

כלומר אני בד"כ מגיב כמה דקות אחרי שהיא שולחת

ואצלה זה גם יכול לקחת כמה שעות

מה שזה גורם הרבה פעמים זו למין הרגשה של לבד פה בזוגיות

לא ספציפית כי היא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלנו וכשאנחנו לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש רחוק

דיברנו על זה ושני דברים באמת עלו מהשיחה:

א. אולי באמת זו איזו מין תלותיות לא טובה בקשר

ב. אני מאוד מאוד אוהב אותה ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה ולדבר איתה אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר (אני נניח יושב לעשות משהו שאני פחות אוהב ופתאום רואה הודעה ממנה, ברור שאני ישר אפתח ואענה)

רעיונות שלכם מה לעשות?

אם זו תלותיות איך באמת אפשר לפתור את זה?

אם זה עניין של פשוט מאוד אוהב לדבר איתה עדיין איך אפשר להתמודד גם כשאני עושה דברים שפחות אני אוהב?

יש לציין שמבחינתה הודעות זה ממש לא כמו שיחה וזה משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון

ומבחינתי זה פחות האלמנט של ההודעות

אלא זו ההרגשה שאני חושב עליה מלאא במהלך היום ואצלי זה מתבטא בהודעות ולעומת זאת כשאני רואה שהיא שולחת לי הודעות בשלוש נקודות זה גורם להרגיש שהיא חושבת עליי בשלוש נקודות במהלך היום

מה דעתכם?

תודה למשיבים

שניכם צודקיםהעני ממעש

זה תקופה מאתגרת

תזכרו שלא לנצח יהיה כך

הבהרת יפה את ההבדלים ביניכם,  בין כהבדלי המינים,  בין כנגזרת של הבתים בהם גדלתם, או סיבה אחרת

ממש כואב להרגיש ככהשבורת,לב

לא פשוט להתחיל בתוך צבא.

הקשר חשוב לך, הלב שלך לגמרי שם וזה מקסים.

טבעי שאתה רוצה להרגיש שגם היא מתגעגעת.

מה קורה בהודעות וכשכן מדברים? היא חמה? מביעה רגש?

ההודעות שלהצופה אנונימי

בדרך כלל יותר טכניות אבל מידי פעם יש הודעה חמה וזה ממש יפה

אני חושב שאני יותר חם בהודעות אבל בסוף אני מבין ורואה שזה לא אותו דבר כמו לדבר

כשאנחנו כן מדברים אז הכול בסדר 

מורכב, אבל זו המציאותהסטורי
המצב התקין הוא שזוג נפגש כל ערב, וודאי זוג צעיר. לבנות התחלה של חיים על בסיס שיחות והודעות - זה מאוד לא פשוט.

אשריך שאתה משרת ומגן עלינו, למלחמת מצווה יש השלכות רבות. המציאות היא שאתה צריך קצת לשחרר, אי אפשר בלימודים אינטנסיביים להיות זמינים כל הזמן.

מרגיש לימשה

שאתה מפתח תלות לא בריאה בהתכתבויות ובשיחות. וזה לא קשור אליך. זה שלך לגמרי. היא שם והיא נשואה לך גם כשהיא לא מגיבה כשהיא עמוסה. זה שאתה מרגיש רחוק זה כי אתה מרגיש רחוק.

שווה לבודד איפה אתה מול דברים אחרים מהבחינה הזו. יש לך עוד אובססיות? דברים שממש שואבים לך את המוח בלי קשר אליה?

 

זה לא במקום קשר זוגי תקין. זה רק קריאה לראות עוד זווית על ההתנהגות שלך.  רק שלך. והשחרור משם יהיה לך גן עדן.

עוד אובססיותצופה אנונימי

ממש שואב אותי לקרוא או ללמוד משהו שאני אוהב או לשמוע שירים

לא הבנתי את המשפט האחרון מה במקום קשר זוגי תקין?

ומה לדעתך הדרך הנכונה לטפל באובססיה הזו אם בכלל?

תודה

אז אתה בהיפר פוקוס.משה

קודם כל תדע שזה מאוד נפוץ אצל כמה סוגי אנשים. תקרא על זה קצת. זה תופעה שכל המוח ממוקד במשהו אחד והוא "הכי חשוב" ואין בלתו.  כשזה בעבודה למשל זה ממש עוזר. כשזה על משהו משני אז פחות.

 

שב תקרא קצת. 

עוד שאלה - אתה אדם יחסית רגיש?

 

עוד לפני  לטפל. קודם כל לדעת שזה קיים. וזה בסדר. לדעת שאני קצת נמשך לשם וזה לא "האמת". כלומר האמת זה לא המחשבה שרצה לי בראש שהיא לא הגיבה לי כמה שעות ולכן אנחנו נפרדים או משהו אחר שאתה מרגיש שם  בגלל הפצע שלך ולא מעיז להגיד. וזה בסדר להרגיש הכל. כלומר, אל תרגיש לא בסדר עם הרגשות שלך. רק להתייחס אליהם כאל מה שהם: רגשות. אמצעי תקשורת בין המערכת התת מודעת למודע בחוץ.

 

 

"לא במקום קשר זוגי תקין" - היחס  למנגנון שלך שנשאב לשם ומרגיש לא טוב כשאין קשר.

חושבת שזה נורא טבעינחלת

מה שאתה מרגיש. שמתי לב שיש אנשים/נשים שפחות אוהבים לשוחח בטלפון ומגיבים מאוד טכנית.

עובדה שבשיחות הכל בסדר.

 

לא לשכוח שהמצב בו אתה נמצא גם יוצר מתח ואולי חרדה ואתה נכסף לקשר חם וטוב ומכיל.

 

ויתכן גם שהיא אדם פחות רגשי ממך. זה בסדר גמור. זה טוב לאיזון!

 

למה שלא תאמר לה מה אתה מרגיש? שאתה מרגיש כמו.....?

אולי היא תבין ותעשה מאמץ.

 

כל כך כיף לשמוע על אהבה וכמיהה כמו שלך. זה נותן תקווה. באמת!

 

המון אושר ביניכם. עד 120, בעזרת השם!

בדקתי על היפר פוקוסצופה אנונימי

לא נשמע ממש כמו מה שיש לי

אני לא מאוד ננעל לחלוטין ולא רואה כלום

אני כן אדם יחסית רגיש

תודה על השאר, נשמע נכון להתמקד בלתת מקום לרגשות האלה ולא לחשוב שהם האמת 

זה בסדר שמשהו לא מדוייק לךמשהאחרונה

בגדול מותר להרגיש ולחיות בתוך הרגש שלנו. זה רק רגש. לא כל היום או כל הזמן אבל מותר לפנות את הזמן להרגיש ולרצות דברים גם כשהם לא הגיוניים.

קודם כל זה נפלא שאתם מדברים על הדבריםנגמרו לי השמות

כבר הגעתם יחד להבנות ותובנות.

ממליצה להמשיך לפתוח ולדבר ביניכם על הדברים.

וכך כל פעם תוכלו לגלות עוד רובד ולהגיע לעוד איזה דיוק.

 

אז הנתונים בינתיים שאתם כבר במודעות אליהם ולוקחים אותם בחשבון:

- גם נשואים טריים ב"ה - והידיעה שצריך כמה שניתן להשקיע בבסיס היציב הזה של הביחד שלכם, על כל המשתמע מכך.

- גם אתה בצבא וחוזר בעיקר סופ"שים - כלומר להבין את המורכבות המובנית כאן ולמצוא עוגנים במהלך השבוע שיהיו מותאמים ונכונים לכל אחד מכם ובסופי השבוע לחזק עוד ועוד את הביחד.

- גם אשתך בלימודים מאוד אינטנסיביים ועוד בתקופת מבחנים - כנ"ל, להבין את המורכבות המובנית שיוצרת פחות פניות וליצור לעצמכם כמה שיותר עוגנים בשיגרה הנוכחית + חיזוק הטוב והקשר בזמנים שכן אפשר.

ובתוך כל זה -

מה שיוצא בפועל שהתקשורת לא יכולה להיות פנים מול פנים כל ערב. נכון שזה הכי עדיף והכי אפקטיבי ומקדם, אבל המציאות מורכבת ולא מאפשרת זאת.

כל זמן שכן תוכלו - תעמיקו וכן תדברו פנים מול פנים.

ומתי שלא - אתם כבר יודעים ששיחות טלפון, בהן לפחות שומעים את הטון וכו' הן יותר אפקטיביות, ואתם שומרים על כל ערב לשוחח שזה חשוב.

 

לגבי ההודעות - כאן יש גם סוג תקשורת פחות אפקטיבי כי גם לא רואים וגם לא שומעים אחד את השנייה, אז נלקחו לכם כבר שני חושים כאן,

אז קודם כל להבין זאת, 

ואז גם לקחת בחשבון שוב את המציאות המורכבת של לימודים אינטנסיביים + תקופת מבחנים + צבא רוב השבוע = יצא פחות ופחות פניות,

ואז גם לקחת בחשבון את ההבדלים ביניכם בתור בני אדם שונים, "כשם שפרצופיהם שונים כן דעותיהם שונות", והכוונה כאן באיך כל אחד מתייחס להודעות בוואטסאפ,

מאוד יכול להיות שלאשתך אין צורך בהודעות רבות ותכופות ואילו לך יש. הכל בסדר. זה לא אומר עליכם שום דבר רע, אלא רק שאתם שני בני אדם שונים, איזה כיף שלא התחתנת עם עצמך

ובתוך הדיוק הזה של ההודעות (שהוא כבר מחולק ל3 הבנות - שאין כאן ראייה ושמיעה + שיש מציאות נוכחית מורכבת ומובנית עם פחות פניות + שיש הבדלים ביניכם שם והכל בסדר) -

יש דיוק נוסף אפילו שכבר הגעתם אליו - שבו אמרת שלא מפריע לך ספציפית שהיא לא עונה אלא כי זו הדרך תקשורת היחידה שלכם וכאשר אתם לא מדברים הרבה שעות זה מרגיש לך רחוק, ויוצר הרגשה של בדידות.

אז קודם כל זה הכי טבעי והגיוני ואנושי שיש שאתה מחכה לדבר עם אשתך!

וזה אפילו מרגש ונפלא עד כמה אתה אוהב את אשתך, עד כמה אתה רוצה בקרבתה, עד כמה הביחד שלכם יקר לך, עד כמה אתה חושב עליה במהלך היום ואוהב לדבר איתה, זה פשוט מרחיב את הלב לקרוא אותך, זכות עצומה ב"ה!

ממש את הלב הזה שלך, את המילים הללו שלך, תאמר לאשתך היקרה. ככה בפשטות ומכל הלב.

דרך כך תגיעו לעוד יותר הבנות ודיוקים ותיצרו את המתכון הייחודי והמותאם לכם ספציפית גם למצב הנוכחי והאינטנסיבי.

תוכלו למשל עוד לדייק:

* בעיקר כדאי לשנות אצלך בראש את המשוואה שאומרת "אם אשתי לא זמינה כמוני סימן שפחות אכפת לה" או מילים דומות כאלה,

ולשנות את המשוואה ל- "אשתי פחות זמינה כי היא בלימודים אינטנסיביים ותקופת מבחנים. + מאוד יכול להיות שעבורה הודעות הן לא כ"כ אפקטיביות להרגשת הקירבה לכן לא רואה בהם חשיבות עליונה מדי + ברור ברור לי שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני כ"כ! זה שהיא פחות זמינה לא סותר את זה כלל וכלל אלא רק אומר שהיא כאמור פחות זמינה עכשיו"

* שזה אף פעם לא אני נגדך אשתי או אני נגדך בעלי, וזה אף פעם כי אנחנו לא אוהבים או לא אכפת, אלא זה רק כי המציאות אינטנסיבית ולא מאפשרת את הפניות שהיינו רוצים. השורש הוא תמיד האהבה והביחד שלנו. משם יוצאים ולשם חוזרים. זה הבסיס. ולא לשכוח זאת.

* לחשוב ולמצוא יחד עוד דרכים בהם ניתן להרגיש את הקירבה ולא הריחוק גם בתקופה הזו.

בין אם בשיחות והודעות, בין אם זה להסתכל בתמונות שלכם יחד כשהשני לא זמין כרגע, לשמוע שיר מקרב שמזכיר, לחשוב אחד על השניה עם חיוך ונשימה עמוקה כמה טוב שיש אותו/ה, להחביא פתקים בתחילת השבוע לכל השבוע אחד לשניה, אפילו פתק קטן של "אני אוהב אותך" ואז לקרוא גם בזמנים שאי אפשר לדבר עכשיו, להחביא כנ"ל הפתעות קטנות כמו שוקולד, תמונה, חפץ שמזכיר וכו', לחשוב על תיאום זמנים תחומים כמו תחנות יציבות ביום בהם יודעים שיש פניות וניתן לשוחח/להתכתב ואז אפשר לחכות להם ויש למה לצפות וכן הלאה.

ובעיקר - להשמיע לאשתך את הלב שלך. ולתת לה לשמוע אותו לעומק.

ולה להשמיע את הלב שלה ומה היא מרגישה וחושבת בנושא.

ויחד כאמור למצוא את מה שהכי מדויק לכם.

 

עורכת לעוד כמה נקודות ששכחתי לכתוב:

* לא הייתי ממהרת להדביק כותרת והגדרה של "תלותיות בקשר".

כי על פניו נשמע שמדובר כאן פשוט באיש שאוהב כ"כ את אשתו

ואין בכך שום פשע, להיפך זה כ"כ מדהים לקרוא את זה!

איך שכתבת "אני מאוד מאוד אוהב אותה

ואין הרבה דברים שאני אוהב כמו להיות איתה

ולדבר איתה

אז ברור שאני רוצה מזה הרבה יותר"

נכון!

ככה פשוט!

לא תלותיות ולא נעליים מה שנקרא אלא רק אהבה גדולה ושלמה וזכות עצומה!

התחנת עם אשת בריתך, אהבת חייך, אתם נשואים טריים ואתה פשוט רוצה לאהוב אותה ולהיות כמה שיותר קרוב אליה!

אין יותר טבעי, מקסים ומרגש מזה

 

(כל זה כאמור רק בצורה שטחית ומקריאה של הודעה ולא בא כמובן להחליף היכרות מעמיקה ולא בא להחליף איבחון כזה או אחר.

ואם כן יש עניין של תלותיות שיבוא לידי ביטוי בדברים נוספים, רבים ועמוקים, עכשיו או בהמשך, אפשר לבחון זאת בנפרד וללמוד ולעבוד על נפרדות בתוך הביחד, על מובחנות, על עצמאות רגשית גם בתוך קשר וכן הלאה.

וזה לימוד בפני עצמו שחשוב לכל איש ולכל אישה באשר הם במערכת זוגית.

אז אם יש או יהיה צורך - מצוין. אפשר ללמוד את זה. (וגם בלי תלותיות בקשר חשוב לכולנו ללמוד את זה).

אבל שוב לא הייתי ממהרת להדביק תוויות על עצמך ולהכניס אותך למשבצת של "תלותיות בקשר", בעוד אתה בסה"כ איש יקר שאוהב את אשתו היקרה...)

 

* כתבת בהודעתך שמבחינת אשתך "הודעות זה ממש לא כמו שיחה אלא משמעותית גרוע יותר כי אי אפשר לדעת בדיוק מה השני מתכוון"

בהמשך למה שכתבתי בתחילת ההודעה, כדאי גם כאן להעמיק יחד ולראות עוד מה זה ההודעות עבור אשתך.

כי אם מבחינתה אי אפשר לדעת למה השני, אתה, מתכוון בהודעות, יכול להיות שזה זולל לה אנרגיות שאין לה כרגע עם כל האינטנסיביות והמבחנים וכו' והיא רק רוצה לדבר נורמלי עם בעלה האהוב פנים מול פנים או לפחות בטלפון ולשמוע אותו...

ואז כל ההלבשה של החששות של המוח שאומר "הנה היא לא אוהבת אותי. לפחות לא כמוני. היא שולחת 3 נקודות אז זה מה שהיא חושבת עליי רק 3 נקודות" - כל הפרשנות הזו כלל לא רלוונטית ולא נכונה ואפשר ממש לשחרר אותה ולהיות בנחת הזו שאשתי אוהבת אותי! מאוד! וחושבת עליי ולא רק 3 נקודות, אלא פשוט היא לא מסתדרת עם הפלטפורמה של ההודעות בוואסאפ כ"כ, היא לא כ"כ מצליחה להבין מתוך התכתבות, היא צריכה ישירות, תקשורת ישירה, טון, מילים, הקול שלי, אני. היא צריכה אותי! והודעות זה רק חלק פצפון של מילים שאני מקליד לה בלי הקול שלי, בלי הטון שלי, בלי החיוך שלי וכו' אז היא פחות מצליחה להבין ככה ולכן, בתוספת האינטנסיביות הגדולה שהיא נמצאית בה, היא פחות שולחת הודעות וגם כשכן זה יותר בקצרה.

אבל הכל בסדר כי אני יודע עד כמה היא אוהבת אותי ואדרבא, עד כמה אני כאדם, כאני, כמכלול, יקר לה שהיא רוצה את הדבר האמיתי ולא הקלדה יבשה של מילים בלי הקול שלי שהיא שומעת.

 

עד כאן מה שעלה לי מהקריאה.

איזו נחת אתם!

תמשיכו ככה

לבנות את בניין עדי עד שלכם 

והמון המון ברכה והצלחה בכל ב"ה

וכמובן תודה רבה מכל העם שלנו על שירותך בצבא 🙏💪

וואו הרבה נקודות מעניינותצופה אנונימי
תודה רבה!
זה ממש מתוק..לאחדשה

לפני הכל לומר שאני קוראת אותך וזו ממש מתיקות, ההתרגשות הזו מבן הזוג.
אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים בתגובה:
1. עצם קיום הקשר שלכם
2. אופן התקשורת בינכם

בעיה מורכבת מאוד בציבור שלנו, שכשרוצים זוגיות מלאה על כל המשתמע מכך, אהבה, אינטימיות רגשית ופיזית, מתחתנים. למה זו בעיה?
בגלל שהחיים איך שהם מתנהלים הרבה פעמים לא מאפשרים בניה יציבה ורצופה של הקשר הזוגי- חברה דתיים בגיל של חתונה לומדים לימודים תובעניים ומתגייסים לפעמים במקביל.
ואז מה שקורה שצריך להשקיע בכמה "פרוייקטים" גדולים בו זמנית וזה מתנגש. כי ברגש- רוצים להיות אחד עם השניה, להשקיע זמן קריטי חשוב וטוב בבניה זוגית, אבל החיים קורים מסביב באינטנסיביות. הרבה פעמים תוך תקופה קצרה נכנסים להריון ואז בכלל החגיגה מכופלת.
אז קודם כל להבין את המורכבות שאתם נמצאים בה- הריחוק הפיזי שלכם במהלך השבוע, אתם לא נפגשים בסוף כל יום, לא ישנים יחד, זה לא טבעי בבניית זוגיות, בטח שלא בהתחלה. זה מייצר נדבח של קושי.
מה שאני רוצה לחדד פה זה גם אם שניכם הייתם זמינים אחת לשניה ימים שלמים- תקשורת דיגיטלית זה עדיין לא האידיאל, לכן הקושי מורגש.
מכאן מגיעה לנקודה השניה-
2. אופן התקשורת. אנחנו שונים. גברים ונשים, חייל וסטודנטית ועוד אינספור הבדלים. שפת תקשורת זה משהו שלומדים, הרבה זמן, משתנים ומשתדרגים.
השלב הראשון זה להבין- שאם אנחנו מתקשרים שונה זה לא אומר שיש בעיה ביננו. ברגע שאתה מקבל את עצם העובדה הזו אפשר להתקדם לשלב הבא- לא להסיק מסקנות על מה שהיא מרגישה כלפייך והרצון שלה. עכשיו כאן זה טריקי בגלל שבמערכת יחסית מרגישים הרבה פעמים דרך המעשים הרבה יותר מהמילים שאומרים, אבל כאן בגלל המוגבלות של המרחק חשוב לזכור, ממש לשנן מנטרה מודגשת בראש- היא אוהבת אותי וחושבת עליי גם אם היא לא עונה על כל הודעה מיד!
זה יכול להיות שבאמת יש אצלה עומס, ויכול להיות שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה לתקשר נורמלי בהודעות ויכול להיות עוד מליון דבריפ אחרים. אבל זה לא שבגלל זה משהו לא תקין בינכם.
זה שאתה כ"כ משתוקק אליה, זה מרחיב את הלב, באמת. אבל בשבילך- על מנת לא לכאוב ולהתאכזב, כדאי לתרגל התנהלות וציפיות שונות ממה שאתה רגיל.
מה למשל?
זמנים שאתה לא ליד הטלפון בכלל- גם אם אתה ממש רוצה. אין ציפיה= אין אכזבה. (דרך אגב, אולי היא יותר נונשלנטית כי היא יודעת שלא משנה מתי היא תכתוב לך אתה תענה? אולי כדאי לייצר אצלה ציפיה? לא בכוונה אלא איזון בריא במערכת התקשורתית..)
אני מבינה שעיקר התקשורת הוא בהודעות אז אולי להוריד בכמות ולהעלות באיכות? לא כל פיפס לרשום בשניה שעולה, לרכז הכל פעם בכמה שעות?
אולי לנסות להבין מתי יותר נוח לה להתכתב? נגיד בבוקר היא רעננה ללמידה והודעות מוציאות אותה מריכוז, אז אולי בזמנים שהיא עושה הפסקה או מנוחה?

אולי למצוא עוד זמן ביום  לשיחת טלפון של כמה דקות ששומעים אחד את השניה?

ואם הצלחת לשרוד את כל האורך עד לכאן, מחזקת אתכם, בניה של בית זה הדבר הכי מתוק ומרגש שקיים במישור הפרטי, וודאי מקרב את הגאולה בפן הלאומי. עם זאת, לא להתרגש ולהיכנס לטלטלה, לוקח זמן להכיר אחד את השניה, לטוב ולמוטב, יש לכם בע"ה עד 120.
העיקר שיהיה בבריאות, בשמחה, בנחת ואהבה!
 

שאלה שמטרידה אותי ביותרצדיק יסוד עלום

(איני נשוי)

מדי פעם אני קורא קצת שרשורים בפורום הזה ומקבל רשמים שבתוך הזוגיות ובתוך מרחבים אינטימיים יש רגשות קשים, מועקות, שתיקות, הסתרות, חשדות זה כלפי זה. המון פוסטים כאן בפורום מתארים סיטואציות מאוד קשות ומלחיצות ורעות בין בני זוג.


האם בעיני גולשי הפורום המקרים המתוארים כאן הם מיעוט? האם רוב הזוגות הנורמליים מתמודדים מדי פעם גם עם קשיים מסוג זה? או שאולי אלה סיפורי קצה והרוב המוחלט חי חיי זוגיות נעימים בהרבה, נאמנים בהרבה ורגועים בהרבה? האם בעיניכם קונפליקטים מהסוג שתיארתי הם "נוראיים", או שהם דווקא לא כל כך נוראיים בתוך הקשר ונבלעים בסך הכולל של החוויה החיובית של זוגיות


תודה!

באופן כלליפשוט אני..

אף אחד לא נכנס לפורום כדי לכתוב ''איזה יום נפלא היה לי היום, אשתי האהובה נתנה לי חיבוק נעים, אני בישלתי עבורה את האוכל האהוב עליה, והלכנו לישון כשאנחנו מחזיקים ידיים''.
 

האמת היא שהסיטואציה *הזאת* מאוד מאוד שכיחה, אבל מי יכתוב עליה בפורום?


 

מי שכותב כאן זה מי שצריך עזרה, ייעוץ, לפרוק... אז ממילא אתה לא מקבל כאן מדגם מייצג של זוגיות אלא מדגם של אנשים שצריכים עזרה.

 

הטעות הזאת נקראת ''הטיית דגימה'', אתה יכול לגגל על זה.
 

 

ענית ולא עניתצדיק יסוד עלום

אני רוצה להתחתן וחושב שזוגיות היא דבר טוב, וברור לי שעיקר הזוגיות הוא הקשר וההדדיות.


שאלתי לגבי שכיחות הדברים הרעים והמצוקות, שעולים פה המון ובווליום גבוה.

1) האמנם הם כל כך שכיחים [= שכל זוג עובר דברים כאלה / = בתדירות כזו או אחרת]

2) האמנם הם כל כך רעים [להיות בריב או באי הבנה או בהסתרה מבן / בת הזוג]

הייתי מפרידהרוני 1234
יש מועקות, כעסים, שתיקות, ריבים - שכיח מאד ואפילו חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. לא כ"כ נורא לדעתי אם יודעים איך לריב בצורה "מכובדת"  ובתוך גבולות הגזרה.

חשדות והסתרות זה שונה בעיני ומראה על בעיה עמוקה בקשר. מאמינה שזה הרבה יותר נדיר.

אז לשאלותיךאריק מהדרום
1. תלוי באופי של הזוג, יש אנשים עם נטיות לריב ולבגוד ויש אנשים בלי, צריך לעמוד היטב על האופי של הפרטנרית שלך לפני החתונה.

2. כן, הם רעים, הם יכולים להרוס לך את החיים שלך, של משפחתך וגם של הפרטנרית עצמה, מצד שני נישואים מוצלחים יביאו אותך לחיים של אושר, יש אחוז גבוה של גירושין אני לא זוכר נתונים נדמה לי כשליש, שזה לא המון בכלל ביחס למדינה מערבית אבל צריך לקחת את הנתון הזה ברצינות כדי להיות רציני בבחירה הכי חשובה בחייך.


(אגב זוכר לפני כמה חודשים פרצתי ללנ"ו והתפוצצת עלי בעניין זה? לא נורא, דיברנו באישי מאז)


הצד המרגיע בכל הסיפור הזה הוא שבין כך ובין כך בדרך כלל יש מה לעבוד והאינטרס לגרום אושר אחד לשני ולא לאמלל אחד את השני היא משותפת כך שאם לא נפלת על פרטנרית מטומטמת/ מרשעת אז אפשר יהיה לפתור בעיות ביחד, יש אינספור סוגים של מטפלים ומחיר הטיפול שלהם (לרוב) זול מאוד ביחס לתמורה.


ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה.


בהצלחה.

בתור מי שבסטטוס שלךadvfb

זה שיש דברים קשים במערכות יחסים זה לא מעיד את זה שמערכת יחסים זה לא דבר טוב.

אדרבה, להיפך, בגלל שזה מרחב כל חשוב אז כל דבר שקורה בו הוא משמעותי שהוא יכול ממש לפגוע ויכול ממש להעלות.

והחיים הם קשים, זה לא אומרים שהם לא טובים, החיים קשים וטובים ;)

כמה יפה!נחלת

אומרים שרק נישואין הוא הקרקע הנכונה ו האמיתית לתיקון המידות...שלנו.

 

שני אנשים שונים: הוא איש היא אשה. מנטליות שונה, הרגלים שונים.....

 

הרי גם עם חברים לחדר יכולים להיות "תקלים". אלא שבמסגרת של נישואין

זה יכול להיות הרבה יותר נוגע וחריף; לטוב  ולמוטב.

 

אם לא טועה, נדמה לי שהאור החיים הקדוש אומר שהטוב ביותר

שאדם ישא את בת עירו: מנטליות דומה, הרגלים דו מים, זכרונות

דומים - פחות הרגלים שונים.....

 

שמעתי פעם: כל אחד הוא חצי. אבל החצי הזה צריך  להיות...שלם.

וזו עבודה בפני עצמה; חושבת שככל האדם יותר שלם עם עצמו

בשלום עם עצמו, חי את עצמו באמת - הוא יותר רגוע ואז יש פחות

קונפליקטים פנימיים שעלולים להקשות על ראייה אובייקטיבית.

 

יש שיעורים רבים ביוטיוב על יחסי זוגיות: הרב אבנר קוואס למשל,

ומי שמבין אנגלית: הרב מניס פרידמן. ועוד.

אבל לא שאלתי על הדברים הטובים, ברור לי שהם קיימיםצדיק יסוד עלום
ושהם העיקר.

שאלתי על שכיחות ודרמטיות הדברים הרעים...

אתה מסתכל על זה בצורה חיצוניתadvfb

ולכן אתה יכול להפריד בין רע לטוב

אבל אם מסתכלים על נישואין כמכלול זה הכל מעורבב ביחד וגם הדברים הקשים יכולים להתרש אח"כ לטובה.

מריבה ומשילימים ומגיעים לרמה יותר גבוה אח"כ, הכל תהליך אחד.

 

אתה יודע הלך החשיבה שלנו הפוך בקטע הזה.חתול זמני
מרוב אימה אני כבר לא חושב רק חושש וחושדצדיק יסוד עלום
ריב ואי הבנהרקאני

שונה מאוד מאוד מהסתרות וחשדות

 

ריבים ואי הבנה זה שכיח 

זה חלק מהעבודה בזוגיות

ואם יש תקשורת טובה אז הכל בסדר

 

הסתרות וחשדות זה פחות שכיח

אני אישית לא חווויתי דברים כאלה ב"ה 

לא יודעת מה קורה אצל אחרים

אבל כשיש תקשורת טובה אז גם כשקשה הכל בסדר זה לא מועקות בלתי נסבלות והסתרות ודברים כאלה

נכון. נכון מאוד.נחלת

זה הדבר הכי חשוב ששכחתי  לציין:

 

תקשורת פתוחה. לא לברוח מדיון, משיחה משמעותית.

שיעופו צלחות אבל שתהיה התייחסות וכובד ראש לכל

ויכוח....

 

שמעתי בשיעור שחייבת להיות  מריבה כדי להגיע לשלום בית אמיתי.....

 

לא לצפות לנישואין נוסח הוליבוד. זה תעתוע ושקר ודמיון....

אף אחד כמובן לא יודע מה קורה עמוק בתוך הזוגיות שלזמירות

אחרים, של חברים, שכנים - אבל בהחלט נורמלי שיש לכל זוג אירועים של ויכוחים קשים, מועקות ומריבות.  

זה קורה ונפוץ בשנה הראשונה לנישואים - כאשר כל צד מביא את ההרגלים והחינוך והאופי, את היחס לכסף ולחיסכון ולהוצאות כספיות, וזה מתנגש עם השקפה וראייה והתייחסות אחרת לגמרי של הצד השני.

על התנהלות כלכלית יכולים להיות בתחילת הדרך הרבה מריבות קשות, עד שלומדים להכיל ולהסתגל ולהתפשר.

 

טריגר אחר למשברים בתחילת הנישואים - הולדת הילד הראשון. העייפות הקיצונית של האישה בשבועות הראשונים אחרי הלידה, תופעות של דיכאון אחרי לידה, צורך לסגל חלוקת אחריות חדשה בין בין הזוג בהתנהלות היומיומית, התנגשות בין צרכי הבית וקריירה ועבודה.

יפה.נחלת
שרשור שעולה כאן מידי פעםהסטורי
כבר שאלו זאת כמה פעמים. בגדול היום הפורום הרבה פחות פעיל, אבל גם כשהיה הרבה יותר פעיל, חלק גדול מהשרשורים היו על מורכבויות ולא - זה ממש לא משקף את חיי הנישואין.

חלק מהותי בזוגיות, באינטימיות - זה שהקשר, הקירבה היא סוד רק של בני הזוג. ממילא, בד"כ אנשים לא ישתפו מציאויות נעימות וטובות, שבהתנהלות נכונה היא ההתנהלות רוב הזמן. אגב, בעיני גם מאוד עצוב כשמשתפים יותר מידי אפילו בדברים שאינם עניינים צנועים כלעצמם - אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.


ממילא, רוב ההתיעצויות כאן יהיו כשכלים הקיצים. ממילא, גם כשמישהו מתייעץ, בד"כ לא יענו לו "אנחנו עושים כך וכך", אלא בצורה הרבה יותר כללית, מה שמביא לתחושה מוטעית - שכל ה'סיפורים' הם מורכבים.

חייבת להגיד שכנשואהאונמר

פחות שנים מהיום היו תקופות שקצב שירשורי חוסר האמון פה בין בני זוג הכניסו בי חרדות והזיות על בעלי האהוב.

כמו שאתה מתאר שזה מפחיד אותך, אז לי כשאני בזוגיות.

התבדתי והבנתי ב"ה שאכן המקרים האלה הם שכיחים והם צפים פה יותר מהרגיל בחיים מהסיבות שפירטו מעלי.

 

בנוסף,

לא אומרת שלא היו לי כל מיני התמודדויות מול בעלי או לו מולי, אבל זה אחר לגמרי בחיים מאיך שזה נראה פה,

ואם השאלה שלך היא האם זה פחות מפחיד או נורא אז לדעתי האישית כן.

 

ודבר נוסף, תסמוך על הקב"ה. שיודע מה טוב לך ועוקב אחרי כל פיפס שאתה או כל אחד אחר שכתב פה עובר בחיים.

 

מתוקה! שיהיה לך רק טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טובנחלת
תשובה נהדרת ונפלאה! תודה רבה!צדיק יסוד עלום
ברור שהקיצון נכתב פהנעמי28

מכל מה שכתבת, ההסתרות, חשדות, חוסר האמון הם הכי בעייתיים, את זה ממש לא כל זוג חווה.

או שמישהו מהצדדים מגיע עם פצעי ילדות של אמון, או שהצד השני עשה מעשים שפגעו באמון.


שאר הדברים כל זוג חווה, עליות ומורדות, מועקות, ריחוק, זה כן יותר נפוץ, אבל אם בוגרים מספיק כדי לטפל בזה באמת באמת שגדולים להיות זוג טוב יותר.


כתבת שני סוגיםרקלתשוהנ

רגשות קשים, מועקה, ריבים, קונפליקטים - 

קיימים ומוכרחים להיות קיימים במערכת זוגית אמיתית. אני מניחה שלאורך כל החיים, אבל עם הזמן לגמרי לומדים להתנהל עם זה, ומקביל יש גם רגשות טובים ומשמחים כמו אהבה, הערכה, אמון, שמחה, צחוק, התפתחות.
במקרים רגילים, הקושי הוא ממש המפתח להתפתחות, ההתנגשות מלמדת אותנו לחיות בהרמוניה אמיתית, בהתחשבות, בשותפות תוך כדי הפרדה. כמובן שיש מקרים שהם כבר לא נורמטיביים, אם המערכת הזוגית הופכת להיות סיוט של מריבות והתנגשויות.

 

חשדות, חוסר אמון, הסתרות - 

לא אמור להיות בזוגיות כי זוגיות חייבת להיות מבוססת על אמון.

מניחה שבכל זאת זה קיים גם אצל זוגות נורמטיביים בזוגיות טובה, אבל במינון מאד מאד קטן, והזוג שמים לב לכך שיש משהו לא תקין ומטפלים בדרך כלשהי.

יפה. תודה.נחלת
דרך האמצעלאחדשה

יש מקרי קיצון הזויים מוגזמים.

זה לא אומר שכל זוגיות כזו חלילה, ולא אומר שכל זוג ייתקל המשברים כ"כ עמוקים במהלך חייו.

עם זאת כדאי להגיע לנישואין עם הבנה של מורכבויות, מוכנות לאתגרים, קבלה של קשיים מאוד לא נעימים שמרגישים כל אחד עם עצמו ועם בחיר/ת ליבו מול צמתים שדורשים מהם לשאול שאלות כואבות, לגעת העצבים חשופים ולהתמודד מול מציאות לא פשוטה.

זה לא חייב להיות דרמטי, טרגי נוראי,

זו כן עבודה, יש מורכבות. כשמתחתנים תמיד מגלים דברים חדשים על בני הזוג שלנו על עצמו ועל הדינמיקה שלנו.

זוגיות בנישואין הם עבודה עצמית גדולה.

יש לה הרבה פולסים,

יש הרבה דברים נעימים, נפלאים ונהדרים, ובע"ה הם הרוב המכריע.

בנוסף למה שנאמרהעני ממעש

אתה תבנה בית אחד ותשקיע בו

מה משנה לך מה קורה אצל שכניך

השאלה שלו באה ממקום אמיתי, מרצון טבעי להבין מהזמירות
 קורה בחיי הנישואים בין זוגות רגילים ונורמליים

לא ממקום של סקרנות, אלא מרצון להכיר גם את הדברים, שמדברים עליהם בפורומים, שמציגים אירועים פחות נעימים בחיי הנישואים.  לומר "מה זה משנה מה קורה אצל שכניך" מתעלם ממציאות החיים. 

השאלה שלי באה ממקום חטטני, מרצון מאולץ לחקור מהצדיק יסוד עלום
סתם.

הנימה שלך היתה מעצבנת יקירי, אני אופטימי לגבי הבית שיהיה לי בעתיד אבל בהחלט קיבלתי רשמים רבים מקרוב ומרחוק לכך שיש התמודדויות לא פשוטות מאוד ושכיחות מאוד בזוגיות, ותהיתי האם אני הוזה או מטפח הדהוד סלקטיבי של המגרעות לשם העצמת החרדה, או שאני דווקא התרשמתי נכון בנוגע לנושאים הלא פשוטים ועדיין הם מתכללים בצורה טובה בתוך הקשר.


קיבלתי תשובות טובות, ואני נעזר בזה בתור רושם כללי.

נאמנות בעיני זה א,בחיוך2019
רגשות קשים בטח שעולים במערכת אינטימית כי זה המקום לעבד אותם. וגם מריבות, זה כדי לאזן ולפתור דברים
גם אני איני נשוי אבל תראה:חתול זמני

עובדות:

 

– בישראל אנו עומדים על 40% גירושין בערך (פחות מזה במגזר הדתי אך גם לא מבוטל בכלל)

– מתוך אלה שאינם מתגרשים אני מניח שיש המון שפשוט סוחבים את זה מכל־מיני סיבות

– רוב הגירושים נגרמים בגלל: בגידות, בעיות כסף, אלכוהוליזם/שימוש בסמים, התעללות (רגשית או פיזית)

 

מחשבותיי:

 

– רוב הזוגות שראיתי או גרושים או גרועים

– אבל גם רוב האנשים שראיתי הם מטומטמים למדי (בלי להעליב)

– כמעט לכל האנשים החכמים (לא בידע כללי אלא חכמת החיים) שראיתי זוגיות מצוינת 

 

דעותיי האובייקטיביות:

 

– תאר לעצמך חניון תת־קרקעי גדול וסבוך עם הרבה קומות ועמודים. עכשיו תאר לעצמך שתי מכוניות שצריכות לצאת משם. בתוך שתי המכוניות האלה תאר לעצמך נהג ונהגת. עכשיו אומרים לך שהנהג והנהגת האלה מעולם לא למדו נהיגה, אין לזה מושג מה זה רכב, בנוסף לזה העיניים שלהם קשורות במטפחת עבה, ויש להם אובססיה גלויה להתנגש בדברים. אה, ויש גם מכוניות אחרות שנוסעות בחופשיות, וכל־מיני חלקים נעים ושערים נפתחים ונסגרים אוטומטית. זאת לדעתי נקודת המוצא של זוג נשוי בימינו, סבבה לאורך המטר הראשון, איזה כיף אני נוסע באוטו! .......

 

– עכשיו במקום זה, תאר לעצמך שכל־אחד מהם למד קצת נהיגה. תיאוריה לפחות. ותאר לעצמך שאמנם העיניים שלהם עדיין קשורות, אבל יש להם חבר שעוזר להם קצת ואומר להם קדימה קדימה אחורה אחורה סטופ. או, תאר לעצמך שהעיניים שלהם לא קשורות, אבל הראייה שלהם בערך -8 ואין להם משקפיים. אז הם רואים קצת אבל הרוב מטושטש מאוד. עכשיו תאר לעצמך שהם מרכיבים משקפיים, רואים גם אחד את המכונית של השני, ומשתדלים לא להתנגש.

 

=> אם יודעים מה עושים, יוצאים מנקודת מוצא של אמונה למידה שיפור סבלנות מתייעצים הרבה עם רב קרוב כו' כו' כו' אין שום סיבה שזה יהיה כל־כך גרוע.

 

=> אם עושים מה רוצים ומחזיקים בהשקפות גרועות (מגיע לי / אני מצפה / תאוות / חוסר אחריות / חוסר אמונה) אין מה להתפלא. השתייכות למגזר מסוים אינה אינדיקציה לכך שמחזיקים בכל הקלפים.

 

=> כן יכולות להיות התנגשויות שריטות שאלות ובעיות אבל יש הבדל בין מי שנע בעדינות ואחריות לבין מי שחושב שהוא מכייף במסלול מכוניות מתנגשות (למרבה הצער רוב האנושות. אבל: רבים בני שוממה מבני בעולה דלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. רוב העולם צועד על עיוור ונתקל בפחים ופחתות מי שתורה בידו נר בידו).

 

=> לפעמים יש מקרי קיצון beyond our control כמו מחלות קשות כיו"ב זה באמת אין מה לעשות אבל באותה מידה יכול היה לקרות אם היית לבד בבית. אם הקב"ה רוצה שתסבול אל תדאג אתה תסבול.

מאיפה הנתון של 40%? חשבתי שפחותברגוע
לא זוכר מהיכן הנתון ייתכן שקצת פחות אבל גם אם 25%חתול זמני

זה אותו עיקרון

יכול להיות גם שפשוט פחות מקובל תרבותית להתגרש לאו דווקא שהנישואין יותר מאושרים

או כאמור, הסיבות המרכזיות לגירושין פחות נפוצות בקרב הציבור הדתי/חרדי וזה מאזן

מזה מעודד.....נחלת
העידוד הוא בזה שאין ללמוד מן השוטיםחתול זמני

ורובו המוחלט של העולם לא כולל יראי ה' נחשבים לשוטים

אתה מכיר מישהו שהוא עצמו תמיד נחמד וכיף לו?מרגול

מישהו שאף פעם אין לו תקופות קשות/מאתגרות?


אני לא מכירה. כי החיים, באופן טבעי, מזמנים קשיים שונים והתמודדויות שונות.

בנישואים, שבע"ה מחזיקים עד 120, זה מאוד אינטנסיבי. אתה חי עם אישה ובעצם בוחר לחיות את חייך איתה.

אז כפי שבכללי בחיים יש קשיים, כך גם בזוגיות. השאלה היא האם כמכלול היחסים טובים או שכמכלול הם רצופים מריבות והסתרות.


אמרו לפניי ביושר, יש הבדל גדול בין ויכוחים ותקופות של ריחוק, ובין הסתרות וחוסר אמון.

תקופות מאתגרות ומבאסות מניחה שלכל זוג יש.

חוסר אמון והסתרות זה כבר שונה לגמרי. וזה לא קיים אצל כל הזוגות, אבל כמובן לא יודעת להגיד לך סטטיסטיקה. מניחה שיותר נפוץ אמון ופתיחות, אבל לא עשיתי מחקר אמפירי בנושא

כתבו לך יפהגפן36

באמת הפורום לא משקף את שכיחות המקרים בזוגיות נורמלית.


יש קשרים זוגיים שיש בהם יותר קושי ויש שפחות.

לכן חשוב מאוד לשים לב מראש במי אתה בוחר, ואיך אתה בונה בעצמך יכולת לעבוד על מידותיך.


אני חושבת שהדבר שיותר משקף הוא מבט למציאות סביבך.

אתה מכיר זוגות, נכון?

לפעמים קשה, לפעמים קל, לחלק קשה בתדירות גבוהה יותר, ולחלק פחות.


יכולה לומר ממקום אישי- אני כמעט ולא כותבת כאן בפורום. את כמות הפעמים שהיה לנו קשה אחד עם השניה בשנות נישואינו אפשר לספור על יד אחת.


כשקשה אז קשה, אין ספק.

אבל זה זניח ממש לעומת כמות הכח והעוצמה שזה נותן, גם מול התמודדויות מורכבות מול המציאות. והיכולת ליצור יחד ולהתקדם יחד ולהשתפר כל הזמן היא ממש מתנה.


לצורך העניין- גם עם אחים יש לפעמים ריבים ועצבים, ועדיין הם עוגן מאוד משמעותי בחיים.


ככה זה יחסים קרובים בין אנשים. 

הכי חשובנגמרו לי השמותאחרונה

שנזכור ונזכיר לעצמינו כל הזמן שזוגיות היא לימוד. כמו כל דבר.

באמת באמת שאף אחד מאיתנו בני האדם לא נולד יודע זוגיות.

תורה היא ולימוד היא צריכה.

וככל שיותר נעמיק בלימוד הזה, זה ישפיע עלינו ויקדם אותנו גם במצבי חיכוך וקונפליקט.

וזה באמת כ"כ חשוב לזכור זאת ולחזק את עצמינו שזה לא שמשהו בנו או בשני/ה "דפוק" ו"למה כולם מצליחים ואנחנו לא", אלא שאנחנו פשוט צריכים ללמוד ולהתקדם.

 

ריבים או ויכוחים / חילוקי דעות / קונפליקטים / רגשות קשים / מועקות / מנגנוני הגנה שפועלים וכן הלאה הם נחלתם של כל הזוגות באשר הם.

הרי כולנו בני אדם, ובכל מערכת יחסים שהיא, אפילו אדם עם עצמו, לא יתכן לעבור חיים שלמים ללא חיכוך.

קרה לך לפחות פעם אחת בחייך שאתה עם עצמך לא היית בשלווה ושלום?

עם הוריך?

עם אחיך?

עם חברך?

ודאי.

אין שום מערכת סטרילית לחלטין כיוון שאנו כאן בעולם להשתלמות, לגדול, לצמוח.

ובמערכת הנישואין הקב"ה יצר באמת פלא עצום שדרך כולה בכלל ודרך חילוקי הדעות והקונפליקטים בפרט נוכל להתקדם בתנועה שתוביל אותנו גם לעומק וגם למעלה וקדימה, 

עוד לגדול בעצמינו, באדם שאנחנו, וגם בזוג שאנחנו

ועוד לצמוח ולהתפתח.

ובאמת השמים הם הגבול.

אז לא רק שלא צריך להיבהל ולפחד מהריבים, אלא להבין ששורשם עם פוטנציאל עצום לגדילה אישית וזוגית,

וללמוד איך "לריב נכון", 

ללמוד את השורש של הדברים. מה מניע אותנו, מה מטרגט אותנו, מה מכאיב ופוצע אותנו, איך אנחנו פועלים, למה זה הכאיב לנו, איך עוד אנחנו מחווטים, איך פועלים מנגנוני ההגנה שלנו, מהם הצרכים שלנו, מהם הקשיים שלנו, איפה זה פוגש את השני/ה, וכל השאלות הללו כנ"ל גם לצד השני ובעיקר בנקודת המפגש בין שנינו.

אז בעיקר ללמוד את עצמינו לעומק

וללמוד את בן הזוג שלנו לעומק

וללמוד את הזוגיות שלנו לעומק

ואת ניהול הקונפליקטים לעומק

ללמוד מה זה בכלל קשר ואיך עושים קשר טוב ואיך שומרים על קשר ואיך מעמיקים בקשר.

ובתוך הדבר הזה, ממש כמו ספירלה, ניתן לעלות ולהעמיק עוד ועוד.

גם להינות ולשמוח בכל הטוב הגדול שבביחד ב"ה, וגם לצמוח מהאתגרים.

ואותם אתגרים יכולים להיות מגוונים, כתבו לך נפלא כאן, שלרוב מה שאתה פוגש בפורום הם מקרי קצה ולא בהכרח מייצגים.

ונכון גם שיש חלוקה בין אתגרים שכיחים לבין אתגרים פחות שכיחים כדוגמת חוסר אמון והסתרות,

אבל שוב חשוב לזכור שכך או כך יש לנו מה לעשות עם זה, זה המון בידיים שלנו ובלימוד שלנו של הזוגיות.

אפשר להגיע לקירבה גדולה גם לאחר ריחוק גדול, אפשר להגיע לריפוי ב"ה, לתיקון ולצמיחה גם במקרים קשים.

וכמובן שבכל האתגרים השכיחים ניתן לגדול מהם, להתקדם, להעצים את מה שיש לנו.

 

אז מה בתכל'ס?

לדייק בחיפוש בן//בת הזוג בעיקר את הלב הטוב, המידות הטובות, האישיות והאדם שנמצא מולנו. שיהיה אדם טוב.

בנוסף, לצאת יחד שנינו מנקודת מוצא שזוגיות היא לימוד ואנחנו כאן כדי ללמוד אותה ולא לקחת אותה לעולם כמובן מאליו או כמשהו ש"או שיש לנו או שאין לנו", כי כמו כל דבר בטבע זה לא עובד ככה בלי השקעת אנרגיה אקטיבית במשהו שרוצים שיצא ממנו פירות.

וכמובן להשקיע ספציפית בלימוד ניהול נכון של קונפליקטים / ריבים / חילוקי דעות וגם בתקשורת מקרבת.

ואז כרגע יש איש ואישה שהלב שלהם במקום הנכון, אוהבים ומכבדים אחד את השנייה, לא לוקחים כמובן מאליו גם לא לאחר שנים רבות, לומדים זוגיות, עם רצון ומוכנות ללמוד ולהשקיע אקטיבית, לומדים גם על חיכוכים וחילוקי דעות ונמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת של צמיחה והתפתחות.

להציע לחבר?נתקה

זה פיד בחורה שלי פה גולש לא ממזמן (מזל טוב )

 

רציתי לשאול.. 

אני רוצה לשדך לחבר מישהי..

עכשיו הוא בחור באמת חביב וטוב אבל.. המשפחה שלו גם סה"כ בסדר אבל.. אבא שלו קצט בעייתי

ז"א הוא ממש גס רוח ברמה אחרת.. אשמח לפרט אבל לא עכשיו.. אני ממש חושש שתיווצר בעייה..

 

1) בכל מקרה האם לדעתכם הורה כזה או אחר או התנהלות תרבותית מסויימת של משפחה זה מעקב בלהציע?

2) האם הבחור יצטרך לעבור למקום אחר תרם הנישואים בשביל להוכיח שהוא מתנתק מהתלות בהורים (במידה וזה קיצוני?)

3) במידה וכבר עכשיו מאוד קשה לו עם המשפחה האם 1 ו 2?

 

הוא לא פסול חיתון בגלל אבא שלואריק מהדרום

אם הוא עצמו עם מידות טובות מה הבעיה?

אם האבא סובל מתסמונת טורט עם  קופרולליה זה אולי צריך לשקול להזהיר כי יש גם מרכיב של נטיה תורשתית, לא בטוח שצריך להזהיר בשלב ההצעה.

החבר בסדר? זה מה שחשובהסטורי
הוא לא אבא שלו.

סביר שעל רוב החברים (אם הם לא מהשכונה הקרובה) אינך יודע איך אבא שלהם מתנהג.

לא מסכים עם הנאמר בתגובות. יש להתייחס בכובד ראש להעני ממעש
סקרנתנתקה

מה זה אומר 

לפערים יוצאי דופן במשפחה איתה מתחתניםהעני ממעש
מסכים שצריך להתייחס בכובד ראשהסטורי
לא מסכים עם הכיוונים של הפותח
לדעתי אבא זו בעיה רציניתשלג דאשתקד

מצד שני מותר לבחור הזה להתחתן.

אישית לא הייתי מציע בחור כזה אם הוא צעיר ובקשר רציף עם בית הוריו. מצד שני אם אתה יכול לחשוב איך לתווך דברים שיהיה ברור, אולי כן אםשר להציע ושהבחורה תבחן בעצמה את הדברים.

סביר להניח שהיא תגלה את אופי האבא מתישהו (תמיד יש שכנים וחברים או מגיעים לביקור וכדו)

בחורה שלךחתול זמני

1) אבא של אברהם היה תרח... ואבא של רחל ולאה היה לבן... אם יש בחורה רגישה שזה יכול להפריע לה אולי כדאי להציף את זה. או לבדוק מ־1 עד 10 כמה הבן יכול להתמודד עם זה מבחינת להתרחק מהאווירה הזאת או להיות קונטרה/מגן משמעותי מספיק כדי להגן על אשתו.

 

2) לא אבל זה יכול לשמש כאינדיקציה הוא צריך בעצמו לדעת מה הוא רוצה ומה הוא יכול או לא יכול לעשות.

יכולים להיות הורים קשים אבל יכולים להיות גם ילדים חזקים שפשוט פחות בקשר או יודעים להציב גבולות ברורים מאוד (או כאלה שלא מזיז להם).

 

3) שילמד להתמודד איתם או להתרחק מהם לא חושב שזה רעיון טוב להכניס בחורה לתוך קושי.

אם הבחור מודע שזה בעייתירקאני

אז אני לא רואה בעיה לשדך לו

אם הוא עמוק בתוך הקשר בלי מודעות אז זו קצת בעיה

אולי כדאי לדבר איתו על זה שישתף את הבחורה בנושא הזה

 

לא מבינה מה הקשר לאבא שלו. העיקר הבחור. שהוא לאנחלת

יהיה גס רוח ובוטה....כל אחד מאיתנו מכיר לפני ולפנים את ההורים של הצד השני?! תמהני.

תודה לכםנתקהאחרונה

תודה על התגובות המחכימות

אמת

מסכים שהוא זה לא משפחתו

ומצד שני מסכים שכל אחד מקבל מה את ההתמודדויות שלו 

ועם זה הוא צריך לעבוד ולפעמים מגלים שלא כמו שחשבנו

 

פשוט מעניין אותימה לדעתכם הגבול בתרבות גסה

והאם למשל יש בחורות שלא להציע כלל או משו כזה שזה לא ממש יתאים להם

והאם זה אומר עליהם טוב או רע? שהם לא מוכנות למצוא את הטוב ברע?

 

טוב זה ממש כללי אז אחרי זה נראה לי שאפשר לסגור את הפיד

תודה לכם

שאלת המאורסים החופרת😅אוי טאטע!

רעיונות למקומות באזור המרכז המורחב שיש בהם קהילה דתית תורנית עם זוגות טריים גם, ושהשכירות שם לא מאוד יקרה עד כמה שאפשר במרכז?

בלוד יש כמה קהילות שיכולות להתאיםפשוט אני..
אתה יכול לפרט טיפה?אוי טאטע!

השמות של הקהילות?

באיזה שכונות בערך?

לודז'חתול זמני

הידועה בשם הפחות פופולרי לוד

מזל טובהסטורי
איפה שיש ערבים, זה מועיל לשכר הדירהמשה
למשל,לוד.
קולולוש - נחלת יצחק?נתקהאחרונה

אם תשאלי אותי

נחלת יצחק

רמה גבוהה אומר מראש

אבל גן עדן בשנה הראשונה

לדעתי

אולי יעניין אותך