היי,
בעלי אדם מקסים ,יש בו המון המון תכונות טובות. מאוהבת בו !
אנחנו נשואים 5 שנים ויש לנו כמה אוצרות.
יש משהו אחד שקשה לי איתו בטירוף.
הוא קמצן.
והבעיה היא שהוא חונך כך מהבית.
אתן דוגמאות ממה שקורה בבית של הוריו, ואח"כ מה אצלנו.
בשולחן שבת האמא כל הזמן דוחפת אותנו לגמור את כל האוכל עד לפירור האחרון. תוך כדי היא אומרת "שאח"כ לא אצטרך לאכול כל השבוע את זה".
הם אוספים הרבה משחקי ילדים/ רהיטים מהזבל.
קנינו דירה והם באו אלינו עם "מתנה" - ספה שהיתה נראת נחמד בדיעבד בעלי סיפר שהם מצאו אותה ליד פח זבל.
משחקי ילדים אוספים מהפח- קורקינט של ילדים/ בובות וכ"ו ואם יש צורך בתיקון, חמי מתקן.
בעלי פעם סיפר לי שאין להם חימום במקלחת כדי שיתקלחו צ'יק צ'ק בלי לבזבז מים
שומרים קופסאות של חומוס...שוטפים קופסאות של סלטים (חד פעמי)
בושות בקיצור.
והכי מזעזע שלא חוסר להם כסף (הם עמלו רבות להגיע למקום הזה)
אצלי בבית זה מתבטא בכך שתמיד אני צריכה ליזום יצאות כמו יום נישואים, יום הולדת, סתם לצאת יום אחד למסעדה, לקנות בגדים לילדים הוא אומר למה את קונה. יש לו /לה. בקניות שבועיות הוא תמיד מחפש לצמצם, לקנות רק מבצעים.
כל היום מדבר על כסף ואיך אפשר להרוויח כסף. ורומז לי כל הזמן לא להוציא כסף כי עוד לא יצא חשבון חשמל ,מים גז ועוד .
מזרז אותי לצאת מהמקלחת, מכבה כל הזמן את הבויילר (יצא שהתקלחתי במים קרים כי כיבה לפני הזמן), מכבה את המזגן ,טוען שחם/קר לו.
כשעברנו לדירה שלנו קניתי חפצים יפים כמו שעון , תמונה, מראה גדולה (מהשוק, לא משהו יקר), ועל הכל היה לו הערות בשביל מה. סתם בזבוז כסף וכאלה.
מינימום של בית שיהיה בו מראה/שעון יפה/ עציץ נחמד בפתח הבית. לא? לא עלו יקר.
או בתחילת חיינו המשותפים התחננתי אליו ממש בדמעות לצאת לירח דבש. הוא לא רצה . אמר ביזבוז כסף. רק אחרי שממש ביכיתי. הסכים. (הוצאה של 4000)
שנה ראשונה עשיתי לו יומולדת הפתעה לילה בבית מלון +ארוחת בוקר. ורמזתי שזה מה שאני רוצה גם. אמר לי אני לא הולך לעשות כאלה דברים .ביזבוז כסף. ובאמת היומולדת שלי (חודש אחריו) היתה ע-ל-ו-ב-ה . עד כדי שעלו לי דמעות לעיניים במקום לשמוח.
השכיר רכב וקנה לי בושם. סתם השכיר . שאל אותי לאן את רוצה לנסוע. הייתי בשוק. חשבתי שנוסעים עכשיו לבית מלון. משהו...כלום!!!!
אני מטבעי אדם חסכן באתי רק בזכות זה עם סכום יפה לפני החתונה. כך שאין לחץ שאני בזבזנית.
בתחילה היינו בחשבון משותף וכשהתפחלצתי מזה החלטתי לא להפקיד יותר לחשבון. והיה לי פשוט רוגע!
לפני חצי שנה לאחר שהבטיח לי המון זמן שיותר לא יתקמצן התאחדנו בחזרה.
כן הוא השתפר מאז. אבל ממש בקטנה.
אבל אני מרגישה מחנק. מ-ח-נ-ק!!!!!
כל דבר שאני קונה אני חושבת מה יגיד ואיזה הערות יהיה. יוצא שאני כמעט לא קונה כלום!
חשבונות נפרדים זה לא מתאים לזוג !
מה עושים? תשש כוחי!
אין לי כוח כל פעם להלחם לקנות דברים. להלחם לחגוג יומולדת. להלחם להנות קצת מהכסף שאני עובדת.
שנינו עובדים . אני עצמאית והוא מורה.
בלי עיצות כמו, לכו לייעוץ כי זה לא הכיוון .
איך לגשת אליו בצורה נורמלית בתחום הזה? חוץ מלהתעצבן. ולהיות מתוסכלת
] על מה להוציא את הכסף שלי).
(כבד אוכלים אצל ההורים שלי פעם בכמה חודשים בשבת)