לא כתבתי לה להמשיך איתו. לא כתבתי לה שהיא צריכה לבכות בלילה כי הוא בוגד בה.

כתבתי, והתכוונתי לומר שאם היא מרגישה שהמבטים האלה גורמים לה לא לסמוך עליו, זה לא שווה את זה.

היא צריכה להרגיש בטוחה בו. ובאמת זה לא משנה מה הרמה של הפזילה.

הקושי שיש בדבר, הוא משהו שאת לא יכולה להבין. 

מזה שאת כותבת "אבל אין ברירה" - אני מבין שאת לא מבינה.

הברירה קיימת - אבל את לא תאהבי אותה כל כך.

חשבו עליה. היא קיימת בעולם מקביל אלינו, באיזורים חרדים, או מוסלמים דתיים מסויימם. 

אין נשים ברחוב, אין נשים באיזור. לא מסתכלים על נשים?

מבאס אותך לשמוע? 

באסה!

תאפשרי לבעלך ללכת ברחוב, או שתחפשי גבר שזה הדבר היחיד שיש לו בחיים.

המציאות היא כזאת שהלכות הצניעות לא מאפשרות לגבר ללכת ברחוב ולשמור על העיניים שלו.

יש כל מיני דמויות רבניות שכן שומרות על העיניים ומסתובבות במקומות כמו הרובע היהודי שמלא בנשים לא צנועות.

את רוצה שבעלך ילך איתך לקניון? יבוא איתך לקנות בגדים? יעבוד בהייטק? יהיה מורה בבית ספר? מהנדס בחברה?

יהיו נשים!

יש הבדל בין לראות לבין להסתכל.

ואני חוזר לנקודה המקורית שלי.

אם זה גורם לך להרגיש בגידה באמון - שום דבר לא יעזור ולא משנה מה הוא יעשה.

אם זה לא בוגד באמון - אין בעיה. עוד ישמע בהרי יהודה.

מזל טוב לכולם!

אסביר - "אני מסתכל" - אני רואה.

אין אפשרות לא לראות. מוסב כלפי כל מה שכתבתי. 

(למעט מה שכתבתי על רבנים שמסתובבים ברובע, שהם רואים, ולא מסתכלים)

"טבע הגבר" - הוא מה שגורם לאדם להפנות מבטו ולבהות ולא שום דבר אחד. 

אני צריך לעשות תשובה?

נכון. 

תודה על התזכורת. אשריך!

משפיל - מעניין - אני אברר אצל אשתי למה את מתכוונת, שתסביר לי לעומק למה את מתכוונת, אולי אני לא מצליח לראות על מה את מדברת.

[עריכה: ביררתי - היא אמרה שהיא מתחברת עם מה שאת כותבת שזה משפיל  מהצד שלך, אבל היא לא הרגישה מושפלת כי לא הסתכלתי

טוב, אז לפחות יש לי סנגור אחד טוב.]

"ודי כבר להגיד שזה בלתי אפשרי אלא אם כן נשים ישארו בבית שלהם. טוב?
מכירה גברים (מעטים אומנם) שמדברים איתי בלי שאני מרגישה שהם רואים אותי כאישה - וכך הם גם מעידים על עצמם.
אם הם יכולים, כולם יכולים. רק שיש כאלה שבוחרים להיות לוזרים מלכתחילה. וזאת הבעיה שאני מדברת עליה."

זה כמו לומר שדי כבר לומר שמה שמעניין אישה זה איך היא נראית, ודי כבר לומר שלוקח לך הרבה זמן לבחור שמלה, ודי כבר לומר שאישה צריכה שיגידו לה שהיא יפה, ושרק בעלה יסתכל עליה, וכו וכו' מענייני דברים כאלה של נשים בלבד. יש ודאי דוגמאות מדוייקות יותר זה מה שעולה לי עכשיו.

אני שומע מדבריך שככה הבנת אותי.

תוכל להסביר לי איך בבקשה.

אזורים מוסלמים - כי הייתי באיזה מוסלמי במזרח ירושלים, ואחרי כמה זמן אשתי אומרת לי שהיא לא ראתה אישה ברחוב. 

אין קשר בין רמת הדתיות או איפה אתה גר לרמת הבנות ברחוב. 

אם הצלחתם לדבר ביניכם והוא פתח בפנייך את הקושי הזה בשמירת העיניים - תדעי לך שאתם במקום נהדר!

את שואלת "אם הכל בסדר חוץ מזה עלי לקבל את זה?" - ואני אומר לך חד משמעית שכן.

הרבה מאוד כאן מכניסים אותך לסרטים,

תזהרי, תתרחקי מזה כמו מאש, תברחי וכו'.

לעניות דעתי, כל עוד לא מדובר על בחור פלרטטן, שקרן וכו'

אלא ההפך - הוא משתף אותך בכאב שלו ובקושי שלו!

(אם הוא טוען שזה לגיטימי, ושאין לך זכות להתלונן "כי הוא גבר וככה גברים עושים" - אז ברור שזה בעייתי. זה לא נשמע שזה הסיפור)

מה שאת מתארת טבעי לחלוטין, במיוחד בתקופת האירוסין-שנה ראשונה (לפעמים קצת יותר מזה)

ואין מה להלחץ מזה, ואסביר את כוונתי.

להסביר לאישה את הדחף של הגברים להסתכל ולתור אחרי העיניים זה דבר בלתי אפשרי.

זה דחף שתבוע בגברים ויש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב, ברגע שביטלו את היצר הזה לא נמצאה שום ביצה בעולם.

וכידוע את הביצים התרנגולות מטילות, משמע שביטול היצר בצד הגברי של העולם - מבטל אותו גם בצד הנשי!

אני לא יודע בן כמה המאורס שזכה באוצר היקר מכל בעבורו,

אבל תחשבי שכבר כמה וכמה שנים הוא מורגל לתור ולחפש את אהבת חייו.

גם אם הוא לא מפרש את זה ככה, זה הצורך הנשמתי שדוחף אותו לכך, הצד החיובי שביצר הזה.

אילולא הוא היה "מעוניין בנשים" - גם את לא היית מרגישה רצון חזק להתחתן איתו.

מהרגע הזה שהתארסתם בשעה טובה, מתחילה העבודה - של שניכם לתעל את כל היצר הזה לקדושה ולטהרה.

הבעיה הגדולה קורה כשזוגות מסתכלים על זה "כבעיה של הבעל",  ואז שומעים לרוב אחת משתי הטענות הבאות -

1. או שמסתכלים על הבעל כבוגד, כנואף, כפושע - גם אם הוא נפל בלי שום רצון ובדחף בלתי נשלט וסובב את הראש "רק" אחרי מישהי יפה ברחוב.
    
2. או שהאשה מתנתקת לגמרי, אומרת שזה הבעיה של הגבר, שאין לה אחריות על החשבון שלו עם בורא עולם ושיעשה מה שהוא רוצה.

שניהם אלו קיצוניות נוראיות שהורסות כל חלקה טובה בבית היהודי.

ישנה גמרא ידועה ועמוקה מאוד:

"רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא."
[בתרגום על פי הרב שטיינזלץ: רבי חייא היתה מצערת אותו אשתו [אף על פי כן] כשהיה מוצא [דבר טוב] היה צורר אותו בסודרו ומביא לה. אמר לו רב: "והרי [היא] מצערת את אדוני [ומדוע אתה משתדל להנות אותה?]" אמר לו: דיינו שמגדלות [הנשים את] בנינו, ומצילות אותנו מן החטא]" 

אפשר ללמוד ולהתעסק הרבה בגמרא הזו על המאמץ של רבי חייא לשמח את אשתו על אף שהייתה מצערת אותו,

אבל אני רוצה לדבר דווקא על החלק של אשתו בסיפור, על ה4 מילים האחרונות "שמצילות אותנו מן החטא"

התפקיד העצום של האשתו זה להבין את ליבו של בעלה, ולעזור לו להציל אותו מן החטא.

זה נשמע נורא ואיום, הרי לכאורה זו אחריות של הבעל!

אך לא כך. ברגע שמבינים שברית האוהבים היא ברית משולשת, שמרוכזת בברית שבין איש לאישתו ובין הברית של האדם עם אלקיו, האחריות היא משולבת ומשותפת.

כמובן, אני חוזר ואמר - בעל שמסיר אחריות, לא רוצה להתאמץ, טוען שיש לו בעיה ו"קבלי אותו ככה", זה נורא ואיום.

זה אדם שלא עובד על עצמו, ואין סיבה שאשתו (או ארוסתו) תעבוד ותתאמץ בשבילו.

אבל ברגע שהאשה מבינה שיש לבעלה דחף מיני חזק - היא יכולה להיות בטוחה שברגע שהוא יעבוד על עצמו הראשונה שתרוויח מזה זו תהיה היא! ולא, אני לא מדבר רק על השמחה שבמצוות הקרבה שבין איש לאשתו.

בעל שמצליח לעבוד על עצמו מתקיים בו ובאשתו "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".

הקרבה שלו לאשתו הרבה יותר חזקה, הוא הרבה יותר מפייס, הרבה יותר מחזר, הרבה יותר מפגן, אוהב, תומך וכו'.

וכן, גם בקודש הקודשים של הבית, בקשר הכי עמוק וחזק שבין איש לאשתו - אם יש ביניהם שפה משותפת, הבנה הדדית ורצון להטיב זה עם זה, גם שם הקרבה והשמחה גדולים לאין-ערוך.

אם אכן ארוסך (או בעלך אם את אחרת שנתקלת בשאלה הזו) משתף אותך בקשיים שלו,

תביני שזה רק מעיד כאלף עדים (ויותר מזה) על אהבתו אלייך! הוא סומך עלייך! הוא רוצה להשתוקק רק אלייך!

אבל קשה לו, והוא מבקש שתעזרי לו.

אמנם לעולם לא תצליחי להבין אותו, אבל הוא זקוק לעזרתך. הוא זקוק שתצילי אותו מן החטא!

מה הדרך? נקודות למחשבה:

1. כאמור, אם הוא שיתף אותך, גם אם זה קשה ובהתחלה נפגעת מאוד, תדעי שזה ממש לא נגדך!
   ההפך, הוא סומך עלייך ורוצה בעזרתך, את אפילו יכולה להרגיש מוחמאת שהוא מרגיש עוגן ובטחון לשתף אותו במקומות הכי כואבים בנפש שלו!
    
2. תזכרי שאפילו יהודה הבן של יעקב אביו נפל בחטא, והמזל שלו שהיה לו את רעהו העדולמי שהוא היה יכול לשתף אותו שהוא נפל בחטא עם אחת פרוצה. מכאן למדו חכמים שראוי שלכל אדם יהיה חבר נפש שהוא מסוגל לשתף אותו במקומות הכי שפלים בנפש שלו - כי רק ככה זה עוזר לו להתרומם! אשרייך שאת זו שבעלך רואה בך את הכתובת!
    
3. בדיוק כמו בחינוך ילדים. הילד שלכם בעתיד, בעז"ה יבוא וישתף אותו בקשיים הכי גדולים שלו, בחטאים ובנפילות שהיו לו - אם את לא תצליחי להכיל אותו, תביישי, תכעסי ותרחיקי אותו - תהיי בטוחה שהוא לא ישתף אותו עוד.
   דווקא ההתעניינות האמיתית, ההכלה, ההבנה והכאב איתו יחד - הם אלו שיהוו בעבורו את העוגן לצאת מכל נפילה.
    
4. בהמשך לנקודה הקודמת, גם אם זה קשה (מאוד) תאמיני לו ותאמיני בו. תאמיני בנשמה הטהורה שיש לבעל, נשמה שבאמת לא נפגמה כלל (!), נשמה טהורה שה' נופח בו בכל בוקר מחדש. ה' מאמין בבעלך האהוב. ה' מאמין שבעלך באמת לא רוצה ליפול בחטא (גם אם הוא נופל שוב ושוב, ושוב). תאמיני גם את שבעל באמת לא רוצה ליפול! ותאמיני שאם הוא יקבל את העזרה הנכון הוא גם יכול להצליח בכך!
    
5. ככל שהפתיחות ביניכם תהיה יותר גדולה, תוכלו לחשוב יחד מה גורם לבעלך ליפול בשמירת העיניים (ושמירת הברית).
   ברגע שתבינו, תחשבו יחד מה יכול לעזור לו. ואני באמת אומר - לעזור לו! לא לכלוא אותו, לא להציב לו גבולות, לא להיות שוטרת. זו לא המטרה. הוא רוצה לצאת מזה, כמו אדם מסומם שמעוניין להגמל, אבל צריך טריגר וסיוע.
   
   דוגמאות בפועל? אם זה המחשב או הפלאפון, תחשבו יחד על תוכנת סינון שרק את תדעי את הסיסמא (שוב, כדי לעזור לו! לא כדי לכלוא אותו). דוגמא נוספת - אם אתם יודעים שאתם הולכים לרחוב תחשבו על סימן מוסכם ביניכם שיעזור לו להזכר כשהוא נתקע במבט, משפט שרש שניכם מבינים שאת אומרת לו שכאת קולטת שהוא מאבד שמירה. 
   אפשר לתת עוד רעיונות, אבל הכל מתחיל ונגמר בפתיחות (גם שלך) וברצון של שניכם לעבוד באמת את הקב"ה.
    
6. ונקודה חשובה אחרונה מאין כמוהה, פחות רלוונטית לתקופת האירוסין, מאוד רלוונטית לשלב שאחריה.
   בזמנו שמעתי מהרב יהושע שפירא משפט עמוק שאומר "כשיש אשת איש בבית - אין אשת איש בחוץ, ולהפך, כשאין אשת איש בבית - יש אשת איש בחוץ". כשהיחסים בין איש לאשתו הם יחסים תקינים, מלאים בתשוקה, באהבה, במתח מיני בריא ובאיזון נכון, יש לבעל "פת בסלו" והוא לא תר במקומות אחרים. לעומת זאת כשיש קשיים בבית, באופן טבעי ולא רצוני היצר של הבעל מחפש מקומות פורקן אחרים.
   באופן טבעי, לוקח זמן לאיש ולאשתו להגיע למצב בו הקשר המיני שלהם נבנה בצורה נכונה ובריאה, וזה לגיטימי לגמרי שכך יהיה. כל אחד צריך ללמוד מאפס (וב"ה שככה!) מה זה מגע, מה זה מגע מיני, מה עושה זה לזה נעים ואיפה, איך לשמח האחד את השני וכו'. - וגם פה מאוד מאוד חשובה הפתיחות והשיתוף. בלי שיח משותף, אל תצפו שתבינו ותשמח זה את זה, כי זה לא יקרה.
   לתהליך הזה לוקח זמן, לכן הגיוני מאוד וטבעי שלבעל עדיין יהיו נפילות עד שהוא ירגיש שיש לו עוגן טוב בבית.
    
7. בניגוד לנקודה הקודמת, את לא צריכה להרגיש לחץ נפשי ואחריות על המצב המיני ביניכם, כי כאמור זה טבעי שיקח לזה זמן. מה עוד שבאופן טבעי ונשמתי האשה מרגישה ריחוק מבעלה כאשר הוא פוגם בבריתו. וככל ששמירת הברית תהיה יותר חזקה אצלו - גם את תרגישי תשוקה יותר חזקה אליו. כך שזה באמת אינטרס משותף של שניכם, אבל בנחת. כל החיים לפניכם, ויהיו הרבה עליות וירידות ברכבת ההרים הזוגית. אבל זה חוויה מדהמה ומומלצת!
    

זהו... סליחה שיצא ארוך....

מקווה שנתתי כיוון מזווית אחרת שכדאי לחשוב עליו

בהצלחה ענקית, 

שיהיה בניין עדי עד.

בית של קדושה, של טהרה, ושל ברית אהובים ואוהבים,

לעד ולעולמי עולמים!

אני לא מכיר את הגבר שיהיה מספיק "גבר" לבוא בשלב הארוסין ולהצהיר "שמעי, יש לך בן זוג דפוק, שקשה לו בשמירת העיניים, הוא גם נואף בשעות הפנאי, רק שתדעי".

אבל זה שהוא גבר, וכן - הוא מספיק גבר, וכנה, ואמיתי. הוא לא מטאטא את זה מתחת לשטיח.

הוא לא אומר "תעזבי, זה רק היה משהו נקודתי, ספציפי, בקטנה. תתעלמי - זה לא יקרה שוב".

כי הוא היה יכול לטעון את זה, והיא גם היתה מאמינה לו.

הוא בא, ואמר שקשה לו. הוא פתח בפניו את ליבו ואמר שהתחום הזה כן מאתגר אותו. וזה אומץ.

כי הוא יודע שהיא יכולה להעיף אותו מכל המדרגות - הרי זה מה שכולם פה מייעצים לה לעשות.

ועדיין. הוא בטח בה. הוא קיווה שהיא תבין. לא תתן לזה לגיטימציה! הוא לא חיפש לגיטמציה, אף פעם!

וד"א, אם מישהו או מישהי פה חיים בסרט שאין גבר שאין לו התמודדות עם התחום הזה,

אז היא פשוט מסכנה ומסכן בעלה שחייב לשדר את זה לאשתו במקום להיות פתוח לעבוד על זה ביחד.

מעטי מעטים היו, ובדורות הקודמים, שהגדירו אותם כקדושים שלא טעמו טעם חטא.

זה עזר לי להבין קצת יותר את הצד השני. תודה @נתנאל וייס

ההסתכלות לצדדים לא מציקה לי באופן מאוד מאוד משמעותי (אבל מבחינה עקרונית ותחושתית, קצת). למה? כי יש לי אמון מלא בו. יש לנו אכן קשר פתוח ולא מוסתר ויכול להיות שזו אחת התופעות הנלוות לו: הסתכלות באופן גלוי בנוכחותי ובהעדרי. 

למרות זאת, יש לי תחושה אמביוולנטית כי כמו ש @סוסה אדומה ציינה, המצב מורכב ולא חיובי על פניו. יחד עם זאת, לא נכון להתעלם מעובדות נוספות שיכולות להשפיע על ההסתכלות שלו כמו הפרעת קשב (וגם ציינו את זה כאן) שאולי אלו מועדות לסלחנות והכלה ולא פסילה מיידית.

לבחור חשוב מאוד נראות חיצונית, ואני ב''ה עונה לצרכים שלו אבל למה בכל זאת הסביבה הנשית עדיין מעסיקה אותו? הוא  מודע לכך (ומוכן לעבוד על זה). לאור הטיעונים של שניכם, על סמך מה אני אמורה להכריע?

תודה לשאר העונים

עם הדברים שכתבת אני יכול מאוד להסכים.

יש צדק בדברייך, ואת זה צריך לבחון גם בנקודות אחרות בתיפקודו של הארוס.

רק שאני ממליץ לא להגדיר את זה כ"בעיה של דחיית סיפוקים" - כל עוד שלא ברור שזו בעיה.

ואסביר. 

לענ"ד צריך לבחון את המקרה בשלוש נקודות.

• אם זה מופיע במקומות אחרים, ייתכן שזה האופי שלו לטוב ולמוטב.
  לא תמיד חוסר יכולת לדחות סיפוקים זה דבר נוראי ובעייתי - זה נוראי אם הוא לא במינון הנכון.
  יש משהו שיכול להיות טוב ב"לעשות כאן ועכשיו" - ככה דברים לפעמים קורים בפועל, ככה ישנה התקדמות, ככה לפעמים יש פירגון וקניית דברים שאלמלא היו נדחים לא היו נעשים לעולם. ומצד שני כמובן שיש גם שליליות בחוסר היכולת (מצב כלכלי, תפקוד של הבית וכו').
  השאלה כאמור היא במינון.
   
• נקודה שנייה שכדאי לפותחת השרשור היא לבחון את עצמה, איפה היא בעולם הזה של דחיית סיפוקים.
  איפה היא מצליחה לדחות ואיפה לא, האם "ידה קלה על ההדק" והיא לא דוחה כלום או שמה היא יותר מידי הססנית, יותר מידי דוחה את הסיפוקים שהנפש שלה זקוקה להם ולא מאפשרת לה מקום לספק את צרכיה?
  לפעמים המינון של האיזון הוא לא רק אצל האדם עצמו אלא גם אצל זולתו - אנו מאזנים זה את זה.
   
• בהמשך לנקודה הקודמת. אם ואכן מדובר בבחור עם אופי שנוטה לספק את צרכיו במהירות, כדאי שתבחן עם עצמה מה היחס הנפשי של ה לגבי הנקודה הספציפית הזו ועד כמה היא מוכנה לוותר על מכלול נקודות הטוב שהיא מצאה בבן זוגה. היא שואלת "אם הכל בסדר חוץ מזה עלי לקבל את זה?" - האם היא רוצה לוותר על ה"הכל בסדר" בגלל הנקודה הזו של סיפוק הצרכים שלו? כול להיות שהתשובה חיובית, אבל כדאי לבחון אותה. במידה והתשובה תהיה שהיא מעדיפה שלא לוותר על מכלול הטוב, לפחות היא תבחר במודע לחיות עם ה"דפקט" הזה בבעלה. ובמידה והיא מחליטה לפרק עכשיו את האירוסין, זה יהיה במודעות לכך שהיא גם ויתרה על כל הטוב.
  שתי ההחלטות לגיטימיות לחלוטין, אבל חייב ששתיים יוצבו על משקל ההחלטה.

מה שכן, שימי לב שהתשובה של הבחור "שלך" לשעבר שונה לחלוטין מהתשובה שהיא קיבלה.

משמע מההוא שאת יצאת איתו שמבחינתו זה לגיטימי, ואלמלא התורה הוא היה עושה הכל...

הבחור שלה מבין שזה לא לגיטימי, הוא לא רוצה בזה בכלל והוא נופל בזה. זה אחרת.

לשון הרע את אומרת לפעמים?

מה הסיבה שאת משתדלת לא לומר לשון הרע?

כי התורה אומרת לך שלא, ואם היה מותר היית מפקירה את לשונך ומדברת כל מה שבא לך על כל אחד, 

או שאת מבינה שזה דבר נורא ואיום ללכלך על אנשים מאחורי הגב, את לא רוצה בזה, את מבינה שיש לזה רק הלכה שאמורה לעזור ולתת לך הדרכה שלא לדבר - ועדיין את נופלת בזה מידי פעם?

לדעתי תתייעצי עם מישהו שמכיר אתכם.. אבל לא הייתי לוקחת את הסיכון 
עדיף עכשיו כמו שכתבו פה ולא אחכ...

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה