לא כתבתי לה להמשיך איתו. לא כתבתי לה שהיא צריכה לבכות בלילה כי הוא בוגד בה.

כתבתי, והתכוונתי לומר שאם היא מרגישה שהמבטים האלה גורמים לה לא לסמוך עליו, זה לא שווה את זה.

היא צריכה להרגיש בטוחה בו. ובאמת זה לא משנה מה הרמה של הפזילה.

הקושי שיש בדבר, הוא משהו שאת לא יכולה להבין. 

מזה שאת כותבת "אבל אין ברירה" - אני מבין שאת לא מבינה.

הברירה קיימת - אבל את לא תאהבי אותה כל כך.

חשבו עליה. היא קיימת בעולם מקביל אלינו, באיזורים חרדים, או מוסלמים דתיים מסויימם. 

אין נשים ברחוב, אין נשים באיזור. לא מסתכלים על נשים?

מבאס אותך לשמוע? 

באסה!

תאפשרי לבעלך ללכת ברחוב, או שתחפשי גבר שזה הדבר היחיד שיש לו בחיים.

המציאות היא כזאת שהלכות הצניעות לא מאפשרות לגבר ללכת ברחוב ולשמור על העיניים שלו.

יש כל מיני דמויות רבניות שכן שומרות על העיניים ומסתובבות במקומות כמו הרובע היהודי שמלא בנשים לא צנועות.

את רוצה שבעלך ילך איתך לקניון? יבוא איתך לקנות בגדים? יעבוד בהייטק? יהיה מורה בבית ספר? מהנדס בחברה?

יהיו נשים!

יש הבדל בין לראות לבין להסתכל.

ואני חוזר לנקודה המקורית שלי.

אם זה גורם לך להרגיש בגידה באמון - שום דבר לא יעזור ולא משנה מה הוא יעשה.

אם זה לא בוגד באמון - אין בעיה. עוד ישמע בהרי יהודה.

מזל טוב לכולם!

אסביר - "אני מסתכל" - אני רואה.

אין אפשרות לא לראות. מוסב כלפי כל מה שכתבתי. 

(למעט מה שכתבתי על רבנים שמסתובבים ברובע, שהם רואים, ולא מסתכלים)

"טבע הגבר" - הוא מה שגורם לאדם להפנות מבטו ולבהות ולא שום דבר אחד. 

אני צריך לעשות תשובה?

נכון. 

תודה על התזכורת. אשריך!

משפיל - מעניין - אני אברר אצל אשתי למה את מתכוונת, שתסביר לי לעומק למה את מתכוונת, אולי אני לא מצליח לראות על מה את מדברת.

[עריכה: ביררתי - היא אמרה שהיא מתחברת עם מה שאת כותבת שזה משפיל  מהצד שלך, אבל היא לא הרגישה מושפלת כי לא הסתכלתי

טוב, אז לפחות יש לי סנגור אחד טוב.]

"ודי כבר להגיד שזה בלתי אפשרי אלא אם כן נשים ישארו בבית שלהם. טוב?
מכירה גברים (מעטים אומנם) שמדברים איתי בלי שאני מרגישה שהם רואים אותי כאישה - וכך הם גם מעידים על עצמם.
אם הם יכולים, כולם יכולים. רק שיש כאלה שבוחרים להיות לוזרים מלכתחילה. וזאת הבעיה שאני מדברת עליה."

זה כמו לומר שדי כבר לומר שמה שמעניין אישה זה איך היא נראית, ודי כבר לומר שלוקח לך הרבה זמן לבחור שמלה, ודי כבר לומר שאישה צריכה שיגידו לה שהיא יפה, ושרק בעלה יסתכל עליה, וכו וכו' מענייני דברים כאלה של נשים בלבד. יש ודאי דוגמאות מדוייקות יותר זה מה שעולה לי עכשיו.

אני שומע מדבריך שככה הבנת אותי.

תוכל להסביר לי איך בבקשה.

אזורים מוסלמים - כי הייתי באיזה מוסלמי במזרח ירושלים, ואחרי כמה זמן אשתי אומרת לי שהיא לא ראתה אישה ברחוב. 

אין קשר בין רמת הדתיות או איפה אתה גר לרמת הבנות ברחוב. 

אם הצלחתם לדבר ביניכם והוא פתח בפנייך את הקושי הזה בשמירת העיניים - תדעי לך שאתם במקום נהדר!

את שואלת "אם הכל בסדר חוץ מזה עלי לקבל את זה?" - ואני אומר לך חד משמעית שכן.

הרבה מאוד כאן מכניסים אותך לסרטים,

תזהרי, תתרחקי מזה כמו מאש, תברחי וכו'.

לעניות דעתי, כל עוד לא מדובר על בחור פלרטטן, שקרן וכו'

אלא ההפך - הוא משתף אותך בכאב שלו ובקושי שלו!

(אם הוא טוען שזה לגיטימי, ושאין לך זכות להתלונן "כי הוא גבר וככה גברים עושים" - אז ברור שזה בעייתי. זה לא נשמע שזה הסיפור)

מה שאת מתארת טבעי לחלוטין, במיוחד בתקופת האירוסין-שנה ראשונה (לפעמים קצת יותר מזה)

ואין מה להלחץ מזה, ואסביר את כוונתי.

להסביר לאישה את הדחף של הגברים להסתכל ולתור אחרי העיניים זה דבר בלתי אפשרי.

זה דחף שתבוע בגברים ויש לו תפקיד מאוד מאוד חשוב, ברגע שביטלו את היצר הזה לא נמצאה שום ביצה בעולם.

וכידוע את הביצים התרנגולות מטילות, משמע שביטול היצר בצד הגברי של העולם - מבטל אותו גם בצד הנשי!

אני לא יודע בן כמה המאורס שזכה באוצר היקר מכל בעבורו,

אבל תחשבי שכבר כמה וכמה שנים הוא מורגל לתור ולחפש את אהבת חייו.

גם אם הוא לא מפרש את זה ככה, זה הצורך הנשמתי שדוחף אותו לכך, הצד החיובי שביצר הזה.

אילולא הוא היה "מעוניין בנשים" - גם את לא היית מרגישה רצון חזק להתחתן איתו.

מהרגע הזה שהתארסתם בשעה טובה, מתחילה העבודה - של שניכם לתעל את כל היצר הזה לקדושה ולטהרה.

הבעיה הגדולה קורה כשזוגות מסתכלים על זה "כבעיה של הבעל",  ואז שומעים לרוב אחת משתי הטענות הבאות -

1. או שמסתכלים על הבעל כבוגד, כנואף, כפושע - גם אם הוא נפל בלי שום רצון ובדחף בלתי נשלט וסובב את הראש "רק" אחרי מישהי יפה ברחוב.
    
2. או שהאשה מתנתקת לגמרי, אומרת שזה הבעיה של הגבר, שאין לה אחריות על החשבון שלו עם בורא עולם ושיעשה מה שהוא רוצה.

שניהם אלו קיצוניות נוראיות שהורסות כל חלקה טובה בבית היהודי.

ישנה גמרא ידועה ועמוקה מאוד:

"רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי, צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה. אמר ליה רב: והא קא מצערא ליה למר! א"ל: דיינו שמגדלות בנינו, ומצילות אותנו מן החטא."
[בתרגום על פי הרב שטיינזלץ: רבי חייא היתה מצערת אותו אשתו [אף על פי כן] כשהיה מוצא [דבר טוב] היה צורר אותו בסודרו ומביא לה. אמר לו רב: "והרי [היא] מצערת את אדוני [ומדוע אתה משתדל להנות אותה?]" אמר לו: דיינו שמגדלות [הנשים את] בנינו, ומצילות אותנו מן החטא]" 

אפשר ללמוד ולהתעסק הרבה בגמרא הזו על המאמץ של רבי חייא לשמח את אשתו על אף שהייתה מצערת אותו,

אבל אני רוצה לדבר דווקא על החלק של אשתו בסיפור, על ה4 מילים האחרונות "שמצילות אותנו מן החטא"

התפקיד העצום של האשתו זה להבין את ליבו של בעלה, ולעזור לו להציל אותו מן החטא.

זה נשמע נורא ואיום, הרי לכאורה זו אחריות של הבעל!

אך לא כך. ברגע שמבינים שברית האוהבים היא ברית משולשת, שמרוכזת בברית שבין איש לאישתו ובין הברית של האדם עם אלקיו, האחריות היא משולבת ומשותפת.

כמובן, אני חוזר ואמר - בעל שמסיר אחריות, לא רוצה להתאמץ, טוען שיש לו בעיה ו"קבלי אותו ככה", זה נורא ואיום.

זה אדם שלא עובד על עצמו, ואין סיבה שאשתו (או ארוסתו) תעבוד ותתאמץ בשבילו.

אבל ברגע שהאשה מבינה שיש לבעלה דחף מיני חזק - היא יכולה להיות בטוחה שברגע שהוא יעבוד על עצמו הראשונה שתרוויח מזה זו תהיה היא! ולא, אני לא מדבר רק על השמחה שבמצוות הקרבה שבין איש לאשתו.

בעל שמצליח לעבוד על עצמו מתקיים בו ובאשתו "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים".

הקרבה שלו לאשתו הרבה יותר חזקה, הוא הרבה יותר מפייס, הרבה יותר מחזר, הרבה יותר מפגן, אוהב, תומך וכו'.

וכן, גם בקודש הקודשים של הבית, בקשר הכי עמוק וחזק שבין איש לאשתו - אם יש ביניהם שפה משותפת, הבנה הדדית ורצון להטיב זה עם זה, גם שם הקרבה והשמחה גדולים לאין-ערוך.

אם אכן ארוסך (או בעלך אם את אחרת שנתקלת בשאלה הזו) משתף אותך בקשיים שלו,

תביני שזה רק מעיד כאלף עדים (ויותר מזה) על אהבתו אלייך! הוא סומך עלייך! הוא רוצה להשתוקק רק אלייך!

אבל קשה לו, והוא מבקש שתעזרי לו.

אמנם לעולם לא תצליחי להבין אותו, אבל הוא זקוק לעזרתך. הוא זקוק שתצילי אותו מן החטא!

מה הדרך? נקודות למחשבה:

1. כאמור, אם הוא שיתף אותך, גם אם זה קשה ובהתחלה נפגעת מאוד, תדעי שזה ממש לא נגדך!
   ההפך, הוא סומך עלייך ורוצה בעזרתך, את אפילו יכולה להרגיש מוחמאת שהוא מרגיש עוגן ובטחון לשתף אותו במקומות הכי כואבים בנפש שלו!
    
2. תזכרי שאפילו יהודה הבן של יעקב אביו נפל בחטא, והמזל שלו שהיה לו את רעהו העדולמי שהוא היה יכול לשתף אותו שהוא נפל בחטא עם אחת פרוצה. מכאן למדו חכמים שראוי שלכל אדם יהיה חבר נפש שהוא מסוגל לשתף אותו במקומות הכי שפלים בנפש שלו - כי רק ככה זה עוזר לו להתרומם! אשרייך שאת זו שבעלך רואה בך את הכתובת!
    
3. בדיוק כמו בחינוך ילדים. הילד שלכם בעתיד, בעז"ה יבוא וישתף אותו בקשיים הכי גדולים שלו, בחטאים ובנפילות שהיו לו - אם את לא תצליחי להכיל אותו, תביישי, תכעסי ותרחיקי אותו - תהיי בטוחה שהוא לא ישתף אותו עוד.
   דווקא ההתעניינות האמיתית, ההכלה, ההבנה והכאב איתו יחד - הם אלו שיהוו בעבורו את העוגן לצאת מכל נפילה.
    
4. בהמשך לנקודה הקודמת, גם אם זה קשה (מאוד) תאמיני לו ותאמיני בו. תאמיני בנשמה הטהורה שיש לבעל, נשמה שבאמת לא נפגמה כלל (!), נשמה טהורה שה' נופח בו בכל בוקר מחדש. ה' מאמין בבעלך האהוב. ה' מאמין שבעלך באמת לא רוצה ליפול בחטא (גם אם הוא נופל שוב ושוב, ושוב). תאמיני גם את שבעל באמת לא רוצה ליפול! ותאמיני שאם הוא יקבל את העזרה הנכון הוא גם יכול להצליח בכך!
    
5. ככל שהפתיחות ביניכם תהיה יותר גדולה, תוכלו לחשוב יחד מה גורם לבעלך ליפול בשמירת העיניים (ושמירת הברית).
   ברגע שתבינו, תחשבו יחד מה יכול לעזור לו. ואני באמת אומר - לעזור לו! לא לכלוא אותו, לא להציב לו גבולות, לא להיות שוטרת. זו לא המטרה. הוא רוצה לצאת מזה, כמו אדם מסומם שמעוניין להגמל, אבל צריך טריגר וסיוע.
   
   דוגמאות בפועל? אם זה המחשב או הפלאפון, תחשבו יחד על תוכנת סינון שרק את תדעי את הסיסמא (שוב, כדי לעזור לו! לא כדי לכלוא אותו). דוגמא נוספת - אם אתם יודעים שאתם הולכים לרחוב תחשבו על סימן מוסכם ביניכם שיעזור לו להזכר כשהוא נתקע במבט, משפט שרש שניכם מבינים שאת אומרת לו שכאת קולטת שהוא מאבד שמירה. 
   אפשר לתת עוד רעיונות, אבל הכל מתחיל ונגמר בפתיחות (גם שלך) וברצון של שניכם לעבוד באמת את הקב"ה.
    
6. ונקודה חשובה אחרונה מאין כמוהה, פחות רלוונטית לתקופת האירוסין, מאוד רלוונטית לשלב שאחריה.
   בזמנו שמעתי מהרב יהושע שפירא משפט עמוק שאומר "כשיש אשת איש בבית - אין אשת איש בחוץ, ולהפך, כשאין אשת איש בבית - יש אשת איש בחוץ". כשהיחסים בין איש לאשתו הם יחסים תקינים, מלאים בתשוקה, באהבה, במתח מיני בריא ובאיזון נכון, יש לבעל "פת בסלו" והוא לא תר במקומות אחרים. לעומת זאת כשיש קשיים בבית, באופן טבעי ולא רצוני היצר של הבעל מחפש מקומות פורקן אחרים.
   באופן טבעי, לוקח זמן לאיש ולאשתו להגיע למצב בו הקשר המיני שלהם נבנה בצורה נכונה ובריאה, וזה לגיטימי לגמרי שכך יהיה. כל אחד צריך ללמוד מאפס (וב"ה שככה!) מה זה מגע, מה זה מגע מיני, מה עושה זה לזה נעים ואיפה, איך לשמח האחד את השני וכו'. - וגם פה מאוד מאוד חשובה הפתיחות והשיתוף. בלי שיח משותף, אל תצפו שתבינו ותשמח זה את זה, כי זה לא יקרה.
   לתהליך הזה לוקח זמן, לכן הגיוני מאוד וטבעי שלבעל עדיין יהיו נפילות עד שהוא ירגיש שיש לו עוגן טוב בבית.
    
7. בניגוד לנקודה הקודמת, את לא צריכה להרגיש לחץ נפשי ואחריות על המצב המיני ביניכם, כי כאמור זה טבעי שיקח לזה זמן. מה עוד שבאופן טבעי ונשמתי האשה מרגישה ריחוק מבעלה כאשר הוא פוגם בבריתו. וככל ששמירת הברית תהיה יותר חזקה אצלו - גם את תרגישי תשוקה יותר חזקה אליו. כך שזה באמת אינטרס משותף של שניכם, אבל בנחת. כל החיים לפניכם, ויהיו הרבה עליות וירידות ברכבת ההרים הזוגית. אבל זה חוויה מדהמה ומומלצת!
    

זהו... סליחה שיצא ארוך....

מקווה שנתתי כיוון מזווית אחרת שכדאי לחשוב עליו

בהצלחה ענקית, 

שיהיה בניין עדי עד.

בית של קדושה, של טהרה, ושל ברית אהובים ואוהבים,

לעד ולעולמי עולמים!

אני לא מכיר את הגבר שיהיה מספיק "גבר" לבוא בשלב הארוסין ולהצהיר "שמעי, יש לך בן זוג דפוק, שקשה לו בשמירת העיניים, הוא גם נואף בשעות הפנאי, רק שתדעי".

אבל זה שהוא גבר, וכן - הוא מספיק גבר, וכנה, ואמיתי. הוא לא מטאטא את זה מתחת לשטיח.

הוא לא אומר "תעזבי, זה רק היה משהו נקודתי, ספציפי, בקטנה. תתעלמי - זה לא יקרה שוב".

כי הוא היה יכול לטעון את זה, והיא גם היתה מאמינה לו.

הוא בא, ואמר שקשה לו. הוא פתח בפניו את ליבו ואמר שהתחום הזה כן מאתגר אותו. וזה אומץ.

כי הוא יודע שהיא יכולה להעיף אותו מכל המדרגות - הרי זה מה שכולם פה מייעצים לה לעשות.

ועדיין. הוא בטח בה. הוא קיווה שהיא תבין. לא תתן לזה לגיטימציה! הוא לא חיפש לגיטמציה, אף פעם!

וד"א, אם מישהו או מישהי פה חיים בסרט שאין גבר שאין לו התמודדות עם התחום הזה,

אז היא פשוט מסכנה ומסכן בעלה שחייב לשדר את זה לאשתו במקום להיות פתוח לעבוד על זה ביחד.

מעטי מעטים היו, ובדורות הקודמים, שהגדירו אותם כקדושים שלא טעמו טעם חטא.

זה עזר לי להבין קצת יותר את הצד השני. תודה @נתנאל וייס

ההסתכלות לצדדים לא מציקה לי באופן מאוד מאוד משמעותי (אבל מבחינה עקרונית ותחושתית, קצת). למה? כי יש לי אמון מלא בו. יש לנו אכן קשר פתוח ולא מוסתר ויכול להיות שזו אחת התופעות הנלוות לו: הסתכלות באופן גלוי בנוכחותי ובהעדרי. 

למרות זאת, יש לי תחושה אמביוולנטית כי כמו ש @סוסה אדומה ציינה, המצב מורכב ולא חיובי על פניו. יחד עם זאת, לא נכון להתעלם מעובדות נוספות שיכולות להשפיע על ההסתכלות שלו כמו הפרעת קשב (וגם ציינו את זה כאן) שאולי אלו מועדות לסלחנות והכלה ולא פסילה מיידית.

לבחור חשוב מאוד נראות חיצונית, ואני ב''ה עונה לצרכים שלו אבל למה בכל זאת הסביבה הנשית עדיין מעסיקה אותו? הוא  מודע לכך (ומוכן לעבוד על זה). לאור הטיעונים של שניכם, על סמך מה אני אמורה להכריע?

תודה לשאר העונים

עם הדברים שכתבת אני יכול מאוד להסכים.

יש צדק בדברייך, ואת זה צריך לבחון גם בנקודות אחרות בתיפקודו של הארוס.

רק שאני ממליץ לא להגדיר את זה כ"בעיה של דחיית סיפוקים" - כל עוד שלא ברור שזו בעיה.

ואסביר. 

לענ"ד צריך לבחון את המקרה בשלוש נקודות.

• אם זה מופיע במקומות אחרים, ייתכן שזה האופי שלו לטוב ולמוטב.
  לא תמיד חוסר יכולת לדחות סיפוקים זה דבר נוראי ובעייתי - זה נוראי אם הוא לא במינון הנכון.
  יש משהו שיכול להיות טוב ב"לעשות כאן ועכשיו" - ככה דברים לפעמים קורים בפועל, ככה ישנה התקדמות, ככה לפעמים יש פירגון וקניית דברים שאלמלא היו נדחים לא היו נעשים לעולם. ומצד שני כמובן שיש גם שליליות בחוסר היכולת (מצב כלכלי, תפקוד של הבית וכו').
  השאלה כאמור היא במינון.
   
• נקודה שנייה שכדאי לפותחת השרשור היא לבחון את עצמה, איפה היא בעולם הזה של דחיית סיפוקים.
  איפה היא מצליחה לדחות ואיפה לא, האם "ידה קלה על ההדק" והיא לא דוחה כלום או שמה היא יותר מידי הססנית, יותר מידי דוחה את הסיפוקים שהנפש שלה זקוקה להם ולא מאפשרת לה מקום לספק את צרכיה?
  לפעמים המינון של האיזון הוא לא רק אצל האדם עצמו אלא גם אצל זולתו - אנו מאזנים זה את זה.
   
• בהמשך לנקודה הקודמת. אם ואכן מדובר בבחור עם אופי שנוטה לספק את צרכיו במהירות, כדאי שתבחן עם עצמה מה היחס הנפשי של ה לגבי הנקודה הספציפית הזו ועד כמה היא מוכנה לוותר על מכלול נקודות הטוב שהיא מצאה בבן זוגה. היא שואלת "אם הכל בסדר חוץ מזה עלי לקבל את זה?" - האם היא רוצה לוותר על ה"הכל בסדר" בגלל הנקודה הזו של סיפוק הצרכים שלו? כול להיות שהתשובה חיובית, אבל כדאי לבחון אותה. במידה והתשובה תהיה שהיא מעדיפה שלא לוותר על מכלול הטוב, לפחות היא תבחר במודע לחיות עם ה"דפקט" הזה בבעלה. ובמידה והיא מחליטה לפרק עכשיו את האירוסין, זה יהיה במודעות לכך שהיא גם ויתרה על כל הטוב.
  שתי ההחלטות לגיטימיות לחלוטין, אבל חייב ששתיים יוצבו על משקל ההחלטה.

מה שכן, שימי לב שהתשובה של הבחור "שלך" לשעבר שונה לחלוטין מהתשובה שהיא קיבלה.

משמע מההוא שאת יצאת איתו שמבחינתו זה לגיטימי, ואלמלא התורה הוא היה עושה הכל...

הבחור שלה מבין שזה לא לגיטימי, הוא לא רוצה בזה בכלל והוא נופל בזה. זה אחרת.

לשון הרע את אומרת לפעמים?

מה הסיבה שאת משתדלת לא לומר לשון הרע?

כי התורה אומרת לך שלא, ואם היה מותר היית מפקירה את לשונך ומדברת כל מה שבא לך על כל אחד, 

או שאת מבינה שזה דבר נורא ואיום ללכלך על אנשים מאחורי הגב, את לא רוצה בזה, את מבינה שיש לזה רק הלכה שאמורה לעזור ולתת לך הדרכה שלא לדבר - ועדיין את נופלת בזה מידי פעם?

לדעתי תתייעצי עם מישהו שמכיר אתכם.. אבל לא הייתי לוקחת את הסיכון 
עדיף עכשיו כמו שכתבו פה ולא אחכ...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.