(כי ''הרהורים של לפנות בוקר" כבר נדוש
)
קראתי דברים שכתב הרב חיים נבון על אופן חיפוש בן/בת הזוג במגזרים השונים:
"בשנות העשרים של חייהם אמורים הצעירים והצעירות שלנו להכיר את בני זוגם ולהקים משפחות; אך האופן שבו אנחנו הסרוגים נוהגים לעשות זאת אינו סביר:
החילונים והחרדים מציגים שתי אופציות, שבכל אחת מהן יש היגיון פנימי.
הגישה החילונית אומרת שבני זוג אמורים להיפגש פחות-או-יותר במקרה, למצוא התאמה רגשית נפלאה, להתאהב ולקיים מערכת יחסים משמעותית, לפני שהם מחליטים להתחתן. כיוון שכל זה לוקח לא מעט זמן, בינתיים הם יכולים לחיות באופן מתירני, במערכות יחסים פחות מחייבות ופחות משמעותיות. הגישה החרדית שוללת מערכות יחסים זוגיות מחוץ למסגרת הנישואין, ולכן החרדים משתדלים - ובדרך כלל מצליחים - לשדך את בני הזוג בגיל צעיר מאוד.
אנחנו הסרוגים לקחנו מהחילונים את תהליכי החיזור והרומנטיקה המגששת, אך כמו החרדים אנחנו מאמינים שזוגיות מלאה צריכה להתקיים דווקא במסגרת נישואין. התוצאה אינה סבירה: במשך יותר מדי שנים חיים יותר מדי אנשים חיי בדידות"
וזה גרם לי לחשוב שלא רק באופן החיפוש הנורמות החרדיות והחילוניות תפסו עמדות קוטביות והציבור שלנו מצא את עצמו בתווך, אלא גם במהות החיפוש והקשר:
הגישה החילונית אומרת שמטרת הזוגיות היא אהבה - המסביב הטכני פחות משנה, אין נכון ולא נכון, עיקר השאלה היא אם טוב לך עם בן הזוג.
הגישה החרדית אינה מכוונת בעיקרה לאושר אישי אלא להקמת בית [יהודי (=בית יהודי ע''פ התפיסה החרדית)] ולכן מתמקדת קודם כל בתנאים שיתמכו במטרה הזו - יש גדרים מאוד ברורים איך בחור/בחורה צריך להיות, מי פסול מי שווה חצי סידור ומי סידור מלא, יש הרבה מקום לפרטים טכניים (כמו עדה, מקצוע, סטטוס, רישיון רכב, מצב בריאות המשפחה, העבודה של ההורים וכמה הם מוכנים 'לתת'). ברגע שהשידוך מתאים על הנייר רוב העניין כבר סגור (האהבה, כך אומרים, תבוא אחרי הנישואים).
הציבור שלנו לקח מהחילונים את השאיפה לחיבור האישי ולקשר עמוק, רגשי ומשמעותי, אך כמו בגישה החרדית גם אצלנו יש אידיאלים פחות או יותר אחידים (וכמו אצל החרדים גם חלוקה לרמות שונות / תתי מגזרים בתוך המגזר ע''פ אותם אידיאלים) שמנחים מה נכון ומה לא וישנם מדדים על פיהם נקבע מי איכותי יותר ומי פחות, מי בא בחשבון ומי לחלוטין לא, וכן יש מקום (אם כי פחות) גם לפרטים הטכניים - כל אלו מהווים תנאי סף לשאלה מי רלוונטי להכיר בכלל ומונעים מפגש עם אנשים איכותיים שההתאמה בפן האישי איתם יכולה הייתה להיות מופלאה ומושלמת.
למעשה הדרישות שלנו, בציבור הדתי, כפולות ומכופלות - אנחנו מציבים תנאי סף של רמה דתית, השקפה, ותנאים חברתיים ואישיים נוספים (למשל סטטוס או השכלה או גובה - שבציבור החילוני אפילו אם הייתה התנגדות ראשונית ההיכירות האישית הייתה יכולה לנטרל) שמונעים מאיתנו להכיר את כל מי שלא עובר את הרף, ואחרי הסינון הנ''ל אנחנו גם מצפים מתוך אלו שעברו אותו למצוא התאמה וחיבור רגשי.
אם לחפש גם מזה וגם מזה זה אפשרי? זה אפשרי, אבל לוקח הרבה זמן.
ואולי גם דורש לבחון מחדש את הדרישות והדקדוקים, ולוותר מעט על מה שפחות מהותי.

) וכבר אמרתי שזה מביא ללא פחות בעיות. אני מדברת על ליצור אינטראקציה הרבה יותר עדינה ומאוזנת.