אז בעקבות השרשור בעניני מחזור על מעורבות הבעל בנושאmiki052

מאוד חשוב לי לשאול כמה שאלות

אבל קודם להביא רקע מאין נובעות השאלות.

 

אז ככה,

חלקן טענו כאן שהבעל אמור להיות מעורב וחלקן לא...

אין לי מושג מה אבא שלי ידע או יודע עלי, בנושא המחזור.

אני זוכרת שהייתי אצל חברה והיא צרחה בקולי קולות "אבא, תביא לי פד" וחטפתי הלם!

קינאתי בפתיחות והזרימה בנושא מול אבא שלה.

אך לא העזתי לדבר.

אצלנו בבית לא היה דיבור על זה מעולם (עם אבא שלי)

מעולם לא ביקשתי ממנו פדים, או דיברתי שכואבת לי הבטן כי יש לי מחזור.

מעולם.

הכנה למחזור לא קיבלתי.

ידעתי רק מחברות.

אחותי הגדולה שכחה פדים מלאים בריצפה וצעקתי, יואוו יש כאן מלא דם.

אימי באה ואמרה לי משהו כמו "תכף גם לך ירד דם" אניני זוכרת את המשפט המדויק.

מה שבטוח שנתקפתי חרדה ומאז בדקתי יום יום מתי יורד לי דם.

אז הכנה נורמלית לא היתה ומיותר לציין איך קיבלתי את המחזור.

 

למזלי, אני אדם מאוד פתוח, מאוד ולכן הכל ידעתי מחברות.

אך השאלה היא

איך באמת זה עובד?

מה מספרים לילדה?

מה תפקיד הבעל בנושא?

יש הדרכות לנושאים כאלה?

 

חושבת על זה הרבה ומדברת על זה עם בעלי, איך ,מה ומי.

למרות שביתי היקרה בת 4+

 

אשמח לתשובות

דברים שונים לגמרי - מעורבותו כבעל עם אישתו לבין מעורבות כאבאקרן-הפוך
לשאלה הכללית - איך מכינים את הבת לקראת ההתפתחות הגופנית, יש כאן מידי כמה שבועות שרשורים מחכימים.

למשל:
באיזה גיל לדעתכן - הריון ולידה

לאבא אין תפריד בשיחה זו.
זו שיחה אמא עם בתה בלבד.
תודה על הקישור!miki052


אחפש גם קודמים ואצרף.קרן-הפוך
הגזמתמיואשת******
אפשר לומר שהאבא לא חייב להיות בשיחה הזו. ושזו יכולה להיות שיחה רק אמא (כך זה אצלינו) אבל בפירוש למי שרוצה יש מקום גם לאבא בשיחה הזו.
לא נראה לי שיש משפחות בהן שני ההורים יושבים עם המתבבגרתקרן-הפוך
בת ה 8, 9 או 10 לשיחה על ההתבגרות הגופנית של הבת, לקראת קבלת הווסת.
אני לא מכירה זה לא אומר שאיןמיואשת******
ובטח לא אומר ש- לאבא אין מקום בשיחה הזאת וזה רק של אמא ובת. זה ניסוח נחרץ מדי לדעתי
מניסיון של הביישנות של הבנות בחיים לא הייתי משתפתהיכונו
אבא בשיחיה כזאת. זה מאוד מבייש אותן ומאוד לא צנוע. גם האבא מאוד נבוך ובכלל זה לא צנוע מכל כיוון שתיסתכלו
לא מכל כיוון שנסתכל מחי
תלוי מאוד מאיזה כיוון מסתכלים...

אבל חוץ מזה אין שום סיבה שהשיחה תבייש את הבת! (לא מתייחסת לנושא של האבא כרגע, נניח שרק האמא מקיימת את השיחה) אם הבת יוצאת מהשיחה בהרגשה מבויישת ונבוכה, זו הבעיה של האמא, שהיא בעצמה מתביישת ונבוכה לדבר עם הבת שלה על הנושא, וזה לא אמור להיות כך.
בת שנורא מתביישת ונבוכה, זה בדיוק מהסיבה הזו, שכל מה שאומרים על המחזור זה שהוא לא צנוע ושצריך להסתיר אותו, ואם לא אומרים את זה אז לפחות משדרים את זה בצורה שמתלחששים על הנושא בחוסר נוחות.

ושוב, זה בלי קשר לאבא. גם אני חושבת שרוב השיחות האלה מתנהלות בין האמא לבת והאבא לא כל כך קשור. אבל לא בגלל שהבת מתביישת ונבוכה, כי המטרה היא שהיא תהיה שמחה וגאה.
אגב נזכרתי שאני מכירה משפחה אחת שזה התפקיד של האבאמיואשת******
זה באמת מוזר לי. אבל ככה זה שם. לאמא כנראה מאד לא נוח השיחה הזו.
בכל מקרה אצלינו אבא יודע שיצאנו לשיחה, כשחוזרים שואל איך היה, ובשיחה עצמה אני גם מדברת קצת על מוגנות ומזכירה שחייבים לפנות לאמא ואבא בכל נושא. כך שאבא לא ממצא בשיחה אבל בהחלט יש לו תפקיד בה
בחיים לא דיברתי על הנושא הזה עם אבא..🥺חדשה כאן 1
בעיניי זה הלם מוחלט לשתף את האבא בנושא הזה .. לא מתחבר לי מה לו ולמחזור של הבת שלו .. (לא להרוג אותי) גם את
אמא שלי כמעט ולא שיתפתי קיבלתי מחזור פעם ראשונה וזהו לא היה על זה שיח יותר אף פעם בבית ועד היום שאני בת 26 .. בעלי מעורב בהחלט משתפת שקיבלתי מבקשת שיקנה לי תחבושות שיביא לי כדור עם צריך, כואב לי, 7 נקיים, מקווה, טבילה .. וזה לגיטימי בעיניי

לגבי הבת שלי .. לא יודעת מה יהיה 🤷🏻‍♀️
לא דיברתי על בעל ואישתו. בזה אין צל של שאלה.miki052


מסכימה שיש כאן שני נושאים שוניםמחי
הכנה מתאימה, ומעורבות של הבעל-האבא.
לגבי ההכנה באמת היו פה כמה שרשורים לאחרונה.
לגבי הבעל, גם אני בתור ילדה לא דיברתי על זה עם אבא שלי, וכששמעתי מחברה שהיא מבקשת מאבא שלה לקנות לה פדים ושהוא תמיד יודע כשהיא מקבלת זה היה לי מאוד מוזר, בקושי מאמא שלי העזתי לבקש פדים, וכשגדלתי קצת פשוט קניתי לבד. אבל בבית שלי אני מקווה מאוד שהבנות שלי יהיו הרבה יותר פתוחות איתי בנושא (שזה תלוי כמובן בי ואיך אני אדבר איתן ואציג להן את זה), וגם עם בעלי. אני לא אומרת שבת צריכה לספר לאבא שלה כל פעם שהיא מקבלת, זה תלוי מאוד בקשר שלהם, בנורמות במשפחה ועוד, אבל אני גם אני חושבת שזה צריך להיות כזה סוד גדול, ובטח שלא משהו להתבייש בו. ואם הבת שלי תשב עצובה ומכווצת מכאבים על הספה (והלוואי שלבנות שלי יהיו מחזורים יותר קלים ממני!) ואבא שלה ישאל אותה מה קרה ולמה היא מצוברחת, שהיא תוכל לענות בפשטות שהיא קיבלה מחזור וכואב לה, וכולם עצבנו אותה ויש לה עצבים.
זו דעתי בנושא בנתיים, בתור אמא לשני בנים
*לא* חושבת שזה צריך להיות כזה סוד גדולמחי
זה העניין שאצלנו זה היה סודmiki052

והייתי היחידה שחופרת ושואלת שאלות ,ורוב הזמן לא היו תשובות.

אז פניתי לחברות.

 

ולגבי העניין שזה 2 נושאים,

שאלתי היתה יותר לכיון הבעל - האם זה נורמלי שמעורב.

כי ממה שאני זוכרת בצעירותי שזהו נושא "מוחבא",

עד כדי שאם לא חשתי בטוב (וסבלתי יופי מהמחזור) אם אבי היה שואל לשלומי הייתי מספרת שאיני חשה בטוב.

אמא שלי אף פעם לא הסתירה ממני, ככה שלא הייתי צריכה "שיחה"כי לעולם חסדו
מיוחדת על זה.
הייתי ילדה שכל הזמן יש לה שאלות ואמא שלי ידעה לענות עליהן בחכמה.
כשקיבלתי מחזור היא ממש ממש שמחה, אצלנו במשפחה זה עניין מרגש.
היא שאלה אותי אם אפשר לספר לסבתא וזה היה רגע מרגש.
ברור לי שהיא סיפרה מיד לאבא שלי ולמרות שאף פעם לא דיברנו ממש על זה - הרגשתי בנוח לספר לו שכואבת לי הבטן וכו'.
האמת שאני לא מבינה איך אמא יכולה לא לספר לאבא על מאורע כל כך מרגש ומיוחד.

כואב לי מאודדדד כשאני מקבלת מחזור, ככה שבלי שאני ארצה כל הבית ידע שקיבלתי כי הייתי ממש בוכה מכאבים...

בגדול, חינכו אותי שזה רגע שצריך לשמוח בו (עם כל הכאב ) וממש לא להתבייש או להסתיר כי אישה היא דבר מדהים וכך גם כל הנושאים סביבה כמו מחזור, התפתחות, מקווה וכו'.
מהמם. חמודה אמא שלך ששידרה לך שזהחדשה ישנה
משמח ומרגש.
מאוד מזדהה איתךמקווה מאוד
עם הסיפור והקנאה בחברה שאבא שלה שותף
והרצון שבעלי יהיה שותף בעה בבוא העת...
ואני לא יודעת איך עושים את זה..
אוקי אז הננימיואשת******
כרגע בקצרה
שיחה אני עושה איתן בגיל המתאים לדעתי זה איזור 11 או שרואים שמתחילים סימנים
יוצאים לשוקו ועוגה, אני מציירת רחם מסבירה על ביצית, זרע, הריון, דם וכו. אשמח לפרט ביום רגוע יותר.
לגבי האבא- אבא שלי שמח לשמוע שקיבלתי מחזור בגדול לא דיברתי איתו על זה אם לא היה תורך אבל אם היה יכלתי לומר
יש לי כמה חברות שאבא שלהן האחראי הבלעדי לקנות הפדים (גם אצלינו זה כך היום)

בבית שלנו- כשהילדה קיבלה וסת ראשונה עשינו מזה עסק גדול, שמחה, מזל טוב, אבא ואמא מתרגשים, בעה הגוף שלך פועל כמו שה התכוון ותוכלי ללדת ילדים, מכינים איזה ארוחת ערב חגיגית.
ב״ה זכיתי, ואני אומרת בלשון זכות כי אני מרגישה ממש לא קשורה לזה זה הכל בעלי- שיש להם קשר מדהים איתו. הן לא באות לספר לי או לא כשהן מקבלות אבל בכיף יגידו אני לא מרגישה טוב כי קיבלתי מחזור. ואני חושבת שזה פשוט מבורך ומיוחד. למה ילדה צריכה להסתיר מאבא שלה למה היא לא מרגישה טוב? למה ווסת צריכה להרגיש כמו משהו מלוכלך ולא בסדר ושמסתירים אותו מהאדם שהכי אוהב אותך בעולם!?
נכון שזה משהו נשי. אז לא נפרט לאבא מה וכמה ואיך, אבל את עצם העובדה שעכשיו יש מחזור ולכן לא מרגישים טוב או נשארים בבית או... להסתיר מאבא? ממש חבל בעיני.
זאת הגישה שלנו ואני מאד מחוברת אליה ומודה לבעלי שהוא כזה אבא מיוחד
אם הייתי מסתירה ממנו את הווסת הראשונה וואי וואי. לא יודעת מה הוא היה עושה לי 😆
מהממת!!! הלוואי עליי היה לגדול ככהמקווה מאוד
ובע"ה לגדל ככה...
בכלל אני ממש מסכימה עם הגישה שלך מהשרשור ההוא
מצטרפת^^^מטילדה

תודה רבה! שמחה שהועלתי למישהי מיואשת******
אז עונה מהצד השני..באר מרים
(מיואשת יקרה, אוהבת אותך מאוד ונשמע שמערכת היחסים של בעלך עם הבנות מדהימה, ובכל זאת..)

ברור שאדבר עם הבנות שלי לפני.. כבר מתחילה לתכנן..

וברור שנדאג שבעלי יהיה מעודכן..

אבל כחלק מהחינוך שלנו לצניעות, לא נראה לי ששייך שהוא ידע בדיוק מי מקבלת מתי..

כמו שלא נראה לי שהוא חייב לדעת מתי היא תתחיל ללבוש חזיה..

וגם אם יהיה צורך שיקנה פדים הוא לא חייב לדעת עבור מי.. (ומסכימה שאם ידע, זה לא סוף העולם..)

בתור אמא לבנים מתבגרים, זה אולי קצת שונה.. אבל אין לי מושג בדיוק מתי צמחו להם שיירות במקומות הצנועים ומה קורה איתם מבחינת קרי לילה..
בעלי משוחח איתם על הדברים האלה בגיל המתאים, ואני לא מרגישה צורך לחפור..
זה לא ממש מקביל לווסת, אבל קצת..

בכל זאת, העולם של גברים ונשים קצת שונה ולכן מזל שיש הורים משני המינים..
ומה הוא חושב על זה?מיואשת******
אני חושבת שלקחו את הצניעות למקומות שלא הכונה אליהם. אבל זה כל משפחה והחלטתה.
לגבי וסת ראשונה וודאי שזה לא קשור לצניעות
ובנים מתעסקים בווסת של נשים מבחינת לימוד תורה פי אלף מאשר הנשים עצמן.
אבל שוב זה כל משפחה והחלטה
רק מענין אותי אם דיברת איתו ומה הוא חושב

ואגב, מה זאת אומרת מי מקבלת ומתי. הן לא באות ומעדכנות היום קיבלתי. אם זה לא כואב יכול להיות שהוא בכלל לא ידע שמישהי קיבלה החודש. אבל בהחלט אם לא מרגישים טוב זה כבר לא ענין של לדעת מי קיבלה מתי אלא זה ענין שצריך להסתיר מאבא למה לא מרגישים טוב ואי אפשר לומר בפשטות כואבת לי הבטן כי אני במחזור.

יש גם עוד מקומית, למשל מתכננים נופש משפחתי עם בריכה. צריך לחשוב על התאריכים, לפעמים זה מתפשל ויום אחד הן לא יכולות להיכנס לבריכה.
בחופש הגדול יש טיולים כמשפחה שלא מתאים לעשות עם בת במחזור. יש פה משפחה , אם צריך להסתיר מאבא דברים שמשפיעים על ההתנהלות המשפחתית או ההרגשה הפיזית של הילדה לענ״ש זה בעייתי ומוביל למקומות לא טובים בקשר
עוד כמה דוגמאות שעולות על דעתימיואשת******
חופש ובריכה כבר אמרנו
אבל סתם, סעודת שבת, ילדה שנעלמת באמצע הסעודה מלא זמן לשירותים ואבא שמתעצבן ותצועק מה זה פה אמצע הסעודה תחזרי מיד לשולחן. למשל.
ילדה שחוזרת הביתה ובוכה באופן מופרז ומוגזם מאד מאד על הערה די שולית שאבא העיר לה. אבא נפגע וגם כועס.

אלו דברים שקרו אצלינו, לא ממציאה. מחזור הוא משהו שמשפיע על חיים של אשה גם לפני שהיא התחתנה ואם היא צריכה להסתיר אותו בתוך הבית שהיא גדלה בן ואין לה לגיטימציה לומר שהיא במחזור לבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליה בעולם, זה יוצר מצבים בעייתיים ולא פשוטים.
לא מבינה מצב שבו ילדה יכולה לומר שיש לה כאב ראש והיא צריכה אקמול אבל לא שיש לה כאבי בטן בגלל המחזור.
צניעות זה אם אין סיבה, אז אין. לא סתם לבוא ולספר מה ומתי וכמה דימום.
אבל במצב שזה משפיע פיזית זה לא הענין של לשתף כמו הענין של להסתיר . ילדה שצריכה כמה ימים בחודש להסתיר מאבא שלה למה היא מרגישה לא טוב... לא בריא לדעתי.
יש לי אחת שכמעט כל פעם מקיאה. נראה לי דיברתי על זה פעם פה. מה נעשה? באמת היא תסתיר? וגם אם היא לא אומרת הוא כבר יודע שמקיאה =מחזור.
אחת באמת לא כואב לה כמעט ולכן לא כל חודש אנחנו יודעים שהיה לה או לא. גם אני לא .

אני מעלה את הנקודות האלו כי נראה שאת חושבת על זה לעומק אז נקודות למחשבה... 🙂
את מעבירה קורסים?שלומצ'
איך את עושה את זה??
הכל כל כך בהיגיון פשוט ובריא.
גם אני רוצה ככה.
וואו. הממ. תודה רבה!מיואשת******
זה הרבה מחשבה. באמת הרבה
ומלא טעויות מן הסתם
משתדלים
והמון המון המון סייעתא דשמיא
(ובעלי מיוחד בזכות עצמו אני לא עשיתי כלום בנושא. )
אבל הי, שיחה על יחסים ממש לא עשיתי ואני נבוכה ומתוסכלת רצח. אז יש לאן לשאוף...
תודה על המחמאות! 💕
ברןר שזו גם דעתו של בעלי..באר מרים
ושוב:

אמנם אין לי נסיון עם בנות מתבגרות אלא עם בנים..

אבל יש הבדל בין "לא לשתף" לבין "להסתיר"
ברור שבעלי יודע מה זה מחזור ומניחה שבמידת הצורך אפשר תמיד לרמוז לו או שיבין לבד, או שאוכל לשתף אותו בינינו בחדר כשצריך. אבל עדין אני לא חושבת שנכון שיהיה שיח פתוח בינו ובין הבנות בנושא הזה..

גם לי אישית, ואני ממש לא באה ממשפחה דוסית, היה שיח מאוד פתוח עם אמא שלי ואחותי בנושא, ואבא שלי אף פעם לא היה מעורב.
באותה מידה כשהייתי בסניף מעורב, בין הבנות היה שיח פתוח בנושא, ובחיים לא חלמנו לשתף את הבנים. לדעתי זה פשוט נושא של בנות שבנים לא קשורים אליו חוץ מהבעל..

כמו למשל (ועם זה אני מתמודדת כבר היום בגיל 11) שאם הבת שלי לא מקפידה של צניעות ויושבת בצורה שרואים לה, או לובשת בגד פתוח/צמוד/שקוף וכו.. ברור לנו שרק אני אדבר איתה על זה ובעלי לא. מקסימום להסב את תשומת ליבי שאטפל בזה.

אבל שוב, מניחה שכל משפחה והגישה שלה..
אז אני כן באה ממשפחה דוסית...מחי
ואמנם לא דיברתי עם אבא שלי על מחזור, אבל אם אמא שלי לקחה יום אחד את כל הבנות לקנות חזיות הוא ידע מזה. אחרי הכל הוא משלם על זה...
על בגדים הוא באמת לא העיר לנו, אבל כן היינו יכולות לשאול זה צנוע לעשות כך וכך? והוא היה מביע את דעתו, לא רק אמא שלי.
כן.. שתי חזיות לשתי בנות = 800₪מיואשת******
כדאי מאד שאני אסביר איך הם נעלמו ביום אחד ואפילו אין משהו שאפשר להראות לו
ושכחתי את הדבר העיקרי שרציתי להגידמחי
שזה ממש לא דומה לשתף את אבא במחזור או בנים בסניף... לא הבנתי את ההשוואה. כי שניהם בנים? אבא זה אבא, וגם הלכתית מותר לו בעניינים של קירבה
בדיוק. ממש לא הבנתי מה קשורה ההשוואהמיואשת******
מסכימה עם שתי הגישותאר
גם של באר מרים וגם של מיואשת.
אם אני זוכרת נכון, מיואשת יש לך רק בנות?

לדעתי זה שונה כשיש בהית בנים גדולים, אולי מול אבא זה בסדר ורצוי לדבר על זה אבל מול האחים אם הם גם בגיל ההתבגרות זה קצת שונה.

אישית אמא שלי הכינה אותי למחזור ואף פעם לא התבידתי ממנה.
מול אבא שלי לא דיברתי על זה אבל כן פעם בא במיוחד לאולפנה כדי להביא לי כי שכחתי פדים וקיבלתי פתאום.

כרגע אני עם בנים גדולים יותר ובת בת שש אז נראה מה יהיה.

מניחה שבעלי ידע כשהיא מקבלת ואשמח דתהיה פתיחות, רק לא יודעת איך זה אמור להתנהל מול האחים הגדולים....
נכון. אבא ואחים זה שונה מאדמיואשת******
אבל אני לא חושבת שאם היו אחים בבית הן היו יותר מסתירות מאבא. זה לא קשור
באותה מידה הן לא מדברות על זה עם אחותן הקטנה ומבחינתה מחזור זה סידור של ראש השנה 😆 כך שאפשר מצוין לשתף את אבא ולשמור על צניעות מול שאר המשפחה
מה את מגדירה שיח פתוח?מיואשת******
בעיני שיח פתוח זה לומר - וואו יש לי היום דימום כבד כל שניה אני הולכת להחליף פד.
נכון. ממש לא מתאים לומר לאבא כזה דבר.
לומר לאבא ששואל למה את במיטה- כואבת לי הבטן יש לי מחזור, בעיני זה לא שיח פתוח זה שיח ״לא מסתיר״. הווי אומר נורמלי.
כמו שאמרתי, אם איי סיבה לדבר על זה גם אצלי זה לא שהם פוצחות בשיח עם אבא שלהן על הנושא. ואם מישהי בוכה מאיזה שעות שהוא אמר בצורה הזויה ואני רואה שהוא לא מבין או מתעצבן אני עושה לו עיניים בצד והוא קולט. לא אמרתי שאנחנו צווחים בבית כל היום על ווסת. הקטנה שלי ביסודי ואין לה מושג מה זה אז את מבינה ששומרים על צניעות ומינימליות בצורה הדיבור בבית
אבל אם נגמר הפדים והוא יצא לקניות אפשר לבקש
ואם לא מרגישים טוב אפשר לומר למה
ואם לא הולכים לטיול השנתי כי הוא כולו במים אפשר לומר למה ולהתבאס יחד .
זה לא מתפתח לכדי שיח על הנושא, זה פשוט דיבור נורמלי- בעיני- בין אבא ובת. ולא לדבר ככה זה לדעתי כבר הסתרה, לחשוב על תירוצים ולומר חלקי אמיתות לאבא שלך.
אגב, מענין שפתחתי את השאלה הזו בפורום מתבגרות (הסגור) ושם בינתיים כל מי שענתה לי ענתה כמוני. מענין אם זה קשור ללפני ואחרי - כלומר אם מי שמתנסה בזה מבחינה מעשית דעתה משתנה. לא יודעת.
אגב שתייםמיואשת******
בהחלט הוא יכול לומר לאחת הבנות שלדעתו הבגד צמוד מדי.
ולא יודעת אם זה נכון אבל שמתי לב במשפחתי וסביבתי הקרובה שבתים שיש בהם הרבה בנים ואז בנות יותר היסטריים בכל הקטע של צניעות ומעורבות של האבא קטנה משמעותית מול הבת בקטע פתוח. ובתים שיד בהם קודם בנות ואחר כך בנים האבא הרבה יותר קרוב ויום יומי עם הבנות גם בנושאים כאלו. אולי זה סתם אצלינו אבל זה מענין מאד
אבא שלי כן היה מעיר לנו לשבת בצניעותmiki052

בקטע שנניח היינו יושבות עם רגליים בצורה לא הכי "מחמיאה", או על חצאית קצרה מידי.

 

אבל כשזה הגיע למחזור או פדים או כאבי בטן לא היה שם שיח. לא מבינה למה.

 

אני חושבת שהם היו ועדיין מאוד מאוד סגורים ומשם הכל נובע (יותר אמא שלי)

סגורים ברמה מטורפת.

 

 

 

מסכימה איתך.מתואמת

אני חושבת שזה גם חלק מהעניין להרגיל את הבת שענייני וסת הם אישיים - כי זה מה שיהיה כשתתחתן. כשנשואים לא מפרסמים מתי האישה קיבלה - זה דבר אישי של בני-הזוג, הרי.

אז לכן את שיחת ההכנה להתפתחות הנשית אמא עושה בשקט - ובהתלהבות רבה! - עם הבת. מסבירה לה מצד אחד כמה זה יפה ומרגש ומשמח, ומצד שני כמה זה אישי ופרטי. ובעצם - אין סתירה בין הצדדים.

אז זה לא אומר שצריך להסתיר בכוח מאבא את הפרטים האלו, אבל הוא לא צריך להיות שותף מלא. הוא יכול לדעת שהאם כבר קיימה את השיחה עם הבת, יכול לדעת באופן כללי שהיא כבר קיבלה בפעם הראשונה, יכול אפילו לקנות לה פדים אם הוא אחראי הקניות בבית. ואם נגיד היא עצבנית וכאובה בגלל הווסת - אפשר לרמוז לו את הסיבה בצורה שרק הוא (ולא הבנים המתבגרים בבית) יבין.

כנ"ל לגבי ההתפתחות הגברית של הבנים - אני לגמרי חושבת שאבא הוא זה שצריך להסביר להם על כך, כי הוא יבין אותם הכי טוב, ויוכל להסביר להם את זה בצורה הכי טובה.

ואי בתור אחת שחברות שלה ידעו בדיוק מתי היא במחזורטארקו
ואיך וכמה ולמה

זה לא קשור בכלל בכלל לאחרי החתונה. בכלום.

ולהסתיר רק כי אחרי החתונה זה יהיה מוסתר זו טעות בעיני.
גם אצלנו הייתה אופנה כזומתואמת

שכולם יודעות על כולן מתי הן במחזור.

בעיניי זה לא בריא. לדעתי צריך להתרגל שזה משהו אישי. (אישי, לאו דווקא מוסתר)

אבל לא באה להתווכח...

אני לא חושבת שזה עניין של אופנהטארקו
זה פשוט נוח וטוב לשתף חברות, וזה דבר כל כך סיוט ומעצבן שטוב שיש אנשים בשנים הראשונות שאפשר לפרוק והן יבינו אותך...

אבל כנראה שנישאר חלוקות כי התפיסת עולם שלנו שונה
לשתף חברות קרובות - זה משהו אחדמתואמת

לצעוק בקול רם לרחבי הכיתה "אני בדודה!" (הכינוי שהמציאו אצלנו למחזור...) - זה משהו אחר...

זו דעתי

התכוונתי יותר לראשון.טארקו
אז זה דווקא בסדר, גם בעיניי...מתואמת


אצלי כשגדלתי לא היתה פתיחותאמא6
לא עם האמא וודאי שלא עם האבא (אמא שלי דברה איתי פעם אחת על הנושא וזהו). הלואי שאזכה להיות בקשר יותר קרוב ופתוח עם הבת שלי...
ובהקשר הזה אני נזכרת שפעם נסעתי לחברה לשבת (כשהייתי כבר באוניברסיטה) וכשהגעתי אליה חלק מההכירות עם הבית, היא הראתה לי בשיא הטבעיות איפה יש פדים ואיפה אפשר לזרוק, כדי שאדע אם אצטרך. כל כך נהניתי מהפתיחות והטבעיות שבה התייחסה לנושא, שראו שנבע מאוירה פתוחה וזורמת בנושא בבית
אצלנו אבא לא היה מעורב אבל זה לא הפריענועה נועה
כי אמא התייחסה לזה בצורה מצויינת. הגיוני שהוא ידע (טוב, אצלי לא היתה ברירה באמת קשה לי להעריך מה היה עם אחיות שלי) אבל עדיין לא שיתפתי אותו והוא מעולם לא קנה לי פדים, ועדיין לא נהיה לי אישיו סביב הנושא. לדעתי הקושי שלך נובע קודם כל מזה שלא היו שום הדרכה ויחס נורמליים מהבית, גם לא מצד אמא או האחיות. את מחברת פה בין שני החסכים וזה לא נכון. בהחלט יכול להיות שאם אמא שלך היתה כתובת בשביל זה הסיטואציה הזאת עם אבא של חברה שלך לא היתה מעוררת בך קנאה.

בקטע של הבעל אני אישית שחררתי. יש לנו תפיסות קצת שונות בנושא וניסיתי לדבר איתו על זה, אצלנו לפחות הוא לא מבין מה הקטע לחפור על זה מגיל אפס של הילדה וזה סתם מתסכל אותו. אני אפילו לא בטוחה שזה חינוך מהבית כמו זה שהוא לא גדל עם אחיות שלו ממש, הוא כבר היה בפנימייה כשהגדולה מבין הבנות הגיעה לתחילת גיל ההתבגרות... אז אמרתי לו מה שכבר אמרתי ומבחינתי זה עניין שלו. כמו שאני מכירה אותו - אני מאמינה שכשהגיל הרלוונטי יתקרב והוא יבין שההתנהלות שלו בנושא תשפיע על הקשר שלהם לכאן או לכאן, הוא יעבוד למצוא את הדרך שלו וגם יהיה יותר פתוח לשמוע. היום (היא בת 4.5) יש להם קשר מאוד מיוחד וברור לי שאם הוא יבין שסגירות בנושא הזה תקלקל את הקשר הזה הוא יעבוד על עצמו. מהצד השני, בכלל לא ברור לי, כמו שאמרה באר מרים, שצריך שהוא יהיה מעורב במאה אחוז ורק ככה יהיה קשר טוב. צריך איזון בריא. אני מאוד אוהבת את אבא שלי וזה שלא סיפרתי לו כשהיו לי כאבי מחזור לא השפיע על זה. אני כן חושבת שזה דור אחר ושחשוב שהיא תדע לפחות שהוא נינוח בעניין ולא לחוץ רק מלשמוע או לדבר על זה.
אמא שלי דיברה איתנו על זהים...

אף פעם לא עם אבא שלי, נראה לי לגמרי לא שייך שיהיה מעורב בזה

אז שאלתי את בעלי מה הוא חושבמחי
והוא אמר שלדעתו זה מאוד שונה לפני החתונה ואחרי.
אחרי החתונה המחזור קשור לנידה, שבעה נקיים, מקווה, אישות, וזה בין האשה לבעלה ואף אחד לא צריך לדעת מזה. בתור אבא הוא ממש לא אמור לדעת שהבת הנשואה שלו קיבלה מחזור.
לפני החתונה, אין לזה משמעות הלכתית פרקטית, ואין בזה שום ממד אישי של בין אשה לבעלה שצריך להסתיר. יש בזה רק בלגן הורמונלי, מצבי רוח, כאבים, ונערה שסובלת, מי יותר ומי פחות. לדעתו אם זה יכול להועיל שהוא בתור אבא ידע, אז אין סיבה להסתיר. גם אין סיבה סתם לדבר על זה בלי משמעות, אבל אם זה יכול להועיל, ומיואשת נתנה דוגמאות מצויינות לזמנים שחשוב שהאבא ידע, אז בהחלט כן.
ואני מאוד שמחה שבעלי לא נבוך מהנושא ואמר את דעתו לגמרי בטבעיות, חשבתי שאצטרך לשכנע אותו
אהבתי את החלוקה בין אישה נשואה לילדה שעדיין בביתמק"ר
גם אם הילדה עדיין בבית והיא כבר מבוגרת זה נראה לי פחות נושא שיחה, אבל בתור ילדה לא רואה בעיה, אם צריך.

אישית, כל האחיות יש לנו מחזורים קלים ברוך השם, אין סיבה מיוחדת לשים לב שמשהו שונה (חוץ ממצב רוח), לא זוכרת שנתקלתי הסיבה לשתף את אבא שלי שאני במחזור, חוץ מפעם אחת עכשיו שזכורה לי שיצאנו מהבית ספר לפארק מים והייתי במחזור ולא הלכתי והייתי מבואסת ואז אבא שלי גם התעניין למה לא הלכתי אז אמרתי...
והיי, אבא שלי היה ממונה הקניות בבית, אז תמיד אמרנו לו אם צריך לקנות פדים וזה היה ממש בטבעיות
גם אני כמוךאמ פי 5

אצלי היה ממש טראומהmiki052

בחצי שנה הראשונה לא הלכתי ב-3 ימים הראשונים של תחילת המחזור לבית ספר.

ולא היה מי שיתמוך

רק אחרי שאימי אמרה לי שיצחקו עלי וכולם יבינו שזה מחזור אז "התנרמלתי" כביכול.

אבל בלי שנתנו לי מקום להביע/ לדבר על זה. או שידברו איתי על זה .

ב"ה שלאחר תקופה הכל עבר בזכות הרבה דיבור עם חברות.

 

 

וואו. חיבוק גדול. נשמע ממש קשה!מיואשת******
כן לא היה קל... אך זה היה לפני שנים רבות..miki052

ולכן שואלת ומבררת.

חשוב לי שהבנות שלי תקבלנה את זה בצורה אוהבת ורגועה.

אם תרצי אשמח לפרט בהמשך על השיחה שאני עושה מיואשת******
בהחלט אשמח! miki052


אני חושבת שאעשה איתה ועם אחיותיה שעוד לא נולדו שיח פתוחאמ פי 5

התחלתי ליישם על האחות הקטנה שלי לפני כמה זמן וכל פעם היא אומרת לי איזה כיף שאפשר לשאול אותך את הכל...

(היא כבר לא כלכך קטנה היום כן...)

זה מקסים בעיניי!miki052


מבינה אותך ממש.אמ פי 5

לא הייתה לי את האופציה להיות בבית

אבל דווקא בתיכון עשו מזה ממש סחבק. לא אשכח את זה איך שאחת הבנות אמרה שהיא צריכה ללכת לשרותים והמורה לא הסכימה. אז אותה אחת אמרה נו המורה אבל אני ב...(לא זוכרת את המילה המדוייקת אבל לא היה מקום לטעות)

היא יצאה כמובן ואני חושבת שהמורה התפדחה במקומה 

אני חושבת שתפקיד האבאאושר כפול
להיות שם ולתמוך אם צריך, אבל לא ליזום דיבור ואם יש אמא שנמצאת שם ופתוחה והנערה מרגישה בנוח מולה, אין סיבה לפתוח מול האבא. אני לא חושבת שזה צריך להגיע לרמה שנערה מתביישת מאבא שלה או לא יכולה להגיד לו שכואב לה כי היא במחזור- זה נראה לי קיצוני, אחרי הכל זה אבא.
אצלי ספציפית פעם ממש סבלתי מכאבים במיטה ואבא שלי נכנס וראה אותי ממש בוכה מכאבים, הוא הלך לבית מרקחת וקנה כמה כדורים שהרוקח אמר לו שטובים במחזור- זה עשה לי ממש טוב לדעת שהוא איתי גם בנושא הזה וכואב לו שכואב לי. אבל אבא שלי הוא יחסית פתוח וחוזר בתשובה.

אני חושבת שהכי חשוב שיהיה לבנות מקום להרגיש בנוח לשאול שאלות ולקבל תמיכה ועצות בנושאים שכאלו והדמות הכי מתאימה מראש היא אמא שחוותה את הדברים על בשרה.
אני רק שאלה- לא לימדו אתכן בביה''ס על מחזור??חדשה ישנה
זה חלק מהנוהל שמלמדים בכיתה ה', לא?
לא, לא דיברו על זה מילהmiki052


אם מותר לי לשאול, מאיזה מגזר ביה''ס שלמדת בוחדשה ישנה
אני פשוט בהלם.

לקבל מחזור בלי הכנה קודם, טראומתי למדי!! הצילו... מזל שהיו לך חברות 🙊
אני חושבת שזה היה בית הספר הספציפי שבו למדתיmiki052

לאו דווקא קשור למגזר כל שהוא

כי אחרי מספר שנים כששוחחנו על כך בתיכון, הרבה מחברותיי סיפרו שכן היתה להם הכנה.

 

וזה באמת היה טראומה.

לכן שואלת...רוצה שהבנות שלי יקבלו את זה בצורה הטובה ביותר.

זה מקסים בעיני אבא מעורבהריונית ותיקה
ובנות שלא מתבישות ממנו ומרגישות פתיחות , מודה שאצלי בבית זה לא היה כך.
נראה לי שיש עוד זמן עד שבתך תיהיה בת 9-10 ואז אם היא תרצה אז גם האבא יהיה שותף ואם לא אז רק את .
חושבת שלא צריך הדרכה מקצועית אבל יש המון ספרים חמודים מאד מאד בנושא שיכולים לתת כיוון איך לדבר ומה להסביר ואחר כך גם להשאיר את הספר לילדה .
זה נפלא שאת חושבת על זה וחשוב שהמידע יגיע מוקדם לפני שמדברים על זה עם חברות , כך את נוטעת ביטחון בילדה .
אצלי אבא שלי עושה קניותטארקו
אז מגיל כלום ידעתי שאם אני רוצה פדים, טמפונים וכו- אני צריכה להראות לו את החבילה של הסוג הספציפי שאני משתמשת ולהגיד לו לקנות לי.

זה היה לי הכי רגיל ונורמלי.
אצלנו אבא שלי היה עושה מידי פעם קניותmiki052

אני באה מהבית הכי סגור בעולםתפוחים ותמרים
בלי אבא (הורים גרושים), רק אמא ושתי בנות.
אמא שלי אדם *מאד* סגור בעניינים האלה.
אישית סבלתי מזה.
מקווה ליצור שיח חופשי ופתוח עם הבנות שלי, גם לגבי המחזור, גם בעניינים שקשורים למיניות, גם בנושאי דימוי גוף.
זאת השאיפה שלי גםאמ פי 5


טוב אז אצלי לא הייתה שיחה על זה בבית לצעריהמקורית

חברות דיברו על זה בכלליות והתביישתי לשאול ממש מה זה כי היה ברור שדיברו איתן על זה בבית ואיתי לא אז התביישתי שידעו שאני לא יודעת ותמיד הנהנתי כאילו אני מבינה במה מדובר

קיבלתי בהפתעה באזור גיל 10 ולקחתי את זה קשה כי לא הבנתי מה קרה ולמה דווקא אני וזכורה לי טראומה מזה

באותו רגע קיבלתי הסבר על היגיינה ואיך עושים ומשתמשים וכו אבל הרגשתי ממש לבד עם זה 

מאז ועד היום לא מדברים על זה יותר 

אני כן ממליצה לדבר על זה ולא להתבייש, בעיקר לתת הרגשה שהשיח הוא פתוח ביניכןו שאין מה להתביש ושאת הכתובת לכל דבר ועניין

כן לתת לזה מקום משמח כמו שמיואשת אמרה, מאוד אהבתי את הגישה של ארוחה או פינוק לרגל העניין.

ולגבי הבעל - הוא צריך לדעת שזה קורה כי זה באמת ב"ה דבר טוב סך הכל אבל לדעתי פה נגמרת המעורבות שלו, וזה בגלל הצניעות של הנושא. מסכימה שאם כואבת הבטן וכו וכו גם הוא צריך לדעת ולא להסתיר כאילו אוי ואבוי וזה דבר שאסור לדבר עליו אבל הוא לא צריך להיות מעורב בזה לדעתי. כמו שבענין התבגרות של בנים אמא צריכה להיות פחות מעורבת כי זה יותר העניין של אבא לדבר איתם. 

איזה שרשור מעניין!ושוב אתכם
קוראת הכל למרות שיש לי בן קטן ועוד בן בדרך
מותר גם לרווקות להגיב?מפצלשת לפריקה

תארת יפה מה קורה בבית של בנות ...קרן-הפוך
זו כן הסיטואציה בבית ובמשפחה של @מיואשת******

מאידך במשפחה שיש בת אחת, ולה שלושה בנים, העניינים הנשיים לרוב נשארים מול אמא בלבד.
נכון, לגמרי אחרת.מפצלשת לפריקה

ואם כבר אני מגיבה כאן, אז תשמעו עוד כמה סיטואציות מעניינות -

 

הבן הכי גדול אצלנו,אמר לפני שהתחתן שהיה בטוח שאי אפשר כבר להפתיע אותו בכלום.

 

פעם הייתי בקניות עם אבא, והיה מבצע על פדים כמו שקונים אצלנו, אז הוא קנה 12 (!!) חבילות.
כל כך נבוכתי להסתובב לידו שכל העגלה מלאה בסגול של פדים.

ועוד המוכר היה חסיד חרדי, ואבא שלי מניח את חבילה אחת על הדלפק ואומר לו יש עוד 11 כאלה בעגלה.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

 

 

🤣🤣🤣🤣בריאות ונחת
זה אכן קורה הרבה אבל זה לא אומר שזה נכון שיקרהמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ב בשבט תש"פ 00:23
וכדאי לכל אחת לחשוב מה היא רוצה שיקרה ולא תמיד מה שקורה באופן טבעי זה מה שרוצים שיקרה (אם כן זה נפלא כמובן )
תודה על נקודת המבט שלך. נהניתי לקרוא!מיואשת******
אצלנו הקשר היהאני זה א
קצת סגור אבל לא קשור דוקא לענייני הווסת.
לא קיבלתי הכנה ממש לםני אבל כן ידעתי מחברות קצת דברים מה הולך לקרות ומאוד התביישתי לספר שקיבלתי. לא הייתי רוצה שככה הבת שלי תחווה את העניין. אני בכורה ועם אחיות שלי היתה קצת יותר פתיחות אז לדעתי זה יותר עניין של חוסר ניסיון וגם כמו שפתחתי ישב על קשר סגור באופן כללי. אבא שלי תמיד היה איראי על הקניות אז כן היינו מבקשות מה שצריכות לםעמים דרך אמא ולפעמים ישירות ממנו. תכלס היה ארון מיוחד להכל ואמא שלי מעצמה דאגה למלא אז נדיר שהיינו צריכות ממש לבקש..
מאוד התחברתי חמה שמיואשת כתבה על העניין של לא להסתיר אבל אני עוד לא יודעת איך יהיההבפועל הב שלי עוד לא בגיל.. ואני גם אשמח לשמוע על שיחת ההכנה שעושים לפני כי ני כבר כמעט שם לא רוצה להיתפס לא מוכנה.. תודה
מבטיחה להאריך מחר מיואשת******
אני רק אגיד שלא חייב כל דבר להכניס את הבעל כי זה הטרנדהיכונו
.לערב בעל במחזור של נערה שגם ככה מתביישת זה מביש במיוחד שהוא איש צנוע ואיש תורה . זה מאוד לא צנוע ולא נעים.
טרנד? הוא אבא שלהמיואשת******
איש צנוע ואיש תורה ואבא שלה. את יכולה לא להסכים כמובן אבל לומר לגברים שרוצים להיות מעורבים בחיי הבנות שלהם שהם לא צנועים או לא אנשי תורה או שהם ואנחנו רודפות אחרי טרנדים זה ממש (צינזרתי את עצמי) לא לענין
זאת דעתי.חוץ מלדעת שהן קיבלו מחזור בפעם הראשונההיכונו
מה יש לו להיות מעורב בדבר אינטימי כל כך? בכל מקרה זו דעתי . ושוב אני אומרת שזה לא צנוע בכלל.
אני חושבת שיש פה שני דברים שוניםחדשה ישנה
אחד, לערב סתם את אבא כי הוא אבא.

ושניה, לערב את אבא כי הילדה לא מרגישה טוב. כשיש עניין רפואי, אני חושבת שזה נראה אחרת.

סליחה על ההשוואה , כמו שאני סבלתי מעצירויות נוראיות והיה לי פיסורה, אחרי לידה ראשונה, גם אבא שלי היה מעורב. וכן , אמרתי שכואב והכל... אבל סתם ככה לשתף על מקומות אינטימיים לא משתפת.

אצל מיואשת, הילדה מקיאה, שוכבת במיטה, זה לא משהו נורמאלי. ברור שלא מסתירים את זה מאבא. אבל סתם ככה מחזור, אין סיבה לשתף, בעיני.
זה משהו אחר. במצב כמו אצלה ברור שלהסביר למה היאהיכונו
סובלת. אבל סתם במחזור רגיל לא שייך לשתף כל פעם מחמת הצניעות

אני לא חושבת שמישהי פה כתבה לשתף סתם ככה כל פעםטארקו
גם את אמא לא צריך לשתף אם אין סיבה מיוחדת..
אבל ברגע שיש סיבה לשתף את אבא אז שיהיה ערוץ פתוח איתו
אז תקראי שוב את השרשור. בגדול זה מה שנכתב פהמיואשת******
את יכולה לומר את דעתך בצורה מכובדתמיואשת******
בלי לומר לאנשים שהם בטרנד. אולי את בטרנד צניעות מוגברת?
יכול להיותהיכונו
ותודה לבורא עולםהיכונואחרונה
עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

אני מכינה בד"כ עוגת פירורים וחותכת לריבועיםשימושית

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

אשמח למתכוןשיפור

עוגת פירוריםשימושית

מצרכים

לשכבה הבסיסית

  • 3 כוסות קמח

  • ¾ כוס סוכר

  • 1 ביצה L

  • 1 שקית אבקת אפייה

  • 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

  • 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

  • ½ כוס מים

  • ½ כוס שמן קנולה

  • ¼ כוס סוכר

  • 2 ביצים L

אופן ההכנה

  1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

  2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

  3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

  4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

  5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

  6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

  7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

  8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

  9. מצננים היטב לפני החיתוך.

תודה רבה!!שיפור

אני מביאה מה שאני טובה בוהמקורית

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

אני מהסיבה הזו לא מביאה...מתואמת

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

בעיניי כל עוגה שנטעמת ונראית בסדר מתאימה.שיפור

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

אני אם אני מביאהרקאני

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

מה הבעיה בעוגה בחושה?השקט הזה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

אני אוהבת לסדר במנגטים.טארקו

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וליולדת/מגויסת פס עוגה זה הכי מפנק בעולםטארקו

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

רעיון מעולה- אימצתידיאט ספרייט

בעטיפות אני מעולה 😂ואני שר

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

אני הייתי שמחה לקבל!!! לי לא לוקח 5 דקות.שיפור

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

נראה לי שהבעיה שליואני שר

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

לגמרי מגזימה❤️ הלואי והייתי מכינה בחושותירושלמית במקור

ואם תביאי צלחת עוגיות?טארקו

אם יש לי אני אעדיףואני שר

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

💪יעל מהדרוםאחרונה

נו אז את סתם מקטינה את עצמךטארקו

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

תוסיפי על אגוזים, או ממרח לוטוס. מהמם.באתי מפעם

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

כשאני אופה עוגות ומביאה לאחריםמישהי חדשה:)

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

מצטרפת לעוגיות פירורים. קל ונראה מרשים, וגםמבורכת

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

אני מביאה את מה שאני יודעת להכיןדיאט ספרייט

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

בדכ מכינה בראוניזרק לרגע9

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

יש לך מתכון?רקאני

של ניק ב. הפרווה ממש טוביעל מהדרום

מה הבעיה בבחושה?מקקה

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

עוגת ביסקויטיםרינת 24

אצלינו בבית העוגה המועדפת זו עוגת תפוזים בחושהיעל מהדרום

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

אצלנו מאוד הולך עוגות בחושותנעמי28

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

לא רואה בעיה בבחושההבוקר יעלה

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

לא מפחיד אתכן להביא ילדים?מישהי חדשה:)

אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…

אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.

וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.

מה אתן חושבות?

אמoo

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

הבאת ילדים לעולם היא לא רציונליתמתואמת

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

מסכימה איתךמישהי חדשה:)

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

זה בדיוק העניין, שצריך לזרוק את השכל במקרה הזהמתואמת

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

אני לא חושבת שהעולם הוא רעשיפור

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

אני מאמינהכורסא ירוקה.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

אני יכולה לומררקאני

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

זה באמת מפחיד אם חושבים על זה יותר מדישיפור

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

לא פחדתי. רציתי בזה.ניק חדש2

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

לא יודעת אם עוזר לךירושלמית במקור

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

לי זה קרה אחרי השביעי לאוקטובר. חשבתי שזהו שאין מצאביגיל ##

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

האמת שלאאיזמרגד1

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

יש משפט יפה שמסכם את התחושה שתיארת-גלי מטר

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אני מפחדת מדברים אחריםטארקו

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

גם לי היה את הפחד הזה לפני ההריון הראשוןרוצה לשאול שאלה

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

לפעמים אני ממש פוחדתדיאט ספרייט

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

אהבתי את הדוגמה שהבאתמתואמתאחרונה

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

בשעה טובה ילדתי בן מתוק! שאלות בפניםהבוקר יעלה

היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃

כמה שאלות.

  1. כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..

  2. לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?

  3. מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?

עונהרוני_רון

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

  1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

  2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

  3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

תודה! שאלתי את המוהל לפני כמה ימיםהבוקר יעלה

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

מנסה גם לענותיהלומה..
  1. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

  2. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

    כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

מזל טוב והרבה נחתממתקית

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

מזל טוב!!!רקאני

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

מזל טוב!באתי מפעם
  1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

  2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

  3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

אז להשאיר ככה ולא לעשות כלוםהבוקר יעלה

לגבי פ2?

מזל טוב! את מכבסת לו את הבגדים עם מרכך כביסה?יום שני

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

וואלה זה חדשהבוקר יעלה

רק גל תינוקות?

אני מכבסת עם אבקת כביסה רגילהיום שני

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

מזל טוב! ❤️אפרסקה

מזל טוב!שנהב
  1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

לגבי 3 גם שבועיים שלוש זה תקיןעל הנס

תודה לכולן, עוד שאלההבוקר יעלה

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

חיבוק, ההתחלה ככ קשהאחת כמוני

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

יכול להיות גודש מקומייום שני

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

אולי פטריה?באתי מפעםאחרונה

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל

גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)

ואני

משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי

כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער

אנחנו חברות טובות דווקא

אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה

וואלה עצבן אותי חח

כזה אופ נו מה נו

גם כי אני גם רוצה כבר ללדת

וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ

אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

וואי הכי מובןאונמר

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

ממש ממש מובן!קטנה67

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

קרה לי גםהבוקר יעלה

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

קרה לי גם אבל הפוךשימושית

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

איזה מבעס זה.....יעל מהדרום

לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

כיף לכם זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושית

וכו'

יש גם בריתות לא בבוקר....יעל מהדרום

לא יפה, לפחות היו מתחלקים....שיפור

גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

גם אני ככהשומשומונית

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום

כולם אומרים לישומשומונית

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

את גם כמוני שבשבוע 37 מרגישה בפוסט דייט? 😂😂😂שימושית

וואו אני יולדת ב41 פלוס ותמיד מקנאה באלה של 43דיליה

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

גם אני לא מחכה ללדתבאתי מפעם

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

בגלל זהרקאניאחרונה

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

מצטרפתהשם שלי

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

ממש לא אדם רעטארקו

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

תודה לכולן❤️ נירמלתן לי חחאנונימית בהו"ל

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם לי היו ימים כאלה מ37 ובסוף ילדתי בשבוע 40שיפור

בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח

מה אתן עושות במקווה?

סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..

אני לא עושההשם שלי

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

מסודרנפש חיה.

לחדש לפני המקווהשירה_11

פ

אני עושה רק בהריוןשלומית.

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

תלוי פסיקהכחל

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

תשאלי את הרב שלכםרקאני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

גם לי אמרו ככהיערת דבש

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

לא לאשלומית.

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

זה לא כ"כ קשה להורידשימושית

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

כן, נכוןשלומית.

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

כנראהקל"ת

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני מקלפת לעצמירקאני

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

את יכולה לבקש עוצמה עדינה יותרניק חדש2

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

זה לא כואב לירקאני

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

😅😅 כן זה אותו מכשיר מסתבר.ניק חדש2

😵‍💫😵‍💫😵‍💫רקאני

אולי, אבל כל עוד זה מחזיק עלי יפהשימושית

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

מכירה את השיטהיערת דבש

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

לי זה לא סיוט שימושיתאחרונה

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

עונהקל"ת

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

^^ אני אישיתיערת דבש

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

אני מורידה לבד בביתשימושית

ואחרי המקוה הולכת לשים

תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט

נושא לא פתור אצלי

מבינה אותך ממשרקאני

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

זאת אחת הסיבות שאני לא עושה…מרגול

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ורעיון- הלחמת ריסים. עושים פעם בכמה שבועותמרגול

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

מנצלת את הנושאפינק ליידי

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זו לא בניהניק חדש2

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

משייפים קצת את הציפורן לפני כל מריחה, לא?עדינה אבל בשטח

כאילו מורידים שכבה

מורידים עם המכשיר של רפואת השיניים😅ניק חדש2

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

את הציפורן עצמה לארקאני

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

התייעצות לגבי ילדלא לדעת

יש לי ילד מתוק בן 5. כשהיה פעוט היה הכי דבש בעולם, ילד קופצני ומאושר, היה לו קשר ממש מיוחד עם המטפלות במעון והיה ממש אוהב את הילדים במעון כשפגש אותם היה מתרגש, צוחק איתם, מתחלק בדברים שלו. מאז שהתחיל גן דברים התחילו להשתבש. היו לו גננת חמודות אבל לא מקבלות אותו בחיבוק ונותנות תשומת לב כמו במעון. הוא לא יצר איתן קשר, לא התחבר לילדים בגן. נהיה כזה שקט ומסוגר. באותה תקופה בעלי היה במילואים כמעט חצי שנה רצוף וגם אני עברתי תקופה רגשית מורכבת וברור לי שמאוד השפיע עליו. התחילו להיות לו פחדים, הוא התחיל להיות כזה מחורפן חלק גדול מהזמן בבית, להציק לאחים כל הזמן, ולצחוק מזה, לצחוק כשצעקו עליו. חשבתי שזה תקופה ויעבור. אבל בתחילת שנה הבאה הגננת סיפרה שהוא מציק לילדים בגן והחלטתי שצריך לעשות משהו. שלחתי אותו לשחייה טיפולית והלכתי להדרכת הורים קצרה, שם היא נתנה דגש על עצות איך לגרום לילד להרגיש יותר משמעותי ושייך בבית. והוא התחיל להיות יותר רגוע ושמח. הרבה פחות להציק, הוא גם התחיל ליצור קשרים חברתיים בגן, אבל עדיין הגננת ראתה שקשה לו ליזום משחק עם חברים. בשחייה הטיפולית המדריכה ראתה שיש לו קושי בויסות חושי ושהוא מאוד אימפולסיבי והמליצה ללכת לריפוי בעיסוק. אז התחלנו תהליך לקראת אבחון ריפוי בעיסוק (אנחנו עדיין מחכים). בחופש ילדתי ברוך ה', והייתי מאושפזת שבוע בגלל זיהום. מאז שחזרתי הביתה, הרגשתי שחזרתי לילד אחר, מחורפן ברמות על. כל היום מרביץ ומציק בלי סוף וצוחק, וצוחק עוד יותר אם כועסים עליו. רק עם התינוק היה עדין ברוך ה'. עם החזרה לשגרה הוא נרגע קצת וכבר פחות מחורפן, אבל עדיין מציק לאחים ואומר להם דברים לא יפים כל היום והתחיל גם להיות קצת אגרסיבי כלפי התינוק. בגן לא יוצר קשרים חברתיים, מתבייש לפנות אל הצוות. אומר שכולם בגן לא נחמדים, הוא לא רוצה שיהיו לו חברים, מספר שמציקים לו כל יום והוא בוכה ומתבייש לספר לגננות וגם ככה לא עוזרות לו. דיברתי עם הגננת והיא אמרה שבסה"כ נראה שהוא בסדר בגן, אבל אחרי שהארתי את תשומת ליבה היא אמרה שהוא באמת לא פונה אליה, ובאמת נמצא עם הילדים אבל לא ממש משחק איתם. אמרה שתנסה לעודד אותו למשחק עם חברים ולפנות לנשות צוות. והציעה שתביא את פסיכולוגית הגן לתצפית ונראה מה הלאה. אני ממש חושבת עליו כל היום איך לעזור לו. מנסה לתת לו יותר תשומת לב, להשתמש בכלים שקיבלנו בהדרכת הורים פעם קודמת אבל זה לא ממש עוזר. כשהוא פוגש ילדים בגן שעשועים נראה שהם משחקים וצוחקים ביחד אבל כשאני שואלת אותו הוא אומר שרק הציקו לו, אז אני לא יודעת אם הוא חווה כל דבר בצורה שלילית, או אולי מתקשה בהבנת סיטואציות, או אולי זאת תגובה לדאגה שלי. וזאת השנה האחרונה שלו בגן ואני כל כך רוצה לחזק אותו לקראת כיתה א'. מתלבטת איך לפעול, אני חושבת ללכת להדרכת הורים אבל מתלבטת איזה. ואולי לרשום שוב לשחייה טיפולית למרות שהוא לא רצה להמשיך, נראה לי שזה כן עשה לו טוב. ואולי כדאי ללכת לרופא התפתחות לקבל מבט יותר רחב על כל הקשיים ביחד, עוברות לי בראש גם מחשבות על בעיית תקשורת, למרות שזה נראה לי יותר רגשי, אבל אני לא בטוחה. והכל דורש כוחות ואו בירוקרטיה או כסף... ולא יודעת מאיפה להתחיל...

את נשמעת אמא מאוד דואגת ומסורהיראת גאולה

תודה רבה!לא לדעת

אני חושבת ששווה לפנות להתפתחות הילדדיאט ספרייט

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

איך עושים את זה?לא לדעת

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

ובאמת רעיון יותר לפנק את הגננותלא לדעת

רוב הדברים שתיארתוהרי החדשה

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

זהו באמת נראה לי שזה יותר הכיווןלא לדעת

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

ולגבי הדרכת הורים אני מתלבטת בין אישית לסדנהלא לדעת

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

לדעתי את צריכה אישיתאפונהאחרונה

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

נשמע לא פשוט בכללנעומית

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

להתפתחות הילד את מתכוונת לרופא התפתחות?לא לדעת

אפשר רופא התפתחותי ופסיכולוגנעומית

תקין שמנהלת מעון לא מגיעה מלא ימים?עד חצות

כבר המון פעמים שאני מגיעה כל כמה שבועות למעון והמנהלת לא שם.. לא מרגישה טוב או יש לה משהו..

גם היא לא מגיעה על הבוקר כמעט אף פעם..

יש בכלל פיקוח למנהלות מעון?

אני סגורה על זה שאם המשכורת היתה עוברת דרך גיהוץ כרטיס בכניסה היא היתה מגיעה כמו שעון.

הבן שלי בן שנתיים כמעט במעון שם והם 23 ילדים עם 3 אנשי צוות, ש2 מתוכו לא נשואות, צעירות.

אני רואה שכל ההורים בסבבה שלהם, מעריצים את המעון את ההנהלה, אני ההורה בערך היחיד שנשאר כמה דקות, ששואל שאלות, שיכול להישאר מעל שעתיים ולדבר עם הצוות, להסביר על הילד שלי, להנחות, מסתכלת המון מהצד וכמה שאולי הצוות לא סובל שנשארים - זה לא שאלה!!!! אני כהורה אשאר כמה זמן שצריך, אסתכל, אסיק מסקנות, אני עם יד על הדופק..

כמובן שאני אפרגן, אתנהג בנעימות כמה שניתן,

וזה לא סותר את זה

לא מצליחה להבין איך זה סבבה שצוות מטפלות נשאר בלי פיקוח של המנהלת ימים שלמים, ואף אחד לא מפקח גם על המנהלת וזה עובר בסבבה

ניסת לשלוח הודעה למנהלת? לקבוע איתה פגישה?מנגואית

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נשמע לי מוגזם להישאר שעתיים במעוןדיאן ד.

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

מה הגודל של המעון?שבעבום

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

בתור מישהיא שעבדה במעוןקל"ת

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

לגבי להשאר שעתייםSeven

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

כן, יש פיקוח על המנהלת.הגברת מהירח

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

אני אבהירעד חצות

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אם הלב שלך לא רגועSeven

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

נשמע מוזר שהיא לא נמצאת כמעט. בדרכ יש להן יום חופשאביגיל ##

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

אני מסתכלת בחדר שלה קבוע והיא לא שם ואני גם שואלתעד חצות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

אז אולי היא לא אמורה להיות? אולי יש לה אחוז משרהאביגיל ##

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לעניות דעתיכנה שנטעה

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

לא תקיןדיאט ספרייט

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

אני רקשושנושיאחרונה

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה

יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?

בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?

אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

אצליפולניה12

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום

אוליפולניה12

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

ילדתי משקל ענקראשונית

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי

יכול להיות שזה משתנה

לא היה סכרתראשונית

הנקתי

וואו אז למה ככה?הרמה

אני גם הבנתי שזה לא קשור לסכרתשיפור

אצליטל אורי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפור

עשו לתינוק פעמיים בדיקת סוכררוני_רון

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

נולד כמעט 4רוני_רון

מוסיפה שאלה- איפה ילדתן? והאם נתנו לעלות למלונית?הרמה

בסורוקה, אין מלונית, אבל היינו בביות מלאיעל מהדרום

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

אני עם סוכרתשומשומוניתאחרונה

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)