שאלתי היא מה הצורך הזה? את יכולה לתרגם לי את הצורך הזה שגם אני בתור גבר יבין? (אולי לא?)

יש למישהי צורך גדול שיתקשרו אליה דווקא? באופן כזה עד כדי כך שלא יהיה נעים לה להתקשר?

בפגישות אין לי בעיה עם שתיקות זה נעים לי אבל בטלפון אני נהית קצת היסטרית ולא בטוחה מה לעשות אם אין נושא או משהו לומר [יש לי חברות נדירות ממש שזה לא ככה כשבטלפון איתן אבל מצביע על קשר ממש טוב] כנראה יותר קשור אלי מאשר להיותי בת 

אבל גם להתקשר זה סימן שאני מאוד רוצה את זה (או שפיקוח נפש) 

הודעה זה כן נחמד לשלוח אבל לא אחרי פגישה אחת ולפעמים גם אחרי שתיים שלוש לא מרגיש מתאים.

זה קפיצת מדרגה כי זה מעיד מבחינתי שהוא חשוב לי (יותר מסם חשוב לי כי הוא בחור שאני נפגשת איתו לצורך שחשוב לי אלה הוא כבנאדם ספציפי ) שנקשרתי אליו. יש הבדל גדול בין קשר כשנפגשים לבין קשר שבין לבין זה מעיד על משהו יותר קרוב (ורצון להיות ביחד) ואם אני לא מרגישה קרובה לבן אדם זה לא יקרה (זה גם תלוי בו אם הוא כן יתקשר סביר שאני גם אחרי כמה זמן וגם בקשר להודעות)

התקשרתי לבחור כדי סתם לקשקש בתחילת קשר

אז זה מצב ממש טוב! זה אומר

שאני מרגישה איתו בנוח

שכיף לי לדבר איתו

שיש לי צורך לשתף אותו במה עברתי שזה מדהים... 

ושיש כאן פוטנציאל לחברות טובה. זה לא בהכרח אומר על רגשות אבל כן על חברות.

בדיוככה!

למה

זו שאלה קשה מאוד

וגם חיה לא קטנה בכלל (העייפות)

אולי סוג של אמון,

אולי באמת להיות במקום טוב שכבר מותר להחליף תפקידים.

בגלל איזו בעיה מולדת/ נרכשת

שמלווה אותי המוןהמון שנים. 

מלאנת'לפים זמן, ומאז שהייתי ככה קטנה

אני פוחדת להיות חופרת.

בדיוק בגלל זה אני נמנעת

זה חכם לעבוד על זה.

כן. 

וסתם מעניין אותי אם זה פגם מגדרי,

או פגם שנוצר כדי להסתיר חסרון מגדרי.

ה'קיצר,

אם אתה רוצה שזה ישתנה,

תעדכן אותה,

תסביר לה שתשמח אם היא תתקשר,

ואפילו תתאם, 'אז ביום שישי, את תתקשרי?'

ואם לא מתאים לה,

אז לא.

הצלחותות!

(את מרגישה שאת אוהבת לחפור? שיש לך נושאים לדבר? את מפחדת להשתלט?

או שאת מרגישה שזה פחד בלי בסיס ובכל זאת קיים?)

אם הבחורה שלחה מיוזמתה הודעה- זה כי יש כאן אמירה יוצאת דופן.
לטוב או לרע

מדובר בעוד משהו שהוא חלק מכללים של המשחק... תודה

לא הבנתיי

גם אם זה קשה להן, קישרו את זה ל'כללים' ולא לאיזה צורך שיש להם

ממה שהבנתי מתגובות פה - לקראת נישואין וזוגיות

ככה הרבה בנות בנויות (מעיד על צניעות חוסר נועזות) וזה גם טוב לכם- הן נותנות לכם את המקום להיות גברים. משלים בסה"כ. תאהבו את התפקיד שלכם. ונאהב את שלנו ולא נרגיש לא נעים..

ויודעת שיש הרבה מה לסייג במה שכתבתי.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.