בחו"ל גם ככה לא מניחים היום תפילין

בארץ המנהג לא להניח

ומי שבכל זאת נוהג להניח מניח בבית  ולא בבית כנסת - עוד משהו שכרגע לא רלוונטי.

בשנה של הבר מצווה הנחתי פעם אחת תפילין שחרית שלמה ובערב מישהו שראה העיר לי, אז אמרתי לו שטעיתי

ופעם אחרת לקחתי תפילין והזכירו לי בדרך לבית הכנסת

אז אפשר לטעות בזה

זאת לא היתה תגובה רצינית.. 

@חופשיה לנפשי, יפה מאד!

ולך, @ארץ השוקולד, יש בתי כנסת רבים שבהם לא התפלל אביך לפני שעלה לארץ, ומנהג ארץ ישראל הנפוץ לא נולד משום מקום, הוא היה מנהג הקהילות שמהן היו העליות הגדולות הראשונות ולכן כך נשתרש המנהג.

לא אוהב שאנשים זורקים שמות ואומרים "איך אתה חולק על מנהג הרמ"א". היו הרבה גדולים שחלקו על המנהג, וזה בסדר ללכת בכל מנהג שנהגו בו גדולים ויש להם טעם מסתבר ומקובל. מעודי לא זלזלתי לא באלה ולא באלה - אדרבה, כאן מסכים אתך - צעירים מעל עשרים אני מסכים שצריך לזכור את מנהג המניחים. ואני עצמי עדיין לא בטוח איזה מנהג מתיישב על ליבי יותר. אבל בבקשה לא להתקיף סתם

בשיחות חול המועד עם חברי מניחי התפילין אנחנו מתפלפלים בזה.

לא חשבתי שבגלל הזוהר לבדו כך צריך להכריע, ואפילו לא הזכרתי את הזוהר בדברי.

המנהג בארץ ידוע באופן מוחלט (בניגוד לחו"ל, שם כנראה לא היה הכרע - לדוגמה, בקיצור שולחן ערוך מובאות הרבה דעות שונות).

ולדעתי אין להחמיר נגד מנהג. ספק דאורייתא לחומרא, אבל במקום שהמנהג כאותם פוסקים שלא לקיים את המצווה ביום הזה, אין כאן ספק ולכן אין להניח תפילין. להניח תפילין בבית רק בגלל שאפשר זאת התנהגות לא אחראית שעוקרת את המנהג ממקומו ויוצרת חילוקי מנהג במקום שכבר התקבל מנהג קבוע.

בקיצור, מי שאין לו מנהג ברור להניח תפילין בחול המועד, לדעתי אסור לו להחמיר בזה. אינני פוסק, אבל זאת דעתי

אם תעיין, תראה שהמקור לא להניח הוא הזוהר בלבד. אין מילה בגמרא כנגד הנחת תפילין כנגד דאורייתא.

אז בעצם טענתך היא שמנהג כנגד מצווה דאורייתא, המנהג גובר. נכון?

טענה יפה, אך לא מוסכמת לגמרי, לדוגמא בספר "אשי ישראל" נפסק שעדיף להתפלל יחיד בחול המועד עד אחרי תפילת לחש בשחרית עם תפילין ואז ללכת לבית כנסת לקדושה והלאה על פני תפילה במניין. (ולא מחלק בין אלה הנוהגים להניח כבר לבין אלה שלא.) 

אינני מבין למה שיהיה אסור, אני יכול להבין טענה של להעדיף מנהג, אבל לטעון שאסור לקיים מצווה מהתורה זה קצת תימה.

הוא בשני מישורים:

המישור הראשון הוא עצם הגדרתו של המנהג כהכרעה הלכתית. מנהג משמעותו שזאת ההכרעה שהתקבלה

המישור השני הוא איסור לא תתגודדו. יש הרבה דעות לגבי מתי האיסור קיים, אבל במקום שיש מנהג מובהק, לדעתי בהחלט אסור לעשות להיפך.

המהות, להבנתי בדעת הפוסקים, של איסור לא תתגודדו, הוא שלא תיעשה התורה כשתי תורות. ולכן במקום שאין הכרעה, הגיוני שכל אחד יעשה כפסק רבותיו, אבל במקום שיש מנהג, לעשות נגד זה נכלל באיסור לא תתגודדו.

אז למה מותר למי שהניח בחו"ל להמשיך להניח כאן (ואולי להוריש את המנהג לבני בניו)? כי הוא בעצם חי במקום שראה את שני המנהגים, אז שלא בפניהם ההגיון אומר שימשיך כך.

אולי קצת דומה לעקביא בן מהללאל שצוה את בנו אחריו שלא לנהוג כמותו אלא כחכמים, כי "אני שמעתי מפי המרובים ואתה מפי היחיד"

לדעתי זה לא נחשב "ביחיד", כי בזה כבר נעשתה התורה כשתי תורות. במקומות שיש שני מנהגים קבועים ואחד לא מנצח את השני אנחנו מצרים, וחבל להוסיף עוד כאלה - ביחוד כאן שהצד האחד אוסר את מה שהשני עושה ולהיפך, ולא במקרים של חומרות בעלמא שזה עוד נסבל

זאת ההבנה שלי, יכול לקבל שאתה מבין אחרת

אשמח לקישור למאמרו של הרב דוד בר חיים

והערה שולית - למיטב זכרוני מחברו של "אשי ישראל" הוא הרב נויבירט (מחבר "שמירת שבת כהלכתה") שנפטר לפני שנים מספר. כמובן זה לא הבדל משמעותי, ובכל זאת למען הדיוק אני מציין.

אבל באמת תמוהה בעיני גישתו ההלכתית המחודשת מאד

שאלתי את הרב אריאל על הנושא- https://www.yeshiva.org.il/ask/121656

ולכן הסמכות שלו בעיני כמכריע הלכות קצת פחתה...

כך היה זכור לי, הוא המחבר. אולי שמעתי לא נכון ואולי נאמר לי לא נכון.

ולגבי הרב דוד בר חיים - לא שמעתי את שמעו עד היום. בעקבות ההפניה שלך התעניינתי, ואני מרגיש שדעתו היא דעת יחיד במהותה

כמו שציינתי, יש לי מכרים וחברים רבים המניחים תפילין בחול המועד.

מעולם לא ניסיתי לעשות פילוח חברתי, עדתי או הלכתי שלהם. מה שאתה אומר סביר בהחלט, ואני מניח שיש עוד סיבות שונות ומעניינות.

הרב בנימין שלמה המבורגר הוא "קנאי", וכך הרב דוד בר חיים בדרכו (כמו שציינתי והסכמת). כמדומני באחד מכרכי "ירושתנו" התפרסם דיון בינו לבי הרב יואל קטן לגבי שמירת מנהגי אשכנז בקנאות בארץ ישראל היום. קנאים בדרך כלל יהיו בדעת יחיד אם הם נזקקים לכך, ולכן הם אות לכך שיש דעה כזו - שהם מעדיפים אותה בגלל מסורת מסוימת, ולא לשיקול דעת של כלל הפוסקים.

לגבי הרב "אשי ישראל", על אף הטובה שאני חייב לו על הספר השימושי מאד, פסק ההלכה הזה תמוה בעיני ואני בספק ביקורת של אילו רבנים אחרים הוא עבר. מסכים שזה אומר שהוא לא חשש להכניס דעה כזאת כמיינסטרים. 

ובכל זאת זה עדיין לוקח את שיטת הפסיקה ה"מודרנית" הזאת כמה צעדים רחוק מדי

לגבי הרב נויבירט זו טעות שנבעה מייחוס הספר אשי ישראל אליו

ואתה בקלות יכול ללמד זכות:

זה נאמר לכל מי שלמד את כל השיטות בעיון כזה שכבר שכח מה נפסק להלכה כדי לא להיות פורש מהציבור 

ירד עלי גשם יופי יופי

חג שמח שבת שלום!

התבלבלת עם דיון בפורום אחר.

לא כתבתי שאין להניח בצנעא, אלא רק ציינתי שמוזר להניח "בצנעא" ולהכריז על כך בפורום אינטרנטי פתוח.

אחר ש***אלו הנוהגים להניח*** עושים זאת ב**צנעא** דווקא, כמדומה שלדעתם **לא אמורים** לפרסם זאת.

אא"כ אתה חושב שהם סבורים שצריך למחוק את הדעה של עצמם...

יותר נראה שיש אנשים שנוהגים **להניח**,

אבל מוחקים את דעת אלו **המניחים** שאומרים לעשות זאת בצנעא דווקא, ומכריזים על כך...

ב. אבל אם כבר הזכרת את זה כאן,

אז כן, גם בדיון השני כמדומה שיש "לא תתגודדו".

למה שאתה מכנה "השתלטות מנהגית",

ההלכה בהחלט נותנת מקום וקוראת לו דעות שהתקבלו ודעות שנדחו.

כאן בארץ ברור מאוד מאוד מה התקבל,

ומי שרוצה לנהוג אחרת עושה זאת בצנעא ולא אמור להכריז על כך.

זו דעתם של אלו **הנוהגים להניח** ולא של אלו ה"מוחקים" אותם.

ותודה על המחמאה (אם כי תהיתי אם היא אמתית או צינית...)

ראה מה מצאתי בלוח הגרימ"ט לבני חו"ל;

בלוחות הישנים כתב שמניחים תפילין ומברכים עליהן בלחש.

בשלב מאוחר יותר כתב שיש נוהגים כדעת הט"ז שלא לברך "וכך ראוי לנהוג".

הבן שלו שינה בשנות ה-מ' וכתב: "הנוהגים להניח תפילין - מברכים עליהם בלחש".

מצד אחד השמיט את דעת הט"ז שלא לברך, ומצד שני כתב "הנוהגים להניח", כלומר, לא כולם מניחים.

שתי התמונות הראשונות מלוחות הגרימ"ט. התמונה השלישית מהלוח של הבן שלו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

יש מי שמקפיד לא להתקלח בספירת העומר.

@זיויק  @אריק מהדרום 

כי זה לא חודש מצחיק

באמת המנהג ביהדות גרמניה היא מנהגי אבלות באייר עד שבועות ולא בניסן כי אין אבלות בניסן.

(כך מופיע למשל במנהגי פרנקפורט)

לא יודע כמה קהילה היה בפפד"א,

פפד"מ מוזכר הרבה גם כי היו שם רבנים גדולים וגם כי הם היו חריגים, אבל כאן הם לא שונים.

קרובי משפחה שמוצאם מאוסטריה שמנהגיהם ייקים. אבדוק אצלם מה המנהג

אופתע מאוד אם הם נהגו בניסן אלא אם כן ניסו ליישר קו עם רבים בארץ.

בארץ התקבל עד לג בעומר מפסח כי כמו שהסטורי אמר לך בעבר יהדות פולין הייתה הגדולה ביותר.

סבא של סבא של סבא שלי נולד בפפד"ם ועבר להונגריה. ואני צאצא של רבי שמעון מפרנקפורט בעל הילקוט שמעוני

כאשר עלו לארץ,

למשל, סיפור מנהגי האבילות בספירה, רבים שהפסיקו להניח תפילין בחול המועד ועוד 

רוב פוסקי אשכנז הורו להניח:

הרמ"א, באר היטב, מגן אברהם, ט"ז, משנה ברורה ועוד רבים 

פשוט גם החסידים וגם תלמידי הגר"א לא הניחו כי הם פסקו לפי קבלה ולא לפי הגמרא, מכיוון שהם עלו כקהילות, רבים שעלו כיחידים אימצו את המנהג כאן.

כיקי, לא אוותר על אי הנחת תפילין בחו להמועדש

הזמן לחכות זה מנהג על הקפדה דרבנן כי מן התורה אסור רק בשר שבושל עם חלב.

הנחת תפילין זה מצווה מן התורה והסיבה היחידה לפטור היא קבלה, מהגמרא משתמע שיש חובה להניח גם כי לא אמרו לא להניח וכי מותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד.

הגאונים והראשונים שסברו שלא להניח, סברו שכך ההלכה, הם לא סברו כך מסיבות קבליות.

גם הכרעת הבית יוסף אינה מתחילה מהקבלה, אלא היות שיש מחלוקת בפוסקים ובמנהגים - מכריע לפי הזוהר שאוסר להניח.

למעשה הסיבה שהיום אין להניח אינה קבלה, אלא כי כך המנהג בכל הקהילות בארץ ישראל ללא יוצאת מן הכלל.

גם בישיבת קול תורה שהוקמה ע"י יקים - לא מניחים, גם בבית כנסת חורב ושאר בתי כנסת 'אשכנז' ותיקים בירושלים - לא מניחים. גם פוסקים יקים מובהקים, כמו הרב נבנצל שליט"א או הרב נויבירט זצ"ל לא מורים להניח.

בשש"כ כתב בפשטות שהמנהג בארץ ישראל - לא להניח. רק לגבי מי שבעצמו עלה ממקום שבו מניחים כותב שיכול לנהוג כמנהג ארץ ישראל ואם רוצה יכול להניח *בתוך ביתו, בצנעה ובלי ברכה*.

אתה צודק שזה לא רק עניין שבקבלה, אבל אין לאמירה שלא מניחים תפילין בחול המועד שום מקור בגמרא, לעומת זאת כפי שאמרתי יש מקור די פשוט מהגמרא שמניחים תפילין בחול המועד שמותר לכתוב תפילין בחול המועד לצורך המועד. 

א. בעבר היה פה שרשור בנושא מניינים כאלה, צוין שיש מניין באזור הבוכרים שמניחים תפילין.

אני מכיר מניין נוסף בו מניחים תפילין בחול המועד.

וגם פה הוא מציין על קהילת הוינאים המניחים תפילין אף הם בחול המועד.

תפילין בחול המועד?!

כך שיש לפחות שלושה מניינים שאני שמעתי עליהם המניחים תפילין בחול המועד בארץ. ממילא, האמירה שלך נחרצת מדי ושגויה.

ב. רבים מניחים בצנעה בבית, קשה למדוד דבר כזה כדי לדעת.

ג.

1. באישי ישראל הוא פוסק שעדיף לומר תפילת לחש ביחיד עם תפילין ולהגיע לבית כנסת אחר כך בזמן לקדושה, כך שברור מה הוראתו בנושא ויש פה תעדוף.

2. שמעתי מרב שהורה שמי שאין לו מנהג לכאן או לשם אז שיניח. (לא אכתוב את שמו כאן מטעמי אאוטינג, אבל מדובר ברב שנותן מקום גדול למנהגים)

ד. בסופו של דבר, לדעת המחייבים שהם רבים מאחרוני אשכנז יש מצווה מן התורה בעצם ההנחה, לדעת האוסרים אין איסור תורה, כך שעל פניו ברור מה הספיקא דאורייתא לחומרא.

מה עוד שפשט הגמרא עם המחייבים.

ממתי כשהרמ"א אומר שהמנהג משהו הוא לא מתכוון שכך ההלכה לדעתו?

"בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו שימי חול המועד גם הם אות.

הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין (בית יוסף בשם הרא"ש). וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם אלא שאין מברכים עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה:" (אורח חיים סימן לא סעיף ב)

איך אתה מבין אמירה לברך כאמירה לא מחייבת לקיים את המצווה?

אם אין חובה איך אפשר לברך?

וכן על שאר הפוסקים.

אחר המחילה, אבל דבריך תמוהים מאוד.

האם תגיד בהלכות שבת שכאשר הרמ"א מציין שכך המנהג אז זה לא מחייב לדעתו?

ואם במקרה לא נהגו באותו מקום, אז ברור שלדעת הרמ"א אין עניין לנהוג כך?

פשוט בלשונו (כמו כמעט כל מקום שהוא 'חולק' על השו"ע) שהוא לא דן מה אמורה להיות ההכרעה אם היה צריך לפסוק מאפס - אלא מציין כאיזו דעה נוהגים בארצות אשכנז.

אין שום דרך להבין בדבריו, שהוא סובר שגם במקומות שנוהגים שלא להניח - צריך להניח.

פוסק האומר לבן ישיבה להדליק נרות חנוכה ולברך לא מורה להדליק?

פוסק המורה לברך על הלל ביום העצמאות לא מחייב לומר הלל ביום העצמאות?

באופן הכי פשוט, אם יש מחלוקת פוסקים האם מצווה מחוייבת או לא, אם פוסק מורה לברך על זה, נדמה לי שדי ברור שהוא מחייב זאת ואשמח שתגיד לי האם אתה חולק על כך בדוגמאות שהבאתי ומדוע.

הוא מציין את המנהג.

ממילא ברור ופשוט שאינו מורה להניח במקום שהמנהג לא להניח.

א. אין אבילות בניסן, כך שהמנהג של מנהגי אבילות דווקא בניסן מוזר.

ב. חורבן קהילות שו"ם במסעי הצלב היו באייר וסיוון.

בטוח בכלל שהם ייקים. זה בגבול פולין גרמניה

לק"י

מצד שני, הג'רבאים נהגו לפחות חלק ממנהגי האבלות מפסח ועד שבועות.

רק רק מאייר, זה כבר בונוס😅

משהו בלי הסימן של לא נוסה על בעלי חיים שלא נהפוך אנחנו לשפני הניסיון
 

הכי טוב אם יש לך "נוסה בהצלחה על סוורוס סנייפ"

בשמן שומשומין ראשי

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה