בחו"ל גם ככה לא מניחים היום תפילין

בארץ המנהג לא להניח

ומי שבכל זאת נוהג להניח מניח בבית  ולא בבית כנסת - עוד משהו שכרגע לא רלוונטי.

בשנה של הבר מצווה הנחתי פעם אחת תפילין שחרית שלמה ובערב מישהו שראה העיר לי, אז אמרתי לו שטעיתי

ופעם אחרת לקחתי תפילין והזכירו לי בדרך לבית הכנסת

אז אפשר לטעות בזה

זאת לא היתה תגובה רצינית.. 

@חופשיה לנפשי, יפה מאד!

ולך, @ארץ השוקולד, יש בתי כנסת רבים שבהם לא התפלל אביך לפני שעלה לארץ, ומנהג ארץ ישראל הנפוץ לא נולד משום מקום, הוא היה מנהג הקהילות שמהן היו העליות הגדולות הראשונות ולכן כך נשתרש המנהג.

לא אוהב שאנשים זורקים שמות ואומרים "איך אתה חולק על מנהג הרמ"א". היו הרבה גדולים שחלקו על המנהג, וזה בסדר ללכת בכל מנהג שנהגו בו גדולים ויש להם טעם מסתבר ומקובל. מעודי לא זלזלתי לא באלה ולא באלה - אדרבה, כאן מסכים אתך - צעירים מעל עשרים אני מסכים שצריך לזכור את מנהג המניחים. ואני עצמי עדיין לא בטוח איזה מנהג מתיישב על ליבי יותר. אבל בבקשה לא להתקיף סתם

בשיחות חול המועד עם חברי מניחי התפילין אנחנו מתפלפלים בזה.

לא חשבתי שבגלל הזוהר לבדו כך צריך להכריע, ואפילו לא הזכרתי את הזוהר בדברי.

המנהג בארץ ידוע באופן מוחלט (בניגוד לחו"ל, שם כנראה לא היה הכרע - לדוגמה, בקיצור שולחן ערוך מובאות הרבה דעות שונות).

ולדעתי אין להחמיר נגד מנהג. ספק דאורייתא לחומרא, אבל במקום שהמנהג כאותם פוסקים שלא לקיים את המצווה ביום הזה, אין כאן ספק ולכן אין להניח תפילין. להניח תפילין בבית רק בגלל שאפשר זאת התנהגות לא אחראית שעוקרת את המנהג ממקומו ויוצרת חילוקי מנהג במקום שכבר התקבל מנהג קבוע.

בקיצור, מי שאין לו מנהג ברור להניח תפילין בחול המועד, לדעתי אסור לו להחמיר בזה. אינני פוסק, אבל זאת דעתי

אם תעיין, תראה שהמקור לא להניח הוא הזוהר בלבד. אין מילה בגמרא כנגד הנחת תפילין כנגד דאורייתא.

אז בעצם טענתך היא שמנהג כנגד מצווה דאורייתא, המנהג גובר. נכון?

טענה יפה, אך לא מוסכמת לגמרי, לדוגמא בספר "אשי ישראל" נפסק שעדיף להתפלל יחיד בחול המועד עד אחרי תפילת לחש בשחרית עם תפילין ואז ללכת לבית כנסת לקדושה והלאה על פני תפילה במניין. (ולא מחלק בין אלה הנוהגים להניח כבר לבין אלה שלא.) 

אינני מבין למה שיהיה אסור, אני יכול להבין טענה של להעדיף מנהג, אבל לטעון שאסור לקיים מצווה מהתורה זה קצת תימה.

הוא בשני מישורים:

המישור הראשון הוא עצם הגדרתו של המנהג כהכרעה הלכתית. מנהג משמעותו שזאת ההכרעה שהתקבלה

המישור השני הוא איסור לא תתגודדו. יש הרבה דעות לגבי מתי האיסור קיים, אבל במקום שיש מנהג מובהק, לדעתי בהחלט אסור לעשות להיפך.

המהות, להבנתי בדעת הפוסקים, של איסור לא תתגודדו, הוא שלא תיעשה התורה כשתי תורות. ולכן במקום שאין הכרעה, הגיוני שכל אחד יעשה כפסק רבותיו, אבל במקום שיש מנהג, לעשות נגד זה נכלל באיסור לא תתגודדו.

אז למה מותר למי שהניח בחו"ל להמשיך להניח כאן (ואולי להוריש את המנהג לבני בניו)? כי הוא בעצם חי במקום שראה את שני המנהגים, אז שלא בפניהם ההגיון אומר שימשיך כך.

אולי קצת דומה לעקביא בן מהללאל שצוה את בנו אחריו שלא לנהוג כמותו אלא כחכמים, כי "אני שמעתי מפי המרובים ואתה מפי היחיד"

לדעתי זה לא נחשב "ביחיד", כי בזה כבר נעשתה התורה כשתי תורות. במקומות שיש שני מנהגים קבועים ואחד לא מנצח את השני אנחנו מצרים, וחבל להוסיף עוד כאלה - ביחוד כאן שהצד האחד אוסר את מה שהשני עושה ולהיפך, ולא במקרים של חומרות בעלמא שזה עוד נסבל

זאת ההבנה שלי, יכול לקבל שאתה מבין אחרת

אשמח לקישור למאמרו של הרב דוד בר חיים

והערה שולית - למיטב זכרוני מחברו של "אשי ישראל" הוא הרב נויבירט (מחבר "שמירת שבת כהלכתה") שנפטר לפני שנים מספר. כמובן זה לא הבדל משמעותי, ובכל זאת למען הדיוק אני מציין.

אבל באמת תמוהה בעיני גישתו ההלכתית המחודשת מאד

שאלתי את הרב אריאל על הנושא- https://www.yeshiva.org.il/ask/121656

ולכן הסמכות שלו בעיני כמכריע הלכות קצת פחתה...

כך היה זכור לי, הוא המחבר. אולי שמעתי לא נכון ואולי נאמר לי לא נכון.

ולגבי הרב דוד בר חיים - לא שמעתי את שמעו עד היום. בעקבות ההפניה שלך התעניינתי, ואני מרגיש שדעתו היא דעת יחיד במהותה

כמו שציינתי, יש לי מכרים וחברים רבים המניחים תפילין בחול המועד.

מעולם לא ניסיתי לעשות פילוח חברתי, עדתי או הלכתי שלהם. מה שאתה אומר סביר בהחלט, ואני מניח שיש עוד סיבות שונות ומעניינות.

הרב בנימין שלמה המבורגר הוא "קנאי", וכך הרב דוד בר חיים בדרכו (כמו שציינתי והסכמת). כמדומני באחד מכרכי "ירושתנו" התפרסם דיון בינו לבי הרב יואל קטן לגבי שמירת מנהגי אשכנז בקנאות בארץ ישראל היום. קנאים בדרך כלל יהיו בדעת יחיד אם הם נזקקים לכך, ולכן הם אות לכך שיש דעה כזו - שהם מעדיפים אותה בגלל מסורת מסוימת, ולא לשיקול דעת של כלל הפוסקים.

לגבי הרב "אשי ישראל", על אף הטובה שאני חייב לו על הספר השימושי מאד, פסק ההלכה הזה תמוה בעיני ואני בספק ביקורת של אילו רבנים אחרים הוא עבר. מסכים שזה אומר שהוא לא חשש להכניס דעה כזאת כמיינסטרים. 

ובכל זאת זה עדיין לוקח את שיטת הפסיקה ה"מודרנית" הזאת כמה צעדים רחוק מדי

לגבי הרב נויבירט זו טעות שנבעה מייחוס הספר אשי ישראל אליו

ואתה בקלות יכול ללמד זכות:

זה נאמר לכל מי שלמד את כל השיטות בעיון כזה שכבר שכח מה נפסק להלכה כדי לא להיות פורש מהציבור 

ירד עלי גשם יופי יופי

חג שמח שבת שלום!

התבלבלת עם דיון בפורום אחר.

לא כתבתי שאין להניח בצנעא, אלא רק ציינתי שמוזר להניח "בצנעא" ולהכריז על כך בפורום אינטרנטי פתוח.

אחר ש***אלו הנוהגים להניח*** עושים זאת ב**צנעא** דווקא, כמדומה שלדעתם **לא אמורים** לפרסם זאת.

אא"כ אתה חושב שהם סבורים שצריך למחוק את הדעה של עצמם...

יותר נראה שיש אנשים שנוהגים **להניח**,

אבל מוחקים את דעת אלו **המניחים** שאומרים לעשות זאת בצנעא דווקא, ומכריזים על כך...

ב. אבל אם כבר הזכרת את זה כאן,

אז כן, גם בדיון השני כמדומה שיש "לא תתגודדו".

למה שאתה מכנה "השתלטות מנהגית",

ההלכה בהחלט נותנת מקום וקוראת לו דעות שהתקבלו ודעות שנדחו.

כאן בארץ ברור מאוד מאוד מה התקבל,

ומי שרוצה לנהוג אחרת עושה זאת בצנעא ולא אמור להכריז על כך.

זו דעתם של אלו **הנוהגים להניח** ולא של אלו ה"מוחקים" אותם.

ותודה על המחמאה (אם כי תהיתי אם היא אמתית או צינית...)

ראה מה מצאתי בלוח הגרימ"ט לבני חו"ל;

בלוחות הישנים כתב שמניחים תפילין ומברכים עליהן בלחש.

בשלב מאוחר יותר כתב שיש נוהגים כדעת הט"ז שלא לברך "וכך ראוי לנהוג".

הבן שלו שינה בשנות ה-מ' וכתב: "הנוהגים להניח תפילין - מברכים עליהם בלחש".

מצד אחד השמיט את דעת הט"ז שלא לברך, ומצד שני כתב "הנוהגים להניח", כלומר, לא כולם מניחים.

שתי התמונות הראשונות מלוחות הגרימ"ט. התמונה השלישית מהלוח של הבן שלו.

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים